בלוג

המילה "אלה" — שלוש אותיות פשוטות — מחזיקה בתוכה עולמות. ראינו בשיעורים קודמים שהמדרש קושר אותה לחטא העגל, לשבת ולמשכן. כעת נצלול לתוך שיעור שעוסק בסוגיה מרתקת: כיצד חז"ל לומדים מן המילה "אלה" את ל"ט מלאכות השבת — ומה עומק הרעיון בדרשה הזו.

שתי גישות — בבלי וירושלמי

כאשר הגמרא מחפשת מקור לל"ט מלאכות השבת, היא פונה לפסוק: "אלה הדברים אשר ציווה השם לעשות אותם: ששת ימים תעשה מלאכה…" התלמוד הבבלי מחשב: "דברים" — לשון רבים, שניים. "הדברים" — ה' הידיעה, עוד אחד, שלושה. ו"אלה" בגימטריה 36. ביחד: 36+3=39 מלאכות.

הירושלמי לעומת זאת אומר: "מאתרה אתה לא חסר כלום" — מהמילה "אלה" עצמה, ממקומה, אין צריך לחפש מרחוק. איך? א'=1, ל'=30, ח'=8 — ביחד 39. אבל רגע — כתוב "אלה" עם ה' (=5), לא עם ח' (=8)! אמר הירושלמי: "לא נמנעין רבנן מלדרוש ה' כאילו היא ח'."

ואז מסופר — מעשה מפורסם: פעם בסמינריון שבת, ביישיבה תיכונית מהמובחרות, ישב אברך צעיר ובעודו מחפש מי יאמר דבר תורה — קם אחד מהשמיניסטים ואמר: "אלה בגימטריה 39 — זה ל"ט מלאכות!" קהל של מאה ושמונים תלמידים התגלגל מצחוק. כי "אלה" — א'ל'ה' — היא 36, לא 39. השמיניסט הביא ראיה מה"תורה תמימה" ולא טרח לקרוא את הארמית שאחריה שמסבירה ש-ה' נדרשת כאילו היא ח'.

המקרה מלמד שיעור: אין להסתפק במצוטט. צריך לקרוא עד הסוף, להבין הקשר. אבל יותר מזה — הגמרא עצמה אינה מעגלת פינות. היא לא "עובדת על אף אחד." כאשר היא אומרת "ה' נדרשת כאילו היא ח'" — יש שם עומק עצום.

הסוד שבין ה' לח'

הגמרא במסכת מנחות דורשת: "כי ביה ה' צור עולמים." ביאות י' וה' ברא ה' את שני העולמות — עולם הזה ועולם הבא. עולם הבא — נברא באות י', שהיא האות הכי קטנה. כמו נקודה. כי עולם הבא אין בו חומריות, אין גוף, אין מדידה — מופשט לגמרי. הקטן ביותר מבטא את הנשגב ביותר.

עולם הזה — נברא באות ה'. ומדוע ה'? מבנה האות ה': שתי רגליים וגג. אבל — אין בסיס! למטה פתוח. מסבירה הגמרא: "גיהינום פתוחה מתחתיו" — האדם בעולם הזה חי על קצה תהום. הוא עומד על שתי רגליים — יש לו כוח, יש לו בחירה חופשית, יש לו יכולת לעמוד — אבל יש מתחתיו תהום. כל רגע הוא עומד בפני ניסיון. "לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע" — המלחמה פנימית, מתמדת, ממגיל אפס ועד זקנה.

ועוד: למה יש רווח בין הרגל הקצרה לבין הגג? זה הפתח לתשובה. "מי שרוצה לחזור בתשובה — הקדוש ברוך הוא פותח לו פתח." ולמה לא מלמטה? "אין קטגור נעשה סנגור." המקום שנפלת בו — לא המקום שממנו אתה חוזר. חוזרים מהצד, דרך הפתח שמלמעלה.

ועכשיו — ח'. האות ח' מבנה דומה: שתי רגליים וגג. אבל מה חסר? הפתח. ח' סגורה. וכמו ששמה רומז — ח' כחטא. נפל ואין חזרה. לא שאין תשובה — תמיד יש תשובה, אפילו כשאומרים שהדלת נעולה אפשר לפרוץ חומות. אבל האות ח' מסמלת מצב שאדם מסתגר, אוטם את עצמו, לא מקשיב לנשמה הפונה אליו לחזור.

השבת — מחה' לח' ובחזרה

כאן מגיעים לעומק הדרשה. מדוע דווקא בהקשר של ל"ט מלאכות השבת — ה' נדרשת כח'?

כי זהו בדיוק עניינה של השבת. השבת היא הפתח שב-ה'. ששה ימים בשבוע האדם עסוק בענייני העולם הזה — מרוץ, עשייה, כלכלה, בניין — כולם ה"אלה" של העולם החומרי. ואם אדם שוקע בהם לגמרי, אם אינו עוצר, אם אינו נותן לנשמה מקום — ה' הופכת לח'. הפתח מסתם. צינור החמצן של הנשמה נחסם.

יצר הרע עובד כשל פרעה: "תכבד העבודה על האנשים ואל ישעו בדברי שקר." כלשון הרמח"ל — להעסיק את האדם בדברים אחרים. פעם לא הייתה שנייה פנויה — עבדו מצאת השמש עד שקיעתה. היום — יש זמן פנוי. מה עשה יצר הרע? המציא תעסוקות — רדיו, פלאפון, מסכים, בידור — כדי שהזמן הפנוי ישוקע בהם. "תכבד העבודה על האנשים" — אפילו בזמן הפנאי.

לכן הירושלמי אומר: דרוש "אלה" כ-א'ל'ח' = 39. כי מי שמחלל שבת, ועושה מלאכה אחת מאותן 39 — הוא הופך את ה' לח'. הוא סותם את הפתח. הוא מנתק את עצמו מן הנשמה.

והשבת היא ההיפך: היא ה-ה'. היא הפתח שנשאר פתוח. יום שבו פורשים מכל ה-ח' של עניינים חומריים, ונוגעים ב-ה' — בעולם שמעל, בנשמה, במעין עולם הבא. לכן "מעין עולם הבא יום שבת מנוחה" — כי ה' זה עולם הזה עם פתח לנשמה, ובשבת אנחנו מוציאים את הפתח הזה לשימוש מלא.

שיעור זה תומלל ושוכתב על ידי בינה מלאכותית (AI). אם מצאתם טעות, נשמח אם תפנו אלינו.