תשובות שונות מתוך מסורת הפרשנות
גישה ראשונה: הפרדה בזמן
הסבר פשוט ומעשי גורס שלא היה כאן איסור בשר בחלב, מכיוון שהמאכלים הוגשו בזמנים נפרדים. החמאה והחלב – מאכלים שניתן להגיש מיד – הוצעו תחילה לאורחים שזה עתה הגיעו, בעוד שהבשר, שדרש זמן רב להכנה (שחיטה, מליחה, בישול), הוגש רק אחר כך. כך נמנעה ההגשה המשולבת.
חז"ל מספרים שאברהם הכין שלוש לשונות בחרדל – ולשון היא מאכל שדורש זמן בישול ארוך כדי שתהיה רכה ועסיסית. בזמן ההכנה הארוך הזה, האורחים כבר סיימו את הארוחה החלבית, ואז הוגש להם הבשר.
גישה שנייה: הפרדה במרחב
אפשרות נוספת היא שאברהם הגיש את שני סוגי המאכלים במקביל, אך על שולחנות נפרדים או עם "היכר" ברור ביניהם. ההלכה מתירה לאדם אחד לאכול חלבי ולאחר לאכול בשרי באותו זמן, ובלבד שיהיה ביניהם היכר – מפה נפרדת, שולחן נפרד, או לפחות מחצלת מיוחדת לכל אחד. זאת כדי למנוע טעות והתערבות בין המאכלים. לפי הבנה זו, אברהם הגיש את שני המיניים באופן שמנע כל אפשרות של ערבוב.
גישה שלישית: האורחים אינם יהודים
הסבר נוסף מתבסס על העובדה שאברהם לא ידע שהאורחים הם מלאכים. בעיניו, הם נראו כ"ערביים" – נוודים שעוברים ממקום למקום (לא הכוונה לערבים של היום, אלא לשבטים נוודים). כיוון שלא חשב שהם יהודים, והלכות בשר וחלב לא חלות על בני נח, לא היה איסור להגיש להם את שני המיניים יחדיו. אברהם עצמו לא אכל מהאוכל הזה, רק הגיש אותו לאורחיו.
שאלה מתבקשת: איך אברהם לא הרגיש שמדובר במלאכים? הנועם אלימלך (רבי אלימלך מליז'נסק) טוען שאברהם בהחלט ידע שהם מלאכים, אך הגיש להם אוכל בכל זאת כחלק מ"מנהג בני אדם" – אם אתם מתחפשים לבני אדם, אני אכבד את התחפושת ואציע לכם מה שמציעים לבני אדם. אולם רוב המפרשים סבורים שהמלאכים הסתירו ממנו את זהותם האמיתית.
גישה רביעית: בשר שנברא בנס
המלבי"ם מביא בשם המדרש הסבר ייחודי: העגל שאברהם הכין לא היה עגל רגיל שנולד מפרה, אלא עגל שנברא על ידי קבלה מעשית – בשימוש בשמות קדושים. מסופר בגמרא (מסכת סנהדרין) שתנאים ואמוראים ידעו לברוא "עגלא תילתא" – עגל בן שלוש – לכבוד שבת.
המלבי"ם מעלה שיש דעות הלכתיות שבשר שנברא בדרך נס אינו נחשב "בשרי" במובן ההלכתי הרגיל, ולכן מותר לאוכלו עם חלב. דיון זה רלוונטי גם להיום, כשהטכנולוגיה מאפשרת לייצר בשר מתאי גזע של בהמה, ללא הריגתה. יש מי שסבור שבשר כזה דינו כפרווה, ומותר לאוכלו עם חלב.
גישה מהפכנית: רבי אברהם בן הרמב"ם
ברוח רציונליסטית אחרת לחלוטין עומד רבי אברהם בן הרמב"ם, בעל הספר "המספיק לעובדי השם". לדעתו, כל התירוצים הקודמים מיותרים, מפני שהאבות פשוט לא קיימו את כל התורה כולה במובן המילולי.
הוא מביא ראיות: אברהם הגיש בשר וחלב, יעקב התחתן עם שתי אחיות (איסור עריות חמור), ואברהם עצמו עשה ברית מילה רק בגיל 99 – למה לא קודם, אם קיים את כל המצוות?
