בלוג

רישות מוריי ורבותיי.

בשבת אמר אחד המתפללים בבית הכנסת, שאנחנו עם ישראל כבר 30 שנה או 40 שנה לא מנצחים את האויבים שלנו. מה הכוונה? נניח מלחמת לבנון השנייה. ניצחנו או לא ניצחנו? ניצחנו. לא ניצחנו. יש על זה ויכוח. בוא נאמר ככה, כל עוד יש על זה ויכוח, זה אומר שלא באמת ניצחנו. למה? למה נגיד שלא ניצחנו? כמה חיילים נהרגו לנו? נהרגו חיילים. בערך 130 ומשהו. כמה חיילים נהרגו להם? 2000. מה, לא ניצחנו? לא. למה לא ניצחנו? כי כל המטרה שלהם זה להתיש אותנו. אז האם הם התישו אותנו? כן. הם השיגו את המטרה. המטרה שלנו הייתה להשיג שקט. האם השגנו שקט? לא. אז בעצם הם השיגו את המטרה שלהם, אנחנו לא השגנו את המטרה שלנו. אז נכון שאנחנו הרגנו להם יותר לוחמים. אבל עדיין זה לא נקרא ניצחון. אם תשימו לב, בכל העשרות שנים האחרונות, צה"ל לא מדבר יותר על ניצחון. הוא מדבר על תמונת ניצחון. מה הכוונה תמונת ניצחון? אנחנו נעשה משהו שהוא יהיה כל כך משמעותי שזה ייראה כמו ניצחון. זה הכוונה תמונת ניצחון. תמונת ניצחון, רבותיי, זה שקר. תמונת ניצחון. לא יודע, לא מכיר.

אבל המצרים שפלשו לישראל והם ניצחו ועזבו בחלום ואז מה הם רצו להרוס את תמונת ניצחון ואז הם הלכו לאחד היישובים שמה ושחטו את כולם ושרפו אותו. תמונת ניצחון ושדרו את זה למלך פארוק ב-48. זה היה ב-48. יש תמונת ניצחון. ב-48 באמת ניצחנו. ואז כי שם היה להם להם היה אולי תמונת ניצחון. אבל באמת אנחנו ניצחנו, כי הם רצו להשמיד אותנו והם נכשלו. אז הם נכשלו במטרה שלהם. המטרה שלנו, שנייה, שנייה, שנייה. המטרה שלנו במלחמת השחרור הייתה להקים מדינה. והצלחנו. אז הם נכשלו במטרה ואנחנו הצלחנו במטרה. אז זה נקרא שניצחנו. ניצחון זה משהו יחסית. במריבה שני צדדים מפסידים. אז זה נכון שתמיד בכל מריבה שני צדדים מפסידים. ועדיין. שאלה אם יש יעדים ועמדו ביעדים אז זה ניצחון עצמי יחסית לשלנו. נכון. כל ניצחון יש לו גם מחירים. ואף על פי שיש לו מחירים, בסוף זה ניצחון.

אבל כאמור, כבר כמה עשרות שנים, מדינת ישראל לא ממש מנצחת. כל פעם עוד סבב. עוד סבב. אז אחד קוראים לו עמוד ענן, ואחד קוראים לו צוק איתן, ואחד קוראים לו עופרת יצוקה. ועוד כל מיני שמות שכבר הספקנו לשכוח. אבל כל כמה שנים עוד אם כל כמה שנים צריך עוד סבב, סימן שלא ניצחנו בפעם הקודמת. כי אם אתה מנצח אז האויב לא מתחיל עוד פעם לריב איתך.

