בלוג

ברשות מורנו ורבותיי.
אחרי מכירת יוסף, כתוב וירד יהודה מאת אחיו.
אומרים חז"ל, ורש"י מביא את הדברים, ירידה הייתה לו. שאחיו מאשימו אותו. אמרו לו אתה מנהיג שלנו. אתה, ברור לנו שאתה יש לך את הכריזמה, יש לך את האמירה. גם אנחנו רצינו להרוג אותו. מה אתה אמרת לנו? "מה בצע כי נהרוג את אחינו וכיסינו את דמו, לכו ונמכרנו לישמעאלים". זאת אומרת, אתה זה שגרמת לנו במקום להרוג אותו, גרמת לנו רק למכור אותו.
אתה יכלת גם להגיד לנו לא למכור אותו, ולהחזיר אותו ולחלץ אותו. למה לא נבחר הבכור מבין? והיינו שומעים בקולך. להיות המנהיג.

אז על זה יש פסוק מפורש בדברי הימים.
בדברי הימים כתוב, רוצה שנייה אני אביא את הפסוק רגע ונקריא אותו. אתה יודע מה, לא צריך. רוצה להביא תנ"ך? כן. אני יכול גם יש לי פה במחשב יש לי הכל, אני יכול גם את זה. במחשב. בוא נראה מי יציג. הרב מחשב. בוא נראה מי יציג. התנ"ך או הגוגל? לא, הגוגל זה לא גוגל, זה פרויקט השו"ת. טוב, יש גוגל אה הרב. יש, יש, כן.

יש לי את זה. אני השגתי. תודה.
בדברי הימים א' פרק ה' נאמר כך: "ובני ראובן בכור ישראל, כי הוא הבכור. ובחללו יצועי אביו, ניתנה בכורתו למי? יהודה. לא. יוסף. ובחללו יצועי אביו ניתנה בכורתו לבני יוסף בן ישראל. ולא להתייחס לבכורה. הוא לא מיוחס כבכור." מדוע? בחללו יצועי אביו.
עכשיו, זה לא רק בחללו יצועי אביו ואנחנו מבינים שבכור זה לא רק עניין של מי נולד ראשון. עשיו למשל נולד ראשון, ויעקב קונה ממנו את הבכורה. איך אפשר לקנות? אני רוצה לקנות את זה שאני עכשיו בן 90. אני יכול לקנות את זה? לא. אי אפשר לקנות אה קדימה ואחורה. אי אפשר, אלא זה השני שמעון. מה, למה? למה עולם הבא? או, עולם הבא? אתה יודע מה? יש על זה שו"תים. האחרונים כתבו על זה שאלות ותשובות הלכתיות. האם אפשר לקנות עולם הבא? נכון, יש הרבה סיפורים.
אדם אמר אני מוכר את כל העולם הבא שלי מי שיתן לי אתרוג לארבעת המינים בסוכות. כל מיני דברים כאלה ואחרים.
אז זה שאלה הלכתית בפני עצמה אם זה קיים. אבל אנחנו רואים בתורה שבכורה זה משהו שאפשר למכור. מה הכוונה? אי אפשר לשנות את המציאות. הוא נולד ראשון אז הוא נולד ראשון, אלא מה? אפשר למכור את זכויות הבכורה. למשל, למשל רגע, קודם כל יש זכות קניין. יש זכות קניין כלכלית. שמה? הבכור מקבל פי שניים על פי התורה. אז בעיקרון יכול אדם להגיד, אתה יודע מה, אומר אדם לאחיו, "הירושה של ההורים שלנו זה לא איזה כסף גדול. כמה יש שמה? 50,000 שקל. אז כמה זה שליש, אם אני אני בעצם בכור ואתה השני, אז אני אמור לקבל שני שליש, ואתה אמור לקבל שליש." שני שליש מ-50, 17,000 שקל. "תן לי, אתה יודע מה, אמכור לך את זה ב- 20,000 שקל." לא. רוצה גם להיות בכור. תשלם קצת יותר. ואולי גם בינתיים יתעשרו. לא יודע, זה יש פה ריסק. יש פה סיכוי וסיכון. לא משנה, מסע ומתן. יחליטו. אם הוא מוכר לו את זכויות הבכורה, מכר לו את זכויות הבכורה.

אצל עשיו ויעקב זה לא רק זכויות כלכליות, זה הבנה ברורה שמי שבכור של יצחק ורבקה, הוא זה שממשיך את הדרך של אברהם ויצחק לכיוון יצירת עם ישראל. זה היה ברור. זה החלק בארץ ישראל, זה החלק במערת המכפלה, זה כל החלק של המשכיות הדרך גם קנייני וגם רוחני.
גם כאן אצל ראובן אנחנו רואים שראובן נדחה מן הבכורה. הפסוק אומר את זה מפורש. "בחללו יצועי אביו ניתנה בכורתו לבני יוסף בן ישראל." איפה רואים איפה רואים שיוסף הוא זוכה לבכורה, מה הוא זוכה לבכורה? כתוב בפרשה של השבוע מה כתוב? כן. על על יעקב, כאילו הוא התחיל עם יוסף. שמה? הוא התחיל עם יוסף. מה הכוונה התחיל עם יוסף? כתוב וכתוב שהוא נתן לו כותונת פסים, כי בן זקונים הוא לו. מה הכוונה בן זקונים? זה לא רק שהוא הבן האחרון שלו. הוא גם לא בדיוק האחרון, בנימין יותר צעיר. אבל שהוא נותן לו את כל חכמתו. הוא עושה לו כותונת פסים. אנחנו רואים את זה גם כתוב הוא התחיל עם יוסף. והפסוק התחיל? אה, התחיל הפסוק, התחיל, כן. אלה תולדות יעקב למה יוסף? יוסף בן 17 שנה. מה כתוב פה? שבדרך כלל שמונים תולדות, הוא לא תלוי. הוא לא תלוי. למה מתחילים מיוסף? למה התחיל? כל התולדות של יעקב אינם אלא מיוסף. כי יש משהו מהותי לא, לא, לא זה נכון, נכון, זה גם זה נכון. אבל הוא לא הבכור. הוא בכור. יוסף הוא בכור של מי? של רחל. אם אתה אומר ככה אז הוא עשיו גם היה בכור שלו. לא. יעקב קנה את הבכורה. אבל כאן באמת ראובן נדחה מן הבכורה. רש"י אומר שהוא טועה, משום שהוא טועה הוא רש"י אומר בפירוש על ראובן. הוא מ-12 שבטים ו וואו, לא עשה וואו, לא עשה עניין כאילו. הגמרא אומרת מסכת שבת. כל האומר ראובן חטא ל אלא טועה.

מה?
כל האומר הוא אהב את זה הוא אהב את זה הוא הוא יתן לו בת לא לא ישאלו אותו הוא יהיה לו משעמם. טוב, יאללה, חמץ. חז"ל אומרים שכל האומר ראובן חטא נו אלא טועה. אבל הכוונה היא לא שהוא לא חטא בכלל. כתוב. כתוב גם שהוא חטא. כתוב ש כתוב מילה מאוד חמורה, "וישכב ראובן את בלהה פילגש אביו. וישמע ישראל." על זה אומרים חז"ל, אין הכוונה שהוא ממש שכב עם בלהה פילגש אביו. זה גילוי עריות, זה לא שייך בכלל. שוכב עם אשת אביו. שאחד השבטים יעשה דבר כזה ויכתב אחר כך על החושן, לא בא בחשבון. ולכן על זה אמרו לא חטא בחטא כזה. אז למה כתוב? הוא באמת חטא והוא באמת נענש. "פחז כמים, אל תותר." "כי עלית משכבי אביך." אז חז"ל אומרים, הכוונה היא לא שהוא שכב עם אשת אביו, שזה דבר נורא ואיום. אלא כי אז הוא לא מקבל עונש כזה קטן, הוא מקבל עונש הרבה יותר חמור. אלא שהוא לקח את מיטתו של יעקב והעביר אותם מאוהל בלהה לאוהל לאה. הוא עשה דבר טוב. כוונה טובה. כוונה כוונה טובה, אבל זה חוצפה בכל זאת. חוצפה כלפי אבא.
עכשיו, אבא שלו הבין שזה לא רק איזה חטא נקודתי. זה משהו שמגלה על האופי, את האופי של ראובן, שהוא לא אופי של מנהיג, רואים שוב ושוב ושוב. גם במכירת יוסף, שהוא רוצה להציל אותו, אבל אין לו אופי, אין לו עוצמה, אין לו עמוד שדרה, לעמוד מול אחים להגיד להם "רבותיי, לא מוכרים אותו! לא זורקים אותו לבור! תחזירו אותו מיד לאבא שלו!" לא, יש לו רק אומץ להגיד בוא נזרוק אותו לבור שהוא ימות מעצמו וידינו אל תהי בו. הוא כן זורם עם הציבור, הוא לא מאיז לעמוד מול הקהל להגיד "לא, זה לא מוסרי, לא עושים את זה." פעם שנייה רואים את זה כאשר יעקב שולח אותם למצרים, ואומרים לו אם לא תתן לנו את בנימין, אנחנו לא יכולים ללכת. אומרים לו אומר להם יעקב, אתם חייבים ללכת, אין לנו אוכל. אומר לו יעקב, אומר לו ראובן, "את שני בני תמית אם לא אביאנו אליך." אומר רש"י, אמר יעקב "בכור שוטה הוא זה." בניך הם ולא בני? מה זה את שני בני תמית? מה, זה לא נכדים של יעקב אבינו? זה נכדים שלו. מה, הוא רוצה זה זו עסקה טובה? טוב, אתה יודע מה, אם לא תחזיר את בנימין, אני אהרוג את שני בניך? זה זה איזו מין טענה זו?
ולכן ראובן, החטא שהוא חטא היה רק סימפטום, היה ביטוי לכך שהוא לא מתאים לבכורה. מי שבאמת היה מתאים לבכורה זה יוסף. ויהודה. עכשיו זה מורכב. יוסף הוא הבכור של רחל, של האישה האהובה. יהודה איננו בכור. והפסוק בדברי הימים אומר כך: "ראובן בכור ישראל כי הוא הבכור ובחללו יצועי אביו ניתנה בכורתו לבני יוסף בן ישראל ולא להתייחס לבכורה." ראובן איננו מתייחס כבכור, איננו מיוחס כבכור. "כי יהודה גבר באחיו ולנגיד ממנו והבכורה ליוסף." כלומר, יהודה זכה להיות הנגיד ממנו. כלומר, השולט, המלך מיהודה.
אבל הבכורה ליוסף. ומה בא לידי ביטוי הבכורה ליוסף? קודם כל כמובן שיעקב נותן לו כותונת פסים, בן זקונים הוא לו וכולי, אבל לדור דורות לבכור יש שני חלקים. ובאמת יוסף מקבל שני חלקים. והם אפרים ומנשה. בירושת ארץ ישראל מקבל יוסף שני חלקים. אפרים ומנשה, כי ראובן ושמעון יהודים.

והנה, כיוון שהמלכות, ההנהגה, היא עניינו של יהודה, לאחר שיוסף נמכר לעבד, וכבר הוא אבוד ואי אפשר להציל אותו, כי לך תחפש אותו במצרים, אז האחים מורידים אותו מגדולתו. האחים כולם מיד מתחרטים. מיד חוזרים בתשובה, מיד מבינים שעשינו טעות. אבל כבר מאוחר מדי. "מעוות לא יוכל לתקון וחיסרון לא יוכל להימנות."
בשעה זו, אומר המדרש, יעקב היה עסוק בשקו ותעניתו. על מה הוא מתאבל? על יוסף. נכון.
האחים עסוקים בשקם ותעניתם. על מה הם מתאבלים?
הם מתאבלים על עצמם, הם חוזרים בתשובה. אדם שמרגיש שהוא עשה חטא כזה חמור, אמנם לא רצחו אותו בידיים, אבל מוכרים אדם לעבד למצרים, תוחלת החיים שלו הייתה בדרך כלל שנתיים. זה היה תוחלת החיים. תחשבו רגע על אדם בימינו, נגיד ברוסיה הקומוניסטית, שנשלח לעבודת פרך בסיביר. כמה זמן הוא יכול להחזיק? שמונה שנים זה נדיר שבן אדם מחזיק במצב כזה. במצרים היה יותר גרוע. היחס לעבדים היה כמו יחס אל כבשים. כבשה קצת צולעת, טוב, נשחט אותה, נאכל אותה מחר בארוחת צהריים. לא היו אוכלים בני אדם. אבל עבד קצת צולע, מעבידים אותו עבודת פרך. איך הוא לא יהיה צולע? קצת חולה, קצת צולע, יאללה לא שווה להשקיע בו, הורגים אותו. זה אפילו לא היו מתייחסים לזה כבן אדם. ואז הם מבינים את גודל החטא שהם עשו, הם עסוקים בשקם ותעניתם.
יוסף גם הוא עסוק בשקו ותעניתו. על מה הוא מתאבל?
קודם כל על עצמו. הוא נמכר לעבד, אין לו מושג מה יהיה איתו. הוא מתפלל לקדוש ברוך הוא, מתענה ויושב בשק ואפר, ריבונו של עולם תציל אותי, אני נמצא בגוב אריות. דבר שני, על עם ישראל. הוא יודע שיש לו תפקיד. לא סתם הוא חלם חלומות. כל האלומות משתחווים לאלומתו, השמש והירח 11 כוכבים. הוא יודע שזה לא סתם, הוא יודע שיש לו תפקיד. הוא אומר אם אני עכשיו בגלות, לא יודע מה יקרה לי, אולי אני גם טעיתי. סיפרתי את החלומות, הרגזתי את האחים, אולי לא פעלתי בדרך הכי נכונה. הוא שרוי בשקו ותעניתו.

יהודה גם הוא שרוי בשקו ותעניתו. על מה יהודה מתאבל?
למה על עצמו? שמה? קודם כל, כמו כל האחים, על החטא שחטא. דבר שני על המנהיגות שלו. דבר שלישי רבותיי, הוא אבל על אשתו ועל שני בניו. "וירד יהודה מאת אחיו," הוא לוקח בת אישה בת ישראלי הוא הולך לבת אשת ישראלי ושמה חירה, פוגש בת איש כנעני ושמו שוע, מתחתן איתה, נולדים לו שלושה בנים. ער ואונן מתים. ואשתו מתה. ויהודה נותר עם בן אחד שלה. הוא גם מתאבל.
אומר המדרש, יעקב עשוק בשקו ותעניתו. האחים, יוסף, יהודה, כל אחד עשוק בשקו ותעניתו. והקדוש ברוך הוא מה הוא עשוק? בורא אורו של משיח. מה הכוונה? איפה הקדוש ברוך הוא בורא את אורו של משיח?
בסיפור הזה של יהודה, שיורד מאת אחיו, בסופו של דבר יהודה לוקח הרי אישה לער בכורו ושמה תמר. אותה תמר, ער נפטר בגלל שהוא עשה רע בעיני השם. ער אותיות רע. בא אונן וגם הוא נושא את תמר לאישה מייבם אותה וגם הוא מת כאחיו. בסופו של דבר תמר לא ניתנת לשלה. היא מתחפשת לפרוצה, שוכבת עם יהודה, ונולדים ממנה תאומים. פרץ וזרח. פרץ ממנו עשרה דורות עד דוד המלך. עשרה דורות מפרץ עד דוד. עד דוד. עשרה דורות. תספרו, סוף סוף מגילת רות. כן. אז כולנו מכירים את בועז עובד ישי דוד, זה ארבע דורות האחרונים. לפני זה יש פרץ, אבינדב, רם, סלמון, שכחתי מישהו. אה נכון, נכון. נו, אבינדב, נחשון ואז בועז. ילדי האימהות.
זה, זה כבר שאלה נפרדת. על כל פנים, תראו איזה דבר זה. עם ישראל נמצא בשפל הכי גדול.
אינו אות כזאת בין אחים, מלחמת אחים. האחים כמעט רוצחים את אחיהם, מוכרים אותו למות. וכולם, נכון, אבל משפחת ישראל. כל משפחת יעקב אבינו שנקרא ישראל. זה נקרא משפחת ישראל, כבר קראו לו ישראל. אז הנה הם נמצאים כרגע במצב הכי קשה. כולם מתאבלים, כל אחד, המשפחה מפוזרת ומפורדת. המנהיג מודח. יוסף שהוא גם כן אמור להיות סוג של מנהיג בגלות. יעקב לא יודע בכלל מה קורה, מתאבל. ומתוך הצרה הגדולה הזאת, מתוך הצרה מגיעה הישועה. וכך הדבר תמיד בעם ישראל. דווקא מתוך צרות מאוד מאוד עמוקות, משם בא הישועה. "עת צרה היא ליעקב וממנה ייושע." לא רק שהוא נושע מהצרה, אלא דווקא מתוך הצרה צומח משהו בלתי צפוי. חז"ל אומרים שהמשיח בא בהיסח הדעת. לא ציפית לו. במקום הכי עמוק של השקיעה של הצרות, משם פתאום בא הישועה. נזכה בעזרת השם. נכוון לומר כך, מתפלל שכבר ראינו. עם ישראל כבר היה במקום הכי נמוך. אני חושב שהשואה זה אחד מהמקומות הכי נמוכים שעם ישראל היה בו בהיסטוריה של כל עם ישראל. אז אם משם אנחנו רק מתחילים להתקדם ולעלות ונגיע בעזרת השם לגאולה שלמה, אמן. בעזרת השם כן יהי רצון.
רבי חנניה בן עקשיה אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך ריבה להם תורה ומצוות שנאמר: "ד' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר."