בלוג

בוקר טוב, רבותיי.
הקדוש ברוך הוא אומר לאברהם
לך לך אל ארץ המוריה.
המילה לך היא לכאורה מיותרת.
למה צריך להגיד לך לך? מספיק להגיד לך אל ארץ המוריה.

ובאמת רש"י עומד על הדברים.
ולכן אומר רש"י לך לך להנאתך ולטובתך.
ושם אסכה לגוי גדול בעולם.
וכאן היית זוכה לבנים.
ועוד שהודיע תבכך בעולם. כלומר,
רש"י בעצם אומר, למה כתוב לך לך? זה בשבילך.
תלך להנאתך, אתה תרוויח מזה.
מה תרוויח? קודם כל תזכה לבנים.
דבר שני, אתה תזכה להתפרסם בעולם.
טוב, אברהם אבינו הוא לא רודף פרסום, הוא לא משתתף בתוכניות ריאליטי רק בשביל שישמעו את שמו.
אז מה הנקודה של הפרסום?
לאברהם אבינו לא היה חשוב להיות מפורסם.
היה חשוב לו להשפיע בעולם.
היה לו דרך.
הוא ראה שהעולם כולו הולך לאבדון מבחינה רוחנית.
והוא רצה להוביל את העולם למקום טוב יותר.
ולכן, אומר לו הקדוש ברוך הוא, לך לארץ ישראל, אל הארץ אשר הרקע, שם הודיע תבכך בעולם.
שם ונברכו בך כל משפחות האדמה. שם כל האומות כולם יקבלו ברכה ממך.
וזה בעצם רצונו של אברהם אבינו, רצונו להשפיע טובה בכל העולם.
אז שני רווחים הוא מרוויח מזה שהוא הולך לארץ ישראל, גם רק שם יהיה לו בנים, וגם שהוא יצליח להשפיע את השפעתו בעולם.

הקושי בפירוש רש"י.
הוא שאומנם כאן המילה לך מיותרת, ואפשר לפרש אותה להנאתך ולטובתך.
אבל יש עוד מקומות שכתוב לך.
ושם קשה מאוד להגיד שהכוונה היא להנאתך ולטובתך.
ניקח דוגמה פשוטה, עוד מקום אחד שכתוב לך לך.
איפה עוד כתוב לך לך?
ארץ המוריה.
נכון, ובאיזה הקשר?
לעקדה.

פה, הקדוש ברוך הוא אומר לאברהם לך לך אל ארץ כנען ושם אסך לגוי גדול, שם אני אתן לך ילדים.
מה נגיד בעקדה? זה גם להנאתך ולטובתך?
לא. לעקוד את הבן שלך? זה קשה מאוד. אז שם זה לא מסתדר.
דוגמה נוספת מפורסמת.
הקדוש ברוך הוא אומר למשה רבנו, שלח לך אנשים.
באיזה הקשר?
חטא המרגלים.
חטא המרגלים. שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען.
גם שם המילה לך מיותרת.
ושם רש"י מסביר משהו אחר.
אומר רש"י שלח לך, טעמה.
אני לדעתך. אני איני מצווה לך, אם תרצה שלח.

כאילו שלח לך הכוונה היא, החלטה שלך, אני לא בעד, אבל אם אתה רוצה תשלח.
תכף נדבר על זה, תכף נדבר על זה.
אני רוצה רגע לשאול קודם כל את השאלה, פעמיים שלוש פעמים הזכרנו כבר שכתוב את המילה לך.
אבל כל פעם הוא מפרש את זה אחרת?
הרי אם זה להנאתך ולטובתך, אז המרגלים זה לא להנאתנו ולא לטובתנו, זה גרם חטא.
ואם שלח לך הכוונה היא אם אתה רוצה תשלח, אז גם לך לך, זה רק אם אתה רוצה תלך?
זה לא אם אתה רוצה, הקדוש ברוך הוא מצווה אותו.
קום, תעזוב את ארצך, מולדתך, ואביך, לך לך אל ארץ אל הארץ אשר הרקע, אז זה ציווי.
אז איך פעם אחת, מה זה? רש"י כל פעם מסביר איך שנוח לו?
פעם אחת הוא מסביר לשון ציווי להנאתך, פעם שנייה אומר רק אם אתה רוצה.
זה דבר מפתיע.
חיים?
אמן.
כן.
שאלה טובה, אבל זה לא קשור למה שאנחנו מדברים עכשיו.
לא, אני לא אענה על זה, כי זה לא קשור למה שאנחנו מדברים.
אז אם כן, נדבר על זה בהזדמנות אחרת.

