בלוג

שיעור 1
-----------
טוב ערב טוב רבותיי.
אנחנו נכנסים לפרשת יתרו. חז"ל אומרים שיתרו, בלעם ואיוב, שלושתם היו באותה עצה.
כלומר, כאשר אמר פרעה, "הבה נתחכמה לו", פן ירבה.
היו שם שלושה יועצים: יתרו, בלעם ואיוב.
ואומר המדרש, כך מופיע על זה בגמרא סוטה דף י"א. אמר רבי חייא בר רבא, אמר רבי סימאי, שלושה היו באותה עצה: בלעם ואיוב ויתרו. בלעם שיעץ נהרג.
בלעם הוא זה שנתן את העצה הרעה, להכשיר את עם ישראל בעבודת פרך, להחשיד אותם בפרך, ואז לשעבד אותם ולהתעלל בהם.
ולכן בלעם נהרג.
איוב, ששתק, נידון בייסורים. הרי יש לנו ספר שלם, ספר איוב. לכאורה מתואר ספר איוב, איש צדיק, תם וישר, ירא אלוקים, סר מרע.
מקריב קורבנות כל שבוע.
פתאום אנחנו רואים בספר איוב, המון רעות באות עליו. כל ילדיו מתים, כל רכושו עובד, הוא עצמו חולה בשחין.
דבר אחד לא לקחו ממנו, זה אשתו. ואומרים חז"ל שזה היה העונש הכי גדול.
"עד מתי תדברי כאחת הנבלות?" נכון.
אז אם כן, זה בכל אופן עונשו של איוב. ובספר איוב לא כתוב מה היה החטא של איוב.
הפוך, הרעים באים אליו בטענות, אומרים לו כנראה חטאת, כנראה פגמת, כנראה עשקת. והוא מתקומם, מה פתאום? הייתי צדיק תמים, לא עשיתי שום דבר רע.
הגמרא במסכת סוטה אומרת לנו, זה לא מדויק שהוא לא עשה שום דבר רע. כן, הוא פשוט לא עשה מספיק דברים טובים. הוא פשוט כשהיה עצה רעה לעם ישראל, אז הוא ישב ושתק.
יתרו ברח.
לא רצה להיות שותף באותה עצה רעה. זכה שבני בניו ישבו בלשכת הגזית. לשכת הגזית זו הלשכה בבית המקדש שבה ישבו הסנהדרין. שנאמר, כתוב בדברי הימים, ומשפחות סופרים יושבי יעבץ תירעתים, שמעתים, סוכתיים, הן המקנים הבאים מחמת אביו ותיקף.
הפסוק הזה הוא פסוק מאוד תמוה ועמוק והרבה דרשות נאמרו עליו. אבל בצורה פשוטה מה כתוב פה? משפחות סופרים יושבי יעבץ. מה זה משפחות סופרים? משפחות שהיו מחכמי הסנהדרין. ומה כתוב בסוף הפסוק? "המה הקינים".
הקינים, זה ממשפחת קיני חותן משה. ואם כן, קיש קני נכון.
וכך חבר היה קיני, כלומר חבר היה מצאצא איוב. ויעל היא אשתו של חבר הקיני, אשתו של חבר מצאצא יתרו.
זה לא בדיוק משפחה. משפחה רחוקה. כן, המורחבת. משה התחתן עם ציפורה, אבל היו עוד בנים ובנות, בעיקר היו בנות ליתרו, אחר כך היו לו גם בנים.
ו ו הצטרפו לעם ישראל בצורה כזאת או אחרת. שוב, יכול להיות חלקם התגיירו והפכו להיות חלק מהסנהדרין. חלקם כנראה לא התגיירו ובכל זאת באו עם עם ישראל אל ארץ ישראל. למשל, אנחנו מוצאים בספר שמואל, שמואל א' פרק ט"ו, כאשר שאול המלך הולך להילחם בעמלק, אז הוא הולך, כתוב "וירב בנחל" והוא אומר לקיני:
"לכו סורדו מתוך עמלקי, פן אוסיפך עמו, ואתה עשית חסד עם בני ישראל בעלותם ממצרים". כלומר, יש שמה קיני, צאצאים של יתרו, שהם כנראה לא חלק מעם ישראל, הם לא התגיירו. הם כנראה דבקים בעמלק, באויבים של עם ישראל.
אבל הם עדיין, הם באו אל ארץ ישראל יחד עם עם ישראל. וכנראה היו כאלה שכן התגיירו ממש והן משפחות סופרים, מבני בניו של יתרו היו ב בלשכת הגזית, מבני הסנהדרין.
אז צריך להבין קודם כל מה החוכמה לברוח. יתרו קיבל שכר, בניו היו בלשכת הגזית. על מה השכר? על זה שהוא קם וברח. מה חוכמה לברוח? בעצם הוא לא מנע את העצה הרעה. לכאורה, מה הוא הועיל בכך?
אבל יש מקום כדי להבין את זה, צריך לראות את יתרו מול האחרים, ובמיוחד מול איוב.
כי נשאלת השאלה, איוב שתק, הוא לא באמת הצטרף לעצה הרעה של בלעם. הוא לא באמת בא ואמר, "כן, בואו נשעבד את עם ישראל". ובכל זאת, איוב נענש.
כן, אשתו הסיתה אותו, "ברך אלוקים ומת". אבל אנחנו לא יודעים אם היא הסיתה אותו על הנושא של פרעה.
זה משהו אחר. עמל"ק זה משהו אחר. שואל על הנקודה הזאת של איוב. מי ששואל את השאלה הזאת, זה הגאון המכונה הגרי"ז. הגרי"ז, ראשי תיבות הגאון רבי יצחק זאב רבי יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק מבריסק שהיה מגדולי הציבור הליטאי, נפטר בשנת 1959.
לפני כ-60 שנה, קצת יותר מ-60 שנה.
הוא נמלט מאירופה, עלה לארץ ממש בתחילת מלחמת העולם השנייה, ו בריסק, בריסק זה בבלארוס. אז הוא ברח משם, הספיק לברוח עוד לפני, ממש בתחילת המלחמה, והגיע לארץ. היה תלמיד חכם עצום, משושלת בריסק, משפחת סולובייצ'יק, משפחה מפורסמת של גאוני עולם וגדולי תורה.
אז הוא שואל את השאלה הזאת, הקדוש ברוך הוא נותן לכולם מידה כנגד מידה. גם פה אנחנו רואים, בלעם שיעץ רעה נהרג. איוב, סליחה, יתרו שברח, זכה שבניו ישבו בלשכת הגזית. למה איוב, איוב שתק, שתק, לא עשה כלום. אז שלא יהיה לו לא רעה ולא טובה, למה הוא נענש בייסורים?
אומר הגרי"ז, בליבו איוב בוודאי התנגד לשעבוד ולעבודת הפרך הזאת.
כי איזה בן אדם נורמלי, איוב כתוב עליו שהוא היה ירא אלוקים וסר מרע. היה בסך הכל בן אדם צדיק. איזה בן אדם נורמלי לא מתקומם כנגד עצה כזאת. זה לא סתם עבודת פרך, עבודת פרך שהיא שוברת גוף ונפש.
עבודה שמלווה בגזרת שמד, להשליך תינוקות ליאור, להגיד להם לילדות להרוג את התינוקות. אז אולי, אני לא יודע עד כמה, שנייה, עד כמה היועצים היו שותפים בכל הפרטים האלה. אבל עצם השעבוד, לקחת עם שלם, להפוך אותם לעבדים, למרר את חייהם. זה זה דבר מזעזע.
זה נכון. וכאן אנחנו חוזרים לאלטרנטיבה. מה האלטרנטיבה? האלטרנטיבה היא לברוח. למחות אתה לא יכול, אתה צודק.
אז אומר הרב סולובייצ'יק, הוא אומר כך: כיוון שאיוב התנגד, אז למה הוא לא אמר כלום? כי הוא הבין שאין שום תועלת. מה אני אגיד? אני אצעק, אני אתקומם, סתם יהרגו אותי. אין, לא יעזור לי כלום.
אומר הרב סולובייצ'יק, בגלל זה הוא נידון בייסורים. למה?
כי מה קורה כאשר יש לאדם ייסורים? יש לאדם כאבים. ייסורים, אז מה הוא עושה?
מה אדם עושה? הוא צועק. הוא צועק, הוא נאנח.
מה אתה נאנח? זה עוזר לך ליאנח? זה מעביר את הכאבים? לא מעביר את הכאבים. בכל זאת, בן אדם צועק. למה? כי זה הטבע שלך. כשכואב לך, אז אתה צועק.
אז הטבע שלך צריך להיות גם לצעוק כאשר מתעללים בזולתך. וזה לא משנה שזה לא עוזר.
לא הכל הוא רק חשבון פרקטי.
לא הכל אתה צריך רק לחשוב מבחינה מעשית, מה יועיל, מה לא יועיל. יש לפעמים אמירה מוסרית, שמול עוול כזה, אתה לא יכול לשתוק. אז המחאה שלך יכולה להיות לברוח.
ומכאן אנחנו לומדים את מעלתו של יתרו. יתרו בורח, מה הוא הועיל בזה? הוא מנע את הגזירה? לא מנע. מנע את השעבוד? לא מנע.
הקל מעל עם ישראל? גם לא.
ובכל זאת, לא הכל בעולם הוא לפי השיקול הפרגמטי.
יש הרבה פעמים אנחנו מוצאים גם היום, פרגמטית, אז אולי כדאי, לא יודע מה, חשבו לפני חצי שנה שכדאי לתת כסף לחמאס, ככה נשתיק אותו. יש דברים שהם לא יכולים להיות נשקלים בשיקול פרקטי או פרגמטי. אתה צריך להגיד פה אמירה מוסרית עקרונית.
ודווקא ה השעבוד הזה של מצרים, אולי הדבר הכי הכי קרוב שאנחנו יכולים לדמות אותו, שאנחנו מכירים אותו, זה השואה.
בזמן השואה באירופה, היו מחנות עבודה. מחנות עבודה מתו בהם המונים, לא רק במחנות ההשמדה. גם במחנות העבודה.
כי מתו ברעב, מתו במחלות. הנאצים, ימ"ח שמם, כל הזמן, כל מה שהם הם ניסו לסחוט עד טיפת הכוח האחרונה את היהודים, לטובת מכונת המלחמה שלהם, וברגע שכבר אי אפשר ליהנות מהם יותר, אז זה אשמיד אותם.
אבל גם מחנות העבודה היו בעצם תהליך של השמדה.
כי בעבודת הפרך, המפרכת, בקור איימים, ברעב נורא, כאילו לא באמת אכפת היה לנאצים שיפלו יהודים כמו זבובים. ולכן מבחינתם, לא משקיעים באוכל, לא משקיעים בחימום, לא משקיעים בבגדים. אז באירופה, בחורף, בשלג, בקור כלבים, אז היהודים לעורם רק איזה כותונת מפוספסת, צריכים לצאת לעבוד.
ואם אין להם נעליים, אז הם מתים. כי אין דרך לשרוד שמה בלי נעליים. וכן הלאה.
והסיטואציה הזאת היא סיטואציה שמזכירה לנו קצת, במצרים כנראה לא היה קר כמו באירופה. אבל היה קשיים אחרים. אז היה מחלות, והיה היה הצלפות של הנוגסים, היה קשה מאוד.
וכאשר יענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ. אבל זה היה ממש בדרך נס. בדרך הטבע עם ישראל לא שורד את הדבר הזה.
ולכן, למה אני משווה את זה לשואה? כי בשואה יש דילמה מפורסמת, איך להתייחס לעומדים מן הצד.
יש גם ביד ושם ובעוד מקומות שעוסקים בחקר השואה, אז יש עיסוק שלם בנושא העומדים מן הצד.
הרבה פעמים אתה רואה אנשים, מה יכלו לעשות? הרי יש פה צבא, אס אס, יש פה משטרה חשאית, יש פה, יש פה עוצמות אדירות, אכזריות מאוד, וגם גרמני או פולני או אוקראיני שהיה עושה משהו לטובת היהודים, אחת דתו למות.
ומצד שני, כן, הציפייה המוסרית שלנו היא לא לעמוד מהצד. הציפייה המוסרית של העולם היא אמירה ש בשביל ששואה תקרה, לא מספיק שיהיה, לא יודע מה, כמה מאות אלפים של גרמנים רשעים, נאצים, אכזריים מפלצות.
צריך שיהיה עוד כמה מיליונים שיעמדו מהצד. כי בסוף, יכול בן אדם אחד לומר, מה יעזור שאני, בסך הכל אני אמות. אם אני אתקומם, אני בסך הכל אמות, אני לא יועיל כלום.
ובכל זאת, הציפייה המוסרית היא לא לשפוט את הדברים בעין פרגמטית. אלא באו לבוא ולהגיד, כן, אני מוחה. ואם זה אומר שאני רק אמות ואני לא אמנע כלום, אז אני אמות. אבל עשיתי מעשה.
אמרתי אמירה חזקה. השמעתי את קולי בעולם, ומי יודע? קודם כל בוודאי זה פועל פעולה אצל הקדוש ברוך הוא. ומי יודע? אולי זה גם יניע איזשהו כדור שלג, שאנשים יתחילו להתקומם כנגד זה, ובסופו של דבר יכול לעצור את המכונה המטורפת, הנוראית הזאת. כן, עידן.
אז כאילו בסוף, בסדר, לפי מה שאומר הרב סולובייצ'יק, אם הוא ברח, אז הוא ברח, ואיוב הוא שתק. לא, בגלל שהוא, בגלל שהוא שתק, אז הוא יקבל ייסורים, אז הוא קיבל ייסורים, והוא נהנה, הוא קיבל ייסורים. אז הוא ברח, אז הוא לא, הוא לא קיבל ייסורים. הוא ברח, הוא לא קיבל. אותו דבר.
הוא לא קיבל. ומה שביקש מהם, דבר שני, מה זה יעזור? הרי הוא אמר להם, "ועבדו וענו אותם 400 שנה". הוא אמר לאברהם אבינו. להגיד לא להגיד? כתוב שצריכים לקבל את זה. מה היה אם הוא לא יגיד לו לא יגיד לו?
זה היה גזרה. יש בזה כמה כמה תשובות. דבר ראשון, אתה שואל מה עזר יתרו שברח? הוא גם ברח. אז הוא לא לא התקומם. בריחה בהקשר הזה היא מרד בפרעה.
זאת אומרת, כאשר הוא בורח, אתם חושבים שזה הלך לו בקלות? מה, סתם קם יום אחד זה לא שהוא קם ואמר, "אתה יודע מה, פרעה, ככה לא מתאים לי. די, קח את המפתחות, אני הולך". הלך וזהו, ופרעה אמר לו, "טוב, נו, קיבלתי את מכתב ההתפטרות שלך". זה לא ככה בקלות. הוא היה זה היה סכנת נפשות.
יתרו שהוא בורח הוא מסכן את עצמו. כי הוא עכשיו הוא נאלץ הוא עכשיו בארמונו של פרעה, הוא צריך לצאת ממצרים. גם משה בורח.
בדור אחר כך, כן. משה בורח לאחר שהוא הורג את המצרי וה כן נודע דבר, ואז פרעה שומע, הוא מבקש את נפשו של פרעה, ומשה בורח.
והבריחה היא לא קלה. זה נראה לנו דבר קל, טוב, ברח. זהו, נעלם לו. לא, זה לא דבר קל. לברוח זה סכנת נפשות. הוא מסכן את עצמו, בעצם זה שהוא קם ובורח, הוא אומר את האמירה זה משהו שאני לא יכול להיות שותף לו.
עכשיו אולי היינו מצפים ליותר מזה. אולי היינו מצפים שהוא ימחה, יקום וימחה. בסדר, אבל גם הבריחה בהקשר הזה היא גם כן סוג של אמירה.
ואם אתה אם אנחנו שואלים, הרי הקדוש ברוך הוא כבר גזר את הגזירה, אז מה זה יעזור? בכל מקרה נגזרה גזירה. אני חוזר רגע לתקופה של השואה.
גם השואה כנראה נגזרה משמיים. עובדה, כן, אם זה קרה, כנראה זה נגזר מית השם. ובכל זאת, היו חסידי אומות העולם.
מה ההגדרה של חסיד אומות העולם? אדם שאינו יהודי, שהציל חיים של יהודים, ללא תמורה.
לא מדובר על בן אדם. אם בן אדם עשה את זה בתמורת כסף, הוא גם גם זה דבר יפה מאוד, וגם סיכן את עצמו, אבל הוא לא מוגדר כחסיד אומות העולם.
חסיד אומות העולם זה רק מי שעשה את זה ללא תמורה.
אני לא שומר פתח גן עדן. לא, אבל כאילו לכאורה כאילו מה התועלת, אמרו חיילים, הרי גוי אין לו אין לו עולם הבא. אני כאמור לא שומר גן עדן ואני לא יודע להגיד. אני לא לא הייתי למעלה ואם הייתי למעלה אני לא זוכר. אבל אז אני לא יודע להגיד מה השכר של בוודאי יש להם שכר.
איזה שכר? לא יודע, גן עדן העליון, גן עדן התחתון, אני לא לא מספיק מבין בזה. אבל אין ספק שיש להם חיי עולם הבא.
הוא נזכר בתורה. המושג של חסידי אומות העולם? לא, לא, לא, זה בגמרא. זה לא מוזכר בתנ"ך, תכף אני אגיד על זה עוד משפט. אני רק רוצה רק להגיד עוד משהו על חסידי אומות העולם. לכאורה, מה הם הועילו? הרי נגזרה גזירה. נגזרה גזירה. אבל גם הגזירה היא היא תלויה בנו. גם כאשר הקדוש ברוך הוא גוזר גזירה, עד כמה זה יהיה חמור, זה תלוי בנו ותלוי גם באנשים אחרים.
למשל, חסידי אומות העולם הצילו חיים של אנשים. בסוף, בשביל אותם אנשים ובשביל המשפחות שיצאו מהם, זה הבדל גדול. השואה עדיין הייתה ועדיין נרצחו שישה מיליון, אבל בשביל המשפחה הזאת זו משפחה שבחיים.
ולכן, יש לזה משמעות, יש לזה ערך גם על אף פי שנגזרה הגזירה. אני חוזר רגע לשאלה של דניאל. דניאל שאל, רגע, זה כתוב בכלל בתורה? אני רוצה לחדד את השאלה.
לא רק שזה לא כתוב בתורה. זה לא נשמע כל כך הגיוני. סליחה שאני אומר את זה בצורה כזאת. למה? כי יתרו, מתי התחיל השעבוד? אנחנו יודעים שעם ישראל היו במצרים 210 שנה.
לא כל הזמן הם היו משועבדים. 80 שנה מתוך ה-210. כנראה 80 שנה. כנראה. למה? כי השעבוד בוודאות כתוב מפורש שהוא התחיל אחרי שיוסף נפטר.
עכשיו, הם הגיעו למצרים, יוסף היה בן כמה? 39. נגיד נעגל את זה ל-40 לצורך העניין, אז עד גיל 110, זה 70 שנה. אז 70 שנה בוודאי לא היו משועבדים. אז כבר מתוך 210, נשאר 140.
אז מקסימום היה 140 שנה. עכשיו יכול להיות גם פחות, כי ויימות יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא. ובני ישראל פרו וירצו. ואז פרעה אומר, אז יכול להיות 140 שנה או קצת פחות.
אז אנחנו לא יודעים בדיוק כמה, אבל זה משהו כמו בין 80 לבין 140 שנה היה השעבוד. זה הרבה שנים. אפילו אם זה רק 80 שנה, אז בן כמה היה יתרו?
תחשבו שהוא אמור כן, הוא אמור להיות מהיועצים של פרעה לפני השעבוד. נגיד המינימום זה 80 שנה. שוב, יכול להיות גם 140 שנה השעבוד, אבל נגיד מינימום 80 שנה. ועוד, אז אז יתרו ואז הוא כבר היה אמור להיות לפחות בן 20, לא יודע, יועץ. מן הסתם כבר בן 40. אבל המינימום, מינימום בן 20, לא יכול להיות יועץ בן 10. אז יועץ מינימום בן 20 ועוד 80 שנה של שעבוד, אז הוא כבר בן 100 עד זמן יציאת מצרים.
ואז עוד הוא בא למשה. תאורטית זה יכול להיות, אבל זה זה קצת דחוק.
איך אני אסביר את זה? על דרך הדרש. על דרך הדרש.
עכשיו, גם איוב, גם איוב, יש דעות שונות בחז"ל מתי הוא היה. ודאי הגמרות חלוקות. יש דעה שהוא היה בכלל בזמן אברהם אבינו. איוב. יש דעה שלא היה ולא נברא, אלא משל היה.
אז אם הוא לא היה ולא נברא, הוא ודאי לא יכול להיות יועץ של פרעה. אז ודאי הגמרות חלוקות. ולכן, נראה שהגמרא בעצם רוצה לומר לנו, זה לא משנה מה באמת היה עם איוב ומה באמת היה עם בלעם, או עם יתרו.
מה שמשנה זה שאומרת לנו הגמרא, בכל דור ודור קמים עלינו לכלותנו. בכל דור ודור יש אנשים רשעים כבלעם שיועצים עלינו רעה.
בכל דור ודור יש גם בקרב הגויים אנשים מצפוניים ומוסריים כמו יתרו, שלא מוכן להשלים עם הדבר הזה.
אני אתן רגע דוגמה. חבורת האנטישמים מבית המשפט הבינלאומי בהג שבאים ו דנים אם עם ישראל הוא עושה רצח עם. זה זה עזייה שאי אפשר לתאר אותה. מתעלמים לגמרי מה
אבל הנה גם שם, במקום של הרשעים האלה, יש שמה איזה שופטת אחת מאוגנדה, שהיא יותר הייתה בעד ישראל מאשר אהרון ברק.
אהרון ברק עוד עוד כן פסק לרעתנו בשני דברים מתוך, לא זוכר כמה, 17. והיא גם בשני הדברים האלה, לא, הייתה לטובתנו. היא אמרה, כן.
אז הוא היה נציג של ישראל, וגם הוא לא ממש לטובתנו עד הסוף. ואותה גויה אותה גויה מאוגנדה היא זו שכן באה ו ותומכת בנו עד הסוף, מקיר לקיר.
אז בכל דור ודור, ושוב הזכרנו את חסידי אומות העולם בשואה, בכל דור ודור יש גם אנשים מצפוניים ומוסריים שהם עומדים לצידנו. ויש תמיד גם רוב, הרוב הדומם הוא דומם והוא עומד מהצד.
והוא שותק. ובשתיקה הזאת מאפשרים לרשעים לפעול ולהרשיע.
הדבר הזה אומר על הדבר הזה, וזה נסיים, אומר האדמו"ר מסוכטשוב, רבי שמואל בורנשטיין. והוא אומר בשם בספר שם משמואל. והוא אומר, למה זכה יתרו, הרי אמרנו שזה מידה כנגד מידה.
אז למה הוא זכה דווקא ל לשבת בסנהדרין? הוא אומר שה עצת הרשעים של פרעה "הבה נתחכמה לו". מה זה הבה? הבה זה בואו. הבה נעשה את הדבר.
אז הבה זה סוג של התאחדות לרעה. זה התאחדות של הכוח של טומאת מצרים להרע לישראל. וכיוון שהוא לא רצה להיות חלק מהאחדות לרעה, אז הוא זכה ובני בניו היו כחלק מהאחדות לטובה. כי הסנהדרין עניינם זה האחדות. הסנהדרין יושבים כחצי גורן עגולה, חצי עיגול, כדי שכולם יהיו פנים אל פנים, שכל אחד רואה את השני.
וכולם מתאחדים יחד ומתחברים ללימוד תורה ולקדושה, ללבן את אמת התורה ואת רצון השם. ולכן, בשכר שהוא לא רצה להשתתף בעצת הרשעים, זכה להשתתף בעצת הצדיקים. זכותו יגן עלינו ובזכותו זכה גם שתקרא פרשה על שמו, לא סתם פרשה. פרשה של נתינת התורה.
וזה לימוד גדול על העניין הזה ש גם גם בשעה של של גזירה וגם בשעה שאולי אני מרגיש שאני לא יכול להועיל הרבה, אבל האמירה המוסרית היא משמעותית וחשובה.



שיעור 2
-------------
```
דברי התורה והברכות לעילוי נשמתם.
אמן.

פרשת השבוע נקראת יתרו על שם יתרו חותן משה.

מה אנחנו יודעים על יתרו? חוץ מזה בפרשה שלנו הוא זוכה שהפרשה נקראת על שמו, זה גם לא סתם פרשה, זה פרשה של מתן תורה והיא נקראת על שמו. מה אנחנו בעצם יודעים עליו? הוא היה יועץ של פרעה. אהה. אז בתורה עצמה מה כתוב במפורש? בתורה עצמה כתוב בסך הכל שהוא היה כהן מדין.
כהן מדין זה לא מחמאה כל כך גדולה. מה זה כהן? עבודת זרה. כהן זה ה-הכומר של עבודה זרה. הוא היה המוביל של עבודה זרה במדין. זה לא איזה דבר חיובי עליו.

פרשת השבוע שלנו הוא מתגלה כאדם חכם, אדם שיועץ למשה עצה שמתקבלת ומתקבלת על ידי הקדוש ברוך הוא וכל המערך של בתי המשפט בישראל נבנה בעצם על פי עצתו של יתרו. שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרות.
חז"ל אומרים שהוא היה גם יועץ של פרעה. כך אומרת הגמרא במסכת סוטה דף י"א. אמר רבי חייא בר אבא, אמר רבי סימאי. שלושה היו באותה עצה. כאשר פרעה אמר הבה נתחכמה לו פן ירבה וכך הוא מתחיל בעבודת פרך, שלושה היו באותה עצה.
בלעם, איוב ויתרו.
בלעם שיעץ נהרג. בלעם הוא זה שיעץ את העצה הרעה הזאת לשעבד את עם ישראל בעבודת פרך. ולכן מה היה סופו? נהרג, הרגו אותו בחרב. מי הרג אותו?

מי הרג את בלעם?

תודה. מי שהרג את בלעם זה צבא ישראל שהיו 12,000 חלוצי צבא ואיתם פנחס בן אלעזר. רוח קודש רועה בידו. חז"ל אומרים שבלעם שפנחס אמר שם קדוש וטרל את בלעם באוויר באמצעות הקבלה שם של הקדוש ברוך הוא. ואז, זה כתוב במפורש, הרגו אותו בחרב. ובלעם בן באור הרגו בחרב.

אז הרגו אותו בחרב.
אם כן, בלעם שיעץ נהרג. איוב שתק נידון בייסורים. יתרו שברח זכו בני בניו שישבו בלשכת הגזית. מה היה בלשכת הגזית?

הסנהדרין הגדולה. לשכת הגזית הייתה לשכה בתוך בית המקדש ששם ישבה הסנהדרין הגדולה. 71 חברי הסנהדרין היו יושבים בלשכה מיוחדת בבית המקדש. לשכת הגזית היא בדיוק על הגבול של הר הבית, חציה בחול, חציה בקודש. שם ישבו הסנהדרין הגדולה. וחז"ל אומרים לנו שיתרו היה יועץ של פרעה ובאותה שעה שיעצו את העצה הזאת לשעבד את ישראל ולהרוג את הבנים הזכרים וכולי, יתרו בורח. בזכות שהוא ברח זכה ובניו, בני בניו היו בלשכת הגזית, היו בסנהדרין. שנאמר, פסוק בדברי הימים ומשפחות סופרים יושבי יעבץ תירעתים, שימעתים, סוכתיים הם הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב. אז הם הקינים. הקינים זה הקיני מן בני קיני חותן משה.

ומה כתוב על הקינים? שהם היו משפחות סופרים. כלומר, תלמידי חכמים. יצאו תלמידי חכמים גדולים מבני בניו של יתרו, עד כדי כך שהם נמצאים אפילו בסנהדרין.

יש מקום להבין מה בעצם הייתה זכותו של יתרו. יתרו בורח ובזכות זה הצאצאים שלו זוכים לשבת בסנהדרין, להיות תלמידי חכמים גדולי תורה. מה בעצם החוכמה לברוח? מה הוא השיג בזה שהוא ברח? מה הוא מועיל בזה? לכאורה הוא לא מועיל כלום. הרוויח את החיים שלו. כל הכבוד, בן אדם הציל את עצמו. בגלל זה הוא צריך לזכות שבני בניו יהיו תלמידי חכמים בסנהדרין. מה הזכות פה בכלל? ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו. אמן.

שכל נהיה בדברו.

אלא שיש צריך להבין, למה בעצם יתרו בורח? למה הוא צריך לברוח?

יכול גם לשתוק. בלעם, סליחה, בלעם יעץ את העצה. אבל איוב היה באותה עצה ושתק. אז הוא נידון בייסורים. זו שאלה גדולה על כל ספר איוב, שאלה מפורסמת. הרי כל ספר איוב כולו סובב סביב השאלה הזאת. איך ייתכן שהפסוק אומר על איוב שהוא איש צדיק תם וישר וסר מרע. איך ייתכן שבא עליו כל הרעה המתוארת בספר איוב?

והפסוקים לא מבארים את התשובה לשאלה הזאת. הגמרא אומרת, איוב נידון על פי מידת הדין. כי הוא שתק. אתה שומע עצה כזו רעה על עם ישראל ואתה שותק? נידון בייסורים.

יתרו בורח, למה הוא בורח? למה הוא צריך לברוח? כי הוא התנגד. לברוח זה אומר שהוא לא היה מוכן להיות שותף לזה. ואם אתה לא מוכן להיות שותף, אין דבר כזה שאתה מצביע נגד. זה לא בכנסת שאתה אופוזיציה. זה נשטר של מלוכה. אם אתה מתנגד, זה מה שאומר פרעה. אם אתה מתנגד, אז זה הדבר האחרון שתעשה בחיים.

ולכן בעצם המשמעות היא שיתרו שומע את ה את הדבר הזה, גם גם איוב איוב שותק. מה המשמעות שהוא שותק?

שהוא משלים עם הדבר הזה. הוא שומע רעיון כזה נורא לשעבד עם שלם, להטיל עליו עבודת פרך שוברת גוף ונפש. ו להרוג את הבנים שלו, להשליך את התינוקות ליאור. אדם ששומע רעיונות כאלה ומסוגל להמשיך לשבת שם ולשתוק, אז הוא בבעיה חמורה. יתרו לא מסוגל לזה. יתרו אומר, סליחה. אני לא, אפילו לפני שיתרו היה אוהב ישראל גדול, בסופו של דבר, יתרו הפך להיות גם אהה חלק מעם ישראל. חז"ל מתארים שהוא התגייר, שבני בניו היו בסנהדרין כאמור, וכולי.

אבל עוד הרבה לפני זה, עוד כשהיה במצרים ולא ממש הכיר את עם ישראל, אבל יש בו דרך ארץ שקדמה לתורה. הוא לא מסוגל לשמוע רעיונות נוראים כאלה ויישאר לשבת ולשתוק.

תודה. ולכן, כיוון שיתרו מתקומם, הוא נאלץ לברוח.

אי אפשר שלא לשים לב נגיד את זה ככה, האם באמת בלעם, יתרו ואיוב היו שלושתם באותה עצה? בלעם ויתרו יכול להיות. הם באמת גרים הם באמת חיו באותה תקופה, ויכול להיות שהם היו באותה עצה.

בלעם, סליחה, איוב, מתי היה חי? איוב בכלל היה באותה תקופה?

מה אתה אומר? לא בטוח. באיזה תקופה היה חי איוב?

אומרים שגם מי יש דעות רבות בגמרא מתי היה חי איוב. אחרי יש יש דיעה שאומרת שהוא היה חי בימי אברהם. שזה לפני יציאת מצרים. יש דיעה שהוא היה מיועציו של פרעה. יש דיעה שהיה הרבה יותר מאוחר. ויש דיעה שאיוב לא היה ולא נברא, אלא משל היה. רגע, אז איך המדרש אומר שהוא היה? בסדר, זה רק לפי דיעה אחת שהוא היה יועץ של פרעה. אבל לפי דיעות אחרות הוא בכלל לא היה חי בתקופה הזאת. נראה שהגמרא רוצה להגיד לנו דבר מאוד עמוק. בכל דור ודור יש לנו בלעם, איוב ויתרו.

הרי בכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו. בכל דור ודור יש גזרות רעות, בכל דור ודור יש אנשים רשעים שרוצים למחות ולהשמיד את עם ישראל. השאלה היא, השאלה היא איפה אתה נמצא. עם ישראל נמצא באותו מקום, עם ישראל יש בו אנשים עם ישראל באופן כללי, הוא זה שרוצים להשמיד אותו. אבל הגויים, לא עם ישראל, הגויים, איך הם מתייחסים לדבר הזה? בכל דור ודור יש את הרשעים כמו בלעם, אלה שיועצים את העצות הרעות להשמיד ולהרוג ולאבד את עם ישראל. בכל דור ודור יש גם אנשים כמו יתרו שלא מוכנים לשתף פעולה. שאפילו מסכנים את חייהם. יתרו בורח, למה הוא בורח? הוא מבין שאם הוא יישאר ויתנגד לפרעה הוא מסיים את חייו. יתרו מוכן לסכן את חייו ולברוח, לא קל לברוח ממצרים. בכל זאת מה עצמה?

יתרו מוכן לוותר על כל מה שיש לו במצרים, הוא במעמד בכיר. הוא יועץ של פרעה. מוכן לעזוב הכל, לברוח לאיזה מדין, העיקר שלא להיות שותף עם העצה הרעה הזאת. הוא לא מוכן.

אז אומנם הוא לא הצליח להציל יהודים. אולי יהודי אחד הוא הצליח להציל. משה. משה גם בורח. משה מגיע אל הבית שלו, קירא לו ויאכל לחם. הוא נותן את ציפורה בתו למשה.

אז זה לא בדיוק הציל אותו, משה כבר ברח בעצמו. מה? יתרו? כן, לא נכנס. יש דיעה שהוא הכניס אותו 20 שנה. בסדר, בוא לא נערבב מדרשים. על כל פנים, הנקודה היא שלפי הגמרא הזאת, מה שהגמרא רוצה להגיד שבכל דור ודור יש גם גויים שלא מוכנים לשתף פעולה עם הפגיעה בעם ישראל. גויים שהם חסידי אומות העולם שלפעמים גם מסכנים את עצמם ולא מוכנים לשתף פעולה עם הפגיעה בעם ישראל.

ויש את אלה ששותקים. וכמובן, הדברים אמורים כלפי השואה. בשואה זה היה מאוד בולט. היו חסידי אומות העולם שגם סיכנו את חייהם. כמה חסידי אומות העולם יש?

כמה היו בשואה? בערך. כמה מאות. לא, כמה חסידי אומות העולם היו? כמה גויים שסיכנו את חייהם ללא תמורה כספית כדי להציל יהודים? בסביבות 20,000. זה הרבה.

אבל אם כן כמה היו שהשתתפו זה בפועל רצחו יהודים ורדפו יהודים? מיליונים.

וכמה היו ששתקו מן הצד? המון שתקו מן הצד. הרבה יותר מהמיליונים. עשרות ומאות מיליונים.

כי בסופו של דבר רדיפה כזו של יהודים, כמו שהייתה בשואה זה משהו שהוא קורה רק אם יש לזה איזושהי תמיכה ציבורית. אם יש לזה בסוף לגיטימציה בציבור.

אם לא היה לזה לגיטימציה בציבור, זה לא היה קורה.

וזה בעצם מה שאנחנו רואים, מה שאנחנו רואים זה מה שאנחנו רואים בגמרא הזאת שבכל דור יש בלעם, איוב ויתרו.

היה אחד מגדולי הדור הקודם, קראו לו הגאון רבי יצחק זאב סולובייצ'יק, הגרי"ז. הגאון רבי יצחק זאב. מבריסק.

הוא אהה ברח מאירופה, עלה לארץ ישראל ממש בתחילת מלחמת העולם השנייה. היה המנהיג של הציבור החרדי האליטאי בארץ ישראל. נפטר ב-1959.

לפני כמה, 60 שנה בערך.

שואל הגרי"ז, הוא שואל כך: הרי הקדוש ברוך הוא נותן לכולם מידה כנגד מידה. אז למה בלעם קיבל ייסורים? הרי הוא שתק. הוא לא היה סליחה, איוב. איוב למה קיבל ייסורים? הרי הוא שתק.

הוא לא היה פעיל נגד עם ישראל. והוא עונה שזה בדיוק הנקודה. זו המידה כנגד מידה. כי בסופו של דבר ברגע כזה או שאתה בעד הריגת יהודים, או שאתה נגד. אם אתה שותק אתה בעצם שותף.

ולא רק שאתה שותף. הרי אם בלעם היה מתנגד אז מה הוא היה נאלץ לעשות? סליחה, אם איוב, אם איוב היה מתנגד, מה היה נאלץ לעשות? לברוח. לברוח כמו שיתרו ברח. היה לא שניים כנגד אחד. פרעה לא שואל באמת אף אחד. בלעם יעץ, המלך מחליט.

זה לא הצבעה דמוקרטית פה. זה לא שהיה שניים נגד אחד. הוא לא יכל למנוע את זה. אבל אם הוא היה מתנגד, הוא נאלץ לברוח, כמו שיתרו ברח. אם היה בורח זה ייסורים, בריחה זה ייסורים. אתה עוזב את ביתך, עוזב את משפחתך, לפעמים, או לברוח עם המשפחה. אבל הנדודה, נדודים, זה ה לעבור מקום ולחפש להתחיל את עצמך מחדש, זה ייסורים. אז כיוון שבלעם לא בלעם, עוד פעם התבלבלתי, איוב. כיוון שאיוב שתק ולא היה מוכן לקבל על עצמו ייסורים על מנת להציל יהודים, לכן הוא נדון במידה כנגד מידה כדי כך שהוא בעצם גם כן קיבל ייסורים.

במדרש על פרשת השבוע, זה במדרש רבה על פרשת יתרו, אז המדרש עושה השוואה מנוגדת בין יתרו לבין עשו. והוא אומר כך: טוב שכן קרוב מאח רחוק. שכן קרוב זה יתרו.

כי הוא שכן, הוא לא אח שלנו. הוא שכן, במדין. אבל הוא שכן קרוב. שכן שמתקרב, ששומע וישמע יתרו והוא מגיע. והוא מקרב את משה.

ואח רחוק זה עשו. שעשו, הלא אח עשו ליעקב, עשו הוא אח שלנו, אבל אוי ואבוי אחים כאלה מצרך בני דודין. זה אח כזה הוא נורא והיום.

אח רחוק. ויתרו מכתיב ויאמר שאול אל הקיני. בעשו כתיב זכור את אשר עשה לך עמלק. שימו לב, יתרו ועשו כל הזמן אחד ליד השני. למשל, כאשר שאול הולך למחות את זכר עמלק אז כתוב שהוא מגיע בגרל ונחל והוא אומר ל לקיני, לכו, סורו רדו מתוך עמלקי פן אסיפך עמו, ואתה עשית חסד עם בני ישראל בצאתם ממצרים. כלומר, הוא בא להרוג את עמלק ואת מי הוא מוצא צמוד לעמלק? את הקיני. והוא אומר להם טוב, תזוזו, אני רוצה להרוג את עמלקים שאני לא אפגע בכם גם.

אנחנו רואים שהקיני הוא כל הזמן קרוב לעמלק. עמלק זה צאצא של עשו, זה נכד של עשו. אבל בסופו של דבר הקיני עושה חסד עם ישראל ועמלק תוקף את עם ישראל ברגע הקשה הזה של מלחמת עמלק.

אתה מוצא, אומר המדרש, דברים רבים כתובים בעשו לגנאי וביתו לשבח. בעשו כתיב נשים בציון עינו בתולות בערי יהודה. במגילת איכה ש בשעת החורבן אז מענים נשים. ויתרו מה כתיב בו? ויתן את ציפורה בתו למשה. זאת אומרת, יתרו נותן אישה למשה ועשו בא ופוגע בנשים בישראל. בעשו כתיב אוכלי עמי אכלו לחם, ביתרו כתיב קראין לו ויאכל לחם. בעשו כתיב ולא ירא אלוקים וביתו כתיב וצוך אלוקים. אם את הדבר הזה תעשה וצוך אלוקים ויכלת עמוד. עשו ביטל את הקורבנות, ביתרו כתיב ויקח יתרו חותן משה עולה וזבחים לאלוקים. עשו שמע ביציאתם של ישראל ונלחם עמהם שנאמר ויבוא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים, יתרו שמע בשבחן של ישראל ובא ונדבק עמהם שנאמר וישמע יתרו. אנחנו לא תמיד שמים לב לזה כי אהה מלחמת עמלק זה סוף פרשה שעברה, פרשת בשלח. ויתרו זה תחילת פרשת יתרו. אז יש שברגע שנגמרת פרשה ומתחילים שבוע חדש, זה סגולה לשכוח את כל מה שהיה בפרשה הקודמת. אז אנשים לא זוכרים, אבל פרשת בשלח מסיימת במלחמת עמלק, ועוד שורה אחת, פסוק אחד אחרי מלחמת עמלק, מה יש לנו? וישמע יתרו. ויבוא עמלק, וישמע יתרו. שניהם שומעים, שניהם שומעים. אבל עמלק שומע ובא להילחם, יתרו שומע ובא להתגייר, ובא להצטרף. כך פחות על פי חז"ל שיתרו באמת התגייר וזכה לא סתם זכה להתגייר, אלא זכה שבני בניו יושבים בלשכת הגזית, יושבים ושותפים לעיצוב תורה שבעל פה. נכון, גם פרשה, גם תורה שבכתב, זה עשרת הדיברות, גם תורה שבעל פה, להיות שייך לסנהדרין. וזה בעצם הסגולה הפנימית של יתרו, היכולת קודם כל לדרך ארץ שקדמה לתורה. שכאשר הוא נמצא נוכח, נמצא בעצה הזאת של יתרו של בלעם לפרעה, אז הוא בורח. שוב, מה הכוונה בורח? הוא מתנגד, הוא לא מוכן להשלים עם דבר כזה. ובזכות הדרך ארץ הזאת שקדמה לתורה, מסכן את חייו ובורח, בזכות זה הוא זוכה לכל אותם דברים גדולים. רבי חנניה בן עקשיה אומר: רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפי כך ירבה להם תורה ומצוות שנאמר אדוני חפץ למען צדקו, הגדיל תורה ויאדיר.
```


שיעור 3
----------
ערב טוב, ברשות מוריי ורבותיי.
אומרת הגמרא במסכת סוטה דף י"א:
אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי סימאי:
שלושה היו באותה עצה.
איזו עצה?
עצה של פרעה. הבה נתחכמה לו פן ירבה.
זה היה פן תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא לשונאינו ונלחם בנו ועלה מן הארץ. נוכח תוצאה מהמחשבה הזאת, מה הייתה העצה, שורה תחתונה, מה הם רוצים לעשות?
בשלב ראשון להרוג, בשלב ראשון ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך. והשלב השני,
כל הבן היילוד היאורה תשליכון.
אומר רבי חייא בר אבא אמר רבי סימאי, שלושה היו באותה עצה. מי הם השלושה?
בלעם, איוב ויתרו.
בלעם שיעץ נהרג.
בלעם יעץ את העצה הזאת.
זה לא היה הרעיון של פרעה. פרעה יזם, זה נקרא על שמו, כי הוא נושא באחריות,
אחריות מיניסטריאלית, אחריות שלטונית. הוא המלך, הוא זה שקובע.
הוא זה שקיבל את ההחלטה. אבל מי נתן את העצה?
בלעם.
עמי זכור נא מה יעץ בלעם.
בלעם עוד לפני שהוא היה קוסם, לפני שהוא מכשף, לפני שהוא מקלל, היה קודם כל יועץ.
יועץ,
היום אנחנו גם במערכת בחירות.
כל אחד עם היועץ שלו. כל אחד הולך להתייעץ עם איזה יועץ בארצות הברית.
יש יועצים, יועצי קסמים, אנשים שכל ה
כל הלוגיסטיקה של הסקרים וכל המנגנון וכל ה
כל המערכת, כל האופרציות.
זה נשמור לפרשת בלעם. היום אנחנו בפרשת יתרו.
אבל אתה צודק, זה קושיה גדולה.
איך בלעם זכה לנבואה?
זו קושיה מאוד גדולה, אבל בלעם היה רשע.
הרי אומרים חז"ל בלעם יעץ גם את העצה הזאת.
אין בפסוק, אין בדרמ"א לבלעם יתרו.
נכון. בלעם שיעץ נהרג. ובלעם בן בעור הקוסם הריגו בחרב.
זה עם ישראל הורגים אותו כאשר הם נלחמים במדין.
ואגב, מה עשה שמה בלעם? הרי הוא לא מדייני.
הוא מפתור ארם נהר. מה הוא עושה עם מדין?
אומרים חז"ל בא ליטול שכרו.
שהוא הרי יעץ להם להחטיא את עם ישראל עם בנות מואב.
בנות מואב ובנות מדין, אנחנו פוגשים שם גם את כזבי בת צור המדיינית.
וכיוון שהוא נתן להם את העצה ועל ידו נהרגו 24,000 מישראל,
במגפה שהייתה על דבר כזבי, אז הוא בא ליטול את שכרו.
כיוון שבא ליטול את שכרו נמחה ונהרג יחד עם אהה.
בלעם שיעץ נהרג.
איוב ששתק נידון בייסורים.
שלושה היו שמה.
פרעה אומר, הבה נתחכמה לו. מה נעשה? איזו התחכמות נעשה?
אומר בלעם הרשע, אני מייעץ לך עבודת פרך.
עבודת פרך זה בדרך כלל
מוות בייסורים.
זה לא רק טוב, בוא ננצל אותם בתוך כוח בתור כוח עבודה.
הדבר הכי קרוב שאנחנו מכירים
לעם שלם שעובד עבודת פרך, זה מלחמת העולם השנייה, זה השואה.
שחוץ מהשמדה, מחנות השמדה,
היו מחנות עבודה.
קשים ונוראים.
עם לחם צר ומים לחץ, מנצלים אותך, סוחטים אותך עד טיפת הכוח האחרונה.
וכשכבר לא יכולים לסחוט ממך עוד שום דבר,
זורקים אותך בשק, בצד הדרך.
בלעם יועץ את העצה הרעה הזאת.
יתרו שותק.
יתרו ששתק נידון בייסורים.
סליחה, לא יתרו, איוב.
ספר איוב בעצמו הוא חידה גדולה.
התורה מתארת בכוונה, התורה מתארת בספר איוב
שהיה איש אחד בארץ עוץ, צדיק, ישר,
תם, סר מרע.
נשמע הכל מושלם.
הוא כל שבוע מקריב קורבנות עבור כל הילדים שלו. נראה אדם צדיק וגם הקדוש ברוך הוא אומר לשטן, ראית את עבדי איוב?
ראית מה זה? ראית כמותו? אין כמותו. ירא אלוקים, סר מרע, תם וישר.
בא שטן אומר לו, טוב, תן לי לנסות אותו וכולי. כל, כל הספר הזה הוא חידה אחת גדולה.
איך יכול להיות שהקדוש ברוך הוא מאפשר לשטן לייצר ככה אם הוא באמת בן אדם כזה צדיק? הראים של איוב, שלושת הראים אומרים לו תשמע, אם קיבלת כזה עונש,
יש על מה, יש סיבה. הקדוש ברוך הוא שופט צדק. ובכל זאת
איוב לא מקבל את דבריהם, גם הקדוש ברוך הוא לא מקבל את דבריהם.
איוב הוא, איוב הוא לא רשע.
אבל איוב שתק.
איוב שותק
וזה דבר חמור ביותר.
כאשר אתה נמצא בסיטואציה כזאת ואתה שותק, אתה שותף לפשע.
אתה לא יכול להגיד זה לא אני יעצתי.
אתה שותף.
וזה אמירה מאוד חריפה, מאוד חזקה.
יתרו ברח.
יתרו שברח זכו מבני בניו שישבו בלשכת הגזית.
מה היא לשכת הגזית?
איפה הייתה לשכת הגזית? בבית המקדש.
ומה היה בלשכת הגזית?
לא. האבן, אבן השתייה זה בקודש הקודשים.
בלשכת הגזית, מוריי ורבותיי, ישבו הסנהדרין הגדולה.
סנהדרין הגדולה.
דרך אגב, עד היום יש בית דין שדן בדיני ממונות שקרא לעצמו "גזית".
מלשון אותה, כי התפילה היא לשחזר את אותה
סנהדרין גדולה בלשכת הגזית.
אז בני בניו של יתרו, הרי יתרו התגייר, התגייר או לא התגייר? זה מחלוקת בין המדרשים, לא ניכנס כאן לכל העניינים.
אבל
יש מבניו של יתרו שבוודאי התגיירו, ו
הם
זכו לשבת גם בסנהדרין. לומדים את זה מפסוק בדברי הימים. כתוב בדברי הימים:
ומשפחות סופרים יושבי יעבץ.
תירעתים, שמעתים, סוחתים. המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב. מי זה הקינים?
קיני, ובני קיני, חותן משה.
כן, אז הקינים זה הקינים, זה חותן משה, זה בני יתרו. זה כתוב משפחות סופרים יושבי יעבץ והגמרא דורשת את זה במקום אחר
שבעצם למה קוראים להם משפחות סופרים? כי הם היו
לומדי תורה, היו מהסנהדרין בבית המקדש.
אז יתרו בורח, למה הוא בורח?
מה ההבדל בין לברוח לבין לשתוק? גם איוב שתק.
ואז הוא נידון בייסורים.
אז למה יתרו זוכה? סך הכל ברח.
איזה מין פעולה. ברח. הוא לא עצר את זה.
הנקודה היא כזאת. לא תמיד אפשר לעצור, זה לא תמיד בידיים שלנו.
בן אדם שהיה בגרמניה הנאצית יכול לעצור את היטלר?
הוא מה יכול לעשות? אה, השאלה הזאת, מה יכולת לעשות?
יתרו לא סתם בורח, הוא לא שותק ובורח. אחרת מה ההבדל בין זה לבין איוב? גם איוב שתק.
יתרו אמר וברח. למה הוא צריך לברוח?
אם הוא רק שותק למה הוא צריך לברוח?
כי הוא אמר, הוא מחה.
הוא אמר בשום אופן, מה זה הדבר הזה? תגידו אתם משתגעים?
אתם רוצים להרוג פה עם שלם?
מה אתם נאצים? הוא לא אמר את זה כי הוא לא הכיר את הנאצים.
אבל זה לא יעלה על הדעת.
איך ייתכן אבל מה עשו לכם רע? עם ישראל, עשו לכם רק טוב.
יוסף הצדיק, היה משנה למלך מצרים, הציל את מצרים בשנות הרעב, הוביל את מצרים במשך שנים בתור משנה למלך, עשה רק טוב לעם, עשה רק טוב לפרעה.
הפך את כל המצרים
לעבדים של פרעה.
עשה גם טוב לעם. גובה מהם שרחוק 20% מס לגיטימי.
יוסף היה משנה למלך בדרך החסד בדרך הרחמים.
בדרך שהיא טובה לכולם.
הוא לא מכביד את עולו על העם. הוא כן דואג לקופת המדינה. הוא דואג שיהיה לכולם טוב.
אז אם כך, אומר יתרו
איך, איזה מין כפיות טובה נוראית זו?
ויתרו בורח.
כיוון שהוא מוכה, הוא נאלץ לברוח.
לפעמים בן אדם נמצא
בסיטואציה שהוא צריך לנקוט עמדה.
הוא נמצא מול רוע.
מול רשע.
ואז הוא צריך להתייצב ולעמוד ולהגיד אמירה. גם אם אתה לא יכול למנוע, גם אם אתה לא יכול לעצור.
אבל חובה מוטלת עליך לעמוד ולמחות.
היה
נדמה לי, תתקנו אותי אם אני טועה, אני לא חזק כל כך בהיסטוריה, אבל נדמה לי
אמיל זולא, היה סופר צרפתי שאמר אני מאשים.
לא הוא?
כן, הוא פרשת דרייפוס.
יש את זה רגע, מה אתה? סך הכל סופר. אמיל זולא. בסדר, סופר, מה אתה אחראי על משהו? זה לא יתרו שנמצא במועצה של פרעה.
לא משנה.
יש עיבוד דין כזה, אתה חייב לעמוד על רגליך ולהגיד, רבותיי,
אני מאשים.
לא יכול להיות. אני לא, מי אתה בכלל? מה זה משנה?
אני איש רוח, אני אדם בעל מוסר.
כל אדם שיש לו לב
טהור, צריך לקום ולעמוד כנגד.
לפעמים זה כנגד אנטישמיות. לפעמים זה כנגד רצח עם, לא רק נגד יהודים.
לפעמים זה כנגד הטיית משפט.
לפעמים זה כנגד פגיעה בכבוד התורה. גם זה צריך לעמוד.
גם זה כל אדם שיש לו לב טהור בליבו
צריך לעמוד ולהגיד, עד כאן. סליחה, זה פגיעה בכבוד התורה, פגיעה בגדולי תורה.
יש לנו ערכים.
וערכים אלה אנחנו חייבים לעמוד עליהם.
וזה אחד הדברים שלומדים מיתרו.
עוד לפני הרבה לפני שאנחנו מגיעים לפרשה שלנו. הזכרנו בשיעור הקודם בשיחה, הזכרנו שהוא מברך את הקדוש ברוך הוא ואומר ברוך השם ולומדים ממנו שצריך לברך על הניסים ולהודות על הניסים.
וכמובן כל הפרשייה של המשפט
של הדיינים והשופטים, שנדבר עליה בעזרת השם בשבת.
אבל עוד הרבה לפני זה. היכולת לעמוד גם מול מלך עריץ דיקטטור.
פרעה שלא אכפת לו למחות עם שלם.
גם הוא לא.
לדעת לעמוד ולהגיד
זה לא דבר נכון. זה לא דבר מוסרי.
וכוח העמידה הזה הוא זה שעומד ליתרו.
הוא זה שבו יתרו זוכה שקודם כל בני בניו יושבים בלשכת הגזית. כן, בני קיני אבל כמובן
מעבר לזה משה חתנו הופך להיות מנהיגם של עם ישראל.
ויש פה איזשהו אמירה מאוד מאוד חזקה
מאוד מאוד חזקה שאנחנו לומדים מיתרו בנקודה הזאת.
אנחנו לא נתקלים בזה הרבה בחיים.
ברוב החיים אנחנו חיים את השגרה. אנחנו לא, לא חיים באיזה סיטואציות כאלה נוראיות.
אבל כן, אדם צריך להיות מוכן גם לדבר הזה.
שלפעמים, וזה לא חייב להיות דווקא רצח עם,
זה יכול להיות גם דברים שכל פעם שפוגעים בדבר שמבחינתך הוא ערך משמעותי.
ותחשוב, מה הערכים החשובים לך?
וכאשר פוגעים בערך משמעותי מבחינתך, כאשר עושים מעשה שאיננו מוסרי,
תקום ותשמיע את קולך.
הוא לא רוצה למות, אתה לא חייב למות גם.
יכול להגיד ולברוח.
רבי חנניה בן עקשיה אומר רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר אדוני חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.