והדבר הזה אני רוצה ללמוד איך מנצחים, אני רוצה ללמוד מתוך פרשת השבוע שלנו. בפרשת השבוע שלנו, יעקב מגיע לארץ ישראל. חלש. בלי עוצמה צבאית. מה יש לו? יש לו עושר. יש לו גמלים, חמורים, כבשים, אטונות. אבל אין לו צבא. לעומת זאת, בתחילת הפרשה כבר הוא שומע, הוא שולח שליחים אל עשיו אחיו לפייס אותו. ומה אומרים לו המלאכים? וישובו המלאכים אל יעקב לאמור, באנו אל אחיך אל עשיו, וגם הולך לקראתך ו-400 איש עמו. וירא יעקב מאוד ויצר לו. הוא מבין שזה לא משלחת קבלת פנים. זה לא משלחת דיפלומטית. 400 איש זה גדוד לוחמים שבאים למחוק את יעקב ומשפחתו מעל פני האדמה. ולכן וירא יעקב מאוד ויצר לו, ויחץ. הוא חוצה את העם לשני מחנות. אם יבוא עשיו אל המחנה האחת והיכהו, והיה המחנה הנשאר לפליטה.

אז יעקב מתחיל ממצב מאוד נחות. מצב שהוא רועד מפחד. וירא יעקב מאוד ויצר לו. מצב שהוא בזרע כל עם נשים וילדים. הבן הגדול ביותר שלו בשלב הזה הוא בן 13. אולי 15. בעיקרון 13 לפי חז"ל. כי הוא עבד 20 שנה בחרן. שבע שנים ראשונות הוא עוד לא התחתן. אחר כך אחרי שבע שנים ראשונות הוא מקבל את לאה. אז נגיד לפחות בערך אחרי שנה יכול להיוולד ראובן. ושש שנים הוא נמצא עדיין, אז סליחה, אז עוד שבע שנים הוא עבד בשביל רחל, ועוד שש שנים הוא עובד על צאנו. ככה אומר לבן ליעקב, יעקב ללבן בפרשה הקודמת, עבדתיך 14 שנה בשתי בנותיך ושש שנים בצאנך. אומרת החלף את משכורתי עשרת מונים. כלומר, מאז החתונה עברו 13 שנים. אולי עוד קצת זמן בדרך. מה? עבד בצאן לפני שהתחתן. אבל עבד בצאן שבע שנים לפני החתונה. אבל מהחתונה עד שהוא עוזב, עברו 13 שנים. אז ראובן, בכור הבנים, הוא עוד לא בן 13. אז זה יש לו בסך הכל נשים וילדים. יש לו גם עבדים. עבדים זה לא לוחמים. זה אנשים שהם רועי צאן.

איך קורה הנס הזה שיעקב פוגש את עשיו ועשיו בסופו של דבר לא עושה לו כלום. לא רק שהוא לא עושה לו כלום. לא רק שהוא לא עושה לו כלום, עשיו, כך כתוב בסוף הפרשה. בסוף הפרשה כתוב, עשיו לקח את נשיו מבנות כנען. מסופר שם מי היו נשותיו של עשיו. ואז מתואר מי הבנים שנולדו לו. ואז כתוב אלה בני עשיו אשר יולדו לו בארץ כנען. הנשים שלו מכנען. הבנים נולדו לו בכנען. ויקח עשיו את נשיו ואת בניו ואת בנותיו ואת כל נפשות ביתו ואת מקנהו ואת כל בהמתו ואת כל קניינו אשר רכש בארץ כנען. כי גם את כל רכושו, את בהמתו ומקנהו וכל קניינו, הכל הוא רכש בארץ כנען. הוא היה גר תמיד בארץ כנען. הוא לוקח את נשיו ואת בניו ואת בנותיו ואת מקנהו וכל קניינו וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו. לאן הוא הולך? וילך אל ארץ. מה זה הביטוי הזה? לאן באמת הוא הלך? יודעים לאן הוא הלך? הוא עזב את ארץ כנען והלך אל הר שעיר, זה ארץ אדום, נכון. הר שעיר זה בדרום מזרח של ים המלח. איפה בערך בגבול בין ירדן לבין ערב הסעודית. שם זה ארץ אדום. ושם עשיו אחר כך הוא וזרעו חיו במשך מאות שנים.

