בלוג

ערב טוב.
גם בפרשת כי תבוא שקראנו בשבת שעברה וגם בפרשת ניצבים שנקרא בשבת הקרובה,
חוזרת כמה וכמה פעמים המילה היום.
כשאנחנו אומרים היום, למה אנחנו מתכוונים?
היום. כשאנחנו אומרים היום, מתכוונים ליום. אם אני היום מתכנן, היה לי יום ארוך, זה היום. כן? אם היום אני מתכנן עוד תכנונים לערב, אז זה יהיה יום עוד יותר ארוך. היום זה היום.
ולכן באופן טבעי לכאורה כאשר משה רבנו אומר לעם ישראל היום, מה הוא מתכוון? היום.
יש למשל פסוק שמופיע בדברים פרק ל"א,
בן 120 שנה אנוכי היום.
מה הוא מתכוון כשהוא אומר היום?
מזל טוב, יום הולדת, ז' באדר.
לא מדויק, למה?
לא מדויק, למה? לא יום היום, עוד יומיים.
אתה צודק, אתה צודק, שמאוד יכול להיות שמשה רבנו אמר את זה כמה ימים לפני ז' באדר.
כששואל בן אדם בן כמה אתה?
וואו, היום אני כבר בן 65. האם זה אומר שהוא היום יום הולדת?
בדיוק.
מתכוון היום בתקופה הזאת. זה יכול להיות.
למרות שזה באמת כבר פרק ל"א שבו מופיע הפסוק הזה, זה באמת כבר הסיום הסיום הסיום של הספר. יכול להיות שזה גם היום האחרון.
זה יכול להיות.
יש בדיחה כזאת, מספרים על בן אדם ש
פוגש איזה אדם מבוגר.
אומר לו, והוא יושב עם איזה עוגה.
אומר לו לכבוד מה העוגה? אומר לו יש לי יום הולדת היום.
אה, אדמה 20, איזה יופי. בן כמה אתה?
בן 120.
טוב שיהיה לך יום טוב.
בן 120 שנה אנוכי היום. אין עוד הרבה לאן להתקדם.
אז זה מה שאומר משה רבנו. אבל יש הרבה פעמים שמופיע הביטוי הזה היום, זה כנראה לא זאת הכוונה. למשל,
היום הזה נהיית לעם לשם אלוהיך.
היום הזה? מה קרה ביום הזה?
מתי נהיינו לעם?
היה שדיברנו על התורה, אמרנו את זה.
אז אפשר להגיד ברגע שקיבלנו את התורה, אפשר להגיד ברגע שיצאנו ממצרים.
כן, הוא התחיל לדבר עם עם ישראל.
זה לא סתם שנהיינו לעם. אולי נהיינו לעם עוד לפני זה, באמצע שעבוד מצרים, גם כבר נהיינו לעם. פרעה אומר הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו.
אבל לא היינו לעם לשם אלוקינו, נכון, הפסוק אומר היום הזה נהיית לעם לשם אלוקיך.
מתי נהיינו לעם לשם? אולי ביציאת מצרים, אולי במעמד הר סיני. אבל הפסוקים שלנו מדברים 40 שנה אחרי מעמד הר סיני.
פרשת השבוע זה פרשת, כן, פרשת זה אני, הפסוק הזה נמצא בפרשת כי תבוא שקראנו שבת שעברה. הוא חוזר על המעמד.
הוא חזר על זה כבר בתחילת ספר דברים. פה הוא לא חוזר על המעמד.
אבל מה זה היום הזה?
עוד דבר, גם היום.
בדיוק, פרשת שבוע שלנו גם כתוב היום. אתם ניצבים היום כולכם.
זה אנשים חדשים.
אז יש לנו למשל גם
היום הזה השם אלוקיך מצווך לעשות את החוקים האלה ואת המשפטים.
אז זה היום הזה. ציווה אותך כבר גם לפני 40 שנה וגם לפני 30 שנה וגם לפני חצי שנה.
מה זה היום הזה?
לפני הכניסה לארץ.
אז אפשרות אחת זה להגיד בתקופה הזאת, זה הפשט.
הפשט הוא בתקופה הזאת.
בתקופה הזאת אתם דור חדש, אתם אנשים חדשים, אתם עומדים להיכנס לארץ, רבותיי,
כן, היום הזה נהיית לעם לשם אלוקיך. אתם יודעים למה?
כי עד עכשיו הייתם עם בגלות. נדדתם במדבר. זה לא היה ממש עם.
עם זה עם שיש לו ארץ.
עם שיש לו משטר של דמוקרטיה או משטר של מלכות או איזשהו
שופטים ושוטרים, משהו.
מישהו שמנהיג אתכם. צריך שיהיה עם מסודר בארצו ואז עם ישראל נחשב עם. אז אתם עומדים להיכנס לארץ, אז אתם נחשבים עם. עומדים להיכנס לארץ, עכשיו אתם אני מצווה אתכם את כל המצוות של לקראת הכניסה לארץ.
נכון.
לכן רש"י אומר דבר אחר.
רש"י חוזר על זה פעמיים בפרשת כי תבוא.
היום הזה השם אלוקיך מצווך
לעשות את החוקים האלה ואת המשפטים, אומר רש"י: בכל יום יהיו בעיניך כחדשים כאילו היום נצטוות עליהם.
כלומר, הפסוק הזה מדבר על התורה. היום היום הזה השם אלוקיך מצווך לעשות.
היום אני מצווה אותך את המצוות.
בעצם אומר רש"י
בכל יום תרגיש כאילו היום נצטוות בזה.
כשילד בן 13 מניח תפילין פעם ראשונה.
מתרגש מהתפילין?
כן.
וואו, קודם כל
יכול להיות, על הפעם הראשונה, בחודשיים לפני, בפעם הראשונה שאבא שלו הניח איתו תפילין.
הוא חיכה לזה הרבה זמן.
וואו, קנו לו תפילין. וואו, הוא בא עם אבא שלו לבית כנסת, הניח פעם ראשונה את התפילין. איזה התרגשות.
אחר כך שהוא בן 35,
בריצה לפני העבודה, רץ התפילה, מניח תפילין. מתרגש מזה?
כבר לא.
לצערנו כבר לא.
אמור להתרגש.
אמור להתרגש, זה מה שרש"י אומר.
בכל יום יהיו בעיניך כחדשים.
סיפרתי לכם אני חושב, עכשיו בחופש הייתי בטיול עם חבר שלי איתן שנר שבת שלו נרצחה במעין לפני שנתיים.
אז הוא חבר טוב, יצאנו לטיול בגוש עציון. היינו גם באיזה מעיין בבת עין.
פגשנו שם בן אדם
שהיום הוא גר בבת עין, מלמד שם בישיבה. שאלנו אותו מאיפה אתה במקור?
מקיבוץ חילוני.
והוא שאלתי אותו איך הגעת, איך התגלגלת לבת עין? בת עין זה לא סתם יישוב דתי, זה יישוב כזה חסידי, יישוב מיוחד.
חרדלים
כן. אז בין השאר הוא סיפר שהוא היה
הוא היה הוא שירת בצבא בתקופת ההתנתקות.
אז חודשיים לפני ההתנתקות הוא היה בגוש קטיף.
ונוער גוש קטיף שלחו לחיילים חבילה עם ממתקים.
אז ממתקים תמיד כיף לקבל, אבל היה שם גם מכתב.
הוא קורא את המכתב,
והוא רואה שמאחלים לו שיהיה לך שנה טובה, ברכה, הצלחה, שהקדוש ברוך הוא ישמור עליכם.
ומה חתום למטה? אחים שלך נוער גוש קטיף.
והוא זה טלטל אותו, זה ממש בלבל אותו לחלוטין.
מה זה אחים שלך? מה זה אחים? מה מה קשורים אלי?
בסדר, יש פה אנשים. אני מבין שאני חלק מהמדינה, אני מבין שכל אחד צריך לתרום את חלקו בשביל כי אחרת הצבא לא יחזיק מעמד. אבל מה קשור? אחים שלך?
מה הם אחים שלי?
וזה כל כך הסעיר אותו. מה פתאום אנשים שלא מכירים אותו מרגישים אחים שלו? בבית הוא לא גדל בכלל על המושג של עם.
הוא לא הרגיש חלק מהעם.
אומר אני יש את המשפחה, יש את החברים, יש את הקיבוץ, ויש את המדינה.
אבל עם, לא הרגשתי יהודי. לא הרגשתי שאני חלק מעם יהודי.
ופתאום זה שאנשים שאני לא מכיר
כתבו לי אחים שלך, וואו, זה נגע לי באיזשהו מקום בפנים.
הפעם הבאה שהוא יצא הביתה
הוא פגש איזה חבדניק שהציע לו להניח תפילין.
והקטע הזה של האחים שלך עוד בער בו בפנים, אמר אני מניח. הניח תפילין,
וואו, באותו רגע הוא הרגיש שזה קושר אותו כפשוטו כמשמעו, לא רק קושר אותו בידיים ובראש, זה קושר אותו למשהו רוחני. הוא הרגיש את זה ממש.
מאותו יום לא הפסיק להניח תפילין.
עכשיו זה דבר מיוחד. אדם כזה שבא מעולם חילוני, פתאום מטלטל אותו, פתאום הוא חווה איזה חוויה מיוחדת ואז התפילין בשבילו וואו.
הלואי שבשבילנו, כן, החבדניק הזה. הלואי שבשבילנו כל יום נרגיש ככה.
עכשיו זה לא רק במצוות.
אדם
עוד יומיים יש תחילת שנת הלימודים לילדים בבית ספר.
היום הראשון לשנה, לא רק בכיתה א'. גם בכיתה ט' וגם בכיתה י' וגם בכיתה י"ב. ילד מתרגש, וואי, שנה חדשה.
לפעמים אולי מחנך חדש, מחנכת חדשה, כיתה חדשה.
התחדשות.
כן, יש התרגשות.
אבל אחר כך באמצע כסלו
באמצע שבט
עוד יום בית ספר. הוא קם בבוקר
יש לו אומר לאמא אני חולה.
מה אתה חולה? דלקת קרום החשק.
אין לי חשק ללכת.
לא באמת חולה.
אבל מה אבל כל כך התרגשת ביום הראשון? נכון.
אז זה מה שרש"י אומר לנו, בכל יום יהיו בעיניך כחדשים.
אז זה קודם כל מבחינת המצוות. היום הזה השם אלוקיך מצווך
את המצוות תרגיש כל יום את החידוש.
ובדומה לזה אומר רש"י גם על פסוק נוסף בפרשת כי תבוא. היום הזה נהיית לעם לשם אלוקיך.
אומר רש"י בכל יום יהיו בעיניך כחדשים. מה יהיה בעיניך כחדשים?
זה שכאילו אומר רש"י כאילו היום באת עמו בברית.
כאילו היום כרתנו ברית עם הקדוש ברוך הוא. עם ישראל עם ריבונו של עולם.
אז יש לנו גם את התורה, בכל יום יהיו בעיניך כחדשים.
גם את ארץ עם ישראל.
היום הזה נהיית לעם, אומר רש"י בכל יום יהיו בעיניך כחדשים. ובדומה זה אפשר להגיד גם על ארץ ישראל.
כתוב בתחילת פרשת כי תבוא, פרשת הביכורים,
שהאדם מגיע ל
לבית המקדש,
מביא את הביכורים אל הכהן ואז הוא אומר:
הגדתי היום לשם אלוקיך כי באתי אל הארץ.
לא היום הגעת לארץ.
אדם מגיע, הוא יכול להיות שאבותיו ואבות אבותיו
גרין כבר בארץ.
יכול להיות שהם דור 15 בארץ.
מה הוא אומר? הוא בא להביא ביכורים, הגדתי היום כי באתי אל הארץ.
מה באת לארץ? אתה נולדת פה. אבא שלך נולד, סבא שלך נולד. לא.
ברגע שאתה מביא ביכורים כאילו היום באת לארץ. אתה צריך להרגיש את ההתחדשות.
אז התחדשות, בכל יום יהיו בעיניך כחדשים. זה פירוש אחד של העניין הזה של המילה היום. וזה מה שרש"י מפרש בפרשת השבוע הקודמת.
כמובן שזה הכי משמעותי בדברים שאנחנו באמת חוזרים עליהם.
אם זה יום עבודה, אם זה
אם זה תפילין, אם זה תפילה.
אדם מתפלל. מה זה בעצם תפילה?
תפילה זה שיביתי השם לנגדי תמיד. תפילה זה בעצם אתה עומד לפני ריבונו של עולם. אתה נפגש עם מלך מלכי המלכים.
תארו לכם, השבוע בנט הלך להיפגש עם ביידן.
התרגש בנט או לא התרגש?
מה זה? זה
בשביל הרגע הזה הוא נהיה ראש ממשלה.
בשביל להצטלם עם נשיא ארצות הברית.
טוב.
ביידן כנראה לא התרגש.
על כל פנים,
על כל פנים, ברור שאתה נפגש עם עם אדם בעל עוצמה, אדם שאתה מעריך, ברור שאתה מתרגש.
רגע שאתה נפגש עם הקדוש ברוך הוא,
טוב, הרבה יותר קשה להתרגש כי אתה נפגש עם הקדוש ברוך הוא שלוש פעמים ביום בתפילה.
גם אם היית נפגש עם ביידן שלוש פעמים ביום,
כנראה לא היית כל כך מתרגש. אבל זה בדיוק הנקודה.
בכל יום יהיו בעיניך כחדשים. זה אתגר, זה לא דבר פשוט.
אז זה מה שרש"י אומר כאמור בפרשת שבוע של פרשת כי תבוא. אבל גם בפרשת ניצבים
זה חוזר על עצמו שוב ושוב הביטוי הזה היום. החל מ: אתם ניצבים היום כולכם.
אז אמרנו, יש בהמשך הפרשה יש בן 120 שנה אנוכי היום.
אז אפשר להגיד שהיום האחרון של משה, אם כי לא חייבים להגיד שזה ממש היום האחרון. אבל חז"ל אומרים בזוהר הקדוש כתוב משהו אחר.
אתם ניצבים היום כולכם, אומר הזוהר הקדוש,
דה ראש השנה. כלומר בעברית זהו ראש השנה.
בראש השנה אתם ניצבים היום כולכם לפני השם אלוקיכם.
ראשיכם, שבטיכם, זקניכם ושוטריכם כל איש ישראל.
טפכם, נשיכם, מחוטב עציך עד שואב מימך. כולם ניצבים לפני השם אלוקיכם. מכיוון שבראש השנה
הקדוש ברוך הוא
מעביר את כל באי עולם לפניו כבני מרון
ויודע מספר כולם וזוכר את כל הנשכחות
ומעביר את כולם בדין.
אז אתם ניצבים היום כולכם.
נכון. אז זה רומז. ודאי שמשה לא אמר את זה בראש השנה.
כי ספר דברים כתוב לנו מתי הוא התחיל. הוא התחיל לדבר בא' בשבט.
וה12 חודש באחד לחודש, זה א' בשבט.
והוא סיים בז' באדר שהוא נפטר.
אז לא עבר ראש השנה באמצע.
אז כשהוא אומר להם אתם ניצבים היום, הוא מתכוון היום. שאתם עכשיו עומדים להיכנס לארץ,
אתם ניצבים, והפשט כתוב אתם ניצבים היום כולכם וכולי, לעברך בברית אדוני אלוהיך הוא בבעלתו. אשר אנוכי מצוותך היום.
כלומר שוב היום.
היום אתם עומדים להיכנס לארץ ישראל. זה ברית, אני כורת איתכם ברית. ברית, מה זה ברית? מה פירוש המילה ברית?
הסכם, חוזה.
אז זה יותר חזק מהסכם וחוזה. ברית זה איזשהו הסכם וחוזה שמחבר אותנו בצורה מאוד מאוד מאוד חזקה. למשל, אנחנו אומרים
להיכנס בברית הנישואין.
או בבריתו של אברהם אבינו.
אדם שעושה ברית מילה, זהו, עכשיו זה לכל החיים.
זה תהליך אל חזור.
נישואין אמנם אפשר לגרש,
אבל גם אדם שמתגרש
מה? אי אפשר.
ברית אי אפשר.
אבל גם ברית נישואין שאפשר להתגרש,
לא, הוא אומר שברית מילה אי אפשר לגרש.
ברית מילה זו ברית מילה.
ברית נישואין הקדוש ברוך הוא כן יצר בתורה את המושג הזה של גירושין.
יש לפעמים מציאות כזאת ולפעמים זה גם דבר שהוא הדרך הנכונה במצבים במצבים מסוימים.
אבל אף על פי כן
הברית, זה שקוראים לזה ברית, זה גם אמירה שזה קשר מאוד מאוד מאוד חזק.
גם איש ואישה שהתגרשו, אז מה עכשיו אין להם שום קשר?
תמיד יש משהו.
אם יש ילדים על אחת כמה וכמה. אז היא אמא של הילדים שלו. הוא אבא של הילדים שלה.
אי אפשר להתנתק מזה. אפילו אם אין ילדים,
אבל ברגע שהיו נשואים זה משהו שנחקק בנשמה
לתמיד. עכשיו הוא כבר נשוי למישהי אחרת, וזה לא משנה.
יש משהו גם בקשר עם הנישואין שכבר אינם.
למרות שזה ספר כריתות, דבר הקורט בינו לבינה, ועדיין.
גם כשאתה קורט ענף מהעץ, אז נשאר שמה את הגדם של הענף.
זה לא כאילו לא היה כלום.
אז זה זה המושג של ברית.
עכשיו, אז בהרבה מקומות חז"ל בזוהר הקדוש דורשים שהיום, כל מקום שכתוב היום, זה רומז לראש השנה. למרות שמשה רבנו לא אמר את זה בראש השנה,
אבל הוא בעצם רומז
שזה נכון. הדבר הזה שעם ישראל עומדים ניצבים לפני השם, זה נכון גם בראש השנה.
אז מה בעצם המשמעות של המילה ניצבים? למה דווקא להגיד אתם ניצבים היום? אפשר להגיד
אתם עוברים בברית, אתם עומדים היום. מה זה ניצבים?
לפני הקדוש ברוך הוא.
המילה של ניצבים מופיעה בכמה וכמה מקומות בתורה. למשל, כבר במעמד הר סיני כתוב
ויוצא משה את העם לקראת האלוהים מן המחנה ויתייצבו בתחתית ההר.
הם מתייצבים בתחתית ההר.
גם למשל בבקריאת ים סוף כתוב: התייצבו וראו את ישועת השם.
נכון, והשם ניצב עליו. אז יש כמה וכמה מקומות בתנ"ך שאנחנו מוצאים את המילה הזאת של התייצבות ואז אנחנו יכולים דרך זה, אנחנו יכולים להבין מה המשמעות של המילים האלה, של המילה הזאת ניצבים. אתם ניצבים היום כולכם.
משמעות אחת של המילה התייצבות זה
אדם שמתייצב למשמרת. מתייצב למשימה.
למשל, כשבן אדם, כשחייל יש לו צו גיוס, אז באמת לא קוראים לזה צו גיוס.
במכתב כתוב צו התייצבות.
וזה גם בצו צו ראשון, צו שני, וגם בתרג גיוס וגם במילואים.
כתוב לך למעלה צו התייצבות. אתה חייב להתייצב במקום זה וזה. למה?
אתה מתייצב דום מתוח, מקבל פקודות. אתה מתייצב למשימה.
אז קודם כל, אתם ניצבים היום כולכם, ניצבים למשימה.
אנחנו אומרים הנני. הקדוש ברוך הוא
נכון.
כן. מה שאתה אומר לי לעשות, אני עושה.
יש בישעיהו פסוק שהוא אומר:
על משמרתי אנוכי ניצב כל הלילות. אדם ניצב על המשמרת.
זה אחת המשמעויות של המילה ניצבים.
ניצבים זה עומדים למשמר, עומדים לקבל פקודה.
אברהם אבינו כאשר הקדוש ברוך הוא פונה אליו ואומר לו אברהם אברהם ויאמר הנני.
אז חז"ל אומרים מה זה הנני? הנני, הנה אני. מה זה הנני? מישהו שאל אותך איפה אתה?
אני פה, אני מוכן למשימה, אני ניצב. אני מתייצב לקריאה.
מה שתגיד אני עושה. אומרים חז"ל, הנני לכהונה,
הנני למלכות.
אברהם אבינו מגיע, הוא יודע שהמשימה שלו תהיה גם
להיות הוא לא עצמו לא ממש כהן, אבל יצאו ממנו כהנים, יצאו ממנו מלכים.
הנני לכהונה, הנני למלכות.
הנני לשחוט, הנני להרג.
זאת אומרת, אברהם אבינו מוכן לכל משימה. גם משימה של כבוד כמו כהונה ומלכות, גם משימה קשה כמו לשחוט את בנו, גם משימה קשה כמו להרג. מוכן למות על קידוש השם.
אז זה משמעות אחת של ניצבים.
משמעות אחרת של ניצבים
זה לפעמים
כמו ניצבים בסרט. מה זה ניצבים בסרט?
שחקנים.
שחקנים ראשיים?
הפוך. שחקנים משניים כבודים.
הם סטטיסטים. הם בעצם רק תפאורה.
מקבלים כסף.
הם מקבלים כסף, כי צריך שיהיה אנשים מסביב, אבל בעצם יש את השחקנים הראשיים. הניצבים הם הרקע.
אני צריך לצלם את הגיבור הראשי בשעה שהוא הולך ברחוב סואן.
אז אני צריך מלא אנשים שהולכים מסביב.
אני צריך לצלם מישהו כאילו הוא עובר ברחוב חרדי.
אז או שאני אקח מלא חרדים
שיקבלו כסף על זה שהם מסתובבים ברחוב.
או
שאני אקח אנשים שהם לא חרדים ואני אבקש מהם להתחפש לחרדים, כי אני צריך ניצבים.
אפשר, אבל זה לפעמים יותר בעייתי.
נכון, יש לפעמים סרטים שיש בהם אלפי ניצבים, אלפי סטטיסטים.
ואז הכל האנשים האלה שהביאו אותם שואלים את הבמאי מה מה התפקיד שלנו?
אז הוא אומר להם, אתם ניצבים היום כולכם.
אתם ניצבים.
אתם, עכשיו, איפה איפה אנחנו רואים את זה?
רואים את זה בקריאת ים סוף.
התייצבו וראו את ישועת השם. מה עם ישראל צריכים לעשות? כלום.
השם ילחם לכם ואתם תחרישון. זה גם עניין של ניצבים.
אתה עכשיו תהיה סטטי, אתה לפעמים
ממתין בלי לעשות כלום, אתה רק מחכה.
לפעמים אתה מתייצב לפקודה, לפעמים אתה מחכה.
אדם צריך לדעת גם
להרפות. להגיד אוקיי, עכשיו אין לי איזה משימה, אני מחכה בצד.
אני שם את עצמי בצד. אני לא כל הזמן רודף להיות בפרונט. לא כל הזמן לחפש את הכבוד של להוביל. בסדר, עכשיו אני בצד, עכשיו מישהו אחר עושה. זה גם טוב, אני ניצב, אני סטטיסט.
והדבר האחרון,
הביטוי של ניצבים
מופיע גם בהקשר של שעומדים למשפט.
למשל, משה שופט את העם ויתרו שואל אותו:
מה הדבר הזה אשר אתה עושה לעם?
מדוע אתה יושב לבדך וכל העם ניצב עליך מן בוקר עד ערב.
אז כל העם ניצב למשפט, באים לעמוד למשפט.
גם כשהקדוש ברוך הוא נמצא במשפט, מה כתוב?
מזמור לאסף, אלוהים ניצב בעדת אל בקרב אלוהים ישפוט.
כלומר, ניצב זה גם עניין של משפט וזה כל כך מתאים לראש השנה.
אנחנו ניצבים לקבל תפקיד.
אנחנו ניצבים ומתבטלים כלפי הקדוש ברוך הוא.
אנחנו גם ניצבים למשפט.
וזה בעצם הדבר היפה שאתם ניצבים היום כולכם נוגע גם למשה רבנו בסיטואציה שהוא נמצא עם עם ישראל. עוד רגע נכנסים לארץ, עומדים עומדים בברית. אבל זה גם
לדורי דורות המשמעות הזאת
של ראש השנה. שאנחנו עומדים ניצבים בשלושת המשמעויות האלה. גם באים לקבל משימה, גם מתבטלים כלפי הקדוש ברוך הוא, וגם עומדים למשפט. בעזרת השם, המלך המשפט יחון את כולנו לחן ולחסד ורחמים ויכתוב אותנו לחיים טובים ולשלום.
רבי חנניה בן עקשיא אומר רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר אדוני חפץ למען צדקו הגדיל תורה ויאדיר.