שיעור זה משלב שני שיעורים שעסקו יחד בשאלה אחת: מדוע טורחים חז"ל כל כך לדרוש את המילה "אלה" ב"אלה הדברים אשר ציווה השם לעשות אותם" ולהוציא ממנה את ל"ט מלאכות השבת? מה עומק הדרשה הזו? ומדוע כל כך חשוב שדווקא מילה זו תהיה המקור?
הפדיחה שממנה לומדים
פעם, בסמינריון שבת בישיבה תיכונית מן המובחרות, לא הכין אף אחד מהמדריכים דבר תורה לסעודה. אחד השמיניסטים, שפתח חומש ועיין בפרשה, קם ואמר בביטחון: "אלה בגימטריה 39 — זה ל"ט מלאכות שבת!" קהל של 180 תלמידים ומדריכים פרץ בצחוק. א'=1, ל'=30, ה'=5 — זה 36, לא 39.
הבחור הפנה לתורה תמימה ואמר: "ראיתי את זה כתוב." ואכן כתוב — בשם הירושלמי. אבל הוא לא קרא את הארמית שאחרי הציטוט: "דלא מתמנעין רבנן מלדרוש ה' כח'" — לא נמנעים חכמים מלדרוש ה' כאילו היא ח'. א'ל'ח' = 39. ללא ההסבר הזה — נראה כדרשה מפוברקת.
אז האם הגמרא עובדת עלינו? ודאי שלא. יש כאן עומק עצום.
ה' וח' — שתי אותיות ועולמות שבינהן
הגמרא בבבלי — גישה שונה לגמרי. היא אומרת: "אלה הדברים" — דברים (רבים) = 2, הדברים (+ה') = 3, אלה (=36) — סה"כ 39. כאן לא צריך לשנות אות. אבל הירושלמי טורח לדרוש דווקא מהמילה "אלה" עצמה. ולשם כך צריך את ה' שמתפקדת כח'.
כדי להבין — הגמרא במנחות: "כי ביה ה' צור עולמים." ביאות י' ו-ה' ברא ה' שני עולמות. עולם הבא — נברא בי'. הי' היא האות הקטנה ביותר, כמעט נקודה. כי עולם הבא אין בו חומריות, אין גוף, אין מדידה — כמו שהאות הכי קטנה מסמלת את הכי מרומם.
עולם הזה — נברא בה'. המבנה: שתי רגליים, גג — ולמטה פתוח. הגמרא מבארת: "גיהינום פתוחה מתחתיו." האדם בעולם הזה עומד על קצה תהום. לא שנופל מיד — יש לו שתי רגליים, יש לו כוח לעמוד. אבל הסכנה קיימת בכל רגע. המלחמה הפנימית — יצר טוב מול יצר רע — אינה פוסקת. כל יום, כל שעה, כל גיל — צורה אחרת של המלחמה.
הרווח שבין הרגל הקצרה לגג — זהו פתח התשובה. "מי שרוצה לחזור בתשובה, הקדוש ברוך הוא פותח לו פתח." ולמה לא מלמטה? "אין קטגור נעשה סנגור." לא שם שנפלת — לא שם תחזור. חוזרים מן הצד.
ועכשיו — האות ח'. אותה צורה בדיוק: שתי רגליים, גג. אבל הפתח — אינו. "ח" כחטא (גם ה"חטא" מתחיל בח'). נפל — ואין פתח לחזרה. לא שאי אפשר לחזור — תמיד אפשר, אפילו כשנעולות הדלתות אפשר לפרוץ. אבל האות ח' מסמלת את המצב שבו האדם חסם את עצמו, אוטם את ליבו, אינו שומע לקריאת הנשמה.
כיצד אדם הופך ה' לח'?
יצר הרע עובד בדרך אחת קבועה: "תכבד העבודה על האנשים ואל ישעו בדברי שקר." כלשון הרמח"ל — להעסיק את האדם בכל דבר אחר חוץ מהנשמה. פעם, כשעבדו מצאת השמש עד שקיעתה, לא היה זמן פנוי. לפחות היה לאדם תירוץ. היום — יש זמן. יש ערב חופשי, יש שבת. מה עשה יצר הרע? המציא לנו מסכים, פלאפון, רדיו, בידור אינסופי. "תכבד העבודה על האנשים" — אפילו בשעות הפנאי. כדי שלא יהיה לאדם שנייה לחשוב על הנשמה, על תשובה, על מה חשוב באמת.
כשאדם שוקע לגמרי בעניינים החומריים ואינו עוצר — ה' הופכת לח'. הפתח נסתם. לא שה' סתם — אלא שהאדם אינו שומע, אינו מקשיב, אינו מנסה. הוא חי כאילו אין פתח.
ומה הפתרון? השבת
השבת היא הפתח שנפתח בכל שבוע. יום שבו הצינור נפתח. בששת ימי המעשה האדם עסוק בעניינים החומריים — הלחם, הבגד, הבנייה, הכתיבה, כל ל"ט המלאכות. הכל ה"אלה" של העולם הזה. ובשבת — עוצרים. פורשים מכל זה. נותנים לנשמה מקום. תפילה, תורה, שיחת שבת, שינת שבת שהיא עצמה נשמתית בגלל הנשמה היתרה.
לכן: הירושלמי רוצה דווקא מהמילה "אלה" ללמוד את ל"ט המלאכות האסורות. כי "אלה" = הדברים הנגלים, החומריים. ו"אלה הדברים אשר ציווה השם לעשות אותם" — גם המלאכות שנאמרו שם הן המלאכות של תיקון העולם החומרי. ולכן: מהמילה "אלה" — שבה נאמרו ל"ט מלאכות — לומדים שהמלאכות שאסורות בשבת הן מלאכות "אלה", מלאכות הגלוי, החומרי. ומי שמחלל שבת — הופך ה' לח'. הופך את "אלה" (עם ה-ה') ל"אלח" (עם ה-ח').
מה משמעות המילה "אלה" לעומק?
בשיעור השני מבואר עוד: "אלה" = הגלוי. "מי" = הנסתר. ושם "אלוקים" = מי + אלה = הנסתר שמתגלה. ה' ברא את הגלוי מתוך הנסתר.
חטא העגל היה ניסיון להפריד ביניהם: לקחת רק את ה"אלה" ולעבוד אותו בלי ה"מי" שמאחוריו. עבדו זהב — דבר גלוי — ואמרו "אלה אלוהיך ישראל." ניסו לגשת לאלוקות דרך ה"אלה" בלי הכרה ב"מי."
השבת מתקנת את זה מכיוון אחד: פרוש מ"אלה" — גלה את "מי." עזוב את החומרי ותמצא את הרוחני.
המשכן מתקן מהכיוון השני: קח "אלה" וחבר אותו ל"מי." קח זהב וכסף — ועשה מהם מקדש לה' בציווי אלוקי. כך ה"אלה" לא מנותק מ"מי" — אלא מחובר אליו.
ולכן: "אלה הדברים" = מהגלוי נלמד הנסתר. מ-39 המלאכות החומריות — נלמד שיש קדושה שמעליהם. ובשבת — אנחנו מגלים אותה.
ערב טוב, נחזור בכם מוריי ורבותיי. נפתח בסיפור. כשהייתי בחור צעיר, אז הייתי פעם בשבת, העברנו סמינריון בשבת. הגענו לאיזשהו מקום, הגיעו קבוצה של שמיניסטים, תלמידים כיתה י"ב, בני 17, 18, מישיבה תיכונית נחשבת. בסעודת שבת, לא עברה חצי שנייה ו-180 תלמידים צוחקים, מתגלגלים מצחוק. אחד השמיניסטים קם ואמר: אלה בגימטריה 39, שזה בדיוק מתאים לל"ט מלאכות בשבת. כי א-ל-ה, ל' זה 30. אבל א' וה' זה 1 ו-5, זה 6, זה 36, לא 39. הבחור הכפיר, והוא בא אליי והוא אומר לי: אבל ראיתי את זה בחומש. הוא פתח תורה תמימה. ובאמת מצוטט שם בשם הירושלמי, בשם הגמרא בירושלמי, אלה בגימטריה ל"ט. אבל אחרי זה יש עוד משפט בארמית: "דלא מתמנעין רבנן למדרש ה' לח'". כלומר, אומרת הגמרא בירושלמי, כשעושים גימטריות, לפעמים יש לך את האות ה', לא נמנעים חכמים מלדרוש את ה' כאילו היא ח'. אז אם זה א-ל-ח, זה יוצא בדיוק 39. בבבלי כתוב "דברים, הדברים, אלה הדברים", מכאן 39 מלאכות. זאת אומרת, זה לא רק אלה, זה אלה הדברים. דברים מיעוט רבים שניים, הדברים ה' זה ריבוי מכאן שלושה, ואלה זה עוד 36. אז לא ספרת את האותיות, אבל אלה הדברים, ככה זה כתוב בבבלי. אז מה באמת העניין? קודם כל מה העניין של המילה אלה ומה דווקא, למה דווקא דורשים פה את ה' והח'? האות ה' והאות ח' הם לא במקרה דומות זו לזו. בעומק הדברים ניתן לבאר על פי הגמרא במסכת מנחות דף כ"ט. שם במסכת מנחות דורשת הגמרא – "כי ביה השם צור עולמים" – מה הכוונה? ביה, באותיות י' וה', השם צור עולמים. הוא יצר את העולמות. עולם הבא נברא באות י', העולם הזה נברא באות ה'. אומרת הגמרא עכשיו למה באמת דווקא ב-י' וה'. י' זה אות שהיא כל כך קטנה. האות הכי קטנה. ולכן היא בעצם כנגד העולם הבא, שבעולם הבא אין בו חומריות. אוקיי, אז למה עולם הזה נברא באות ה'? אומרת הגמרא בכוונה, למטה אין בסיס לאות ה'. יש שתי רגליים וגג, אבל אין בסיס. למה? גיהינום פתוחה מתחתיו. אדם בעולם הזה שידע, הוא עלול ליפול. אומרת הגמרא אם כך, אז למה בעצם יש רווח בין הרגל לגג? מי שרוצה לחזור בתשובה, הקדוש ברוך הוא פותח לו פתח. אומרת הגמרא בסדר, למה צריך פתח אחר? אפשר להיכנס מלמטה. לא. אין קטגור נעשה סניגור. זה לא עובד ככה. אז אם כן, מאוד קל להבין עכשיו מה ההבדל העצום בין האות ה' לאות ח'. הם מאוד דומות. רק מה אין בח'? את פתח התשובה. כשאדם חוטא, אז זה בעצם יש גג, יש שתי צלעות ופתח פתוח לגיהינום. זה המשמעות של האות ח', ואין פה אפילו את הפתח של התשובה. ולכן דורש הירושלמי לא סתם גימטריה לא משנה, יאללה במקום ה' תביא ח' הכל הולך. זה לא ככה. אלא יש פה משהו מאוד עמוק. שבמקרים מאוד ספציפיים באים רבנן ואומרים: נכון, כתוב פה א-ל-ה, אבל כאשר זה הופך להיות ח' של מלאכות שבת. אלה הדברים אשר ציווה השם לעשות אותם. לעשות הכוונה היא ששת ימים תעשה מלאכה, וביום השביעי שבת שבתון קודש להשם. וביום השביעי אסור לעשות. ואם אדם עושה הוא מחלל את השבת. ולכן הוא הופך את ה-ה' ל-ח'. השבת עניינה זה ה-ה'. יותר נכון, השבת זה הפתח הזה שכל אדם, גם שביום יום הוא רץ אחרי כל ענייני העולם הזה, אבל בשבת יש לך פתח לנשמה. בשבת אתה פורש מכל ענייני העולם הזה, אתה לא עובד, אתה עוצר את המרוץ. עכשיו אתה עם המשפחה, אתה בקהילה, אתה בתפילה, אתה בלימוד תורה, אתה נותן לרוחניות, אתה