בלוג

רבותיי.
פרשת לך לך.
וזה הציווי הראשון שנאמר לאברהם אבינו, לך לך.
אז כמובן, המשמעות הציווי היא ללכת אל ארץ ישראל. יש משמעות עמוקה של ארץ ישראל כחלק משליחותו של אברהם אבינו.
היה יכול להגיד לו שליחות ראשונה, תעשה ברית מילה. שליחות ראשונה, שמור שבת. שליחות ראשונה, תפיץ את האמונה בקדוש ברוך הוא. רבותיי, השליחות הראשונה של אברהם אבינו זה ללכת לארץ ישראל.
זה דבר מדהים. וזה דבר שצריך בנפרד לדבר עליו, להבין למה, מה המשמעות של ארץ ישראל שהיא כל כך חשובה ומשמעותית, אבל לא בזה אנחנו נעסוק היום.
אלא בעצם הציווי לך לך.
מכיוון שהציווי הוא לא רק שבארץ ישראל, גור בארץ אשר אומר אליך, אלא לך לך.
האמירה את לך לך, זו אמירה שיש לה משמעות מאוד חזקה. תהיה בן אדם שהולך.
והעניין הזה, היכולת, לא היהודי הנודד. יש כאלה שבטעות פירשו את זה. יש שיר כזה. לך לך זה להיות יהודי.
זה לא נכון. במובן, כשמתכוונים כשאומרים את זה, מתכוונים שמשמעות של להיות יהודי זה להיות נודד מגלות לגלות לגלות. גירשו מספרד, הלכו לפורטוגל, גירשו ממצרים, הלכו ל... לא, חס ושלום.
זה אומנם היה המציאות במשך 2,000 שנות גלות, אבל זה לא המהות של היהדות.

אבל בכל זאת, המשמעות של לך לך היא מהות מאוד מרכזית ביהדות.
וכיון שהקדוש ברוך הוא אומר לאברהם אבינו, התהלך לפני והיה תמים.
להתהלך לפני האלוקים.
זאת אומרת, לא לעמוד במקום.
כל הזמן לחשוב קדימה. כל הזמן לשאול את עצמך, מה הצעד הבא?
חז"ל אומרים על הפסוק ואברהם זקן בא בימים, אומרים חז"ל שהוא בא וכל ימיו עמו.
כלומר, אברהם כבר נפטר בן 175 שנה. אבל כל יום הוא התקדם בעוד משהו. כל יום הוא הוסיף עוד דבר.
הוא לא אמר, אני כבר בן 100, אני כבר בן 150, אה, עשיתי מספיק בחיים, עכשיו אני נח על זרי הדפנה, כבר בגיל 150, כבר יש לו בן, כן, יצחק נולד כשהוא היה בן 100.
אחרי העקדה, העקדה הייתה כשאברהם היה בן 136, יצחק היה בן 36.
37 סליחה.
אחרי זה. בסדר. אז שרה נפטרה, יצחק כבר אדם מבוגר.
יכול אברהם לנוח על זרי הדפנה. לא.
מה עוד אני יכול להוסיף? מה עוד אני יכול להוסיף? זו המשמעות של לך לך.
האמירה היא לך לך ואל תעצור כל החיים. הליכה, התקדמות.
כל הזמן לחפש יעדים חדשים, מטרות חדשות, עד שאתה כובש את הפסגה. ואחרי שכבשת את הפסגה, מה אתה עושה?
מה?
נו. אחרי שכבשת את הפסגה, אתה מסתכל מסביב, איפה הפסגה הבאה?
כן. לפעמים צריך ירידה לצורך עלייה, זה נכון.
אבל אתה לא אומר, אה, הגעתי לפסגה, עכשיו אני בנחת מתגלגל למטה. לא. עכשיו אני מחפש את הפסגה הבאה.
הדבר הזה הוא גם במהות של האדם. האדם נקרא מהלך.
כך מופיע בזכריה, שהקדוש ברוך הוא אומר על ידי זכריה הנביא, אומר ליהושע הכהן הגדול: כה אמר אדוני צבאות, אם בדרכי תלך ואם את משמרתי תשמור, וגם אתה את הדין את ביתי וגם תשמור את חצריי, ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה.
מה הכוונה אני אתן לך מהלכים בין העומדים?
אומרים חז"ל, הכוונה היא שהמלאכים נקראים עומדים. והאדם נקרא מהלך.
למה המלאכים נקראים עומדים?
אין להם התקדמות. המלאך נברא מושלם.
מצד אחד, אין לו עבירות, אין לו נפילות, אין לו כישלונות. מצד שני, אין לו גם בחירה חופשית, הוא גם לא יכול להתקדם.
נכון.
המלאך, כן, רגליהם, רגל ישרה.
נכון.
הוא יותר טס, הוא עף. מועף בי עף כתוב. אבל כן, והמלאך, אז אומנם הוא כביכול מושלם, אבל אין מה להריץ אותו בגלל זה, כי הוא נברא מושלם.
להבדיל, זה כמו הגרזן ביד החוצב בו. הגרזן חוטב את העצים. אתה משבח את הגרזן?
זה חוטב העצים. שהוא הכין את הגרזן, הוא השחיז אותו, הוא הניף אותו, הוא בדיוק בזווית הנכונה, בדיוק בעוצמה המתאימה. הבן אדם עשה את זה.
אז המלאך זה לא בן אדם עשה, המלאך זה הקדוש ברוך הוא ברא, אבל אין מה לשבח את המלאך, יש מה לשבח את ריבונו של עולם.
זה דרך אגב הברכה הראשונה בברכות קריאת שמע. אנחנו משבחים את הקדוש ברוך הוא על כל שהוא יוצר את כל ה, את כל מלאכיו. כולם אהובים, כולם ברורים, מדובר שם על המלאכים.
על המלאכים שהקדוש ברוך הוא יצר, אנחנו משבחים את הקדוש ברוך הוא, לא את המלאכים.
עכשיו הוא ברא לא רק את המלאכים, ברא, אנחנו בעיקר הברכה הזאת עניינה יוצר המאורות, שהוא ברא את המאורות.
יוצר אור, הוא בורא לילה וכולי. יוצר אור, הוא בורא חושך וכולי. אבל הנקודה היא שהמלאך הוא סטטי. מה שהוא נברא, המדרגה שלו נבראה שלמה.
לומת זאת, האדם נברא באימפוטנציאל, הוא נברא עם, עם יכולת שהוא צריך להוציא אותה מהכוח אל הפועל.
וזה כאמור נכון לגבי כל אדם.
במיוחד, במיוחד זה נכון לגבי אברהם אבינו.
הציווי הראשון שלו זה לך לך, זה הניסיון הראשון. מה הציווי העשירי? הניסיון העשירי?
העקדה. איך הוא מצווה על העקדה?
לך לך, עוד פעם לך לך.
לך לך אל ארץ המוריה, והעלהו שם לעולה, על אחד הרי אשר אומר אליך.
אז שוב, פעמיים נאמר לו לך לך בכפילות. ויש עוד רבים כאלה. בפרשה שלנו, וילך אברהם כאשר דיבר אליו השם. ויצאו ללכת ארצה כנען. ויסע אברהם הלוך ונסוע. וילך למסעיו. קום התהלך בארץ לורקה ולרוחבה כי לך אתננה.
גם כאשר אין לו בן, אז הוא אומר לקדוש ברוך הוא, מה תתן לי ואנוכי הולך ערירי. כל הזמן הוא מדגיש.
הוא לא אומר אני ערירי, אנוכי הולך ערירי. למה צריך את המילה הזאת? כי אברהם אבינו כל החיים שלו היה מהלך.
ואברהם הולך עמם לשלחם. על מה נאמר?
על המלאכים, בפרשת שבוע הבא.
וגם אחר כך, אברהם אומר לאליעזר, אדוני אשר התהלכתי לפניו, ישלח מלאכו איתך ותצליח דרכיך. זה הוא אומר למי? לאליעזר כאשר הוא הולך לקחת אישה לבנו.
ובאמת, גם בפרשת העקדה, חוץ מזה שהוא אומר לו לך לך, פעמיים כתוב בפרשת העקדה, וילכו שניהם יחדיו.
וגם אחרי העקדה, וילך אברהם, ויקח את האיל ויעלו לעולה תחת בנו. למה צריך להגיד וילך? הוא נמצא בהר המוריה.
הוא רואה את האיל.
מספיק היה להגיד, ויקח אברהם את האיל, לא. וילך אברהם ויקח את האיל.
זה בדיוק זה המשימה הבאה. הוא הולך, כל הזמן הולך ממשימה למשימה למשימה. ואחרי העקדה, ויקומו וילכו יחדיו אל באר שבע.
אז שוב, המון המון פעמים מודגש הנושא הזה של ההליכה. אברהם לא מתעייף והוא לא מתייאש.
יש לו המון ניסיונות. אז חלק מהניסיונות הם ניסיונות נקודתיים, כמו העקדה, זה ניסיון הכי קשה בעולם, אבל ניסיון נקודתי של רגע אחד.
לומת זאת, ניסיון, הניסיון שאין לו בן, זה ניסיון ארוך טווח, של 100 שנה.
הוא שומע שבתואל, בן דודו, הבן של, אחיין, אחיין שלו, הבן של נחור, נולדו לו 12 בנים.
והוא עדיין לבד.
זה קשה מאוד.
אחד הדברים, במיוחד לאברהם זה היה קשה. כי אברהם מרגיש שלא באתי לעולם בשביל ליהנות, בשביל שיהיה לי עושר, ושני אוכל קוויאר.
או לא משנה. סטייק. זה זה לא לא בשביל זה באתי לעולם. באתי לעולם להביא דרך חדשה.
ואם אין לי בן, אז זה אומר שאין לי מישהו שימשיך אותו.
אז בשביל מה אני מתאמץ? מה יהיה אחרי? אני מפתח פה איזה משהו, אמונה באל אחד, מונותאיזם, אמונה בקדוש ברוך הוא.
מישהו בכלל ימשיך אותי?
לא משנה, תלמוד. אי אפשר. יש דברים שאי אפשר.
אז זה לא משנה, הכל בסדר.
אז זה כאמור נקודה גם גם במישור הגשמי וגם במישור הרוחני. הרבה פעמים בן אדם מגיע לשלב שהוא כבר אומר טוב, התאמצתי מספיק. גם במישור הכלכלי.
בן אדם רגיל, אוקיי, מגיע לשלב מסוים, בניתי בית ששייך לי, סיימתי לשלם את המשכנתה, אפילו לפני הפנסיה.
הפנסיה זה באמת זה זמן כזה כבר בנחת. אבל אבל גם לפני הפנסיה, הרבה פעמים בן אדם אומר נו, אוקיי.
בניתי את הבית, גידלתי את הילדים.
עכשיו קצת לנוח.
אברהם אבינו ממשיך גם כלכלית, חופר בארות, מיישב, הולך ממקום למקום.
ויש לו מטרה.
שהוא בן 137 אחרי העקדה, שרה נפטרה. הרי ההפרש ביניהם 10 שנים. כאשר נולד יצחק, שרה בת 90 שנה ואברהם בן 100 שנה.
אז כשיצחק ששרה נפטרה בת 127, אברהם בן 137, ויצחק בן 37, כן, הוא נולד כשהיא הייתה בת 90.
ובשלב הזה אברהם אבינו לראשונה קונה מקום בארץ ישראל.
ומבחינתו, כל הנכסים שיש לו ואברהם כבד מאוד בכסף במקנה, בכסף ובזהב. הוא עשיר מופלג, הוא מיליארדר.
אבל מבחינתו, עכשיו אני מתחיל להגשים את המשמעות הגשמית הכלכלית שלי.
כי מבחינתו כלכלה ופרנסה זה לא שיהיה לי עוד כבשים.
זה אמצעי.
אז אם עכשיו קניתי בית, לא בית, הוא קונה בינתיים אחוזת קבר, את מערת המכפלה בארץ ישראל, אז מבחינתו זה זה הדבר ה הפסגה החדשה.
