בלוג

```
ערב טוב.
אתמול הזכרנו את המלאכים שאוכלים בשר וחלב, שהוא נותן להם חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה, והבאנו כמה פירושים בעניין הזה.

אבל האמת שעד שאנחנו דנים איך אברהם מגיש להם בשר וחלב, השאלה היותר גדולה זה האם המלאכים בכלל אוכלים?

הרי המלאכים לא אמורים לאכול.
אין להם גוף.
הם יצורים שמימיים רוחניים.
אומנם הם מתגלים לאברהם אבינו בדמות של שלושה אנשים, אבל הרי מצד האמת הם לא אנשים, הם לא זקוקים לאוכל.
אז איך ייתכן שהם אוכלים?

אז יש בדבר הזה מחלוקת בחז"ל האם המלאכים אכלו או לא אכלו.
בגמרא בבא מציע דף פ"ו, אמר רבי תנחום בר חנילאי:
"לעולם אל ישנה אדם מן המנהג." אל תשנה ממנהג המקום.
אומרים יש משפט כזה: ברומא התנהג כרומאי.
אל תשנה מהמנהג.
איך רואים את זה? שהרי משה עלה למרום, הוא עולה בין המלאכים ולא אכל לחם.
מלאכי השרת ירדו למטה לאברהם אבינו ואכלו לחם.
אז הנה כאן הוכחה שאסור לשנות ממנהג המקום.
כי בדיוק, עכשיו, זה זה נשמע מאוד מוזר.
למה משה רבנו לא אוכל במעמד הר סיני 40 יום ו-40 לילה, לחם לא אכל ומים לא לא אכל ומים לא שתה.
למה?
לפי הגמרא, פשוט זה לא מכובד. אתה בא למקום, אתה הולך לפי מנהג המקום. מי נמצא בשמיים? הקדוש ברוך הוא והמלאכים. הם לא אוכלים שמה. אז משה אומר, מה אני? לא נעים, מה אני פה פתאום יתחיל לפתוח שולחן ולאכול? אני אעשה כמנהג המקום.
עכשיו, כמובן, זה לא רק כמנהג המקום, זה מצחיק להגיד את זה, כי בעצם משה רבנו לא אוכל כי הוא נמצא במדרגה רוחנית כל כך עליונה, שהוא לא זקוק לאוכל בימים האלה.

וגם מלאכי השרת.
מלאכי השרת יורדים למטה, אז טוב, לא נשנה מנהג המקום. אברהם אבינו מגיש לנו אוכל. מה, ככה נייבש אותו? ככה נעציב אותו שלא נוכל? אוכלים.
שואלת הגמרא: "אכלו סלקא דעתך?" האם עולה על דעתך שמלאכי השרת אכלו? מה זה קשור? לא משנה ממנהג המקום.
אז מה? אז בגלל זה הם אוכלים, אבל הם לא בשר ודם.
הם לא יכול להיות שהם אכלו, איך אכלו? לא אכלו.
מה?
אז אומרת הגמרא: "נראו כמו שאכלו ושתו". לא אכלו, אפילו לרגע אחד לא אכלו.
הקדוש ברוך הוא עשה נס שזה רק היה נראה כאילו הם אכלו ושתו.
אבל באמת לא אכלו ושתו אפילו לא לרגע אחד.
אבל הוא השקיע, הכל טרי.
כן. אז זה דברי הגמרא.
לומת זאת,
לומת דברי הגמרא, אומר המדרש, בתנא דבי אליהו:
אומר המדרש, "כל האומר שלא אכלו מלאכי השרת אצל אברהם אבינו, לא אמר כלום."
זה לא נכון.
מי שטוען, המדרש אומר את זה כנגד הגמרא, הגמרא רבי תנחום בר חנילאי אומר את זה, שמלאכי השרת לא אכלו, מה פתאום? מלאכים לא אוכלים?
אומר המדרש, מי שאומר שהמלאכים לא אכלו, לא אמר כלום, אלא
בזכות צדקתו של אותו צדיק, מי זה אותו צדיק?
אברהם. בזכות צדקתו של אותו צדיק, ובשכר הטורח שטרח בשבילם, פתח להם הקדוש ברוך הוא את פיהם ואכלו.
אז הם כן אכלו לפי המדרש.
אז יש מחלוקת בדבר הזה, האם הם אכלו או לא אכלו.
מלאכים יכולים לאכול?
מה הבעיה?
הקדוש ברוך הוא לא יכול לעשות נס למשה רבנו ש-40 יום הוא יסתדר בלי לאכול, נכון?
אז הוא לא יכול לעשות נס שהמלאכים גם יאכלו?
הקדוש ברוך הוא יכול.
אבל מה בעצם הנקודה פה?
מי גדול ממי?
אברהם אבינו או המלאכים?
אתה אומר אברהם אבינו. בגלל?
המלאך כל אחד עושה שליחות אחת, אברהם אבינו יכול לעשות כמה שליחויות.
המלאך אין לו יצר הרע, אז מצד אחד אם אין לו יצר הרע, אז הוא גם יותר עליון.
מי שאין לו יצר הרע, אז הוא לא חוטא לעולם.
אבל אין לו אפשרות לחטוא.
נכון, אבל מצד שני, הוא לא חוטא לא בגלל הבחירה החופשית שלו. גם עמוד חשמל הזה לא חוטא, כי אין לו שום בחירה חופשית.
המהר"ל כותב למה האדם נקרא אדם? זה כתוב בתורה, כן?
כי הוא לוקח מן האדמה.
לכן הוא נקרא אדם.
אומר המהר"ל, מה משותף לאדם והאדמה?
סתם קוראים לאדם אדם בגלל אדמה, לקח עפר מן האדמה, אז קוראים לו, למה לא קוראים לו עפר?
אומר המהר"ל, אדמה זה לא סתם עפר, זה לא החומר של האדמה.
אלא אדמה אדמה זה מקום שיש לו פוטנציאל.
שאתה זורע וזה צומח.
זה לא משהו סטטי. עמוד חשמל הזה הוא סטטי. גם המרצפות המשולבות פה על המדרכה זה סטטי.
לומת זאת, אדמה אדמה זה לא סטטי, אדמה זה משהו עם פוטנציאל, זה משהו שיש לו כוח. בכוח הזה,
אז האדם, האדם נמשל לקרקע, כמו שהקרקע אתה שותל בה וזה מצמיח, ככה אדם יש לו אפשרות לצמוח, יש לו אפשרות לגדול ולהגיע לדברים מופלאים.
אז זה מדרגתו של האדם. המלאך, מצד אחד, הוא נברא עליון, קדוש, עושה תמיד רצונו של המקום, אין לו בכלל יצר הרע, מצד שני, אין לו גם בחירה חופשית.
המדרש אומר, כאן בפרשה שלנו, בדיוק על זה יש את המתח הזה, מי גדול ממי?
כי פסוק אחד אומר: "והנה שלושה אנשים ניצבים עליו". כלומר, הם מעליו.
ולאחר מכן כתוב: "והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו".
זאת אומרת, הוא מעליהם.
אך כיצד?
אומר המדרש, אלא קודם שיצאו ידי חובתם,
הם ניצבים עליו. לאחר שיצאו ידי חובתם, הוא עומד עליהם.
מה הכוונה?
אברהם אבינו צריך לצאת ידי חובתם, זאת אומרת, הוא נותן להם, משקיע בהם, מכניס אורחים, גומר חסדים.
לפני שהוא עשה את המצווה, אדם שלא עשה שום מצווה, הם ניצבים עליו, המלאכים הרבה יותר גדולים ממנו.
הוא עוד לא ניצל את הפוטנציאל שלו, הוא עוד לא עשה שום דבר, הוא עוד לא פיתח, הוא עוד לא עבד את השם. אז הם ניצבים עליו.
אבל אחרי שאברהם אבינו גומר חסדים, ומארח אורחים, ועושה מצוות, אז הוא עומד עליהם.
כאשר האדם עושה רצונו של מקום, אז הוא מעל המלאכים.
מכיוון שהוא בעצם עושה דברים שהם לא יכולים. הם לא יכולים לבחור בטוב.
וכאשר אדם בוחר בטוב, זה הרבה יותר גבוה מאשר זה שהמלאך עושה טוב כי זה מה שהקדוש ברוך הוא שלח אותו וכך הוא ברא אותו, שאין לו שום יכולת לעשות משהו אחר.

הדבר הזה בולט במיוחד על רקע הפרשה שלנו. אברהם אבינו הוא לא סתם מוצג פה כבן אדם, אלא כבן אדם חלש פיזית.
ביום השלישי למילתו, הוא יושב פתח האוהל כחום היום.
הוא חלש, הוא חולה.
המלאכים? מה זה?
אחד מן השרפים מועף בעף, בעפה אחת הוא גומא את כל העולם כולו.
המלאך אין לו גבולות.
והאדם הוא בשר ודם, קרוץ חומר.
מה האדם יכול לעשות לעומת המלאך? כן.
הוא יכול גם כאשר אברהם אבינו חלש, גם כאשר הוא חולה לאחר ברית המילה, גם כחום היום.
הקדוש ברוך הוא מוציא חמה מנרתיקה, אבל אברהם אבינו מתעצב כי הוא רוצה לקיים מצוות. ראה הקדוש ברוך הוא שהוא רוצה להכניס אורחים, זימן לו את המלאכים.
וכאן, זוהי גדולתו של אברהם אבינו, להתגבר על החולשה האנושית ולבחור תמיד בטוב.
המדרגה הזאת לא יכולה להיות קיימת אצל המלאכים.
מצד אחד אין להם חולשות גופניות, אין להם יצרים רעים, אבל באמת כמו שאמרת, אין להם גם בחירה חופשית.

הדבר הזה נרמז בעוד שני פסוקים ששונים זה מזה.
כתוב אצלנו: "והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו".
רומזים חז"ל, תחת העץ, תחת עץ הדעת טוב ורע.
העץ, העץ, זה: "מן העץ אשר אמרתי לך לבלתי אכל ממנו אכלת".
זאת אומרת, מה הכוונה שהוא עומד עליהם תחת העץ?
אחרי, יש את המדרגה של גן עדן העליון, של אדם הראשון לפני חטא עץ הדעת, אז העולם היה באמת שלם. האדם היה במדרגה מאוד גבוהה.
אבל אחרי חטא עץ הדעת, אז כל העולם כולו מעורב מטוב ורע.
והתפקיד של האדם הוא לברור בין הטוב לרע, לזכך את הטוב, לזכך את הרע, להעלות אותו.
אז זה מדרגה שאברהם אבינו נמצא בה במדרגת העולם התחתון.
ולכן, הוא עומד עליהם תחת העץ.
הוא נותן להם דווקא במדרגה הנמוכה, כאן מדרגה של העולם, של התמודדות, של קושי, של ניסיון.
מדרגה נמוכה לא במובן שחלילה אברהם אבינו היה במדרגה נמוכה, במובן שכולנו בעולם הזה, העולם הזה הוא מדרגה נמוכה.
לעומת זאת, לקראת סוף הפרשה, כאשר אברהם אבינו עוקד את יצחק בנו, כתוב: "ויעקוד אותו על המזבח ממעל לעצים".
אומר האדמו"ר הזקן מחב"ד, רבי שניאור זלמן מליאדי, לפני 300 שנה:
אז הוא כותב, מה זה ממעל לעצים? הפשט כמובן הוא עוקד אותו על עצי העולה.
אומר רבי שניאור זלמן מליאדי, מה הכוונה ממעל העצים? מעל עץ הדעת ועץ החיים.
אברהם אבינו בסוף הפרשה, כאשר הוא עוקד את יצחק בנו, הוא כבר מגיע למדרגה יותר גבוהה משל מלאך.
הוא מגיע למדרגה מעל גן עדן העליון.
מעל אחרי תיקון של חטא עץ הדעת, ממעל העצים.
כאשר אברהם אבינו עומד ב-10 ניסיונות, מתנסה ב-10 ניסיונות, ועומד בכולם, הדבר הזה בעצם הוא הגדלות של אברהם ומעלה אותו עוד מעל, הרבה מעל מדרגת האדם האנושי.
ולכן,
זה מסביר לנו קצת את דברי המדרש.
למה זה כל כך חשוב בעיני המדרש שהמלאכים אכלו?
אומר המדרש בתנא דבי אליהו: "מי שחושב שהמלאכים לא אכלו, לא אמר כלום, אלא אכלו. הקדוש ברוך הוא עשה להם נס ואכלו."
למה זה כל כך משנה? למה אברהם צריך שהמלאכים יאכלו?
זה שהמלאכים כביכול אוכלים, נעשה נס והם אוכלים, זה מראה שמדרגתם היא לא גבוהה ממדרגתו של אברהם.
לא יכול להיות שאפילו יראה כלפי חוץ כאילו המלאכים מדרגתם גבוהה משל אברהם.
אברהם אבינו שעושה ברית מילה, שעומד ב-10 ניסיונות, אברהם אבינו שדבק במצוות, שמשתוקק למצוות, שגם ביום חם, גם כאשר הוא חולה, משתוקק להכניס אורחים.
אדם כזה לא יכול להיות שאפילו יראה כאילו הוא מתחת למלאך.
ולכן לא נתן הקדוש ברוך הוא שהמלאכים לא יאכלו.
אלא הם אוכלים.
"אתם לא תראו אפילו כאילו מדרגתכם היא גבוהה ממדרגת אברהם."
אז זה חלק מהעניין.
זה קשור גם למה שאמרנו אתמול, למה הוא נותן להם דווקא בשר וחלב. הזכרנו לפי לפי הפירוש של דעת זקנים בעלי התוספות, שדווקא הוא נותן להם דווקא בשר וחלב.
למה?
נמצא פה עילאי, הוא שאל אותי פעם לפני כמה שנים, אני לא זוכר מתי בדיוק זה היה, שאל אותי על העניין הזה של בשר וחלב.
ואז הבאנו את דברי הבן איש חי.
הבן איש חי אומר, למה בעצם אסור לאכול בשר וחלב? נגיד את זה ממש בקיצור כי זה ארוך, אבל הוא אומר שהבשר זה מידת הדין.
שאדם אוכל בשר, אז הוא צריך להרוג בעל חיים בשביל זה, זו מידת הדין.
חלב זה מידת הרחמים. קודם כל, חלב זה בלי להרוג את הבהמה, יותר מזה, למה הקדוש ברוך הוא ברא חלב לבהמה? כי מרחמת על בניה והיא מאכילה אותם.
זאת אומרת, יש פה לא רק שני מאכלים שונים, שתי הנהגות שונות. לא מערבבים מידת הדין ומידת הרחמים.
ולפי זה דווקא אפשר להבין שאברהם אבינו נותן למלאכים דווקא בשר וחלב.
לפי ההסבר הזה, הוא הבין היטב שהם מלאכים, והוא אומר להם: "אתם, המדרגה שלכם, אין לכם מדרגה של העולם הזה, של התמודדות בעולם הזה, שיש עץ הדעת טוב ורע, יש דין ורחמים.
אתם בעולם האינסוף.
כיוון שאתם בעולם האינסוף, אז שמה אצל הקדוש ברוך הוא הוא אחד, השם אחד. יש לו דין ויש לו רחמים, אבל זה בכל זאת הכל אחד.
מידת האינסוף, אז אין בחלוקה בין טוב לרע, בין בשר לחלב. זה מעל עץ הדעת טוב ורע.
אז זה לפי הפירוש הזה, זה מה שהוא רומז להם בכך שהוא נותן להם בשר וחלב, לומר:
```