פרשת ויגש – ויגש אליו יהודה

זיכרון והקדשה

בתחילת דברינו, נזכיר את הרב יהודה הרצל הנקין זצ"ל, תלמיד חכם גדול ופוסק מופלג שנפטר השבוע. הרב הנקין היה דמות ייחודית ומרתקת בעולם התורה והפסיקה – ציוני, חייל בצה"ל, רב קהילות בצפון ובמרכז הארץ, אך בעיקר – חדשן גדול בהלכה. ספריו "בני בנים" (על שם סבו הרב הנקין) היוו פריצת דרך בפסיקה ההלכתית, עד כדי כך שזכו להסכמות מכל קצוות הקשת – הרב עובדיה יוסף, הרב קליין מהעדה החרדית, הרב שפירא והרב אליהו מהציונות הדתית – כולם העריכו את עוצמתו התורנית, גם כאשר חלקו על מסקנותיו.

יחד עם רעייתו הרבנית חנה הנקין תבדל"א, הקימו מהפכה נוספת – מדרשת נשמת ורשת יועצות ההלכה, שאיפשרה לנשים לפנות בשאלות טהרת המשפחה לנשים מלומדות, מבלי שהדבר ייחשב כ"פסיקה" אלא כהבאת ההלכה המסורה אל השואלות בצורה הולמת ומכבדת. בנם, הרב איתם הנקין ז"ל, נרצח בפיגוע טרור בשומרון – יהיו דברינו לעילוי נשמתם וזכותם תגן עלינו.

השאלה המרכזית: מה עובר בראש של יהודה?

בשיעור קודם עסקנו בשאלה: מה עובר בראשו של יוסף כשהוא מנסה את אחיו, מאשים אותם בריגול, מחביא כסף באמתחותיהם, שם את הגביע בשק בנימין? היום נשאל את השאלה ההפוכה: מה עובר בראשו של יהודה?

יהודה מוצא את עצמו מול משנה למלך מצרי שנראה בעיניו כ"קריזיונר", רודן טוטליטרי שפשוט עושה מה שבא לו – מאשים, מחביא, תובע, מאיים. "מה הבן אדם הזה רוצה מאיתנו?" – זועק יהודה בליבו. ואז הוא מחליט: "ויגש אליו יהודה".

הפירוש הפשוט: חבל לחבל, משיחה למשיחה

בפשטות, יהודה ניגש ליוסף ומתחיל לספר לו את כל הסיפור מחדש: "ויאמר בי אדוני, עבדך בא בתחילה לשבור אוכל, ואז אמרת לנו אתם מרגלים…" – למה צריך לספר ליוסף את כל מה שיוסף בעצמו יודע?

אומר המדרש משל: "מים עמוקים עצה בלב איש, ואיש תבונות ידלנה" (משלי כ, ה). העצה בלב איש היא כמו מים עמוקים בבאר – המים זכים וטובים וצלולים, אבל איך מגיעים אליהם? הבאר עמוקה מאוד. צריך דלי וחבל, ואם החבל לא מספיק ארוך – מקשרים חבל לחבל לחבל, עד שמגיעים למים.

כך יוסף – "מים עמוקים עצה בלב איש". יהודה הבין שיש כאן משהו עמוק, גלגלי שיניים מסתובבים במחשבתו של יוסף, אבל קשה להבין מה. אז מה עושה יהודה? מחבר חבל לחבל, משיחה למשיחה, חוט לחוט – מספר את כל הסיפור מחדש, עוקב אחר תגובות יוסף, מחפש היכן משהו זז בפניו, היכן עין מצמצת, היכן יש אי-נוחות.

כמו במשחק קלפים שמנסים לזהות מתי השני מרמה – יהודה מנסה לזהות את נקודת השבר, את המקום שבו יוסף יתגלה.

הרובד השני: ויגש אליו – אל עצמו

אומר השפת אמת: "ויגש אליו יהודה" – זה לא רק ליוסף. יהודה קודם כל ניגש לעצמו.

קרתה לו צרה? הרגע הראשון הוא חשבון נפש: איפה אני הייתי לא בסדר? מה אני צריך לתקן? אולי במכירת יוסף? אולי עם תמר? אולי בהנהגת האחים?

הוא לא חוזר כרגע עד מכירת יוסף, אבל הוא שואל את עצמו: במה שקרה עכשיו, מה אני צריך לתקן? זו הגישה האמיתית לצרה – לא רק לזעוק על הקושי, אלא להיגש לעצמי ולבדוק מה אני צריך לשנות.

