בלוג

הפסוק אומר: "ראו קרא ה' בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה." המדרש על פרשת ויקהל מתמקד במילים "קרא ה' בשם" — ודורש אותן על פי הפסוק: "טוב שם משמן טוב, ויום המוות מיום היוולדו." שלוש דרשות נפרדות, כולן על שם ושמן, ועל הכוח הגדול של השם הטוב.

דרשה ראשונה: עד כמה הגיע ריח השם הטוב?

שמן טוב — עד כמה הוא מתפשט? מקיטון לטרקלין. מהחדר הפנימי לסלון — כמה מטרים. אולי עד החדר הסמוך. בחוץ — כבר לא מרגישים.

שם טוב? "ויצא שם דוד בכל הארצות." מסוף העולם ועד סופו. כי דוד המלך עשה מה שנראה בלתי אפשרי: הוא מצא את ישראל כשהפלישתים שולטים מצפון לדרום — מגלבוע עד עזה. שאול המלך נפל בגלבוע בצפון, הפלישתים תלו את גופתו בבית שאן. כל הארץ נכבשה. דוד מגרש את הפלישתים לגמרי — "לא שומעים יותר על פלישתים בתנ"ך" אחרי דוד — ויוצא שמו בכל הארצות.

זהו ההבדל הראשון: שמן טוב מגיע לכמה מטרים. שם טוב מגיע לכל הארצות.

ומה קורה כשהשמן פוגש מוות?

שמן טוב + מת = שמן שמריח רע. "זבובי מוות יבאיש, יביע שמן רוקח" — זבוב מת בתוך שמן טוב מבאיש את כולו. המוות גובר.

שם טוב + מת = תחייה. "ויעל וישכב על הילד" — אלישע מחייה את בן השונמית, נותן את עצמו, "וישם פיו על פיו ועיניו על עיניו" — וילד המת חי. שם הטוב של אלישע גובר על המוות עצמו.

שם טוב חזק מן המוות. שמן טוב — נחלש מפניו.

ויום המוות מיום היוולדו

הדרשה ממשיכה: "טוב שם משמן טוב, ויום המוות מיום היוולדו." שלמה המלך אומר שיום מות הצדיק גדול מיום לידתו. מדוע?

אמר רבי לוי: משל לשתי ספינות בים הגדול. אחת יוצאת מהנמל לים — הכל שמחים, מרימים כוסות, שרים. אחת נכנסת לנמל — שקט, עייפות. הפיקח מבין: "חילופי הדברים אני רואה." מה יש לשמוח בספינה היוצאת? לא יודעים מה יהיה עליה — אילו סערות, אילו מפגעים, האם תחזור. ומה יש לעצוב בספינה הנכנסת? אם חזרה בשלום, אם הצליחה — שמחו בה!

כמו ביחס לאדם: כשנולד — לא יודעים מה יהיו מעשיו. כשנפטר — יודעים הכל. ולכן יום מות הצדיק הוא יום שמחה אמיתית — שמחה על חיים שנשלמו בצדקה. רשב"י — יום פטירתו הוא ל"ג בעומר, שנחגג בשמחה. כי השלים את שליחותו. הילולא היא לא שמחה על המוות — אלא שמחה על השלמות.

דרשה שנייה: נדב ואביהו מול חנניה משאל ועזריה

ניגוד מרתק: נדב ואביהו בני אהרון — נמשחו בשמן המשחה, הפך האמיתי של שמן טוב. היו בזמן גאולה, ביום חנוכת המשכן. ובאו להקריב — ויצאו שרופים.

חנניה, משאל ועזריה — בגלות בבל, בשפל הרוחני. ניסו לשנות את שמם. ניסו לשנות את זהותם. אבל הם סירבו. אכלו רק זרעונים ומים כדי לא לאכול בשר שאינו כשר. והנה — כשנבוכדנצר הטיל אותם לכבשן האש — יצאו שלמים.

הניגוד הוא עצום. בזמן גאולה ועם שמן המשחה — יצאו שרופים. בזמן גלות, עם שם טוב שנשמרו עליו — יצאו שלמים. "טוב שם משמן טוב."

ומה שיקף שינוי השם? "ויאמר המלך לאשפנז רב סריסו: להביא מבני ישראל… ילדים אשר אין בהם כל מום, טובי מראה ומשכילים בכל חכמה." ושינה להם שמות: לדניאל — בלטשאצר. לחנניה — שדרך. למשאל — מישך. לעזריה — עבד נגו. שינוי שם = שינוי זהות. הניסיון המדיני להפוך את הגיבורים הללו לבבלים. ועם כל זה — הם עמדו. "לא נשנה, אנחנו ממשיכים."

דרשה שלישית: בצלאל

ה' מפרסם את שמו של בצלאל: "ראו קרא ה' בשם." לא שם ביוגרפי — שם שיש לו משמעות. בצ-ל-אל — "בצל האל." בצלו של הקדוש ברוך הוא.

חז"ל מספרים: משה אמר לבצלאל לבנות תחילה את הכלים ואחר כך את המשכן — כסדר שנאמר לו. אמר לו בצלאל: "ככה אמר לך הקדוש ברוך הוא? מנהג העולם הוא שבונים בית ואחר כך מכניסים לתוכו כלים." אמר לו משה: "אתה צודק. כך אמר לי ה'. אולי 'בצל אל' היית — עמדת בצל השכינה ושמעת?"

"יושב בסתר עליון בצל שדי יתלונן." בצלאל לא היה רק אומן — הוא היה "בצל האל." כל מה שעשה, עשה בצל השכינה, בהשראה עליונה, מתוך קשר אמיתי לקדוש ברוך הוא. אומנות כזו אינה יצירה טכנית בלבד — היא יצירה שמשרה שכינה.

וזהו שם טוב יותר מכל שמן. הפרסום האמיתי אינו קריאת שם בפומבי — אלא שחז"ל, שהתורה, שהדורות מכירים בשם: זה עשה דבר שיש לו משמעות עמוקה ועולמית.

שיעור זה תומלל ושוכתב על ידי בינה מלאכותית (AI). אם מצאתם טעות, נשמח אם תפנו אלינו.