בלוג

התורה מקדימה ואומרת: עשיו לקח את נשיו מבנות כנען.
נשיו ומארץ ישראל מבנות כנען. את עדה ואת אוליבמה בת ישמעאל אחות נביאות. ואז מתוארים הבנים שנולדו לו. אלה בני עשיו אשר יולדו לו בארץ כנען.
כלומר מדגישים הנשים שלו מפה. הבנים שלו מפה.
ואז כתוב, ויקח עשיו את נשיו ואת בניו ואת בנותיו ואת כל נפשות ביתו ואת מקנהו ואת כל בהמתו, ואת כל קנינו אשר רכש בארץ כנען, וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו.
כלומר, הנשים שלו מפה, הבנים שלו מפה. הרכוש שלו הוא עשה פה, את כל קנינו אשר רכש בארץ כנען.
ואף על פי כן, עשיו וילך אל ארץ. באמת לא כתוב לאן הוא הלך. כתוב וילך אל ארץ.
עכשיו לאן באמת הוא הלך? באמת הוא הלך להר שעיר. הר שעיר זה דרום ים המלח, טיפה בתוך טיפה מזרחה, לא בתוך ארץ ישראל אלא לכיוון ממלכת ירדן, גבול ערב הסעודית.
זה האזור, של הר שעיר, זה האזור של אדום.
אבל לא כתוב וילך אל הר שעיר. כתוב וילך אל ארץ.
אם אפשר שיהיה לעילוי נשמת מאיר ומורי אברהם בן יוסף עדינו. הברכות ודברי התורה לעילוי נשמת אברהם בן יוסף עדינו.
וגם נפש אברהם בן רבקה ויוסף. אברהם בן רבקה ויוסף.
אם כן, מעניין שלא כתוב אפילו לאן הוא הולך. וילך אל ארץ.
אומר רש"י וילך אל ארץ לגור באשר ימצא.
זאת אומרת, נכון שבסופו של דבר הוא הגיע להר שעיר. אבל מלכתחילה לא היה לו מושג לאן הוא הולך. עשיו פשוט לוקח את הדברים שלו והולך אל הלא נודע. אין לו מושג לאן הוא הולך. הוא קם.
עכשיו, זה דבר מדהים. הוא הרי לוקח איתו את נשיו ואת בניו ואת כל בהמתו ואת מקנהו ואת כל קנינו. יש לו שפע עצום, משפחה, רכוש, לוקח הכל והוא הולך לחפש את עצמו. אין לו אפילו מושג לאן הוא הולך.
מה גורם לעשיו לעזוב הכל? הוא פה מהארץ. הבנים שלו נולדו פה, הנשים שלו פה. פתאום לעזוב הכל, ללכת לאיזה ארץ שאתה אפילו לא יודע לאן אתה הולך. אתה הולך לחפש לעצמך מקום. למה לך? יש לך פה ארץ טובה. למה לא תשב פה?
אז כתוב, הפסוק עונה. הפסוק עונה וילך אל ארץ מפני יעקב אחיו.
בגלל יעקב הוא הלך. טוב, מה זה, איך יעקב קשור? יעקב הבריח אותו? יעקב גרש אותו? לא גרש אותו.
אומרת התורה כי היה רכושם רב משבת יחדיו, ולא יכלה ארץ מגוריהם לשאת אותם מפני מקניהם.
יש גם ליעקב היה הרבה מקנה וגם לעשיו הרבה מקנה. אין מקום בארץ ישראל לכל כך הרבה כבשים.
ולא יכלה ארץ מגוריהם לשאת אותם. הארץ לא יכלה להכיל ולשאת את כל המקנה של יעקב ושל עשיו.
החיסרון העיקרי בתשובה הזאת, שזה לא הגיוני בכלל. אין מקום מספיק לכבשים בארץ? איזה מין דבר מוזר זה?
וזהו, זה רק כאילו יעקב אה, הגיע יעקב? אז מישהו צריך לצאת. זה כמו בקורונה. יש לא יודע מה, הגבלה של 10 אנשים, אה, טוב, אתה מספר 11, אז אם אתה נכנס מישהו צריך לצאת. כאילו איזה מין דבר זה?
מה ארץ ישראל פעם היה דבר כזה ש זהו, אין יותר מספיק מקום לאנשים? יעקב הגיע, עשיו צריך ללכת. איזה מין דבר מוזר.
אבל יותר מזה. יעקב רוצה להגיע. למה עשיו צריך ללכת? עשיו שיגיד ליעקב סליחה, אתה הרגע הגעת. הנשים שלך, מאיפה הנשים של יעקב? מאיפה הוא הביא את הנשים שלו? את רחל ואת לאה?
לא מחברון.
איך קוראים למקום הזה? רחל ולאה, בנות של לבן. ואיפה יעקב מוצא אותם? בחרן, נכון? חרן, זה אזור סוריה. צפון סוריה.
זאת אומרת, הנשים של יעקב לא מארץ ישראל. הם מחוץ לארץ. הבנים שלו נולדו איפה? שם בחרן. שם בחוץ לארץ.
הרכוש של יעקב, מאיפה הוא מביא את כל הכבשים האלה? איפה הוא הרוויח אותם? גם מחרן.
אז יעקב עכשיו זה מקרוב בא. הרגע הגיע. הוא בא מחרן, הנשים שלו מחרן, הבנים שלו מחרן, הרכוש שלו מחרן. עכשיו רוצה להיכנס לארץ, עשיו אומר טוב אין לי ברירה, אני צריך לצאת. סליחה? עשיו צריך להגיד לו אדוני היקר, הרגע הגעת, קח את אשתך, את האנשים שלך, את הילדים שלך, תחזרו לאיפה שבאתם.
אתה מגרש אותי מהארץ? למה? מה קרה? אין מקום? אז אני? אתה תלך. אם אין מקום, למה שאני אלך?
לכן אומר רש"י, שזאת לא הסיבה האמיתית. זה אולי היה התירוץ שעשיו אמר לעצמו. בשביל לשכנע את עצמו, אז עשיו אמר: אה, לא כדאי לי להיות פה עם יעקב, יש לו הרבה כבשים, ואז לא יהיה מקום.
זה התירוץ הגרוע שעשיו אומר לעצמו. אבל מה הסיבה האמיתית? אומר רש"י: מפני יעקב אחיו, מפני שטר חוב של גזירת כי גר יהיה זרעך, מוטל על זרעו של יצחק.
אמר עשיו: אלך לי מכאן. אין לי חלק לא במתנה שניתנה לו הארץ הזאת, ולא בפרעון השטר.
כלומר, עשיו יודע, זה הרי ברית בין הבתרים שכרת הקדוש ברוך הוא עם אברהם אבינו, עם הסבא של יעקב ועשיו. ומה אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו? לזרעך אתן את הארץ הזאת. אני אתן לך את הארץ.
אבל ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם 400 שנה.
אומר עשיו לעצמו: אני מוותר לא מדפשך ולא מיוקצך. אני מוותר על ארץ ישראל ואני לא רוצה את השטר הזה, את החוב הזה שאני יודע שמי שמקבל את ארץ ישראל יתקיים בו גם ועבדום וענו אותם.
אני לא רוצה את זה, לא רוצה את הצרות ולא רוצה את השכר.
פירוש שני אומר רש"י: ומפני הבושה שמכר בכורתו. עשיו הרי מכר, עכשיו זה מאוד קשור. זה שהוא מכר את הבכורה, זה מאוד קשור לאותו עניין. כי הרי למה יעקב כל כך חשוב לו לקנות את הבכורה? מה זה משנה לו להיות בכור? הרי אתה לא יכול להפוך להיות בכור.
יש עובדתית עשיו הוא זה שיצא ראשון מהרחם. אז קנית את הבכורה? אז הפכת, שינית את ההיסטוריה? אז אתה פתאום נולדת ראשון. לא. אז בשביל מה הוא קונה את הבכורה? מה המשמעות של לקנות את הבכורה?
להמשיך את המורשת של אברהם ויצחק. זה המשמעות. שיעקב קונה את הבכורה, ולכן ויבז עשיו את הבכורה. עשיו מבזה את זה, מה אכפת לו? אכפת לו מ מלהמשיך את הדרך? אכפת לו לקבל את ארץ ישראל? אכפת לו לקבל תורה? הוא לא רוצה את הדברים האלה.
ולכן דווקא יעקב הוא זה שמתאים להיות הבכור. להיות הבכור שוב, לאו דווקא פיזית, כרונולוגית עשיו יצא קודם מהרחם. אבל יעקב הוא הבכור. מכיוון שהוא זה שממשיך את הדרך של אברהם יצחק.
ועשיו גם מתבייש שמכר את בכורתו והוא גם לא רוצה את הבכורה הזאת. הוא לא רוצה לא את השכר ולא את המחיר שמשלמים בשביל בשביל השכר הזה.
עם ישראל הוא עם סגולה, הוא עם נבחר. אבל כמה שילמנו במשך 3500 שנה, כמה שילמנו מחירים יקרים על הזכות הזאת להיות עם נבחר.
שילמנו מחירים לא פשוטים. מ210 שנה שעבוד במצרים, ונדודים במדבר. ואפילו התורה, שהתורה היא חיינו ואורך ימינו וזה זכות עצומה, ואף על פי כן, התורה מגבילה אותנו. התורה אומרת לנו זה תעשה, זה אל תעשה. התורה דורשת מאיתנו גם להוציא כסף על כל מיני מצוות, להשקיע זמן בכל מיני מצוות. עכשיו ברור שזה מתנה עצומה.
אבל בצורה החיצונית שעשיו רואה את הדברים, אז זה עונש.
למה אנחנו צריכים את זה? יודעים, אצל חבר'ה צעירים בתיכון אז הרבה פעמים יוצאים איתם אני למשל מורה בתיכון, מחנך של כיתה י"א. והרבה פעמים אנחנו יוצאים איתם לשבתות. שבת ישיבה.
עכשיו לא בתקופת הקורונה כמובן. אבל ככה זה שארבע פעמים בשנה, משהו כזה, לוקחים את כל התלמידים, נוסעים איתם לאיזשהו מקום, ועושים איתם איזה שבת.
ואז בליל שבת, נמצאים כל השבת ביחד, המשפחות לא נמצאות, רק אנחנו עם הילדים, עם התלמידים. אז אה אז כמובן בליל שבת מתפללים, אחר כך סעודת שבת, שיעור, לפעמים איזה טיול קצר, משהו ככה באיזשהו מקום מעניין שאנחנו נמצאים. ואז עונג שבת.
מה זה עונג שבת? יושבים, קצת דיונים, שרים כמו שירת הבקשות, ושרים פיוטים ושרים שירים, ואומרים דברי תורה, ולפעמים קצת דיונים, מעלים איזה נושא ככה מעניין ומתחילים לדון עליו, לברר אותו, הוא אומר ככה והוא אומר ככה ו
אז יש ילדים שמאוד אוהבים את זה. אוהבים את האווירה, נהנים, באים. ויש ילדים שבשבילם זה עונש. לא רוצים את זה, עזוב, תן לו ללכת לחדר לפטפט. תן לו ללכת לישון. תן לו לקרוא ספר. לא מעניין אותו הדברים האלה.
אז עונג שבת זה ראשי תיבות, מצד אחד זה עונג שבת. מצד שני זה ראשי תיבות, עונש. כן? ע', ו', נ' זה עונג, וש' זה שבת. אז עונג שבת הופכים את זה בראשי תיבות לעונש. אז זה לא עונש. עשיו רואה את הדברים בתור עונש. חס וחללה זה לא עונש, זה שכר גדול.
אבל זה מה שהופך את עשיו, למרות שהוא, התורה מאוד מדגישה את זה פה, שהוא נשיו מכנען ובניו נולדו בכנען ורכושו מכנען. אבל הוא קם והולך לו, וילך אל ארץ, לגור באשר ימצא. אין לו אפילו מושג לאן הוא הולך. כי בגלל הצד הרוחני. את הצד הרוחני הוא מרגיש שזה לא מתאים לו.
אומר על זה רבי יהודה הלוי בספר הכוזרי, שבסופו של דבר נדחה עשיו עם כל גבורתו מפני יעקב עם כל חולשתו. אנחנו רואים בתחילת הפרשה. עשיו בא עם 400 איש עמו. יעקב מה יש לו? צאן, בקר, נשים וילדים, זה מה שיש לו.
אין לו איזה צבא. יש לו כמה עובדים שעובדים אצלו. אבל אין לו איזה צבא. עשיו יש לו גדוד צבאי, 400 איש. באים, יוצא לקראתך ב-400 איש עמו.
ויעקב מפחד, ויירא יעקב מאוד וייצר לו. והוא קורע ומשתחווה שבע פעמים. ולמה בעצם איך קרה שעם כל החולשה הזאת של יעקב, פתאום עשיו הולך לו? עשיו מתנדף. הולך, למה? בגלל הרוחניות. כי יעקב ברור לו שזאת הארץ שהקדוש ברוך הוא הבטיח לאברהם ליצחק וליעקב ולמי שממשיך את דרכם.
ולכן יעקב ברור לו, אני באתי לכאן לארץ ישראל לא בתור אורח שהייתי 20 שנה בחרן ועוד שנתיים בדרך ועכשיו אני חוזר בתור איזה אורח, סליחה שבתי, אולי תעשו לי קצת מקום, תפנו לי קצת מקום, בשום אופן.
יעקב חוזר ואומר, רבותיי, אני חזרתי הביתה. חזרתי לבית הרוחני שלי. חזרתי למקום שזוהי השליחות שלי. חזרתי למקום שפה אני הולך להופיע את דבר השם בעולם.
פה אני הולך להקים עם שילך בדרך השם, שילך בדרך התורה, שיהיה אור לגויים. ולכן זוהי הארץ.
אומרים שלעם ישראל יש זכות על ארץ ישראל. זה לא רק זכות, זו חובה. יש לנו חובה על ארץ ישראל.
אבל לצערי הצרכים שלו אפילו לבין שזה לא עונש, זה מתנה תופלים עלינו היום.
אבל זה בדיוק הנקודה. למה הם מתנפלים עלינו? כי אנחנו לא מספיק מבינים מהי המתנה בארץ ישראל. זה הכל מתחיל בנו. כי יעקב גם כשיעקב בהתחלה הגיע לארץ ישראל, עשיו יוצא לקראתו עם 400 איש עמו.
אבל ברגע שיעקב שלם באמירה הרוחנית שלו והוא אומר סליחה, זה המקום שלי לא בגלל שזה שייך לי או בגלל שלא יודע מה יש לי איזה סיבות טכניות או כלכליות. זה המקום שלי כי זה מקום של הקדוש ברוך הוא. זה מקום רוחני. זה מקום ישליחות ואני באתי לפה לעשות את השליחות שמתאימה לארץ הזאת.
ברגע שאנחנו נבוא עם העוצמה הרוחנית הזאת, אז גם בדורנו כל האויבים שלנו וכל אלה שמנסים לקום עלינו ולקום על ארץ ישראל שלנו, ילכו ויחפשו להם, ילכו אל ארץ, יחפשו להם איזשהו מקום אחר, אפילו לא יודעים לאן. לגור באשר ימצא. כי רק כאשר עם ישראל שלם בדרכו אז האומות מתרחקות ממנו.
הדבר הזה רמוז בפסוק: כוח מעשיו הגיד לעמו, לתת להם נחלת גויים.
רש"י מביא את זה ברש"י הראשון על התורה. ומה המשמעות? כוח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים. אם אנחנו, העם של הקדוש ברוך הוא, עמו ידעו את כוח מעשיו. אם אנחנו נדע מה הקדוש ברוך הוא מוביל בעולם ולמה הוא נתן לנו את ארץ ישראל, ממילא לתת להם נחלת גויים. ממילא גם האומות יירתעו ויגידו אוקיי, סליחה, זו הארץ שלכם.
ואנחנו מחכים ליום הזה. שקודם כל שעם ישראל יחזרו בתשובה ויבין את גודל השליחות שלו ואת גודל המשימה שלו ואת הקשר שלו הרוחני לארץ הזאת, וממילא גם האויבים שלנו יבינו את זה ו יאפשרו לנו לקיים את שליחותנו כאן בארץ.
רבי חנניה בן עקשיא אומר רצה הקדוש ברוך הוא לזכות ישראל. לפיכך ירבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו, יגדיל תורה ויאדיר.