בלוג

שיעור 1
-----------
בסוף פרשת השבוע מופיע המשפט המפורסם שאומרים בני ישראל כל אשר דיבר השם נעשה ונשמע.
הדבר הזה מקורו בפרשת השבוע, שמות פרק כ"ד, פסוק ז. ויקח ספר הברית ויקרא באוזני העם ויאמרו כל אשר דיבר השם נעשה ונשמע.

האמירה הזאת נעשה ונשמע, אמירה מאוד מפורסמת, שחז"ל מרבים לשבח אותה. למשל, אומרת הגמרא בשבת דף פ"ח עמוד א': אמר רבי אלעזר: "בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, יצא בת קול ואמרה להם: מי גילה לבני רז זה? שמלאכי השרת משתמשים בו." מאיפה שמעתם את הדבר הזה? מי גילה לכם את זה? זה רז, זה סוד שמלאכי השרת. שמה? שמקדימים נעשה לנשמע. למה זה סוד של מלאכי השרת? כתוב בתהילים, "ברכו השם מלאכיו." מלאכי השרת. ברכו את השם. "ברכו השם מלאכיו גיבורי כוח עושה דברו לשמוע בקול דברו." כלומר, המלאכים מברכים את השם ומה נאמר עליהם? "גיבורי כוח עושה דברו לשמוע בקול דברו." קודם עושה דברו, קודם נעשה, אחר כך נשמע, אחר כך לשמוע בקול דברו.
מה היה להם? מלאכים, זה לא חכמה. אה, מלאכים אתה אומר, זה לא חכמה. אין להם בכלל בחירה. הם ככה הקדוש ברוך הוא ברא אותם. עם ישראל זה שעם ישראל אומר נעשה ונשמע, זו מעלה מיוחדת במינה.

אבל מה הפירוש נעשה ונשמע? איך אפשר לעשות אם עוד לא שמעת מה עושים? מה הפירוש של זה בעצם? תודה רבה. מה הכוונה? מה זה אומר? מה זה נעשה ונשמע? איך נעשה אם עוד לא שמענו? איך אתם מבינים את המשפט הזה? מה עם ישראל מתכוונים כשאומרים נעשה ונשמע? בלי שאלות, מה שאתה אומר, אנחנו. אוקיי, אנחנו נעשה, אז אפשר היה להגיד, נשמע ונעשה. נשמע ומה שנשמע נעשה. אנחנו עוד לא יודעים מה נשמע. נשמע ונעשה. למה נעשה ונשמע?

אז נכון, שאבי ודאי צודק, שהפשט פה שאומרים, אנחנו כאילו, כאילו נעשה עוד לפני שנשמע. אנחנו לא יכולים. לא ראו את הקולות, מה אתה מדבר? אה, אתה צודק, זה נס. כל העם רואים את הקולות, באמת זה רש"י אומר, דבר שאין האוזן יכולה, אין העין יכולה לראות ואין האוזן יכולה לשמוע. זה לא משהו שאפשר לראות קולות. אבל זה, זה נס שהקדוש ברוך הוא עשה. מעמד הר סיני, הקדוש ברוך הוא חולל נס. אבל פה עם ישראל אומרים. מה הם אומרים? אנחנו נעשה נס? אני לא יודע לעשות ניסים. אז מה זה שעם ישראל אומרים נעשה ונשמע?

אז פירוש פשוט הוא, הכוונה היא, אנחנו עוד לפני ששמענו, אנחנו מוכנים לעשות. זה בעצם מה שאבי אומר. אנחנו נעשה כל מה שנשמע. אז אפילו לפני ששמענו, אנחנו מקדימים ואומרים, אנחנו קודם כל נעשה. זה יש כאלה, לפעמים אנשים שאומרים לך, תשמע, יש לי רק בקשה אחת ממך, אתה מוכן, אתה מסכים? אני אומר לך, תגיד מה הבקשה. לא לא, קודם תסכים, אחר כך אני אגיד לך מה הבקשה. אה, לא תמיד כדאי. תלוי מי זה, מי מבקש ממך, אבל זה לא תמיד דבר כל כך פשוט.

