בלוג

שיעור 1
--------
אנחנו בשיעור פרשת השבוע לאור החסידות, שבכל שבוע אנחנו לוקחים משהו מתוך פרשת השבוע ועוסקים בו לאור תורתם של גדולי החסידות. אנחנו נמצאים פה במקלט בימי שאגת הארי ובימים גדולים ומופלאים של עם ישראל מול איראן.

אבל פרשת השבוע עוסקת בימים קצת פחות גדולים ומופלאים של עם ישראל, אלא בחטא העגל. ובחטא העגל עד כדי כך, יש הרבה מה להגיד על חטא העגל, אבל עד כדי כך חמור החטא הזה שהקדוש ברוך הוא רוצה חלילה לכלות את עם ישראל. ואחרי שמשה מתפלל תפילה ראשונה, כשהוא אומר לו לך רד כי שיחת עמך, מיד משה מתפלל תפילה ראשונה, יורד, משבר את הלוחות, שולח את שבט לוי להרוג את כל עובדי העגל, הם הורגים בעם כשלושת אלפי איש. אבל כל זה לא מספיק כדי לתקן את החטא.

לכן מיד לאחר מכן משה אומר לעם ישראל: "ויהי ממחרת ויאמר משה אל העם אתם חטאתם חטאה גדולה ועתה אעלה אל אדוני אולי אכפרה בעד חטאתכם". מדהים שמשה עולה והוא לא אומר, כאילו זה לא דבר שהוא פשוט, טוב אני עולה להתפלל לקדוש ברוך הוא שיכפר. לא, עדיין נגזרה גזרה מאת השם, לא מהמן הרשע שגם הוא כידוע דרך השם. נגזרה גזרה לכלות את עם ישראל. "אולי אכפרה בעד חטאתכם", רק אולי.

"וישב משה אל אדוני ויאמר אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשו להם אלוהי זהב. ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת". דברים הם באמת מאוד מוזרים. קודם כל לפני שמשה עולה להר, אז יפה שהוא לא אומר לעם ישראל אל תדאגו, בקטנה, שניה אני מסדר את זה מול הקדוש ברוך הוא אני חוזר. לא, הוא רק אומר להם אולי אכפרה בעד חטאתכם, אני אפילו לא יודע אם אני אצליח. אבל עכשיו הוא בא לקדוש ברוך הוא ולכאורה בעזות מצח נוראה אומר לו "ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת".

עכשיו זה כאמור קודם כל זה נשמע כמו איזה עזות מצח, איזה איום על הקדוש ברוך הוא, חסר לך שאתה לא מוחל להם. אבל גם הפסוק עצמו הוא אומר דורשני. מה זה "ועתה", גם לא ברור מה זה "מחני נא מספרך אשר כתבת". מה הפשט? איך אתם מבינים את זה? אם אתה לא סולח לי, לא סולח להם, מחני נא מספרך אשר כתבת. מה הכוונה? תהרוג אותי. אפשר להסביר כך, כן. עוד פירושים? תמחק אותי ספר התורה. נכון.

מזכיר דרשת רב פורים תשפ"ו בישיבת מעלות בשבת זכור, אז הוא דיבר על יש ווארט של הגר"א שאתם רואים, לפעמים גם הרבנים מקשיבים לתלמידים בשיחה פרשת שבוע. שמחני נא מספרך אשר כתבת, מחני מספר כ', מספרך, זה ווארט, זה בוודאי לא הפשט. אבל פרשת תצווה היא הפרשה העשרים בתורה, פרשת כ', הפרשה העשרים ובה לא מוזכר שמו של משה רבנו. כי קללת חכם אפילו על תנאי היא באה.

על כל פנים, אז גם הדבר הזה צריך ביאור, מה זה העניין פה של מחני נא מספרך אשר כתבת. אבל גם תחילת הפסוק, "ועתה אם תשא חטאתם ואם אין". מה זה "אם תשא חטאתם", חסר פה כאילו משהו. אם תשא חטאתם אז מה? אם תשא חטאתם סבבה ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת. זה הגיוני. רק שכנראה המילה סבבה לא הייתה מובנת אז מחקו אותה. לא, כנראה זה לא התירוץ המקורי. אז מה הכוונה?

אז יש בזה פירושים שונים. רש"י אכן אומר שזה מקרא קצר וכן הרבה. יש הרבה פעמים מקראות קצרים בתורה. "ועתה אם תשא חטאתם" הרי טוב, שזה בעברית כמו סבבה. "ואם אין", אם לא, "מחני נא" וזה מקרא קצר וכן הרבה. מספרך, מכל התורה כולה. אל תזכיר אותי בתורה. רש"י לא אומר תהרוג אותי. אומר תמחוק אותי ספר התורה, שזה גם פירוש שאמרתם כאן. מה זה נותן למחוק מספר התורה? שלא יאמרו עליי שלא הייתי כדאי לבקש עליהם רחמים. כך אומר רש"י. עכשיו הדבר הוא באמת עדיין חסר קצת בפשט. איך אפשר למחוק את משה מספר התורה? אפשר, כמו שכתוב "וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי", באותה מידה אפשר "ויולידו בן מבית לוי" בלי להזכיר שם. אבל זה מאוד מוזר. מה, לא להזכיר את משה בכלל? למחוק אותו, כאילו אז מה עם יציאת מצרים? מה... אתם מכירים פעם היה כזה שיר לכובע שלי שלוש פינות ואחר כך אסור להגיד כובע ואחר כך אסור להגיד שלוש ו... "ויאמר השם אל... לאמור". איך זה עובד? זה לא... אי אפשר, אין את הסיפור בלי משה. איך אפשר למחוק אותו מהספר?

תרגום יונתן מתרגם "וכדון אם תשבוק לחובהון שבוק. ואין לא מחיני כדון מן ספר צדיקיא דכתבת שמי בגויה". אם לא אז תמחוק אותי מספר הצדיקים. אוקיי, זה פירוש שלישי. זה לא להרוג וזה לא למחוק מספר תורה. תמחוק אותי מספר הצדיקים. איזה מין איום זה? טוב, אז לא נרשום אותך בספר הצדיקים. מה... מה זה כל כך משנה.

הרשב"ם באמת אומר במובן של להרוג. אומר הרשב"ם "מחני נא מספרך", ספר חיים אשר כתבת. כדכתיב "כל הכתוב לחיים בירושלים". "הורגני נא הרוג". כלומר, תמחוק אותי תהרוג אותי. כך מסביר הרשב"ם, כך מסביר האבן עזרא ועוד פרשנים. ועדיין, שוב, הכל גם אם אנחנו מבינים כמו רש"י שזה מקרא קצר, צריך להבין למה זה מקרא קצר. בצורה הפשוטה אפשר להגיד שלא צריך להגיד. אם תשא חטאתם, ואם לא... עדיין יש פה איזושהי שאלה.

החזקוני על הפירוש של רש"י. רש"י כאמור פירש שמחני נא מספרך הכוונה היא מספר התורה. תמחוק אותי מספר התורה. ששאלנו גם איך אפשר למחוק את משה מספר התורה. החזקוני רב חזקיה בן מנוח, חי לפני בערך 750 שנה בצרפת, אז הוא שואל שאלה אחרת על הפירוש של רש"י. מה זה מחני נא מספרך? ספר התורה עדיין לא נכתב. עוד אין ספר תורה. איך אפשר למחוק מספר תורה אם אין ספר תורה?

על הקושיה הזאת אפשר לענות עליה, כי על פי חז"ל מה קרה ב-40 יום הראשונים שכבר עברו לפני חטא העגל? מה היה בהם? אז ניתנה למשה התורה. מה זה התורה? מה בדיוק ניתן לו? אז בפשטות ודאי שלא ניתן לו למשל פרשת קורח שמתרחשת רק בספר במדבר. מה אנחנו רוצים לומר? שהכל בעצם כבר משה ידע מראש כל מה שיקרה? בוודאי לא כך היה. אלא נאמר לו או בעל פה או בכתב, מחלוקת בחולין דף ס', האם ניתן למשה בכתב ספר בראשית וכל ספר שמות עד מעמד הר סיני. או שרק נאמר לו בעל פה כל ספר בראשית וספר שמות עד מעמד הר סיני. זה בוודאי נאמר לו בעל פה או ניתן לו בכתב, או ניתן לו להיכתב והוא כתב. על כל פנים יש כבר ספר תורה, הוא עוד לא שלם. ספר התורה עתיד להיכתב ועתיד להסתיים, אבל בינתיים כבר יש... אז כתוב "מספרך אשר כתבת". ויש כמו שאמרנו מחלוקת בחולין אם הספר היה אם זה ניתן לו בעל פה או בכתב. אם זה לא בכתב אז זה קצת קשה, כי עוד לא כתבת.

ברור לכל בכל מקרה שאם משה רוצה להימחק מספר התורה, אין הכוונה כמו שאמרנו קודם בציניות שיגידו הבן של עמרם או שיגידו המממ או משהו כזה. אלא הכוונה היא אני רוצה שתפטר אותי. אני לא משתף פעולה. זה לכאורה הפשט של דברי רש"י. תמחוק אותי מספר התורה, כלומר תמחוק אותי מכל סיפור היווצרותו של עם ישראל. לא רק שלא תזכיר אותי בפועל, אלא תפטר אותי. אני לא רוצה להיות בעניין. אז אני... בסדר, עד עכשיו עשיתי כל מיני דברים, את זה אי אפשר למחוק. אבל מכאן ואילך תמחוק אותי, אני לא חלק מהסיפור.

מה משה בעצם מרוויח מהעניין הזה? נגיד שהקדוש ברוך הוא אומר אוקיי, סבבה, אז אני מוחק את עם ישראל ומפטר אותך. מה משה בדיוק מרוויח מהעניין? ברוך אתה השם אלוהינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו. אמן.

אז קודם כל בדרך הפשט הכוונה היא שמשה אומר ברור למשה שהקדוש ברוך הוא לא... זה לא שהקדוש ברוך הוא טוב אומר טוב אז נמחק את כל העולם הזה. "אכלה אותם ואעשה אותך לגוי גדול". "הרף ממני ואכלהם ואעשה אותך לגוי גדול". אז משה אומר לא, זה לא עובד ככה. אם אתה מכלה אותם, גם אותי אתה לא תעשה לגוי גדול. אז אתה צריך למצוא פתרון. אתה הקדוש ברוך הוא צריך למצוא פתרון כן להמשיך, מבחינתי אני מבקש, דורש להמשיך את כל עם ישראל. אתה רוצה להרוג אותם? תמצא פראייר אחר במירכאות שממנו תמשיך את חייו של עם ישראל. ובהנחה שאין מישהו אחר מתאים, אז הקדוש ברוך הוא יעתר לדרישתו של משה ולא ימחה את עם ישראל.

היה לפני 250 שנה היה באירופה אדם שהיה מכונה המגיד מדובנא. שמו האמיתי היה רבי יעקב קרנץ. אבל הכינוי שלו היה מגיד מדובנא, הוא היה מתפרנס כמגיד, כלומר הוא היה עובר ממקום למקום ודורש דרשות וזה היה מקצוע כזה, היה מקבל שכר על דרשות. והתפרנס מאוד בדוחק מזה, אבל התפרנס מזה. הוא היה דווקא מצד אחד היה מקורב מאוד לגאון מוילנא, מצד שני היה מקורב מאוד גם לגדולי החסידות. אז זה לא המקור החסידי שבו אנחנו נעסוק היום, אני רוצה להביא משהו מליקוטי מוהר"ן תורה ד' עוד מעט וזה משהו שאנחנו בעיקר נתמקד היום. אבל המגיד מדובנא שהיה מקורב גם למתנגדים וגם לחסידים, אז הוא הביא משל. הרבה משלים יש משלי המגיד מדובנא.

אז הוא אמר משל לשר גדול שהיה לו קרוב משפחה שקבוע היה גונב מאוצרות המלך. בכל פעם שהוא נתפס בגניבתו, אז השר השתדל בעבורו ולימד עליו זכות עד שהגנב יצא ללא עונש. פעם אחת אותו קרוב משפחה גנב סכום גדול מאוד במיוחד. אמר השר לעצמו אני לא יכול ללמד עליו זכות. אין את זה, סכום כזה מטורף למעול באוצרות המלך, זה לא שייך בכלל ללמד זכות על זה. אז פנה השר למלך ואמר לו אדוני המלך אני מבקש ממך שתפטר אותי מתפקידי כשר. למה שאני אפטר אותך, התפלא המלך. עונה לו השר הסיבה היא שאני מבקש תפטר אותי כי יש לי בעיה עם קרוב המשפחה שלי. מה הבעיה, זה לא הבעיה שהוא גונב מאוצר המלך. זה בעיה אחת. אבל הבעיה היותר עמוקה שהוא כל פעם בטוח שהוא יכול להמשיך לגנוב בכיף ולא יקרה לו כלום. למה? כי אני כל הזמן אלמד זכות עליו. אז אני מבקש ממך תפטר אותי ממשרתי. כיוון שתפטר אותי, אז הוא ייאלץ לחזור בתשובה כי הוא ידע כבר שאין לו מישהו בבית המלך שכל פעם ילמד עליו זכות.

כך מסביר בעצם המגיד מדובנא. שמשה רבנו אומר אז תפטר אותי. עזוב אל תהרוג אותם. "ואם אין", אם אתה לא סולח להם, אני מבקש תסלח להם. ואם אתה לא סולח להם, אז תגרום להם לחזור בתשובה ואז תסלח להם. לא ש... טוב אם אתה הורג אותם אז תהרוג גם אותי. מה זה עוזר? זה קצת מזכיר את מה שראובן אומר את שני בניי תמית אם לא אביאנו אליך. בכור שוטה, בניי חי ולא בניי? מה זה עוזר שמשה רבנו אומר אם תהרוג אותם תהרוג גם אותי. אלא הכוונה היא על פי המגיד מדובנא אם אתה לא סולח להם כרגע במצב הנוכחי, אז תגרום להם לחזור בתשובה וכך תפטר אותי, תמחה אותי מספרך, תעביר אותי מתפקידי. עד כאן העיון בדברי רש"י.

הזכרנו גם פירוש שאומרים גם הרשב"ם וגם האבן עזרא שמחני נא מספרך הכוונה היא תהרוג אותי. תמחה אותי מספר החיים, "הורגני נא הרוג". הרמבן גם הוא הולך בכיוון הזה אבל הוא מוסיף פה עוד רובד. הוא מוסיף פה עוד שלוש מילים. אומר הרמבן "ואם אין מחני נא תחתם מספר החיים ואסבול אני עונשם". כלומר לפי הרמבן אין הכוונה תהרוג אותי אם תהרוג אותם תהרוג גם אותי. זה באמת לא עוזר. אלא הכוונה היא אם אתה הורג אותם, אם אתה לא סולח להם, אז תהרוג אותי במקומם ואסבול אני עונשם. כלומר מסירות הנפש של משה רבנו היא כל כך מוחלטת שהוא אומר תהרוג אותי ותציל את עם ישראל. עד כאן כאמור, אולי נוסיף עוד משהו על דברי הרמבן.

יש שאלה ידועה לכאורה איך... שאלה כללית בתורת הגמול, הנביא יחזקאל חוזר על זה בכמה וכמה מקומות על הנקודה שהנפש החוטאת היא תמות, צדקת הצדיק עליו תהיה ורשעת הרשע עליו תהיה. איך משה רבנו יכול להגיד אסבול אני את עונשם? איך אדם אחד יכול לקחת על עצמו עונש של אחרים? כאילו איך זה... איך זה עובד הדבר הזה שאומר אז תהרוג אותי במקומם. הרי אתה לא חטאת למה שאני אהרוג אותך? הם חטאו הם יסבלו, הנפש החוטאת היא תמות. זה מה שאומר הנביא יחזקאל. אז יש בזה דעות שונות, אבל יש בזה תשובה מעניינת של המהרש"ם בשו"ת המהרש"ם סימן ק"א. המהרש"ם היה רבי שלום מרדכי שבדרון מאוקראינה. הוא היה אחד מגדולי הפוסקים לפני קצת יותר מ-100 שנה.

מפורסם רבי שלום מרדכי שבדרון שנקרא באותו שם זה הנכד שלו. שמעתם פעם על הרב שבדרון? מי ששמע שמע על הנכד. מי ששמע על המהרש"ם שמע על הסבא. זה אותו שם, הרב שלום מרדכי שבדרון. אבל... אבל היה אחד, הנכד שלו היה בעל מוסר בירושלים, היה לו הרבה דרשות ככה על דרך המוסר. הסבא היה אחד מגדולי הפוסקים באוקראינה לפני כקצת יותר מ-100 שנה והוא כותב שם בתשובה ק"א שכל ישראל ערבים זה לזה. ולכן בעיקרון נפרעים מהלווה תחילה. אם אדם חטא הוא צריך לשלם והוא נענש. אבל אם הערב מתנדב ביוזמתו לשלם את חובו של הלווה, אז יש דבר כזה שאדם יכול לשלם חובו של אחר. לכן כיוון שכל עם ישראל ערבים זה לזה, אז אם אדם מרצונו בא ואומר אני מקבל עליי את ההקרבה הזאת למות ולכפר בחיי על כלל עם ישראל, אז הדבר הזה חל.

על כל פנים, עד עכשיו מה שעסקנו זה בביאור הפשט בפסוק. רבי נחמן מברסלב כדרכו עוקרת הפסוק לגמרי מהפשט ועונה על שתי השאלות שבהן פתחנו. גם על הלשון הקצרה החסרה שבהתחלה, שהפרשני פשט אומרים בסדר זה לשון קצרה, ככה זה הרבה פעמים בתורה. אבל זה לא... זה לא תשובה באמת. זאת אומרת, אז למה כאן זה לשון קצרה? למה כתוב "ועתה אם תשא חטאתם" ולא כתוב אז סבבה, אז טוב. וגם השאלה השנייה, מה הכוונה "ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת". אז קודם כל רבי נחמן מה שהוא אומר בתורה ד', הוא אומר שהמילים "ואם אין" עולים לשני חלקי הפסוק. זה ב-י"ג מידות... לא ב-י"ג מידות, ב-ל"ב מידות שהאגדה נדרשת בהם זה נקרא סידור שנחלק. זו אחת המידות. יש אתם יודעים שיש לא רק י"ג מידות שהתורה נדרשת בהם, יש ל"ב מידות שהאגדה נדרשת בהם, כלומר עוד מידות שלא לומדים מהם הלכות אבל כן דורשים אותם על דרך האגדה. ולפעמים יש סידור שנחלק, כלומר מילה שמופיעה פעם אחת והיא בעצם משמשת לשני חלקי הפסוק. בהקשר הזה אומר רבי נחמן צריך לקרוא את הפסוק כאילו כתוב "ועתה אם תשא חטאתם ואם אין", פסיק, "ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת". מה הכוונה? זה עוד לא עונה, אבל זה רק הטכניקה יכול להיות, המידה שבה רבי נחמן מסביר את הפסוקים. בואו נראה את הדברים בפנים. מי שיש לו... אוריה יכול לשלוח למישהו בבלוטות' את הדברים, אינטרנט אין לנו פה.

אז מי שאין לו את זה פשוט יכול להקשיב. אומר רבי נחמן בתורה ד', זה באות ז' בתוך תורה ד'. וזה פירוש פסוק במשלי, משלי ט"ז: "חמת מלך מלאכי מוות ואיש חכם יכפרנה". פשט הפסוק מה אומר הפסוק? כאשר המלך כועס, חמת מלך זה מלאכי מוות, כלומר זה שליחי מוות יוצאים לכל עבר, המלך שולח שליחי מוות כאשר הוא כועס. ויאמר המלך תלו עליו. ואיש חכם יכפרנה, שאיש חכם יכול לכפר את כעסו של המלך ולהניח את דעתו. וכמובן זה נדרש גם על הקדוש ברוך הוא, חמת מלך מלאכי מוות שהוא חלילה הרף ממני ואכלם, ואיש חכם יכפרנה זה משה.

אומר רבי נחמן: היינו בחינת תלמיד חכם בחינת משה. כלומר לא רק משה, אלא איש חכם יכפרנה זה כל תלמיד חכם שהוא נקרא שמשים עצמו כשיריים, כמו שכתוב והאיש משה עניו מאוד. על ידי זה נקרא איש חכם שכתוב פה איש חכם יכפרנה. מה ההגדרה של חכם? עניו. מה הקשר של חכם לעניו? קודם כל אדם חכם מן הסתם הוא יותר עניו. למה? כי הוא יודע מה הוא והוא יודע מה הוא לא. הוא לא... אדם בדרך כלל גאוותן הוא בעצם טיפש. הוא תופס מעצמו אגו מנופח, חבל על הזמן, אבל בואו, כולנו יודעים מה הוא באמת שווה. ולכן בדרך כלל כשהוא מתגאה הוא בעצם זה טיפשות, כי זה הסתכלות על משהו שהוא לא אמיתי. הוא לא... אין לך באמת מדרגה כזאת, אז מה אתה מגדיל את עצמך מעבר למה שאתה. זה הסיבה שמי שרודף אחר הכבוד בדרך כלל זה הדבר הכי מבייש ומביך שיכול להיות. אדם רודף אחרי כבוד כי מגיע לי אני... ובעצם זה רק מראה כמה לא מגיע לו. על כל פנים חכם קשור לעניו.

רבי נחמן אומר שלומדים את זה מהפסוק "והחכמה מאין תימצא". פסוק באיוב, שבוודאי הפשט שלו שאיוב שואל החכמה מאין תימצא? מאיפה תבוא החכמה? "והחכמה מאין תימצא ואיזה מקום בינה". אבל על פי הסוד דורשים המילה "אין" זה לא רק מאין, מאיפה, אלא אין דיברנו על זה פעם באחד השיעורים שהרבה בחסידות ובפנימיות התורה דורשים את המילה אין שזה קשור לכתר, שזה קשור למדרגה מאוד מאוד עליונה. פה רבי נחמן אומר אין במובן הפשוט של אין והוא אפס. החכמה מאין תימצא. עכשיו זה קשור גם לכתר, זה לא סותר. פשוט ברגע שאדם מודע לאינסופיותו של הקדוש ברוך הוא, מיד הוא עצמו נחשב בעיני עצמו כאין ואפס. ולכן החכמה מאין תימצא. אתה רוצה באמת להיות חכם? תבין כמה אתה אין ואפס.

ובשביל זה כשהתפלל משה על חטא העגל אמר: "אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא". כי זה מן הנמנע שלא יבוא לאדם איזה גדלות כששומע שמספרים שבחו. כל אדם, בסדר הוא יכול להיות הכי עניו בעולם, אבל בסוף מספרים שבחו אז הוא נהנה. והוא אומר וואלה הנה סיפרו עליי שאני ככה סיפרו עליי שאני ככה יש איזה הנאה מסוימת לאדם שמשבחים אותו, באופן טבעי כי אנחנו לא ענווים מוחלטים כמו משה רבנו. אז אולי אתה משתדל לברוח מהכבוד, אבל בסוף כשמשבחים אותך יש איזה הנאה לאדם שמשבחים אותו. אבל צריך לזה ביטול כל רגשותיו וחומריותיו, אז יכול אדם לשמוע שבחו ולא יבוא לו שום גדלות כמו משה רבנו. משה רבנו באמת עניו מאוד מוחלט. למרות שכמו שאומר פה רבי נחמן כל הזמן כתוב "וידבר השם אל משה ויאמר השם אל משה", כאילו זה כל הזמן... עצם זה שהקדוש ברוך הוא מדבר אל משה אין שבח יותר גדול מזה. וזה בתורה. ואף על פי כן משה נשאר עניו מאוד. למה? כי הוא באמת מבטל את כל הרגשתו ואת כל חומריותו.

וזה שטענה משה, "ואם אין", היינו אם לא תשא חטאתם בזה אתה מראה שאין לי כל כך עניוות, כלומר ענווה, שיכולה לכפר להם עוון העגל. הרי כתוב איש חכם יכפרנה, זאת אומרת אדם שהוא לגמרי עניו, שהוא בא לקדוש ברוך הוא ואומר אני בכלל לא בא בשבילי, אני לא שום... שום משתנה במשוואה, אני בכלל לא בעניין, אני כלום אני אין ואפס. אז אם אתה עין אז אתה בעל חכמה, כי החכמה מאין תימצא, ואיש חכם יכפרנה. אז החכמה שבאה מתוך ענווה יכולה להפר את הגזרות. אז אומר משה אם אתה לא מוחל להם מה מתברר? שאין לי כל כך הרבה ענווה, כי אתה לא שומע את דבריי. ולכן מה אני מבקש? מחני נא, כדי שלא איכשל בגדלות כי אני רואה ושומע בכל עת סיפור שמי ושבחי בתורה. אז אם אני עניו, אם אני אין, אז אני צריך שתשא חטאתם, מגיע לי כי אני עניו ועניו יכול לכפר. ואם אני לא עניו, אז אני צריך שתמחה אותי, שתכה אותי, כי אני כל הזמן שומע את שבחי אז אני בוודאי אתגאה. משה רבנו לא באמת מתגאה, אבל הוא אומר לא יכול להיות שאני לא אתגאה אם אני לא עין. באמת משה היה עין.

שוב איך זה מסתדר עם הפסוק? הוא מסביר כך: "ועתה אם תשא חטאתם ואם אין". כלומר אם אתה סולח להם, אז מתברר שאני באמת עין, באמת מתברר שאני עניו מאוד כמו שבאמת משה היה. "ואם אין", ואם אתה לא נושא את חטאתם, אז "מחני נא מספרך אשר כתבת". כי לא יכול להיות שבספר יהיה כל הזמן כתוב "ויאמר השם אל משה", "וידבר השם אל משה", ואני לא אתגאה מזה. אז אם אני לא עניו ברמה של אין ואפס, אז אני חייב שתמחה אותי מהספר, כי אחרת אני אתגאה. אז כאמור זה לא נשמע בדיוק הפשט. בסדר? אבל כן, כי הפשט הוא כמובן "ואם אין", כלומר ואם לא, אם אתה מסרב למחות אותם מהספר, אז וכולי.

אז זה לא נראה הפשט בפסוקים. אבל אף על פי שזה לא הפשט, זה הדברים הם מאוד מאוד קשורים לפשט. כי בסופו של דבר גם לפי הפשט משה רבנו למעשה מבטל עצמו לחלוטין. בעצם זה שאומר בפשט "ואם אין", אם אתה לא סולח להם, מחני נא מספרך אשר כתבת. בין אם זה למחוק אותו מספר התורה, בין אם זה לפטר אותו, בין אם זה להרוג אותו, איך שלא נסביר, המשמעות היא שאין לי שום קיום בלי עם ישראל ואני מוכן למות בשביל לכפר על עם ישראל, כמו שאומר הרמבן. כן, זה מעורר מחשבות נוגות על כל מיני מנהיגי ציבור שהתחושה היא לפעמים שהעם בשבילם הוא רק איזה פלטפורמה להגיע לשררה ולהגיע לחשיבות ולהגיע למעמד. אבל אצל משה רבנו ההפך הגמור הוא נכון. וזה בפשט. בפשט משה רבנו מוסר את נפשו לחלוטין למען עם ישראל.

אז אם כך זה מאוד מתאים בעומק לווארט שאומר פה רבי נחמן. שוב, זה משהו... אני חושב שזו דוגמה יפה על דרשנות חסידית שמוציאה את הפסוק מפשוטו, אבל בעצם מראה לנו את העומק של הפשט. זאת אומרת, שוב אני חוזר, רבי נחמן בעצם אומר "אם תשא חטאתם ואם אין", כלומר אם תשא חטאתם סימן שאני עין, סימן שאני באמת עניו מוחלט. "ואם אין", ואם אתה לא נושא את חטאתם, אה... אני לא עניו מוחלט, אז אם אני לא עניו מוחלט אני לא יכול שתכתוב בתורה כל הזמן "ויאמר השם אל משה וידבר השם אל משה", זה מעורר בי גאווה, אז לא שייך אז אל תכתוב את זה.

אז שוב, לא שזה הפשט בפסוקים, אבל קודם כל זה ודאי דבר אמיתי ונכון. אני אומר את זה כי הרבה פעמים אנחנו נתקלים בוורטים חסידיים ואנשים לפעמים אומרים אה... אבל זה לא הפשט בפסוק. נכון, לא משנה. אני אולי ארהיב על זה טיפה. הרב קוק זצ"ל בהקדמה לעין איה, יש לו שמה חלוקה מאוד מאוד חשובה להכיר בין ביאור לבין פירוש. שהוא אומר יש שני סוגים של התייחסויות. אתה יכול לבאר משהו או לפרש. זה נשמע מילים נרדפות, אבל הרב קוק אומר שזה לא כך. שבעצם יש פירוש, פירוש זה באמת ניסיון להיצמד למה עבר בלב של הכותב. מה הקדוש ברוך הוא התכוון שאנחנו נבין מזה. אם רש"י אמר משהו, מה רש"י התכוון שאנחנו נבין מדבריו. וכן הלאה. זה פירוש. לפרש את רש"י, לפרש את הגמרא, לפרש דברי התורה, לפרש את הפסוק, לפרש את משה רבנו. מה משה רבנו התכוון להגיד. אז זה קודם כל הפירוש.

אבל יש גם ביאור. ביאור אומר הרב קוק זה מלשון באר. כלומר יש באר. מה הפשט של הבאר הזאת? זה מקום, בור כמו בור, שיש בו מים. מאיפה באו המים? אז אם זה בור, בור מים זה בדרך כלל בור גשמים. באר זה בדרך כלל כינוי למשהו שבא גם עם מעיין. לא משנה. זה הפשט, יש פה מים ואני יודע מאיפה הם באו. רגע, עכשיו בוא נדבר לא על מאיפה הם באו. בוא נדבר לאן הם הולכים. מה המשמעות של המים האלה? מה פירוש, אבל לא במובן של פירוש, במובן של ביאור, מלשון באר. אוקיי, מה עושים עם המים האלה? אפשר לשתות אותם לחיים לחיים, אפשר להתקלח בהם, אפשר לשטוף בהם את הרצפה, אפשר להשקות בהם את השדה, אפשר לצייר בצבעי מים. אפשר לעשות כל מיני דברים. זה המקום שבו אתה לוקח את המים ואיפה זה פוגש אותך? איפה זה פוגש את האישיות שלך? איפה זה פוגש את הצרכים שלך? את העולם שלך? וזה מה שאתה עושה עם המים. גם אחרי ששתית את המים לרוויה, אז מה אתה עושה עם החיות הזאת שניתנה לך. זה הביאור, זה מה שאתה דולה מהבאר.

יכול להיות שהיא אולי זו באר מים שמישהו חפר אותה לצורך העניין, לדוגמה יש את הסיפור המפורסם של נקדימון בן גוריון שהיה לו בורות מים שהוא רצה בשביל עולי הרגלים. בסדר, הוא היה חופר, או נחוניה איך קראו לו... נחוניה בן הקנה היה נחוניה חופר שיחין. היה אחד כזה השם שלו אני חושב, נכון? נראה היה אחד נדמה לי, אני זוכר נכון, היה אחד מהחכמים ששמו היה נחוניה חופר שיחין. כי הוא היה חופר שיחין, חופר בורות ל... לא רק לעולי הרגלים, באופן כללי לעם ישראל שיהיה להם... אז יש לו רצון כללי. עכשיו אתה יכול להיות לקחת את המים והשתמשת בהם לא למטרת עולי רגלים כמו שהוא התכוון. זה לא גזל, הוא חפר את זה לטובת הציבור, אבל אתה השתמשת בזה עכשיו להתקלח. בסדר, יש מספיק מים יש מספיק זמן עד הרגל הבא, ירדו עוד מספיק גשמים, יהיה בסדר. זה לא גזל. אבל זה לא הייתה הכוונה המקורית שלו. אז האם זה הפשט של הבאר מים הזאת? זה לא הפשט. אבל זה גם לא סותר. זה עוד משהו שנכלל בתוך היצירה הזאת.

זה קצת איפה אני פוגש את זה. עכשיו זה לא סתם לקחת דברים. אפשר גם לגלות פנים בתורה שלא כהלכה ואתה עוקר את התורה. כידוע יש שבעים פנים לתורה. זה שבעים פנים, אבל רק שבעים. לא שמונים ולא שמונה מאות ולא שבעים אלף. שבעים פנים לתורה. אז אתה כן צריך להצטמצם במה... נכון. אבל כאן בחסידות הרבה פעמים רוצים להגיד רעיון שהוא רעיון אמיתי. והרעיון האמיתי הוא שמידת הענווה יש לה ערך לכפר. למה זה רעיון כל כך עמוק ואמיתי? בגלל שכשאדם שם את עצמו במרכז, אין סיבה בעצם שהקדוש ברוך הוא ישמע לו. אבל שאדם אומר, יש כמה פעמים שמופיע בחז"ל "לא בשביל כבודי עשיתי ולא בשביל כבוד בית אבא", מופיע בכמה בכמה הקשרים, לא ניכנס כרגע למשל, נביא דוגמה אחת שרבן גמליאל אומר בגמרא לגבי תנורו של עכנאי, שהוא מנדה את רבי אליעזר ועלה עליו נחשול לטבעו ואומר רבן גמליאל "גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אבא אלא לכבוד שמך". וכשאדם עושה לשם שמיים, לא שם את עצמו במרכז, אלא באמת בענווה מוחלטת, אז הוא שליח של הקדוש ברוך הוא. ואם אתה שליח של הקדוש ברוך הוא, אז זה כוח לכפר, כי אז ממילא הקדוש ברוך הוא פועל דרכך ואם אתה מבקש לכפר על עם ישראל, בסדר, אז עם ישראל נושע בזכות השליחות המוחלטת שלך, ההתבטלות המוחלטת שלך בפני ריבונו של עולם.

והנושא הזה של ביטול כלפי ריבונו של עולם הוא נושא מאוד מרכזי ביהדות, בחסידות בפרט. ורבי נחמן רואה לנכון לחבר אותו לפסוק הזה למרות שזה לא הפשט של הפסוק. אבל מה שיפה פה, וזה לא כל פעם רואים את זה, שהווארט הזה כן קשור ממש לפשט. כי כמו שהדגשנו גם בפשט משה רבנו מגלה פה את ענוותנותו.

נחזור רגע לדברים של רבי נחמן. כי אחרי שהוא מבאר את הפסוק הזה, אז הוא ממשיך ואומר, הוא לוקח את זה ל... הוא אומר משפט כזה: "וזהו ויהי בישורון מלך. היינו שהמלכות עלה לשורשה, עלתה לשורשה. כמו שכתוב הענווים יירשו ארץ וארץ היא דינא דמלכותא, כמו שכתוב וארץ מתקוממה לו". כלומר רבי נחמן לוקח עכשיו את הביטוי הזה של הענווה של משה רבנו ומחבר אותו למושגים קבליים. קודם כל למושג של המלכות. שהמלכות עולה לשורשה. המלכות זו הספירה הכי תחתונה. אבל יש למלכות תכונה של עליית המלכות, שהמלכות יכולה לעלות לעולמות עליונים יותר. וזה "ויהי בישורון מלך". ישורון זה מלשון קו ישר. המלכות נמצאת בקו האמצעי. ימין שמאל ואמצע בספירות, המלכות היא באמצע והיא עולה דרך הקו הישר, יכולה לעלות עד התפארת, עד הדעת, עד הכתר. וזה "ויהי בישורון מלך". כמו שכתוב "וענווים יירשו ארץ". וארץ היא דינא דמלכותא. כלומר ארץ זה דווקא ביטוי לארץ, למלכות, לספירה הכי תחתונה. ו"ענווים יירשו ארץ". הפסוק בתהילים ל"ז. וזה בעצם דווקא ההתבטלות של העניו כלפי ריבונו של עולם, אז מצד אחד זה הכי נמוך, מצד שני זה הכי גבוה. זה יכול לעלות, "ארץ מתקוממה לו", מלשון קוממיות, מלשון מלכות.

וזה גם ההסבר לספירה הזאת, ספירת המלכות, שהיא מצד אחד נקראת מלכות, שזה משמע שזה שררה ומשהו עליון, ומצד שני זו הספירה התחתונה ביותר. זה בולט לעומת ספירת הכתר שהיא העליונה ביותר. שכתר, בסדר כתר זה במובן של מלך, כתר של מלך, אתה מבין שזה העליון ביותר. אבל המלכות, איך מלכות זה הדבר הכי תחתון? קודם כל המילה מלך או המילה מלכות היא באה בעברית מהמילה להימלך, להתייעץ. וזה תפקידו של המלך. מלך זה לא אמור להיות האדם הכי חכם או הכי חזק או הכי עשיר. הוא צריך להיות הכי מה? הכי מקשיב, הכי מתייעץ. זה בעברית המהות של המילה מלך. מלך זה להימלך, זה להתייעץ. יש על זה איזה משחק מילים שבשנה שעברה למדנו בבא בתרא ובדף ד' היה שם סיפור על הורדוס, שרוצה לבנות בית המקדש אחרי שהוא הרג את החכמים. בא בבא בן בוטא משכנע אותו לבנות בית המקדש כדי לתקן את עוונותיו. ואז הוא שואל אותו אבל אני צריך לשאול את הרומאים. אז הוא אמר לו תשלח שליח שילך שנה אחת, ישהה שנה אחת, יחזור שנה אחת, עד שיעברו שלוש שנים אתה בינתיים תספיק לסתור ולבנות.

כך עשה. אחרי שלוש שנים הגיע השליח ואומר לו תשובת הרומאים: אם לא סתרת אל תסתור. אם סתרת אל תבנה. אם סתרת ובנית עבדא בישא בתר דעבדין מתמלכין? כלומר קודם כל אם לא סתרת אל תסתור, למה הרומאים לא היה להם עניין להחריב את בית המקדש כי לא רצו לעורר מרד. ולכן אל תהרוס בית המקדש, יש להם בית המקדש שיהיה להם בנחת. אם סתרת אל תבנה, כי לבנות עכשיו איזה משהו מאוד מאוד עוצמתי, זה הרומאים לא רוצים לעודד את הרגשות הלאומיים או הרגשות הדתיים המיוחדים של עם ישראל. ואם סתרת ובנית עבדא בישא בתר דעבדין מתמלכין? והפשט הוא אומרים לו עבדא בישא, עבד רע. למה קוראים לו עבד? כי הוא היה עבד אדומי, כך מופיע לפני כן בדף ג' עמוד ב' בגמרא. אבל מה הכוונה "בתר דעבדין מתמלכין"? אחרי שעושים מתייעצים? שלחת שאלה אם לסתור ולבנות בית המקדש. אז אם כבר עשית אז אתה סתם עבד רע אחרי שעושים מתייעצים. אתם מכירים יש משפט כזה שיותר קל לבקש סליחה מאשר לבקש רשות. בסדר, זה יותר קל אבל זה לא שזה יותר נכון לעשות. אז הרומאים אומרים מה אחרי שאתה עושה אתה מתייעץ?

אבל יש פה גם משחק מילים, "בתר דעבדין מתמלכין", אחרי שהיית עבד אתה ראוי להיות מלך? עובדה אתה לא ראוי להיות מלך. מה בנית בית המקדש. כי המילה מלך משמעותה להתייעץ ולכן מצד אחד המלכות היא הספירה התחתונה ביותר, היא "לית לה מגרמה כלום", אין לה משל עצמה כלום, אין לה אור משל עצמה, היא רק מקבלת אורות מהספירות שמעליה. ומצד שני הכל בא והיא נקראת מלכות כי היא מגלה באמת את מלכותו של הקדוש ברוך הוא בעולם. וזה כוחו של משה רבנו. "ויהי בישורון מלך" אומרים חז"ל זה משה. זאת אומרת שכוחו של משה הוא בכך שהוא מצד אחד "לית לה מגרמה כלום", אין לו שום דבר משל עצמו. משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע. מה שקיבל זה מה שהוא מוסר. ומצד שני דווקא בגלל ההתבטלות שלו המוחלטת הוא מגלה את כבוד מלכות השם בעולם. ולכן הוא זה שיכול גם לכפר בעד עוונותיהם של עם ישראל.

עד כאן להיום. שר כוח.





שיעור 2
-----------
ברשות מוריי ורבותיי. עם ישראל חוטא בעגל ומשה רבנו מתפלל ודורש, לא סתם מתפלל, דורש מהקדוש ברוך הוא למחול ולסלוח לעם ישראל. עד כדי כך שמשה רבנו עושה בעצם סוג של אולטימטום לקדוש ברוך הוא ואומר לו: "ועתה אם תשא חטאתם, ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת". כלומר, זה נשמע במבט ראשון כמו איזה הורדת ידיים. או שתסלח להם, או שאני מתפטר. לא יודע, צריך להבין מה זה "מחני נא מספרך אשר כתבת" וזה מה שננסה כרגע לנסות להבין וללמוד מכך. אבי, אפשר לסגור קצת את הדלתות, תודה.

אז מה זה אומר "מחני נא מספרך אשר כתבת"? הפשט של המילים, "מחני" זה תמחוק. תמחוק אותי מהספר שכתבת. אומר רש"י, מה הכוונה? איזה ספר מדובר? איזה ספר זה יכול להיות? אומר רש"י, ספר התורה. "מחני נא מספרך" - מכל התורה כולה. כלומר תמחוק אותי מהתורה. וזה גם הגיוני, "ספרך" אומר לקדוש ברוך הוא, מה זה הספר של הקדוש ברוך הוא? אתם מכירים עוד ספר שהקדוש ברוך הוא נתן לנו? אני מכיר ספר אחד. זאת אומרת, ספר התורה מורכב מחמישה חומשים, אבל בסופו של דבר זה ספר אחד, תודה רבה.

ואמנם בסופו של דבר כידוע, הקללה הזאת שמשה מקלל את עצמו לא התקיימה. משה כן מוזכר בספר התורה, כי הקדוש ברוך הוא סלח. הוא אמר לו או שתסלח להם או שתמחה אותי מספרך. בסופו של דבר הקדוש ברוך הוא סלח. אבל, אומר הגאון מווילנה, אף על פי שהקדוש ברוך הוא סלח, קללה של צדיק אפילו כשהיא על תנאי, שאם לא תסלח אז תמחה, אפילו על תנאי הקללה הזאת מתגשמת לפחות באופן חלקי. כאשר צדיק מוציא דבר קללה כזה מפיו, אז לפחות באופן חלקי זה מתקיים. אז כמובן משה לא נמחק מספר התורה, אבל זה מפורסם שיש פרשה אחת שכולה מדברת על משה רבנו והוא לא מוזכר בה אפילו פעם אחת, והיא הפרשה הקודמת, פרשת תצווה. "ואתה תצווה את בני ישראל" - מי זה אתה? זה משה. הכי טבעי היה להגיד "וידבר השם אל משה לאמור, צו את בני ישראל", זה כך מופיע בפרשת צו. אבל בפרשת תצווה כתוב אתה, "ואתה קח לך", "ואתה קרב אליך", "ואתה עשית". הכל מדבר אל משה ולא מוזכר במילה אחת שמו של משה.

אמנם יש עוד פרשיות בספר דברים, יש הרבה פרשיות, עוד איזה חמש פרשיות שמשה לא מוזכר בהן, אבל זה לא דוגמה טובה, כי שם זה פרשיות שמשה מדבר אל עם ישראל. הרי כל ספר דברים כולו זה נאום שמשה אומר לעם ישראל לפני מותו. אז זה ברור שאני כשאני מדבר אני לא אזכיר את השם של עצמי. אני לא אומר את השם שלי כשאני, אם אני רוצה להגיד משהו על עצמי אז אני אומר אני. אני לא אומר את שמי. יש אנשים שרגילים לדבר על עצמם בגוף שלישי. "רוני בחיים לא יעשה ככה", מי זה רוני? אני זה רוני. למה אתה מדבר על עצמך בגוף שלישי? זה לא דבר הגיוני. סתם לא יודע, יש אנשים שאוהבים לדבר ככה, אין לי טענות אליהם. אבל השגרה היא שאדם מדבר לעצמו בגוף ראשון, אני. ולכן שמו של משה לא מוזכר בחלק מהפרשיות בספר דברים. לעומת זאת, כאן בפרשת תצווה, הפרשה הקודמת, הכי טבעי היה שמשה רבנו יוזכר, כי כל הזמן מדברים אליו, הקדוש ברוך הוא מצווה אותו, והדבר הכי טבעי היה "וידבר השם אל משה לאמור".

אבל זה לא במקרה שדווקא בפרשת תצווה זה קורה, אלא אומר הגאון מווילנה, "מחני נא מספרך". "מספרך" זה אותיות של "ספר כ'". כ' סופית. כ' בגימטריה, הרי בעברית לכל אות יש ערך מספרי, מה הגימטריה של כ'? 20. הפרשה ה-20 מתחילת התורה, בראשית, נח, לך לך, וירא וכן הלאה, תספרו 20 פרשיות, תגיעו לפרשת תצווה. אז זה יוצא "מחני נא מספרך", הכוונה הייתה כמובן אם אתה לא סולח תמחוק אותי מכל ספר התורה. אבל מכיוון שהקדוש ברוך הוא כן סלח, אז הוא לקח את המילה "מספרך" ואמר אוקיי, נמחוק את משה מהספר ה-20, כלומר מהפרשה ה-20 שהיא פרשת תצווה.

אמנם על הדבר הזה, על הפירוש הזה של רש"י שמרחיב אותו הגאון מווילנה, יש קושיה. שואל רבנו חזקיה בן מנוח, אחד מגדולי ישראל שחי בצרפת לפני 750 שנה. רש"י היה חי לפני 900 שנה, רבי חזקיה בן מנוח קצת אחריו, לפני 750 שנה היה מרבני צרפת והוא כתב ספר שנקרא פירוש חזקוני על התורה. קראו לו חזקיה, השם הפרטי שלו חזקיה, הוא קרא לפירוש שלו פירוש חזקוני. אז הוא שואל שם קושיה על רש"י. הרי מה כתוב בפסוק שמשה אומר לקדוש ברוך הוא: "מחני נא מספרך אשר כתבת"? מתי הקדוש ברוך הוא כתב את ספר התורה? כתב את זה בפשטות בסוף ה-40 שנה. אחרי שנגמרו כל 40 שנה של יציאת מצרים, עומדים לפני הכניסה לארץ, משה רבנו עומד למות, אז כתוב "לקוח את ספר התורה הזה", "כתבו לכם את השירה הזאת", אז בעצם כותבים את כל ספר התורה. אז מה זה אומר "תמחוק אותי מספרך אשר כתבת"? הוא עוד לא סיים לכתוב.

ולכן יש מבארים פירוש נוסף ואומרים שכשרשום "מחני נא מספרך" זה לא סתם למחוק. איך תמחוק את משה מספר התורה? אתם מכירים, יש שיר ילדים כזה, "לכובע שלי שלוש פינות", מכירים? "לכובע שלי שלוש פינות, שלוש פינות לכובע שלי". ואז פעם שנייה ששרים את זה מורידים את המילה כובע. "ל... שלי שלוש פינות". ואחר כך מורידים את המילה שלי, "ל... ... שלוש פינות". עכשיו מה יהיה כתוב בתורה? "ויאמר השם אל ...". איך זה יכול להיות? "ויבוא ... אל פרעה". זה לא הגיוני. סיפור של התורה בלי המילה משה? אי אפשר.

לכן, אומר החזקוני, מה הכוונה "מחני נא מספרך"? תפטר אותי. אם אתה לא מוחל להם אני מתפטר. אני לא מוכן להמשיך בתפקיד של, מה אומר לו הקדוש ברוך הוא? "ואעשה אותך לגוי גדול", "ועתה הניחה לי ואכלם", אותם אני אשמיד "ואעשה אותך לגוי גדול". אז מה, עכשיו חס ושלום הקדוש ברוך הוא ישמיד את כל עם ישראל ויקח את משה? אומר משה אני לא מוכן, אני מתפטר, תמחוק אותי, אני לא משתתף בסיפור הזה. זה כמו להבדיל שיבוא איזה פוליטיקאי ויגיד "אם אתה עושה דבר כזה וכזה, תמחוק אותי מהקואליציה". מה הכוונה? אני עוזב את, לא תומך בממשלה ואני פורש. כך בעצם אומר משה. אם אתה לא מוכן לסלוח להם, אני מתפטר. עכשיו מה זה יעזור להתפטר?

אומר המגיד מדובנא, היה המגיד מדובנא חי לפני 250 שנה בערך, והוא היה, קראו לו המגיד כי הוא היה הולך ועובר ונותן הרצאות בכל מקום ומקום, דברי תורה. הרצאה של דברי תורה ומזה הוא היה מתפרנס. הוא היה מרצה מאוד מבוקש. אתם יודעים כמו שהיום אני יודע, הרב זמיר כהן מזמינים אותו לכל מיני מקומות וכולי, אז הוא היה קראו לו המגיד. באמת השם שלו היה הרב יעקב קרנץ. על כל פנים, אז הוא היה מומחה במשלים. על כל דבר היה לו משל. יש ספר שלם שנקרא משלי המגיד מדובנא. כל המשלים שהוא אמר בדרשות שלו. אז על העניין הזה הוא אומר משל למה הדבר דומה. לאחד מחשובי השרים בממלכה שהיה לו קרוב משפחה פוחח ופוחז שכל פעם היה גונב מאוצר המלך. גניבות קטנות. לא תגידו איזה מעל בכמה מיליונים, אבל כל פעם גונב פה איזה 1,000 שקל שהוא מצא בארמון, שמה עוד איזה כמה מאות שקלים, כל פעם היה גונב דברים מאוצר המלך. וכל פעם היו נתפס, כי הוא היה גם טמבל, לא רק גנב. וכל פעם המלך רוצה להעניש אותו וכל פעם השר אומר לו תרחם עליו, תוותר לו, הוא יש לו ילדות קשה, הוא ככה, הוא ככה, כל פעם הוא מרצה את המלך שימחל לו. פעם אחת גם השר הרגיש כבר שזה מוגזם, אז הוא בא למלך ואומר תשמע, תפטר אותי. היה פתאום איזה גניבה גדולה, אמר לו עזוב תפטר אותי. מה זה יעזור שאני אפטר אותך? אתה חטאת? הוא חטא, הוא צריך להיענש. מה זה יעזור שאני אפטר אותך? ענה השר, כל עוד אני שר בכיר בארמון המלך, אז אותו קרוב משפחה אומר לעצמו, אני אעשה מה שבא לי וכל פעם השר ירצה את המלך והמלך יסלח. אתה המלך צריך לפטר אותי, ואז מה יקרה? קרוב המשפחה שלי יחזור בתשובה. הוא יבין שאין לו כבר על מי לסמוך בארמון המלך, אז הוא יצטרך לתקן את דרכיו ואת מעלליו. כך אומר המגיד מדובנא, כך צריך לפרש את הפירוש הזה, שמשה לא סתם אומר למחוק אותו מספר התורה, אלא אומר תפטר אותי. כי כל פעם מה קורה? אני כל פעם מתפלל לפני הקדוש ברוך הוא שיסלח לכם. אם תפטר אותי, אולי עם ישראל יבינו שאין להם מי שיתפלל במקומם ולכן הם צריכים לחזור בתשובה.

אז אם כן, פירוש ראשון היה תמחוק אותי מספר התורה. פירוש שני תפטר אותי. פירוש שלישי אומרים הרבה מהפרשנים, גם הרשב"ם והרמב"ן אומרים, מה הכוונה "מחני נא מספרך"? זה לא מספר התורה. הכוונה היא תמחוק אותי מספר החיים. הרי אנחנו מכירים את המשל של שלושה ספרים נפתחים בראש השנה. ספרם של צדיקים שנכתבים לחיים, ספרם של רשעים שנכתבים חלילה למיתה, וספרם של בינוניים שהם תלויים ועומדים. אומר משה, תמחוק אותי מספר החיים, כלומר הורגני נא הרוג. אני לא מוכן לחיות. תהרוג אותי אם אתה לא סולח להם. מה זה יעזור להרוג את משה? אומר הרמב"ן: "מחני תחתם מספר החיים". תהרוג אותי במקומם ואסבול אני את עונשם. ויש דבר כזה. יש מציאות כזאת שאדם אחד יכול לקחת על עצמו עונש ובזה לכפר על אדם אחר. במבט ראשון זה נראה לא הגיוני. אם הגיע עונש למי שחטא בעגל, אז מה יעזור שמשה ימות? משה הוא צדיק, איך זה מכפר עליהם? אבל התשובה היא מאוד פשוטה. אנחנו מכירים דברי חז"ל שכל ישראל ערבים זה לזה. ערב, כאשר אדם לוקח הלוואה לקנות בית, לקחת משכנתא מהבנק, הבנק דרש ממנו ערבים. מה המשמעות של ערב? שאם אתה לא משלם, הערב ישלם במקומך. מי הפראייר לחתום על ערבות? למה שאני אחתום על ערבות למישהו? שאני אשלם במקומו? באיזה מקרה כן גם היום אדם חותם ערבות למישהו אחר? מה? כן, אבל למה שאני אחתום לך? באיזה מקרה כן חותמים גם היום? מה? אישה? לא לא, אני שואל על משכנתא. מי יחתום לך על משכנתא? אה, נכון. מתי אתה חותם על משכנתא? פעם היו חותמים גם לאנשים זרים, עד שהבינו שאנשים בסוף אוכלים אותה מהדבר הזה. היום אתה חותם למשכנתא רק למישהו שאתה מכיר אותו לפני ולפנים, המקרה הכי שכיח זה משפחה. אם הבן שלך רוצה עכשיו לקנות בית, והבנק אומר תשמע, אתם עדיין זוג צעיר, אני לא בטוח עד כמה יש לכם יציבות כלכלית, אז האבא יחתום להם. למה? כי הוא סומך עליהם וכי הוא יודע שגם אם הם ייתקלו באיזו בעיה כלכלית נוראית, בכל מקרה הם יבואו אליי שאני אעזור להם. אז מה זה כבר משנה? אז אני אחתום להם על משכנתא ואני אשתדל גם לכוון אותם וללמד אותם איך להתנהל כלכלית בצורה שהם לא יקרסו.

אז ערב פירושו אדם שהוא כל כך קרוב לשני שהוא מוכן להיות ערב בשבילו. הרבה פעמים בני זוג יש להם חשבון משותף. עכשיו, האם זה משנה אם אשתי קונה בגד חדש מהכרטיס אשראי שלה או מהכרטיס אשראי שלי? זה לא, אולי זה משנה להרגשה למישהו, אבל מצד הכסף זה יורד מאותו חשבון. זה לא משנה. אצלנו באופן אישי אני יותר בזבזן מאשתי. אני יודע שתמיד צוחקים על הנשים שהן הבזבזניות, אצלי זה לא ככה. אשתי צריכה להגיד לי לא, לא כדאי לקנות את זה עכשיו, תחשוב, אולי אנחנו לא צריכים את זה. אני יותר בזבזן באופי. אבל זה ברור שלא משנה מי יותר בזבזן באופי, בסוף כאשר קונים משהו זה יורד מהחשבון המשותף. אז זה לא משנה מי קנה. כך בעצם כאשר אנחנו אומרים שכל ישראל ערבים זה לזה, המשמעות היא שכאשר אתה עושה מצווה, אתה מוסיף יתרת זכות לכל ישראל. כל פעם שעושה מצווה, יש נוהגים לומר "לשם ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, בדחילו ורחימו וכולי, בשם כל ישראל". כי אתה עושה את המצווה בשם כל ישראל, לא בשבילי. ברור שזה גם שלי, ברור שאדם עושה מצווה אז קודם כל יש לו זכות, אבל הזכות הזאת נצברת גם בחשבון הפרטי שלו וגם בחשבון של כלל ישראל. ולכן משה רבנו אומר כן, אני מוכן לקבל על עצמי למות, "מחני נא מספרך אשר כתבת" בספר החיים. נכון בראש השנה כתבת אותי לחיים? תהרוג אותי, אומר משה רבנו, "מחני נא מספרך אשר כתבת", וכמו שאומר הרמב"ן, "מחני נא תחתם", תחתיהם, במקומה. לא שתהרוג גם אותם וגם אותי. מה עשינו? לא, אם אתה לא סולח בלי זה, אני אקח על עצמי את העונש שלהם.

סיפרה הרבנית אליהו, אשתו של הרב מרדכי אליהו זכר צדיק לברכה. סיפרה שכמה שנים לפני שהוא נפטר, הוא היה, אתם יודעים, אני מניח שמכירים את הרב מרדכי אליהו, היה מקובל גדול, צדיק שהמון המון ברכות שלו התקיימו, המון מופתים הוא התפרסם בהם בחייו. אני באופן אישי מכיר כמה וכמה נשים שהיו עקרות במשך תקופה ארוכה, באו אליו והוא בירך אותן ובאמת תוך שנה זכו לפרי בטן. והוא היה עוסק הרבה בתורת הקבלה, בתורת הנסתר, מתבודד הרבה. חוץ מזה שהוא היה גם רב ראשי לישראל ועשה עוד הרבה דברים אחרים. מספרת אשתו הרבנית שיום אחד כמה שנים לפני שהוא נפטר, הוא יצא מחדר הלימוד שלו בפנים נפולות וקדורות ואמר לה: מסרו לי משמיים שעומדת להיות גזירה קשה מאוד על עם ישראל. והדרך היחידה שאני יכול להפר את הגזירה הזאת זה לקבל על עצמי ייסורים. אז אני מודיע לך, את בכל זאת אשתי, אז את צריכה לדעת שזה מה שהולך להיות. היא אומרת לו מה פתאום, אתה לא יכול לעשות דבר כזה, איך תקבל עליך ייסורים? מה איך עושים דבר כזה? מה פתאום? ובשום פנים ואופן. אומר לה תשמעי, צריך להבין, הגזירה שמרחפת על עם ישראל היא כל כך קשה שאין ברירה, אני חייב לקבל על עצמי. בערך חודש לאחר מכן הוא חלה במחלת הסרטן, שסבל ממנה במשך מספר שנים ואז הוא נפטר. אז יש מציאות כזאת. אנחנו, אני לא חי במציאות כזאת, רובנו, רוב האנשים בעולם לא יודעים מחשבות שמיים ולא יודעים את מחשבותיו של הקדוש ברוך הוא. אבל אדם שחי בעוצמות רוחניות כאלה גדולות, יכול גם כמו בוודאי משה רבנו שמדבר עם הקדוש ברוך הוא ועושה איתו משא ומתן, הוא אומר לו כן, "מחני נא מספרך אשר כתבת". אז תיקח אותי במקומם.

והדבר הזה הוא מלמד אותנו לימוד גדול. אני חוזר רגע לסכם את שלושת הדברים שראינו. הפירוש הראשון היה תמחוק אותי מספר התורה. פירוש שני תמחוק אותי כלומר תפטר אותי. אני מתפטר, אני לא מוכן להמשיך להוביל את העם ישראל שאתה רוצה להקים ממני בלי עם ישראל, אני לא הולך בלעדיהם. פירוש שלישי תהרוג אותי ובכך אני אשא את עונשם. מכל הפירושים האלה אנחנו רואים את המסירות הגדולה של משה רבנו למען עם ישראל. אבל מהפירוש השלישי יש באמת את הלימוד הגדול שכל ישראל ערבים זה לזה. כל ישראל שותפים. כל זכות שאדם עושה, אז הוא עושה אותה למען כל ישראל, בשם כל ישראל. ולכן אני חושב שהיום זה מאוד מאוד בולט. אנחנו נמצאים במלחמה שפשוטו כמשמעו כל הארץ חזית. עכשיו קצת נרגע כי רוב רצועת עזה מלבד רפיח וקצת במחנות המרכז, אז כמעט הכל כבר נכבש, ועדיין יש לחימה קשה מאוד גם בדרום וכאמור עוד רפיח לפנינו ומי יודע מה יהיה בצפון. אבל כולם זוכרים את תחילת המלחמה, החודשיים הראשונים, שכל העם היה מגויס וכל הארץ חזית. טילים נפלו גם בחולון וגם בכל מיני מקומות בארץ. ולא רק שהסכנה הייתה גם פה, אלא גם ההתגייסות הייתה גם פה. אז היה תרומות בלי סוף ולטובת המפונים ולטובת החיילים ואנשים פתחו את הבית ופתחו את הלב ופתחו את הכיס. ובאמת הדבר הזה שברוך השם עם ישראל מתגלה בגדולתו בשעת סכנה ובשעת מצוקה וצורך גדול, הדבר הזה רק חושף משהו עמוק מאוד שקיים תמיד. אמרתי שפתחו את הבית, את הלב ואת הכיס ולא אמרתי שאנשים יצאו מהבית שלהם ומסרו את נפשם וגם נהרגו חלקם בשביל להציל אנשים אחרים. אפילו לא רק חיילים, אזרחים ששמעו את הדבר הזה בשמחת תורה ב-7 באוקטובר, הבינו מה קורה, היה להם נשק אישי, לקחו את הנשק והלכו ולחמו וחלקם לצערנו לא חזרו. אז המסירות העצומה הזאת של יהודי אחד למען יהודי אחר היא נובעת מתוך ההבנה הזאת של כל ישראל ערבים זה לזה. ולכן בוודאי שמישהו כרגע לוחם למעננו, אז הוא בחזית והוא מסכן את עצמו והוא בוודאי עושה את זה למען כולנו ומגן על כולנו. ומצד שני כמובן כל אחד ואחד שלא נמצא כרגע במלחמה צריך להרגיש שכל דבר ודבר שהוא עושה במיוחד בתקופה כזאת, להרבות באהבת חינם, להרבות בתורה ומעשים טובים, להרבות בחסד, להרבות להוסיף אור בעולם, כל אחד ימצא את הדרך שלו ואת הדרך שמתאימה לו להוסיף זכויות לעם ישראל ולתמוך בכל מי שצריך בעם ישראל. כי בסוף ההתגייסות הזאת שלנו, קודם כל אנחנו מבינים שכולנו כגוף אחד, כולנו ערבים זה לזה. ולכן על אחת כמה וכמה בזמן כזה, זה דבר שהוא נכון תמיד ובוודאי בזמן כזה נכון יותר להתגייס יותר, להיות ערבים זה לזה, להרבות באחדות הזאת, באהבת חינם הזאת, בנתינה, במסירות. ובעזרת השם בזכות הזכויות האלה הקדוש ברוך הוא יזכה את חיילי צה"ל לנצח ניצחון מוחץ את כל אויבנו ומבקשי רעתנו, יזכה אותם להשיב את החטופים והחטופות, האחים והאחיות שלנו היקרים שהם נמקים כרגע לצערנו בציפורני הטרף של האכזרים הללו. ובעזרת השם מתוך הזכויות שאנחנו נרבה, הקדוש ברוך הוא יפרוס עלינו את סוכת שלום ויגאל אותנו גאולה שלמה במהרה בימינו אמן. נאמר קדיש על ישראל ולאחר מכן תפילת ערבית. רבי חנניה בן עקשיא אומר רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר אדוני חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר. יתגדל ויתקדש...