בלוג

ערב טוב, ברשות מוריי ורבותיי.
אתמול דיברנו על חצי שבט המנשה.
למה חצי שבט המנשה הצטרף וגם הוא נחל בעבר הירדן המזרחי.
אבל, נחזור בכלל לדבר על כל העניין של שניים וחצי השבטים.
ראובן וגד מבקשים ממשה רבנו
בקשה לכאורה הגיונית.
הם אומרים לו
הארץ הזאת ארץ מקנה היא,
ולעבדך מקנה.
זה כאילו אחד ועוד אחד.
המקום הזה מתאים לנו.
אנחנו מתאימים למקום הזה.
אף אחד לא כל כך רוצה לנחול במקום הזה.
כולם רוצים להיות יותר במרכז,
בין הירדן לים.
להיות אי שם בפריפריה בצד מזרח,
זה לא כזה להיט.
אבל לנו זה מתאים, כי אנחנו אנשי מקנה.
לכן יותן את הארץ הזאת לעבדך לאחוזה,
אל תעבירנו את הירדן.
משה
נכנס בהם,
כועס עליהם.
הוא ממש גוער בהם.
ובסופו של דבר, בתנאים מסוימים הוא כן מסכים.
אז אנחנו נראה
ארבעה רבדים,
מי גוער?
משה רבנו, כן.
כועס על ראובן וגד,
שבאים ומבקשים להישאר בעבר הירדן.
אז דבר ראשון, הוא אומר להם את הדבר הפשוט.
ויאמר משה לבני גד ולבני ראובן:
האחֵיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה?
ההסבר הפשוט הוא,
צריך שיהיה שוויון בנטל.
לא, לא בדיוק מה שהיום בפוליטיקה דיברו על שוויון בנטל.
אבל בצורה פשוטה,
אומר להם, לא יכול להיות, זה לא אפילו לא שוויון בנטל, זה פירוד בעם ישראל.
לא יכול להיות שאתם תשבו לכם בנחת בנחלה.
מי כבש את עבר הירדן המזרחי?
כל עם ישראל יחד,
בהנהגת משה.
כל עם ישראל כובש את המקומות האלה.
זה לא היה מלחמות קלות.
נלחמו בסיחון ועוג.
שני ענקים.
כלומר, עוג ענק פיזית.
סיחון,
לא כתוב מה היה גודלו, אבל הוא היה ודאי מנהיג מאוד תקיף.
היה לו 60 עיר בצורות.
זה היה חתיכת מבצע לכבוש את כל המקום הזה.
אז אומר משה לראובן וגד,
אתם עכשיו תשבו לכם ככה בכיף בנחלה שכולם כבשו בשבילכם,
ואחיכם ילכו למלחמה לעבר הירדן המערבי?
לא יכול להיות.
זאת נקודה אחת
שאתם בעצם מתפרדים מעם ישראל.
זה נקודה ראשונה שמשה גוער בהם.
יש פה גם נקודה שנייה.
הנקודה השנייה היא
שזה דומה, אומר משה רבנו, זה דומה לחטא המרגלים.
הוא אומר להם,
ולמה תניאון את לב בני ישראל
מעבור אל הארץ אשר נתן להם אדוני?
כה עשו אבותיכם בשולחי אותם מקדש ברנע לראות את הארץ.
ויעלו עד נחל אשכול ויראו את הארץ ויניאו את לב בני ישראל לבלתי בוא אל הארץ אשר נתן להם השם.
זה מדובר בדיוק על המרגלים.
עם ישראל כבר לפני 40 שנה, אומר להם משה, אבותיכם, לפני 40 שנה
עמדו להיכנס לארץ ישראל,
שלחתי אותם מקדש ברנע לראות את הארץ.
חזרו המרגלים, ומה הם עשו?
הם המיסו את לבב העם,
וגרמו להם לא להיכנס, לא לרצות להיכנס לארץ ישראל.
זה מה שאתם עושים.
למה תניאון את לב בני ישראל?
הרי מה ירגישו כל האחים שלכם?
ירגישו, אם הוא לא הולך למלחמה,
אז מה, אני צריך להיות פראייר?
אתם יודעים, אתם מכירים את 11 הדיברות של התורה, נכון?
אתם מכירים עשר.