הרובד השלישי: ויגש אליו – אל ה'

"אליו" – לא "אליהם", לא רק ליוסף. אומר השפת אמת: "אליו" – זה לריבונו של עולם.

יש מימרה ידועה: "במקום לספר לקב"ה על הצרות שלך, ספר לצרות שלך כמה גדול הקב"ה". אבל צריך גם לספר לקב"ה כמה גדולות הצרות! זו תפילה.

יהודה בצרה – והוא מתפלל. אבל זו תפילה מיוחדת: הוא מדבר אל יוסף, אך כל מילה מכוונת גם כלפי מעלה. "מה אתה רוצה מאיתנו?" – שאלה ליוסף, ובו בזמן זעקה לה'. "למה אתה קורא לנו מרגלים?" – טענה ליוסף, ותפילה לבורא עולם.

כל התיאור הזה הוא פנייה כפולה – יהודה מזעזע עולמות, זועק לריבונו של עולם: מה העניין פה? אני מוכן להיות ערב, אני מוכן להישאר עבד במצרים, אני מוכן למות – אבל אני רוצה להבין: על מה ולמה?

שלושת הרבדים במקביל

וכך, ברגע אחד, יהודה פועל בשלושה ממדים:

  1. כלפי יוסף – בחוכמה ותבונה, מנסה לזהות, לחבר חבל לחבל עד שיגיע למים העמוקים
  2. כלפי עצמו – בחשבון נפש, בדיקה פנימית, תיקון עצמי
  3. כלפי ה' – בתפילה, בזעקה, במסירות של "אני ערב את הנער"

זה מזכיר את מה שעשה יעקב אבינו לקראת המפגש עם עשיו – תפילה, דורון ומלחמה. כך גם יהודה: תפילה לה', השפעה על יוסף, ותיקון עצמי.

ורק כאשר שלושת הממדים הללו פועלים יחד – רק אז מגיע הרגע: "ולא יכול יוסף להתאפק לכל הניצבים עליו". יוסף רואה את המסירות של יהודה כערב לבנימין, שומע על החשש לאבא, ונסדק. ההתקרבות האמיתית – אל עצמנו, אל הזולת, אל ה' – היא שפורצת את כל החומות.

מסר לדורות

"ויגש אליו יהודה" – מלמד אותנו שכאשר אנחנו עומדים בפני משבר, בפני קושי שאיננו מבינים, התגובה הנכונה היא לא רק לנסות לפתור את הבעיה החיצונית. אלא להיגש בשלושה כיוונים בו זמנית:

  • להיגש אל עצמנו בחשבון נפש
  • להיגש אל ה' בתפילה ומסירות
  • להיגש אל המציאות בחוכמה, בניסיון להבין ולהשפיע

כך, בזכות שלושת הרבדים הללו, מגיעה הגאולה. יוסף מתגלה, האחים מתאחדים, והמשפחה שלמה שוב.

"רצה הקב"ה לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות" – זכות הרב הנקין ובנו הרב איתם ז"ל תגן עלינו, ונזכה לראות בגאולה השלמה במהרה.

תמלול השיעור


ערב טוב, ורשות מוריי ורבותיי. בתחילת דברינו נזכיר, הרב, תלמיד חכם, פוסק גדול, שנפטר היום. הרב יהודה הרצל הנקין. היה תלמיד חכם גדול, כתב סדרה של ספרי שאלות ותשובות, שנקראות בני בנים. הוא קרא לספר שלו בני בנים, בגלל שהסבא שלו, הרב הנקין, היה רב ופוסק גדול בארצות הברית.

הנכד שנפטר היום, הרב יהודה הרצל הנקין, היה ציוני, גם עלה לארץ, שירת בצבא, והיה רב גם היה רב בכמה וכמה מקומות. בהתחלה הוא התחיל את דרכו דווקא בצפון, בדרום רמת הגולן, ובעמק בית שאן. הוא היה רב של כל האזור שם. ולאחר מכן עבר לחשמונאים ולעוד מקומות. בעיקר הוא נודע לא בגלל המקומות שהוא היה רב בהם, אלא בגלל הספרים שלו. שהוא כתב תשובות הלכתיות פורצות דרך, חדשן גדול מאוד בהלכה. גם הרב עובדיה יוסף כתב לו הסכמות לספרים שלו, למרות שלא הסכים איתו.