לפי רבי אברהם בן הרמב"ם, הכוונה באמרת חז"ל "קיימו את כל התורה" היא שהאבות קיימו את שורשי התורה – יראת שמים, אהבת ה', אמונה, ומצוות שבין אדם לחברו. אך לא את כל הפרטים ההלכתיים הטכניים כמו איסור בשר בחלב, שבת, או שעטנז. מצוות אלו לא היה אפשר לדמיין לפני מתן תורה.
לפי גישה זו, אברהם אכן הגיש בשר וחלב, ואף אכל מזה בעצמו, ללא כל בעיה – כי המצווה פשוט עדיין לא הייתה קיימת.
גישה סמלית: דעת זקנים מבעלי התוספות
בעלי התוספות מביאים מדרש מעניין: "מלמד שהאכילם בשר וחלב" – לשון המדגישה שאברהם בכוונה תחילה האכיל את המלאכים בשר וחלב יחדיו.
לפי פירוש זה, אברהם אכן ידע שהאורחים הם מלאכים, ודווקא משום כך האכיל אותם בשר וחלב – כדי לרמוז להם: "אני מבין שאתם מלאכים, למרות שאתם בדמות בני אדם. ומכיוון שאתם מלאכים, לא חלה עליכם המצווה של הפרדה בין בשר לחלב."
בגישה זו יש ממד של תקשורת עמוקה יותר בין אברהם למלאכים – האכלה שהיא גם הכרה, גם כבוד, וגם סוג של רמז משותף למעמדם הרוחני המיוחד.
לסיכום
תמלול השיעור
ערב טוב.
אחת השאלות המפורסמות בפרשת וירא,
זה איך בדיוק אברהם אבינו נותן למלאכים
חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה.
כבר בשבוע שעבר היה כמה פעמים ששאלו פה את השאלה הזאת.
הרי זה בשר וחלב.
איך אתה נותן להם? "ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה".
אז איך זה ייתכן?
אז יש תשובות רבות.
כן, אומנם, התשובה הפשוטה היא שעוד לא ניתנה תורה. כיוון שעוד לא ניתנה התורה, אז אין איסור בשר בחלב.
ואף על פי כן, אף על פי שלא ניתנה תורה, מפורסם וידוע שחז"ל אומרים שהאבות הקדושים, אברהם יצחק ויעקב, קיימו את כל התורה כולה עוד קודם שניתנה.
אז אם קיימו את כל התורה כולה, וגם ודאי אברהם אבינו לא אוכל בשר וחלב יחד, אז איך ייתכן...
איך ייתכן לומר שהוא מגיש להם חמאה וחלב ובן הבקר?
אז כיוון אחד זה להגיד, תירוץ אחד זה לומר שבעצם לא היה פה איסור בשר וחלב.
למה?
כידוע, מותר לאכול קודם חלבי ואחר כך מותר לאכול בשרי. אחרי בשרי צריך לחכות שש שעות.
יש נוהגים לחכות חמש שעות ועוד מעט מהשעה השישית.
יש אשכנזים שנוהגים להסתפק אפילו בשלוש שעות.
יש הולנדים שנוהגים לחכות שעה אחת בין בשרי לחלבי.
אבל רוב עם ישראל מחכה שש שעות.
אבל לאכול חלבי, לסיים את הארוחה, לא באותה ארוחה.
לא מעלים חלבי ובשרי על השולחן.
אבל סיימת את הארוחה, אחרי חמש דקות, בעיקרון מותר לאכול בשרי בארוחה חדשה.
אז כך, זו אפשרות אחת להגיד, שאברהם קודם כל הביא להם חמאה וחלב.
חמאה וחלב זה דברים שאתה שולף, מביא מיד, ואפשר להתחיל לשתות כוס קפה שהם מגיעים, אפשר לאכול איזה לחם דחמאה.
עד שהבקר יהיה מוכן לוקח זמן.
חז"ל אומרים שהכין להם שלושה, שלוש לשונות בחרדל.
לשון לוקח לה הרבה זמן להתבשל. אתה רוצה שהיא תהיה רכה, עסיסית,
וול דאן. אז זה לוקח זמן.
אתה רוצה לבשל אותה, אתה רוצה לעשות אותה על האש. זה לוקח זמן. עד שאתה שוחט, עד שאתה מולח את הבשר. הכל לוקח זמן.
