שתי דרכים להבין את ההתגלות
בפתיחת פרשת וירא מתוארת פגישה מופלאה: "וירא השם אל אברהם והוא יושב פתח האוהל כחום היום. וישא עיניו וירא והנה שלושה אנשים ניצבים עליו". אך כיצד בדיוק התגלה הקדוש ברוך הוא לאברהם? במחלוקת עתיקה שמקורה במדרש, שני פירושים עומדים בפנינו.
הפירוש הראשון, שמביאים הרשב"ם וחלק מהמדרשים, רואה ב"וירא אליו השם" כותרת כללית – הקדוש ברוך הוא נראה לאברהם על ידי שליחת שלושה מלאכים. זו לא הייתה נבואה ישירה כמו בברית בין הבתרים, שם "תרדמה נפלה על אברהם", אלא התגלות באמצעות שליחים. המלאכים עצמם נקראים לעתים בשם השם, כדרך שהתנך מתאר פעמים רבות מלאכים או נביאים כמדברים בשם ה'.
אבל רש"י מפרש אחרת לגמרי. לדעתו, היו כאן שתי התגלויות נפרדות: תחילה הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו התגלה לאברהם – לבקר את החולה. אברהם אבינו היה ביום השלישי למילתו, בשיא הכאב, "בהיותם כואבים" כמו שנאמר על אנשי שכם. הקדוש ברוך הוא הוציא את החמה מנרתיקה כדי שלא יבואו אורחים ויצערו אותו, שיוכל לנוח. אך מה ראה? אברהם יושב פתח האוהל ומצטער – לא על כאביו, אלא על שאין אורחים. יום בלי חסד הוא יום מבוזבז בעיני אברהם. לכן שלח לו הקדוש ברוך הוא את המלאכים.
השאלה המרכזית: למי פנה אברהם?
מכאן נובעת שאלה מרתקת: כשאברהם רואה את האורחים ואומר "אדוני, אם נא מצאתי חן בעיניך, אל נא תעבור מעל עבדך" – למי הוא פונה?
לפי רש"י שמבין ששתי התגלויות היו כאן, אברהם פונה לריבונו של עולם עצמו ואומר: המתן לי רגע, אני רק אכניס אורחים ואחזור אליך. משפט מדהים! הקדוש ברוך הוא מתגלה אליו בנבואה, והוא מבקש לשים אותו "על המתנה". וכמה זמן לוקח להכניס אורחים? הרבה מאוד – הוא רץ לשרה לאפות עוגות, רץ אל הבקר ללקחת בן בקר, ואומר לנער "וימהר לעשות אותו". חז"ל אומרים שאף רץ עד מערת המכפלה. גם בלי המדרש, כמה זמן לוקח לשחוט בן בקר, להכין ולבשל? והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו – לא נתן להם את האוכל וחזר מיד לנבואה.
לפי הפירוש השני, המילה "אדוני" אינה שם השם אלא פנייה למלאכים עצמם – כמו שאדם אומר "מורי ורבותיי", כך "אדוני" משמעותה אדונים נכבדים. המילה הזאת דומה למילה "אל" שיש לה שני משמעויות: שם קדוש, או פשוט מילת יחס ("אני הולך אל הסופר"). כך גם "אדוני" – תלוי בהקשר אם זה קודש או חול.
הלימוד המטלטל: מהו באמת כבוד השכינה?
מכאן לומדת הגמרא משפט שמטלטל בחדותו: גדולה הכנסת אורחים מקבלת פני שכינה. אם יש לי שני דברים בו-זמנית – הקדוש ברוך הוא מתגלה אליי, ומצד שני יש הכנסת אורחים – מה קודם? מאברהם אבינו רואים שהכנסת אורחים קודמת. פלא עצום! איך הכנסת אורחים, שלושה ערביים שאברהם לא ידע שהם מלאכים, גוברת על התגלות השכינה?