וזה מה שאומרים חז"ל במשפט האחרון בגמרא בברכות.
מי ששמע פעם סיום מסכת על מסכת ברכות, אז היא מסתיימת במילים האלו. תלמידי חכמים אין להם מנוחה, לא בעולם הזה ולא לא בעולם הבא.
האם זה משפט שמעודד אנשים להיות תלמידי חכמים?
אתה רוצה להיות תלמיד חכם, אומרים לך, תשמע, תיקח בחשבון, תלמידי חכמים אין להם מנוחה. מה הכוונה?
לא בעולם הזה ולא בעולם הבא? מילא, בן אדם יגיד, אוקיי, בעולם הזה אני אעבוד 120 שנה, אבל לפחות יהיה לי לנוח בעולם הבא. לא, לא, לא, רבותיי.
מעלתם של הצדיקים זה שאין להם מנוחה. מה הכוונה אין להם מנוחה? שהם לא יושבים סטטיים, הם כל הזמן מתקדמים.
הם כל הזמן חושבים, אוקיי, אז מה הצעד הבא? מבחינה רוחנית קודם כל. בראש ובראשונה מבחינה רוחנית.
אז מה עוד אני יכול לגדול בתורה? מה עוד אני יכול להרבות חסד? מה עוד אני יכול להרבות קידוש השם? מה עוד אני יכול לעשות טוב עם אנשים? מה עוד אני? לאן, בוא נחשוב, לאן העולם צריך להתקדם עכשיו?
גם אתמול וגם שלשום לא זכיתי להיות פה במנחה וערבית.
אה, כל יום בסיבה אחרת. אתמול הייתי אצל חתני בבית החולים, ולפני ויום ראשון היה אחד הבנים שלנו שנמצא כרגע בצבא, אורי, שהוא שריונר. אז הוא נמצא גם כן בעוטף עזה.
ופתאום שלחו הודעה בוואטסאפ: הורים שרוצים, אפשר לבוא לבקר את הילדים בין 6:30 ל-8:30.
ככה מעכשיו לעכשיו. הם כל הזמן באימונים, עובדים על הטנקים, מתאמנים, לקראת הכניסה לעזה.
שעתיים מי שרוצה שיבוא.
טוב, מה שאפשר לסרב לדבר כזה?
לא, לא 3/4 שעה.
בפקקים זה היה כמעט שעתיים, אבל בסדר.
בדרך חזור זה היה שעה ו-20, בלי פקקים.
באו כולם, באו כל ההורים.
עכשיו, אני ישר, יש קבוצה של ההורים של הפלוגה. אז אני כתבתי לקבוצה שאני מגיע. עכשיו, אני מגיע עם רכב לבד. אשתי לא באה בגלל שבגלל שחתני פצוע והבת שלי אצלו, אז הבן שלהם, ילד בן שנתיים, הוא כל הזמן אצלנו.
אז אנחנו צריכים לשמור עליו, אז זה אחד, יש הזקות בכל חולון. אז אחד, או אני או אשתי כל הזמן בבית עם עם הנכד.
כי אם יש הזקה וכולי, אז עזוב, לא ניכנס לזה. אנחנו רצים למקלחת של השכנים.
אבל אה יש ממד, הוא לא לא משנה. כל מיני סיבות.
אז אז לכן, רק אני נסעתי. אז כתבתי בקבוצה של ה של הפלוגה, אני מוציא אותו. מי שרוצה שיצטרף.
אז מיד כתבו לי, המשפחה של המ"פ.
שהוא בכלל גר בצפון.
ויש להם ממד בבית, אבל הדלת מקולקלת. עכשיו הם נלחצו עם כל מה שהיה בעוטף עזה, גם בצפון יכלים לפלוש חיזבאללה ומה יהיה ואין לנו מנוול לממד.
אז הם מתפנו לב בת ים.
אז הם שמעו שאני יוצא מבחולון. אמרו יאללה, אז אם אפשר להצטרף אליך. מצוין.
אז לקחתי את המשפחה של המ"פ מבת ים ונסענו דרומה.
בדרך שואלת אותי האמא של המ"פ, בתור בן אדם דתי, איך אתה מסביר את מה שקרה? למה אלוהים עשה את הדבר הזה?
עכשיו, זו שאלה, שאלה מכשילה.
תראו, אני אגיד, זה לא הנושא שלנו, אבל אני אגיד את זה ממש בקיצור. מה שעניתי לה, עניתי לה שקודם כל, הפסוק אומר, גבהו דרכי מדרכיכם, מחשבותיי ממחשבותיכם. אנחנו לא באמת יכולים לדעת מה הסיבה של הקדוש ברוך הוא.
אנחנו כן חייבים לחשוב מה אני לוקח מזה? מה אני לומד מזה? מה אני צריך להיות יותר טוב?
מה אני מתעורר לתשובה מתוך הדבר הזה?
וזה, אין לזה הרבה תשובות.
השאלה יותר חשובה מהתשובות.
השאלה, לאן אני מתקדם כתוצאה מהדבר הזה? מה אני מקבל על עצמי? מה אני מחר יהיה יותר טוב ממה שהייתי לפני שבועיים?
השאלה הזאת היא השאלה הכי חשובה. ואם כל אחד בעם ישראל ישאל אותה, אז אנחנו נגיע למקום אחר.
בראש ובראשונה אמרתי לה, כן, זה משפחה חילונית לגמרי, לא קשורים לזה.
אבל אבל ככה אמרתי לה, אז לא רציתי להגיד לה בגלל אני גם לא אוהב שרבנים שמים את עצמם בתור דוברים של הקדוש ברוך הוא.
זה היה בגלל השבת. זה היה בגלל ההומואים. זה היה בגלל.
מה אתה מנהל חשבונות של הקדוש ברוך הוא?
זה דברים נסתרים. בוודאי, בוודאי במלחמה.
מלחמה זה לא ברמה של עונש לאדם פרטי. זה לא שהוא ניצל כי הוא צדיק והוא נספה כי הוא רשע. לגמרי לא.
הנהגה זה מלחמה זה הנהגה של עם ישראל. הקדוש ברוך הוא גזר שX אנשים בעם ישראל
יעלו על הקורבן הזה במציאות הזו.
ולכן זה בכלל בכלל לא נוגע לעוון כזה או אחר. אבל זה כן צריך לעורר אותנו לחשיבה.
ואמרתי לה הדבר הראשון שאני חושב שהוא מובן מאליו, שכל השנה שחלפה היינו כל כך מפורדים, ועכשיו בשבועיים האחרונים אנחנו כל כך מאוחדים, אז ברור שזה הדבר הראשון, לא רק עכשיו לזמן המלחמה, לזכור אחר כך את המסירות נפש הזאת, לזכור אחר כך את זה שנלחמים כתף אל כתף, לזכור אחר כך את ההתגייסות והנתינה האינסופית שכל אחד בעם ישראל יתעורר אליה.
וזה המנטרה שצריכה ללוות אותנו.
זה מה שעניתי לה.
אז היא אומרת לי אני חושבת שאני יודעת למה זה קרה.
טוב, למה?
אז היא אומרת לי בגלל שעזבנו את היהדות.
עזבנו את היהדות. עזבנו את המסורת.
אתמול הרב חמרא.
אומר זה ימות משיח. יבוא משיח, אז מה עם טרפצ? גם המורה.
אז הוא מנהר אותנו עכשיו.
אז זהו. הוא מנהר אותנו. השאלה היא לאן אנחנו לוקחים את זה? וכל אחד, עכשיו, למה אני מזכיר את זה?
כי זה הרעיון של תלמידי חכמים אין להם מנוחה. כל הזמן לא להגיד, אוקיי, הספיק לי. אלא כל הזמן לחשוב קדימה. זה הרעיון של לך לך.
כל הזמן, רגע, אז לאן אני לוקח את זה? מה אני מתקדם?
ולפעמים אם אנחנו לא מספיק מתקדמים בעצמנו, אם אנחנו לא מספיק עושים את הצעדים של הבנה, של פעולה, של תיקון, אז הקדוש ברוך הוא מנהר אותנו.
וזה גם ה במיוחד זה נכון שזה נכון במיוחד לדור של גאולה.
כי דור של גאולה עם ישראל צריך לעבור המון שינויים.
זה לא גאולה זה לא רק לעזוב את חוץ לארץ, להגיע לארץ.
שגם את זה. עם ישראל בהמוניו עלה לארץ, עדיין לא כולם פה. עדיין לא רובם פה.
אבל זה לא רק העלייה לארץ. גאולה זה תהליך ארוך, זה תהליך מורכב. מורכב מחזרה בתשובה, הוא מורכב מהבנה.
מה זה לחיות כעם וארצו. מה זה לבנות מדינה שהיא תהיה מדינה יהודית.
אני לא קורא לזה מדינת הלכה.
הלכה היא רק חלק מהתורה. התורה יותר רחבה. והתורה יש גם קבלה, יש מדרש, יש תנ"ך.
המדינה צריכה להיות מדינת יהדות, מדינה יהודית. גם על פי הלכה, אבל לא רק הלכה.
התורה היא לא רק 400 של הלכה. על כל פנים, כל ה כל התפיסה, איך אנחנו צריכים לנהל את המדינה? איך אנחנו צריכים להתייחס לאויבים שלנו? המון המון דברים אנחנו צריכים להעמיק בהם.
ולכן אנחנו מתפללים ותחזנה עינינו בשובך לציון ברחמים.
למה צריך לבקש ברחמים? כי כאשר הקדוש ברוך הוא שב לציון ומשיב אותנו לציון, זה תהליך מורכב, זה תהליך של לידה מחדש, של לקום לתחייה מחדש.
והתהליך הזה יכולים להיות בו הרבה מאוד אסונות והרבה מאוד משברים.
השלושה דברים נקנים בייסורים.
ואחד מהם זה המשיח. אחד מהם זה העולם הבא. זה המציאות של תורה, ארץ ישראל ו ועולם הבא.
שזה בעצם, ארץ ישראל והעולם הבא, זה הכל קשור למשיח ולגאולה.
ולכן אנחנו מבקשים ותחזנה עינינו בשובך לציון ברחמים.
ואומר על זה, נסיים בדברים שאומר הרב שמואל בורנשטיין בספר שם משמואל, אחד מגדולי החסידות, האדמו"ר מסוכות'צוב.
שהוא אומר שהאמירה שהקדוש ברוך הוא אמר לאברהם אבינו, לך לך, זה מאמר שהוא קיים לעולם. זו קריאה שהיא לא חד פעמית. זה לא רק לאברהם אבינו, לך לך מארצך אל ארץ אל ארץ אשר הרעך.
אלא זה אמירה לכל יהודי. זה מאמר שהוא קיים לעולם. הקדוש ברוך הוא אומר לכל אחד ואחד מאיתנו, לך לך. לאן?
זה לא שאלה לאן. לא מבחינה גאוגרפית לאן אתה הולך. השאלה היא לאן מבחינה רוחנית אתה הולך.
וכאמור, לאן? אל הארץ אשר הרעך.
ועל זה אומר השם משמואל, מי שראוי לזה, זוכה לשמוע את הקול.
הקדוש ברוך הוא גם היום מכריז, מכריז דרך אגב גם את עשרת הדיברות. במעמד הר סיני כתוב, קול גדול ולא יסף.
וחז"ל אומרים לא יסף, זה לא שהוא לא הוסיף, אלא ללא סוף.
הוא לא פסק. הקריאה של עשרת הדיברות כל הזמן מהדהדת בעולם. הקריאה של לך לך כל הזמן מהדהדת בעולם.
והאדם נקרא כל הזמן ללכת ולהשתלם. כל הזמן ללכת ולהגיע יותר קרוב לשלמות, יותר קרוב לשלמות, וזוהי מטרתו של האדם בעולם.
רבי חנניה בן עקשיה אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך קבע להם תורה ומצוות שנאמר, אדוני חפץ מען צדקו, יגדיל תורה ויאדיר.