בלוג

שיעור 1
-----------
ערב טוב, רבותיי. רשות מוריי ורבותיי.

פרשת משפטים פותחת בעניין של עבד עברי, כי תקנה עבד עברי. ורבי אברהם אבן עזרא עומד על כך שבעצם יש הדרגה בפרשה. הפרשה, אם נשים רגע בצד את העבד עברי, אז אחרי עבד עברי מופיע קודם כל רצח, אדם שרוצח במזיד. אחר כך אדם שרוצח בשוגג. אחר כך אדם שרק חובל בחברו. אחר כך שור שפגע באדם אחר. זה לא אני עשיתי, אני רק לא נשמרתי ולא שמרתי על הרכוש שלי. אחר כך שור שנגח שור אחר. כלומר, חומרת העבירות הולכת ויורדת. מרוצח במזיד, רוצח בשגגה, חובל בחברו, השור שלו חבל, וכן הלאה. זה בעצם ירידה.

אומר אבן עזרא, אם ככה, אבל לפני הרוצח, לפני עבירה של רצח, מה מופיע? עבד עברי. מה אנחנו לומדים מזה? אומר האבן עזרא, הוא אומר שבאמת, אבן עזרא, דבר יותר חמור, עבד דבר יותר חמור.

אין לאדם בעולם דבר יותר קשה עליו מהיותו ברשות אדם אחר. על כן החל משפט העבד. מתחילים בעבד, כי להיות עבד זה הדבר הכי הכי הכי גרוע לאדם.

הדברים של האבן עזרא לכאורה מאוד תמוהים. איך ייתכן להגיד דבר כזה? מה עדיף לבן אדם? להיות עבד או למות? לכאורה ברור שעדיף לו להיות עבד. למרות... לפעמים גם אדם שנמצא ברחוב אין לו איפה ללון, מעדיף להיות עבד. נכון. גם יתנו לו אוכל, וגם יתנו לו מאיפה. הרי בדרך כלל, על מה מדובר? מדובר על זה שהאדם מוכר את עצמו לעבד. יש גם מקרים שהוא לא מוכר את עצמו, למשל, הוא גנב, אז מכרו בית דין. אבל בעיקרון, אדם מוכר את עצמו. זאת אומרת, הוא בחר בזה. כמו שהרב אומר, הוא נמצא ברחוב, גשם כזה, אין לו מה לאכול, אין לו מה ללבוש, אין לו מכסה.

אתם יודעים שאנשים דרי רחוב, אנשים הומלסים, לפעמים כל חורף יש כמה שמתים. אדם שיש לו חוטף לרש, אז הוא יודע שהוא בבית, אוכל, שותה, הכל. יש לו איפה, הוא לא רעב ולא כן. אבל לא, לא יתנהג לא כעבד. כן, זה חסד. חסד זה הדבר הכי טוב בעולם. אבל עבד, האבן עזרא אומר, זה הדבר הכי גרוע בעולם. ולכאורה, למה כל כך גרוע? עובדה שבן אדם לפעמים בוחר, מעדיף להיות עבד, מאשר לסבול, בטח מאשר למות.

אז למה אומר אבן עזרא שזה הדבר הכי הכי חמור בדבר הזה? אז אני רוצה לומר שתי תשובות בדבר הזה. תשובה אחת שמעתי מחותני, שהוא גם מורי ורבי, הרב יהושע וייסמן, ראש ישיבת מרלו. הוא אמר רוצים להגיד לא מה הדבר שבן אדם הכי סובל ממנו, אלא מה הדבר שהכי פוגם בעולם. מה פוגם בעולם? ועבדות פוגמת בעולם. כלומר, כאשר יש אדם שנהרג, זה דבר נורא ואיום. אבל זה, זה בכל זאת טבע העולם. כל אדם בסוף נפטר מן העולם.

פה זה מצב שהוא, רצח זה ודאי דבר נורא ואיום, אבל עבדות, זה שאדם במצב מתמשך, לא באופן חד פעמי מישהו נהרג, אלא כמצב מתמשך, אתה הופך כאילו כדבר נורמלי את המושג של עבדות. זה הדבר החמור ביותר. אני רוצה להוסיף בהמשך למה שהוא אומר ולומר דבר נוסף שהוא מתחבר לזה. שבעצם כאשר אדם, חלילה, רוצח מישהו, ודאי שזה דבר נורא ואיום ומתועב ופשע נוראי, אין, לא מותר להכביר מילים בדבר הזה. אבל זה כן דבר שהוא טבעי לאדם. זאת אומרת, לא טבעי לרצוח. טבעי למות. כל אחד מאיתנו ימות. מעפר באת ואל עפר תשוב. אלא מה? אנחנו מתפללים שהקדוש ברוך הוא יתן לנו חיים ארוכים. יתן לנו אריכות ימים ושנות, אורך ימים ושנות חיים. עד ד' ועשרים בעזרת השם. בבריאות ובשמחה ונחת.

אבל כשאדם הורג מישהו, אז הוא לא מביא אותו לאיזה מצב שהוא בלתי טבעי לו לחלוטין. אלא הוא מקצר את חייו. בכל מקרה, יש לנו פג תוקף, יש לנו תאריך שבו בכל מקרה מה שלא יהיה, לא נהיה פה. אלא אם כן, יבוא משיח, תחיית המתים, בלע המוות לנצח, מחה השם אלוקים דמעה מעל כל פנים, ואז לא יהיה מוות יותר בעולם. אבל כל עוד אנחנו עוד לא בשלב של תחיית המתים. אז האדם יש לו איזשהו זמן שבו הוא ימות בכל מקרה. אז מה עושה הרוצח? מקצר את זה. לעומת זאת, אדם שמוכר אפילו את עצמו לעבד, מכניס את עצמו למצב שהוא לא טבעי לו. בוודאי ובוודאי ליהודי. מדובר פה על עבד עברי. עבדי הם ולא עבדים לעבדים. לא ימכרו ממכרת עבד. אסור ליהודי למכור עצמו לעבד. אז אומנם, אם אין לו ברירה ומכר את עצמו לעבד, זה תופס. אבל בעיקרון, זה מצב שהוא חמור ביותר, מצב שהוא בעייתי מאוד. אז שוב, לאדם הפרטי, תשאל אותו מה אתה מעדיף? מעדיף להיות עבד מאשר למות, מעדיף אפילו להיות עבד מאשר לסבול.