נותן לנשמה את המקום שלה. ערב טוב, ברשות מורי ורבותיי. ביום ראשון דיברנו על העניין של המילה "אלה", שבירושלמי חז"ל דורשים בגימטריה 39: א', ל', ח'. ודיברנו על העירוב הזה בין ה' לבין ח'. אבל המילה "אלה" היא לא רק בגלל הגימטריה. הזכרנו שבבבלי, בתלמוד הבבלי, כתוב ש"אלה" אומנם זה בגימטריה 36, אבל כתוב "אלה הדברים". ודברים, "הדברים" – דברים לשון רבים זה שניים, "הדברים" מכאן שלושה. "אלה הדברים", "אלה" זה עוד 36 ועוד שלושה, יוצא 39. למה גם הבבלי וגם הירושלמי כל כך טורחים לדרוש את זה מהמילה "אלה"? המדרש אומר: יבוא המשכן שנאמר בו "אלה" – "אלה פקודי המשכן משכן העדות". יבוא המשכן שנאמר בו "אלה פקודי המשכן משכן העדות", ויכפר על העגל שנאמר בו – "אלה אלוהיך ישראל". ותבוא השבת שנאמר בה "אלה הדברים אשר ציווה ה' לעשות אותם", תכפר על חטא העגל. הדברים מתבארים על פי הקדמת הזוהר הקדוש. אמר רבי שמעון בר יוחאי, פעם אחת הייתי מהלך על שפת הים, על חוף הים התיכון, ופגש אותי אליהו הנביא. ושאל אותי אליהו הנביא: מה פירוש הפסוק "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה"? ואמרתי לו שפירוש הפסוק שעם ישראל צריכים לשאת למרום את עיניהם. "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה". מי ברא את כל גרמי השמיים? מי? אלוהים. הקדוש ברוך הוא. אמר לי אליהו הנביא: לא כך פירוש הפסוק. אלא מה פירוש הפסוק? "מי", אומר הזוהר הקדוש, זה אחד משמותיו של הקדוש ברוך הוא. ולמה הקדוש ברוך הוא נקרא "מי"? מכיוון שאתה לא באמת יכול לדעת מי זה. ההגדרה הכי טובה למי זה הקדוש ברוך הוא זה בלשון שאלה. "מי" – אין תשובה אמיתית לזה. "אלה", כשאתה אומר את המילה אלה, תמיד אתה מתכוון על משהו שנמצא נגד עיניך. זה דברים שנמצאים מול עיניך. ולכן, בעצם "מי" ו"אלה" זה שני הפכים. "מי" זה הנסתר, "אלה" זה הגלוי. והקדוש ברוך הוא הנסתר הוא זה שברא את "אלה", הוא זה שברא את הדברים הנגלים. המילה "אלוהים" מורכבת מא', ל', ה', י', מ'. בעצם המילה אלוהים מורכבת בדיוק משתי המילים האלה, "מי" ו"אלה". ולמה זה עד כדי כך משמעותי? מכיוון שכל החטא של חטא העגל – עם ישראל לא ניסו למרוד בקדוש ברוך הוא ולעבוד אל אחר, אלא הם רצו לעבוד את ה' באמצעות משהו מוחשי, משהו גלוי שהם יוכלו לראות אותו. ולכן הם משתמשים במילה "אלה", לא במקרה. ולכן דווקא השבת והמשכן זה התיקון לחטא העגל. כי מה קורה בשבת ומה קורה במשכן? במשכן לוקחים את אותם דברים גלויים ומשתמשים בהם כדי לעבוד את ה'. ובשבת אנחנו פורשים מכל ה"אלה" ומגיעים אל מעין עולם הבא. ולכן גם בפרשת ויקהל זה חוזר "אלה הדברים", גם בפרשת פקודי "אלה פקודי המשכן משכן העדות", ולכן התורה באה ורומזת בדבר הזה וחז"ל רוצים דווקא מהמילה "אלה" – "אלה הדברים" – לרמוז את כל ה-39 מלאכות כדי לומר שאותם 39 מלאכות שאסורות בשבת הן אלה שנעשו במשכן. הן המלאכות של תיקון העולם הגשמי, תיקון העולם החומרי, כי בזה בעצם בדיוק הנקודה של המלאכות הללו שהן עוסקות בחומריות ולכן מצד אחד במשכן פועלים בהם לתיקון ומצד שני בשבת נמנעים מהם.
תמלול השיעורים
שיעור 1 — אלה הדברים, מכאן לל"ט מלאכות שבת [חלק א']
שיעור 2 — מה משמעות המילה "אלה"? [חלק ב']
שיעור זה תומלל ושוכתב על ידי בינה מלאכותית (AI). אם מצאתם טעות, נשמח אם תפנו אלינו.