המהר"ל מבאר בחידושי אגדות עומק מדהים: הכנסת אורחים היא עצמה כבוד אלוקים. כשאתה מכניס אדם לביתך ומכבד אותו, אתה מכבד את צלם האלוקים שבו. "ויברא אלוקים את האדם בצלמו כדמותו" – כל אדם הוא נשא של הנוכחות האלוקית.
יש כאן משהו מעבר לחסד רגיל. כשאתה מארח חבר קרוב או אח, אתה עושה זאת כי כיף לך, כי אתה נהנה מחברתו. אבל הכנסת אורחים אמיתית היא כשאתה מארח מישהו שאין לך איתו קשר מוקדם, שזה גורם לך טרחה ועולה לך במחיר – ועושה את זה רק כי הוא צלם אלוקים. כל אדם, אפילו זר לגמרי, זקוק להכנסת אורחים, ואני עוזב הכל כדי לכבד אותו.
הבחנה עמוקה: גילוי השכינה בעולם הזה
המהר"ל מעמיק עוד: יש מחלוקת בגמרא בין מי שאומר שהכנסת אורחים שווה לקבלת פני שכינה, לבין רב יהודה שאומר שהיא גדולה יותר. מדוע יותר?
הקדוש ברוך הוא תמיד נמצא בשמי מרומים. הוא אור אינסוף, כבודו סובב כל עלמין, מלא כל הארץ כבודו. זו אמת נצחית, מעלה גדולה. אבל יש מעלה גדולה יותר: שהשכינה מתגלה בעולם הזה. "לתקן עולם במלכות שדי".
כשהקדוש ברוך הוא מסתיר את פניו – וראינו בשמחת תורה האחרונה מה זה הסתר פנים, ראינו ב-2000 שנות גלות מה זה אומר – אז יש חושך רוחני, סבל, היעדר. לעומת זאת, גילוי שכינה בעולם הוא כשההופעה האלוקית מתגלה ונכחת כאן בארץ.
כשאתה מכניס אורחים, אתה בעצם אומר: הבן אדם הזה שאני לא מכיר, שאין לי איתו שום דבר משותף, לא קרוב משפחה ולא חבר – אני מכניס אותו כי הוא גילוי שכינתו של הקדוש ברוך הוא בעולם. זה אומר שהקדוש ברוך הוא לא רק בשמיים אלא גם בארץ. זו נקודת המפנה.
מלכי צדק והבדל הגישות
מלכי צדק (שחז"ל מזהים אותו עם שם בן נח) אמר לאברהם: "ברוך אברהם לאל עליון קונה שמיים וארץ". מלכי צדק היה כהן לאל עליון, גם הוא האמין בקדוש ברוך הוא ועבד אותו. אברהם לא היה יחיד בעולם – שם ממשיך את דרך נח אביו. אך יש הבדל עצום.
מלכי צדק מייצג אמונה ב"אל עליון" שנמצא אי-שם למעלה. יש אלוקים בעולם, אבל אנחנו לא רואים אותו ולא רואים את השגחתו ולא רואים את התגלותו. זו אמונה, אבל לא משהו שחווים בעולם.
לעומתו, כשאברהם מנכיח את הקדוש ברוך הוא בעולם הזה בפועל – בהכנסת אורחים, בחסדים, בקידוש השם – אז מלכי צדק אומר: "ברוך אברהם לאל עליון קונה שמיים וארץ". הקדוש ברוך הוא לא רק בשמי שמיים העליונים, אלא גם מתגלה כאן בארץ.
המסר המעשי: לראות צלם אלוקים בכל אדם
זהו לימוד גדול לחיינו: לראות צלם אלוקים בכל אדם שסביבנו. לכבד כל אחד ואחד, להבין שכל אדם שלצידי הוא נשא של הנוכחות האלוקית. מכאן באים המושגים של "ואהבת לרעך כמוך", של כבוד האדם, של הכנסת אורחים.
זו זכות גדולה שניתן בנו צלם אלוקים – נשמה, ובפרט בעם ישראל נשמה שהיא חלק אלוק ממעל, נשמה קדושה שהקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו שוכן בתוכנו. הזכות הזאת נשמור ונקדש.
כשאנחנו מכבדים את הזולת, כשאנחנו מכניסים אורחים, כשאנחנו עושים חסד – אנחנו לא רק עושים מעשה טוב. אנחנו מגלים את השכינה בעולם. אנחנו אומרים: הקדוש ברוך הוא לא רק בשמיים, אלא כאן, עכשיו, בפועל – בכל אדם ואדם.
תמלול השיעור
רבותיי.
יש מחלוקת גדולה במפרשים וגם במדרש, איך לפרש את תחילת פרשת השבוע. "וירא השם אל אברהם והוא יושב פתח האוהל כחום היום. וישא עיניו וירא והנה שלושה אנשים ניצבים עליו. ויר, וירץ לקראתם" וכולי.
המחלוקת היא כאשר כתוב "וירא אליו השם", והוא לא נהנה מזה.
בסדר, אם יהיה הזקה אז אנחנו נעצור.
כרגע אין פה הזקה.
"וירא אליו השם". מה הכוונה? איך נראה אליו השם? שני פירושים. פירוש אחד אומר, שוירא אליו השם זה כותרת. וכיצד נראה אליו השם? על ידי שליחת שלושה מלאכים. הרי בסופו של דבר כולנו יודעים ששלושת האורחים שהגיעו לאברהם, הרי הם היו מלאכים. אחד מבשר לו על על הולדת יצחק, אחר כך הוא הולך עמם לשלחם. כן, זה היה הבום של ראשון, בסדר.
ואחר כך הם הולכים אהה להפוך את סדום ולהציל את לוט. אלו המלאכים
שהם מתגלים אל אברהם. זה פירוש פשוט לכאורה, "וירא אליו השם", איך נראה אליו? על ידי מלאכים. אה, אז השם, המלאך גם כן הרבה פעמים מלאכים נקראים בשם השם. הקדוש ברוך הוא נראה, איך הוא נראה? הוא לפעמים על ידי מלאכים. יש כמה וכמה מקרים בתנ"ך שכתוב: "ויאמר אליו השם", והכוונה היא למלאך. או לפעמים אפילו לנביא. כי השם מדבר אלינו באמצעות הנביא או באמצעות המלאך.
אז אני בדיוק מסביר שני פירושים לפסוקים. פירוש אחד, כך אומר הרשב"ם, וכך אומר כך אומרים חלק מהמדרשים, שהקדוש ברוך הוא נראה לאברהם לא בנבואה. אתה צודק, שמה שכתוב למשל לפני כן, בפרשה הקודמת, "והנה אימה חשיכה גדולה נופלת עליו", ו"תרדמה נפלה על אברהם", כי הקדוש ברוך הוא התגלה עליו בנבואה, ובברית בין הבתרים, אז זה היה בחלום. אבל כאן אומר המדרש, וכך מפרש הרשב"ם: זה לא זה לא התגלות של הקדוש ברוך הוא, למרות שכתוב "וירא אליו השם", לא התגלה עליו הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו בנבואה, אלא על ידי שליחים, על ידי מלאכים. זה פירוש אחד. אבל רש"י לא מפרש כך.
רש"י אומר, וכך יש גם מדרש שאומר: "וירא אליו השם", הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו התגלה אליו. בשביל מה? הרי המלאכים ולפי רש"י המלאכים זה התגלות נפרדת. גם הקדוש ברוך הוא התגלה אליו בכבודו ובעצמו, וגם אחר כך מלאכים. אז בשביל מה הקדוש ברוך הוא התגלה אליו? אומר רש"י, שם, שם, תודה. לבקר את החולה. אברהם אבינו חולה. למה הוא חולה? ברית מילה. ברית מילה. עכשיו הוא נמצא בשלישי למילתו, ביום השלישי. בהיותם כואבים, כך נאמר אחר כך אנשי שכם. נכון. אז אם כן, אברהם אבינו נמצא בשיא הכאב של ברית המילה. אז הקדוש ברוך הוא קודם כל מתגלה אליו לרפא אותו. "וירא אליו השם" לרפא את החולה.