זה מופיע למשל בתורה. שלמה המלך, אמא שלו, בת שבע, אומרת לו, יש לי בקשה אחת ממך, אל תשב את פניי ריקם. אומר לו שלמה המלך, מה השאלה? אמא יקרה, כל מה שמבקשי, עד חצי המלכות. מה זה? הוא מלך. כבר היה מלך. דוד נפטר. ואמא שלו אומרת לו, יש לי בקשה אחת. כן, אבל מה מה השאלה בכלל? מה שתבקשי. ואז היא אומרת לו, "פנה אליי אדוניה בן חגית, אחיך." והוא רוצה לשתא לי אישה את אבישג השונמית. אומר לה שלמה המלך, מה? בשום אופן. זה מה שאת מבקש? אולי גם תבקשי בשבילו את המלוכה? זהו, לא מוכן בשבילו, אבל הילא הבטחת. אמא ביקשה ממך משהו, אמרת, מה שתבקשי? לא, אבל בפתאום אתה מגלה מה הבקשה, אתה מבין? עכשיו, אמא שלו בת שבע אמרה את זה בתמימות, בטעות. כי אדוניה ביקש ממנה, אני אוהב את יבישה, מה אכפת לך? אבל אדוניה לא עשה את זה בתמימות. אדוניה הבין שמי שמתחתן עם אבישג, שהייתה פילגשו של מלך, פילגשו של דוד המלך, אז הוא כבר הופך להיות המלך. זה נותן לו איזה גושפנקה, שהוא המלך האמיתי. ולכן שלמה שהיה ילד, הבין את זה ולא הסכים.

אבל זה בגלל שהוא נאלץ, הוא נכנס לאיזה פינה. ברגע שהוא התחייב לאמא שלו, אז עכשיו פתאום הוא צריך לחזור בו ממה שהוא התחייב. אז טוב אשר לא תידור מי שתדור ולא תשלם. אז גם כאן עם, אבל כאן עם ישראל אומרים, כן, אנחנו צ'ק פתוח לקדוש ברוך הוא. מה שתגיד, אנחנו מוכנים.

כך מסביר רבינו יונה את אחת המשניות בפרקי אבות. פרק ג משנה ט בפרקי אבות נאמר, "הוא היה אומר, כל שמעשיו מרובים מחכמתו, חכמתו מתקיימת. כל שחכמתו מרובה ממעשיו, אין חכמתו מתקיימת." שואל על זה רבינו יונה, רבינו יונה גירונדי, מהראשונים, חי לפני כ-750 שנה. שואל רבינו יונה, מה זאת אומרת אדם שמעשיו מרובים מחכמתו? אני יכול להבין חכמתו מרובה ממעשיו. הוא מאוד חכם, אבל הוא לא מקיים כל מה שהוא יודע, הוא יודע הכל, אבל הוא לא מקיים הכל. אז חכמתו מרובה ממעשיו. איך יכול להיות אבל אדם שמעשיו מרובים מחכמתו? שהוא לא יודע ובכל זאת הוא מקיים? איך הוא מקיים אם הוא לא יודע?

עונה רבינו יונה, ההסבר לדבר הוא כזה. מה זה אדם שמעשיו מרובים מחכמתו? אדם שאומר, אני לא יודע מה התורה, אבל אני קודם כל מקבל עליי. אני אומר, אני רוצה לעבוד את השם. אני עוד לא יודע, אני אלמד לאט לאט. אבל כל מה שאני אלמד, אני כבר מקבל עליי לעשות. שאז כבר ברגע שהוא קיבל עליו, כאילו כבר מקיים את כל התורה כולה. זה כמו נעשה ונשמע. קודם כל אני אומר שאני אעשה, אני קודם כל מקיים. מה? מה? אני עוד לא יודע מה לקיים. אבל ברגע שקיבלת על עצמך, זה כאילו כבר עשית.