אבל מה גרם לו לעזוב? מה שאני אומר, לא רק שהוא לא הרג את יעקב. הוא בעצם קם, לקח את כל רכושו ואת משפחתו והלך לארץ אחרת. אבל לא כתוב וילך אל הר שעיר, וילך אל ארץ. זה ביטוי מאוד מוזר. אומר רש"י, וילך אל ארץ לגור באשר ימצא. הוא לא שהוא יודע לאן הוא הולך. הוא הולך אל הלא נודע. הוא נוטש. העיקר אני פה אני לא נשאר. זה דבר מאוד מוזר. למה באמת הוא הולך? כתוב בפסוק. וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו. כי היה רכושם רב משבת יחדיו ולא יחלה הארץ מגוריהם לשאת אותם מפני מקניהם. כלומר, אין מספיק מקום בארץ ישראל. אם יעקב מגיע, מישהו חייב לצאת. אז מי יצא? טוב, שעשיו יצא. זה מאוד מוזר. למה זה כל כך מוזר? כי בסופו של דבר, זה כל כך מוזר. כי הפסוק מדגיש שעשיו לקח את נשיו מבנות כנען. מאיפה יעקב לקח את הנשים שלו? מחרן. עשיו, בניו נולדו לו בארץ כנען. איפה הבנים של יעקב נולדו? בחרן. את מקנהו ואת כל קניינו ואת כל בהמתו אשר רכש בארץ כנען. עשיו רכש את כל רכושו בארץ כנען. איפה יעקב רכש את כל רכושו? גם בחרן. עכשיו נגיד שאין מקום בארץ, אז זה מה שכתוב. לא יחלה הארץ מגוריהם לשאת אותם מפני מקניהם. יותר מדי אנשים, יותר מדי מקנה, אין מקום, מישהו חייב לעזוב. מה ההיגיון שמי יעזוב? סליחה. אורח פורח. הרגע הגעת. לך בחזרה לחרן. מי שיש פה. מה? כן, עשיו הוא בן בית פה. הוא מפה, נשיו מפה, בניו פה, רכושו מפה. הוא ישאר פה. מה שאומר פלסטינים. והדבר המדהים הוא, קודם כל הפלסטינים שקרנים. הם לא היו פה. לא היו. צריך לדעת. לפני 150 שנה היו פה כמה אלפים בודדים. לא היה פה מיליונים. היה פה כמה אלפים בודדים. מאיפה באו כל הפלסטינים? היה פה כמה בדואים בודדים. הפלסטינים לא היו פה. הפלסטינים, אם תשימו לב, אז יש להם שמות משפחה. יש חמולה ענקית שנקראת אלמסרי. מאיפה הם באו? מצרים. חמולה ענקית של פלסטינים שקוראים לה בגדדי. מאיפה הם באו? בגדד. הם חדשים פה. הם בעצמם חדשים. הם באו במקביל לעם ישראל. עם ישראל חזר לארצו, הפריח את השממה, אז יותר ויותר באו גם פלסטינים. באו מבחוץ, הם בכלל לא מקוריים פה. הם סתם שקרנים. אבל עשיו זה פלא. מה גרם לעשיו לעזוב את הכל וללכת אל הלא נודע. הוא אפילו לא יודע לאן הוא הולך. זה דבר פלא. הוא רואה כי יש פה חפצה, זה חפץ מקום.

אז רש"י אומר, רש"י אומר לנו כך. וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו. מפני שטר חוב של גזירת כי גר יהיה זרעך אמוטר על זרו של יצחק. אמר, אלך לי מכאן. אין לי חלק לא במתנה שניתנה לו הארץ הזאת, ולא בפרעון השטר. ומפני הבושה שמכר בכורתו. כלומר, אומר לנו רש"י, הרי זה לא יכול להיות באמת הסיבה שכתובה בפסוק, שימו לב שכתוב בעצם שני שתי סיבות. כתוב וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו. כי הרכושם רב משבת יחדיו ולא יכלה הארץ מגוריהם לשאת אותם מפני מקניהם. כלומר, זה שתי סיבות. אחד מפני יעקב. למה? כי רכושם רב. עכשיו, זה שרכושם רב זה לא באמת סיבה. כמו שאמרנו, דבר ראשון, זה לא באמת ככה שאחד נכנס מישהו חייב לצאת. אתם יודעים שהיום הגיע מטוס שלם של עולים לארץ. שמעתם על זה? לא. מטוס של עולים מארצות הברית הגיע לארץ. 300 איש. רגע, אם כך, רבותיי, המשמעות היא ש-300 איש צריכים לעזוב, לא? מה פתאום? בא עוד מישהו, באו עוד 300 אנשים, שיבואו עוד 300 אלף אנשים, שיבואו כל המיליונים, שיבואו כולם ברוכים הבאים. מה, בן אדם אחד בא, מישהו חייב לצאת? אין דבר כזה. אבל באמת אם מישהו יצא, זה יעקב, למה שעשיו יצא? לכן אומר רש"י, הסיבה, זה התירוץ שעשיו אמר. שאלו אותו למה אתה הולך? לא, אין לי פה מקום, אני הולך למקום יש לי יותר ארץ רחבת ידיים. אבל זה רק תירוץ, זה קשקוש. אתם יודעים מה הסיבה האמיתית שהוא עזב? מפני יעקב אחיו. מה הכוונה? עשיו הרגיש שבאמת באמת הבכור האמיתי זה יעקב. הוא מתבייש שהוא מכר את בכורתו. אבל זה לא סתם שהוא בכור. כי מה זה אומר להיות בכור בבית של יצחק אבינו? אם אתה הבכור של יצחק, הנכד הבכור של אברהם, אתה יודע מה המשמעות? שאתה מצד אחד יורש את ארץ ישראל, אבל יחד עם זה אתה יורש תפקיד מאוד מורכב. מאוד מורכב, שיש בו הרבה כבוד ועוצמה, אבל יש בו גם הרבה צרות. הוא יודע שיש שטר חוב. יש נבואה שנאמרה לאברהם אבינו, גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום ועינו אותם 400 שנה. להיות יהודי זה לא דבר פשוט. זו זכות עצומה. זה כבוד גדול. זה להיות העם הנבחר, אבל זה גם להיות סובל ונרדף ומוכה ולוחמים בנו ושונאים אותנו. אומר עשיו, עזוב, אני לא רוצה לא את התפקיד המכובד ולא את המחירים הכבדים. לא רוצה את כל זה, ולכן הוא הולך.

רגע, אז מה התעוררת עכשיו? לפני רגע יצאת אל יעקב, 400 איש רק להרוג אותו. מה גרם לעשיו עם כל גבורתו לקום וללכת מפני יעקב. יעקב מגיע חלש, בלי צבא, בלי עוצמה. התשובה היא מאוד ברורה. ברגע שיעקב אבינו מגיע עם אמונה ברורה, זאת הארץ שלנו. זה התפקיד שלי. אני לא בא לפה רק בשביל נדל"ן. אני לא בא לפה בשביל שקט. אני בא לפה כי יש לי פה שליחות. אני בא לקדש שם שמיים בארץ ישראל. כאשר יעקב מגיע בעוצמה כזאת, עשיו מוצא לעצמו תירוצים, ופשוט קם, לוקח את הדברים והולך. הכוח של עם ישראל הוא תמיד היה ונשאר הכוח הרוחני. אם אנחנו רק מחפשים שקט, אתם יודעים שכל הקמת המדינה, מדינת ישראל קמה כדי שיהיה שקט. הציונות החילונית, הרצל וכל שאר הציונים החילונים. הדבר המרכזי שהם רצו, אה, כל הזמן רודפים אותנו, עושים לנו פוגרומים. אנחנו צריכים מקום שיהיה לנו שקט. לאן נלך שיהיה לנו שקט? בוא נלך לאיזה חור שאף אחד לא רוצה אותו. זאת הייתה התפיסה לפני 150 שנה אף אחד לא רצה את המקום הזה. שממה, מדבר. בוא נלך, זה גם יש לנו שם קשר היסטורי, וגם אף אחד לא רוצה את המקום הזה. הנה, הרצל קרא לזה בואו נפתור את בעיית היהודים. מה, אנחנו בעיה? לא, אבל יש בעיה. הבעיה שהוא רצה לפתור זה שכל הזמן רודפים אותנו. טוב, נלך לפה, פה לא ירדפו אותנו. האם הציונות הצליחה במטרה שלה? אם זה המטרה, אז היא נכשלה. כי גם פה רודפים אותנו. נכון, גם בעולם יש אנטישמיות, אבל גם פה, כל הזמן מלחמות. אין לנו שנים של שקט.

