בלוג

ברשות מורי ורבותיי, דברי התורה לעילוי נשמת ויטרה בן גנונה שהשבוע יום פקודתו, וגם לעילוי נשמת גל גרציה בת לאה ואברהם שהשבוע יום פקודתה. וגם שמואל בן פורר אריה ורדי בן מרים זכריה בן שלום יונה בת מלכה. יונה בת סעדיה יאיר בת פנחס, בת נידל. אברהם בן שמחה. עמרם רפאל בן עמרם רפאל בן אישה. יעקב בן פנים. שמואל בן שמואל בן מתי. שלמה בן אליזה. רוח השם תניחם בגן עדן.

ברשות מורי ורבותיי.

מדרש רבה על פרשת השבוע פותח בשאלה הלכתית.

הלכה. אדם מישראל שהיה עובר לפני התיבה. מה הכוונה עובר לפני התיבה? חזן. מה הוא שיהיה מותר לו לענות אמן אחר הכהנים? לא עונה. האם מותר לחזן לענות אמן אחרי ברכת כהנים? עונה המדרש: כך שנו, אתם צודקים שלהלכה, הלכה למעשה, כתוב לא לענות. אתה תתרכז בתפקיד שלך להיות חזן. המדרש אומר את זה כך. המדרש אומר כך: כך שנו חכמים: העובר לפני התיבה לא יענה אמן אחר הכהנים מפני הטירוף. טירוף הכוונה היא בלבול. אתם מכירים את הביטוי ביצה טרופה? ביצה טרופה זה שערבבו אותה. לקחת ביצה ואתה רוצה להכין לא חביתת עין אלא מקושקשת, אז אתה טורף את הביצה. זה דבר מעורבב. לטרוף את הקלפים. גם אוניה טרופה. אוניה מטרפת בים, הכוונה יא אוניה שהגלים מערבבים אותה ובסוף היא גם שקעה וטבעה. אז כך, מפני הטירוף, הכוונה היא זה מבלבל את דעתו של האדם. קשה לאדם להתרכז בכמה דברים במקביל. גם את מה שהוא צריך להקריא לכהנים וגם להקפיד לענות אמן אחרי. לכן לא יענה אמן אחרי.

ממשיך המדרש ואומר, ולימדונו רבותינו שאם היה יכול לענות שלא יתטרף דעתו יענה. אם אדם בטוח בעצמו שהוא יכול לענות אמן והוא לא יתבלבל, שיענה. אף פעם לא ראינו את זה. לא ראינו מה? מי שעונה אמן שהוא מצד נכון, כי כל אחד לא אומר עכשיו אני לא אתבלבל, הכל בסדר. אבל אומר המדרש, למה המדרש מדגיש את זה? שאין גדול לפני הקדוש ברוך הוא יותר מאמן שישראל עונים.

איזה זכות זוהי, עניית אמן. אין דבר יותר גדול לפני הקדוש ברוך הוא יותר מהאמן שישראל עונים. אמר רבי יהודה בר סימון: האמן הזה יש בו שלושה איספליות, כלומר שלוש משמעויות בעניית אמן: שבועה וקבלה ואמנה. והמדרש מביא מאיפה הוא לומד את שלוש המשמעויות האלה. משמעות אחת, שבועה. יש את הפרשייה בספר במדבר של אישה סוטה, שבעלה חושד בה שהיא מזנה עם מישהו. אז הוא אומר לה: אל תתייחדי עם פלוני. ואחר כך היא הלכה והתייחדה איתו, אז הוא מביא אותה לבית המקדש ומשקה אותה את המים המרים. ולפני שהיא שותה כתוב: "והשביע הכהן את האישה בשבועת האלה". מה זה אלה? קללה. הוא משביע אותה בשבועה של קללה, כלומר היא נשבעת שאם היא נטמאה, אז יבואו בא המים האלה לצעבות בטן ולהנפיל ירך ולקלל אותה במוות.

"ואמרה האישה אמן אמן". כך היא עונה על הקללה. כלומר, שהאמן הוא לשון שבועה. כשאדם אומר אמן הוא כאילו אומר אני מקבל עליי שבועה. הכהן משביע אותה, היא לא אומרת את כל הנוסח. מספיק שהיא אומרת אמן, אמן אמן. ואז בעצם היא כבר קיבלה על עצמה את השבועה. אז עניית אמן היא גם לשון שבועה. נכון. אם הוא יודע בוודאות יש לו שני עדים, אז מוציאים אותה לסקילה. לא משנה, דין מוות.

אבל אמן זה גם קבלה. קבלה לומדים מפרשת השבוע שלנו: "ואמר כל העם אמן". הרי משה רבינו אומר: "ארור האיש אשר ארור מכה רעהו בסתר". "ארור האיש אשר לא יעשה את כל דברי התורה הזאת לעשות אותם". "ואמר כל העם אמן" על כל דבר "ואמר כל העם אמן". האמן הזה זה אמירה של קבלה. אנחנו מקבלים על עצמנו. והאמן השלישי הוא אמן של אמנה. מה הכוונה?

לומדים את זה מספר מלכים א'. כאשר דוד המלך מכריז ששלמה המלך הוא ימלוך על ישראל. הרי היה שמה, במלכים א', בתחילת מלכים, עוד היה דוד עוד היה חי וכבר התחילו מריבות על הירושה. ואדוניהו בן חגית, אחד מבניו של דוד, התנשא למלוך. הוא ממליך את עצמו. ואז דוד מתעורר, נתן הנביא בא אליו, בת שבע בא אליו. ודוד אומר: שלמה בני ישב ימלוך אחרי ועם ישב על כיסאי.

ואז הם לוקחים את שלמה אל נחל הגיחון, ממליכים אותו על כל ישראל. ואז עונה בניהו בן יהוידע: "ויען בניהו בן יהוידע את המלך ויאמר אמן כן יאמר השם". כן יאמר השם אלוקי אדוני המלך. אז המדרש הזה מסביר שאמן כאן זה לשון אמנה, כלומר גם אני נאמן לשלמה המלך. בעצם המשמעות היא, אמרנו שלושה משמעויות, שלושה רבדים של לשון אמן: שבועה כמו באישה סוטה, קבלה, ואמנה, נאמנות. גם אני מאמין בזה, גם אני נאמן בזה. זה קבלה. אתה צודק שבימינו אמנה זה כאילו הסכמה. אבל הדוגמה שהמדרש מביא מבניהו בן יהוידע מראה שהוא מתכוון גם אני נאמן. ממליכים מלך חדש? אני נאמן לו. כן, מהמילה אימון, נאמנות. כן. כן המפקד, זה קבלה. בדרך כלל, כשאנחנו אומרים אמן, אנחנו מתכוונים לקבלה. או או אפילו אתם יודעים מה, אולי אמנה, גם אני מאמין בזה.

למשל, ברוך אתה השם, מחיה המתים. עונים אמן. מה מתכוונים להגיד? מתכוונים להגיד בראש ובראשונה הלוואי שככה יהיה. אני מאמין שככה יהיה ואני מצפה שככה יהיה. אני גם מצטרף לברכה.

ממשיך המדרש ואומר שהדבר הזה קשור ל קבלת התורה. אומר אומר המדרש, דבר אחר אומר רבי שמעון בן לוי, כל מי שנכנס לבתי כנסיות ובתי מדרשות בעולם הזה, זוכה להיכנס לבתי כנסיות ובתי מדרשות לעתיד לבוא. שנאמר: "אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה". וכל מי ששומע את כל תורה בעולם הזה, זוכה לשמוע באותו קול שכתוב בו: "קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה". אמר להם משה לישראל: מי ששומר לי דברי תורה מתרומם בשני עולמות. הוו זהירים לשמוע תורה. עכשיו, איך פתאום עוברים לאיזה משהו אחר? דיברנו על אמן, ואז פתאום עוברים לדבר על מי שנכנס לבתי כנסיות ובתים מדרשות. מי ששומע תורה בעולם הזה. "הוו זהירים לשמוע תורה". איך הגענו פתאום לעבור לנושא של אמן, לשאלה התורה, ולמה דווקא למה דווקא מתחילים מהעניין של אמן על ברכת כהנים. השאלה ההלכתית הזאת, איך היא בעצם קשורה?

אז כמובן, המדרש פותח בעצם בפסוק "והיה אם שמוע תשמע". אם תשמע, אז תשמע. אם אתה תשמע בעולם הזה דברי תורה, אתה גם תשמע בעולם הבא. זה תחילת הפרשה. אבל בהמשך הפרשה באמת כתוב: "ויענו כל העם ויאמרו אמן". "ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה תועבת השם עשה דחרו ששם בסתר" ו והענה כל העם אמר כל העם ואמרו אמן. "ארור מקלה אביו ואמו", ואמר כל העם אמן. "ארור מסיג גבול רעהו", ואמר כל העם אמן. ככה 11 קללות, וחז"ל אומרים שכנגד 11 קללות היה גם 11 ברכות. "ברוך אשר לא יקח שוחד להכות נפש דם נקי". ואמר על כל קללה יש גם ברכה. למשל, "ארור מסיג גבול רעהו", "ברוך אשר לא יסיג גבול רעהו". על כל קללה יש גם ברכה ואמרו אמרו כל העם אמן.

אבל לא, הברכות לא כתובות. נכון. נכון. אבל המדרש בעצם מלמד אותנו שיעניית אמן, זה לא רק להגיד טוב, נו, אני גם מקבל, יש לי ברירה, אני מבין שככה זה. אלא אמירת אמן יש בה שבועה, קבלה ואמונה. יש כאן כריתת ברית מוחלטת בין הקדוש ברוך הוא ובין עם ישראל. וזה מקור הברכה. לכן עוברים ללימוד תורה. כי הלימוד תורה זה נתינת הברכה הגדולה של הקדוש ברוך הוא לנו. התורה היא מקור הברכה, היא זאת שדרכה מגיעה הברכה. ולכן פותח המדרש דווקא בעניין של ברכת כהנים. ההתלבטות של החזן, רגע, להגיד אמן או לא להגיד אמן. למה זה התלבטות? מצד אחד, הוא רוצה לענות אמן על ברכת כהנים. אמרו ברכה, אתה רוצה לענות אמן. מצד שני, הוא חושש שמא הוא עלול להתבלבל בתפילתו. אבל נשים לב שבעצם זה לא סתם שני דברים מתנגשים, זה שני דברים בכיוונים הפוכים. ברכת כהנים זה בא מאת השם אלינו. "ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם". לא הכהנים מברכים. הכהנים הם הצינור שדרכו עובר השפע. דרכו עוברת הברכה. הכהנים הם הצינור. מי מברך? ריבונו של עולם, הקדוש ברוך הוא. לעומת זאת, כשהחזן אומר את תפילתו, הוא מדבר על הקדוש ברוך הוא. החזן שליח ציבור, תפקידו לעמוד ולהגיד דברים על הקדוש ברוך הוא. הכהנים מביאים את דברי הקדוש ברוך הוא אל העם. לכן זה כאילו שני צדדים הפוכים. זה בא מלמטה למעלה, זה בא מלמעלה למטה. לכן זה כל כך מבלבל מבחינה רוחנית, לא רק מבחינת שהוא עלול להתבלבל במילים.

זה לא כל כך קשה אם הוא עומד עם סידור להגיד אמן ולעבור למשפט הבא. אבל מבחינה רוחנית זה שני דברים סותרים. התפילה של החזן זה מלמטה למעלה, מאיתנו כלפי ריבונו של עולם. ברכת הכהנים זה "ואני אברכם", משמיים לארץ.

ולכן אומר המדרש, אם יכול שליח הציבור לענות אמן מבלי להתבלבל, יענה. כי עניית אמן היא דבקות בהשם, בדיוק כמו התפילה. כשאדם מתפלל, אז הוא מכוון את ליבו לשמיים. כשהכהנים מברכים והאדם עונה אמן, אז הוא שוב עונה אמן על ברכת השם. ולכן זה בעצם הרעיון של המדרש, לכן הוא מדגיש כל כך את עניין האמן. עד כדי כך מופיע בתלמוד הירושלמי שאנחנו רגילים לחשוב שה מי שעונה אמן הוא בעצם מצטרף למברך. המברך הוא אומר את עיקר הברכה. נניח אדם מברך, שליח הציבור מברך, ברוך עושה עמו ישראל. וכל הציבור עונים אמן. אז כאילו הם מצטרפים לברכתו. או סתם, אדם מברך שהכל נהיה בדברו, ואנשים אחרים עונים אמן. כן, גם אנחנו מאמינים, אנחנו גם מצטרפים לזה שאנחנו מאמינים שהכל נהיה בדברו.

אבל אומר הירושלמי, גדול העונה אמן יותר מן המברך. איזה דבר פלא. מה? כן, יותר מאשר המברך. מדוע? עד כדי כך אומר הירושלמי שאחד האמוראים פנה לחברו ואמר לו: "כשאני מתכוון להוציא אותך ידי חובה בברכה". אני עכשיו מברך, מתכוון להוציא אותך ידי חובה. הרבה פעמים עושים את זה. אדם תוקע בשופר, אז התוקע בשופר מברך, כולם עונים אמן, יוצאים ידי חובה. קריאת מגילה, קידוש, מישהו אחד עושה, כולם עונים אמן. זה דבר רגיל. אחד מוציא ידי חובה את האחרים. אמר המורה אחד לחברו, אני אוציא אותך ידי חובה בברכה, אבל אני מבקש ממך שאתה תוציא אותי ידי חובה באמן.

כי יש לך זכות יותר גדולה בזה שאתה אומר אמן. למה? כי הברכה מה זה ברכה? ברכה היא דומה לברכת הכהנים. אמרנו ברכת כהנים באה מלמעלה למטה. אמנם ברכה זה משהו שאנחנו אומרים, אבל הברכה זה "ברוך אתה השם". "ברוך אתה השם", זה מלשון "מעיין המתברך ממקורו". מעיין שמתברך הכוונה היא שהוא נובע, מתרבה. ברוך אתה השם זה אומר שאתה, הקדוש ברוך הוא, בשמי מרומים, תרבה את השפע. אתה מוריד שפע לעולם. כשאדם עונה אמן, אז הוא כאילו פותח את ידיו ויוצר כלי לקבל את השפע. אז המברך מוריד שפע לעולם. העונה אמן יוצר את הכלי לקבל את השפע. ולכן שני הדברים האלה משלימים זה את זה. זה אחת כמה וכמה. מי ש לא מדבר על זה היום, אבל מי שעונה אמן יש כוחו קוראים לו גזר דין אפילו של 70 שנה. נכון מאוד. רבי חנניה בן קשא אומר: רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך ריבה להם תורה ומצוות שנאמר: "ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".