דוגמא לדבר, בסיפור המפורסם על רש לקיש ורבי יוחנן. שרש לקיש היה אחד מגדולי השודדים בגליל. והוא רואה את רבי יוחנן שוחה בירדן. אז הוא קופץ אחריו לירדן. רבי יוחנן רואה את כוחו. היה לו כוח גופני לא גדול, אומר לו חילך לאורייתא. בסופו של דבר לא זה לא נושא של הס, הסיפור הזה הוא לא הנושא שלנו עכשיו. אבל רש לקיש חוזר בו, אומר, אני מקבל עליי. מקבל עליי לחזור בתשובה. באותו רגע שהוא קיבל על עצמו, עוד לא עשה מצווה אחת, עוד לא למד הלכה אחת, עוד לא עשה כלום, רק קיבל על עצמו, באותו רגע תשש כוחו והוא לא יכל לחזור לצד השני של הירדן להביא בגדיו באותה עוצמה של שחייה וקפיצה כמו שהוא עשה בכיוון הראשון. אז רש"י אומר, כי תורה מתשת כוחו של אדם. איזה תורה? הוא עוד לא למד תורה. איך התורה הייתה תשה את כוחו? הוא עוד לא למד כלום.
הוא קיבל על עצמו. התשובה היא, ברגע שהוא קיבל על עצמו. הוא עוד לא למד, אבל הקבלה שהוא קיבל על עצמו, זה כבר משמעותי. וזה בעצם, כך מסביר רבינו יונה את העניין הזה, ועל פי זה, זהו הפירוש הרגיל והמקובל להבנה הזאת של נעשה ונשמע. אנחנו קודם כל מקבלים על עצמנו. קיבלנו. נעשה. מה נעשה? לא יודע, נשמע. אבל כבר ברגע שקיבלנו על עצמנו, כאילו כבר עשינו. לכן אפשר לעשות עוד לפני ששמעת. כי ברגע שאתה אומר, כן. אני בשבילך, עד חצי המלכות, מה שתגיד אני עושה. אמירה הזאת זה כאילו כבר עשית.

כותב על זה הרב קוק במאמרי הראיה. הוא כותב כך: מה המשמעות של נעשה ונשמע? כשאדם אומר נעשה ונשמע, המשמעות של זה זה שזה בעצם זה בטבע שלו. הוא מביא משל. הוא אומר, מה שאדם מגיע בטבע, אז הוא לא צריך ללמוד. לדוגמא, מי לימד את הדבורה איך לבנות כוורת בצורה כל כך מדויקת? הדבורה בונה את הכוורת שלה בצורת משושה. זה בעצם הצורה שהיא מאוד מאוד מנצלת את כל הקווים ואת כל הזה, זה ממש יצירת, יצירת יצירת מופת, ממש, מלאכת מחשבת. שאתה רואה איך כל המשושים הקטנטנים האלה מתאחדים יחד והופכים לאיזה מארג אחד שלם. מה היא הייתה בשיעור גיאומטריה? מי לימד אותה את הדבורה לעשות משושה?

אומר הרב קוק, הדבורה בונה את תאי כוורתה, את תאי הכוורת שלה, "בדיוק המספרי היותר שלם, בלי שמיעה של שיעורים בהנדסה, מפני שכך חקוק בטבעה." זה הטבע שלה. בעלי חיים, כל בעל חיים, יש לו אינסטינקטים, ככה הקדוש ברוך הוא ברא אותו. צמחים. הצמח היה בשיעור ביולוגיה? איך הוא יודע לקחת מה שהוא צריך מהשמש, פוטוסינתזה, ו לא, לא צריך לדעת. כמו יונה שעושה קן. כמו יונה שבונה קן. נכון? אז יש לה תואר מהנדס? אה, יש אישור של מהנדס בטיחות לקן הזה? זה בטבע. זה טבע. דבר שהוא טבעי לא צריך ללמוד.