וזה גם צריך להבין, זה השבר הגדול. אנשים שהם ציונים חילונים, שלא מאמינים בשליחותו של עם ישראל, מרגישים שבר גדול. מה שקרה בשמחת תורה האחרון, עורר אותם להגיד, חלקם, אלה שהתפקחו, אומרים, אנחנו מבינים שלנצח תאכל חרב. חלמנו על שלום. חלמנו על מזרח תיכון חדש. חלמנו שיהיה פה שקט ושלווה וננגן חמוס בדמסק. עכשיו פתאום אנחנו מבינים שלנצח תאכל חרב. וזה שובר אותם. למה זה שובר אותם? כי כל המהות של הציונות בשבילם זה היה שיהיה לנו מקום תחת השמש. שיהיה לנו מקום, חלקת אלוקים הקטנה שלנו, שאף אחד לא יפגע בנו. זה מתנפץ בפרצוף. זה לא קורה. למה זה לא קורה? כי עם ישראל איננו עם ככל העמים. אומר יחזקאל בפרק כ', בנביא יחזקאל, העולה על רוחכם, היו לא תהיה. זה לא יקרה. אשר אתם אומרים נהיה ככל העמים כמשפחות האדמה. מה שאתם עם ישראל חושבים שאתם תהיו עם ככל העמים, לא יקרה. תשכחו מזה. לא תבנו פה לא סינגפור ולא ניו יורק. אם אתם רוצים להיות פה, תבנו פה ארץ ישראל. תבנו פה את ארץ הקודש. תבנו פה את השליחות הרוחנית הנצחית של עם ישראל. זה הדרך היחידה לנצח את האויב.

ולכן, כאשר עם ישראל במשך עשרות שנים רק מחפש שקט. מה המשפט שכל המנהיגים שלנו מצטטים עשרות ומאות פעמים, שקט יענה בשקט. תהיו בשקט אז גם אנחנו לא נפגע בכם. זה הבל. מה זה שקט יענה בשקט? המשמעות היא אני רק רוצה, אה, אתה רק רוצה שקט. ברגע שאמרת שאתה רק רוצה שקט, הודעת לאויבים שלך מה הדרך הכי קלה לנצח אותך. להתיש אותך, לא לתת לך שקט. אז לא משנה כמה הם הרגו ולא אכפת להם הרוגים. האויבים שלנו לא מעניין אותם מוות. הם שמחים למות למען מטרה. מה המטרה? המטרה היא להתיש את עם ישראל. הם רוצים שקט, לא יהיה להם שקט. אנחנו לא יכולים להסתפק בשקט. אנחנו צריכים להבין שיש לנו אמונה, שיש לנו מטרה גדולה. נסראללה עמך שמו ואני מתנצל בפני ארון הקודש פה בבית הכנסת, שאני אומר בכלל את השם שלו של הרשע מרושע הזה. אבל הוא בנאומים שהוא אומר כבר 20 שנה, מה הוא אומר? הוא אומר כל הזמן אנחנו ננצח. אנחנו הערבים ננצח. למה? כי אנחנו מאמינים. וישראל זה מדינה חילונית. אם ישראל היא מדינה חילונית, אז חלילה הוא צודק. כי אם כל מה שאנחנו רוצים זה רק את חוף הים בתל אביב ול וליהנות ולנסוע לחו"ל בקיץ. אז אם זה מה שאנחנו מנסים להיות עם ככל העמים, היו לא תהיה. כך אומר לנו הנביא יחזקאל. לא יקרה. הקדוש ברוך הוא לא ייתן לנו. הקדוש ברוך הוא ישלח את האויבים שלנו להציק לנו שוב ושוב ושוב, והיו לסיקים בעיניכם ולצנינים בצידיכם עד שתזכרו מה השליחות שלכם, מה המטרה שלכם.

במלחמה שאנחנו נמצאים בה עכשיו אנחנו עדיין לא מספיק מבינים את המטרה שלנו. עדיין. אנחנו כן התעוררנו, חטפנו כזאת כף הנוראית שהבנו ששקט לא יכול להיות פה. ואנחנו תמיד נצטרך לחיות על חרבנו. אבל לחיות על החרב זה לא מספיק. כי גם אם אנחנו חיים על חרבנו, אז מה ייתן לנו את הכוחות להילחם ולהילחם ולהילחם? אז יש אנשים שבאים ואומרים, חלס. אז אני אקום ואלך למקום אחר בעולם. אז אולי אני אתבולל. אולי אני אנסה, אם לא הצלחנו להשיג שקט למדינה יהודית, אז אני אלך, אחיה לי ב לא משנה איפה. באיזה ארץ שאף אחד לא ידע שאני יהודי. יש אנשים שזה מה שהם חושבים. אז מה? אז הילדים שלי לא ידעו שהם היו יהודים פעם. אז מה? חס ושלום. הלא לא תהיה. הקדוש ברוך הוא לא ייתן לעם ישראל לא להתפורר, לא להיעלם ולא לשכוח את התפקיד שלו. ככל שאנחנו יותר ננסה לשכוח את התפקיד שלנו, כך המכות יותר כואבות כדי לעורר אותנו. זה המטרה של המלחמה. הקדוש ברוך הוא בורא מלחמות כדי לעורר את עם ישראל.

אז אחד הדברים שכן בולטים במלחמה הזאת וזה בשורה גדולה, שכן הלוחמים מרגישים שזה מלחמה של האור מול החושך, של הטוב מול הרע. מכיוון שמולנו האויבים הנוראים האלה התגלו בשיא התועב והזוועות וההתנהגות הנוראה, זה עורר אותנו להבין שאנחנו נציגי האור והטוב בעולם. וזה גם הורס מולנו מפה של העולם. אתה פתאום רואה את הגלובוס ואתה רואה איך מתבטא, אתמול התבטא ראש ממשלת אירלנד שזה יום שמח כי הילדה אמילי שהלכה לעיבוד נמצאה. אתה לא מתבייש. אתה פתאום רואה איך אנשים אלה שתומכים בישראל ואלה שמתנגדים לישראל. ו וזה דבר מעניין. אם אתם יודעים, בשבוע שעבר משתי מדינות, בשתי מדינות, גם בהולנד וגם בארגנטינה ניצח בבחירות ניצחה מפלגה שתמכה בישראל בצורה קיצונית. בן גביר הוא שמאלני לידם. מבחינת הכמה שהם ימניים ורוצים רק טובת ישראל ונגד הערבים. וזה מעניין. זה חלק מזה שכאשר עם ישראל הן עם כלבי יקום וחריץ נסה, פתאום עם ישראל מתחיל, אנחנו עוד לא מספיק נזכרים מי אנחנו. אנחנו עוד לא מספיק קוראים בשם השם. אבל מתחילים להתעורר. מתחילים וכן כשיצאו לקרב, אז כן, המפקדים לא התביישו להגיד שמע ישראל השם אלוקינו השם אחד. לא התביישו להגיד אנחנו באים בשם השם. לא התביישו להגיד מי שעמדה לאבותינו ולנו והקדוש ברוך הוא מציא לנו מידה. מה אתם זוכרים בוודאי שילפני כמה שנים עופר וינטר רק אמר איזה משחצים משפט, עקבו אותו והדיחו אותו ולא רצו לקדם אותו. אז היום זה הרבה יותר קיים. עוד לא מספיק. אבל התקדמות גדולה. והתקדמות הזאת היא נותנת לנו תקווה גדולה שבעזרת השם ואז זה הרבה תלוי בכוחות הרוחניים שלנו. אם אנחנו נמשיך לעורר את עם ישראל לתפילות, לאמונה, ללימוד תורה, לעוצמה, להבנה מי אנחנו באמת, אז בעזרת השם הקדוש ברוך הוא יצליח דרכינו כבר במלחמה הזאת להשבית את אויבנו, למגר אותם, לכלותם ולהכניע אותם לעד ולעולמי עולמים אמן כן יהי רצון. רבי חנן בן קשא אומר רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפי כך רבה להם תורה ומצוות שנאמר צדקו, הגדיל תורה ויאדיר.