בלוג

ערב טוב, ברשות מוריי ורבותיי.

המדרש בפרשת השבוע
עוסק
בסדר. המדרש עוסק ב
בפסוק שמופיע בתחילת הברכות.
והיה אם שמוע תשמע בקול השם אלוקיך, לשמור לעשות את כל מצוותיו וכולי.
ונתנך השם אלוקיך עליון על כל גויי הארץ.
הברכה הראשונה היא שעם ישראל הוא עליון על כל גויי הארץ.
אומר על כך המדרש שהתורה נמשלה לחמישה דברים:
מים, יין, דבש, חלב ושמן.
מים, שנאמר: "הוי כל צמא לכו למים".
דבש, ש... דבש וחלב, הוי כל צמא לכו למים. יין, מים אמרנו.
"הוי כל צמא לכו למים". יין, שנאמר:
"ושתו ביין מסכתי". פסוק במשלי.
דבש וחלב, שנאמר: "דבש וחלב תחת לשונך" בשיר השירים.
ושמן ש... סליחה, גם שיר השירים, כן. ושמן גם בשיר השירים: "שמן תורק שמך".
אז התורה נמשלה לחמישה משקים.
ועל השמן עצמו אומר המדרש, חמש מעלות.
חמישה שבחים שיש בשמן.
שבח ראשון: השמן, תחילתו מר וסופו מתוק. למה תחילתו מר?
לא סתם כי הוא בוסר. ממה בא השמן? מהזיתים.
הזיתים הם מרים. בוודאי, אתה יכול לכבוש אותם ואז הם טעימים, אבל ככה סתם אתה קוטף זית מהעץ,
זה לא אכיל. זה מר. אבל אם תיקח את אותו זית מר,
ותקטוש אותו, תוציא ממנו שמן, אז השמן תחילתו מר סופו מתוק, כך
התורה
האדם בתחילה עמל בתורה, ובתחילה זה קשה.
לעמול בתורה, צריך המון המון מאמצים
להעמיק בתורה, אבל אחר כך שאדם כבר מבין, אז הדברים מתוקים בפיו.
זה שבח ראשון של השמן, שתחילתו מר וסופו מתוק.
שבח שני: השמן הוא חיים לעולם.
כי השמן בסופו של דבר איתו אתה מתגן, איתו אתה מתבל, איתו אתה.
זה משהו שהופך את המאכלים ל-
יותר נותני חיים.
דבר שלישי,
לא שמעתי? גם לרכב, כן.
אני לא ממליץ להשתמש בשמן זית ברכב. ופה מדובר בעיקרון על שמן זית, אבל אתה צודק.
גם קשה לי להאמין שהמדרש התכוון לרכב, אבל בסדר.
דבר שלישי, אומר המדרש:
השמן מביא אורה לעולם. שהרי היו מדליקים היום, מדליקים בחשמל, אבל היו מדליקים בשמן זית.
אז זה היה התאורה, זה נותן אור בעולם. כך דברי התורה נותנים אור בעולם.
דבר רביעי: השמן איננו יכול להתערב במשקים אחרים. יש משקאות אחרים, אתה מערב אותם יחד, אז יצא לך תרכובת. אתה לוקח
מים ותרכיז, יוצא לך מיץ.
אתה לוקח מים ויין, יוצא לך יין דליל.
זה מתערבב. שמן לא מתערבב.
כך עם ישראל
איננו מתערב בעובדי כוכבים.
אבל לא רק שהוא לא מתערב איתם, "הן עם לבדד ישכון",
אלא השמן הוא גם צף, זו המדרגה החמישית.
השמן הוא לא רק שהוא לא מתערב, הוא נשאר נפרד,
אלא השמן הוא עליון, הוא תמיד צף על המשקים האחרים. כך עם ישראל, "ונתנך עליון על כל גויי הארץ".

נשים לב רגע שבמדרש יש שני חלקים.
חלק הראשון, חמישה דברים ש
נמשלו לתורה: מים, יין, דבש, חלב, שמן.
החלק... זה לכאורה, החלק הזה לא קשור בכלל אל הפסוק שלנו: "ונתנך עליון".
החלק השני, חמישה שבחים שנאמרו בשמן, גם רק השבח האחרון
קשור לפסוק שלנו: "ונתנך עליון על כל גויי הארץ". למה המדרש טרח והביא את כל? מילא אני מבין חמישה שבחים על שמן, תביא חמישה שבחים, וזה השבח החמישי.
אבל למה להזכיר פה עכשיו מים,
יין, דבש, חלב?
תגיד: תורה נמשלה לשמן. עם ישראל נמשלו לשמן.
אז למה בעצם מאריכים כל כך בעניין?
והסיבה לדבר שהמדרש בכוונה מביא חמישה משקים,
ובמשקה החמישי, חמישה שבחים. זה לא מקרה המספר הזה.
המספר חמש הוא מספר מאוד מאוד משמעותי ביהדות.
אנחנו יודעים כמה אותיות יש בשם השם המפורש?
ארבע.
אה, אבל יש עוד מדרגה אחת שהיא נקראת קוצו של י'.
שם השם המפורש זה י' ה' ו' ה'.
אבל יש את הקוץ של הי'
את הכתר של הי' שהוא מדרגה חמישית בפני עצמה.
בתורת הקבלה אז אומרים שהקוץ הזה הוא כנגד ספירת הכתר, העליונה ביותר.
והי' זה כנגד חוכמה,
ה' כנגד בינה, ו' בגימטריה שש, כנגד שש ספירות שנקראות ו' קצוות.
וה' האחרונה כנגד המלכות. אז כל החמש אותיות, הארבע אותיות הללו, אבל חמש מדרגות הללו,
הם כנגד בעצם כנגד כל
עשר הספירות.
אבל תמיד שיש לנו חמש מדרגות, נשים לב שזה תמיד ארבע מדרגות ועוד אחת.
למשל, שם י-ה-ו-ה זה ארבע אותיות, ועוד אחת שהיא עליונה זה קוצו של י'.
ניתן דוגמה נוספת: בעולם יש לנו דומם,
צומח,
חי, מדבר.
ארבע מדרגות של נבראים שונים, יצורים שונים.
אבל יש מדרגה מעל המדבר, מעל האדם.
וזה מדרגת היהודי. היהודי יש לו אפשרות להיות נביא.
שזה לא ניתן לאומות העולם. זוהי מדרגה עליונה, "ונתנך עליון על כל גויי הארץ".
לכן המדרש בכוונה מביא פה את העניין הזה של חמש, זה לא מקרה, כי רוצים להגיד
שזה בדיוק העניין. כל המדרגה פה זה ארבע מדרגות רגילות והחמישית
היא מיוחדת במינה. יש בדבר הזה, לא במקרה גם
גם למשל, בפסח
יש לנו ארבע כוסות. אבל יש גם כוס חמישית והיא כוסו של אליהו הנביא. היא העליונה יותר.
למשל, כך יש לנו
בנשמה
חמש, חמישה שמות נקראו לנשמה.
נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה.
וחמשת השמות האלה זה לא סתם חמישה שמות, אלא זה
חמישה רבדים, חמש מדרגות, חמישה עומקים בעומק הנשמה, והעומק הגדול, הגבוה ביותר זה היחידה, זה העומק החמישי.
יש תמיד בכל, בהמון המון דברים בעולם,
יש בעצם, דרך אגב, גם בחמישה חומשי תורה. יש ארבעה חומשים שהקדוש ברוך הוא כתב. החומש הרביעי, שמשה אומר,
יש בו דווקא מעלה יתרה בכך
שהקדוש ברוך הוא מדבר דרך גרונו של בשר ודם.
זה שהקדוש ברוך הוא אומר דברים, זה בעצמו דבר מופלא. אבל זה שהקדוש ברוך הוא מדבר דרך גרונו של בשר ודם, זוהי מעלה נפלאה ונישאה יותר.
אז אם כן,
זה מה שהמדרש קודם כל רוצה לרמוז לנו, בעצם העניין של חמישה משקים ו
חמש מעלות במשקה החמישי.
מדגישים לנו שעם ישראל, במהות של עם ישראל, זה המדרגה החמישית הזאת. דומם, צומח, חי, מדבר,
ישראל. עם ישראל הוא המדרגה החמישית.
הדבר הזה אפשר לראות אותו גם בחמשת המשקים הראשונים שהוזכרו פה.
מים, יין, דבש, חלב, שמן.
השמן הוא המדרגה העליונה ביותר בפסוקים שמביא המדרש. מדוע?
כי במים כתוב: "הוי כל צמא, לכו למים". עם איזה איבר אתה הולך?
רגליים.
זה האיבר הכי נמוך.
אחר כך כתוב,
על יין כתוב, זה המדרגה השנייה,
"ושתו ביין מסכתי". אמנם אתה שותה עם הפה,
אבל האם העיקר בשתיה זה הפה?
אתה בעיקר שותה כדי
להגיע שהמים יגיעו לקיבה, יבלעו במחזור הדם. אז זה לא לרגליים דווקא, אבל זה בכללי לגוף.
אז זה כבר עלינו מהרגליים אל כלל הגוף.
אחר כך: "דבש וחלב תחת לשונך".
זה לא בגלל שאתה אוכל ושבע,
זה תחת הלשון. מה זה תחת הלשון? זה הטעם, חוש הטעם הוא כבר בפה.
זה מקום עליון יותר.
שסתם כתוב לשתות: "ושתו ביין מסכתי", זה שתיה שיורדת לגוף. אבל:
"דבש וחלב תחת לשונך", זה כבר לא רגליים, זה לא הגוף, זה כבר הפה.
אבל על השמן מה נאמר? "שמן תורק שמך". מה הכוונה "תורק"?
שהיו מושכים מישהו בשמן. כמו שמשחו את המלכים ואת הכהנים, היו מושכים את השמן על הראש.
שופכים ככה שמואל שהוא משך בהתחלה את שאול, אחר כך את דוד.
"יצק שמן על ראשו".
הכהנים נמשכו בשמן המשחה על הראש.
אז תשימו לב שהמדרגה עולה מרגליים לגוף, לפה,
לעלה ראש. השמן מתבטא פה בעניין העליון ביותר.
גם חמש המעלות של השמן גם הן בהדרגה.
מתחילה אומרים לנו, השמן הופך מר למתוק.
זה מעלה חשובה ביותר.
אבל היא עדיין מתחילה ממרירות. מצב קשה, מצב בעייתי, מצב נמוך, שצריך לתקן אותו ולהפוך אותו למתוק.
המדרגה השנייה היא, שהשמן לא רק הופך את הדברים למתוק, אלא גם נותן חיים לעולם.
נותן חיים לעולם, זה בפשטות יותר בעניין של המאכלים. זה עדיין משהו גשמי.
זה כבר לא מתחיל ממצב מר.
לא מתחיל ממצב בעייתי.
אדם ו... מבשל, הוא משתמש בשמן, משפר את המאכל, הוא מביא חיים לעולם.
אבל זה עדיין חיים גשמיים.
לעומת זאת,
הרובד השלישי, השמן מביא אורה לעולם. מדליקים בו אור.
האור הוא כבר יותר רוחני. זה אור של שמחה, אור של רגש, אור שאדם רואה את חברו, אור שאדם מבין מה קורה מסביבו.
אז האור הוא כבר מעלה יותר גבוהה.
שתי המעלות האחרונות שמופיעות במדרש הן דומות.
שהשמן לא מתערבב
ושהשמן הוא עליון.
אבל זה עדיין, המדרגה הרביעית היא, שעם ישראל לא מתערבב עם אומות העולם.
אבל זה לא מספיק. גם 2,000 שנות גלות עם ישראל היה בין האומות ולא התערבב איתם, אבל סבל.
ולא ראו לעיני כל בשר את מעלתו וגדולתו של עם ישראל. להיפך.
אנשים הסתכלו על עם ישראל, היה נראה להם בתור עם נרדף,
בזוי,
מיעוט קטן, שלא ראו את גדולתו של עם ישראל. אנחנו ראינו
גם בזמן הגלות. אבל בעולם לא ראו.
לעומת זאת, המדרגה החמישית היא: "ונתנך השם אלוקיך עליון על כל גויי הארץ".
זאת אומרת, שעם ישראל מתגלה גדולתו, מתגלה מעלתו,
ואז כולם מבינים את הזכות המיוחדת
שיש לעולם כולו בכך שיש בעולם את עם ישראל, שתפקידו ושליחותו להביא לעולם את דבר השם.
אז אנחנו כמו ממלכת כהנים וגוי קדוש. כמו שהכהנים מברכים את עם ישראל: "ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם", כך עם ישראל צריך להביא ברכה לעולם כולו: "ונברכו בך כל גויי הארץ".
אנחנו לא עליונים בשביל לשלוט על כולם. אין לנו שום מטרה לשלוט על כל העולם. אנחנו לא אימפריאליסטים.
אין לנו שום מטרה לדכא עמים אחרים.
אין לנו שום מטרה לקבל מכולם כסף וזהב. לא זו המטרה.
אנחנו עליונים על כל העולם בשביל לברך.
בשביל להביא את השפע האלוקי לעולם, בשביל להביא דבר השם לעולם.
אז זו הסיבה שהמדרש בכוונה פתח דווקא בחמשת המשקים,
אחר כך חמש מעלות בשמן, כדי להראות את ההדרגה הזאת ולרמוז לעומק של הדבר,
מהי מעלתו של עם ישראל במדרגה החמישית, במדרגה שהיא העליונה והיא משפיעה שפע ברכה וחיים על העולם כולו.
נאמר קדיש על ישראל ונעמוד לתפילת ערבית. רבי חנניה בן עקשיה אומר: רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל,
לפיכך ירבה להם תורה ומצוות, שנאמר: "אדוני חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".