אומר הרב קוק, כך גם בני אדם, בוא נאמר ככה, גם בעולם הרוחני, מלאכים למשל, גם לא צריכים ללמוד. ולכן זה רז שמלאכי השרת משתמשים בו. בדיוק בגלל מה שאבי אמר, שמלאכי, שמלאכי השרת אין להם בחירה חופשית, כי זה בטבע שלהם. הקדוש ברוך הוא ברא אותם בטבע לעשות רצון השם. ולכן, הם לא צריכים בכלל ללמוד את זה. ולכן הם עושים נעשה ונשמע. "עושה דברו לשמוע בקול דברו." בני אדם, יש להם בחירה. בני אדם שונים גם מבעלי החיים והצמחים וגם להבדיל מהמלאכים. יש להם בחירה. כיוון שיש להם בחירה, אז הם צריכים ללמוד, זה לא בטבע שלנו.

עם ישראל באותו מעמד כאשר הם היו במעמד הר סיני, אז הם בעצם מרגישים שזה בטבע שלהם. כי כשאדם נמצא מול הקדוש ברוך הוא, אז הוא מרגיש שזה טבעי לו. זה טבעי לו לעשות רצון השם. אני חושב שכל בן אדם מרגיש למשל שזה טבעי לו להיות אדם טוב. יש לכל אדם יש יצר הרע. אבל יש טבע של האדם. אדם כשהוא עושה מעשה שהוא רע, שהוא פוגע באחרים, שהוא מתנהג בנבזות, שהוא גונב, כל בן אדם, גם אם הוא לא אדם מאמין באלוהים, אבל הוא מרגיש רע עם זה, הוא מרגיש ייסורי מצפון. מאיפה זה בא? זה בא מהטבע. באמת זה מונח בטבע שלנו. גם כל התורה כולה מונחת בטבע שלנו. איך אומרת הגמרא מסכת נידה, בדף נ', שלפני בריאתו של אדם, אדם ברחם אמו, מלאך מלמדו את כל התורה כולה. כיוון שננער לצאת, סותרו על פיו ומשכחו את כל התורה כולה. אבל בעצם במקור, התורה נמצאת בתוכנו. למדנו אותה ברחם אמנו. יש את זה, זה קיים בתוכנו. וכיוון שזה קיים בתוכנו, לכן עם ישראל באותו רגע הגיעו למדרגה כזאת שהם חוו את הנשמה, ואז הם אמרו, נעשה ונשמע. אנחנו לא צריכים בכלל ללמוד. לא צריכים לשמוע, כי זה בטבע שלנו, זה כמו שהדבורה לא צריכה לשמוע שיעורים בהנדסה, אז כך עם ישראל לא היו צריכים לשמוע שיעורים בתורה. במה? מאיפה אנחנו עוד רואים את זה? אומרים חז"ל שאברהם אבינו, לא רק אברהם, אברהם, יצחק ויעקב קיימו את כל התורה כולה עוד קודם שניתנה. איך אברהם אבינו למד תורה? אומרים חז"ל, שני, שתי כליותיו, הכליות, שתי כליותיו עשו לו כשני רבנים שהיו מלמדים אותו תורה. מה הכוונה? הכוונה היא כמו מוסר כליות. מוסר כליות זה ביטוי למצפון. זה כאילו שבן אדם, כל בן אדם, בטבע שלו, עושה מעשה רע, אז הוא מרגיש מצפון. עכשיו, אצל אברהם אבינו, המצפון היה כל כך מחובר לנשמה, שכל דבר שהוא עשה שלא היה בדיוק רצון השם, הוא הרגיש את זה במוסר כליות שלו, במצפון הטבעי שלו. וזו בעצם זה כוח. נכון, וזו לא לא בטבע. נכון, וזו בעצם המדרגה של נעשה ונשמע. של המדרגה שזה כל כך טבעי שלא צריך ללמוד.

פירוש נוסף, אומר הרב קוק במקום אחר, בספר אורות התורה, פרק ח'. אומר הרב קוק, יש שני עניינים בתורה. עניין התורה, עניין אחד זה עניין מעשי. לומדים תורה בשביל לעשות. אדם שלא ילמד תורה, לא יודע איך לקיים. בדיוק דיברנו על זה בשבת אחרונה, בשיעור הלכה של של ליל שבת אחרי התפילה, דיברנו על מצוות תלמוד תורה, והדגשתי את הדבר הזה, שיש שתי בחינות בלימוד תורה. יש בחינה של ללמוד בשביל לדעת לעשות. זה כל בן אדם צריך, ובזה כמו שאמרנו בשבת, אין הבדל גם בין גברים לנשים. גם נשים מחויבות בלימוד תורה, מחויבות בלימוד תורה בכל מה שנוגע למצוות מעשיות שהן חייבות לקיים. אישה חייבת בשמירת שבת? חייבת. אז איך היא תדע לשמור שבת אם לא למדה הלכות שבת? חייבת. ודאי שהיא צריכה ללמוד. היא חייבת ללמוד. זה לא, כתוב שנשים פטורות מלימוד תורה. אין הכוונה שהם פטורות לגמרי מללמוד, זה דברים שהם חייבות לדעת. כשרות. אישה מותר לה לאכול לא כשר? מה פתאום? ודאי שהיא חייבת במצווה הזאת. ואם אישה מבשלת בבית, היום יש הרבה בתים שבהם הגבר מבשל. אבל עדיין, נראה לי שבדרך כלל דווקא האישה מבשלת. אז מה, אם היא לא יודעת הלכות כשרות, איך היא תבשל? ודאי שהיא צריכה לדעת הלכות כשרות. מה שקשור אליה וביניהם. בוודאי. עכשיו, לא רק זה. מצוות אמונה היא חייבת? אהבת השם היא חייבת? ודאי שהיא חייבת. טהרה. ולכן, ולכן היא חייבת ללמוד גם להעמיק בתורה, להתקשר לקדוש ברוך הוא, לאהוב את השם. איך אוהבים את השם? אחת הדרכים החזקות לאהוב את השם זה מתוך המפגש עם דברי תורה. אדם מרגיש את המתיקות של התורה. אדם מרגיש את הקדושה של התורה. כל מי שפעם למד תורה והרגיש את הקדושה, את העוצמה, את החיבור לקדוש ברוך הוא, יודע עד כמה לימוד תורה הוא תנאי הכרחי לחיזוק האמונה ואהבת השם.

אז זה צד אחד, כל זה זה נעשה. כל זה זה לימוד תורה על מנת לעשות, על מנת לקיים הלכות שבת, הלכות כשרות, דיני אמונה, מצוות אהבת השם, זה על מנת לעשות. אבל יש רובד נוסף, נעשה ונשמע. גם אחרי שעשינו כבר הכל, למדנו ועשינו, עוד נשמע. השמיעה הנוספת זה מצד האהבה, מצד הקשר. זה כבר לא בשביל לדעת, אני כבר יודע. אבל אומרים חז"ל, אינו דומה שונה פרקו 100 פעמים לשונה פרקו 101 פעמים. בשביל מה פעם 101? אתה כבר יודע את זה. כן, אבל אני אוהב את זה. אני אוהב את הקדוש ברוך הוא, אני מבין שכאן זה הדבקות שלי עם הקדוש ברוך הוא. חז"ל משווים שאדם לומד תורה, הוא כאילו מחבק את הקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא אין לו גוף ואין לו דמות הגוף, אבל זה כאילו אתה מחבק את הקדוש ברוך הוא. אתה אוחז בדברי התורה, שהם לבושות של הקדוש ברוך הוא. ולכן בעצם הלימוד התורה יש בו נעשה ונשמע. נעשה זה כל גם הלימוד. לימוד על מנת לעשות. ונשמע זה אחרי שכבר למדתי הכל ואני יודע הכל, עושה הכל. אני עוד נשמע שזה לימוד תורה לשם הלימוד עצמו וזה מעלה שהיא בפני עצמה. רבי חנניה בן עקשיה אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות ישראל, לפיכך ירבה להם תורה ומצוות שנאמר, אדוני חפץ למען צדקו, יגדיל תורה ויאדיר.


שיעור 2
--------
אז הסוד הזה של נעשה ונשמע,
שאומר הקדוש ברוך הוא, מי גילה רז זה לבניי, שמלאכי השרת משתמשים בו. הדבר הזה רמוז
בפסוק בתהילים. נאמר בפסוק
במזמור קג. ברכו אדוני מלאכיו, גיבורי כוח, עושי דברו לשמוע בקול דברו.
וזה בעצם, שימו לב לפסוק. רק שניה. כתוב לנו פה על המלאכים. ברכו השם מלאכיו.
ומה נאמר על המלאכים?
גיבורי כוח, עושי דברו, לשמוע בקול דברו.
קודם כל עושים דברו של הקדוש ברוך הוא, עוד לפני שהם שמעו. בדיוק. לכן, שניה, לכן זה הסוד של המלאכים. שימו לב שהפסוק הזה מדבר על מלאכים.
ברכו השם מלאכיו.
המלאכים עושי דברו לשמוע בקול דברו. קודם כל עושים ואז לשמוע. נעשה ונשמע. כן.
הקדוש ברוך הוא סדר הכל, הכל בסדר.
עכשיו, הדבר הזה
הפסוק הזה
קודם כל כמובן, זה פלא. איך אפשר לעשות לפני ששמעת?
אתה יכול לעשות לפני ששמעת? מה זאת אומרת נעשה ונשמע? הקדוש ברוך הוא עוד לא אמר לך מה לעשות, איך אתה יכול לעשות? דבר בא.
איך אפשר לעשות לפני ששמעת?
אני בטוח שיש פה כמה אנשים, שמה שאני אבקש מהם יעשו.
יש פה כמה אנשים שאני יודע, מה שאני אבקש מהם, הם מאמינים שאם אני מבקש זה כנראה חשוב וטוב, יעשו.
אז למה אתם לא עושים?
למה אתם לא עושים כבר את מה שאני רוצה?
אה, כי לא אמרתי, נכון, איך איך אפשר לנעשה ונשמע? לעשות בלי לשמוע מה לעשות?
יש, הפלא הזה
יש, מופיע גם במשנה במסכת אבות.
כך מופיע בפרק ג' משנה ט' במסכת אבות. הוא היה אומר, טוב, מי זה הוא? תלוי, כל פעם זה מישהו אחר. פה זה רבי חנינא בן דוסא.
הוא היה אומר, רבי חנינא בן דוסא,
כל שמעשיו מרובים מחוכמתו, חוכמתו מתקיימת. וכל שחוכמתו מרובה ממעשיו, אין חוכמתו מתקיימת.
זה באמת פלא גדול, לא ברור מה הכוונה. מה זאת אומרת מעשיו מ חוכמתו מרובה ממעשיו? אני יכול להבין. אדם למד המון תורה, יודע את כל ההלכות, לא מקיים הכל.
חוכמתו
מרובה ממעשיו.
הוא חכם גדול, לא הכל הוא מקיים. בסדר, לא כולנו, אנחנו לא כולנו לא מושלמים. לא כל אחד מצליח לקיים הכל. יש לו הרבה חוכמה, אבל מעשים לא הכל.
אבל איך יכול להיות אדם שמעשיו
מרובים מחוכמתו?
זה יכול להיות. הוא לא יודע את זה בכלל. הוא לא יודע מה צריך לעשות. אז איך מעשיו מרובים מחוכמתו?
אז אפשר לפרש כך.
אבל לפני 800 שנה
היה חי רבנו יונה גירונדי. הוא היה חי ב ז'ירונה, ב
בספרד, צפון מזרח ספרד, ליד ברצלונה.
יש עיר שקוראים לה ז'ירונה, פעם קראו לה גירונה. אז הוא נקרא רבנו יונה גירונדי, והוא כתב פירוש לפרקי אבות לפני 800 שנה.
והוא מפרש
שהכוונה היא כזאת: ברגע שאדם
קיבל על עצמו לעשות מעשים, כאילו כבר עשה.
ולכן
יכול להיות אדם שמעשיו מרובים מחוכמתו.
הוא עוד לא עשה אפילו מצווה אחת.
הוא הרגע חזר בתשובה.
אבל ברגע שהוא חזר בתשובה,
הוא אומר לעצמו מעכשיו
מה שהקדוש ברוך הוא אומר לי, אני עושה.
באותו רגע מעלה עליו הכתוב כאילו כבר קיים את כל התורה כולה.
דוגמה מפורסמת לדבר, זה ריש לקיש.
ריש לקיש היה שודד, בריון, אכזרי,
פתאום פוגש את רבי יוחנן, וברגע אחד הוא הופך להיות לאיש אחר. ברגע אחד
הוא טובל בירדן, ומרגיש שרבי יוחנן משפיע עליו לטובה, והוא רוצה לחזור בתשובה.
באותו רגע שהוא חזר בתשובה,
איבד את כוחו. הוא לא יכול לחזור לירדן באותה עוצמה, לצד השני של הירדן באותה עוצמה.
אז הגמרא אומרת, למה? כי תורה מתשת כוחו של אדם. לעשות, אדם לומד תורה, התורה קצת מחלישה את הכוח הגופני.
אבל זה פלא עצום, כי הוא עוד לא למד עוד אחת של התורה. איך התורה כבר התישה אותו?
יש כאלה, יש לי תלמידים כאלה, שהם כבר, אני בא בבוקר, הם כבר עייפים. ממה אתם עייפים? מרוב שלמדנו. מה למדתם? כלום.
אז מה, איך התורה כבר התישה את כוחכם לפני שלמדתם כלום?
אז מה ריש לקיש? איך הוא כבר איבד את כוחו? לא, לא כמו התלמידים שלי, אלא בגלל
שבאמת באותו רגע הוא קיבל על עצמו
עול תורה. לא סתם קוראים לזה עול תורה, כי זה באמת עול. אדם לקח על עצמו, ברגע שלקח על עצמו, הוא מרגיש את כובד האחריות, את כובד המשקל.
כל אדם שלוקח לעצמו תפקיד, אדם פתאום
לא פתאום, נגיד מתמנה להיות מפקד בצבא. לא פתאום. עבר קורס קצינים, עד שיתמנה להיות מפקד בצבא. ברגע, בשניה,
שהוא עומד פעם ראשונה מול החיילים שלו,
וואו.
עול.
או למשל, ברגע שהבן אדם
מתמנה להיות רב.
ברגע שבן אדם לוקח לעצמו תפקיד, מנכ"ל,
פוליטיקאי נבחר. באותו רגע
הוא נהיה לאיש אחר. פתאום עול כבד רובץ עליו.
וגם כאשר אדם חוזר בתשובה, הוא מרגיש את האחריות, הוא מרגיש
את הזה שהוא מקבל על עצמו עול תורה.
ולכן ברגע אחד הוא נהיה לאיש אחר. וברגע אחד הוא כבר נחשב כאילו עשה את כל המעשים. לכן מעשיו
מרובים מחוכמתו.
זו
המעלה הגדולה. כך מפרש רבנו יונה
את המשנה.
מעניין
שרבנו יונה לא מזכיר את זה, אבל פתחתי בתפסתא. התוספתא זה גם דברי תנאים. פירושים שכתבו התנאים לפני 2000 שנה, 800 שנה, כתבו על המשנה.
תוספות למשנה, ושם כותב רבנו נתן באבות דרבי נתן,
תלמידו של רבי יהודה הנשיא,
כותב
כל שמעשיו מרובים מחוכמתו, חוכמתו מתקיימת. וכל שחוכמתו מרובה ממעשיו, אין חוכמתו מתקיימת. זה המשנה. והוא מוסיף עליה שלוש מילים.
שנאמר
נעשה ונשמע.
אז זה מאוד יפה לראות שבעצם איך זה קשור לנעשה ונשמע? בדיוק על פי הפירוש של רבנו יונה.
אני לא, אני לא יודע אם רבנו יונה, הוא לא מזכיר את התוספתא הזאת, אבל זה בדיוק מה שהוא אומר.
כי זה הקשר היחיד בין הפסוק נעשה ונשמע
לבין המשנה הזאת.
שאדם שכבר מקבל על עצמו לעשות לפני שהוא יודע מה, זה כבר
נחשב המושג הזה
של נעשה ונשמע, שחוכמתו, שיש, שמעשיו
מרובים מחוכמתו.
אז זה פירוש אחד לעניין של נעשה ונשמע.
הכוונה זה כמו עשיה, נכון? כן, שאדם קיבל על עצמו והחליט החלטה ברורה לעשות, כאילו עשה.
וזה מה שחז"ל אומרים שכל הקדוש ברוך הוא מצרף מחשבה טובה למעשה. אם אדם חשב מחשבה טובה,
ונאנס ולא עשה, כלומר, הוא לא הצליח לעשות. הוא רצה לעשות מעשה טוב.
אבל לא יתאפשר לו.
מכל מיני סיבות, מעלה עליו הכתוב כאילו עשה.
פירוש נוסף, ובזה נסיים. פירוש נוסף למשפט הזה, נעשה ונשמע.
אומר הרב קוק זצ"ל
לפני כ-100 שנה הוא כתב את הדברים.
והוא אומר כך, בספר אורות התורה, פרק ח'.
אומר שבתורה יש שני חלקים.
יש את החלק של המעשה,
שאנחנו לומדים בשביל לעשות.
אדם לומד הלכות שבת כדי לדעת מה לקיים.
אדם לומד הלכות קריאת התורה כדי לדעת מה לעשות בקריאת התורה.
אדם לומד הלכות כשרות כדי לדעת מה מותר לאכול ומה אסור לאכול. זה לימוד, ללמוד על מנת לעשות, נכון?
ללמוד וללמד, לשמור ולעשות.
בסוף אדם לומד גם בשביל לעשות.
אבל אומר הרב קוק, יש פה עוד מדרגה
של לימוד תורה
לשמה. לא רק בשביל לעשות.
גם אם אדם כבר יודע הכל מה לעשות,
הוא לומד תורה,
כי התורה היא, רגע, לא עכשיו, רק רגע. התורה היא מפגש עם הקדוש ברוך הוא.
אם אדם, נשווה את זה רגע
ל זוג, איש ואישה, שנפגשים אחד עם השני רוצים לדעת כדי להחליט האם אנחנו רוצים להתחתן?
זה מפגש בשביל להחליט החלטה, אם אנחנו רוצים להתחתן או לא רוצים להתחתן.
אוקיי. אחר כך הם כבר התחתנו.
עכשיו לא צריך להיפגש יותר?
זהו, כבר החלטנו, כבר התחתנו.
אז כבר, הוא כבר לא צריך להיפגש. ברור שצריך להיפגש. עכשיו נפגשים מתוך אהבה.
עכשיו נפגשים לא רק בשביל להחליט מה לעשות.
אם איש ואישה נפגשים רק בשביל להחליט מה לעשות,
נפגשים, טוב, תרשום בבקשה רשימת קניות.
טוב, תרשמי בבקשה, יש לי כמה בקשות. נו, מה זה? זה תכתבו בוואטסאפ. בשביל זה לא צריך להיפגש.
שנפגשים, נפגשים בשביל הביחד.
בשביל המפגש.
וזה לימוד התורה שהוא לא רק בשביל העשייה, בשביל עצם המפגש.
ולכן
אומר הרב קוק, זה בעצם מה שרומז נעשה ונשמע. נעשה זה לימוד תורה בשביל לעשות.
אדם לומד בשביל לדעת מה לעשות. אבל יש גם אחרי שכבר עשינו, אנחנו עוד שומעים. נעשה
ועוד נשמע.
עוד נלמד תורה, עוד נשמע, עוד נפנים, עוד נבין, עוד נעמיק.
יש אינסוף, אמרת קודם זה אינסוף? זה אינסוף.
יש אינסוף עומקים בתורה.
וככל שהאדם פוגש יותר את התורה, הוא פוגש יותר את הקדוש ברוך הוא. וזה הערך הרוחני העמוק שיש בתורה, ולכן אחרי נעשה יש לנו עוד פעם גם נשמע.
קדיש על ישראל. רבי חנינא בן עקשיה אומר רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר הצמנ צדקו יגדיל תורה ויאדיר.