לאחר מכן, ראה הקדוש ברוך הוא, הרי כך אומר רש"י, הקדוש ברוך הוא הוציא חמה מנרתיקה כדי שלא יבואו אורחים ויצערו אותו, שיתנו לו קצת לנוח. אבל מה רואה הקדוש ברוך הוא? אברהם אבינו יושב פתח האוהל ומצטער. לא על הכאבים הוא מצטער. על מה הוא מצטער? שלא באים אורחים. מה זה? יום בלי אורחים זה יום מבוזבז. יום שאברהם אבינו לא עושה חסד. הוא מרגיש שהוא לא לא יכול ללכת לישון אם הוא לא עשה חסד היום. אז הקדוש ברוך הוא שולח לו את המלאכים.
עכשיו נשים לב, הדבר הזה, הפירוש הזה של רש"י, בעצם אם נשים לב, המשמעות היא שגם הקדוש ברוך הוא מתגלה אליו וגם המלאכים. שתי התגליות שונות. ומתוך זה לומדת הגמרא משפט שהוא ממש מטלטל בחדות שלו. אומר המהר"ל, וכך מבהרת בעצם הגמרא.
הרי הקדוש ברוך כתוב כך: "וישא עיניו וירא". "והנה שלושה אנשים ניצבים עליו". "ויר, וירץ לקראתם מפתח האוהל וישתחו ארצה". "ויאמר: אדוני, אם נא מצאתי חן בעיניך, אל נא תעבור מעל עבדך". למי הוא מדבר בפסוק הזה? מחלוקת. מחלוקת. לפי הפירוש של רש"י שאומר שבאמת הקדוש ברוך הוא התגלה אליו, אז אברהם פונה לריבונו של עולם, ואומר לו, ריבונו של עולם, אתה יכול בבקשה להמתין לשניה? "אם נא מצאתי חן בעיניך", אז אני אשים אותך רגע על ממתינה, אני רק הולך להכניס אורחים ואני חוזר אליך.
"ויאמר: אדוני, אם נא מצאתי חן בעיניך, אל נא תעבור מעל עבדך". אתה באמצע להתגלות אליי, אני מבקש שלא תפסיק להתגלות אליי, אני רק רץ רגע להכניס אורחים ואני חוזר. כמה זמן הוא מכניס אורחים? זה הרבה זמן. הוא רץ, אומר לשרה לאפות עוגות, הוא רץ אל הבקר, לוקח בן בקר, ואומר לנער: "וימהר לעשות אותו". כן, חז"ל אומרים שהוא רץ עד מערת המכפלה. אבל גם בפשט, גם בלי המדרש שהוא רץ למערת המכפלה, גם בלי זה, כמה זמן לוקח להכין בן בקר, לשחוט ולהכין ולבשל בקר. זה זה הרבה זמן.
והוא עומד עליהם תחת העץ. לא תגידו, נתן להם לאכול, חזר לקדוש ברוך הוא. והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו. אז אתה רואה שאברהם אבינו בעצם שם את הקדוש ברוך הוא על הולד, אומר: תמתין לי בבקשה, ואני הולך להכניס אורחים. לכן נאמר בסוגריים, לפי הפירוש השני, ששוב שני הפירושים מקורם בבראשית רבה. לפי הפירוש השני, אז הוא לא מדבר לקדוש ברוך הוא. שאומר: "ויאמר: אדוני, אם נא מצאתי חן בעיניך, אל נא תעבור מעל עבדך". הוא לא מתכוון לקדוש ברוך הוא. אלא, אדונים. אומר למלאכים. נכון, אתה אומר: "מורי ורבותיי". ואם אתה אומר, זה כשיש מורים, אתה אומר: "מורי". שיש אדונים, מה אתה אומר? "אדוני". האדונים שלי. זה מילת חול, זה זה גם המילה הזאת יכולה להתפרש בתור שם השם. תלוי למה אתה מתכוון.
לא שם השם. אני אסביר. אותה מילה יכול להיות לה שני פירושים. אני אתן רגע דוגמא. אני אתן רגע כן, אבל אם אני רוצה להגיד אדונים שלי, אני לא מתכוון לשם השם. אני אומר אדונים שלי. אתם אדונים, כמו שאני אומר "מורי ורבותיי", אז זה אומר שאתם מורים ורבנים שלי. אז אני אומר אדונים שלי, זה פירוש המילה אדוני. זה לא שם השם. זה אני אתן דוגמא רגע. המילה אל היא גם כן שם השם. אומנם שם שמותר להגיד. שם הדנות אנחנו לא אומרים. לא אומרים לבטלה. אבל אל זה שם שמותר להגיד. אלי, כן, אלוהיי. בעיקרון מותר להגיד. אבל המילה אל יש לה גם משמעות אחרת. אני הולך אל הסופר. נכון? אני הולך אל בית הכנסת. אז זה משמעות אחרת לגמרי. אותו דבר המילה הזו, א' ד' נ' י', יש לה שתי משמעויות. שאם זה אתה אומר את זה במשמעות שם השם, אז אתה אומר את זה רק בפסוק או בברכה. או בתפילה. אבל אם אתה אומר את זה במשמעות אדונים נכבדים, אתה יכול להגיד. וזה בעצם יוצא מחלוקת במדרש, האם המילה הזאת היא קודש או חול.
אני אתן דוגמא, למה זה משנה? סופר סת"ם שהוא כותב את המילה, אם הוא צריך להתייחס לזה כמו שם השם. שאז יש לזה כל מיני השלכות הלכתיות. אז אם כן, שני פירושים בדבר הזה. כמו שאתה אומר למישהו אדוני. אדוני זה ביחיד. ברבים, זה המילה הזאת.
עכשיו, לומד מזה לומדת מזה הגמרא. הגמרא אומרת משפט מדהים. מכאן שגדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני שכינה. אם יש לי שני דברים, אני מקבל את פני השכינה. אני עכשיו הקדוש ברוך הוא מתגלה אליי. מהצד השני יש הכנסת אורחים. מה קודם? מאברהם אבינו אנחנו רואים שהכנסת אורחים קודם. עכשיו זה פלא עצום. איך הכנסת אורחים, הוא לא ידע שזה מלאכים. חשב שזה שלושה ערביים. נוכרים, לא היה עוד יהודים. אברהם היה יחיד. אבל הוא ראה שלושה עוברי אורח, קדימה. עוזב את הקדוש ברוך הוא והולך לקבל את הכנסת האורחים.
מבאר המהר"ל בחידושי האגדות שלו על הגמרא, מבאר מה ההיגיון בדבר הזה? איך ייתכן שהכנסת אורחים יותר מהקבלת פני שכינה? אומר המהר"ל: הכנסת אורחים זה עצמו כבוד אלוקים. להכניס אדם לביתו, לכבד אותו. למה זה כבוד אלוקים? כי האדם נברא בדמות ובצלם. כתוב "ויברא אלוקים את האדם בצלמו כדמותו". כן. אז קודם כל מנחה זוהי, אתה צודק. מנחה הזאת זאת מצווה עוברת. כלומר, שאם לא תעשה אותה עכשיו, אז אי אפשר להשלים. ולכן, לכן בעיקרון, ודאי קודם כל תפילה. אלא אם כן זה פיקוח נפש או משהו כזה. אבל אברהם אבינו נכון, נכון. חכו לי, אני באהבה אארח אתכם, אני רק אלך לסיים תפילת מנחה ואני חוזר אליכם. כך יותר נכון להגיד. אבל למשל, מגיעה תפילת ערבית ובאים אורחים. ערבית אתה יכול להתפלל גם יותר מאוחר. נכון. אז אמרת נכון, שמנחה זו מצווה עוברת. אבל דבר אחר, אם זה מצווה שאתה יכול לקיים גם את המצווה הזאת יותר מאוחר, כן, אז גדולה הכנסת אורחים. כן.
יחזקאל צודק שכשאנחנו מדברים על אורחים, אין הכוונה שהשכן, שני בתים לידך, קפץ להגיד שלום. זה לא נקרא אורח. אורח זה כאשר בן אדם באמת זקוק להכנסת אורחים אותו. אבל אומר המהר"ל, יש פה משהו מעבר. זה לא רק החסד שאתה עושה איתו. אלא, כאשר אתה מכניס אורחים, אם זה חברים, אחיך בא להתארח אצלך, או חבר טוב בא לשבת איתך על כוס קפה. בשביל מה אתה עושה את זה? כי כיף לי. זה חבר טוב, אני נהנה לשבת איתו. אנחנו מדברים על הכנסת אורחים שאתה עושה לא להנאתך ולטובתך, אלא, שאתה גם עם הכנסת אורחים גורמת לך טרחה, גם אם זה אתה משלם על זה מחירים. ואתה עושה את זה כי כל אדם נברא בצלם אלוקים. אם הוא זקוק עכשיו להכנסת אורחים, אני אעזוב הכל ואכניס אותו, כי זה צלם אלוקים.
ולכן אומר המהר"ל, זה עומק המשפט בגמרא, שגדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני שכינה. אז קודם כל אפשר להבין שזה כמו הקבלת פני שכינה, כי בעצם הקבלת פני שכינה זה פני שכינה. גם פה זה צלם אלוקים. אבל אומר המהר"ל זה אפילו יותר. למה יש מחלוקת בגמרא, יש מי שאומר: גדולה הכנסת אורחים כאקבלת פני שכינה, ורב יהודה בגמרא אומר: גדולה הכנסת אורחים אפילו יותר מהקבלת פני שכינה. מדוע?
אומר המהר"ל, יש מעלה יותר גדולה כאשר הקדוש ברוך הוא מתגלה בעולם הזה. זה שהקדוש ברוך הוא אי שם כבודו סובב כל עלמין, שהוא מעל העולם, אור אינסוף, בשמי מרומים, זה אמת נצחית. אבל זה מעלה מסוימת. המעלה היותר גדולה זה לתקן עולם במלכות שדי. זה שהשכינה מתגלה בעולם הזה. הרי כשהקדוש ברוך הוא נמצא כל הזמן, גם אם הוא מסתתר, אז הוא נמצא מלא כל הארץ כבודו והוא מעל העולם אז בכלל הוא אינסופי, נוכח כל הזמן. אבל בעולם הוא לא כל הזמן מתגלה. וכמובן, כאשר הוא מסתתר בעולם הזה, כאשר יש הסתר פנים, ראינו בשמחת תורה מה זה אומר הסתר פנים. ראינו 2000 שנות גלות, מה זה אומר הסתר פנים. שהקדוש ברוך הוא לא מגלה שכינתו בעולם. אז ממילא יש סבל, יש היעדר, יש חושך רוחני. זה בעצם המציאות כאשר הקדוש ברוך הוא מסתיר את פניו.
לעומת זאת, גילוי שכינה בעולם הזה, זה כאשר ההופעה האלוקית מתגלה בעולם. ולכן אומר המהר"ל, כאשר אתה מכניס אורחים, אתה בעצם אומר בזה, הבן אדם הזה שאני לא מכיר אותו, אני והוא אין לי איתו שום דבר משותף. הוא לא קרוב משפחה, לא חבר, לא בגלל שכיף לי איתו. למה אני מכניס אורחים? כי הוא נברא בצלם. בעצם זה אתה אומר שהבן אדם הזה, כל בן אדם, הוא גילוי שכינתו של הקדוש ברוך הוא. ולכן הדבר הזה הוא מאוד מאוד גדול וקדוש. כי ברגע שהאדם מבין שהאדם של שלצידו הוא צלם אלוקים, מכאן בא המושג של "ואהבת לרעך כמוך". מכאן בא המושג של כבוד האדם. מכאן בא המושג של הכנסת אורחים. שאדם נברא בצלם אלוקים. ולכן יש כאן לימוד מאוד גדול שאומר המהר"ל, זה אפילו יותר גדול מאשר הקבלת פני שכינה. כי הקבלת פני שכינה זה להגיד: יש אלוקים בשמיים. אבל להכניס אורחים זה להגיד: הקדוש ברוך הוא גם בשמיים וגם בארץ. וזהו דבר שאנחנו רואים.
מלכי צדק אמר לאברהם אבינו בפרשה הקודמת, פרשת לך לך, הוא אומר לו: "ברוך אברהם לאל עליון קונה שמיים וארץ". מלכי צדק, חז"ל אומרים זה שם. והוא כהן לאל עליון, שם בן נח. הוא גם לפני שאברהם אבינו היה. מלכי צדק, הוא כהן לקדוש ברוך הוא, הוא גם האמין באלוקים. אברהם לא היה יחיד בעולם. לא, הוא לא היה עובד אלילים. הוא כהן לאל עליון. הוא כהן לקדוש ברוך הוא. לא, לא, מלכי צדק לא היה מסדום, הוא היה מלך שלם, מלך ירושלים. נקראה אז שלם. והוא היה המלך של ירושלים. כי מלכי צדק היה לעצמו. הוא הוא עבד את השם. אברהם נכון, זה דומה. בכל זאת בן של נח. התפוח לא נופל רחוק מהעץ. אז אז גם מלכי צדק בפשטות ככה עשה. אברהם חז"ל אומרים שזה שם. שם, הבן של נח, זה מלכי צדק. כך חז"ל אומרים.
שם בודאי היה חי בימי אברהם, זה מפורש. כשאתה עושה את החשבון של כמה שנים היה חי שם ומתי נולד אברהם, שם היה חי באותה תקופה. נכון. אז אם כן, שם, הוא מה הוא אומר? הוא כהן לאל עליון. אבל כאשר הוא רואה את אברהם אבינו בא, נלחם, מקדש את שם השם בארץ, אז הוא אומר: "ברוך אברהם לאל עליון, קונה שמיים וארץ". להגיד שיש אל עליון אי שם בעולם, אבל אנחנו לא רואים אותו ולא יודעים אותו ולא רואים את ההשגחה שלו ולא רואים התגלות שלו. בסדר, זה אמונה. אבל זה לא משהו שאתה רואה בעולם. לעומת זאת, כאשר אברהם מנכיח את הקדוש ברוך הוא בעולם הזה, אז "ברוך אברהם לאל עליון קונה שמיים וארץ". וזה בעצם העניין של הכנסת אורחים, להראות שהקדוש ברוך הוא לא רק נמצא בשמי שמיים העליונים, אלא גם מתגלה כאן בארץ. וזה באמת לימוד גדול מאוד, בכל אדם, קודם כל באנשים שסביבנו. לראות צלם אלוקים, לראות אדם, לכבד אדם, לכבד אחד את השני, לכבד את הזולת, להבין שכל אחד ואחד מאיתנו אדם שיש בו צלם אלוקים. וזו זכות גדולה שאנחנו ניתן בנו אותו צלם אלוקים. נשמה, ובודאי בעם ישראל, נשמה שהיא חלק אלוק ממעל. נשמה קדושה שממש הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו שוכן בתוכנו. אז הזכות הזאת נשמור אותה ונקדש אותה בעזרת השם. רבי חנניה בן קשיה אומר: רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפי כך ירבה להם תורה ומצוות שנאמר: "אדוני חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".