בלוג

כאשר גוזרים על אדם שיקבל 100 מלכות של שוט.
ככה גזרו עליו.
עונש על משהו, הוא מקבל 100 מלכות. תודה רבה.

ואז הוא נותן 100 דינרים כדי להיפטר מן המלכות.

אז האם באמת פוטרים אותו? לא באמת פוטרים אותו.
אי אפשר, אדם שנגזר עליו מן המלכות ללקות 100 מלכות, אז לא משנה כמה כסף יתן, הוא יהיה חייב גם להיענש במלכות. כי אם נתנו לו אם חייבו אותו מלכות, זה על משהו כנראה.

ולכן לועגים לו, "למסעת נקיים ילעג", הכוונה היא שכל מי שרואה אותו לועג לו. והוא נקרא נקי כי הוא יצא כריח מכאן ומכאן. גם נקי מרכושו וגם לא הרוויח דבר.

אז כך בעצם המפרשים מסבירים שהפירוש של הפסוק הוא כזה:
"אם שוט ימית פתאום", אם אדם בעצם נגזר עליו לקבל מלכות ולפעמים אפילו השוט עלול להמית אותו.
רבי יהודה הנשיא מביא דוגמה שנגזר על אדם 100 מלכות. אנחנו יודעים שעל פי ההלכה, הוא לא מדבר, רבי יהודה הנשיא לא מדבר על על הלכה, הוא מדבר סתם שאיזה גוי, מלכות של גויים גזרה על אדם 100 מלכות.
על פי ההלכה המקסימום שאדם יכול ללקות זה 39, 40 חסר אחת. כתוב "40 יקנו, לא יוסיף". לא יוסיף, זה בא למעט אחד.
אז 39 מלכות, וגם זה לא תמיד נותנים. מביאים רופא שיאמוד את האדם ויתן הערכה, האם הבן אדם הזה מסוגל לכמה מלכות הוא מסוגל לקבל בלי למות.
שכן המטרה היא להלקות אותו ולא להרוג אותו.
אז אם בא רופא ואומר שהוא מסוגל לקבל רק 20 מלכות, אז כמה נותנים לו? 18.
למה? זה תמיד צריך להיות מחולק בשלוש, משלשים במלכות. רק מספרים שמתחלקים בשלוש. לא ניכנס לזה כרגע, אבל זה ההלכה.
אז אתה מבין שגם 39 מלכות לא תמיד אדם יכול לשרוד אותם. אז 100 מלכות? אז זה נאמר "אם שוט ימית פתאום".
"למסעת נקיים ילעג".
כלומר, כולם לועגים לו כי הוא בסוף גם מת במלכות, או אפילו לא מת אבל הוא כמעט מת, וגם יצא נקי מרכושו.

טוב.
אז נגיד שזה התשובה, גם לא ברור מה עניין את אנטונינוס בדיוק הפירוש הזה ומה רבי יהודה הנשיא בא לחדש? למה הפסוק הזה כל כך עומד פה במרכז איזה שיחה בין אנטונינוס לבין רבי יהודה הנשיא.

אבל המדרש ממשיך ואומר:
אמר רב אחא: בשעה שהצדיקים יושבים בשלווה ומבקשים ליישב בשלווה בעולם הזה, השטן בא ומקטרג. אמר, לא די לצדיקים שהם מתוקן להם לעולם הבא, הם מבקשים לשבת בשלווה גם בעולם הזה?
אז השטן בא ומקטרג.
ומניין תדע שכך הוא? מפרשת השבוע. "וישב יעקב" - ביקש יעקב ליישב בשלווה. נזדווג לו שטנו של יוסף.

ועל זה אומר הפסוק: "לא שלבתי, לא שקטתי, ולא נחתי, ויבוא רוגז". זה גם כן פסוק באיוב פרק ג'. "לא שלבתי" מעשיו, "ולא שקטתי" מלבן, "ולא נחתי" מדינה, "ויבוא רוגז" בא עליי רוגזו של יוסף.

אז דבר ראשון, כמו שאמרנו, אה, שאלה אחת זה למה אנטונינוס דווקא חשוב לו להביא דווקא את הפסוק הזה, למה דווקא זה מטריד את מנוחתו.
דבר שני, גם הפירוש של רבי יהודה הנשיא יש בו איזה חולשה, שבעצם זה לא רמוז בפסוק. הרי מה טוען רבי יהודה הנשיא? מדובר פה על אדם שהתחייב מלכות ונתן המון ממון, 100 דינרים כדי להיפטר מן המלכות. זה לא כתוב בפסוק.
העיקר חסר מן הספר. מה כן כתוב? "אם שוט ימית פתאום". אם שוט יהרוג אדם, אז ילעגו לו. מי אמר שהוא נתן את ממונו?
אז אפשר לפרש ככה, אבל זה שאלה. מאיפה בעצם מאיפה בעצם לקחו את זה?
ושאלה נוספת שאפשר לשאול פה:
מה הבעיה כל כך גדולה שיעקב מבקש לשבת בשלווה? ריבונו של עולם!
20 שנה הוא התמודד עם לבן. לפני זה וגם אחרי זה הוא מתמודד עם עשיו. בא לארץ, קנה חלקת השדה, חשב יהיה בנחת, הבת שלו נאנסת ונחטפת, דינה.
מה כל כך רע שיעקב מבקש לשבת בשלווה? מה זה דבר כל כך גרוע שצדיקים ישבו קצת בשלווה? למה?

אז צריך להבין את הדברים על רקע ההקשר של הפסוק הזה. שאנטונינוס שואל על הפסוק הזה, זה לא סתם איזה פסוק תלוש. הפסוק הזה הוא חלק מפרק שלם.
פרק ט' באיוב כולו טענות קשות ונוקבות של איוב כלפי מי? כלפי הקדוש ברוך הוא. ומה הטענה של איוב? באופן כללי, איוב חווה ייסורים נוראיים. כל בניו ובנותיו מתו. כל רכושו אבד והוא עצמו חלה בשחין.
רק תראו כמה פסוקים ככה מה מההקשר שמה של פרק ט' באיוב. אומר איוב: "תם אני", כלומר, אני צדיק תמים, "לא אדע נפשי, אמאס חיי", אני לא יודע מה לעשות עם עצמי, אני מואס לחיות, לא רוצה חיים כאלה. "אחת היא, על כן אמרתי תם ורשע הוא מחלה". אני רואה מה קורה בעולם ולכן אני טוען שהקדוש ברוך הוא מחלה תם ורשע. הוא פוגע גם בצדיק התמים וגם ברשע. עובדה, אומר איוב, אני מכיר את עצמי, אני יודע שאני צדיק תמים.
אז אם באו עליי כאלה מראות, זה מה שאברהם אבינו אומר בלשון אנוכי עפר ואפר, עד אברהם, ומה אומר? "השופט כל הארץ לא יעשה משפט?" "האף תשפה צדיק עם רשע"? איוב לא אומר את זה בסימן שאלה, איוב אומר את זה בסימן קריאה: "תם ורשע הוא מחלה"! הקדוש ברוך הוא, כביכול, לפי טענתו של איוב, פוגע בצדיקים וברשעים גם יחד. ואין דין צדק בעולם לפי טענתו.

ואז מגיע הפסוק: "אם שוט ימית פתאום, למסעת נקיים ילעג". שזה פסוק שצריך להבין אותו.
אבל זה ממשיך באותו כיוון.
אי אפשר לקרוא את הפסוק הבא. באמת, אני מתחלחל לקרוא את הפסוק הבא, אני אגיד אותו כי זה איזה פסוק בתורה. לא, לא הסברתי. תכף נחזור אליו. זה על זה, על זה הפסוק הזה המדרש מדבר. על "אם שוט ימית פתאום, למסעת נקיים ילעג". זה נחזור תכף למדרש. אבל הפסוק אחריו אומר איוב: "ארץ ניתנה ביד רשע".
מי זה הרשע? אי אפשר להגיד את זה, אי אפשר להוציא מהפה, אבל הוא מתכוון לריבונו של עולם. שמי ששולט, מהקדוש ברוך הוא, זה הקדוש ברוך הוא, מי ששולט בארץ, סליחה, זה הקדוש ברוך הוא, ועל זה הוא אומר: "ארץ ניתנה ביד רשע", כי הוא בעצם מה טוען איוב? שהקדוש ברוך הוא מוציא רשע. מכיוון ש"תם ורשע הוא מחלה".
יש, נכון. אבל מה שאשתו אומרת זה לקלל. "ברך אלוקים" הכוונה היא בלשון סגי נהור, לקלל. איוב לא מקלל. הוא כן מטיח אמירות מאוד קשות. להגיד שמה שהקדוש ברוך הוא עושה זה רשע, זה זו טענה, זה לא קללה.