למרות שלא, היה לו גישה הלכתית אחרת לגמרי. הוא חלק על הרבה רבנים גדולים. כן. אני מסכים, אני הספר הזה הוא ספר ברמה גבוהה, ספר איכותי, ספר עם עוצמה הלכתית. אני לא מסכים למסקנה שלו. אבל אני עדיין מעריך אותו מאוד בתור תלמיד חכם. אני חושב שהספר הוא ספר ראוי באמירה תורנית הלכתית, בתוך זה לא, כן, בתוך מסגרת ההלכה. יש פה דיון עמוק. לפעמים מישהו לא מסכים איתי, עדיין אני מכבד אותו מאוד, מכבד את דעתו ומסכים, נותן הסכמה, כלומר נותן ברכה לספר הזה להתפרסם.

באופן מעניין, בספר הראשון שהוא הוציא, שות בני בנים, בקרך א', יש גם הסכמה של הרב עובדיה יוסף, גם הסכמה של הרב קליין שהיה אז ראש רבני העדה החרדית, החרדים האשכנזים בירושלים. וגם הסכמות של הרבנים הציוניים, של הרב אברהם שפירא והרב מרדכי אליהו. וגם ממש מכל קצוות הקשת. כי למרות שלא, לא הסכימו איתו. הוא היה חדשן והיה לו דרך מאוד מאוד ייחודית, מאוד יוצאת דופן, אבל מאוד העריכו אותו. והיה פוסק מאוד מאוד גדול. אשתו תבדל לחיים ארוכים, חנה הרבנית חנה הנקין, רבנית בפני עצמה. הקימה מדרשה לבנות, מדרשת נשמת. והיא בעצם הובילה גם כן ממש מהפכה של בנות רבניות שהם יועצות הלכה. כלומר, הרבה הרבה מאוד פעמים יש כל מיני שאלות בנושאים של טהרת המשפחה. וזה נושאים בדרך כלל אינטימיים, קצת מביך לשאול את זה. ובדרך כלל זה מתחיל מהאישה. זאת אומרת, האישה יש לה כל מיני שאלות בטהרת המשפחה, ואז טוב, היא צריכה לשאול את הרב. זה קצת מביך שאישה תבוא לשאול את הרב. אז היא שולחת את בעלה. אבל בעלה הוא לא באמת, זה לא הוא, זה אשתו. אז סבבה, הוא יכול להבין מה בדיוק הבעיה, ולבוא לרב. וזה בדרך כלל מה שקורה. אבל הרבנית חנה הנקין, בתמיכת בעלה שנפטר היום, אז היא בעצם הקימה ממש רשת של יועצות הלכה, נשים שלמדו מאוד בעיון את ההלכות האלה של טהרת המשפחה, ואז אישה יכולה לפנות אליהם. ויש, זה ממש מאוד מאוד רחב היום, שאישה יכולה לפנות לאישה שהיא יועצת הלכה, שהיא בעצם רבנית, מכירה את כל פסיקת ההלכה בעניין ויכולה לתת לה תשובה ולא צריך ללכת דווקא דרך הרב. עכשיו, הרבניות האלה זה לא שהם חלילה משנות בהלכה, או לא רפורמים ולא זה. פוסקים על פי, הם גם לא פוסקים אפילו, הם פשוט מביאים את פסקי ההלכה אל אנשים, אבל זה גם כן איזשהו צעד מאוד מאוד גדול. היה בהתחלה הרבה ויכוחים על זה. מה פתאום? נשים יפסקו הלכה וכולי. אבל הרב הנקין היה מאוד נחוש בעניין הזה, ראה בזה חשיבות גדולה והוביל את העניין יחד עם אשתו תבדל לחיים ארוכים.

נזכיר גם שהבן שלו, הרב איתם הנקין, גם כן תלמיד חכם מיוחד, נרצח בפיגוע טרור לפני כמה שנים, הוא ואשתו יחד בשומרון. אז יהיו הדברים לעילוי נשמתו וזכותו תגן עלינו. כן. כן. נכון. אסתר הורגן שנרצחה השבוע.

הזכרנו ביום שני תודה רבה. כן. היום ב-8:00 בערב בעזרת השם, שיעור גמרא מסכת חגיגה. ממשיכים כרגיל.

ביום שני הזכרנו בפרשיה הזאת של פרשת ויגש, ויגש אליו יהודה, אז אמרנו שיש פה מה בעצם עובר בראש של יוסף כאשר הוא מנסה את האחים ומתעלל בהם ואומר להם מרגלים אתם וכן הלאה.

והיום ננסה להבין מה עובר בראש של יהודה. מה יהודה חושב לעצמו? הוא נמצא עכשיו מול איזשהו משנה למלך, שנראה לו כמו איזה מטורף, נראה לו כמו איזה קריזיונר, רודן טוטליטרי, ש פשוט משתלט פה על המדינה ועושה מה שבא לו. מאשים אותנו שאנחנו מרגלים, מחביא לנו את הכסף לפי האמתחותינו, שם לנו את הגביע. עכשיו תביאו את בנימין, עכשיו אני אקח את בנימין. מה הבן אדם הזה רוצה מאיתנו? השם ישמור.

ויגש אליו יהודה. מה עושה בעצם יהודה? יהודה, אין לו מושג מאיפה תבוא הישועה. אז קודם כל בצורה פשוטה, הוא ניגש ליוסף ומתחיל לספר שוב את כל הסיפור. ויגש אליו יהודה ואומר בי אדוני, עבדך בא בהתחלה לשבור אוכל, ואז אמרת לנו אתם מרגלים אתם, ואני אומר לך לא, איננו עבדינו עבדיך מרגלים. ואז שלחת אותנו להביא את בנימין, ואז הבאנו את בנימין. ואז למה הוא צריך לספר את כל הסיפור הזה? מה, יוסף לא יודע? יוסף יודע. מה הפאנצ' בסוף יש פאנצ'. יש איזה נקודת שכנוע שזה הטיעון של יהודה. הנקודה הזאת מורכבת משתיים. דבר ראשון, "עבדך ערב את הנער מי מביא לאמור אם לא הביאנו אליך והתחתי לפניך ורשתי לך כל הימים". זאת אומרת, אני ערב לו. מה פירוש ערב? מה זה להיות ערב למישהו? שאם הוא לא משלם. שאם הוא לא משלם, אני משלם במקומו. אז אם בנימין התחייב להיות עבד, אני משלם במקומו, אני עבד במקומו. "ישב נא עבדך תחת הנער עבד לאדוני והנער יעלה לך".

זאת נקודה ראשונה, אני ערב לו. אז תן לו ללכת, אני במקומו. נקודה שנייה, "כי איך אעלה לאבי והנער איננו איתי? פן אראה ברע אשר ימצא את אבי". אני לא, לא יכול לעלות על דעתי דבר כזה. שאני אעלה לאבי בלי הנער, הנער, אבא ימות חס ושלום. "והורידו עבדיך את שיבת עבדך אבינו ברע שאולה". לא יכול לחזור לאבא, אבא ימות במקום מכאב לב. לא יכול לחזור אליו ככה.

אלה שתי הטענות. אחד אני ערב, שני אני לא מוכן לפגוע באבא שלי. אבל אם זה שתי הטענות, אז תגיד שלושה פסוקים אחרונים. למה כזאת פרשה ארוכה ויגש אליו יהודה, הוא מתחיל לספר לו את כל הסיפור. אומר המדרש, משל למה הדבר דומה? יש פסוק במשלי שאומר: "מים עמוקים עצה בלב איש, ואיש תבונות ידלנה". כלומר, העצה בלב איש נמשלת למים עמוקים, לבאר שיש בה מים עמוקים. זאת אומרת, הבאר עמוקה, יש בה מים. המים זכים וטובים וצלולים ומצוינים. אבל איך אני אגיע אליהם? המים עמוקים מאוד. הבאר עמוקה, אין לי יכולת להגיע עד המים. מה אפשר לעשות? איך אני יכול להגיע למים? עם דלי. אבל היד שלי לא מספיק ארוכה. אה, עם חבל. ואם אין לי חבל מספיק ארוך? אז אני צריך לקחת עוד חבל ועוד חבל ועוד חבל, לקשור אותם אחד לשני, ואז אני משלשל את הסדרת חבלים הקשובים האלה, משלשל אותם לתוך הבאר ושואב את המים עם הדלי. זה מה שאומר המדרש. "מים עמוקים עצה בלב איש" זה יוסף. יהודה הבין שיש פה איזה משהו עמוק, יש פה איזה משהו. מה עובר רואים את הגלגלים בראש של יוסף, גלגלי שיניים, במחשבה שלו עובדים, מסתובבים. מה הוא רוצה מהחיים שלנו? קשה להבין. זה כמו מים עמוקים בבאר, כך קשה להבין מה עובר בראש של יוסף. מה עושה יהודה? מחבר חבל לחבל, משיחה למשיחה, כלומר חוט לחוט, מחבר ובסופו של דבר חוסף שיוסף הוא יוסף, אני יוסף אחיכם.

