בלוג

שלום, בוקר טוב, מורי ורבותיי.
בפרשת ויצא אנחנו נפגשים עם רחל ולאה. ופעם ראשונה שמתוארות, אז כתוב: והנה לאה רכות, ורחל הייתה יפת תואר ויפת מראה.

מה פירוש אינה לאה רכות? אומר המדרש וכך מביא רש"י, שלאה הייתה בוכה כל הזמן הייתה מלאת בכי. מדוע הייתה בוכה? כי כל ליצני העיר היו אומרים ליצחק ורבקה שני בנים, יעקב ועשיו. ואילו ללבן שתי בנות, רחל ולאה. הבכורה לבכור והצעירה לצעיר. זאת אומרת, תמיד הם מלגלגים: מה, נו, לאה תתחתן עם עשיו, רחל תתחתן עם יעקב. אבל לאה שהייתה צדקת, לא רצתה להתחתן עם עשיו הרשע. ולכן היא מלאה בכי כל היום, ועיניה מתרכחות ונושרים ריסי עיניה מחמת הבכי.

נשאלת השאלה, מה היא בוכה? אז הליצנים אמרו, אז אמרו היא תתחתן איתו, הוא יתחתן איתה. מה זה זה? פטפוטים של שטויות. הרי עשיו בתקופה הזאת כבר יש לו שלוש נשים. ומאיפה הנשים שלו? עשיו לקח את נשיו מבנות כנען. בשלום עם יעקב שנשלח לחרן, כמו שיצחק לקח לו את רבקה מחרן. גם יעקב הולך לחרן לקחת לו אישה. רבקה אומרת ליצחק, אם לוקח יעקב אישה מבנות חט כאלה, מבנות הארץ, קץ סי דחיי מבנות חט, למה לחיי? לא מוכנה שיעקב יתחתן עם נשים כאלה. אבל עשיו זה לא מעניין אותו. עשיו לוקח נשים מבנות הארץ, עובדות עבודה זרה. זה לא מפריע לו.

אז מה את כל כך דואגת שעשיו יבוא לחפש אותך? הוא לא מחפש אותך. הוא לא בכלל לא הולך לכיוון של חרן. הוא גר בארץ כנען, לוקח נשים מבנות כנען. מה את כל כך לוקחת ללב? אז איזה ליצן ברחוב אמר, איזה יופי! שני בנים, שתי בנות, יאללה תתחתנו. אז אמר, אז מה הם אמרו? ביידיש יש איזה פתגם כזה שאומרים, אני לא אומר את זה נכון, אני לא כל כך דובר יידיש, אבל משהו כמו אורת גזוכת. זאת אומרת, אז אמרו. מה את מתרגשת מכל מה שאמרו?

התשובה היא שלאה לא סתם מתרגשת מזה, היא לא סתם נפגעת מזה, כי היא מבינה שבאמת באמת יש בזה היגיון, לא רק שהיא הגדולה ועשיו הוא הגדול, אלא באמת היא מתאימה לעשיו. חס ושלום, השם ישמור. לאה אמנו הצדקת מתאימה לעשיו הרשע? לא במעשים. במעשים היא לא מתאימה לו בכלל. במעשים היא צדקת והוא רשע. לא דבקים אלו באלו. אבל מבחינת האופי, דיברנו כבר בשבוע שעבר על זה שעשיו הוא איש יודע ציד, איש שדה, הוא אדם מאוד מעשי. ויעקב איש תם יושב אוהלים, כלומר, הוא אדם הרבה יותר רוחני.

וכשאנחנו מסתכלים על רחל ולאה, אז רחל היא באמת הרבה יותר רוחנית ולאה יותר מעשית, לא חומרנית, לא גשמית. לא שמה שמעניין אותה זה רק העולם החומרי. אבל היא מעשית, היא פרקטית, יש את מעשה. כמו שעשיו אומנם לקח את זה לכיוון חומרני. ויבז עשיו את הבכורה, אכפת לו רק מהנזיד עדשים, לא מעניין אותו הרוחניות. הבכורה זה הרוחניות, זה תפקיד של עבודה בבית המקדש וכן הלאה. אבל זה לא רק זה. עשיו במקור, איש יודע ציד, איש שדה, אדם מאוד מעשי. איש שדה, חקלאי. יכול להיות גם אדם צדיק. אני מכיר אישית כמה חקלאים צדיקים. אז מה? אז הוא חקלאי. זה לא דבר רע בפני עצמו. אבל קודם כל, זו תכונה. תכונה של אדם מאוד מעשי.

איך אנחנו רואים שרחל הייתה יותר רוחנית ולאה הייתה יותר מעשית? קודם כל, אנחנו רואים, יכולים לראות בשמות שלהם. מה פירוש השם רחל? מה זה רחל? כבשה. אז רחל היא רועה צאן. כבשה, מה מאפיין? גם באוף, גם במעשה שלה, היא רועה צאן. הרי כתוב שיעקב בא והוא מגיע אל הבאר והוא רואה את רחל באה עם הצאן אשר לאביה, כי רועה היא. היא הייתה רועה צאן. אז גם בשם שלה היא כבשה ובמעשה שלה היא רועה צאן. אז כבשה, מה מאפיין את הכבשה? כבשה זה לא בעל חיים מאוד אנרגטי. זה לא עז. העז למשל, היא קופצת, היא זבזיזה, קופצת, רצה, נוגחת. שור, שור זה איזה רב תבואות בכוח שור, הוא גם עוצמתי מאוד, חורש באדמה, לפעמים נוגח. גם השור זה בעל חיים מאוד מאוד חזק. יש כל מיני בעלי חיים שאנחנו לפעמים יש אנשים קוראים להם אריה. יש אנשים קוראים להם זאב. יש כל מיני שמות של בעלי חיים עוצמתיים, אנרגטיים, עם המון עוצמה. לעומת זאת, רחל זה בעל חיים כזה תמים כמו כבשה. כבשה זה איזה בעל חיים כזה נעים, נינוח, דוחפים אותו לכאן, דוחפים אותו לשם. הוא לא מאוד מאוד מעשי במובן של עוצמות החיים שלו. וגם רועה צאן, רועה צאן זה עבודה, כל עבודה מכבדת את בעליה ורועה צאן בוודאי. כל כל המנהיגים של עם ישראל, משה רבנו, דוד המלך, האבות הקדושים היו רועי צאן. אבל להיות רועה צאן, זה באמת משהו רוחני. אתה לא עובד עבודה פיזית קשה כמו חקלאי, לעדור באדמה, לחרוש, לשתול, להשקות, לגזום, לקטוף, לקצור. זה עבודות פיזיות מאוד קשות. לעומת זאת, רועה צאן הולך עם החליל, מכלל, יושב מתחת העץ. העדר רועה מסביבו. אז בבוקר הוא צריך להוציא אותם למראה ובערב הוא צריך להחזיר אותם. לפעמים יש איזה כבשה חולה, צריך לטפל בה. אני לא אומר שאין פה עבודה. אבל רוב שעות היום זה עבודה הרבה יותר נינוחה, שהיא מתאימה להלך רוח רוחני. היא מתאימה העבודה הזאת לאדם שרוצה קצת להגות במחשבות, לאדם שמתבודד בטבע. זה בעצם ההתייחסות שמתאימה לרועה צאן.

לעומת זאת, אם דיברנו על השם של רחל, בואו נדבר רגע על השם של לאה. מה משמעות השם לאה? עייפה. זה לא נשמע שם כל כך מוצלח. אה, האמת היא ש לי יש בת שקוראים לה שני שמות, יפעת לאה. כי יש לי שתי סבתות, זכרונן לברכה, שהיו לי שתי סבתות ששתיהם השם השני שלהם היה לאה. היה לוצי לאה וציביה לאה. אז רציתי לקרוא את השם הסבתא, אז השם שתי הסבתות. אז השם השני זה ברור שזה יהיה לאה. מה יהיה השם הראשון? אז קראתי לה יפעת, לא משנה, זה לא הנושא כרגע. ניסיתי לחבר את המשמעות של לוצי שהיא הייתה מפינלנד, שמה לוצי זה אור. ועל הסבתא השנייה, ציביה, זה לא במובן של בעל חיים של צבי, זה לא צביה אלא ציביה שזה תפארת. אז אור ותפארת, קראתי לה יפעת שזה משהו שקשור לעניין. אבל השם השני הוא לאה. ולפני שקראתי לה לאה, מוכרח להודות שהייתה לי תחושה לא נוחה. איזה מין שם אני קורא לבת שלי? עייפה? זה לא נשמע שם כזה חיובי. קודם כל היה לי ברור שזה שם טוב, כי זה שם של אחת האמהות שלנו. לא יכול להיות שם רע. אבל עדיין, אתה שואל את עצמך, מה, איך זה יכול להיות? מה המשמעות של השם הזה? מה זה? מי קורא לבת שלו לאה? עייפה? זה מה שאתה מאחל לה? אני מכיר שמחה, מכיר יפה, מכיר אהובה. אבל עייפה? מי קורא לבת שלו עייפה? עייפה? איזה מין שם זה?

ואז כשהעמקתי יותר בדבר, עלה בדעתי שלאה זה לא עייפות במובן של אה, אין כוח, לא מתחשק לעשות כלום, מין עייפות של בטלה. חס ושלום. לאה זאת עייפות שבאה מתוך עבודה קשה ומאומצת. זה לא שם שלילי, אלא זה כמו שכתוב: מתוקה שנת העובד אם מעט ואם הרבה יישן. אדם שעובד, שהוא פעיל, שהוא אנרגטי, שהוא מעשי, אז אחרי יום שלם של עבודה, לא משנה אם הוא יישן שלוש שעות או שמונה שעות בלילה, אבל הוא יישן טוב בגלל שהוא עבד. יש לו תסיסה של חיים. יש לו פעילות של חיים. הפוך. אדם שהוא רועה צאן, אז הוא בעצם נח רוב היום. רוב היום אין לו איזה עבודה פיזית קשה. אז בסדר, אז הוא נח ככה. לפעמים יכול גם להגיע למצב של שיעמום. בדיוק היום שאל אותי מישהו האם לפי ההלכה מותר לצאת לדוג? לדוג לשם הנאה. אז זה, זה תשובה אחרת, לא, לא ניכנס לזה כרגע. בעיקרון, בשביל לאכול את הדגים, ודאי שמותר. אם אתה סתם רוצה לשבת ולהנות לתפוס אותם ואחר כך להחזיר אותם למים, זה צער בעלי חיים, איסור צער צער בעלי חיים זה דאורייתא, אסור לצער בעלי חיים. מותר כאשר זה לצורך. אבל אם זה לא לצורך, הרי שאתה דג אותם, אתה מחזיר אותם לים, עדיין הקרס נתקע להם בפה. זה בכל זאת פוצע אותם. זה ודאי לא דבר טוב. על כל פנים, אז הוא אומר לי, אני מבין שאתה פוסק לי לא לדוג כדי שאני אתן לך את החכה. אתה בעצם, אתה הוא צוחק, כן? הוא אומר בצחוק. אתה אינטרסנט. אתה אומר לי שאני לא אדוג כדי שאני אעביר את החכה אליך. אמרתי לו, אני בכלל לא אוהב לדוג. משעמם אותי. לשבת ליד הים, לחכות. אתה מחכה, מה זה משעמם? גם לרעות צאן אני הייתי משתעמם. כאילו אתה יושב, רועה צאן. טוב, מה עכשיו? אתה יושב לך לבד עם הכבשים. כבר דיברת קצת עם הכבשים. אמרת תהילים. מה עוד? טוב, היום אתה עסוק בטלפון. אבל זה, לא יודע, אני מרגיש שזה לא עבודה בשבילי. יש אנשים שזה מעולה בשבילהם. אבל דווקא לאה זה ביטוי למישהי שהיא אנרגטית, שהיא פעילה, שהיא רוצה לעשות דברים, לדבר עם אנשים, לארגן, לתקתק.

עכשיו, רחל הייתה רועה צאן, מה לאה הייתה עושה? לכאורה, הרי היא לא יצאה לרעות צאן. כי כתוב לנו שרחל רועה את צאן לבן אביה. אז מה לאה עשתה? כנראה הייתה בבית. עכשיו, מה נראה לכם שבבית היא סתם ישבה בסרגה? בבית זה המון עבודה. בבית, אנשים חושבים שפעם, בימי קדם, היום גם אישה יוצאת לעבוד בחוץ, מחוץ לבית. אבל פעם, כאילו זה נתפס, טוב, הבעל היה יוצא לעבוד והאישה רק הייתה רק, רק הייתה בבית. נראה לכם מחליף אותה ליום אחד. היא מבשלת, היא אופה, היא מכבסת, היא חולבת את הפרה בחצר, היא אוספת ביצים מהתרנגולות, היא מנקה את ה זה, את הדיר. היא עושה מיליון דברים בבית. האישה הייתה עובדת עבודה מאוד קשה. זה לא היה איזה משהו לבינתיים. אל תשכחו שלכבס זה לא היה להכניס למכונה וללחוץ על הכפתור. לכבס היה להתכופף ולשפשף ולהביא מים וגיגית ו להרתיח את המים. כל דבר היה עבודה מאוד מפרכת.

לא היה להם מה? היא לא מופיעה בתנ"ך. היא לא מוזכרת. אנחנו לא יודעים. אבל גם אם הייתה אימא, יכול להיות שהאימא כבר נפטרה. אבל גם אם הייתה אימא בחיים, אז עדיין היה צריך יותר מזוג ידיים אחד בשביל לעבוד בבית. אז רחל הייתה עוזרת לאבא שלה עם הצאן ולאה הייתה כנראה עובדת בבית. וזה בעצם מה שלבן כשנולדות לו שתי בנות, אז ככה הוא קורא להם. אחת הוא קורא לה רחל מלשון כבשה, מלשון מישהי שהיא ככה אה, נעימה כמו כבשה, לא נלחמת, לא לא פעילה, הולכת בנחת, קצת מלחכת עשב. והשנייה הוא קורא לה לאה, לא במובן של עייפה, אלא במובן של נמרצת, של פעילה, אנרגטית עד שמגיעים ללאות. לאות זה לא עייפות במובן של אין כוח. לאות זה התחושה הטובה שנמסכת בשרירים אחרי שאדם עשה פעולה מאומצת. אז עכשיו הכל ככה מתרפה, זה הריפיון הזה שאחרי העבודה המאומצת.

אז כאמור, רחל במקור היא יותר רוחנית, לאה יותר מעשית. אנחנו יכולים לראות את זה גם בקשר בין האמהות לבין יעקב. רחל היא אהובה. גם ויאב יעקב את רחל. הוא עובד בשבילה שבע שנים ויהיו בעיניו כי ימים אחדים באהבתו אותה. והיא גם יפת תואר ויפת מראה. אז זה אהבה, זה יופי, זה דברים מאוד מאוד נפלאים. אבל עם אהבה לא הולכים למכולת. זה לא משהו מעשי. זה לא משהו פרקטי. זה משהו קשר רוחני, קשר הנפשי. זה חשוב מאוד. הקשר הנפשי בין בני זוג זה הבסיס של הכל. אבל בסוף משהו חסר. מה חסר? הבנים. רחל הייתה עקרה, לא היה לה ילדים. לאה לעומת זאת הייתה שנואה. קשר נפשי לא היה לה עם יעקב. אבל לאה היא אם הבנים שמחה. יש לה שישה בנים מתוך 12 שמקימים את עם ישראל, יש לה חצי. למרות שכן, עוד שלוש נשים של יעקב, רחל וזילה ובילפה, זילפה ובילה, כל אחת שתיים. אז כל אחת שני בנים ולאה שישה. לאה היא גם כשהיא קוראת לבנים שלה, אז היא בעצם מדגישה כל הזמן את הבנים. ראובן, ראה השם בעוניי, כי עתה יאהבני אישי. אולי עכשיו, אם הוא לא אוהב אותי בזכות עצמי, הוא אוהב אותי בזכות הילד. שמעון, שמע השם כי שנואה אנוכי ויתן לי גם את זה. הוא רואה שאין לי קשר עם בעלי, אז הוא לפחות נתן לי בן. לוי, אתה הפעם ילווה אישי אליי, כי ילדתי לו שלושה בנים. אז היא כל הזמן מרגישה שאין לה את הקשר עם יעקב והבנים זה סוג של תכלית. עכשיו, הקשר של אהבה זה משהו רוחני, הבנים זה משהו מאוד מעשי.

בסופו של דבר, מה? דינה היא לא שבט, כן. חז"ל אומרים שדינה התחתנה עם שמעון. זה, כן. ככה אומרים חז"ל. בעיקרון דינה, כן, אח ואחות. זה היה לפני שניתנה תורה ולא היה יותר מדי אפשרויות אחרות. חז"ל בכלל, טוב, לא ניכנס לזה כרגע, אבל זה נושא רחב.

אז כאמור, לאה חוששת, היא לא סתם חוששת שישלחו אותה להתחתן עם עשיו. כי בעצם אומרים לאה, את מתאימה לו. את מעשית, את ככה בענייני העולם הזה. יעקב הוא רוחני, הוא לא מתאים לך. והיא בעצם מה היא שומעת מזה? מה אני מבינה? שמי שמעשית צריך להיות רשע? אני לא רוצה, לא רוצה את עשיו, גם לא רוצה מישהו אחר שדומה לו. מה אתם אומרים לי? שאם אני מעשית אז אני לא מתאימה למישהו שהוא צדיק? וזה, לכן היא בוכה, הוא וצדקת היא בוכה. בסופו של דבר, כידוע, עשיו הוא לא חלק מעם ישראל. ולכן יעקב נאלץ לקחת על עצמו את שני התפקידים, גם תפקיד רוחני וגם תפקיד מעשי. אז יש לו שני שמות, יעקב וישראל. יש לו שני שתי נשים, רחל ולאה. ולכן מברכים את בועז כאשר הוא לוקח לאישה את רות: ייתן השם את האישה הבא אל ביתך כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל. רחל ולאה יחד מרכיבות את עם ישראל. גם הצד הרוחני, גם הצד המעשי, ביחד בונה את השלמות. וזה בעצם הלימוד שאנחנו רואים שאף על פי, קודם כל, מצד האמת, ודאי, בתוך עם ישראל צריכים להיות גם אנשים מאוד מעשיים, גם אנשים יותר רוחניים, אנשים כאלה וכאלה. ודווקא החיבור של כולם יחד, זה מה שיתן את השלמות אשר בנו שתיהם את בית ישראל. רבי חנינא בן קשיה אומר: רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך ירבה להם תורה ומצוות שנאמר: אדוני חפץ מען צדקו, יגדיל תורה ויאדיר.