הדיבר העשירי זה, אל תהיה פראייר.
ככה, לא באמת.
אבל זה הרבה ישראלים ככה מתייחסים לזה,
כאילו להיות פראייר זה הדבר הכי גרוע.
קנית משהו,
כמה עלה לך?
1,500.
מה, איזה פראייר, מצאתי את זה באינטרנט ב-1,200.
אה, אתה עכשיו מתבאס.
לא צריך להרגיש פראייר.
אולי בזה כדאי לקנות בחוכמה,
תחפש איפה תקנה את זה יותר בזול, זה למה לא, יותר טוב.
הבעיה היא
שכשבן אדם מתחיל לתרום,
אומרים לו אתה פראייר.
בן אדם תורם לבית הכנסת.
יכול לתרום כסף, יכול לתרום זמן, יכול לתרום מאמץ, יכול...
אה, אתה פראייר.
אדם אחר
תורם במילואים.
עוד שנה ועוד שנה, הולך,
זה לא תמיד קל.
יש אחד עצמאי, הוא מפסיד לקוחות.
אחד, זה קשה תמיד למשפחה, אבל הוא יוצא למילואים.
אה, איזה פראייר.
זה לא פראייר.
לתרום זה זכות.
אבל זה כן יוצר תחושה לא טובה אצל אחרים.
כאשר בעצם ראובן וגד
ישבו רגל על רגל בבית והאחים שלהם יצטרכו ללכת למלחמה,
אז אתם, למה תניאון את לב בני ישראל?
אתם בעצם מניאים את ליבם מעבור אל הארץ.
אתם גורמים לכולם לא לרצות לעבור.
כי אם אני יכול להיות בלי להתאמץ, לקבל נחלה בעבר הירדן,
אז למה אני צריך להתאמץ וללכת להילחם ולהסתכן?
ואומר להם משה:
"והנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים,
לספות עוד על חרון אף השם אל ישראל".
אתם ממשיכים את אבותיכם, את חטא המרגלים.
זה מה שאתם עושים, אתם מואסים בארץ ישראל.
אומנם, כאמור, גם
עבר הירדן המזרחי, הוא גם חלק מארץ ישראל.
אבל בכל זאת, הקדושה של עבר הירדן המזרחי
לא דומה לקדושה של ארץ ישראל שבין הירדן לים.
ההוכחה לדבר,
משה רבנו נכנס לארץ ישראל או לא נכנס?
לא.
לא.
לא נכנס, נכון?
איפה הוא קבור?
לא ידוע.
לא יודעים, אבל יודעים בערך.
איזה, באיזה אזור הוא קבור?
בעבר הירדן המזרחי.
בנחלה של ראובן וגד.
לא יודעים בדיוק איפה.
לא ידע איש את קבורתו.
פרשנים אומרים שבכוונה הקדוש ברוך הוא גרם שאף אחד לא ידע איפה הוא קבור, כדי שלא יעשו אותו אל,
שלא יעבדו אותו.
אבל,
ודאי שהוא קבור בעבר הירדן המזרחי.
הוא כבש את עבר הירדן המזרחי, הוא כבש מסיחון ועוג.
רגע, אז הוא נכנס לארץ ישראל או לא נכנס?
זה חלק מארץ ישראל או לא?
התשובה היא שזה כן, ודאי חלק מארץ ישראל,
אבל הקדושה של זה היא לא אותו דבר.
משה רבנו רצה להיכנס לעבר הירדן המערבי,
לארץ ישראל שבין הירדן לים.
ולכן כאשר שניים וחצי השבטים,
שני השבטים, ראובן וגד דורשים להישאר בעבר הירדן המזרחי,
משה רבנו מעביר עליהם ביקורת.
שוב, הדבר הראשון הוא חוסר השוויון.
לא יכול להיות, חוסר מוסריות, חוסר אחדות.
לא יכול להיות שאחיכם יצאו למלחמה ואתם תשבו פה.
הדבר השני הוא, אתם מואסים בארץ ישראל ואתם גורמים לעם ישראל
חולשה שהם לא ירצו להיכנס לארץ ישראל.
זה הדבר השני.
הדבר השלישי שאפשר לראות פה,
זה סולם הערכים העקום
של ראובן וגד.
אומרים ראובן וגד למשה רבנו,
הם שומעים את הביקורת שלו, ואז הם חוזרים ואומרים לו כך:
גדרות צאן נבנה למקננו פה וערים לטפנו.
ואנחנו נחלץ חושים לפני בני ישראל עד אשר אם הביאונום אל מקומם.
כלומר, אנחנו, חלילה, מקבלים את הביקורת.
אנחנו לא מתכוונים שאנחנו נשב פה רגל על רגל ועם ישראל יצא למלחמה.
להפך, אנחנו נחלץ חמושים.
מה זה נחלץ?
ראשונים.
ראשונים.
נחלץ, הכוונה היא מלשון חלוצים.
נהיה כוח החלוץ.
נהיה הסיירת, נהיה הכוח הפריצה.
כן, הראשונים שמסתכנים הכי הרבה.
אנחנו נהיה חלוץ.
נחלץ חושים.
מה פירוש המילה חושים?
אתה צודק שהיה חושים בן דן.
אבל כאן, נחלץ חושים,
הכוונה היא,
זה מעניין, אתה אומר תחושות.
בעיקרון, לחוש פירושו למהר.
חוש, זה תמהר.
נכון, תמהר.
אז נחלץ חושים הכוונה היא, אנחנו נהיה הראשונים, המהירים ביותר, הכוח החלוץ, בזריזות רבה אנחנו נרוץ לפני כולם.
ואחר כך, אחרי שהתנחל בני ישראל איש נחלתו,
אז נשוב אל בתינו.
משה מקבל את ההצעה הזאת.
והוא אומר להם, אם ככה באמת תעשו, אם תחלצו חושים לפני השם למלחמה, אז אני אתן לכם את הארץ הזאת לנחלה.
אבל,
נשים לב,
אמרתי שיש להם סולם ערכים עקום,
אני רוצה להסביר מה הכוונה.
קודם את הטפים ואת...
אז זה דבר מפורסם, נכון.
שהם אמרו, כך מביא רש"י,
גדרות צאן נבנה למקננו פה וערים לטפנו.
כלומר, הם אומרים אנחנו נבנה
מכלאות, גדרות צאן למקנה,
וערים לטפנו, לילדים.
אומר רש"י,
חסים היו על ממונם יותר מבניהם ובנותיהם,
שהקדימו מקניהם לטפם.
אדם נבחן, הרבה פעמים, בצומת מסוימת הוא נבחן למה הוא דואג יותר.
פעם עשיתי רישיון על אקדח.
זה לא נורמלי.
בדרך כלל רוב בני אדם, למרות שיש לו מקנה,
הוא דואג לבני ביתו לפני ה...
אז הצון יותר חשוב מהילדים.
אתם תדבר על זה.
אני רגע רוצה לספר סיפור.
לפני הרבה שנים,
לפני 25 שנה, עשיתי רישיון על אקדח.
אז גרתי בגוש קטיף,
וזה אזור מסוכן,
וטובת המשפחה, פיגועים וזה... נעשה רישיון על אקדח.
עשיתי רישיון על אקדח, ובאתי למטווח.
חייב להתאמן במטווח.
מנהל המטווח,
שהוא גם היה קצין ביטחון שמה בגוש קטיף,
אז הוא
נתן לנו ככה הוראות, כל מיני, והוא אומר בין השאר, שאתם נמצאים באוטו, נכנסים באוטו,
האקדח תמיד עליכם.
אף פעם לא...
לא נוח כל כך לנהוג כשהאקדח עליך, הוא נתקע לך בגב.
אז יש כאלה ששמים אותו על הכיסא ליד.
בשום אופן.
לא בכיסא ליד, לא במגירה.
למה הוא אומר?
מה שיקרה, חלילה... שוב, וזה גוש קטיף, היה מקום פיגועים, בקבוקי תבערה וכולי.
הוא אומר, מה שקורה, חס וחלילה זורקים בקבוק תבערה על האוטו.
דבר ראשון אתה יוצא מהאוטו.
דבר שני, אתה מוציא את הילדים.
אחר כך, אם יש זמן, אתה מוציא את האישה.
את האקדח אתה לא מוציא, כבר שכחת ממנו.
אז זה הכל בדרך הבדיחותא דעת, כמובן.
אבל,
הנקודה היא שאדם לפעמים, במקרי לחץ, נבחן
מה קודם למה.
חלילה שאף אחד מאיתנו לא יגיע למקרה כזה.
אבי אומר, זה לא טבעי.
איך יכול להיות?
מה, הם מקדימים את הצאן?
יותר חשוב להם להציל את הצאן מאשר את הילדים?
לא יכול להיות.
נכון, זה לא יכול להיות.
אבל, רבותיי,
כמה אנשים היום
משקיעים בעבודה,
שעות נוספות,
חוזרים הביתה בשעה שהם לא רואים בכלל את הילדים.
זה אבא של שבת.
זה למען הילדים.
ובקושי של... בקושי בשבת הוא לא פוגש את הילדים.
אז למה אנחנו אומרים?
למען מי אנחנו עובדים?
על מי אנחנו עובדים?
אנחנו מרמים את עצמנו.
למען הילדים.
מה יותר חשוב לילדים?
שיהיה להם עוד כסף?
או שיהיה להם אבא בבית?
עכשיו, עכשיו, חס וחלילה, אני לא, לא מקטרג על אף אחד ולא שופט אף אחד,
אבל אני אומר, רבותיי, זאת נקודה למחשבה,
שגם אנחנו צריכים לבדוק את עצמנו.
מה קודם למה.
ולפעמים,
לפעמים אנחנו, אנחנו חיים בחברה כל כך הישגית,
כל כך של מרדף, של איזשהו תחרותיות,
אז אנחנו לפעמים שוכחים את העיקר.
אז התורה מציבה לנו, אומרת, שבת, שבת.
זהו, לא עובדים,
לא נוסעים, לא זה,
זהו, אתה פה, אתה בבית.
נסת, אתה בבית, אתה מחלק את הזמן שלך בין קודש לבין משפחה.
אין משהו אחר.
אז, אז זה, התורה
גורמת לנו שב... נרצה או לא נרצה, לפחות בשבת אנחנו משקיעים בדברים האלה.
אבל העיקר זה לא רק השבת,
אלא שזה יהיה איזשהו אבן בוחן.
מה העיקר בחיים שלי?
והדבר הזה
זה בעצם מה שגער משה, גערה נוספת, בראובן וגד.
כשמשה אומר להם את התנאי, אז הוא אומר להם הפוך.
בנו לכם ערים לטפכם וגדרות לצנאכם.
כלומר, תהפכו את הסדר.
קודם כל תדאגו לילדים,
אחר כך תדאגו לצאן.
ונקודה נוספת.
כשאנחנו מסתכלים פה,
אנחנו יכולים לראות
הבדל נוסף בין מה שאומרים ראובן וגד לבין מה שעונה להם משה.
ראובן וגד אומרים, אנחנו נחלץ חושים לפני בני ישראל.
נהיה חלוצים ונחלץ, נצא ראשונים לפני בני ישראל.
עד אשר אם הביאונום אל מקומם.
אנחנו נביא אותם, את מי נביא?
את עם ישראל.
את עם ישראל אל מקומם.
שכל אחד יתנחל את נחלתו.
אומר להם משה:
אם תעשון את הדבר הזה,
אם תחלצו לפני אדוני למלחמה,
כלומר, הם אמרו, אנחנו נחלץ חושים לפני בני ישראל.
אומר להם משה, זה לא מדויק.
אתם תחלצו חושים, תחלצו לפני אדוני למלחמה.
ועבר לכם כל חלוץ את הירדן
לפני אדוני,
עד הורישו את אויביו מפניו.
את האויבים של מי אנחנו הולכים להילחם?
אויביו של הקדוש ברוך הוא.
ברור שזה גם אויביו של עם ישראל.
והם, ראובן וגד, בצורה טבעית, הסתכלו על המלחמה,
אנחנו נחלץ חושים לפני בני ישראל.
מה מטרת המלחמה?
שכל אחד מעם ישראל יגיע לנחלה שלו.
אומר להם משה, יש לכם טעות.
ברור שזה יהיה נקודת הסיום של המלחמה, כל אחד ואחד מעם ישראל יקבל נחלה ויקבל קרקע לשבת בארץ ישראל.
אבל לא בשביל זה אנחנו נלחמים.
בשביל מה אנחנו נלחמים?
בשביל חלקת אלוהים הקטנה שלנו?
בשביל שכל אחד יוכל לשבת בשקט תחת גפנו ותחת תאנתו?
לא בשביל זה אנחנו נלחמים.
אנחנו נלחמים
על התורה, על עבודת השם.
אנחנו נלחמים נגד
אויבי השם.
מופיע בתהילים,
שהאויבים נאספים להילחם על השם ועל משיחו.
כן, איך זה הולך שמה במזמור ב' בתהילים?
למה רגשו גויים ולאומים יהגו ריק?
יתייצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על אדוני ועל משיחו.
אנשים, הם באים להילחם נגד עם ישראל.
היום יש לנו גם אויבים, איראן, חמאס, חזבאללה, כל מיני,
וכל זה אויבים גלויים.
יש עוד כל מיני סמויים.
למה נלחמים נגדנו?
למה שונאים אותנו?
כל 2000 שנות גלות רדפו אותנו,
פוגרומים, רדיפות, שואה.
מה גרם לדבר הזה?
מה, כל כך פגענו בהם?
זה היה סכסוך כלכלי?
סכסוך על שטח?
כל פעם יש איזה תירוץ.
לא, סוריה אומרת, לקחתם לנו את רמת הגולן.
הפלסטינאים אומרים, תנו לנו
את יהודה ושומרון.
רגע, ומה היה לפני 67?
לא היה טרור?
לא היה אש"ף?
היה.
מה איראן?
אש"ף הוקם איתנו ב-64.
עזוב, איראן, זה סיפור אחר.
בדיוק לפני שכבשנו את יהודה ושומרון.
זה לא הנקודה של השטחים.
איראן.
איראן, מה איראן ולנו?
אין לנו שום גבול איתם.
מ-79.
מה יש להם?
יש לנו גבול איתם?
שם הרבה כסף פה.
בסדר, ברור שיש פה... הם משקיעים פה גם הרבה כסף.
שופכים פה הרבה כסף.
גם אנחנו שפכנו הרבה.
כן, נכון.
רוצים חזרה.
עכשיו,
בינתיים הרבה שנים שופכים פה המון כסף על החזבאללה, על ועל החמאס.
זה לא...
לא ידע את העזרה.
הסיבה האמיתית,
הסיבה האמיתית
הסיבה האמיתית שאומות העולם תוקפות אותנו
זה לא רק בשביל, ברור שהם בצורה נגלית,
הם משכנעים את עצמם, הם רוצים שטח, הם רוצים כסף, הם רוצים אינטרסים,
אבל האמת היא שהם נאספים על השם ועל משיחו.
וזה מה שאומר משה.
ועבר לכם כל חלוץ את הירדן לפני אדוני.
עד הורישו את אויביו מפניו.
ונכבשה הארץ לפני אדוני ואחר תשובו.
והייתם נקיים מאדוני ומישראל,
והייתה הארץ הזאת לכם לאחוזה לפני אדוני.
בשני פסוקים,
חמש פעמים... שלושה פסוקים.
חמש פעמים הוא מזכיר שם השם.
אם תחלצו לפני השם למלחמה,
ועבר לכם כל חלוץ את הירדן לפני השם,
נכבשה הארץ לפני השם,
והייתם נקיים מהשם ומישראל,
והייתה הארץ הזאת לכם אחוזה לפני השם.
בפסוק הבא: "ואם לא תעשון כן הנה חטאתם להשם".
כל הזמן, כל הזמן הוא מדגיש להם, רבותיי,
זה לא אני ואתם,
אנחנו לא באים פה לנדל"ן.
לא באנו לארץ ישראל כי יש פה איזה קרקע, איזה הזדמנות
נדל"ניסטית.
לא בשביל זה באנו.
באנו גם במסירות, גם לפעמים... עם ישראל בא
ב-150 שנה האחרונות.
ראשוני החלוצים שקנו פרדסים או ביצות בתל אביב,
היום חלקם עשירים מופלגים כי יש להם קרקעות בתל אביב.
חלקם, דרך אגב,
מכרו את הקרקע בתל אביב
והלכו לגור במקום אחר.
יש כל מיני סיפורים כאלה.
אנשים שהיה להם קרקעות איפה שהיום צפון תל אביב,
אבל...
אבל מכרו אותם.
אבל אף אחד לא באמת בא
בשביל ההזדמנות הכלכלית.
יש פה רחוב בחולון, רחוב יהושע חנקין.
רחוב ארוך.
כן.
הוא קנה את כל...
יהושע חנקין היה גואל אדמות.
ככה קראו לזה אז.
לא קראו לזה סוחר נדל"ן.
זה לא היה בשביל הרווח.
זה היה גואל אדמות.
אדם בא, משקיע את כל הונו
בקרקעות בארץ ישראל כדי להפריח את השממה.
כי בן אדם לא בא בשביל קרקע ולא בשביל נדל"ן ולא בשביל כסף, הוא בא בשביל השליחות.
ואומר להם משה,
המלחמה זה מלחמה לפני השם.
הנחלה זה נחלה לפני השם.
תשנו את הדיסקט.
היום כבר אין דיסקטים.
אבל תשנו את ה... לא יודע מה, את המוד במוח.
אתם לא באים פה בתור
יש פה איזה הזדמנות כלכלית שאנחנו אנשי מקנה והקרקע פה זה ארץ מקנה,
בוא נהיה פה.
אתם יכולים להיות פה.
אבל תשנו את הסוויץ' במוח.
תחיו אחרת.
תחיו באופן כזה שתדעו מה העיקר ומה הטפל.
תדעו לתת את סולם הערכים הנכון, בין המשפחה לבין העבודה,
בין ההסתכלות... יש אנשים, פעם קראו לזה להסתכל הכל דרך החור של הגרוש.
בגרוש היה חור.
יש כאלה זוכרים, המטבע של הגרוש שהיה בו חור באמצע.
אז יש כאלה, היה יש ביטוי כזה.
להסתכל על הכל דרך החור של הגרוש.
כלומר, כאילו זה מבט מאוד מצומצם של מה יוצא לי מזה.
כמה אני מרוויח.
זה הסתכלות צרה.
לא סתם צרה, זה צרת צרורה.
כי באמת ההסתכלות הנכונה היא, זה לא רק לחפש כמה כסף אני מרוויח.
בן אדם שמחפש רק כמה כסף אני יכול להרוויח מזה,
בסופו של דבר גם כסף הוא יפסיד.
כי בן אדם צריך להיות בתודעה של שפע.
שפע זה השפעה.
שפע זה לא רק כמה אני מקבל, אלא כמה אני נותן.
כשאני נותן, אז עשר בשביל שתתעשר.
אתה נותן, אתה רק מקבל יותר.
וזה מה שבני גד ובני ראובן לומדים ממשה,
והם שומעים ומשנים את דיבורם.
הם חוזרים ואומרים על מה שמשה אומר, עבדיך יעשו כאשר אדוני מצווה.
הבנו, הפנמנו, אנחנו נעשה בדיוק כמו שאמרת.
מה הכוונה?
טפנו, נשינו, מקננו וכל בהמתנו יהיו שם בערי הגלעד.
מה קודם למה?
קודם כל הם אומרים, טפנו, נשינו,
מקננו וכל בהמתנו.
דבר שני, ועבדיך יעברו כל חלוץ צבא לפני אדוני למלחמה,
כאשר אדוני דובר.
תראו איך הם הבינו, הם שינו את השפה.
יש הרבה פעמים שהשפה
היא משנה הרבה.
איך אתה מדבר.
הרבה מדברים על זה גם על מכבסת מילים.
שאתה רוצה להגיד דברים בעייתיים, אבל אתה אומר אותם במילים עדינות.
אחת הדוגמאות, היה, אם נזכרנו כבר את גוש קטיף,
אז קראו לזה תוכנית ההתנתקות.
להתנתק, זה כאילו,
אה, להיפרד מעזה.
מה אנחנו צריכים את עזה?
בוא נתנתק משם.
האם באמת התנתקנו מעזה?
עזה לא התנתקה מאיתנו.
כלומר, אנחנו אולי יצאנו משם, אבל
עוד טילים ופיגועים וכל שנתיים עוד איזה אירוע, סבב לחימה כזה או אחר.
זה, זה, זה לא באמת,
רק מה,
קוראים לזה להתנתק, זה נשמע כזה נוח.
אז זה מכבסת מילים.
גם למשל, הביטוי שכבר כמה שנים מלווה אותנו,
לנטרל את המחבל.
המחבל נוטרל.
מה זה נוטרל?
צריך באמת,
מה זה חוסל או לא?
צריך לחסל אותו.
מה, לא שמעתי?
לא, לא חוסל, לא חוסל, נוטרל.
אז זה נכון.
יש דורשים לשבח ויש דורשים לגנאי.
למה חוסל?
למה לא חוסל?
אמרנו נוטרל.
לא תעלה אותם.
עכשיו, האמת היא שלפעמים יותר טוב לא לחסל אותו.
למה?
למה?
כי השב"כ חוקר אותו ומונע עוד פיגועים.
אבל יש גם משהו
באיבוט דין הנורא הזה,
שאתה שומע שברגותי עשה עכשיו, סיים דוקטורט או משהו כזה באוניברסיטה הפתוחה בכלא,
אתה יוצא מדעתך.
זה עיוות דין כזה
שהרשע,
חוטא נשכר.
והרשע הזה
חוגג על חשבוננו.
אנחנו מממנים אותו, נותנים לו אוכל, נותנים לו לימודים, נותנים לו הבראה,
זה זה אבסורד.
על פשע חדש.
זה הבראה.
עכשיו,
מה שאני רוצה לומר, שהשפה
מאוד מאוד משנה.
איך אתה מדבר.
הרבה פעמים צורת הדיבור, המילים שבהם אנחנו משתמשים,
משפיעות על התודעה.
אבל זה משפיע עלינו.
כשאנחנו מדברים, זה משפיע עלינו.
למשל, בן אדם, אפילו,
מה זה שטחים כבושים?
זה גם שטחים, מה זה שטחים כבושים?
שטחים הכבושים, כן.
איך אתה קורא למקומות האלה?
מה, אני אומר, כבשנו, היה פה...
שטחים כבושים, הגדה המערבית, יהודה ושומרון.
אמרנו, זה תלוי על מי.
מה, כבשנו, הייתה פה מלחמה.
עליי, עליי...
עליי...
עליי דוגמה...
אבל יש אנשים,
מה זה?
אני אתן לך דוגמה.
עזוב, לא.
אני אתן לך דוגמה.
היה דבר שהיה קיצוני או לא.
עליי תעלו תמונה, שהיה קיצוני,
לא היה לי.
אבל מה, שם שהוא קיצוני,
כן, אנשים, לפעמים שומעים,
זה משפיע עליהם.
יש אנשים שזה לא משפיע עליהם, אבל דוגמה טובה.
עצם זה שאומרים הימין הקיצוני.
כמעט אף פעם לא אומרים השמאל הקיצוני.
אין לו כביכול.
אז, אז השמאל, השמאל...
משתמשים במילה...
מה?
אין שמאל קיצוני.
יש, בועד רדיקלי.
מה?
כן, הם לא קוראים לזה.
אתם רואים, המילים הם מאוד משמעותיות.
ולכן, שנייה, אני רק רוצה לסיים כי הגיע הזמן ערבית.
אז אני אומר, שימו לב מה משה אומר להם.
משנה להם את השפה,
והם אומרים לו,
עבדיך יעבדו, יעברו כל חלוץ צבא לפני אדוני למלחמה, כאשר אדוני דובר.
קודם כל, הם אומרים לפני השם.
לא כמו שהם אמרו קודם, לפני בני ישראל.
זה לא עכשיו להביא את בני ישראל אל נחלתם.
אנחנו הבנו.
המלחמה זה מלחמת השם.
זה דבר חשוב.
דבר שני, הם אומרים לו, כאשר אדוני דובר.
הבנו את הדיבור שלך.
אנחנו לומדים ממך את הדיבור.
ראובן וגד אולי התחילו
ומשה גוער בהם.
ומתקן אותם.
אבל יאמר לזכותם שהם לומדים.
הם לא תקועים, לא, ככה אנחנו.
לא, הבנו, כאשר אדוני דובר.
מה שמשה מדבר, הם שומעים והם מתקנים.
רבי חנניה בן עקשיה אומר: "רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל,
לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שנאמר: אדוני חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר."