בלוג

ערב טוב, ברשות מוריי ורבותיי.
אחת הברכות שמופיעה בפרשה, פרשת כי תבוא, כתוב ונתנך אדוני אלוהיך עליון על כל גויי הארץ.
השם ייתן אותך להיות עליון מעל כל העמים.
טוב, זה לא שאנחנו הרבה שנים בהיסטוריה שלטנו על כל העמים.
לא חושב שהיה איזה הזדמנות כזאת שהיינו איזה אימפריה ששלטה על כל, גם נגיד שלמה המלך.
בסדר, היינו מדינה חזקה, טובה, מצב כלכלי אחלה, אבל לא שלטנו על עמים אחרים.
בעיקר היינו ביחסי שלום עם עמים אחרים. איפה התקיים הדבר הזה? ונתנך השם אלוהיך עליון על כל גויי הארץ.
טוב, עליון זה לא אומר בהכרח שאתה שולט עליהם.
אפשר להסביר שאתה עליון מבחינה רוחנית.
כן, אז זה בא לידי ביטוי גם בדברים שכליים, כמו
השכל היהודי, הראש היהודי ממציא לנו פטנטים, המקום, כן, פרס נובל יחסית לגודל האוכלוסיה.
כן.
אבל כמובן לא רק במובן השכלי, אלא גם במובן הרוחני.
המדרש, תודה רבה.
המדרש מביא פה, המדרש מאריך פה מאוד. הוא מתחיל ואומר עם ישראל, התורה, סליחה.
אומר, התורה נמשלה לחמישה משקים: מים, יין, דבש, חלב ושמן.
חמישה משקים.
והמדרש מביא לכל אחד פסוק. מים שנאמר, "הוי כל צמא לכו למים", אין מים אלא תורה.
הכוונה היא מי שמרגיש צמא רוחני, ילך ללמוד תורה.
כן.
יין שכתוב, "לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי".
שהקדוש ברוך הוא אומר לעם ישראל, לכו תתעסקו בלחם וביין, אין הכוונה כפשוטו, תאכלו לחם ויין, זה מה שהפסוק צריך להגיד לנו.
הכוונה היא לכו תלחמו בלחמה של תורה ותשתו את יינה של תורה. אז התורה נמשלה ליין.
דבש וחלב שנאמר, "דבש וחלב תחת לשונך" בשיר השירים.
ועוד בשיר השירים גם שמן שנאמר, "שמן תורק שמך, על כן עלמות אהבוך".
הרי מדובר שמה על ה"דוד" וה"רעיה", והרעיה אומרת לדוד, "שמן תורק שמך".
בסדר, אז זה במשל. אבל מה הנמשל? הרי מדובר על הקדוש ברוך הוא. מהו השמן של הקדוש ברוך הוא? התורה.
ממשיך, איך כל זה קשור ל, הלחם והיין של התורה.
היין, בינתיים המדרש לא מסביר שום דבר. הוא אומר שבתורה
התורה נמשלה למים, יין, דבש, חלב ושמן.
הלחם המדרש לא סופר את זה. אתה צודק שגם לחם נמשל לתורה.
ויש עוד דברים שנמשלו לתורה.
"טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף".
אבל המדרש דווקא מביא חמישה משקים.
נוזלים.
כן, אז את הלחם הוא כרגע לא סופר. מבחינת המשקים יש חמישה.
נזכרתי את זה כי זה באותו פסוק. כי בפסוק של היין כתוב, "לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי".
אז הזכרתי גם את הלחם, אבל המדרש לא מזכיר אותו. המדרש רק אומר מים, יין, דבש, חלב, שמן.
טוב.
אבל אחר כך המדרש לא מסתפק בזה, אלא על השמן בעצמו מביא המדרש חמש מעלות שונות של השמן.
חמישה דברים שבהם השמן הוא מובחר.
למשל, דבר ראשון אומר המדרש, השמן תחילתו מר וסופו מתוק.