ובעצם נכון, יהודה מתחיל לספר את כל הסיפור. הוא רוצה לראות איפה יזוז משהו בפנים של יוסף. האם העין שלו פתאום תמצמץ? האם פתאום הוא ירגיש לא בנוח? איפה הוא יזוז? יש בכל מיני משחקי קלפים שיש כל מיני כאלה שמרמים אחד את השני, וחלק מהקטע זה לזהות מתי הוא מרמה. הוא משחק כאילו יש לו קלף, אבל בעצם הוא מרמה. אני גרוע בזה, אני גם לא יודע לרמות, אני גם לא יודע לזהות אנשים שמרמים ואני גם לא משחק קלפים. אבל זה מה שיהודה מנסה לעשות. לספר את כל הסיפור ובוא נראה אם משהו זז בפנים שלו. אם משהו משתנה, אם אני יכול להצביע על הנקודה.

אומר השפת אמת, זה לא רק זה. יש פה עוד שני רבדים. "ויגש אליו יהודה", למי יהודה ניגש? ליוסף. אומר השפת אמת, זה לא רק ליוסף. יהודה קודם כל ניגש לעצמו. רגע, מי אני? אני צריך לעשות קודם כל סדר לעצמי. איפה אני הייתי לא בסדר? הייתי לא בסדר אצל מכירת יוסף? הייתי לא בסדר אצל תמר? הייתי לא בסדר אולי שלא נהגתי את האחים כמו שצריך? איפה אני הייתי לא בסדר? אז הוא לא חוזר אחורה עד מכירת יוסף. הוא כרגע חוזר לסיפור הזה. אבל הוא אומר רגע, "ויגש אליו יהודה", קודם כל ניגש לעצמי. קרתה לי כזאת צרה צרורה, קודם כל אני חוזר לעצמי ושואל את עצמי חשבון נפש, מה אני צריך לתקן? דבר שני, אומר השפת אמת, "ויגש אליו יהודה", זה לא רק ליוסף, זה לא רק לעצמו, למי עוד הוא ניגש? אליו, זה לא אליהם. הוא כבר תיקן. תיקן. אליו, אומר השפת אמת, לריבונו של עולם. יש לך צרה? איך אומרים, במקום לספר לקדוש ברוך הוא על הצרות שלך, תספר לצרות שלך כמה גדול הקדוש ברוך הוא. אבל צריך גם לספר לקדוש ברוך הוא כמה גדולות הצרות שלך. תפילה.

יהודה בצרה? קדימה, מתפלל. עכשיו, זה לא תפילה רגילה. הוא מדבר על יוסף. "ויגש אליו יהודה", ברור שהוא מדבר אל יוסף. אבל כשהוא מדבר על יוסף, הוא בעצם כל הזמן מדבר אל הקדוש ברוך הוא. אומר ליוסף, מה אתה רוצה מאיתנו? ובעצם הוא מתכוון לקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם, מה אתה רוצה מאיתנו? אומר ליוסף, למה אתה קורא לנו מרגלים? ובעצם הוא אומר לקדוש ברוך הוא, למה הוא קורא לנו מרגלים? הוא פונה כל התיאור הזה, הוא פונה גם לקדוש ברוך הוא, זועק, מזעזע עולמות כדי לומר לריבונו של עולם, מה העניין פה? אני כן, אם צריך, אני ערב את הנער. אני במסירות, אני עבד במצרים, אני מוכן למות פה אם צריך. זה מה שאני אעשה. אבל אני רוצה להבין, ריבונו של עולם, למה? על מה ולמה? מה הולך פה?

וזה שלושת הרבדים, שיהודה גם פונה ליוסף, בחוכמה, בתבונה, מנסה לזהות. עד הרגע הזה, שבאמת לא יכול יוסף להתאפק. יוסף רואה שיהודה ערב לבנימין, זה מרגש אותו מאוד. יוסף רואה שיהודה מספר לו על אבא, שחלילה אבא ימות אם הוא ישמע דבר כזה. זה מזעזע את יוסף. בסופו של דבר, יוסף נסדק, ולא יכול יוסף להתאפק לכל הניצבים עליו.

אבל יהודה לא רק פונה אל יוסף, הוא גם פונה לעצמו בחשבון נפש, וגם פונה לריבונו של עולם בתפילה. וזה בעצם מזכיר לנו את מה שעושה יעקב. יעקב ודורון, תפילה ומלחמה. כך גם יהודה. יהודה פונה גם בשלוש דרכים, גם בתפילה, גם בניסיון להשפיע על יוסף, וגם בניסיון להשפיע על עצמו בחשבון נפש. "ויגש אליו", ניגש גם לעצמו. רבי חנניה בן קש אומר רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר אדוני חפץ צדקו יגדיל תורה ויאדיר.