אז קודם כל הוא לוקח חמאה וחלב, ורק אחר כך כתוב, "ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה". אז זו תשובה ראשונה.
קודם כל נתן להם חמאה וחלב ורק אחר כך נתן להם את הבשרי.
אפשרות שניה, הוא הביא גם בחמאה וחלב וגם בן בקר.
והציע להם, רבותיי, מי רוצה לאכול חלבי? בבקשה, זה כאן בשולחן הזה.
מי שרוצה לאכול בשרי, בבקשה, אפשר פה בשולחן הזה.
מותר. אומנם כתוב שעל שולחן אחד לא לאכול בשרי וחלבי יחד.
אפילו אם אני אוכל חלבי, אשתי אוכלת בשרי, יותר הגיוני שזה יהיה להפך אבל לא משנה.
נגיד אני אוכל בשרי ואשתי אוכלת חלבי, אז ואנחנו על אותו שולחן, אסור לעשות את זה אלא אם כן יש הכר.
צריך שיהיה הכר. למשל, כל אחד על מפה אחרת. אפילו פלייסמנט כזה, תחתיד של הצלחת, לפחות שיהיה איזה משהו הכר, שלא חלילה בן אדם יבוא בטעות כי שניים שקרובה דעתם זה אצל זו, והחולים, ואפילו לפעמים, לטעום מהאוכל של השני או להשתמש במזלג של השני וכן הלאה. ולכן צריך איזשהו הכר.
אבל בוודאי אם זה שני שולחנות ודאי אין בעיה.
אז זה אפשרות שניה.
אפשרות שלישית, אברהם אבינו הרי לא חשב שהם מלאכים.
אם הוא היה חושב שהם מלאכים, בפשט הוא לא היה מביא להם אוכל. מלאכים לא צריכים לאכול.
אז לכן בפשט, אם הוא היה, אם הוא מביא להם אוכל, סימן שהוא לא חשב שהם מלאכים.
אמר הוא כן חשב, הוא ודאי לא חשב שהם יהודים, לא היה יהודים באותה תקופה.
אברהם אבינו הראשון שממנו יצא זרע ישראל.
אז אברהם אבינו חושב שהם ערביים.
ערביים, אין הכוונה לערבים של היום, כי הערבים של היום הם צאצאים של ישמעאל. וגם ישמעאל עוד לא,
אומנם כבר נולד אבל לא עוד לא הוליד ילדים וצאצאים.
אבל הכוונה היא כמו ש מה שהמדרש אומר שנדמו בעיניו כערביים, הכוונה היא כמו שהערביים הם רגילים במשך כל הרבה דורות, רגילים לנדוד ממקום למקום, נוודים כמו בדואים וכדומה, שבטים נודדים.
אז כך חשב אברהם, גם אלה שלושה נוודים, נודדים, עוברים ממקום למקום.
הוא לא מצא לשמוע.
איך הוא לא הרגיש שהם מלאכים? את השאלה הזאת שואל הנועם אלימלך, הרב אלימלך מליז'נסק.
והוא טוען, בטח שהוא ידע שהם מלאכים.
אז למה הביא להם לאכול?
מנהג בני אדם. אתם מתחפשים בתור בני אדם, אז אהה,
כן, אז ניתן לכם אוכל כמו בני אדם.
זה מזכיר את הבדיחה על הבן אדם שבא להתראיין לראיון עבודה.
אז המעסיק שואל אותו, מה הציפיות השכר שלך?
אז הוא אומר לו, אני מצפה ל-50,000 בחודש.
אז הוא אומר לו, אבל אתה רוצה בנוסף ל-50,000 אתה רוצה רכב מהעבודה פרארי או פורשה?
אז הוא אומר לו, אתה צוחק עליי? אומר לו, נכון, אבל אתה התחלת.
זאת אומרת, כביכול, הוא מתחיל לצחוק אז הוא עונה לו בבדיחה.
אז ככה המלאכים באים בצורת בני אדם, בדמות בני אדם, אז אברהם, אין בעיה, אתם באים ככה, נגיש לכם אוכל.
זה הסבר של הנועם אלימלך. אבל רוב הפרשנים אומרים שהוא לא ידע שהם מלאכים. איך זה יכול להיות?
הם הסירו ממנו. המלאכים יכולים להסתיר אפילו מאברהם אבינו.