בהתחלה הוא זית. אבל אחר כך השמן מוסיף את, מוסיף שמן לסלט, זה מעדן לך את הסלט.
כן. אז זה תחילתו מר, בסוף זה נעים וטוב.
כך דברי תורה. בהתחלה שאדם עמל בדברי תורה זה מר.
מר, זה לא הרגשה, אבל לעמול בתורה, אתה לוקח איזה גמרא, אתה לוקח איזה עניין הלכתי שאתה לא יודע, ואתה לא מבין אותו, ואתה מתאמץ מאוד, אתה עמל בדברי תורה.
אז זה מאמץ.
אחרי שמצאת, אין יותר מתוק מזה.
אז זה משל אחד של השמן.
משל שני, כשם שהשמן מביא חיים לעולם.
כי אנשים יכולים לטבל בו את המאכלים ולהנות ממנו ולאכול ממנו.
כך התורה מביאה חיים לעולם.
דבר שלישי, כמו שהשמן מאיר את העולם, כי שמן אפשר גם להדליק, לא רק לטבל מאכלים.
אפשר גם להדליק אור. כך התורה מביאה אורה לעולם.
דבר אחר, דבר כבר מעלה רביעית של השמן, מה השמן איננו מתערבב בנוזלים אחרים.
כך דברי תורה, כך ישראל כתוב, לא מתערבבים באומות העולם.
דבר אחר, השמן, עכשיו מעלה חמישית, השמן לא רק שהוא לא מתערבב, הוא תמיד למעלה, הוא תמיד צף מעל.
וכך נאמר, בדיוק, זה משקל הסגולי שלו קטן.
וכך עם ישראל נאמר בהם "ונתנך השם אלוהיך עליון על כל גויי הארץ".
לא רק שאנחנו לא מתערבבים בעמים, אלא תמיד אנחנו למעלה.
אז זהו, פיזית זה לא בדיוק כך.
אבל אם אנחנו נעיין רגע היטב במדרש. קודם כל אנחנו יכולים לראות
אריכות רבה במדרש, חמישה משקים וחמש מעלות בשמן. קודם כל זה מקרה שזה יצא חמישה משקים וחמש מעלות?
כנראה לא מקרה, אין מקרה, מדרש לא מביא סתם דברים.
אבל דבר נוסף, לכאורה, מה פה קשור בכלל לפרשת השבוע? פרשת השבוע כתוב, ונתנך השם אלוהיך עליון.
היה מספיק להגיד, ישראל נמשלו לשמן, וכמו שהשמן תמיד צף, עם ישראל תמיד עליונים.
לא, הביאו פה את כל הדברים האלה כולם.
אז כדי להבין את זה יותר לעומק, באמת צריך להבין את הנושא של המספר חמש.
למה זה דווקא חמישה משקים ודווקא חמש מעלות שונות?
המספר חמש יש אותו בהמון המון הזדמנויות.
אנחנו יכולים לראות את זה בלמשל, הנשמה יש לה חמישה שמות.
נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה.
וזה לא סתם חמישה שמות, זה חמש מדרגות. נפש זו המדרגה הפשוטה של הנשמה.
נפש, משהו נפשי רגיל. זה קשור מאוד גם לחמישה חומשי תורה, זה קשור לאפילו בשם השם, שם המפורש.
י"ק ו"ק, כמה אותיות יש בו? ארבע. אה.
אבל חז"ל אומרים שקצו של י' (בי') ב-י' הראשונה, יש תג למעלה.
וחז"ל אומרים שקצו של י' זה מעלה בפני עצמה.
אז ביחד זה יוצא חמש מעלות.
אז בהרבה דברים, בהרבה דברים דרך אגב זה ארבע ועוד אחד.
אתה צודק, זה כאילו ה-י' בעצמה זה בעצם נחשבת האות הכי עליונה מתוך י"ק ו"ק.
מכיוון שה-י' לא במקרה, הרי דבר ככל שהוא יותר רוחני הוא פחות גשמי. הנשמה אתה יכול לראות אותה?
לא רואה אותה. היא רוחנית.
כך למשל איבר כמו הרגליים, רגליים זה איבר שאתה רואה אותו. הוא תופס חלק, חצי מהגוף זה תופס.
אז זה לא בגלל שזה רוחני כל כך. זה הפוך. בגלל שהרגליים זה הדבר הכי פיזי, הם רק מביאים אותך ממקום למקום. אתה עומד עליהם.
דבר חשוב, יקר, בעל ערך, אבל זה משהו גופני.
ככל שאתה פחות רואה את זה, סימן שזה משהו יותר רוחני.
את האמונה אתה יכול לראות? אתה לא יכול לראות. את הקדוש ברוך הוא אתה יכול לראות? גם לא.
אז אם כך, ה-י' שהאות הכי קטנה, אתה הכי פחות רואה אותה,
היא רומזת לעולם הכי רוחני. אבל אתה יודע מה יותר רוחני מה-י'? קוצו של י'.
קוצו של י', התג הקטן הזה שבגג של ה-י' זה עוד פחות אתה רואה אותו.
אז זה בעצם, עכשיו האמת היא שגם באותיות עצמן,
יש את ה, כשאנחנו, האותיות עצמן, זה המדרגה, כל אות שם.
אני אומר גם בזה יש חמש מדרגות.
האותיות עצמן זו המדרגה הכי גופנית.
התגים זה מדרגה אחת מעל זה.
אבל מעל התגים יש משהו שבספר התורה לא כתוב בכלל.
בחומש כתוב לנו ניקוד.
יש ניקוד, למשל, אה, אני יודע מה, בראשית ברא אלוקים.
בראשית, יש שווא מתחת לב', נכון? יש צרם מתחת לר',
יש חריק מתחת לש'. יש ניקוד.
אבל בספר התורה הוא לא כתוב.
כי הניקוד הוא חלק עוד יותר רוחני מאשר האותיות והתגים.
עוד מדרגה רביעית שהיא עוד יותר רוחנית, זה הטעמים.
שאנחנו קוראים בספר התורה, אנחנו קוראים את זה גם בטעמי המקרא. יש מנגינה.
צריך לקרוא את זה כך ולא אחרת. יש מנגינה מיוחדת לכל מילה.
מה?
יש טעמים.
בדיוק, הטעמים זה כמו התווים, המנגינה, מנגינה, המוזיקה של הפסוקים.
אז זו המדרגה הרביעית.
דרך אגב, גם בתפילה,
פיוט כמו העקד הנעקד והמזבח.
אפשר פשוט למלמל אותו. אמרתי את כל הפיוט. לקחת לו את הנשמה.
כשאתה שר אותו, המנגינה, התווים, המוזיקה, נוגע לך בנפש. נוגע במקום הכי עמוק.
אז בכל, כל התפילה היא נוקדת.
בכל משפט בעיקרון, בכל אות שאנחנו כותבים, יש בה בעיקרון גם את האות עצמה, גם את התגים, אם זה אותיות של ספר תורה, גם ניקוד, גם טעמים, במובן של התווים והמוזיקה של הפסוקים.
אבל יש גם מדרגה חמישית וזה המשמעות.
הרי לכל המשפט הזה יש לו משמעות.
אם איבדת את המשמעות, אתה יודע, אדם יכול לשיר שיר והוא מאוד נוגע אליו לנפש, אבל הוא בכלל לא הבין מה הוא אומר. הוא פשוט התרגש מהמוזיקה.
הוא לא הבין את המילים של התפילה, הוא לא הבין את המילים של הפסוק.
בסדר, זה גם מדרגה. אם הוא אמר והתכוון והתרגש.
אבל אם הוא לא הבין, משהו רוחני חסר.
אז זה גם חמש מדרגות. גם כאן יש לנו חמש מדרגות. אם אנחנו ניקח רגע, דיברנו על
המדרש הביא מים, יין, דבש, חלב, שמן.
על המים כתוב, "הוי כל צמא לכו למים".
הדגש הוא דווקא על ההליכה. הייתי מצפה שיגידו "הוי כל צמא, שתו מים".
אבל לא כתוב "שתו מים", "לכו למים".
כי המים משמשים לא רק לשתייה, אלא גם לרחיצה.
למשל אברהם אבינו אומר למלאכים שבאים אליו, שהוא יביא להם מים "ורחצו רגליכם".
אז המים הם אמנם יכולים להיות גם משהו מאוד עליון, אבל זה גם משהו מאוד תחתון.
זה גם קשור אפילו לרגליים. לכן הדגש הוא אפילו "לכו למים".
אז מים זו איזו שהיא מדרגה נמוכה פה במדרש.
לאחר מכן יין. היין בעיקרון שותים אותו.
כן, "ושתו ביין מסכתי". זה הפסוק שהמדרש מביא.
שותים. אז אם המים קשורים פה לרגליים, לאיזה איבר קשור היין?
לפה, לראש.
במובן מסוים, כן. אבל,
למה רגליים?
דורכים את הענבים. זה נכון שדורכים את הענבים, אבל, אבל פה לא מדובר על דרכו ענבים. כתוב "שתו ביין מסכתי".
עכשיו, קודם כל היין כמובן הוא נכנס לפה, מהפה הוא נכנס לקיבה.
אבל זה לא רק הקיבה, אלא כמו שאמרתם נכון, זה בעיקר הלב.
"יין ישמח לבב אנוש". שותים יין לא בשביל לשבוע בקיבה, למרות שזה גם משביע. הגמרא אומרת שיין זה משביע.
דרך אגב זה גם משמין, יש הרבה קלוריות ביין.
אבל בלי קשר לזה, היין בעיקר שותים אותו בשביל הלב.
אז אם המים זה קשור גם לרחיצה שזה קשור גם לחלק יותר תחתון.
היין כבר קשור ללב.
אחר כך יש לנו דבש וחלב.
דבש וחלב כתוב בפסוק "דבש וחלב תחת לשונך".
הלשון, למה דבש וחלב זה בלשון? כי העיקר בהם זה הטעם.
היין לא תמיד הכי טעים לך. זה לא עניין של הטעם.
אדם שותה וודקה, וויסקי או יין, לא משנה מה,
זה בעיקר בשביל ההרגשה, כן, זה לַגרון, זה ללב.
בעיקר בשביל ההרגשה של האלכוהול שמשמח אותו.
זה לא תמיד הטעם. אדם שותה גם אם זה לא הכי טעים. יין זה לפעמים טיפה מר.
לפעמים חריף, שורף. זה לא עניין של הטעם.
אני לא אומר שאתה לא נהנה, יש כאלה שנהנים.
אבל העיקר פה זה הלב. דבש וחלב העיקר בהם זה הטעם.
לכן דבש וחלב תחת לשונך. שימו לב איך אנחנו עולים מהרגליים ללב, לפה אל הלשון.
ואחר כך הגענו לשמן. מה כתוב על השמן? "שמן תורק שמך".
שמריקים את השמן, הכוונה היא "טוב שם משמן טוב".
זה השם הטוב, זה כתר שם טוב.
כמו שמושיכים בשמן את הכהן הגדול, את המלך, את הנביאים. מושיכים אותם על ראשם.
זה כבר כתר על הראש.
נכון. אז הגענו מהרגליים אל הלב, אל הפה אל הלשון, אל הכתר שמעל הראש.
אז אנחנו מבינים שיש פה איזו שהיא הדרגה.
אז המדרש קודם כל לוקח אותנו, מביא אותנו לחמישה משקים אלה כדי להבין, לגרום לנו להבין שיש פה הדרגה, לא סתם הדרגה.
הדרגה מהיותר חומרי אל הכי הכי רוחני.