אבל מצד האמת, זה לא הטבע שלך. זה לא הדבר שמתאים לך. אתה הורס את המהות של הנשמה הפנימית שבך. אתה נוצרת כדי להיות עבדו של הקדוש ברוך הוא, עבד השם. ובמקום להיות עבד השם, אתה משעבד את עצמך לאדם והופך את עצמך לרכוש, הופך את עצמך לאדם שכנוע וכפוף למישהו. זה לא מצב טבעי, זה לא מצב בריא לנפש. ולכן זה מצב שהוא, עוד שבן אדם לפעמים חי, לפעמים מת, נכון. רצח זה דבר נוראי, אבל עדיין זה טבע אדם בסוף למות. לעומת זאת, כאשר אדם הופך את עצמו לעבד, זה לא טבעו. זה דבר שהוא נגד הטבע שלו. וזה בולט עוד יותר כאשר אנחנו מדברים על העבד הנרצע. עבד שמחליט אהבתי את אדוני, את אישתי ואת בנאי. לא יצא חופשי. ואז הוא נשאר עבד עולם.

זה נשמע כל כך פסטורלי, רומנטי. אני אוהב את אדוני, אני אוהב את אישתי, אני אוהב את בנאי. נשמע יפה. השם ישמור. זה מצב מזעזע. למה זה מזעזע? לא רק בגלל שהוא בוחר להישאר עבד, שזה בעצמו דבר נורא. מי זאת האישה הזאת שהוא אוהב אותה? זו שפחה כנענית. הרי כתוב כך: אם בגפו יבוא, בגפו יצא. כלומר, אם הוא נכנס רווק להיות עבד עברי, אז הוא יוצא גם רווק. זאת אומרת, אדוניו לא יכול לשדך לו שפחה כנענית. אז אם בגפו יבוא, בגפו יצא. אם בעל אישה הוא ויצא אישתו עמו. כלומר, אם הוא נשוי, אז כאשר כל עוד הוא עבד, האדון חייב לפרנס גם אותו וגם את אישתו וילדיו היהודים. ואז, כשהוא משתחרר אחרי שש שנים, אז גם אישתו ובניו יוצאים איתו. עכשיו, מה זה יוצאים? הם לא שייכים לאדון, אבל האדון חייב לפרנס אותם. אבל כאן בא הפסוק הבא. אם אדוניו יתן לו אישה, האישה וילדיה תהיה לאדוניה והוא יצא בגפו. מה הכוונה אם אדוניו יתן לו אישה? הכוונה היא שאדוניו, האדון שלו, נותן לו שפחה כנענית. גויה. שהיא שפחה. כיוון שהיא שפחה, היא שייכת לאדון, ולכן העבד העברי משתחרר אחרי שש שנים, אבל האישה וילדיה תהיה לאדוניה. זה שהבעל משתחרר, מה זה קשור אליהם? הם גויים, נשארים עבדים של האדון. והוא יוצא בגפו. אבל נזכיר, שאם בגפו יבוא, בגפו יצא. אז באיזה מקרה מדובר? מתי אדוניו יכול לתת לו שפחה כנענית, לשדך לו שפחה כנענית? רק אם הוא כבר נשוי.

אם הוא לא נשוי, אם הוא נשוי ליהודיה. כן. על פי התורה מותר לעשות שתי נשים. על פי התורה, הדין הוא כזה. אבל אם אשתו באה איתו לאותו מקום, היא לא בהכרח באה איתו לאותו מקום. האדון לא חייב לארח את אישתו והילדים. הוא חייב לפרנס אותם. יכול להיות שהוא גם מארח אותם, יכול להיות שלא. עכשיו, המצב הוא שהוא בא ואומר, קודם כל נעשה סדר בדינים. אם הוא נמכר רווק, אסור לו להתחתן עם שפחה כנענית, יוצא רווק אחרי שש שנים. ואז יכול להתחתן כמובן רק עם יהודיה. אם הוא בא נשוי, אז האדון חייב לפרנס גם את אישתו וילדיו היהודים, אבל מותר לאדון לחתן אותו גם עם שפחה כנענית. ועכשיו, כשהעבד אומר אהבתי את אדוני, את אישתי ואת בניי ואני לא רוצה להשתחרר, מה המשמעות? איזה אישה ובנים הוא פתאום אוהב? את הגויים, את הכנענים.

יש לו אישה בחוץ שמחכה לו כבר שש שנים. והוא אומר אהבתי את אישתי ואת בניי הגויים, העבדים. זה דבר מזעזע. והתורה בכוונה מתארת את זה כאילו זה דבר יפה. תראו איזה אהבה, אהבה מנצחת. לא, רבותיי, זה דבר מזעזע. זה חלק מהנזקים של פרשת משפטים. זה לפני רצח מופיע. כי זה דבר חמור ביותר. אדם שוכח את מהותו, שוכח את תפקידו בעולם, עד כדי כך שקודם כל נמכר לעבד, שוקע עוד יותר, מתחתן עם שפחה כנענית, שוקע עוד יותר והוא בוחר להישאר בבית אדוניו עם השפחה הכנענית, מאשר לצאת ולחזור לאישתו וילדיו היהודים.

אז זה רק מראה לנו את ה, אם נהיה רווק, נהיה עבד אז הוא גם יצא רווק. נכון. נכון. יש בזה גם היגיון, כי התורה אומרת, אז מאיפה שבעל הבית ייתן לו אישה? אסור לו. אסור לאדון לתת לו אישה. אם בגפו יבוא, בגפו יצא. מפה הגמרא לומדת שאסור לאדון לתת לו שפחה כנענית. אם הוא בא בגפו. אם בגפו יבוא, בגפו יצא, הוא נשאר רווק. עכשיו, תראו, זה מאוד הגיוני גם. למה התורה אומרת את זה? כי אם בן אדם יש לו אישה יהודיה בחוץ, ואז הוא נמכר לעבד, אז באופן טבעי השאיפה היא שהוא לא יתאהב בשפחה הכנענית. אלא השאיפה היא שהוא ירצה לחזור לאשת נעוריו. אבל אם הוא לא היה נשוי, ועכשיו מה שהוא מכיר זה את חיי ההפקרות המיניים של העבדים והשפחות. אז אז בקלות הוא עלול להגיד אני מעדיף להישאר פה. ולכן לרווק לא נותנים לו, לא מפילים אותו ישר. אם הוא לא מכיר בכלל מה זה משפחה יהודית וישר אתה מפיל אותו להתחתן עם שפחה כנענית, הוא לא יודע בכלל מה הוא עושה. ולכן אם הוא רווק אסור לחתן אותו עם שפחה כנענית. רק אם הוא היה נשוי, אז במקרה הזה אפשר לחתן אותו עם שפחה כנענית ואז האישה וילדיה תהיה לאדוניה והוא יוצא בגפו. אבל הוא רוצה להתחתן. אבל יכול להביא לו אישה יהודיה? אני לא יודע להגיד. האדון בטח לא חייב. האדון לא חייב לחתן אותו, גם לא חייב לפרנס אותה. אני חושב שמותר לו להתחתן עם שפחה, עם אישה יהודיה, גם בימי העבדות. אבל על חשבונו. אבל על חשבונו, כן.

טוב, אז זה ככה פתחנו בנושא של עד כמה עבדות זה דבר חמור. הגיע כבר זמן תפילת ערבית, אז נעצור בזה להיום. רבי חנוניה בן הקשא אומר רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפי כך ירבה להם תורה ומצוות שנאמר אדוני חפץ צדקות, הגדיל תורה ויאדיר.




שיעור 2
-----------
דברי התורה והברכות לעילוי נשמת משה בן סלחה שהיום יום פקודת שנתו.
אנחנו לומדים בפתיחת פרשת משפטים.

פרשת משפטים מאוד בולט בה ההדרגה מהחמור אל הקל. כלומר, יש לנו כאשר מתוארים כל העונשים, אז קודם כל כתוב דינו של הרוצח. מכה איש ומת מות יומת. ברור שרצח זה הדבר החמור ביותר. לאחר מכן כתוב מכה אביו ואמו מות יומת. להכות אבא ואמא זה דבר שהוא לא כמו רצח. אבל עדיין, תודה רבה.
עדיין זה משהו שפוגם את כל המהות, את כל המהות של הבן אדם. אדם שפוגע, אפילו לא רוצח, אבל מכה אביו ואמו, זה בלתי נתפס.
לאחר מכן גונב איש ומכרו מות יומת. אנחנו שמים לב שכל העונשים האלה זה מות יומת. מכיוון שזה עונשים חמורים מאוד, לעבירות חמורות מאוד.
ואם כן, אנחנו רואים פה את ההדרגה.
לאחר מכן משהו קצת יותר קל, לא, אפשר להגיד על זה קל. אבל זה פחות חמור, זה לא על כן כך חמור.
מקלל אביו ואמו. כלומר, דיברנו על רוצח, מכה אביו ואמו. עכשיו מקלל אביו ואמו. זה גם דבר נורא והיום. גם מקלל אביו ואמו מות יומת. אבל
בוודאי. אבל התורה מתחילה מהחמור ועוברת לקצת פחות חמור. זה עדיין חמור מאוד.
אבל מתחילים מהיותר חמור.
לאחר מכן יש לנו אדם שחובל בחברו, פוצע את חברו.
זה כבר רמה אחרת לגמרי. קודם כל אין בזה עונש מוות. מה דינו של אדם שפוצע את חברו?
כלומר, מה הכוונה? מוציאים לו את העין? לא, משלם. אה, משלם. ממון.
ממון. אז עד עכשיו דיברנו על חמישה דברים שהם מות יומת, עונש מוות. עכשיו יורדים לרמה של ממון, רמה יותר פשוטה, יותר קלה.
לאחר מכן יש לנו עוד הרבה דינים של ממונו של אדם שהזיק. לא שאדם בעצמו פשע ופצע את חברו, אלא השור שלו נגח. אדם נפל בבור שהוא חפר. הוא רק הדליק אש והאש הזאת הלכה והזיקה.
אז אנחנו רואים בצורה מאוד ברורה שזה מתחיל מהחמור ביותר, מרצח, לדברים שהם פחות חמורים ועדיין עונשה מוות, לדברים שעונשה ממון, עד שזה כבר דברים אפילו שהאדם לא עושה בעצמו. זה לא אני עשיתי, זה אמנם לא שמרתי, זה אחריותי. אני הייתי לא בסדר, אני חייב לשלם. למה? כי לא שמרתי על השור שלי כמו שצריך, כי לא כיסיתי את הבור שלי כמו שצריך, וכן הלאה.

בכל המהלך הזה של ההדרגתיות מהחמור אל הקל יש יוצא דופן אחד. שלא הזכרתי אותו, וזה הדבר הראשון שמופיע בפרשה.
מה הדבר הראשון שמופיע בפרשה? לפני רצח, לפני כל הנזקים האחרים, מה? עבד עברי. אדם נמכר לעבד.
אז האם זה, למה זה בהתחלה? איפה הייתי שם את זה? אולי אפילו בסוף. מה יותר חמור, רצח או להימכר לעבד עברי? מה זו שאלה בכלל? שאלה מיותרת. אז איפה הייתי שם את, מה יותר חמור? עזבו רצח. עזבו מקלל אביו ואמו, מכה אביו ואמו. גונב איש ומכרו. אדם חוטף מישהו. עזבו את כל אלה. בואו נדבר על אדם שפוצע את חברו. מה יותר חמור? אדם שפוצע את חברו או מישהו שנמכר לעבד.
מי שנמכר לעבד. נמכר לעבד זה חמור מאוד. מצד שני הוא עושה את זה מרצונו. אף אחד לא הכריח אותו. יש פה איזה מקום לדון. וזה מופיע ראשון לפני רצח.
אומר על זה אבן עזרא: "כן, זה יותר חמור מרצח. אין לאדם בעולם יותר קשה עליו מיותו ברשות אדם כמוהו."
זה יותר קשה מלמות. זה שבן אדם, הרי מה זה? אמרתי קודם, הוא עשה את זה מרצונו. נו נו, הוא לא ממש עשה את זה מרצונו.
לא, לא כופים עליו. למה כופים עליו?
אז זה לא, לא, זה לא שכופים עליו. הוא לא רכוש של אף אחד. זה לא שחטפו אותו ומכרו אותו לעבד. אבל הבן אדם נכנס למצב כלכלי דחוק. אין לו כסף. יש לו חובות מעל הראש. ואז הוא מגיע למצב שהוא אומר, אני כבר מעדיף להימכר לעבד. ואז יש לי שש שנים. עבד עברי זה רק שש שנים, זה לא עבד לתמיד. נמכר לעבד שש שנים, בשש שנים האלה נכון, אני עובד, אבל זה טוב לעבוד. ברוך השם אני זוכה לעבוד. מה זה רע לעבוד? ברוך השם. עד עכשיו הוא היה מובטל, לא היה לו עבודה, לא היה לו כסף, היה לו רק חובות שהלכו והצטברו. עכשיו הוא מוכר את עצמו לעבד, הוא יודע עכשיו שש שנים הוא מסודר. שש שנים יש לו עבודה.
יש לו אוכל, יש לו מקום לישון. גם למשפחה, מי שקונה עבד עברי חייב לפרנס גם את המשפחה של העבד. כמובן שאז הוא יקנה אותו בפחות כסף. אם יש לו משפחה ו-12 ילדים, ועכשיו האדון שקונה אותו יודע שאומנם אני מקבל עובד לשש שנים, אבל אני צריך לפרנס עכשיו 14 נפשות, אבא, אמא ו-12 ילדים.
אז הוא יהיה מוכן לשלם פחות על השש שנים האלה. זה ברור, זה גם הגיוני.
כי הוא משלם עכשיו ברגע שהוא קונה את העבד, הוא משלם סכום
שנייה, שנייה.
כרגע כשהוא לוקח אותו לעבד, הוא משלם לו מראש סכום על כל השש שנים הבאות.
עכשיו זה יכול להיות שזה לא מכסה את כל החובות. יכול להיות שהוא היה חייב 3 מיליון. ועכשיו לשש שנים, כשהוא לוקח בחשבון שהוא צריך לפרנס משפחה שלמה, אז הוא משלם לו רק מיליון שקל לשש שנים. יכול להיות, לגיטימי.
יש בזה משהו. ככה חז"ל אומרים: קנה עבד עברי, קנה אדון לעצמו. הוא כאילו קונה אדון לעצמו.
אבל המצב הזה,
לא שמעתי.
מה ההבדל בין שכיר לעבד? שאלה טובה. שאלה טובה. לכאורה אין הרבה הבדל. עד כדי כך שהתורה קוראת לעבד שכיר. כי משנה שכר שכיר עבדך שש שנים. ההבדל היחידי ביניהם, בוא נאמר שרוב ההבדלים הם לטובת העבד. יש הבדל אחד גדול. השכיר יכול באותו רגע שהוא רוצה לקום וללכת.
הוא לא מחויב לכלום. העבד אין דבר כזה. שש שנים בלוק. לא משנה כבר הרווחת כסף בלוטו, לא משנה, לא משנה שום דבר. ברגע שחתמת על עבדות, שש שנים. וזה, אומר האבן עזרא, זה הדבר הכי קשה. שאדם משועבד לאחר. שאדם הוא בעצם כפוף למישהו אחר, נמצא ברשות אדם אחר.
בכל זאת, הדבר הזה קשה מאוד. להגיד שזה יותר חמור מרצח? מה יותר חמור? למות או להימכר לעבד? הרי ברור שיותר עדיף לאדם להימכר לעבד.
שמעתי מחותני, הרב יהושע וייצמן, ראש ישיבת מעלות, אז הוא אמר לא שזה יותר קשה לאדם, אבל כן זה יותר פוגע בעולם. המציאות של רצח, לצערנו, יש דבר כזה רצח. השבת היה רצח מזעזע של אישה שנרצחה בידי בעלה, שהשוטר, אדם מהיישוב, הכל היה נראה טוב בזוגיות הזאת. אי אפשר היה, השכנים, זה לא כמו מצבים אחרים שלפעמים כבר היה תלונות ברווחה, כבר השכנים אמרו, כבר לא. פה זה היה נראה כאילו הכל פסטורלי והכל יפה, פתאום.
אנחנו מהעיניים שלנו, בטח שאין דבר כזה פתאום. אבל בעיניים שלנו זה היה פתאומי. ולכן, ולכן יש דבר כזה רצח וזה דבר נורא. אבל, התורה בעצם משדרת לנו שלא ברמה הפרטית. ברמה הפרטית ברור שיותר גרוע למות מאשר להיות עבד. יותר גרוע לרצוח מאשר להימכר לעבד. זה לא חטא. מותר להימכר לעבד.
אבל ברמה הלאומית, ברמה של העולם, כן, עבדות גורמת יותר נזק.
כי כמה אנשים רוצחים? זה דבר בכל זאת נדיר, ברוך השם. זה דבר כזה מעוות שהרצח הוא לא פוגע בעולם בצורה כזאת דרסטית. לעומת זאת עבדות, היום כבר יש קצת פחות, אבל פעם היה זה דבר שיגרתי. והתורה, התורה עוד יחסית נותנת פה חסד ענק לעבד עברי. שהאדון חייב לפרנס משפחתו, שאסור לו להעביד אותו בדברים שהם בזויים, בדברים שמשפילים, אסור להעביד אותו. שאם יש לאדון כרית אחת, אז הוא צריך לתת אותה לעבד והוא ישן בלי כרית. אם יש לו מזרון אחד, הוא צריך לתת אותו לעבד והוא ישן על הרצפה.
זאת אומרת, קנה עבד גדן קנה אדון לעצמו. התורה לא, ואחרי שש שנים הוא יוצא. אז התורה לא מאפשרת לאדון להתייחס לעבד כמו אל רכוש. הפוך. צריך להתייחס אליו כמו אל אוצר, לא כמו אל רכוש.
וזו היתה מהפכה גדולה. אנחנו מכירים, יש חוקי חמורבי. חמורבי היה מלך באזור השור בתקופת אברהם אבינו. ומצאו כתובת של חוקי חמורבי. חוקים שהוא הנהיג במדינה שלו. ושמה החוק היה שאם בן אדם קנה עבד, זה רכוש שלו. אתה רוצה, כמו שיש לך שולחן, אתה רוצה עכשיו לקחת שולחן עץ ולנסר אותו כדי להשתמש בו להסקה בתנור. קר לך בחורף ואתה לא צריך את השולחן הזה. מותר לך על פי ההלכה, מותר לקחת שולחן עץ ולשרוף אותו, שולחן שאתה כבר לא צריך. לשרוף אותו בתנור כדי להתחמם. מותר או אסור? מותר. אצל חמורבי היה מותר באותה צורה להתייחס לעבד. הוא רכוש שלך.
אתה לא צריך אותו, תקצוץ אותו, תתן מאכל לכלבים, חס ושלום. זו היתה הגישה. עבד זה לא בן אדם, זה רכוש. התורה מתייחסת לזה אחרת לגמרי.
ועדיין התורה שמה את זה ראשון. כי הנזק שנגרם לעולם במציאות הזאת של עבדות הוא נזק נורא.
עכשיו היום כאילו אין עבדות. מאז מלחמת האזרחים בברית בארצות הברית, אתם יודעים שהיה הרי שמה 11 מדינות בדרום ארצות הברית, הייתה מלחמה בין הצפון לדרום. הדרום, זה היה מלחמה בעיקר על זה. אברהם לינקולן היה נגד העבדות ו-11 המדינות בדרום לא הסכימו לוותר על העבדים. זה עבדים שהובאו בכפייה מאפריקה, עבדים כושים. היום אסור להגיד את המילה הזאת, כושים. אפרו-אמריקאי. כן, אנשים שבאו, מביאו אותם מאפריקה, ב באוניות בדרך כלל, ומכרו אותם לעבדות בעל כורחם, התייחסו אליהם כאל תת אדם. חטפו אותם, זה לא היה דבר כל כך מזמן.
נכון. בעקבות מלחמת האזרחים הזאת הפסיקו עם העבדות בארצות הברית ואחר כך בהדרגה בכל, בכל הארצות המתוקנות, בכל הארצות המפותחות והמודרניות, אין עבדות.
באמת אין עבדות?
לפעמים, אומר לנו הרב קוק, יותר גרוע כאשר אין חוק של עבדות. כי התורה לפחות שהיא נותנת לנו חוק של עבד, אז היא אומרת לנו איך להתייחס אליו בכבוד. היום נוצר מצב שלפעמים בן אדם הוא לא עבד, אבל הוא עבד דה פקטו, הוא עבד בפועל. כי הוא עובד קבלן, כי אפשר לפטר אותו בכל רגע, כי אין לו זכויות סוציאליות, כי הוא מרוויח מינימום של המינימום. הבן אדם מגיע ולפעמים שוב, ככל שבמדינה שלנו למשל, יש בכל זאת שכר מינימום. יש בכל זאת כל מיני חוקים שאתה חייב לתת לו פנסיה. יש משהו שמחייב את ה, יש איזשהו חוק כדי למנוע מזה להיות עבדות לגמרי. אבל באמת הדבר הזה הוא קריטי.
זה שאדם אחד שולט באדם אחר, זה תמיד ככה. כל אדם, אז אם הוא שכיר, אז יש לו בוס מעליו. אם הוא עצמאי, אז יש לו את הלקוחות מעליו. בסוף הוא משועבד ללקוחות. אז הלקוח הוא אומר לו מה לעשות. אז כל אדם תלוי באנשים אחרים. אבל הנקודה היא שלא להיות בצורה של עבדות מצד אחד, ומצד שני להסדיר את מערכת היחסים. כאשר כבר יש תלות ושעבוד, חייבים להסדיר את מערכת היחסים הזאת, כי אחרת נוצר מצב מעוות ונורא של עבדות שפוגע ביחסים החברתיים בעולם כולו.
רבי חנניה בן עקשיה אומר רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך ריבה להם תורה ומצוות שנאמר אדוני חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.



שיעור 3
-----------
אתמול התחלנו לעסוק בנושא של עבד עברי. דיברנו עד כמה הדבר הזה חמור, עצם המציאות הזאת של עבדות בעולם. ועסקנו בשאלה האם היום יש דבר כזה עבדים? לכאורה אין עבדים, אבל בפועל עובדה היא שיש אנשים שהם אולי לא עבדים, אבל הם משועבדים.
אנשים שאו שהם מנוצלים על ידי תאגידים, או על ידי אנשים עשירים מהם, שמנצלים אותם, מנצלים את חולשתם. לפעמים תאגידים שלוקחים כל מיני עובדי קבלן ומנצלים אותם. שלא לדבר על מקרים של אנשים שלוו כסף בשוק האפור ונכנסו למצב של ממש של עבדות.

זה הם מביאו לעצמם.
זה הם מביאו לעצמם, אבל זה התחיל מזה שהם היו במצוקה כלכלית. אז ודאי שהם עשו טעות.

מה אתה אומר רבי אריה?
זה עבדות מודרנית.
זה עבדות מודרנית.
אבל אני רוצה רגע לחזור למצוות התורה.
נכון, יש שיעבוד שאנשים מכורים או למותגים או לפרסומות מושפעים, מכורים לטלפונים, מכורים לאינטרנט, מכורים למין, מכורים לסיגריות, מכורים לסמים.
לקניות.
מכורים לקניות?
מכורים לדבר הזה.
זה בהחלט התמכרויות ושעבודים של הדור שלנו. אני רוצה לחזור לדין התורה. למצוות התורה של עבד עברי, שלכאורה זה נראה לנו היום דבר מוזר.
גם עבד עברי ועוד יותר מזה נראה לנו מוזר אמה עבריה. כי ימכור איש את בתו לאמה. איזה דבר זה? מה אדם מוכר את הבת שלו לשפחה? איך ייתכן דבר כזה?

אבל נתחיל קודם כל מעבד עברי.
בעבד עברי נראה עד כמה המצב שלו הוא מצב שהתורה רואה אותו כמצב בעייתי. הזכרנו אתמול שאין הכוונה זה לא עבד במובן של שיעבוד. הקונה עבד עברי, קנה אדון לעצמו. אבל זה הרבה מעבר לזה.
כתוב אם בגפו יבוא בגפו בגפו יצא. אם אדוניו יתן לו אישה אז האישה וילדיה תהיה לאדוניה והוא יצא בגפו. כלומר, אם העבד מתחתן עם מישהי שהיא שפחה של האדון, אז האישה וילדיה תהיה לאדוניה והוא יצא בגפו, הוא יוצא לבד. הוא משתחרר בשנה השביעית, הוא יוצא לבדו. האישה וילדיה נשארים שייכים לאדון.
אז מה התחתן?
רגע.
וממשיכה התורה ואומרת: אם אמור יאמר העבד אהבתי את אדוני את אשתי ואת בנאי. לא יצא חופשי. אז יש גם פתרון למצב הזה. והגישו אדוניו אל המרצע, והגישו אל הדלת או אל המזוזה, ורצע אדוניו את אוזנו במרצע ועבדו לעולם.
אז קודם כל, לעולם זה לא לנצח. לעולם, מה זה לעולם?
לא שבע שנים עד היובל.
זה יכול להיות מקסימום 49 שנה. זה לא תמיד 49 שנה. אם הוא נרצע שנתיים לפני היובל, זהו, שנתיים וגמרנו.
זה עד היובל. זה יכול להיות שנה, שנתיים, יכול להיות גם 49 שנה.
כמה זמן שנשאר עד היובל.
זה אז מה? ואז הוא יוצא לבד. עכשיו, במבט ראשון, אני אגיד את זה ככה, במבט מערבי היום בתרבות המערבית תמיד אנחנו מצפים שהאהבה תנצח. עושים היום כל מיני ספרים וסרטים וכל מיני רוצים כל הזמן שהאהבה תנצח. אז מביאים לך בתקשורת איזה סיפור אהבה של יהודיה עם איזה גוי, לא משנה אם זה איזה שחקן קולנוע או אם זה ערבי והם מציגים את זה כאילו זה איזה מופת לדו קיום ושלום ואהבה ותראו איזה יופי שהאהבה מנצחת ולמה רק הדתיים המעצבנים האלה כל הזמן עושים תאוה.
וכאן זה נראה אותו דבר.
אמור יאמר העבד אהבתי את אדוני את אשתי ואת בנאי. יש לו אישה וילדים. מה אתה מנתק אותו מהאישה והילדים שלו? תן לו, לא, מקסימום עד היובל וזהו, צריך ללכת.
והאמת היא הפוכה לחלוטין.

אם בגפו יבוא בגפו יצא הכוונה היא שאם הוא בא רווק אסור לאדון לתת לו להתחתן עם שפחה.
רק אם הוא נשוי, אם הוא כבר נשוי למישהי יהודיה, אז כאשר הוא עבד עברי, מותר לאדון לחתן אותו עם שפחה כנענית. בשביל מה זה בכלל טוב?
זה תועלת לאדון. כי הבנים, מדובר על שפחה כנענית. גויה רחמנא ליצלן.
והעבד היהודי יורד במדרגתו עד כדי כך שכאשר הוא עבד עברי מותר לו להתחתן עם שפחה כנענית.
אבל לצורך מה? כדי להוליד ילדים שהילדים האלה מה הם? יהודים או גויים?
גויים.
הם גויים כמובן. אמא שלהם שפחה כנענית.
הילדים האלה הם גויים והם עבדים כנעניים של האדון.
מה הרעיון?
הרעיון הוא שזה תועלת לאדון.
האדון בכל זאת משלם כסף, מגיע לו לקבל תמורה.
אנחנו לא רק נגד העשירים. היה פה בן אדם עשיר, קנה עבד.
איזה בן אדם יוותר על אשתו ועל ילדיו?
או! אתה יודע איזה בן אדם? איזה בן אדם יוותר על אשתו והילדים היהודים?
יש לו אישה וילדים יהודים.
ועכשיו הרי על זה מדובר.
אם בגפו יבוא בגפו יצא. אם הוא בא רווק, הוא לא מתחתן עם אישה כנענית. באיזה מקרה הוא מתחתן עם אישה כנענית? אך ורק במקרה שכבר היה לו אישה וילדים יהודים.
אם הוא לא רוצה, לא חוזר.
רגע.
היה לו אישה וילדים יהודים. ועכשיו מה הוא? זה נשמע כזה פסטורלי, נשמע כזה יפה. אהבתי את אדוני, את אשתי ואת בנאי.
הלו! זה שאתה אוהב את אדונך היהודי, את האדון שלך, זה בעצמו קלקול נוראי.
מי האדון האמיתי שלך?
בורא עולם.
בורא עולם.
אנחנו קוראים לו ברוך אתה אדוני למדני חוקיך. יש פסוק כזה בתהילים, אנחנו לא מברכים סתם, אבל זה פסוק מותר להגיד.
קוראים לו בשם אדנות כי הוא אדון הכל.
אז אדוני, אדוני זה בורא עולם.
זה לא האדון שלך. אז אתה מחליף את בורא עולם, אתה מחליף אהבתי את אדוני.
אבל הוא לא התכוון לזה.
רגע, אבל בורא עולם אמר לך כי לי בני ישראל עבדים. עבדיי הם ולא עבדים לעבדים. לא יימכרו ממכרת עבד. זה לא דבר טוב. בורא עולם אמר לך את זה, שזה לא דבר טוב להימכר לעבד.
הבן אדם הזה בא ואומר, לא רק שהוא נמכר לשש שנים. טוב, לפעמים יש אילוצים. קורה. בן אדם היה במצב כלכלי דחוק. בן אדם היה אולי גנב אפילו ועכשיו הכריחו אותו להימכר.
ועכשיו אומרים שהוא הוא הוא עכשיו סיים את השש שנים, הוא אמור לצאת לחופשי, ולא סתם לצאת, לקבל מענק שיחרור. הוא יוצא יפה, הוא יוצא טוב, יוצא עם בסיס להמשך. לא, הוא רוצה להישאר במצב הגרוע שבו הוא נמצא. מצב של עבדות, מצב של אני ראש קטן. לא רוצה להתאמץ, עבדא בהפקר אני חלאי. נוח לו במצב המופקר שהוא נמצא? הוא לא רוצה לחזור לחיים הטובים האמיתיים. הוא גם, זה נשמע יפה, אני אוהב את את אדוני ואת אשתי ואת בנאי. אבל אדוני זה במקום הקדוש ברוך הוא. אשתי ובנאי הכנענים הגויים זה במקום אשתו ובניו היהודים.
יש לו אישה יהודיה.
והוא עוזב אותה והולך לאשתו הכנענית. ולכן הביטוי הזה הוא ביטוי בעייתי מאוד.
וזה ממשיך להראות לנו את המצב הירוד שאדם נמצא בו.

אז למה התורה בכלל מאפשרת את המצב הזה? למה התורה מתירה את הדבר הזה?
כי לפעמים התורה מתייחסת גם למציאויות מקולקלות בעולם.
זה כמו שיש בתורה מצווה ש כאשר אדם רוצה לגרש את אשתו אז וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ושלחה מביתו.
זה אחד ההוראות של התורה. אדם רוצה להתגרש, יעשה דווקא בדרך הזאת. יש מצווה איך לעשות את זה? הלכות ברורות.
יבוא בן אדם ויגיד אני רוצה לקיים את כל תרי"ג המצוות. נו, אז הוא ירצה להתגרש מאשתו בשביל לקיים את תרי"ג המצוות?
ודאי שלא. התורה מאפשרת גירושין. זה נועד למצב מקולקל.
כשיהיה יש לפעמים מצב כזה וזה לגיטימי. לפעמים אדם, איש ואישה נמצאים במצב שהזוגיות שלהם היא לא מצמיחה, היא לא טובה, היא רק לוקחת אותם למקומות לא טובים.
נאלצים להתגרש.
זה לא מצב טוב.
הגמרא אומרת שמי שבמצב, יש כל מיני ביטויים קשים על המצב הזה. זה לא מצב חיובי.
אבל יש מצב, מציאות מקולקלת. אז מה נעשה? אז נתקע איתה וזהו?
אז לפעמים התורה מתירה גם מצ פתרונות למצבים מקולקלים.

יש גם מצוות ייבום. אז אולי אדם ירצח את אחיו כדי לייבם את אשתו? חס ושלום, נו, אנחנו לא, אין לנו איזה חוזה שאנחנו צריכים לקיים את כל המצוות. המצוות נועדו לכל מגוון המציאויות בעולם.
גם למציאויות מקולקלות.
אדם שהוא עבד אדם שהוא עבד בנפשו, אז הוא נמצא במצב כזה ירוד שאין לו אפשרות, אין לו יכולת נפשית להתמודד עם החיים.
אז הוא בורח מהחיים. הוא אומר אני לא לוקח אחריות. אני לא מפרנס את אשתי, לא מפרנס את הילדים. אני אלך להיות עבד, שמישהו אחר, האדון שלי ידאג לזה.
זה לא מצב טוב, אבל יש אנשים שזו הרמה הירודה שלהם. אז אומרים אין ברירה. אם לא נאפשר לו את זה, אז מה הוא יעשה? אז הוא ילך עוד פעם לגנוב.
אז אדם שהידרדר למצב כזה, התורה מאפשרת את זה. אבל זה לא מצב טוב.

ניקח רגע, נעבור רגע לנושא של האמה העבריה.
זה נראה לנו מזעזע היום. כי ימכור איש את בתו לאמה. חסר לך כסף, אתה מוכר את הבת שלך, עצמך ובשרך, אתה מוכר אותה לשפחה. אז דבר מזעזע.
אבל קודם כל אומרים חז"ל אסור לאדם למכור את בתו לאמה אלא אם כן אין לו מה לתת לה לאכול.
אם אין לו שום דבר לתת לה לאכול.
אין לו מזון להביא לילדים שלו. אז מה, מה עדיף שהוא יעשה? שוב, זה מצב מקולקל.
מה עדיף שהוא יעשה? מה עושים היום? כשבן אדם אין לו עבודה. אולי הוא נכה ולא יכול לעבוד. אולי הוא חולה ולא יכול לעבוד. אז יש לו קצבה, אני יודע מה, 2,500 שקל קצבה. מזה הוא יכול לפרנס משפחה?
מה יעשה? איך הוא יאכיל את הילדים שלו? אין לו מה לתת לילדים לאכול. מה עושים היום במצב הזה?
הרווחה לוקחת לו את הילדים.
הרווחה לוקחת לו את הילדים.
אז עדיף כבר במקום שהרווחה תיקח לו את הילדים, תנתק ממנו את הילדים.
במקום זה, עדיף שימכור אותה לאמה. מה הכוונה לאמה?
הכוונה היא, כמו שהגמרא התורה אומרת שהיא בעצם מיועדת להתחתן עם האדון או עם בנו.
כלומר, הוא לא בעצם מוכר אותה סתם לשפחה. הוא נותן אותה למישהו שיתחתן איתה, או שהבן שלו יתחתן איתה.
כלומר, הוא בעצם שולח אותה למשפחה מאמצת שתיקח אותה כבת בית.

ואם רעה בעיני אדוניה אשר לא יעדה, והפדה. כלומר, אם האדון מחליט לא להתחתן איתה או לא לתת אותה לבנו, זה תלוי בן כמה אדון, אתם יודעים, אם האדון בן 50, אז מן הסתם הוא לא לוקח היא מדובר על ילדה קטנה, מתחת לגיל 12. אז כנראה הוא לא לוקח אותה לעצמו, כנראה לבן שלו. אבל אם הוא לא רוצה, היא הייתה אצלו שנה, שנתיים, שלוש, לא משנה, הוא מחליט שהוא לא רוצה לייעד אותה לא לבנו, אז הוא משחרר אותה. אם רעה בעיני אדוניה אשר לא יעדה, והפדה. אז הוא פודה אותה. הוא משחרר אותה.
משחרר אותה למשפחה שלה.
משחרר אותה למשפחה שלה. כן.
ובכל מקרה, בגיל 12 יצא חינם אין כסף. בגיל 12 היא כבר משתחררת בכל מקרה.
זה רק מין אימוץ לגיל הינקות, מגיל אפס ועד גיל 12, כדי שיהיה מישהו שידאג לה. עד כדי כך אומרת הגמרא, אם יש לאבא חולצה יוריד את החולצה, ימכור את החולצה ויקנה לבתו מה לאכול.
אבל מה לעשות אם הוא מכר את החולצה?
זהו, עכשיו הוא רק בתחתונים לגופו.
זהו, אין לו אין לו מה לתת לה לאכול. על המקרים האלה מדובר.
ושוב הפתרון של התורה הוא פתרון הרבה יותר טוב.
אם נחזור רגע לפתרון של עבד עברי. עבד עברי יש מוכר עצמו ויש מכרו בית דין.
מוכר עצמו זה כאשר אדם באמת נמצא במצב כל כך ירוד שהוא נאלץ למכור את עצמו. מכרו בית דין זה מצב שאדם כבר הידרדר לגניבה.
גנב ואין לו עכשיו מה לשלם. זאת אומרת, הוא לא סתם גנב כי הוא מעל בכספים.
הוא גנב כי הוא היה עני. איך אני יודע שהוא עני? יודע שאין לו לשלם.
הוא גנב בשביל שיהיה לו מה לאכול. אז זה לא מצדיק את זה.
אוקיי, אבל בן אדם ירד, הידרדר לפשע, גנב. מה עכשיו הפתרון?
שים אותו בכלא. מה יקרה בכלא?
או שהוא יתקלקל, או שהוא יושפע מעבריינים אחרים, או שיעשו לו תמות. לפעמים פשוטו כמשמעו. הרי אתה שם אותו בכלא. מה קורה היום? אתה שם עבריין כזה עבריין עבריין חלש ולא איזה חייל של משפחת פשע. זה בסך הכל בן אדם אומלל שאין לו כסף. אתה שם אותו בכלא, מה קורה? מנצלים אותו. לפעמים פוגעים בו גופנית, פוגעים בו מינית, משפילים אותו, מנצלים אותו.
הרסת חיים של בן אדם.
אז האם תמיד זה ככה? אני לא אומר שתמיד זה ככה.
יש אנשים שגם מצליחים להשתקם ממאסר. אבל המאסר בעצמו זה דבר שצריך להשתקם ממנו. דבר קשה מאוד.

במקום זה אומרת התורה, במקום, הרי גם מה הפתרון של מאסר? איזה בדיוק מענה זה נותן? שם אותו בן אדם בכלא. מה העלת?
הרי התוצאה היא שכרגע, מה מאיפה יש לו מה לאכול? אנחנו מפרנסים אותו. כולנו.
אנחנו כל אחד פה שמשלם מיסים, אנחנו בעצם מאכילים את כל האסירים.
אז הגיוני? ולמה אנחנו מחנקים אותם?
שב בכלא, אתה לא צריך להתאמץ, האוכל בא לבד.
הפוך, אומרת התורה, קח עבד. קח בן אדם כזה שגנב, שים אותו בתור עבד.
אתה מאלץ אותו לעבוד. לא, הלחם לא בא לבד. אתה לא בכלא ומקבל מזון.
אתה תעבוד. מצד שני תעבוד בתנאים אופטימליים, בתנאים הטובים ביותר. שהאדון מחוייב בדאגה לך. האדון מחוייב בכבודך, הוא לא נותן לך עבודות משפילות.
כאשר אדם משתחרר מעבדות, בשנה השביעית, הענק תעניק לו.
מצונך ומקרך, אתה חייב להעניק לו מענק שיחרור.
זה כהשתנות.
בדיוק, והמטרה היא, למה דווקא שש שנים?
תכף. המטרה היא, למה מענק שיחרור הזה? כדי שעכשיו אחרי שהבן אדם עבר איזה תיקון, עבר איזה תהליך של התקדמות והשתקמות בתוך המשפחה הזאת שלקחה אותו בתור עבד, עכשיו יהיה לו איזה התחלה מחדש. הרי עכשיו הוא יוצא החוצה.
אם לא יהיה לו מה לאכול, עוד פעם הוא ידרדר.
נותנים לו מענק שיוכל להתחיל, שיוכל לפתוח איזה חיסכון, לפתוח איזה עסק. הוא יוכל לעשות משהו.
תקנה איזה פרה ותתחיל למכור את החלב, תקנה איזה שור ותשכיר אותו לחרוש. תתחיל לעבוד במשהו.
וזה בעצם המטרה של המענק.

אז למה דווקא שש שנים?
הדבר הזה הוא כמובן קשור לששת ימים תעבוד וביום השביעי שבת להשם אלוקיך.
זה ברור שזה קשור לדבר הזה. כי בעצם, חז"ל גם אומרים שמרצע, כך מופיע בתוספות, אני חושב שתוספות היה הראשון שאמר את זה. מרצע בגימטריה 400 שנה.
400. מרצע זה בגימטריה 400 כנגד ועבדום ועינו אותם 400 שנה. שבעצם כאשר המוכר לו את העבד הוא כאילו בוחר לחזור לשעבוד מצרים. והתיקון של זה זה השבת. התיקון של זה זה לצאת ואנחנו לא עבדים.
היום השביעי שבו אנחנו שובתים מכל מלאכה, אנחנו בעצם אומרים בזה, אנחנו לא עבדים. אנחנו לא רק רצים ורודפים אחרי הפרנסה ואחרי הכסף ועוד עבודה ולא, יש לנו ערך שהוא הרבה יותר חזק מלרדוף אחרי הכסף. וזה השבת, הקדושה, הרוחניות.
ולכן גם בשנים, יש לנו את זה גם בשנת שמיטה. אבל הוא לא יוצא דווקא בשנת שמיטה, הוא עובד שש שנים ובשביעית יוצא לחופשי חינם, כי השבע תמיד מסמל את הקדושה, את הרוחניות. תמיד גם בעולם, יש לנו מעלה ומטה וצפון, דרום, מזרח, מערב. שזה בעצם שישה צדדים מסביבנו, והנשמה שהיא המרכז, היא הנקודה השביעית. ולכן תמיד השביעי, כל השביעין חביבין. וזה בעצם עניינו של העבד העברי שיוצא בשנה השביעית, כדי ללמד אותנו על מה התיקון הראוי גם מבחינה חברתית וגם מבחינה רוחנית למצבים המקולקלים והירודים שלפעמים אנשים מגיעים אליהם. ומתוך כך יצמח בעזרת השם לטובה ולברכה עבורו ועבור העולם כולו.
רבי חנניה בן עקשיה אומר: רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שנאמר: אדוני חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.