בלוג

בוקר טוב, מוריי ורבותיי.

אני מגיע לפה עכשיו, הגעתי למנחה ישירות מקיבוץ פלמחים.
פלמחים זה לא כזה רחוק מפה, ליד ראשון.

יש שם, אה, היה שם היום שתי לווויות, שלוש לווויות של נרצחים מבארים.
אנשי בארי ש חלקם נהרגו בשבת הראשונה, בשבת של שמחת תורה, לפני כבר שלושה שבועות.
300 והיום קוברים אותם.
כי היום, כן, עד שזיהו, עד שהגיעו.
וגם היום קברו אותם בקבורה זמנית.
כי הם בעיקרון המשפחה רוצה לקבור אותם בקיבוץ בארים.
יש שם בית תלמין.
אבל אי אפשר היום להגיע לשם, זה מסוכן.
ב באופן זמני קוברים אות קוברים אותם במקומות אחרים.
בארון. בארון. כן.
מה? עושים את זה אצלנו במונים?
כן. אני שמעתי את זה גם ב גם בקיבוץ בארי,
קיבוץ, גם במקומות אחרים.
איך אפשר לקבור קבורה זמנית?
בעיקרון, בעיקרון אסור להוציא מישהו מקברו.
אבל אם זה מלכתחילה על דעת זה, לא שקברו אותו ואז פתאום מוציאים בן אדם מקברו.
אלא מלכתחילה על דעת זה, אז זה מותר.
זה לא של ה...
לצערנו, היה
זה לא אגיד לך את זה יותר. היה כבר שעשו שהוציאו מתים מקברם בפינוי גוש קטיף.
כל הרוגי גוש קטיף, ביניהם חללי צהל, ביניהם אנשים שנרצחו בפיגועי טרור בגוש קטיף.
ביניהם סתם אנשים שנפטרו.

אז כולם עקרו מקברם והביאו אותם למקומות אחרים.

על כל פנים, באמת אה
קרובים אליהם בגלל ש... לא, לא רק בגלל זה.
כל מי שנרצח בפיגוע שהרוגי מלכות שלפעמים הגופה מושחתת ו
לא רוצים אפילו לשים את זה בתכריכים ככה, אלא בתוך ארון.
לפעמים כן, ואתה צודק שחייב להיות מעפר באת ולעפר תשוב.
ולכן חייב להיות גישה לאדמה, ולכן בארון עושים מלמטה חורים.
הרב רוז'ה, שהוא מבת ים, הוא הרב של כל החברה קדישא בארץ, אז הוא כתב על זה מאמר הלכתי להוכיח שאם אתה עושה ב מלכתחילה לא קוברים בארון, אבל אם עושים בארון, נקבם גדולים מלמטה, שזה כן מחובר לאדמה, אז זה כן מותר.
ועושים את זה שלא נדע שבמקרים שה אתה לא יכול לראות גופה אפילו.

לא יודע כלום, זה לא חידוש, קברים בתוך כוכין.
כן. כן, גם הכוכים זה בגלל שבין הכוכים שמים אדמה.
אבל כן, ניחה נמי.
ארון עשוי מעץ. כן.

אז באמת זה היה הייתי עכשיו בשלוש לווויות. לוויה אחת הייתה כבר ב-12 וחצי בצהריים.
אה של אישה שש זיהו את גופתה, יש לה בן אחד שהוא בצבא ובגלל זה הוא בחיים.
ועוד שני בנים, שני ילדים, בן ובת, והבעל נעדרים.
לא יודעים, אולי חטופים, אולי הרוגים ועוד לא זיהו את גופותיהם, אי אפשר לדעת.
אז זה נשאר בן אדם אחד, בחור צעיר, בצבא, בגיל צבא.
נשאר בחיים ממשפחה שלמה שמכל המשפחה אחד חי, אחת את האמא קוברים.
אחרים אף אחד לא יודע.

הלוויה השנייה הייתה לוויה כפולה. היה ב-3 אחר הצהריים.
זוג, בעל ואישה.
מבוגרים. הוא היה בן 73, היא בת 63. הם בבארים? בבארי, קיבוץ בארי.
הם נרצחו? לא, לא. אמרתי קודם, הלוויה הייתה בפלמחים, כי אי אפשר לקבור שם כרגע.
קבורה זמנית.
אתה רואה, אתה רואה את ה אתה רואה את האנשים גם מסביבם, מישהו מהשכונה, זה שכונה שלמה, זה כל השכונה של הותיקים, שפשוט אה הבת שלהם אמרה מהשכונה שהייתה נחשבת השכונה היפה ביותר בקיבוץ, זה הפך להיות שכונת המוות.
ואחד שמהשכונה, חבר מאוד מאוד מאוד טוב שניצל, אתה רואה אותו פשוט ממרר בבכי.
אתה רואה את הסיטואציה הזאת.

וכשאני בא לפה ישר משם, אז אני רוצה לקשר את זה ישר לניסיון העקדה שבפרשת השבוע.

הקדוש ברוך הוא פונה לאברהם אבינו.
ואומר לו ויאמר אליו אברהם, ויאמר
הנני.
ויאמר קחנה את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק, ולך לך אל ארץ המוריה והעלה שם לעולה לאחד הרים אשר אומר אליך.

לכאורה, ההקדמה הזאת של ויאמר אליו אברהם, ויאמר הנני, לכאורה זה מיותר.
מספיק היה להגיד, והאלוהים ישא את אברהם ויאמר אליו קחנה את בנך יחידך.
לא, התורה בכוונה מתעכבת ואומרת, הקדוש ברוך הוא פנה לאברהם ואמר לו אברהם, ואברהם ענה, הנני.
כי וזאת לא הפעם היחידה.
גם לאחר מכן
המלאך אומר לאברהם,
אברהם, אברהם, ויאמר הנני, ויאמר אל תשלח ידך אל הנער.
אז יש פה פעמיים כשאברהם אומר הנני.
והוא לא יחיד. יש כמה וכמה יוסף אומר הנני. המילה הנני היא מילה מאוד מאוד משמעותית שאברהם מתווה בה דרך.
אומר המדרש, מדרש תנחומא אומר על פרשת שבוע.
ויאמר הנני, הנני לכהונה, הנני למלכות, הנני לשחוט, הנני להרג.
ברגע שאברהם אומר הנני, הוא עוד לא יודע מה מצופה ממנו.
הקדוש ברוך הוא אומר לו אברהם.
כן, הפקיד.
כן, הקדוש ברוך הוא.
הנני למה שתגיד.
ובאמת, בסופו של דבר אברהם זוכה גם לכהונה וגם למלכות. הוא בסוף זוכה להיות שממנו עם הנבחר, ממנו כוהנים ולויים, ממנו מלכי ישראל, ממנו כל עם ישראל.

אבל גם הנני לשחוט, הנני להרג.
הוא גם מוסר את בנו לשחיטה, ובסוף לא לא נצטרך לשחוט אותו,
אבל הוא מוסר את בנו, הוא עוקד את בנו לשחיטה.

אחד הסוגיות המורכבות מאוד שאנחנו מתקיימים בהם היום, זה כל הסוגיה של החטופים.
וזה חלק ממה שמגביל מאוד את צהל ב לא בכניסה, אלא יותר באש באש ממטירים עליהם אש וגופרית. אבל זה כן נזהרים, אוספים אידה מודיעיני, נזהרים, כי בכל זאת רוצים להשיב את החטופים בשלום.
גם לחטופים אין לי קיבול בתי חולים. הם יכולים לשרוף את הכל. זה מתמקד בבתי חולים, בתי סוהר, חתי. גם שם יש בעיה.
נכון.
זה בעיה מדינית יותר, בעיה של מול אומות העולם, אבל זה גם בעיה אמיתית מול החטופים שלנו.
עכשיו, אני לא שופט אף אחד ממשפחות החטופים, משפחה שה אחד מבניה נעדר וחטוף.
אז הם באופן טבעי
מפעילים לחצים כאלה ואחרים.

מצד האמת,
אני חושב שזה צריך להיות ברור שבטח שצריך לעשות המון בשביל להשיב אותם, אבל בוודאי שאי אפשר, לא שייך לשחרר את מחבלי חמאס גם בשביל לקבל אותם בחזרה.
זה לא שייך.
אנחנו כבר את ההתקפה הזאת שעכשיו נרצחו 1,400 אנשים, זה תוכנן ובוצע והובה על ידי חלק ממשוחררי עסקת גילת שליט.
עכשיו, זה באופן טבעי הלב נחמר. אתה יודע שיש אז היה בן אדם אחד חטוף בעזה, אבל אתה יודע שהוא חי.
אבל אבל תראה, וזה, זה רק עכשיו עכשיו לאחרונה, גם במשך השנים שחלפו, זה היו כבר כמה וכמה נרצחים.
אז אז זה אני אומר מצד האמת, אבל אבל משפחות אי אפשר לבוא עליהם בטענות, הם באים מעומק הלב שלהם.
אבל יש שתי משפחות.
משפחה אחת אני מכיר באופן אישי, אליהו ליבמן, מקירת ארבע, שהוא גדל איתי בתור ילד. אני גדלתי בקירת ארבע. אתם יודעים שההורים שלי היו מהמתיישבים הראשונים בחברון, ואני גדלתי איתו בתור ילד.
ומאז פגשתי אותו כמה, עזבתי שם בגיל ארבע, עברנו לרמת הגולן, אבל המשפחות שלנו קשורות ו הייתי איתו בקשר כבר כמה פעמים מאז.
אה, והבן שלו חטוף בעזה.
ועוד משפחה שאני לא מכיר באופן אישי, הרב מור, הרב צבי כמו. אה, והם שניהם אומרים, אנחנו מאוד רוצים שתעשו כל מה שאפשר כדי להשיב את הבנים, אבל בשום אופן אנחנו לא מוכנים שתשחררו מחבלים גם אם זה יעלה בחיי הבנים שלהם.
הם אומרים את זה במילים האלה. זה זה ממש עקדה.
זה ממש להגיד בשביל ההגנה על כלל עם ישראל, אנחנו דורשים שלא תעשו משהו גם אם על חשבון הילדים שלהם, שלא תעשו משהו שיפגע באחרים מעם ישראל. זה גבורה מדהימה להגיד דבר כזה.
אבל האמת היא, האמת היא שבצורה קצת יותר מעודנת, כל בן אדם ששולח את הבן שלו להיות חייל קרבי יודע שבסבירות מסוימת זה עלול לקרות.
וזה, זה עקדה.
אולי סי סיפרתי לכם כבר שיצא לי לשמוע איזה רעיון עם מרים פרץ, ששני בנים שלה נהרגו ב מחללי צהל.
וכרגע במלחמה הנוכחית יש לה שני בנים מגויסים בסיירת גולני.

וזה לא נתפס.
אברהם אבינו אומר, הנני. הנני לכהונה, הנני למלכות, הנני לשחוט, הנני להרג.
המילה הנני מקפלת בתוכה את הכל.
זה יכול להיות שליחות מכובדת ונסגבה של כהונה או מלכות, תפקיד מאוד רם ונישא עם כבוד גדול, עם אחריות גדולה.

זה יכול להיות גם מוכנות לשליחות נוראה ואיומה, לשחוט או להרג.

במובן מסוים, המילה הזאת היחידה הנני היא יותר חזקה אפילו מאשר העקדה.
כי העקדה זה משהו ספציפי. הקדוש ברוך הוא אומר לו קח את בנך, את יחידך, אשר אהבת את יצחק, תעקוד אותו.
אבל המילה הנני מקפלת בתוכה הכל. כל מה שתגיד, לא רק הניסיון הזה, כל כל דבר בדבר.

יש בכמה הזדמנויות נופיע למשל בגמרא במסכת שבת, דף פח, שאחד מהמינים ללעג לעם ישראל, ואמר עם פזיזה קדמית ופומיכו לעודניכו.
אתם עם פזיז. הקדמתם פה לאוזן.
מה הכוונה להקדים פה לאוזן? נעשה ונשמע.
נעשה ונשמע. איזה פזיזות זאתי.
כי מה הפשט של נעשה ונשמע?
זה הנני.
אני עוד לא שמעתי מה אתה רוצה שאני אעשה, אבל כבר אני אומר, נעשה. בלי שאלות.
אני עוד לא יודע מה תגיד, אבל נעשה קודם כל הנני.

היה הרב של רחובות נפטר לפני הרבה שנים ב-1965, בתשכ"ה. הוא נפטר בגיל צעיר, בגיל 50 וקצת, מהתקף לב.
הרב של רחובות, קראו לו הרב אלימלך בר שאול. והוא כתב הרבה מאוד ספרים, בעיקר בתחום של אמונה, מחשבת ישראל.
אז יש לו ספר שנקרא מן הבאר, כאילו איך אתה שואב מהבאר של התורה והאמונה, איך אתה שואב לחיים שלך דברים.
ושם הוא מביא את העניין הזה של של המילה הנני.
והוא אומר כך, הקדוש ברוך הוא קורא בשמו של אברהם, ואברהם השיב הנני.
הנני לכל שליחות, לכל פקודה, גם לקשה ביותר, לנשלה ביותר, מטעם ההשגחה העליונה.
הנני לכל פקודה מת השם.
הנני מיד וללא הסוס, ללא תנאי.
הנני כולי, ללא שיעור וללא שיעור.
ללא שיעור הכוונה היא בלי הגבלת סכום או כמות. שיעור זה כמו שאדם אוכל כשיעור כזית, זה כמות של כזית.
ללא שיעור, בלי גבול.
ללא שיעור, כלומר, בלי שאני משאיר משהו לעצמי. אני מוכן לתת הכל. זאת אמירה של אברהם אבינו.
שניה, עוד משפט אחד שהוא אומר, הנני בחינה של התייצבות מלאה ומוחלטת לקריאת מלכו של עולם.
כן, דניאל.
הוא סיפר בפרשת השבוע על המילה
כן.
על המילה ויקננס, למה הוא לא אמר הנני? נכון? הוא הולך ספק, הוא לא היה בביטחון, נכון?
אתה צודק ש במדרש שהזכרנו, אז אז כתוב, הזכרנו בשבת את המדרש שאברהם הולך להתייעץ עם ענר אשכול וממרה, האם לעשות ברית מילה או לא.
אז הסברנו על זה בשבת שההתייעצות היא לא האם באמת מה יותר קשה? לעשות ברית מילה או לעקוד את בנו? ברור שהעקדת הבן זה הרבה יותר קשה. אז למה כאן הוא מתייעץ? כי הוא מרגיש שזה סותר לכאורה לחלוטין את כל השליחות שלו בחיים.
ועדיין, אתה צודק שזה מדרשים שמביאים גישות שונות. המדרש שהזכרנו בשבת, יותר מדגיש את ה הסתירה הפנימית, את ההתמודדות הפנימית, ופה המדרש הזה מדגיש במילה הנני את המוכנות ללא גבול.
גם בניסיון העקדה, יש מדרש אחר שאומר,
שהשטן בא אל אברהם. נדמה לו כאיש זקן ואומר לו, אבד לבך? מה, אין לך לב? איך אתה עושה דבר כזה?
אחר כך הוא בא ונדמה לאיש צעיר ובא ליצחק. ואמר לו, אתה יודע למה אבא שלך לוקח אותך? להרוג אותך.
ואברהם ויצחק עומדים בניסיון.
עכשיו אנחנו יודעים, הגמרא בבב בתרא אומרת, מה זה השטן? השטן זה יצר הרע.
זה לא באמת רק איזה איזה מלאך שחור עם קרניים אדומות. לא, זה יצר הרע. זאת אומרת, בעצם מה שהמדרש רומז לנו שגם בעקדה זה לא מקרה שלאברהם הוא מתגלה בתור איש זקן וליצחק בתור איש צעיר.
כי זה היצר הרע שבתוכחה פנימה. אז לאברהם, אברהם הוא איש זקן, יצחק הוא איש צעיר. כל אחד היצר הרע שלו, אברהם כן מתחבט. הוא כן נקרא מבפנים.
אבל בסוף, גם התשובה הראשונה שלו וגם התשובה האחרונה שלו היא הנני.
זה לא סותר את זה שיש גם התחבטויות. יש גם התלבטויות, יש גם קשיים.
אבל בסופו של גם המילה הראשונה והמילה האחרונה זה הנני.
האמירה הזו למה הוא הולך לבן הבתרים? מתי
למתי לבן מתי נמחה דורות עלינו?
נכון. אברהם שואל, יש שמה, יש שמה מיד שלושה פסוקים אחד אחרי השני, אז פסוק אחד הוא מבטיח לו מבטיח לו שיהיה לו זרע, ואז כתוב והאמין בהשם ויחשיבה לו צדקה. ואז הוא מבטיח לו את הארץ, ואז הוא שואל במה ידע כי ירשנה?
אז הפרשנים דנים בזה, מה, על בן האמנת? על הארץ אתה לא מאמין? אתה צריך הוכחה, אתה צריך ברית?
אז יש לזה כל מיני תשובות, אני לא רוצה להיכנס לזה כרגע, אבל אתה צודק שגם שם אפשר לראות לפחות לפי חלק מהפירושים את ה את ההתחבטויות של אברהם אבינו.
זה לא שהוא היה איזה מלאך שהכל ברור וקל.
זה מורכב וקשה, אבל בסוף האמירה הנני.
כן. ומה עשו איתם אחר כך?
יש מחלוקת, מחלוקת בחז"ל.
יש מי שאומר שעל ההתחבטות הזאת, כן, סבלנו 400 שנה במצרים.
לא חצי שעה, חצי שעה.
יש מי שאומר שלא, שאברהם לא התכוון להגיד היכן אדע, אלא הוא התכוון להגיד איך אני אדע אתה מבטיח לי את הארץ, אבל אולי אחר כך עם ישראל יחטא ויגורש מן הארץ? זה הכוונה של השאלה לפי חלק מהפרשנים. ואז לפי זה הקדוש ברוך הוא עונה לו, מה התשובה? התשובה היא ברית בין הבתרים. הוא אומר לו קח לך פר משולש ואיל משולש, תור משולש וגזל, זה בעצם רמז לקורבנות. בזכות הקורבנות הם יחזיקו מעמד בארץ.
על כל פנים, אני רוצה לסיום לומר שהתחושה הזאת, האמירה הזאת של הנני,
במובן מסוים הייתה מאוד חזקה בדור של הקמת המדינה, שחלק מהאנשים פה הם חלק מהדור הזה.
אנשים באו, עלו לארץ, גם עוד לפני הקמת המדינה, עלו לארץ במסירות מאוד גדולה, בוויתור מאוד גדול, השאירו הון עתק במדינות אחרות, אה היו מוכנים לעבוד קשה, להיות בתנאים לא תנאים, כי הבינו שזה חלק משליחות גדולה של הקמת המדינה.
ולפעמים ה היה, אני ככה מרגיש, שהיה לפעמים בשנים האחרונות איזה זלזול מסוים לא בקרבנו, לא בקרב היושבים פה, אבל יש כל מיני אנשים שנהנים לזלזל בדור הנוכחי.
ולפני היום בבוקר בכיתה, בכיתה שאני מלמד, אז אחד התלמידים אמר לי,
אה, אנחנו דור דפוק.
יש וזה מין טרנד כזה, לזלזל בדור הנוכחי. כן, אלה שפעם עשו דברים גדולים, הקימו את המדינה, הקימו את הצבא, מסרו את הנפש. מה היום? דור של פלאפון ו ולא יודע מה, אקס בוקס ולא יודע מה עוד.
מה? היפשק.
והאמת היא שאם כל הזועות הנוראות שהיו באותה שבת של שמחת תורה לפני שלושה שבועות.
היו גם מעשי גבורה מופלאים.
חיילים. והיה חיילים ואזרחים וצעירים וזקנים.
עכשיו בלוויה, בלוויות שהייתי, היה שם גם הרב שץ פצוע. הרב שץ זה רכז ביטחון של הקיבוץ.
היה שם גם חבר כיתת הכוננות, קרוט רגל על כיסא גלגלים.
אבל אנשים שבאמת לא ולא רק הם, ולא רק שם, באמת אנשים התגלתה פה גבורה מאוד מאוד גדולה של הנני.
של איזה אמירה מאוד מאוד חזקה של צריך, אז אני קופץ ואני רץ ואני עושה ואני עוזר ואני אפילו מוסר את עצמי.
וזה אמירה מאוד מאוד משמעותית, אמירה הזאת של הנני.
ממש לפני קצת פחות משנה, נפטר הרב דרוקמן, הרב חיים דרוקמן, שהוא היה, זה היה בשבילו סיסמת חיים, הוא כל הזמן היה חוזר כמו מנטרה על המשפט הזה הנני.
והאמירה הזאת גם חיברו שיר לזכרו שנקרא הננו.
וזה באמת גם גם עכשיו לאחרונה השבוע היה אוגדוונר של אוגדה 36, דדו בר כליפה, אה, שזה לא דדו של מלחמת יום כיפורים, זה דדו אחר, אבל הוא כתב דף קרב מאוד מרגש לחיילים שלו.
האוגדה שלו כוללת גם את חטיבה 7, חטיבה 188, גולני, זה גם חיר, גם שריון, המון המון דברים.
זה אוגדה.
והוא כתב להם שמה אמירות מאוד מאוד חזקות, מה שהיה לא יהיה יותר. אנחנו נלך, נמחץ את האויב, לא נחזור עד שלא נמחק את כולם.
והוא כותב בסוף, הוא כותב השם ישמור צצדך ו לך מעתה ועד עולם,
זה, זאת המלחמה שלנו, הננו סימן קריאה.
אז זה הוא כתב השבוע.
והמסיירות הזאת, שחיילי צהל וכלל עם ישראל אומרים הננו, בעזרת השם נזכה שגם בדור שלנו, אז הקדוש ברוך הוא לא כמו שהאת אברהם אבינו רק יצריך אותו למסור את בנו ולא לשחוט אותו, אז כך בעזרת השם הקדוש ברוך הוא, עם ישראל מסר מאות אלפים מבניו הולכים לצבא והולכים לקרב ומוכנים להגן על עם ישראל, בעזרת השם הקדוש ברוך הוא יקיים בהם באותה מידה שיגיד אל תשלח לך על הנער וכולם יחזרו לשלום ולברכה לחיים טובים ולשלום.
יא אללה. רבי חנניה בן עקשיה אומר, צא הקדוש ברוך הוא את ישראל לפירעו ב תורה וצד שנאמר צדקו אגדל תורה ויאדיר.