בלוג

ערב טוב, רבותיי ורבותיי.
אנחנו שומעים בפרשת השבוע, פרשת יתרו על מעמד הר סיני ועל עשרת הדיברות.
האמת היא שבכל מקום לא כתוב את המילים עשרת הדיברות.
מה כן כתוב?
עשרת הדברים.
זה כן כתוב בתורה, בכמה מקומות.
ולא כתוב בפרשה שלנו. בעיקרון תיאורטית אפשר לספור את עשרת הדיברות גם בצורה אחרת.
אבל זה כן כתוב בפרשת למשל פרשת כי תסא.
ויכתוב על הלוחות דברי הברית, עשרת הדברים.
גם בספר דברים בפרשת ויתחנן כתוב:
ויגד לכם את בריתו אשר ציווה אתכם לעשות, עשרת הדברים, ויכתבם על שני לוחות אבנים.
וגם פרשת עקב כתוב:
ולכתוב על הלוחות כמכתב הראשון את עשרת הדברים. גם על הלוחות השניים כתובים עשרת הדברים.
אז זה ברור שיש פה עשרה דברים.
דרך אגב, זה לא לגמרי ברור שהעשרה דברים האלה זה עשר מצוות.
זה לא חייב להיות שיש פה עשר מצוות, אולי יש פה גם יותר מעשר מצוות, ואולי גם פחות.
כי למשל יש מחלוקת גדולה, לא נדבר עליה היום, האם הדיבר הראשון שאומר הקדוש ברוך הוא, האם זה מצווה?
מה הדיבור הראשון שאומר השם בעשרת הדיברות?
אנוכי השם אלוקיך.
שאפשר להבין את זה בתור מצווה. מה המצווה פה?
לא יהיה לך אלוקים אחרים. זה כבר הדיבר השני.
אז בדיבר הראשון מה המצווה?
אנוכי השם אלוקיך.
אז מה המצווה?
מה אני צריך לעשות?
הרמב"ם מונה את זה כמצווה. המצווה הראשונה בספר המצוות לרמב"ם זה מצוות האמונה.
להאמין, לדעת שיש אלוקים.
שנאמר אנוכי השם אלוקיך.
אז אומנם לא כתוב פה האמן בי שאני השם אלוקיך, אבל ככה הרמב"ם מסביר את הדברים. לעומת זאת, הגאונים וגם חלק מהאחרונים, הרברבנל ועוד, אומרים שאין פה מצווה, זה הקדמה, זה הכרות. אנוכי השם אלוקיך.
מאוד אנחנו עם ישראל.
ועכשיו המצוות הן וכן הלאה. ולכן לפי השיטה הזאת אפשר להגיד שיש רק תשע מצוות.
זה עדיין עשר דיברות. הדיבר הראשון הוא לא מצווה.
הדיבר הראשון הוא פשוט הקדמה למצוות.
ויש כאלה שאומרים שיש פה יותר מעשר מצוות.
למה? כי גם אנוכי השם אלוקיך זה מצווה כמו הרמב"ם, אז יוצא לנו עשר. אבל גם למשל, שמור את יום השבת לקדשו וגם זכור את יום השבת לקדשו, שתי מצוות נפרדות.
שמור בעצם זה לא לעשות כל מלאכה.
לשמור את השבת, לא עושים מלאכה, אז מצוות לא תעשה.
ומה זה לזכור את השבת? איך מקיימים את המצווה הזאת?
אומרים חז"ל, זכרהו על היין, כלומר לעשות קידוש.
קידוש בשבת זה מצוות עשה מדאורייתא.
לעשות קידוש, להזכיר את יום קדושת השבת.
לא היין, אבל להגיד את הברכה, ברוך אתה השם מקדש השבת. חז"ל תיקנו להגיד את זה על היין.
אבל להזכיר זה מן התורה. זכור את יום השבת.
בכל אופן,
יש פה עשרה דברים. שוב, יכול להיות פחות מצוות, יכול להיות יותר מצוות, אבל עדיין זה עשרה.
האם זה מקרה שזה עשרה? בוודאי שזה לא מקרה.
קודם כל, אנחנו מוצאים עוד הרבה דברים שיש עשרה. מה עוד יש עשרה?
מניין ביהדות. עשרה גברים, לא, זה עשרת הדברים, אבל גם עשרה גברים זה גם כן יש לזה משמעות, זה מניין.
אם אין לך עשרה, אתה לא יכול לעשות קדיש, קדושה, חזרת הש"ץ, ברכו וכולי.
קריאת התורה.
זה לא דאורייתא, זה דרבנן תיקנו.
אבל הם גם למדו את זה מן התורה, שכל דבר שבקדושה
בעשרה.
לומדים את זה מהפסוק שנאמר דווקא על המרגלים.
עד מתי לעדה הרעה הזאת.
כמה מרגלים נאמר להם העדה הרעה?
עשרה. היו 12 מרגלים.
אה, אבל שניים מתוכם היו צדיקים. כלב ויהושע היו צדיקים. אז כמה זה העדה הרעה? עשרה. מכאן שכל מקום שכתוב עדה זה עשרה.
ופסוק אחר אומר בתהילים: אלוקים ניצב בעדת אל.
כלומר, הקדוש ברוך הוא נוכח כשיש עדה, כשיש עשרה.
אז אומנם לא פסוק בתורה, אבל זה פסוק בתהילים וחז"ל למדו ממנו ש עשרה הקדוש ברוך הוא ניצב. לכן אפשר להגיד דבר שבקדושה.
מה עוד יש לנו עשרה בתנ"ך?
10 מכות שקיבל פרעה. נכון.
מה עוד? עוד משהו?
מספר 10, לא כתוב את המספר 10, אבל חז"ל מונים עשרה מאמרות שבהם נברא העולם.
עשר פעמים כתוב בספר בראשית: ויאמר אלוקים. בשבעת ימי השבוע, זה שבעה ימים, אבל למשל, ויאמר אלוקים, יהי אור.
ויהי אור.
ויאמר אלוקים, יהי רקיע בתוך המים.
וכן הלאה. עשר פעמים הקדוש ברוך הוא מדבר ובורא את העולם.
אז העולם נברא בעשרה מאמרות, הקדוש ברוך הוא מדבר אלינו עשר דיברות, יש עשר מכות אצל פרעה, יש עשרה גברים שזה מניין, ו-
זה הכל מתחיל מ-10 הספירות שאומנם לא כתובות בתורה, אבל זה נמסר בקבלה מרוב לתלמיד ומתלמיד לתלמיד, 10 הספירות.
שזה
נכון.
שבע הפטרות של נחמה ועוד שלוש של פורענות, גם כן ביחד עשר.
ואם כבר התחלת להזכיר את זה,
כן, אם אתה מצרף דברים אז אפשר להגיע להרבה דברים. למרות שכן, יש פה עשר הפטרות רצופות. זה לא סתם אספתי מירחבי השנה.
אלא זה שלוש הפטרות סמוכות לתשעה באב בשלושת השבועות מימי בין המצרים, ומיד אחרי תשעה באב עוד שבע הפטרות עד ראש השנה.
וזה קבוע.
אם יוצא לך
שבתות אחרות, אז מצטרפים את השבתות. העיקר שתמיד יהיה לך בדיוק שבע הפטרות לא עד ראש השנה, עד בעצם עד חגים. כלומר, יש לך גם לפעמים, כן, עד שבת תשובה למעשה. שבת תשובה היא תמיד כבר ההפטרה של שבת תשובה זה כבר אחרי שבע דנחמתא.
אז יש פה עשר הפטרות רצופות, ומעניין שהם גם מחולקות לשבע ושלוש.
מה עוד מחולק לשבע ושלוש?
בוודאי עשרת המכות מחולקות לשבע ושלוש. זה מאוד בולט. איפה החלוקה? איך מחולק?
שבע בפרשת וירא, ועוד שלוש בפרשת בו.
גם עשר הספירות מחולקות בצורה מאוד ברורה לשבע ושלוש.
כי יש לנו שלוש שהן השלוש ספירות, זה נקרא ג' ראשונות, שלוש ספירות ראשונות, כתר חוכמה ובינה, זה ספירות עליונות שלא מתגלות בעולם.