היה היו לא מעט אנשים אחרי השואה שאיבדו את אמונתם בריבונו של עולם. מה הכוונה איבדו את אמונתם? הם לא יש אנשים שבאמת אמרו אנחנו רואים שאין יש כזה רשע בעולם, סימן שאין אלוהים. אם היה אלוהים לא יכול להיות שהוא היה מאפשר דבר כזה, כנראה שאין אלוהים.
אני לא שופט אף אדם שעבר דבר כזה.
אבל יש אנשים אחרים שגם לא הם עזבו את התורה ואת היהדות ואת הדעת ואת המצוות, אבל לא בגלל שהם לא מאמינים. הם מאמינים שיש אלוקים והם שונאים אותו. לא כופרים. מאמינים שיש אלוקים אבל אומרים, אם הוא עשה את כל זה, אני שונא אותו.
וזה אמירה מאוד קשה ואף על פי כן, שכתוב: "ודגלו עליי אהבה". אומר המדרש: אל תקרא "ודגלו" אלא "ודילוגו". מביא המדרש דוגמה שאדם במקום להגיד "ואהבת את השם אלוקיך", הוא אומר חס ושלום, "ואיבת את השם אלוקיך", תהיה אויב של השם. גם זה, "דילוגו עליי אהבה".
וזה הכוונה. הכוונה לאדם כזה, כמו איוב, כמו אדם שבא מהשואה ומרוב סבל וזוועות שהוא חווה ועבר, אז הוא מרגיש אויב לריבונו של עולם, אבל הוא בא בטענות אל הקדוש ברוך הוא. הוא לא אומר אם ככה אז עזוב אותי, אני לא מאמין, לא. אני מאמין שיש אלוקים ואני בא אליו בטענות. זו אמירה של איוב. זו אמירה מורכבת, אמירה בעייתית. ועדיין זו אמירה של אמונה. זו אמירה שאני מאמין שיש אלוקים ואני כועס עליו.

לפי זה ניתן להבין את השאלה של אנטונינוס.
ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם שהכל נהיה מדברו.
מי כתב את איוב? זו שאלה גדולה. זו שאלה גדולה שתלויה זה שאלה שתלויה במחלוקת במסכת בבא בתרא, האם איוב זה היה סיפור אמיתי? ואם כן, מתי הוא היה? או שלא היה ולא נברא, אלא משל היה.
אז יש דעה בגמרא ובתרא שמשה רבנו כתב את זה. אבל יש גם דעות אחרות שהוא היה יותר מאוחר.
אז זה נשאר עדיין בסימן שאלה מי כתב את זה. על כל פנים, זה חלק מהתנ"ך, זה חלק מכתבי הקודש.
בתוך, אז כל הפסוקים האלה בפרק ט' באיוב מדברים על צדיק ורע לו. איך יכול להיות שאדם צדיק כמו איוב מקבל כאלה מכות.
על זה שואל אנטונינוס, אז מה זה הפסוק הזה באמצע? "אם שוט ימית פתאום, למסעת נקיים ילעג". מההקשר של הפסוקים, מה אנחנו מבינים? על מה מדובר פה כביכול? מה הקדוש ברוך הוא גם ממית, מצליף בצדיק, הורג אותו ועוד לועג לו?
ככה זה נשמע. כי אם אנחנו מבינים שכל ההקשר פה מדבר על "תם ורשע הוא מחלה", "ארץ ניתנה ביד רשע" וכולי. אז הפסוק באמצע, מה המשמעות שלו לכאורה? לכאורה, הקדוש ברוך הוא מצליף, "שוט ימית פתאום", ולא רק שהקדוש ברוך הוא ממית את הצדיק במכת שוט, מה כתוב אחר כך? "למסעת נקיים ילעג". הצדיק, הצדיק שהוא הנקי, הוא נקי מעוון. והקדוש ברוך הוא לועג לו? היתכן? זה מה שאנטונינוס שואל את רבי.
שואל אותו בעצם לא רק שאלה כללית על צדיק ורע לו, אבל זה שאלה יותר חריפה, מה? אומנם הקדוש ברוך הוא לועג לצדיק שעוד מתעל, הקדוש ברוך הוא מתעלל בו בכוונה ולועג לו? איך זה יכול להיות?
אנטונינוס קיסר רומא דווקא היה ידיד ליהודים. והוא רואה במציאות איזה ייסורים קשים באים על עם ישראל. עם איזה דברים עם ישראל צריך להתמודד. ולכן הוא שואל את רבי יהודה הנשיא. איך יכול להיות שדווקא לעם הנבחר באים ייסורים כאלה קשים? אתם צדיקים. אנטונינוס הכיר בזה שעם ישראל הוא העם הנבחר. יש אפילו דעות שהוא התגייר, גם אם הוא לא התגייר, הוא למד תורה עם רבי יהודה הנשיא. הוא הבין שעם ישראל הוא עם נבחר.
אז הוא שואל איך זה קורה? מה הקדוש ברוך הוא לועג לכם? מתעלל בכם? מה קורה?

עונה לו רבי יהודה הנשיא, חס ושלום. הקדוש ברוך הוא לא מתעלל בברואיו. הוא לא לועג להם.
אבל לפעמים יש דבר כזה שנגזרת גזירה. כמו שהמשל שאמר רבי יהודה הנשיא, אני חוזר רגע למדרש, רבי יהודה הנשיא שבא לפרש את הפסוק הזה אמר משל לאדם שנגזרה עליו גזירה, נגזרה עליו גזירה לקבל 100 מלכות והוא מנסה לפדות את זה בכסף. הוא לא יכול.
זה מה שעונה לו רבי יהודה הנשיא. גזירה היא מלפניו. יש לפעמים גזירה שנגזרה מאת השם ולא יעזור מה שלא נתאמץ, מה שלא ננסה לעשות משהו אחר במקום הגזירה, לא נצליח להתחמק מן הגזירה.

אז אף על פי שאנחנו לא יכולים להתחמק מהגזירה, אנחנו מאמינים שבסופו של דבר כל מה שעושה השם, הכל לטובה.

דוגמה לדבר, גלות מצרים.
עם ישראל סובל סבל רב במצרים. 210 שנה נמצאים שם, מתוכם שנים רבות של שיעבוד, מתוכם שנים של גזירה להשמיד את התינוקות, "כל הבן הילוד יאור תשליכו וכל הבת תחיון". כמה ילדים מתו במציאות הזאת.
תחשבו על הדבר הזה. אנחנו היום שאנחנו חווינו את הזעזוע הקשה משמחת תורה. אז אולי הדבר הכי מזעזע היה אמהות מעוברות, עוברים במי מנוח, תינוקות קטנים, תינוקות חטופים. דברים שמזעזעים.
רבותיי, במצרים זה היה דבר יום ביומו.
אמר מי שאמר שכל מה שהיה בשמחת תורה זה אפילו לא 10 דקות באושוויץ. וזה נכון. באושוויץ ביום אחד זה נהרגו עשרות אלפים.
אז אה, אז ברור שאנחנו לוקחים את הדברים בפרופורציה.
אבל ניקח רגע, נחזור רגע חזרה למצרים. מצרים זה היה סוג של שואה. לא עד כדי כך, לא ניסו להשמיד לגמרי את כל עם ישראל. המצרים בעיקר רצו לשעבד אותנו, להפוך אותנו לעבדים שלהם.
אבל גם הרגו רבים. הרגו המון תינוקות.
ושנים רבות של עבדות, ועם ישראל, זה לא רק עבדות של עבודה קשה. זה משברים נפשיים, זה נמיכות קומה, זה חלישות רוח. דברים קשים מאוד.
ובסופו של דבר אומר ירמיהו, ירמיהו שהוא מדבר על גלות מצרים, אז הוא קורא למצרים "כור הברזל". כלומר, מה זה כור ברזל? כאשר אתה רוצה לחשל ברזל ולחזק אותו, אתה מכניס את הברזל אל האש. מוציא ממנו את הסיגים, מעצב אותו, מחשל אותו, ואז נגמר המעשה והכלי, כלי המתכת, כלי הברזל שלם, קיים וחזק. כך עם ישראל, כדי להיווצר, נכנס למצרים, לתוך השעבוד הקשה, נצרף באש, אבל בסופו של דבר, מתוך זה יוצא עם ישראל מחוזק.

והדבר הזה קשור למה שהמדרש מסיים, שביקש יעקב ליישב בשלווה. לפעמים הצדיקים מבקשים לשבת בשלווה בעולם הזה. שלווה זה לא דבר שלילי. אנחנו מתפללים, "יהי שלום בחילך, שלווה בארמונותיך". מתפללים, למה לא שיהיה שלום ושלווה?
גם השבת נקראת, אנחנו אומרים את זה במנחה של שבת, מנוחת שלום ושלווה והשקט ובטח. שלווה זה לא דבר רע. אבל השאלה היא על איזה שלווה מדובר.
שלווה רצויה זה שלווה שאדם עושה, מתקדם, מתקרב לריבונו של עולם ויש לו בזה שלווה וסיפוק. לעומת זאת, שלווה של פסיביות, שאדם אומר, אה, עזוב אותי עכשיו, תן לי קצת סטלבט. אני רוצה עכשיו לא לעשות כלום, לא להתקדם בחיים. זה לא דבר טוב לצדיקים. צדיקים, מהותם היא "ילכו מחיל אל חיל יראה אלוקים בציון".
ולכן תפקידם של הצדיקים כל הזמן להתקדם עוד ועוד ועוד.
אז אפשר להתקדם גם בשלווה.
אדם יכול לעבוד מאוד מאוד קשה. יש לי חבר שאמר לי, עבר לעבודה אחרת, היה בעבודה אחת, עבר לעבודה אחרת, שאלתי אותו איך הולך? אמר אני עובד הרבה יותר קשה מאשר בעבודה הקודמת, אבל אני מרגיש כאילו אני בחופש.
למה? כי העבודה הקודמת הייתה טרחה מרובה וזה היה לו הרבה קושי נפשי בעבודה הקודמת. העבודה הזאת שהוא עובד בה עכשיו, הוא מרגיש הנאה מכל רגע. אם היה לי חופש, הייתי בוחר לעבוד בזה. נהדר, אשריך. זכית לעבוד במשהו שאתה נהנה מהעבודה.
אז הצדיק לא חייב לסבול. אבל אסור לו להיות בשלווה במובן של איזה עצלות, איזה רפיון ידיים, חוסר מעש. הוא צריך כל הזמן לחשוב, אוקיי, אז מה הצעד הבא? מה החזון? לאן אני שואף?
וזה בעצם מה שרמוז פה, נחבר את הדברים ובזה נסיים. מה שאומר אנטונינוס הקיסר לרבי יהודה הנשיא, הוא שואל אותו, מה הקדוש ברוך הוא לועג? חס ושלום.
הכוונה היא שלפעמים יש גזירה שנגזרת. והצדיק מבין, הצדיקים מבינים, כמו שהיה ליעקב נגזרה גזירה. כמה גזרות, עשיו, לבן, דינה, יוסף. הצדיק מבין שכל הגזרות הללו, זה לא שהקדוש ברוך הוא מתעלל בו. הוא מבין שזו גזירה ולא משנה כמה ממון הוא ייתן, הוא לא יפר את הגזירה. הגזירה הזאת היא חיובית, למרות שהיא קשה והיא כואבת, אבל היא חיובית. "עת צרה היא ליעקב וממנה ייושע". מתוך הצרה באה הישועה. ללא הצרה, לא הייתה באה הישועה.
יעקב אבינו אומר: אשרי שהתמודדתי עם עשיו, כך נבניתי. אשרי שהתמודדתי עם לבן, כך צמחתי. אשרי שקרו לי כל הדברים האלה, כי מתוך כך נבנה עם ישראל בצורה הנכונה ביותר.
ולכן זה בעצם סוד הדבר.
"אם שוט ימית פתאום", לפעמים הקדוש ברוך הוא מצליף על הצדיק בשוט, ועם ישראל גם לפעמים חוטפים מכות מוות. ואף על פי כן, "למסעת נקיים ילעג". כלומר, הלעג הוא לא שהקדוש ברוך הוא לועג לנו, אלא מצד האמת, אולי ככה איוב טוען, אבל מצד האמת, הקדוש ברוך הוא, כן, לפעמים מצליף בצדיק, לפעמים עם ישראל חוטף מכות מוות, אבל מצד האמת גם המכות האלה הם חלק מתהליך של התקדמות. כי עם ישראל, כמו יעקב אבינו, עם ישראל כעם לא יכול לשבת בשלווה. תודה רבה. עם ישראל לא יכול לשבת בשלווה במובן של עצלות. במובן של, אה, נהיה עם ככל העמים, נשב בנחת, ניסע לחו"ל, אה נשתה אספרסו בבית קפה. מותר לשתות אספרסו, זה לא דבר רע. אבל אם זה תכלית החיים של עם ישראל, לא יקום ולא יהיה. הקדוש ברוך הוא לא ייתן לנו להיות עם ככל העמים. ולכן לפעמים יש גם דברים קשים, גם מכות קשות, מכות מוות, "אם שוט ימית פתאום". אבל המכות האלה תפקידם לעורר אותנו. תפקידם להצמיח את עם ישראל, תפקידם להפוך את השלווה הזאת לשלווה אמיתית, לשלווה של "ישליו אוהביך", שמרוב אהבה לריבונו של עולם, אנחנו מתקדמים עוד ועוד, שואפים עוד ועוד, מתקרבים לקדוש ברוך הוא עוד ועוד, ודווקא בכך מוצאים את השלווה.
רבי חנניה בן עקשיה אומר רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר, אדוני חפץ למען צדקו, יגדיל תורה ויאדיר.