כתר שכתוב "שלושה כתרים הם: כתר כהונה, כתר תורה, כתר מלכות. וכתר שם טוב על גביהם".
אז זה הכתר העליון ביותר.
כתר זו גם הספירה בעשר הספירות שבקבלה זו הספירה הכי עליונה, הכי רוחנית.
שהיא גם כנגד קוצו של י' שזו המדרגה החמישית כפי שהזכרנו.
אז זה בעצם חמישה משקים.
אבל יש גם חמש מעלות בשמן עצמו. השמן שהוא אמרנו במדרגה הכי גבוהה,
גם בו נשים לב, יש פה חמש מדרגות, שגם הן, יש בו חמש מעלות וגם הן כל אחת יותר גדולה מהשניה.
המעלה הראשונה, המדרש אומר שבהתחלה השמן הוא מר,
ואחר כך הוא הופך להיות מתוק. בהתחלה הוא בא מהזית והופך להיות מתוק.
זה מעלה. אבל זה עדיין מעלה שמדגישה את המרירות והקושי.
זו מעלה עדיין נמוכה יחסית.
לאחר מכן, המעלה השנייה זה שהשמן הוא חיים לעולם.
הוא מטבל את המאכלים ואתה אוכל מזה ואתה חי מזה.
זה כבר מדרגה חיובית, אין בזה מרירות וקושי.
אבל זה עדיין משהו חומרי. אתה פשוט אוכל. זה אכילה, זו הנאה.
אחר כך מדרגה שלישית שהשמן הוא נותן אור לעולם.
זה כבר מדרגה רוחנית. זה לא רק אוכל, זה אור.
האור, כן, האור זה גם מנורת הזהב בבית המקדש, זה נרות השבת.
האור זה בשביל ללמוד תורה, האור זה בשביל לראות את חברך, את בני משפחתך.
האור הוא כבר משהו נפשי ורוחני.
שתי המדרגות האחרונות הן דומות אחת לשנייה, אבל הן טיפה שונות.
המדרגה הרביעית שהמדרש אומר זה שהשמן לא מתערבב עם המשקים האחרים,
והמדרגה האחרת זה שהשמן צף מעל המשקים האחרים.
ושני הדברים האלה נמשלים לעם ישראל.
שעם ישראל לא מתערבב עם אומות העולם, אלא שומר על הייחודיות שלו, ולא רק שומר על הייחודיות, אלא הוא למעלה.
אז שתי המעלות האלה הן באמת המעלות הגבוהות ביותר.
ולכן, כל זה, כל האריכות הרבה הזאת של המדרש, חמישה משקים, חמש מעלות בשמן.
כל זה המדרש בא בעצם לבאר לנו מה זה הפסוק שאומר "ונתנך השם אלוהיך עליון על כל גויי הארץ".
אין הכוונה שאתה שולט בהם, אין הכוונה שאתה תמיד הכי עשיר, אין הכוונה שאתה תמיד עם האימפריה הכי גדולה או הצבא הכי חזק.
הכוונה היא שאתה עליון מבחינה רוחנית.
כמו שיש לנו את חמשת המשקים שאתה עולה מהרגליים עד הכתר שם טוב.
כמו שבתוך השמן יש לנו את חמש המעלות שזה עולה מהמרירות והקושי, אל החומריות, אל הרוחניות, אל המעלה הרוחנית העליונה של עם ישראל.
כך בעצם עם ישראל עליון על כל האומות לא בגלל עושרו וגדולתו, אלא בגלל השליחות הרוחנית שלו, בגלל התורה שיש בו,
בגלל הזכויות הרוחניות שלו בו, בגלל השבועה שנשבע הקדוש ברוך הוא לאבותינו אברהם יצחק ויעקב.
זוהי המעלה הרוחנית שעליה נאמר "ונתנך השם אלוהיך עליון על כל גויי הארץ".
רבי חנן בן קשע אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך ירבה להם תורה ומצוות שנאמר:
"אדוני חפץ למען צדקו, יגדיל תורה ויאדיר".