ויש שבע תחתונות.
חסד גבורה תפארת נצח עוד יסוד מלכות, אלה שבע הספירות שהן תחתונות שהן מתגלות בעולם.
גם בעשרת הדיברות במובן מסוים אפשר לחלק את זה גם לשלוש ושבע.
מכיוון שהשלוש הראשונות
שלוש הדיברות הראשונות עוסקות ביחס בינך לבין הקדוש ברוך הוא. לא רק בן אדם למקום, אנחנו יודעים שיש חלוקה, נתחיל אולי נזכיר שיש הרבה חלוקות. יש למשל חלוקה של חמש וחמש.
חלוקה של עשרת הדיברות לחמש וחמש כתובה כבר בתורה.
איפה זה כתוב בתורה?
שכתוב
שהוא כתב את עשרת הדברים על שני הלוחות. כן, זה כאמור, כתוב במפורש, למשל בפרשת, פרשת ויתחנן כתוב:
ויגד לכם את בריתו אשר ציווה אתכם לעשות עשרת הדברים ויכתבם על שני לוחות אבנים.
גם פרשת כי תסא כתוב: ושני לוחות העדות ביד משה.
אז תיאורטית אתה צודק, יכול להיות תיאורטית שזה מחולק אולי בצורה אחרת. אבל זה שני לוחות. עשרת הדברים בשני לוחות.
אז בתוכן זה מאוד בולט. זה בן אדם למקום, זה בן אדם לחברו.
למרות שכאדוע, החמש האחרונות זה לגמרי ברור שזה בן אדם לחברו. לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב.
לא תענה ברעך עד שקר. אל תשקר בעדות, אבל עדות היא תמיד כנגד חברך.
ולא תחמוד. שזה גם כן בעצם לא תחמוד מה שיש לרעך.
לא תחמוד אשת רעך, בית רעך, כל אשר לרעך. זה בעצם בן אדם לחברו.
אבל אם אנחנו נחזור לחמשת הדיברות הראשונות, אז אנוכי השם אלוקיך, אם זה מצוות האמונה, זה בינך לבין הקדוש ברוך הוא.
לא יהיה לך אלוקים אחרים על פני, זה כמובן בינך לבין הקדוש ברוך הוא.
לא תשא את שם השם אלוקיך לשווא. אל תישבע לשווא, אל תזכיר שם השם, זה עניין של כבוד כלפי הקדוש ברוך הוא.
אז זה גם בן אדם למקום.
זכור את יום השבת לקדשו, או שמור את יום השבת לקדשו, שבת זה גם בן אדם למקום. הדיבר החמישי הוא כבד את אביך ואת אמך. זה בן אדם למקום או בן אדם לחברו?
אז אפשר להגיד גם וגם. לכאורה זה בן אדם לחברו, כי זה בן אדם להורים שלו.
אבל דווקא זה שהתורה שמה את זה בחמש דיברות הראשונות, זה מלמד אותנו שזה בעצם גם בן אדם למקום.
כי למה אתה מכבד? שלושה שותפים לאדם.
ולמה אתה מכבד את ההורים? כיבוד ההורים הוא לא רק בגלל שהם גמלו לך חסד וגידלו אותך, אז גם אתה עכשיו מכבד אותם.
בן אדם לחברו. אלא זה גם בן אדם למקום. זה גם מתוך הבנה שדם מאין באת? מאין באת? שלושה שותפים באדם, ההורים שלך והקדוש ברוך הוא.
וזה כאשר אתה מכבד את ההורים שלך, אתה בעצם מכבד את מי שברא אותם.
נכון, נכון. אז זה בעצם גם בן אדם למקום.
גם דרך אגב עשרת המכות, גם מתחלקות חמש חמש. כתוב לנו בחמש הראשונות: ויכבד פרעה את ליבו. בחמש האחרונות: השם מכבד את לב פרעה. אז זה גם מחולק חמש חמש.
יש הרבה חלוקות גם לעשרת המכות וגם לעשרת הדיברות וגם יש כל דבר יש כמה וכמה חלוקות.
בעשרת המכות יש בעצם גם כן חלוקה של שבע ושלוש.
איך? השלוש הראשונות של עשרת המכות הם קשורות לריבונו של עולם.
אז אמרנו כבר הזכרנו אותם, אנוכי השם אלוקיך, לא יהיה לך אלוקים אחרים על פני, ולא תשא את שם השם אלוקיך לשווא.
נכון שגם שבת זה בן אדם למקום.
אבל שבת זה אתה מקיים את השבת. בינך לבין עצמך ומשפחתך ועם הקהילה, אתה עושה את זה כי השם ציווה.
אבל לעומת זאת שלוש הראשונות
זה ישירות ביחס שלך לקדוש ברוך הוא. אז זה גם כן איזשהו ביטוי לדבר.
יש לנו עוד חלוקה של עשרת המכות, וזה שתיים ושמונה.
מה החלוקה של השתיים והשמונה?
השתיים הראשונות נאמרו לנו מפי הגבורה, ישירות מאת השם.
איך רואים את זה? שתי הדיברות הראשונות נאמרו בצורה הזאת של גוף ראשון.
אנוכי השם אלוקיך. מי מדבר? מי אומר אנוכי? השם.
בדיבר השני, לא יהיה לך אלוקים אחרים על פני.
מה זה על פני? על פניו של השם.
לומת זאת, בדיבר השלישי כבר כתוב: לא תשא את שם השם אלוקיך לשווא.
אם השם היה אומר את זה, מה הוא היה אומר? לא תשא את שמי לשווא.
מכאן, כך אומר רבי שמעון בן לוי, ששתי הדיברות הראשונות נאמרו מפי הגבורה, שמונת הדיברות האחרות נאמרו על ידי משה.
נכון.
כי כתוב שעל כל דיבר ודיבר שמה, הקדוש ברוך הוא פרחה נשמתם. ואז כתוב בתורה שאמר עם ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, אמר למשה, דבר אתה עמנו ונשמע, ואל ידבר עמנו אלוקים פן נמות. אנחנו מרגישים שאנחנו מתים. זה הייתה הכוונה פרחה נשמתם. הנשמה עוזבת את הגוף. הם מרגישים שהם מתים.
ולכן הם באים ואומרים: דבר אתה עמנו ונשמע. מתי אמרו את זה?
אחרי כל עשרת הדיברות ששכבר נגמר, אז הם מבקשים להפסיק.
אומר רבי שמעון בן לוי: אחרי שתיים.
חכמים חולקים עליו.
חכמים אומרים שכל הדיברות שמעו ישראל מפי הקדוש ברוך הוא.
ובכל זאת הרי כתוב דבר אתה עמנו ונשמע? כן, אחרי הכל.
הדבר הזה הוא קצת מוזר, כי באמת קודם כל זה מאוד בולט כמו שאמרנו, בלשון והנוסח של הדיברות.
וחוץ מזה, אחרי שנגמר הכל, עכשיו אתם מבקשים להפסיק?
זה כמו שהרב יסיים את הדבר תורה, בן מנחה לערבית, יגיד כבר, רבי חנניה בן קשה אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל וכולי, ואז יגידו לו, רבנו, בוא נתפלל כבר ערבית, כבר מאוחר. מה אתם רוצים? כבר סיימתי. עכשיו אתם מבקשים להפסיק? כבר באמת כבר נגמר.
אז כאילו אחרי שנגמר אין טעם לבקש בוא נפסיק.
אז עשרת הדיברות היו נגמרו. עכשיו אתם מבקשים להפסיק? כבר באמת כבר נגמר.
ולכן
אפשר להסביר שחכמים ורבי שמעון בן לוי בעצם אפשר לומר אלו ואלו דברי אלוקים חיים.
שניהם צודקים. איך יכול להיות?
כי כתוב בירושלמי
שבתחילה הקדוש ברוך הוא אמר את כל הדיברות בבת אחת.
לא רק שמור וזכור בדיבור אחד נאמרו, מה שאין הפה יכול להגיד ואין האוזן יכולה לשמוע.
אלא כל הדיברות כולן. הקדוש ברוך הוא אומר הכל בדיבור אחד.
לאחר מכן התחיל להגיד כל דיבור ודיבור בפני עצמו.
כדי שהם גם יבינו. בהתחלה הוא אומר הכל ביחד, אי אפשר להבין כלום. זה רעש, עשר דיברות, אתה לא שומע אף מילה, אתה לא מבין.
אבל הכל ביחד, אחר כך דיבור אחרי דיבור אחרי דיבור.
ולכן מצד אחד, אומרים חכמים,
את כל הדיברות שמענו מפי הקדוש ברוך הוא. צודקים. בהתחלה שמעו, אומנם לא הבנו כלום, אבל שמענו הכל מפי הקדוש ברוך הוא.
אני לא הייתי שם, כלומר, אולי אני מניח שנשמתי הייתה שם, אז אני לא יודע. אבל כנראה הכוונה היא
כן.
כנראה הכוונה היא שכאילו שני בני אדם, כביכול, אדם אחד אומר זכור והשני אומר שמור, בבת אחת.
כן, כמה קולות.
אז גם שאומרים את כל הדיברות בבת אחת, על אחת כמה וכמה שאי אפשר לשמוע.
אבל זה מה שאמרו חכמים,
את כל הדיברות שמענו מפי הקדוש ברוך הוא. לעומת זאת, רבי שמעון בן לוי אומר, שתי דיברות, למה? כי אחרי שמענו הכל, אז הוא אמר את הדיבר הראשון, אמר את הדיבר השני, ואז הם אמרו די, לא יכולים יותר, תציל אותנו, דבר אתה עמנו ונשמע.
אבל אם כך, אם אין מחלוקת, אז למה כל אחד מדגיש משהו אחר?
רבי שמעון בן לוי מדגיש את שתי הדיברות הראשונות, כי שתי הדיברות הראשונות, תאמינו בהשם, אל תאמינו באלוקים אחרים. זה בעצם שתי הדיברות היסודיות שמהן נגזרת כל היהדות.
לומת זאת, חכמים אומרים: את כל הדיברות שמענו מפי הקדוש ברוך הוא. שא לא תגיד לי, לא, יש כאלה יותר, יש כאלה פחות, הכל זה התגלות אלוקית.
אז אף על פי שאין מחלוקת מה באמת היה במציאות, כי כמו שאמרנו, אפשר להגיד שאת הכל שמענו בבת אחת בלי להבין, ואז התחיל להגיד שתי דיברות ראשונות, אחד אחד, ואז עצרו אותו.
אבל אף על פי כן, יש צד לחדד כל אחד ואחד.
ומה שחכמים אומרים שעשרת הדיברות כולם נאמרו מפי השם, הדבר הזה בעצם בא לידי ביטוי במשמעות של המספר 10.
כך אומר למשל המהר"ל.
המהר"ל אומר
שהמספר 10 הוא דבר שיש בו ריבוי, אבל מצד שני, הוא כלל אחד מקושר. כלומר,
זה הרבה שמאוחדים ביחד. זה המשמעות של המספר 10.
זה בא לידי ביטוי למשל בצורת הכתיבה של זה. אנחנו סופרים ספירה עשרונית, ולכן 10 זה אחד ואפס.
כלומר, זה בעצם עשירייה אחת. זה המשמעות של הדבר.
גם האות י' שהיא הגימטריה של 10, זה כאילו אות כל כך קטנה שאי אפשר לפרק אותה, זה כמו אטום. אי אפשר להיחלק כי זה כל כך קטן.
זה כמו נקודה אחת.
וזה בעצם הביטוי של המספר 10. לכן, כאשר הקדוש ברוך הוא בורא את העולם בעשרה מאמרות, הוא בעצם אומר בזה שהעולם כולו מאוחד.
העולם כולו הוא יצירה אחת של הקדוש ברוך הוא, יש הרמוניה בעולם. זה לא שיש פה כמה אלים, יש אל אחד שברא הכל.
זה לא תגיד יש טוב ורע, זה שני כיוונים שונים. הקדוש ברוך הוא יוצר אור ובורא חושך, עושה שלום ובורא רע. כך לשון הפסוק. הכל זה מהקדוש ברוך הוא.
ולכן דווקא המספר 10. המספר 10 מבטא המון דברים שכולם מאוחדים יחד. ולכן גם
גם י' מספר 10.
שנייה אחת, וזה גם הסיבה
שגם מניין של גברים זה עשרה.
שוב.
בורא רע. לא, לא, בפסוק כתוב:
עושה שלום ובורא רע. אנחנו בתפילה מעדנים את זה, רוצים לא רוצים להזכיר רע בתפילה.
אז אנחנו משנים. הגמרא אומרת, שנשאר.
זה פסוק. עושה שלום ובורא רע. אתה רוצה להגיד לדעת את המקור?
אני אגיד לך. כתוב? כן, כן, זה פסוק.
זה פסוק בישעיהו פרק מ"ה:
אני השם ואין עוד זולתי. אין אלוקים עזרי, ולא ידעתני. למה אדות ממזרח שמש ומרב, כי אפס בילדתי, אני השם ואין עוד. יוצר אור ובורא חושך, עושה שלום ובורא רע, אני השם עושה כל אלה.
ישעיהו פרק מ"ה.
אז אז זה הרעיון של המספר 10, שזה האחדות. ולכן גם
מניין של גברים זה 10.
כי בעצם, כל אחד בא להתפלל, מתפלל את התפילה שלך. שאני מתפלל על רפואה, אני אולי חושב על משהו אחד. אתה חושב על מישהו אחר.
שאני חושב על פרנסה, אני מן הסתם חושב על פרנסה שלי, אתה חושב על פרנסה שלך. כל אחד כדי שיחשוב גם על פרנסה של עם ישראל כעם, כי בסוף גם על פרנסה של המדינה,
גם משפיע על כל אחד ואחד מאיתנו. בוודאי גם בכלל, על עניים ונזקקים. לחשוב על הרבה דברים.
אבל כל אדם שהוא מתפלל הוא חושב גם על דברים פרטיים, אבל גם על דברים לאומיים. אבל כשאנחנו מתפללים במניין, זוהי תפילת הרבים. זה הופך את התפילה למשהו הרבה יותר מאוחד. כולנו כאיש אחד בלב אחד יחד.
וזה בעצם הכוח של המספר 10. כן, רצית לשאול.
יש כאלה נוהגים לעמוד, יש כאלה נוהגים לא לעמוד.
אז אני אגיד לך מה מנהג אצלנו.
אני אגיד, אני אגיד בדיוק, אני אענה לך.
אענה לך.
יש, יש כאלה, יש כאלה. אני אסביר.
שאלת, אני אענה. הנה התשובה.
יש,
יש נוהגים, רבותיי,
יש נוהגים לעמוד בעשרת הדיברות, מכיוון שזה התגלות אלוקית, ויעמדו בתחתית ההר. עם ישראל בזמן מתן תורה עמדו, גם אנחנו עומדים.
מצד שני, יש מקפידים שלא לעמוד,
מכיוון שלא יגידו שהעשרת הדיברות הם החשובות ושאר התורה לא חשובות.
לכן יש כאלה נוהגים כך, יש כאלה נוהגים כך. אצלנו בבית הכנסת אנחנו מקפידים לעמוד במשך כל העלייה. לא רק בעשרת הדיברות,
אלא כמה פסוקים לפני כן. מהרגע שהעולה מברך, אז מוסיפים עוד כמה פסוקים, גם בהם אנחנו עומדים.
גם בטבריה עשו ככה.
כדי,
כדי שבסופו של דבר, מצד אחד אתה עומד בעשרת הדיברות כמו שעמדו במעמד הר סיני, מצד שני, אי אפשר להגיד רק עשרת הדיברות חשובות, כי אתה לא עומד רק בעשרת הדיברות.
אתה עומד גם כמה פסוקים לפני. אז ככה אנחנו פותרים את הבעיה.
רבי חנניה בן קשה אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפי כך רבה להם תורה ומצוות שנאמר, אדוני חפץ מען צדקו, יגדיל תורה ויאדיר.