נכון, ודאי, מצד הטבע הוא מרגיש דברים כאלה.
אבל אם רצון השם להסתיר ממנו, יכול גם להסתיר.
על כל פנים, אם אברהם חשב שהם סתם גויים נוודים שעוברים ממקום למקום,
האם לגוי מותר לאכול בשר וחלב?
ודאי שכן.
יש שבע מצוות שגם כל אומות העולם חייבות לקיים,
אבל זה לא אחת מהמצוות האלה.
אבר מן החי אסור להם לאכול. בשר וחלב אין שום בעיה.
אז אם כך, מותר לאברהם אבינו, הוא לא אוכל מזה.
אבל מותר לאברהם אבינו להגיש להם בשר וחלב?
מעניין.
יש עוד הסבר נוסף שמופיע בחז"ל,
שאותו בן בקר שאברהם הביא, זה לא היה עגל שנולד מפרה.
זה היה עגל שאברהם ברא אותו בקבלה מעשית.
כך אומר המלבי"ם בשם המדרש. שבעצם, וזה דרך אגב מופיע בגמרא בכמה מקומות,
שתנאים ואמוראים ידעו על ידי שמות קדושים לברוא עגל.
מסופר במסכת חגיגה שהיו בוראים עגלת תילתא כל ערב שבת. זה מה שהיו אוכלים בליל שבת.
אז אם כך, והמלבי"ם מתפלפל בזה והוא מביא שבעצם יש דעות בהלכה שעגל כזה שנברא בדרך נס,
הוא לא נחשב בשרי.
יש לזה נפקא מינה מאוד גדולה לעניין הזה, כי היום,
היום יודעים לברוא, לברוא, יודעים לפתח בשיבוט גנטי, עגל מ- מיתא של פרה.
לוקחים תא אחד, יוצרים איזה שהוא מצע מתאים, ויוצרים איזה בעצם סוג של המבורגר טבעוני.
לא צריך להרוג את הפרה. אתה לוקח לה טיפת דם מהאוזן, זה לא כואב לה. היא לא מתה.
ומהטיפת דם הזאת, יש שמה DNA. מה-DNA הזה אתה יכול לעשות מסעדה שלמה בשרית.
אז אומנם, נכון להיום זה עולה הרבה כסף, לעשות סטייק שהוא עשוי בעצם מטיפה של
של DNA מתא אחד, מ-DNA של תא אחד,
אבל תיאורטית, יכול להיות שזה יהיה,
יכול להיות שזה יהיה יתפשט ככה, ויש דעות הלכתיות שהדבר הזה הוא פרווה. ומותר לאכול בשר הזה, בשר כזה עם חלב.
על כל פנים, זה, אלה כל מיני הסברים איך אברהם אבינו נותן חמאה וחלב ובן הבקר.
כל המשותף לכל ההסברים האלה, הבאנו ארבעה הסברים. המכנה המשותף לכולם,
זה שבעצם לא היה פה איסור בשר בחלב.
או בגלל שזה היה אחד אחרי השני, או בגלל שהוא נתן להם חלב ולבשר, או בגלל שהם ארבעים, או בגלל שזה בשר לא בשרי כי הוא נוצר בדרך נס.
כן.
כיוון אחר שאומר אותו רבי אברהם בן הרמב"ם. הרמב"ם היה לו בן, קוראים לו רבי אברהם. הוא לא כזה מפורסם.
על הרמב"ם אני מקווה שכולם שמעו, על רבי אברהם בן הרמב"ם לא יודע אם כולם שמעו אבל עכשיו תשמעו.
היה בן של הרמב"ם, הוא כתב ספר על מידת הביטחון, המצפיק לעובדי השם.
מה המידות המתאימות והראויות לעובדי השם.
אומר רבי אברהם בן הרמב"ם:
לפי האמת, האבות לא קיימו את כל התורה כולה.
בוא נוכיח את הדבר? הרי אברהם הגיש בשר וחלב.
יעקב מה עשה? התחתן עם שתי האחיות. זה איסור תורה, איסור עריות. גילוי עריות, שהוא חמור מאוד.
אברהם אבינו בעצמו, בפרשת השבוע הקודמת, עשה ברית מילה כשהיה בן 99.
אבל הוא לא עשה ברית מילה לפני זה.
לכאורה, למה לא עשית? אם אתה מקיים את כל התורה כולה, למה אתה לא מקיים גם ברית מילה?
בגיל 99 הוא התוודה לעניין?
לא, 75 השם אמר לו לעלות לארץ. בגיל 99 הוא אמר לו לעשות ברית מילה.
זה כתוב מפורש סוף פרשת לך לך. זה היה בגיל 99.
אבל בסדר, ובשר וחלב עוד לא התוודה. התוודה רק אצל משה. אז איך הוא יודע?
אז חז"ל אומרים שתי אגדות, ונפסק לו כשתני רבנים והיו מלמדים אותו תורה.
אז אם הוא יודע, הוא יודע למה, אז למה דווקא ברית מילה הוא לא יודע?
לכן אומר הרבי אברהם בן הרמב"ם:
לא שהאבות שמרו את השבת, ולא שהם אכלו מצה בפסח.
זה לא הכוונה. מה שחז"ל אומרים שהקימו את כל התורה, הכוונה היא שקיימו את שורשי התורה.
את היראת השם, ואהבת השם, ואמונה בשם.
אלו עיקרי האמונה בתורה ושורשיה, וזה מה שקיימו האבות.
אז זה דרכו של רבי אברהם בן הרמב"ם, הוא תמיד מחפש את הפירושים היותר פשוטים,
היותר הגיוניים, מסתברים. איך זה יכול להיות שאברהם אבינו יכול לדמיין דבר כזה, כל מלאכות שבת,
כל איסור שעטנז, כל מיני איסורים, מצוות ציצית, איך הוא יכול לדמיין את זה?
אומר רבי אברהם בן הרמב"ם, הכוונה היא עיקרי התורה.
אז ודאי כל המצוות שבין אדם לחברו, אנחנו רואים, אברהם מכניס אורחים, גומל חסדים, מתפלל,
מתפלל אפילו על סדום. ודאי שמצוות שבין אדם לחברו הוא היה מקיים.
בנוסף, גם מצוות שבן אדם למקום, של יראת השם, אהבת השם, אמונה, ייחוד השם וכן הלאה.
אבל בשר וחלב, אומר רבי אברהם בן הרמב"ם, הוא לא קיים.
וכיוון שלא קיים, מגיש למלאכים בשר וחלב, וגם הוא אוכל בשר וחלב לפי הפירוש הזה.
כיוון שלישי, יש בפירוש שנקרא דעת זקנים מבעלי התוספות.
בעלי התוספות זה היה קבוצה של תלמידי חכמים שכתבו את התוספות על הגמרא.
יש פירוש תוספות על הגמרא, זה תוספות של פירוש על הגמרא, ושם היו הרבה בעלי התוספות.
רי, רבנו תם, ריב"א, רשב"ם, ריב"ם, הרבה מאוד בעלי תוספות.
חלקם היו נכדים של רש"י, למשל רבנו תם והרשב"ם ועוד.
אומר אומרים בעלי התוספות, הם מביאים מדרש שאומר "מלמד שאכילם בשר וחלב".
זאת אומרת, בעלי התוספות לומדים שאברהם בכוונה תחילה מאכיל את המלאכים בשר וחלב.
למה זה בעצם כל כך חשוב לומר שהוא מאכיל אותם בשר וחלב?
בעצם המשמעות של הדבר, זה שאברהם רוצה לומר הנה אתם, המלאכים,
הוא יודע לפי הפירוש הזה שהם מלאכים.
וכיוון שהוא יודע שהם מלאכים, אז הוא אומר להם הנה אתם יכולים לאכול בשר וחלב.
לכם אין את המצווה של הפרדה בין בשר לחלב.
ולכן אדרבא, וזה קשור למה ששמואל שאל קודם, איך הוא לא יודע שהם מלאכים?
לפי הפירוש הזה הוא אכן יודע שהם מלאכים, ודווקא מאכיל אותם בשר וחלב כדי לרמוז להם.
"אני תי עליכם, אתם אומנם בדמות בני אדם, אבל הבנתי שאתם מלאכים. למלאכים לא שייך איסור בשר בחלב,
ולכן הוא מאכיל אותם בשר וחלב.
יש עוד מה להאריך בזה, אבל מחר בעזרת השם. כרגע אנחנו כבר נעבור לתפילת ערבית.
רבי חנניה בן עקשיה אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר:
"אדוני חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר."