בלוג

שיעור ראשון

00:00 - 01:45

ערב טוב, ברשות מוריי ורבותיי. דברי התורה והברכות לעילוי נשמת ינית בת רחל.

בפרשת השבוע, באים בני ראובן ובני גד אל משה רבנו, והם מבקשים ממנו: "אל תעבירנו את הירדן". אנחנו אנשי מקנה, יש לנו מקנה, צאן ובקר, וגם הארץ הזו, עבר הירדן, עבר הירדן המזרחי, היא ארץ מקנה. ולכן אנחנו מעדיפים להישאר כאן. דין ודברים, לא ניכנס כרגע לעניין הזה. לאחר שהקדוש ברוך הוא מאשר את זה ומשה רבנו מתנה את זה בכך שהם יעברו חלוצים לפני עם ישראל,

אז נאמר שבאמת, אכן כך היה. משה נותן את עבר הירדן המזרחי, למי? לראובן וחצי המנשה... וגד. ופתאום, פתאום צץ בסיפור, חצי שבט מנשה בן יוסף. הם לא ביקשו. הם לא היו בכל הסיפור. מי שבא זה ראובן וגד, הם אלה שביקשו.

פתאום שמחלקים, הדיון, כן ניתן לכם, לא ניתן לכם, יש תנאי. בסדר גמור. בסוף הוחלט לתת להם. אז למי נותנים? הייתי מצפה לראובן וגד וזהו. איך פתאום נכנס פה חצי שבט המנשה?

בדבר הזה... ולמה רק חצי? נכון. בדבר הזה נאמרו ארבע תשובות בדבר, מדוע זכה חצי שבט מנ... זכה, אפשר להגיד זכה, זה זכות או לא זכות? זה מצד אחד, קדושת עבר הירדן המזרחי פחותה מעבר הירדן המערבי. כי בסופו של דבר, יש מצוות גם בעבר הירדן המזרחי. המצוות התלויות בארץ חלות בו, למשל מעשרות, תרומות, שביעית. אבל יש דברים שהם רק בעבר הירדן המערבי.

אז אם כן, איך קרה שגם שבט, חצי שבט מנשה בן יוסף, גם הם הפכו להיות חלק מהסיפור הזה של עבר הירדן המזרחי? למרות שהם בכלל לא ביקשו. אז כאמור, ארבע תשובות בדבר.

תשובה ראשונה היא תשובת הרמב"ן, רבי משה בן נחמן, אומר תשובה שלדעתי, חייבים לקבל אותה. אפשר להוסיף עליה עוד רבדים. אבל אני חושב שאחרי שהוא אמר את הדבר הזה, אי אפשר בכלל להתווכח. זה ברור שזו תשובה, שגם תשובות אחרות שנאמרו, חייבות לקחת גם אותה בחשבון. מה הכוונה?

אומר הרמב"ן, הרי מלכתחילה, מי היה אמור לקבל את עבר הירדן המזרחי? לא תוכנן לתת לראובן וגד, נכון? אז מי כן היה מתוכנן לקבל את זה? התשובה היא, אף אחד. אף אחד לא היה אמור לקבל את זה.

הרי משה רבנו בתחילה, אמר להם "מה, אתם קמתם תחת אבותיכם, תרבות אנשים חטאים, אתם לא רוצים להיכנס אל ארץ ישראל?" אתם כמו חטא המרגלים. זאת אומרת, שמבחינת משה רבנו, האמירה הזאת, בואו נישאר בעבר הירדן המזרחי, זה חטא. אף אחד לא היה אמור לגור שם. למרות שזה כן חלק מארץ ישראל. אבל בדיוק התשובה היא, שזוהי ארץ מקנה. בואו ניזכר רגע במשה רבנו, רועה את צאן יתרו. איפה הוא הולך לרעות את צאן יתרו? אחר המדבר. במדבר. נכון, אחר המדבר. נכון.

אז זה לא במדבר סהרה, מקום שיש רק חול וחול. אבל זה אחר המדבר, כלומר בספר המדבר. אזור שמצד אחד הוא לא חקלאי. אזור חקלאי, אף אחד לא ישחית אותו על מרעה לצאן. לכן דווקא עבר הירדן המזרחי, זוהי ארץ מקנה כי היא לא משובחת לחקלאות. מי שמכיר היום את ממלכת ירדן, 90% מהאוכלוסייה של ממלכת ירדן חיים על 10% מהשטח. הם כולם ברצועה הצרה שקרובה לירדן. 90%. פטרה, רבת עמון, כל הערים האלה קרובות לארץ ישראל.

אף אחד לא בעומק השטח. למה? כי שם יש להם מדבריות, ששם רגל אדם לא דורכת. אז בעצם, הכוונה הייתה שכל 12 השבטים יהיו בין הירדן לים. ובעבר הירדן המזרחי, זה יהיה אזור מקנה, אזור מרעה, של כל השבטים. אף אחד לא יגור שם. אבל מי שרוצה ללכת לרעות את הצאן בספר המדבר, ילך לשם.

אז אם כך, כך מסביר הרמב"ן, כל 12 השבטים היו אמורים לקבל בין הירדן לים. פתאום, אחרי שראובן וגד מבקשים ומקבלים לקבל בעבר הירדן המזרחי, אז פתאום נשאר הרבה יותר מקום לכל אחד בעבר הירדן המערבי. ניתן רגע משל, ניתן רגע משל. נניח, לצורך הדוגמה, לא משל אלא דוגמה. נגיד לדוגמה, הרי יש 600,000 בערך אנשים מעם ישראל. לא בדיוק, 600,000 ואלף ושבע מאות ושלושים. לצורך העניין, נעגל את זה ל-60 ריבוא, 600,000 איש.

נגיד שארץ ישראל, זה בדיוק שישה מיליון דונם. זה לא בדיוק, זה יותר. אבל נגיד שישה מיליון דונם. ... כן. אבל אלה מי שמקבל את הנחלה. "לאלה תחלק הארץ בנחלה במספר שמות". ל-600,000 האלה.

זאת אומרת, אני לוקח את כל ארץ ישראל, אני צריך לחלק אותה ל-600,000 חתיכות שוות. לאו דווקא שוות בגודל, אלא שוות בכסף, בשווי. כי ברור שדונם בעמק יזרעאל, לא שווה לדונם ב... בנגב. בסדר? כי מבחינה חקלאית, זה ברור. היום דונם בחולון שווה הרבה יותר מאשר ב... גם בעמק יזרעאל. תלוי אם הוא חסום או לא חסום. כן.

אז אם כן, הנקודה היא, אז באמת זה לא נכון לתת דוגמה של דונמים, כי זה לא לפי שטח. אבל נגיד, שהשווי של ארץ ישראל הוא, לצורך העניין, 600 מיליון שקל. אז אתה מחלק את זה ל-600 ריבוא, כל אחד בעצם מקבל שטח בשווי 1,000 שקל. זה כל לפי מספר האנשים שיש בשבט. נכון, אבל יש בסך הכל 600,000, נכון? אבל יש שבט שקיבל יותר ויש פחות, תלוי במספרים. אבל זה לא משנה. בסוף בן אדם קיבל את אותו שטח ששווה איקס כסף, בסדר?

אז עכשיו, פתאום, אם ראובן וגד יוצאים החוצה ומקבלים בעבר הירדן המזרחי, המשמעות היא שיש יותר מקום. כל אחד יכול לקבל שטח של חבל ארץ רחב יותר. שווה יותר. רגע. אז עכשיו אנחנו צריכים מחדש לחשב גם כמה יקבלו ראובן וגד. בעצם יצא, אם רק ראובן וגד יקבלו בעבר הירדן המזרחי, וכל השאר יקבלו בין הירדן לים, יצא שראובן וגד ירוויחו יותר מכולם.

למה? כי עבר הירדן המזרחי זה ארץ גדולה, זה שטח גדול. לא רק בשטח, אלא גם כלכלית, זה שטח שהיה שווה יותר מאשר כמה היו צריכים לקבל ראובן וגד. שנייה. ולכן היה חייב עוד מישהו להצטרף אליהם. אי אפשר היה לתת את כל השטח הזה לראובן וגד. נגיד לצורך העניין, לדוגמה, מתוך 600,000 איש בעם ישראל, נגיד ראובן וגד זה 100,000 איש. בסדר? זה לא בדיוק, אבל נגיד, 100,000 איש.

אבל יוצא, זאת אומרת, בערך שישית מעם ישראל. זה שני שבטים מתוך 12. אבל עבר הירדן המזרחי, זה יותר משישית מאשר כל השטח. ולכן, זה יצא לא הוגן. אם תיתן רק להם את כל עבר הירדן המזרחי. יצא שהם יקבלו שטח אדמה ששווה יותר מאשר כל אחד אחר.

ולכן, חייבים לצרף אליהם עוד מישהו, כך באופן כזה, שיצא לכל אחד ואחד מעם ישראל חלק שווה בנחלה.

ניתן רגע משל לדבר. נגיד ש... החלק הפנימי של בית הכנסת, שבו אנחנו מתפללים בשבת, הוא עבר הירדן המערבי. והחלק הזה של בית המדרש שבו אנחנו מתפללים ביום חול, הוא עבר הירדן המזרחי. עכשיו, נגיד שיש בבית הכנסת 100 מתפללים, 80 ישבו שם, ו-20 ישבו פה. איפה יותר צפוף? בפנים. זה לא, אומנם זה פה קצת יותר קטן מאשר בפנים, אבל לא בכזה פער, ששם 80 ופה 20.

אותו עיקרון קרה אצל ראובן וגד. נכון, עבר הירדן המזרחי יותר קטן מאשר כל שאר ארץ ישראל. אבל לא עד כדי כך. יוצא משהו לא הגיוני, שהם יקבלו כל אחד נחלה יותר גדולה. לכן היה חייב לצרף אליהם עוד מישהו. לשאלתך, יעקב, עד איפה במזרח? זה לא משנה. כי מאזור מסוים שמתחיל המדבר, אי אפשר לחיות שם. מעל הכנרת. מהכנרת והצפונה. כן. לא הבנתי מה אתה מתכוון מעל הכנרת. מעבר הירדן המזרחי מעל הכנרת, הכוונה? מה זה הכוונה מעל הכנרת? כל מה שמהירדן מזרחה. מזרחה. אוקיי. השאלה, עד איפה? הוא יכול להגיע גם עד אה, עד בחריין שם. נכון. אבל כל האזור הזה הוא מדבר, הוא לא... הוא שווה אפס. אני מודד כמה הוא שווה כלכלית, אפס עגול. אולי עד הפרת אולי, אני לא יודע. בעיקרון עד הפרת, כן. עד הפרת.

אז איפה בדיוק? אבל שוב, מבחינת חלוקת השטח, אני מתחשב אך ורק בשטח שהוא כלכלי, שהוא שווה כסף. כי לקבל מדבר... שוב, אז לא הכירו נפט באופן כזה שלמצוא מדבריות נפט שמה במדבר, בארות נפט, אז אה לא היה לזה שווי. אבל אה, מבחינה חקלאית, אז חילקו את החלק הכלכלי. היה אבל איזה חלוץ יאיר בן מנשה שכבש... או, תכף נגיע לזה.

אז אם כן, קודם כל, זה שלב ראשון, שפשוט, חייב להיות חלוקה הוגנת. "לרב תרבה נחלתו, למעט תמעיט נחלתו, איש לפי פקודיו יותן נחלתו". צריך להיות נחלה שווה מבחינה כספית לכל אחד ואחד מעם ישראל. ערך השוויון, זה ערך אחד.

אבל, אם ככה, אז למה דווקא חצי שבט? למה דווקא שבט מנשה? את זה לא הסברנו.

אז קודם כל, הרובד השני, למה דווקא חצי שבט? אין בדיוק מישהו, אין שבט שבדיוק יצא שכל השבט יחד עם ראובן וגד בדיוק יקבלו את כל האזור הזה של הנחלה. לא מסתדר. אבל זה לא רק שלא מסתדר. יש פה משהו עקרוני של אחדות בעם ישראל.

אנחנו רואים בסוף ספר יהושע, כאשר ראובן וגד וחצי המנשה בונים על הירדן מזבח גדול למראה. רואים את זה כל עם ישראל, ומה הם בטוחים? למה הם בונים מזבח? הם רוצים לעזוב את הקדוש ברוך הוא. הם רוצים במקום בית מקדש, הרי יש לנו בית מקדש בירושלים. מה הם צריכים... מה אתם צריכים מזבח? למה אתם בונים מזבח? כנראה, מבינים עם ישראל, שראובן וגד עוזבים את עם ישראל. יוצאים למולם למלחמה. כל תשעה וחצי השבטים יוצאים למלחמה מול ראובן וגד. מה זה? אתם מורדים בקדוש ברוך הוא. ומה אתם חושבים שרק אתם תסבלו? עכן, איש אחד מעל בחרם, עם ישראל כולו סבל. יש ערבות הדדית. אנחנו לא ניתן לכם לחטוא.

באו ראובן וגד וחצי המנשה ואמרו להם... אומרים להם "בהן צדקנו. אם במרד ואם במעל בהשם, אל יושיענו היום הזה". אומרים: "אנחנו... מבקשים מהקדוש ברוך הוא, שהוא יודע כליות ולב, הוא בוחן כליות ולב. אם באמת התכוונו למרוד בו, אז שנפסיד במלחמה".

למה? כי לא באמת התכוונו למרוד. למה בנינו את המזבח? הפוך. המזבח, מטרתו על הירדן, כדי לומר, שאם בניכם יאמרו לבנינו, אתם לא עם אחד איתנו, אז המזבח הוא אות וסימן לכך שאנחנו עם אחד. שהירדן הוא לא מפריד בינינו אלא מחבר בינינו.

אז עצם העובדה שיש חצי שבט פה וחצי שבט פה, זה כבר בא לחזק את האחדות בעם ישראל. זה ערך חשוב. דיברנו קודם על ערך השוויון, שכל אחד יקבל נחלה שווה. יש ערך לאחדות. עם ישראל הוא עם אחד. כאשר דווקא אתה לוקח שבט מנשה ושם חצי פה וחצי פה, בכך אתה יוצר בהכרח קשר בין המקומות. הרי אלה מאזור תל מנשה, יהיה בר מצווה לבן דוד שלהם בגלעד בעבר הירדן המזרחי, אז הם ילכו לשם. ואחר כך יהיה חתונה באזור ג'נין, שזה נחלת מנשה, אז יבואו אנשי גלעד מעבר הירדן המזרחי ויבואו לפה. אז הקשרים המשפחתיים והשבטיים הם יוצרים את האחדות בעם ישראל. זה הרובד השני.

אוקיי, אז היה צריך להוסיף עוד מישהו והעדפנו דווקא חצי שבט. אבל למה דווקא מנשה? למה דווקא מנשה? יש על זה שתי תשובות. תשובה אחת, מנשה היה שבט שבבאופן עקבי רואים את הדבקות שלו בארץ ישראל. את האהבה שלו אל ארץ ישראל. למשל, בנות צלפחד, שהתורה אומרת שהם ביקשו נחלה לא כי הם חיפשו נדל"ן, שרצו להרוויח כסף. אלא אמרו "למה נגרע? מה, אנחנו לא יהיה לנו קשר לארץ ישראל?" רוצים קשר לארץ ישראל.

וגם אחר כך, באים שבט מנשה, ראשי שבט מנשה, בפרשת השבוע שלנו, ואומרים: "רגע, עכשיו בנות צלפחד יינשאו למישהו משבט אחר, ואז מגורל מטה נחלתנו יגרע נחלתן". פתאום הנחלה שלהם כבר לא תהיה שייכת לשבט. ושוב, זה לא עניין של כסף. זה בכלל לא משנה לראשי שבט מנשה אם מי שיושב בנחלה הזאת זה... זה בכל מקרה לא הם. בכל מקרה, הבעלים של בנות צלפחד. אז מה זה משנה מי זה? לא, חשוב להם הקשר של השבט אל הנחלה. ולכן רואים ששבט מנשה יש לו קשר מיוחד לארץ ישראל, ואפשר לראות את זה בעוד מקומות. ולכן, דווקא את שבט מנשה שם משה רבנו בעבר הירדן המזרחי. שלא יהיה, הרי משה מראש חושש שמא ראובן וגד, הם בעצם קצת לא מרגישים מספיק קשורים לארץ ישראל. הוא אומר להם "מה זה, אתם כמו אבותיכם? אתם מואסים בארץ ישראל, חס ושלום? כמו חטא המרגלים?". אומרים לו: "לא, לא, מה פתאום". אבל עדיין משה דואג. ולכן הוא שולח איתם דווקא את חצי שבט מנשה כדי לומר, הנה, שבט מנשה יחזקו אתכם בקשר אל ארץ ישראל.

זה כמו שאפשר בכל... יש... יש דבר... היה פעם שיר, שנדמה לי שחיבר אותו הרב נריה, זכר צדיק לברכה, שהוא היה מייסד כל עולם הישיבות התיכוניות. אה... אז הוא... אה... חיבר שיר כזה, אני חושב שהוא חיבר את השיר הזה, שהיה... זה היה שיר כזה של בני עקיבא. "ישיבות נקים בכל מקום, בעיר ובכפר..." זה שיר שלם כזה. אז מה הרעיון להקים ישיבות בכל מקום? כן, יש עניין בזה. תורה צריכה להיות בכל מקום. אם יש עיר שאין בה תורה בכלל, לאט לאט, אנשים עלולים להתרחק. אז יש עניין כזה. להקים ישיבות בכל מקום. כל מקום שיהיה בו תורה. בדומה לזה, הקדוש ברוך הוא שם את מנשה, חצי משבט מנשה, דווקא באזור הזה. בעניין של ישיבות לאקים בכל מקום, זה היה לויים. לויים שמפוזרים בכל השבטים, זה גם בפרשה שלנו, שנותנים ערים ללויים. אז הם מבחינת חיזוק תורני, כי הלויים היו עוסקים בתורה. "שפתי כהן ישמרו דעת, ותורה יבקשו מפיהו". כי הוא... הלוי אמר "תומך ואורך לאיש חסידך" וכולי. אז יש... יש את שבט לוי שהם מחזקים מבחינת התורה. אבל שבט מנשה, הם יכולים לחזק מבחינת הקשר לארץ ישראל.

והסיבה הנוספת שדווקא מנשה קשורה למה שיעקב אמר קודם על יאיר בן מנשה. מי זה יאיר בן מנשה? בן של מנשה, נכון? עכשיו זה פלא עצום. איך יאיר בן מנשה מגיע עכשיו וכובש את עבר הירדן המזרחי? כתוב "ויאיר בן מנשה הלך, וילכוד את חבותיהן, ויקרא להם חבות יאיר". איך זה יכול להיות? למה זה כל כך מוזר? עם ישראל חי במצרים 210 שנה. יוסף כבר נפטר. מנשה, כמה שנים חי מנשה? כמה שנים חי יאיר בשביל שהוא, אחרי 210 שנה ועוד 40 שנה של הליכה במדבר, עכשיו הוא כובש את האזור הזה? זה פלא עצום.

הרי מנשה בוודאי מת במצרים. מנשה לא יצא ממצרים. הבן של יוסף, לא צריך להגזים. הוא לא חי 210 שנה. כתוב גם "וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא". אנחנו רואים רק אצל לוי. תשימו לב, שלוי, אז יש לו בנו קהת, בנו עמרם, בנו משה. אז אם כן, עברו שלוש דורות אחרי לוי. אז אחרי יוסף גם אמורים לעבור שלוש דורות.

עכשיו, גם אם יאיר בן מנשה בגיל מופלג יצא ממצרים, אז הוא היה אמור למות בחטא המרגלים. שהרי כתוב "ולא נותר בהם איש כי אם כלב בן יפונה ויהושע בן נון". אז אם הוא יצא ממצרים, כבר היה אמור למות בחטא המרגלים. כל הדור הזה מת.

אז איך יכול להיות? ובאמת, יש... אפשר להסביר את זה בכל מיני צורות. אבל אחד ההסברים הוא שבאמת, אין הכוונה שיאיר בן מנשה עכשיו הולך וכובש את זה. אלא הכוונה היא, יש פירוש כזה שכבר בזמן שעם ישראל היה במצרים, עוד לפני השעבוד, הרי 210 שנה היו במצרים, לא כל הזמן היו משועבדים. בהתחלה, שכל עוד יוסף היה חי, לא היו משועבדים. לא רק שלא היו משועבדים, יוסף הוא המשנה למלך מצרים. הכל... "על פיך ישק דבר".

רק אחרי מותו של יוסף, "ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף. ויאמר אל עמו הבה נתחכמה לו פן ירבה". אז מתחיל השעבוד. אבל בשלב הראשון, לא היה שעבוד ואפילו להפך, הם היו הקרובים לצלחת. יש פירוש שאומר שבזמן הזה, בשנים האלה שיוסף חי, יוסף יודע, הרי שאנחנו פה באופן זמני. כולם יודעים, "לך אתן את הארץ הזאת", את ארץ ישראל, לא את ארץ מצרים חס ושלום. כולם יודעים שאנחנו יום אחד נחזור לארץ ישראל. "פקוד יפקוד אלוהים אתכם, והעליתם את עצמותי מזה", כך אומר יוסף לעם ישראל.

אז יש פירוש שאומר שכבר בחייו של יוסף, הוא שולח את בניו ונכדיו ללכת אל ארץ ישראל. יאיר בן מנשה הלך ולחץ את חבותיהן, מתי? בזמן יוסף. הוא הקים שם חבות. עכשיו, אחר כך התחיל השעבוד, אז כולם חזרו למצרים וכולם השתעבדו. פרעה שלט גם על אזור ארץ כנען. כמו למשל שאנחנו רואים ברעב, שהיה רעב בספר בראשית, אז לא רק ארץ מצרים, גם כל ארץ כנען באו אל מצרים מפני הרעב. אז כמו שהוא קונה את כל ארץ מצרים עבדים לפרעה, גם את כל ארץ כנען. מצרים הייתה אימפריה, היא שולטת גם בארץ כנען.

אז יוסף שולח את בניו, את נכדיו, את גלעד, את מכיר, את יאיר, הוא שולח אותם לאזור ארץ ישראל, גם באזור עבר הירדן המזרחי, גם באזור עבר הירדן המערבי, והם מתחילים להתיישב שם. הם לא הצליחו להישאר שם. מכיוון שברגע שהתחיל השעבוד, "הבה נתחכמה לו", אז פרעה מכנס ומביא את כל עם ישראל ומשעבד את כולם.

אבל, כרגע כאשר חוזרים ומחלקים את עבר הירדן המזרחי, אז אומר משה: אוקיי, ראובן וגד יקבלו. צריך עוד מישהו שיקבל בגלל, קודם כל שיהיה שוויון, זה ערך של שוויון. חצי שבט, למה? כדי שיהיה ערך של אחדות. יש לי שתי סיבות לתת דווקא למנשה. אחת, בגלל שמנשה חזק בחיבור שלו לארץ ישראל, והשנייה, יש לו קשר היסטורי למקום. הרי יאיר בן מנשה הלך ולחד את חבותיהן. הרי מכיר היה שמה, הרי נובח היה שם. ולא כרגע, אלא בעבר הם היו שם. אז לכן, אם כבר מחלקים את האזור, אם לא מחלקים את זה לאף אחד, היא עזור מקנה. אבל אם מחלקים, אז ראוי לתת את זה למי שיש לו קשר היסטורי למקום. כמו שגם בדומה לזה אנחנו רואים שכלב מקבל את חברון, שהיא הארץ שבה הוא דרך. "ויעלו בנגב, ויבוא עד חברון", זה כלב שהלך לקברי אבות. אז אם כן, אנחנו רואים פה ארבע סיבות שכל אחת מהם היא ערך שהוא עומד בפני עצמו: ערך השוויון, ערך האחדות, ערך הקשר לארץ ישראל והערך של הקשר ההיסטורי למקום שבו אתה דורך.

רבי חנניה בן עקשיא אומר: רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שנאמר: אדוני חפץ למען צדקו, יגדיל תורה ויאדיר.

שיעור שני

26:16 - 26:16

ערב טוב, ברשות מוריי ורבותיי. דברי התורה והברכות לעילוי נשמת יפה בת מרסל.

בפרשת השבוע מופיע ששבט ראובן וגד באים אל משה רבנו ומבקשים ממנו נחלה בעבר הירדן המזרחי. במקור, לא תכננו לתת לאף אחד את עבר הירדן המזרחי. יש, אומנם זה כן נחשב חלק מארץ ישראל, אבל אף על פי כן, המקום הוא מקום מקנה, כלומר, זה מקום שמתאים לראות בו את הכבשים, את הצאן. ואנחנו יודעים איפה בדרך כלל היו רועים צאן? במדבר. למה במדבר? לא הכוונה באמצע סיני שאין שם צמח אחד לרפואה. הכוונה היא במקומות שהם לא יכולים להיות שדות פוריים לחקלאות. אם זה קרקע פוריה מתאימה לחקלאות, אז למה לתת לכבשים לאכול את זה? זה בזבוז משאבים. שמה תגדל תבואה, שמה תגדל ירקות, שמה תגדל מתאים ופרדסים. איפה תשלח את הכבשים? במקום שהתורה מכנה אותו מדבר. אבל הכוונה היא במקום שהוא ספר המדבר, מקום שיש בו עדיין צמחייה, אבל דלילה.

כמו למשל בנגב. הנגב הוא לא כולו צהוב ריק מצמחייה. מי שנוסע בנגב, רואה פה ושם, יש... יש צמחייה פה ושם. הבדואים עם העדרים שלהם. מה הם אוכלים העדרים? יש שמה צמחייה לאכול.

אז אם כן, התוכנית המקורית הייתה שכל עם ישראל, כל 12 השבטים ישכנו בין הירדן לים, ועבר הירדן יהיה כולו שטח של מרעה לכל מי שרוצה. אבל באים ראובן וגד ואומרים למשה רבנו: תראה, הארץ הזאת ארץ מקנה היא, ולעבדיך מקנה, אל תעבירנו את הירדן, אנחנו רוצים לגור פה ולנחול.

יש על זה דין ודברים. בתחילה משה כועס עליהם, לאחר מכן הוא מסכים בתנאי ש... בתנאי שמה? בתנאי שהם יצאו חלוצים לפני בני ישראל, ואחרי שתיכבש כל הארץ, אז הם יחזרו ויקבלו את עבר הירדן המזרחי.

אבל ברגע הזה, פתאום קורה דבר מפתיע. פתאום, ראובן נותן את עבר הירדן המזרחי לראובן, לגד ולחצי שבט המנשה. מאיפה קפץ פה חצי שבט המנשה? הם לא ביקשו בכלל את המקום הזה. מי שביקש, זה ראובן וגד. פתאום, במפתיע, כשמחלקים את המקומות, טוב, ראובן, גד וגם חצי מנשה. איך הם נדבקו פה? איך הם הגיעו למקום הזה?

אז בדבר הזה נאמרו כמה תשובות שצריכות כנראה להשלים אחת את השנייה.

נקודה ראשונה. אומר הרמב"ן, אומר הרמב"ן, כתוב: "לרב תרבה את נחלתו ולמעט תמעיט את נחלתו, איש לפי פקודיו יותן נחלתו". עכשיו, זה לא הכוונה שנותנים לפי, את השטח, את גודל השטח לפי גודל השבט. אלא, את השווי של השטח. נגיד היום, דונם בתל אביב ודונם בשדרות זה אותו דבר? זה ברור שלא, אין מה להשוות. בשדרות יותר יקר. אה.

אז בוא נאמר שהיום כמובן בתל אביב הרבה יותר יקר. אין דבר כזה לקנות דונם בתל אביב. יכול להיות שתקנה מגרש של רבע דונם. בחולון נראה לי מתחיל היום מ-300,000, משהו כזה. רק המגרש ריק. לא, מה פתאום? לא, לא, התכוונתי 3 מיליון. לא כי... אני זוכר שזה עלה עוד 2.25 מיליון. 300,000 אולי בשדרות. אולי איפה? כן. על כל פנים, אה... טוב, אתם מבינים כבר שתיווך נדל"ן זה לא הצד החזק שלי. נחזור לענייננו. אין חשש שאני אעזוב למקצוע הזה ספציפי. על כל פנים, תודה.

על כל פנים, אה... פעם גם היה פערים, אבל זה לא היה בגלל נדל"ן וצפיפות של גוש דן, אלא להפך, פעם גוש דן היה נחשב אזור לא יקר. מדוע? כי זה היה פה חולות. לא היה פה קרקע חקלאית. כאשר אתה מחלק את הארץ, אז הקרקע החקלאית היא הייתה נחשבת האיכותית ביותר והיקרה ביותר.

אז נגיד, אתה לוקח את כל ארץ ישראל, מחלק אותה לכמה... לכמה חלקים? לא 12. ל-600,000 חלקים. למה לא ל-12? לא... זה לא יכול להיות 12 חלקים שווים. כי שבט יהודה זה 74,000, 76,000, משהו כזה, אני לא זוכר, ושבט בנימין זה 25,000. הם לא יכולים לקבל שטח זהה, גם לא בשווי שלו. אז אתה מחלק ממש לפי מספר הבני אדם, לפי מספר האנשים. בעצם המשמעות היא שנניח, לדוגמה, כל הארץ שווה... נניח לדוגמה 600,000 פעמים נגיד לא יודע, נקרא לזה X שטח מסוים, בשווי X כסף. אז אתה לוקח ואתה מחלק לכל בן אדם שטח בשווי X. עדיין ברור שיותר כדאי לקבל נחלה פוריה קטנה מאשר נחלה בנגב שהיא לא פוריה ויש לך נחלה גדולה, אבל אין לך הרבה מה לעשות איתה.

על כל פנים, ככה מחלקים את כל ארץ ישראל. עכשיו, כאשר פתאום ראובן וגד מבקשים לקבל גם את עבר הירדן המזרחי, את זה לא תכננו לחלק. זה תכננו שזה יהיה שטח הפקר לכל מי שרוצה לצאת לרעות את הצאן. אבל כיוון שעכשיו מחליטים לחלק את זה, אז פתאום זה לא רק את הארץ שבין הירדן לים. פתאום יש ארץ יותר גדולה לחלק. אם יש ארץ יותר גדולה לחלק, כל אחד צריך לקבל יותר. אה, אם כך, אומר הרמב"ן, עשה משה חשבון, שאם שני שבטים נשים במזרח, בעבר הירדן המזרחי, ועוד 10 שבטים נשים בין הירדן לים, זה לא יצא הוגן. יצא ששני השבטים בעבר הירדן המזרחי יקבלו יותר, שטח בשווי יותר גבוה. ולכן, צריך לתכנן את זה מחדש, באופן כזה ש... צריך להעביר עוד מישהו לעבר הירדן המזרחי, כדי שיהיה הכל שווה בשווה מבחינת השווי של הקרקע. לפי מספר... שבט יהודה כאילו... חלק יותר גדול... באופן יחסי מקבל... בוודאי, כיוון שבט יהודה שבט יותר גדול, מקבל באופן יחסי שטח יותר גדול. אבל אם נגיד עד עכשיו כל אחד היה אמור לקבל דונם וביהודה היה נגיד 76,000 אנשים, אז הוא צריכים לקבל 76,000 דונם. זה לא בדיוק לפי דונם, שוב, זה לפי שווי כלכלי. דונם פה לא שווה לדונם שם. אבל לצורך העניין. עכשיו, פתאום מחלקים יותר שטח, אז כל אחד צריך לקבל נגיד דונם וחצי. אבל אם ככה, אז אתה צריך להעביר עוד חלק לעבר הירדן המזרחי. אז היה צריך, בשביל שיהיה שוויוני, היה צריך להעביר עוד מישהו לעבר הירדן המזרחי. אז משה חילק? כן. לא את הכל הכל. אז למה יהושע לוקח שבע שנים לחלק את המדינה, אם משה עשה את העבודה? כביכול, נכון? נכון ולא מדויק. כן, בג"ץ עצר את החלוקה.

קודם כל, יהושע כתוב שהוא עשה שבע שנים ירושה ושבע שנים ישיבה. הכוונה היא כזאת, זה לא שלקח שבע שנים לחלק. לחלק, תוך יום אחד אתה בא ומחלק. זה לא בעיה. אני אסביר. שבע שנים נלחם, זה ברור שצריך לפעמים להילחם שנים. שבע שנים התיישבות, אין הכוונה החלוקה, אלא שיהושע, זה כתוב מפורש ספר יהושע, שיהושע לא כבש ממש את כל הגויים בארץ. נשארו עוד הרבה גויים בארץ. אלא שהוא כבש את כל הצבאות. אבל נשארו עוד הרבה גויים, הרבה חקלאים עם חרב, שזה לא פשוט עדיין להיכנס וזהו, עכשיו הארץ ריקה מתושבים ובואו תתיישבו. ולכן, כל שבט ושבט היה צריך עדיין ללכת לחלק שלו ולרשת את הארץ. זה הכוונה שבע שנים של התיישבות. עוד שבע שנים עד שכל שבט ושבט התבסס במקומו. החלוקה עצמה זה משהו זריז מאוד, זה לא בעיה.

על כל פנים, כאמור, אז היה צריך להעביר עוד קבוצה, לא שבט שלם, אל איזשהו חצי שבט, לעבר הירדן המזרחי. כדי שיהיה שוויון בחלוקת הקרקעות.

אז אם ככה, למה דווקא את חצי שבט מנשה? אז גם בזה נאמרו כמה תשובות. קודם כל, יש עניין שזה יהיה דווקא חצי שבט. טוב לנו שפה יש שניים וחצי שבטים ופה תשעה וחצי שבטים. תיאורטית אפשר היה אולי למצוא שפה ישבו שלושה שבטים קטנים ושמה תשעה. אבל זה לא. רוצים דווקא שיהיה שבט שהוא חצי פה וחצי פה. למה? הסכנה הגדולה ביותר בעניין הזה של החלוקה מעבר לירדן המזרחי למערבי, שזה יהפוך להיות מהר מאוד כמו שני עמים. אנחנו יודעים שאחרי כמה דורות, היה לצערנו חלוקת הממלכה לשני עמים, יהודה וישראל. היו אפילו מלחמות אחים בין יהודה לבין ישראל.

אז החשש הגדול היה שאם יש כאלה שגרים בעבר הירדן המזרחי, אז התחושה תהיה בכלל שזה לגמרי כאילו עם אחר. זה היה החשש של ראובן וגד עצמם. הרי כתוב מפורש סוף ספר יהושע, שראובן וגד בונים על הירדן מזבח ענק. שומעים את זה כל בני ישראל, והם באים להילחם בראובן וגד. למה להילחם? אומרים להם: "אתם כופרים. אתם... יש לנו בית מקדש. מה זה המזבח הזה? זה כפירה ומרד בקדוש ברוך הוא. עכשיו, מה אתם חושבים?" משה, זה מפריע, בבקשה. הוא מדבר, אל תענה לו.

אם כן...

ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם, שהכל נהיה בדברו. אמן.

לעילוי נשמת חנום בת חנה. מחר יום פקידת שנתה.

אם כן, אז באים כל עם ישראל להילחם בראובן וגד. מה אתם בונים מזבח? מה, אתם אומרים שזה לא ענייננו? בטח שזה ענייננו. כאשר שני שבטים בעם ישראל חוטאים, הקדוש ברוך הוא עלול להיפרע מכולם. יש ערבות הדדית. לכן הם באים והם באים נגדם למלחמה. באים ראובן וגד ואומרים להם: "אל אלוהים השם. אל אלוהים השם, הוא יודע וישראל הוא ידע. אם במרד ואם במעל בהשם, אל יושיענו היום הזה". כלומר, אומרים ראובן וגד, אם התכוונו למרוד בהשם, אז שנפסיד במלחמה, שהקדוש ברוך הוא יגרום לנו להפסיד במלחמה. מבטיחים לכם, לא היה במרד ולא במעל בהשם.

אז למה בניתם את המזבח? לא לעולה ולא לזבח. לא התכוונו לקורבן אחד, לא התכוונו להקריב על זה. אז בשביל מה אתם בונים מזבח כזה ענק? בנינו את זה בדיוק הפוך. בנינו את זה לסימן על הירדן, לסימן, שלא יאמרו בניכם לבנינו: "אתם לא עם ישראל אתם. אתם לא יהודים. אתם גרים לכם מעבר לירדן, זה בכלל לא ארץ ישראל. לכו, אתם לא חלק מאיתנו". בשביל זה בנינו את המזבח, כדי שהוא יהיה עד וסימן בין בנינו לבניכם, שאנחנו עם אחד. זה לא מזבח להקריב קורבנות. אסור להקריב קורבנות ככה, במקום כזה, לאל אחר, בטח שלא. אבל, זה רק לסימן, לאחדות של עם ישראל.

הדבר הזה הוא גם בא לידי ביטוי בכך שיש שבט אחד שמחולק לחצי. חצי שבט מנשה שוכן בצפון השומרון, האזור של... מכירים את העיר חריש? נכון. העיר חריש זה נחלת שבט מנשה, וגם האזור של שכם, אה, צפון השומרון, יש תל מנשה, זה יישוב בצפון של כביש שש, אה, זה נקרא על שם שבט מנשה. כל האזור הזה זה חצי שבט מנשה. ועוד חצי שבט מנשה באזור שנקרא גלעד. גלעד היה בעצם נכד של מנשה. וזה נמצא בצפון ממלכת ירדן. בדיוק דרומית לרמת הגולן, איפה שהירמוך. מכירים את נהר הירמוך? שהוא בעצם חוצץ בין רמת הגולן לבין ירדן. אז שמה, מהירמוך ודרומה, זה הגלעד.

אז שם גרים הגלעד, חצי שבט מנשה. מה המשמעות של זה? ברגע שיש חצי שבט פה וחצי שבט פה, אז פתאום, מזמינים אותך על הבר מצווה של הבן דוד שגר בעבר הירדן. אז אתה נוסע, כל החבורה נוסעת לגלעד, לבקר שם. אחר כך, חודשיים אחרי זה, יש חתונה. פתאום, כל הגלעד נוסעים לחתונה בשכם. לא בשכם הערבית, בשכם היהודית שהייתה אז. כן? אז... אז יש, ברגע שיש משפחה אחת, וזה משפחות פה ומשפחות פה, והם קשורים, וזה חצי שבט פה, חצי שבט פה, אתה יוצר אחדות בעם ישראל.

אז למה דווקא שבט מנשה? אפשר היה לחלק כל שבט אחר. על הדבר הזה אומר הנצי"ב מוולוז'ין. אומר הנצי"ב מוולוז'ין, ששבט מנשה היו דבקים בארץ ישראל. ראובן וגד, אומנם גם עבר הירדן המזרחי זה חלק מארץ ישראל, אבל, זה לא היה אמור להיות חלק ממש, אותו דבר. זה היה אמור להיות שכולם גרים בין הירדן לים ושמה זה רק אזור מרעה. אז פתאום אתם נשארים שמה, זה כאילו מראה על איזשהי חולשה בקשר לארץ ישראל. אמר משה רבנו: אם ראובן וגד הם חלשים באהבה שלהם לארץ ישראל, אני אצמיד אליהם מישהו שזה הנקודה הכי חזקה שלו. מנשה, שבט מנשה, החשיבות הגדולה ביותר הייתה עבורו אהבת ארץ ישראל.

למשל, האבא של מנשה זה יוסף הצדיק. הבקשה האחרונה של יוסף, "והעליתם את עצמותי מזה איתכם". כל יוסף יפקוד אלוהים אתכם, והעליתם את... הקדוש ברוך הוא, הוא לא זוכה לחיות כל כך הרבה בארץ ישראל. כמה שנים יוסף היה חי בארץ ישראל? 17. בגיל 17 כבר מכרו אותו למצרים. ואז הוא נהיה שם עבד, ואז הוא נהיה בבית הסוהר, ואז הוא נהיה משנה למלך... ואז אסור לו לצאת.

אז הדבר הזה, אנחנו רואים שיוסף אומר, אני לא זכיתי הרבה לחיות בארץ ישראל. לפחות את עצמותיי תעלו. אז הוא היה הראשון שהמציא את הדבר הזה, שאחרי המוות עוד הולכים להיקבר בארץ ישראל. יעקב אבינו. כן, אתה צודק, אתה צודק, נכון. יעקב אבינו גם... אבל הוא לא נקבר ב... הוא מיד כשהוא נפטר, אז לקחו את הלוויה אל ארץ ישראל. נכון. יוסף כאילו הרבה שנים היה במצרים גם אחרי מותו, ואז לקחו את ארונו. כן.

דוגמה נוספת, בנות צלפחד מבקשות נחלה בארץ. אפשר להסתכל על הבקשה של בנות צלפחד בתור שהם מחפשות נדל"ן, שמה שחשוב להם זה הכסף. אה, מה איתנו, אנחנו גם רוצות להרוויח. אבל זה לא נכון. הם לא מבקשות מגיע לנו. הם מבקשות: "למה יגרע נחלת אבינו מנחלת מטה אבותם?" כן. קודם כל, אם היה להם בנים, לא היו מבקשות. אבל לא רק זה, מה שחשוב להם זה לא שיהיה לנו כסף. מה שחשוב שיהיה לנו קשר לארץ ישראל. הם מבינים שהנחלה זה הדרך של הקשר לארץ ישראל.

ומגורל... וזה בא לידי ביטוי גם אצל אבות המטות לשבט מנשה, שאחרי שמשה אומר לתת לבנות צלפחד נחלה, באים ראשי האבות למטות שבט מנשה בן יוסף ואומרים: עכשיו, מה שיקרה זה שבנות צלפחד יתחתנו עם מישהו משבט אחר, ואז הנחלה בעצם תעבור מהמטה שלנו, משבט מנשה, לשבט אחר. "ומגורל מטה נחלתנו יגרע נחלתן". למה זה מפריע להם? אין לזה שום משמעות כספית. נגיד אני ואתה באותו שבט, ואתה נותן את הנחלה שלך למישהו אחר, זה מפריע לי? איך זה מפריע לי? כן, זה מפריע. למה? כי הם מבינים שהנחלה זה הקשר אל ארץ ישראל. אז אם יש נחלה, קשר של השבט, שבט מנשה קשור פה לארץ ישראל, אז זה צריך להיות קשר של השבט.

ולכן, מביא הקדוש ברוך הוא, על ידי משה רבנו, דווקא את שבט חצי שבט המנשה, שהם אלה שיגורו באזור הזה, כדי לחזק אותם באהבת ארץ ישראל. בדומה לכך, שהקדוש ברוך הוא מפזר את הלויים בכל ארץ ישראל. למה? כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו. הלויים תפקידם להפיץ תורה בעם ישראל, אז הם צריכים להיות בכל מקום. אם יהיה אזור ספציפי שרק שם הלויים גרים, אז מי ילמד תורה בכל מקום ומקום? הרי מקלט היו בכל מקום. היו שש הרי מקלט ועוד 42 הרי לויים, שגם הן היו הרי מקלט. היה בעצם סך הכל ערים 48 עיר שהם גם היו מיועדות למגורי הלויים וגם עבור הרי מקלט. אז בעצם, על ידי כך, ש-48 ערים האלה מפוזרות בממוצע ארבע ערים בכל שבט ושבט, אז יש לנו לויים וכהנים שהם באמת משפיעים ומלמדים תורה את כל השבטים כולם.

יש לדבר הזה עוד משמעות. מופיע לנו בסוף הפרשה, "ויאיר בן מנשה הלך וילכוד את חבותיהן ויקרא אתן חבות יאיר". והדבר הזה הוא קצת מוזר. איך יאיר בן מנשה עוד חי? הרי מנשה היה חי ביציאת מצרים, נכון? זה כתוב במפורש. שכאשר עם ישראל יורדים למצרים, אז יש יוסף וכבר נולדו לו מנשה ואפרים. כמה זמן עבר מאז שבני ישראל נכנסו למצרים ועד שהם נכנסים לארץ? 210. 210 שנה היו במצרים. בינתיים עברו עוד 40 שנה במדבר. 250 שנה עברו. איך 250 שנה והבן של מנשה עוד חי? זה לא הגיוני.

הרי, אפילו נגיד האריך ימים מאוד מאוד מאוד ויצא ממצרים, אבל כל דור המדבר מת. בגלל חטא המרגלים. אפשר להגיד יאיר מבני שבט מנשה. זה קצת מטע, כי למנשה בעצמו היה בן שקראו לו יאיר, זה מופיע כתוב במפורש. הרבה אנשים לא חלים השמות שלהם. אז אפשר להגיד, אבל זה קצת מבלבלים אותנו. יאיר בן מנשה. כן.

עכשיו, זו שאלה אחת, זה לא שאלה כזאת קשה, כי אפשר להגיד שזה יאיר משבט מנשה. אבל, יש עוד הסבר שאני לא אוכיח אותו עכשיו, כי כבר אנחנו צריכים לעמוד לערבית עוד דקה. שמה קבורת יעקב? אז זהו. אז באמת, יש פירוש שאומר שכבר בימי יוסף, עוד לפני שעבוד מצרים, כאשר יוסף הוא משנה למלך מצרים, משה שולח את הנכד שלו, יאיר בן מנשה בן יוסף, שישתלט על אזורים בעבר הירדן. כי הוא יודע שיוסף שולט לא רק על מצרים, הוא שולט גם על ארץ כנען. זה גם כתוב מפורש בספר בראשית. שהרעב כבד מאוד בכל ארץ מצרים ובכל ארץ כנען. וכל ארץ כנען גם באים למצרים לבקש ולקנות לחם. אז יוסף בעצם הוא אימפריה ששולטת גם על ארץ כנען. ולכן אפשר להסביר, יש לזה הרבה הרבה ראיות, הרבה רמזים בהרבה מקומות בתורה, ואפשר לומר שבעצם, הפסוק הזה כפשוטו. יאיר בן מנשה הלך וילכוד את חבותיהן ויקרא אתן חבות יאיר. הכוונה היא, מזמן, לא עכשיו. מזמן, בימי יוסף, יוסף שלח את הנכד שלו, יאיר בן מנשה, לכבוש את המקום הזה. וגם גלעד, למה קוראים למקום גלעד? כי גלעד גם היה גר שם. ויש עוד כמה ראיות לדבר הזה, לא נריך בהם עכשיו. אבל בעצם, המשמעות היא שבעצם אומרים לנו כך: תראו, ראובן וגד ביקשו עבר הירדן המזרחי, קיבלו. היה צריך להכניס פה עוד משהו, הסברנו, בגלל כדי שיהיה שווה בשוויון של החלוקה. אז את מי נכניס? רוצים להכניס חצי שבט וגם זה מסתדר לנו יפה, ששבט מנשה הם גם כמו שאמרנו, דבקים בארץ ישראל והם ישפיעו ויקרינו על ראובן וגד, וגם יש להם קשר היסטורי למקום, כי אבות אבותיהם כבשו כבר את המקום הזה בימי יוסף. אז הנה זה רק מתבקש שעכשיו אחרי שכבשנו את המקום הזה מחדש מסיחון ועוג, אז עכשיו ניתן את הארץ הזו לנחלה לבניהם.

אז אם כן, לסיכום, ראובן וגד מבקשים עבר הירדן המזרחי, הקדוש ברוך הוא מכניס שם גם את חצי שבט מנשה. דבר ראשון... כן. גם רמת הגולן. רמת הגולן זה הבשן. זה ארצו של עוג מלך הבשן. אז כל מה שממזרח לירדן, זה בעצם היה עבר הירדן המזרחי, וזה נחלתם של ראובן וגד וחצי המנשה. למה חצי מנשה? דבר ראשון, כמו שאמרנו, כי היה צריך לחלק את הארץ בצורה שווה. דבר שני, בכוונה חצי שבט כדי שיהיה אחדות בעם ישראל. דבר שלישי, כדי שישפיעו עליהם על קשר לארץ ישראל. והדבר הרביעי, זה הקשר ההיסטורי אל הארץ. אני חושב שמעבר להסברים ההיסטוריים, מכל דבר ודבר פה אפשר ללמוד. מהנקודה הראשונה אפשר ללמוד את ערך השוויון. נותנים שוויון הזדמנויות לכולם. כל אחד מקבל נחלה בשווי שווה. אז אחד בגליל ואחד בנגב ואחד בגוש דן ואחד בבית שמש, אבל בסוף כל אחד מקבל נחלה עם אותה, אותו ערך. זה ערך אחד. הערך השני זה האחדות בעם ישראל. הערך השלישי זה השפעה. מי שחזק בתורה, כמו הלויים, ישפיעו תורה. מי שחזק בקשר לארץ ישראל, ישפיע על קשר לארץ ישראל. כל אחד, מי שחזק בחסד, ישפיע בחסד. כל אחד ישפיע את התכונות החיוביות שלו על כל מי שמסביבו. והדבר האחרון, זה הקשר ההיסטורי של עם ישראל לארצו. כי גם היום, אנחנו חוזרים לארץ ישראל אחרי 2,000 שנה, אבל אנחנו דורכים באותם מקומות. אנחנו באים, ודאי לירושלים ולעיר דוד ולחברון ולשכם, ולכל מקום. גם... אה... גם חולון ספציפית, פה היה חולות כנראה, אבל יפו זה עיר שכבר הייתה קיימת בזמן התנ"ך, וכל המקומות האלה, אתה פשוט דורך בכל מקום שאתה דורך, אתה מקבל דרישת שלום מלפני 3,000 שנה שעם ישראל הגיע לכאן. והקשר ההיסטורי לארץ הוא גם כן חלק חזק ומשמעותי בקשר שלנו אל ארץ ישראל.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, נמר קדיש על ישראל. רבי חנניה בן עקשיא אומר: רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שנאמר: אדוני חפץ למען צדקו, יגדיל תורה ויאדיר.