אם כן, ברור שבהקשר של שלח לך, רש"י בעצם בא לענות, למה הוא אומר לדעתך, אם תרצה שלח?
כי הוא בא לענות על שתי שאלות מאוד קשות.
דבר ראשון, איך הקדוש ברוך הוא מצווה את משה לשלוח מרגלים?

הרי המרגלים האלה בסופו של דבר חטאו והחטיאו את עם ישראל.
אז הקדוש ברוך הוא יצווה לשלוח מרגלים להביא את עם ישראל לכזה כישלון?
לכן אומר רש"י, לדעתך, זה שלך, אתה רוצה תשלח.
אבל יש פה עוד קושיה גדולה.
שהרי בספר במדבר כתוב, ויאמר וייאמר השם אל משה שלח לך אנשים.
משמע שהשם הוא זה שיזם את הרעיון.
אבל בספר דברים מה כתוב? מה שדניאל אמר, קדם לזה לחץ ציבורי חברתי של העם.
ותקרבוני אליי כולכם ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו.

אז לכן רש"י בעצם מסביר, שלמעשה ראשונים קודם כל העם ביקשו.
העם לחצו על משה.
ומשה התלבט מה לעשות, והקדוש ברוך הוא אומר לו תשמע, אתה רוצה תשלח, אבל אני לא מצווה אותך, אם אתה רוצה שלח.
אז אפשר להבין למה רש"י פירש שם ככה.
אבל עדיין, המילה לך היא להנאתך ולטובתך או רק אם אתה רוצה?

נראה להסביר את הדברים על פי מה שכתב רבי נתן מנמירוב, היה תלמידו הגדול של רבי נחמן מברסלב.
רבי נחמן מברסלב כולם מכירים, אבל לא כולם יודעים שאת רוב הספרים שלו של רבי נחמן הוא לא כתב.
רבי נחמן, רבי נחמן מברסלב, בעיקר בעיקר נתן דרשות ודברי תורה בעל פה.
פחות בכתב.
הוא כתב למשל ספר המידות, ספר שהוא כתב.
אבל מה?
רק את זה.
אבל כל שאר הספרים, יש המון ספרים.
כל שאר הספרים, זה רבי נתן תלמידו, שהיה צמוד אליו ושמע ממנו המון המון דברי תורה, פשוט כתב מילה במילה, והוא זה שפרסם את מורו ורבו.
הרבה פעמים אפשר לראות דבר כזה, רב מאוד גדול שהוא בעצמו לא כותב יותר מדי ספרים.
אבל בנו או תלמידו כותבים את דברי תורתו וכך מפרסמים אותו בעולם.
הרב זילברשטיין כותב בעצמו.
יכול להיות, אני לא יודע.

כן.
אם כן,

כותב הרב נתן מנ רבי נתן מנמירוב. הוא כותב כך בספר ליקוטי הלכות. ליקוטי הלכות זה ספר על השולחן ערוך.
ספר הלכה בעיקרון, השולחן ערוך הוא ספר הלכה.
ליקוטי הלכות זה ספר שרבי נתן בעצם לוקח ומנסה להסביר את הרעיונות של רבי נחמן מברסלב על ההלכות.

ושם הוא אומר בהלכות שבת, זה אות ז'.
וזה שאמר השם לאברהם לך לך, רומז בזה לכל אדם שבעולם לך לך.
רומז לכל אדם, לך לך. לאן ללכת?
שמזהיר את האדם שילך לעצמו.
לא תלך למקום אחר. לאן תלך?
אל הנשמה שבתוכך פנימה.
כי עצם האדם, כשאדם אומר את המילה אני, למה הוא מתכוון? לנשמה שבקרבו.

מה זה אני? כשאני אומר אני,
אז אני זה הגוף?
זה כך וכך קילו של בשר, גידים ועצמות?
ודאי שלא, זה לא הדבר החשוב.
אז הדבר החשוב זה זה הנפש, האישיות.
אבל מה בעצם העומק? כמו שאתה לא מסתכל על הגוף שהוא החיצוני, אלא אתה מסתכל על האי על הבן אדם, על האישיות שלו, אתה בעצם מסתכל על הנשמה.
ולכן, אומר רבי נתן, הקריאה הזאת לך לך, היא בעצם קריאה לכל אדם ללכת אל נשמתו.
הזכרנו פעם את הסיפור המפורסם, על אותו יהודי שהיה בקרקוב וחלם חלום שיש אוצר גדול מתחת לגשר ורשה.
הלך, התחיל לחפש שמה, היה שמה שומרים על הגשר, שאף אחד לא יבוא לחבל בגשר, אז הוא בא בלילה.
אבל גם בלילה תפסו אותו, תפס אותו הקצין, תולה אותו ככה מהחולצה, מה אתה מעז לעשות פה?
אמר לו תשמע, חלמתי חלום שיש פה את אתה עובד עליי, מה זה הבדיחה הזאתי?
אז מה? אני כל יום, כל לילה חולם חלום שבקרקוב יש איזה יהודי אחד קוראים לו אייזיק, והוא יש לו אוצר מתחת לתנור.
אז אני צריך ללכת לשם? אולי בכלל אין שם יהודי כזה, אולי בכלל אין תנור, אולי בכלל אין לו שם אוצר.
שמע את זה יהודי, חזר הביתה, חפר מתחת לתנור, מצא אוצר.
על כל פנים, מה, מה המסר בסיפור הזה?
לפעמים יהודי צריך ללכת מאוד רחוק בשביל למצוא את האוצר שנמצא אצלו בפנים.
יש לזה המון המון נמשלים.
לפעמים אנחנו יודעים כל מיני אנשים הולכים להודו ולכל כל מיני יהודים מחפשים את ה מה שיתן להם נחת וסיפוק ומשהו לנשמה, מחפשים את זה בתרבויות זרות.
ולפעמים פתאום הם מגלים שוואלה, פה מתחת לאף שלהם, במדינת ישראל, יש את היהדות.
יש את התורה שזה הרבה יותר גדול וקדוש מכל איזה חיקויים חבריים של אומות העולם.
הצד החיצוני גדול.
אנחנו מדברים על משמעות רוחנית.
אבל זה לא רק זה.
לפעמים בן אדם אה
לפעמים צריך לעשות את המסע הזה.
לפעמים אין ברירה, הבן אדם לא ימצא את האוצר שלו פנימה אם הוא לא יעשה איזה סיבוב.
יש למשל ויכוח גדול לגבי המסעות לפולין.
אני אומר היום שבמקום ללכת לפולין אפשר ללכת לקיבוץ בארי לראות שמה את הפוגרום שעשו שם.
אבל אה אבל לפעמים יש יש על זה פולמוס גדול על הנושא של מסע לפולין, כן לנסוע, לא לנסוע.
מצד אחד לחשוף את האנשים, להכיר את הנושא של השואה, להכיר את ההיסטוריה, בדרך כלל חבר'ה שהולכים למסע לפולין, חוזרים משם עם חיזוק מאוד גדול.
גם בזהות היהודית שלהם, גם ברצון לתרום לעם, לתרום למדינה, להתגייס לצבא.
חבר'ה דתיים חוזרים עם רצון יותר ללמוד תורה, להמשיך את עולם התורה שעלה שם על המוקד וכן הלאה.
הייתי שם פעם אחת עם תלמידים.
השנה אני אמור לנסוע עוד פעם עם תלמידים.
נראה, תיגמר המלחמה, נראה מה יהיה.
אבל אה אני באופן אישי אמרתי לילדים שלי שאני לא בעד, שלא יסעו.
והילדים שלי לא נסעו.
אבל אה אבל אני גם לא מחליט בעניין הזה על תלמידים.
היה מוסד, הבית ספר שאני מלמד בו, בכל מקרה עושה משלחת.
התלמידים בכל מקרה, לא מחייבים.
מחייבים.
אני עם הבן שלי לא רציתי.
אוקיי, אצלנו לא מחייבים, אבל יש אה
בדרך כלל החבר'ה רוצים לנסוע וההורים מאוד מאוד מעודדים אותם לנסוע.
כן, גם בדתית.

בכל מקרה, אה אני מבין את הדבר הזה שלפעמים בן אדם צריך ללכת מאוד רחוק, לנסוע עד פולין בשביל להבין מה יש לו פה במדינת ישראל.
עכשיו, לפעמים לא צריך לנסוע עד פולין.
לפעמים בן אדם הוא מספיק מחובר לזהות שלו, למדינה שלו, לערכים שלו, למורשת שלו, להיסטוריה שלנו וכולי.
אבל אם לא, אז אולי לפעמים צריך לנסוע רחוק בשביל לחזור ולהרגיש הרבה יותר קרוב למה שאתה באמת.
אבל בעצם אומר רבי נתן, לך לך הכוונה היא תלך אל עצמך פנימה.
שוב, יכול להיות שזה אומר ללכת רחוק, אבל ללכת רחוק בשביל בסוף להתקרב חזרה פנימה, בשביל בסוף להבין יותר מי אני.
אמרנו קודם שאדם אומר אני, הוא מתכוון לנשמה.

נאמר בזוהר הקדוש שאני זה אותיות של המילה עין.
וסיקול אותיות עין. עין זה לא סתם ריק, זה לא אין.
אלא עין זה שהקדוש ברוך הוא בורא יש מאין.
כלומר, העין זה מה שהיה לפני שנברא העולם.
מה היה לפני שנברא העולם?
לפני תהו ובהו.
בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ.
והארץ הייתה טוב ובהו, אבל לפני שהוא ברא את הארץ שהייתה טוב ובהו?
לא היה עולם. מה כן היה? הקדוש ברוך הוא.
היה הקדוש ברוך הוא. אור אינסוף.
זה הקדוש ברוך הוא. זה לא אור אינסוף, זה לא הקדוש ברוך הוא.
זה המשל שבו אנחנו ממשיכים את מהותו יתברך, אנחנו אין לנו יכולת לתפוס ולהשיג מה היא מהותו של הקדוש ברוך הוא.
אבל היה הקדוש ברוך הוא, אינסוף כוחות אינסופיים.
והקדוש ברוך הוא בורא יש מהעין הזה.
לכן גם כשאני אומר אני, בעצם כשאני אומר אני, אני מתכוון לנשמה שהיא חלק אלוקה ממעל.
זה, הנשמה שבכל אחד ואחד מאיתנו, היא בעצם הניצוץ האלוקי, החלק של אותו אור אינסוף, של אותם אותה הופעה אלוקית אינסופית שנמצאת בתוכנו.
ואל זה אדם צריך להגיע, זה לך לך, לשם אדם צריך להגיע.

וזהו שמזהירה התורה את האדם. אני חוזר לדברי רבי נתן.
התורה מזהירה את האדם, לך לך, תלך לעצמך, למקור נשמתך.
כל הילוכיך וכל נסיעתך וכל דרכך בעולם הזה, בכולם תכוון ללכת לך אל מקור נשמתך, שזה עיקר עצם האדם.
כך אומר רבי נתן על אמירת לך לך.
וזה אמירה מאוד מאוד גדולה, חשובה ומשמעותית.

אני חושב שעל פי הדברים האלה אפשר לפרש גם את לך לך של העקדה וגם את שלח לך המרגלים.
למה? כי לך, לפי רבי נתן, לך פירושו לעצמיותך.
תעשה לפי הפנימיות שלך.
זאת אומרת, לך לך, זה אומר אל ארץ המוריה, אל ארץ אל הארץ אשר הרקע, בפועל אל ארץ כנען, זה אומר, זה גם להנאתך ולטובתך.
כי תמיד שאדם עושה משהו שמתאים לנשמתו, אז זה גם להנאתו ולטובתו.
זה בסופו של דבר מקדם אותו ומתאים לו, אז זה טוב לו לנפש, זה טוב לו לחיים.
אבל זה גם מקרב אותו לתפקידו.
לך לך, אתה הולך אל ארץ ישראל, אתה הולך אל פנימיותך.
גם כאשר אברהם הולך אל העקדה, זה ברור שזה לא להנאתו.
זה לא מהנה.
גם למרות שבסוף הוא לא שחט את בנו, אבל הנאה לא הייתה שם.
אבל מה כן יש שם? לך לך. אתה הולך אל פנימיותך, אל נשמתך.
וזה הציווי.
לך לך אל ארץ המוריה ועלהו שם לעולה. למה? כי אתה בנשמתך, בפנימיותך יודע שיש לך תפקיד אחד בעולם.
לעבוד את השם יתברך, ולעשות כל מה שהוא אומר לך.
ואם הוא אומר כך, אז גם זה, גם זה אברהם עושה.
בסופו של דבר זה מתהפך גם לטובתו של אברהם אבינו.
כי בסופו של דבר הוא כידוע לא שוחט את יצחק בנו.
ועד היום אנחנו מזכירים את עקדת יצחק ומתפללים לפני הקדוש ברוך הוא שיזכור לנו זכות אבות.
זכור לנו ברית אברהם ועקדת יצחק.

והנקודה הזאת היא גם, שוב, אדם הולך אל פנימיותו, בסוף זה גם לטובתו.
ולפי זה ניתן להסביר גם את שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען.
למה הוא אומר לו שלח לך?
הוא אומר לו תשמע, תשלח לך, אתה מתלבט, תבחן את הפנימיות שלך.
האם באמת זה דבר טוב או לא דבר טוב?
וזה שוב, לפי הפירוש הזה, אז כל הפעמים שכתוב לך, הכוונה היא תבחן את הדברים לפי נשמתך.
תבחן האם זה מתאים לתפקידך, האם זה מתאים למהות הפנימית שלך?
וה הרבה פעמים בן אדם נתקל בדברים כאלה שהוא צריך לשאול את עצמו, רגע, זה זה אמיתי בשבילי?
זה דבר שהוא מתאים לי? זה דבר שהוא רצון השם? מה השם אלוקיך שואל מימך? זה מה שהקדוש ברוך הוא רוצה ממני?
והבחינה של הדבר, האם זה לך, האם זה מקדם אותך אל נשמתך?
לפעמים אנשים חושבים, אולי אני אעשה איזה משהו, איזה תחמון כזה, איזה שקר כזה, אבל בסוף אולי זה יהיה לטובה.
רגע, תחשוב רגע, זה הנשמה שלך, זה מה שהיא רוצה?
והאמירה הזאת לך לך אל פנימיותך היא מאוד מאוד משמעותית.
אני חושב שהדברים האלה הם נכונים גם
ביחס ל לסיטואציה שאנחנו נמצאים בה היום.
אנחנו עכשיו בתקופה כבר של שבועיים וחצי של המתנה.
מאז שמחת תורה, גייסו מיד 300,000 איש, 360,000 איש.
ועכשיו כולם מחכים.

ההמתנה הזאת היא לא קלה.
זה תקופה הכי קשה.
היא קשה גם לחיילים בשטח שהם כבר מתוחים כמו קפיץ.
אבל הם רוצים כבר לא שהם ססים אלי קרב.
אבל הם יודעים שאם עכשיו מוכנים וככל שאתה מחכה.
לא יודע אם רוח הלחימה יורדת.
אבל אבל זה קשה. קשה לבן אדם להיות דרוך כל הזמן.
נכון, כבר מוכנים.
והם דרוכים, וככל שאתה דרוך, דרוך, דרוך, דרוך, בשלב אתה מתעייף.
אז שולחים אותם.
נכון, גם בששת הימים.
נכון, ששת הימים.
יש פה מבוגרים ממני שהזוכרים את התחושה הזאת.
גם אז זאת לא הייתה תחושה טובה.
היום קל לנו להסתכל על ששת הימים אחורה ולהגיד איזה ניצחון, איזה דבר מדהים.
אבל היה שלושה שבועות, שמה מתח גדול.
זה גם לא לגמרי דומה בגלל שהיום אנחנו יודעים שזה מסוכן מאוד להיכנס לעזה.
אבל אנחנו יודעים גם שאם צה"ל יפעיל את כל כוחו, ברור שאנחנו יכולים למחוק את עזה.
זה לא באמת שאלה.
מדינת ישראל, רבותיי, צריך לדעת את זה, מדינת ישראל לא נמצאת כאן בסכנה של חורבן בית שלישי.
לא נמצאת פה בסכנה, לא כמו ששת הימים ולא כמו יום כיפור.
כרגע זה לא המצב.
כרגע זה לא המצב. כרגע אנחנו עומדים מול החמאס מהדרום וחיזבאללה מהצפון.
יכולים להתפתח עוד חזיתות.
אבל הסיטואציה כזאת, מצרים לא עומדת לצאת נגדנו במלחמה וגם לא סוריה וירדן.
אז אנחנו דומים על שני ארגונים מאוד קטלניים, מאוד אכזריים, מרושעים
ב-100%, אבל אנחנו לא, זה לא אותו מצב של סכנה.
ואף על פי כן המתח הוא מאוד גדול.

וחלק מהקושי הוא לא רק לחיילים, אלא גם לנו בעורף.
יש אה אני חושב, כל הזמן אנחנו צריכים לבחון האם דברים הם מחלישים את הציבור או מחזקים את הציבור.
אני באופן כללי חושב שרוב המלל שמדברים בתקשורת מחליש את הציבור.
המלל.
אין, התקשורת חייבת כל זמן לדבר.
עכשיו גם מלחמה, אז כל הזמן שידורים מיוחדים, יום שידורי מיוחד.
אז גם עוזרים בטעות לצד השני, גם מהדהדים כל מיני דברים, גם אין להם על מה לדבר, אז הם מדברים כל הזמן טוחנים מים על אותם דברים.
וגם הם רוצים לעניין אותך ולסקרן אותך, אז הם יביאו את הדברים מחממים, מעצבנים.
מה? שמעת מה שאמרו שמה? מעצבנים אותך.
עכשיו, אנחנו צריכים להיות חזקים בזמן הזה.
לא להתעצבן.
ולכן הכי טוב לא להקשיב בכלל. רוצים קצת להקשיב? אז להקשיב פעם ביום, לדעת להתעדכן מה קרה, לא יותר מדי.

וה אני חושב שהנקודה הזאת היא גם קשורה לאמירה של לך לך.
מה נשמה שלנו והנשמה של עם ישראל זקוקה בזמן הזה.
הנשמה שלנו עומדת לקראת משימה גדולה, לקראת משימה מאוד משמעותית.
עכשיו איך זה יהיה?
יש כאלה אומרים לא יכנסו, לא יהיה כלום.
יש כאלה אומרים בוא, יכנסו, יצאו איזה משהו לצאת ידי חובה, יצאו.
אתם יודעים במה זה תלוי?
זה לא תלוי בביבי, זה לא תלוי בברמתקל.
זה תלוי בכל אחד ואחד מאיתנו.
בנשמה שלנו, בתפילות שלנו זה תלוי, רבותיי.
בדרך הטבע זה הבדל כזה קטן אם בדיוק יהיה איזה משהו שיתת לב המנהיגים לשם או לשם.
לב מלכים ושרים ביד השם.
זה תלוי בנו, בתפילות שלנו.
באמירת תהילים שלנו.
בחיזוק הנשמה שלנו.
ולכן זאת המשימה הכי גדולה.
מי שכרגע לוחם, שיתאמן, שיהיה דרוך, שיתחזק רוחנית כמה שיותר.
מי שבעורף, להתחזק בנשמה, כל דבר להקדיש למען החיילים.
אני רוצה גם לבקש לסיום, כל יום אנחנו אומרים בתפילת ערבית
את שיר למעלות לפני עלינו לשבח.
אני מבקש שממש מהיום עד סוף המלחמה,
קודם כל אנחנו מגדירים שכל כל הפרק הזה כולו השם שומרך, השם צלך על יד ימיניך, השם ישמור צאתך ובואך, הכל הפרק הזה הוא שמירה.
אז אנחנו קודם כל מקדישים את הפרק הזה
ללוחמי צה"ל
ול לכל עם ישראל שנמצאים כל כל כוחות הביטחון, כל מגיני ארץ קודשנו בכל מקום שהם.
וגם נגיד אותו בקול רם.
ממש נכוון, נשתדל להגיד אותו לאט, בקול רם, כל אחד יגיד אותו, אבל להגיד אותו בקול רם ובכוונה, בתפילה גדולה למען עם ישראל, לחיזוק הנשמה שממילא יהיה חיזוק גדול גם בצד המעשי בעזרת השם.
רבי חנניה בן עקש אומר רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך ירבה להם תורה ומצוות, שנאמר אדוני חפץ למען צדקו הגדיל תורה ויאדיר.