בלוג

רבותיי ורבותיי, פרשת וארא.
הפרשה פותחת וכך: שהקדוש ברוך הוא נותן למשה רבנו את ארבע לשונות גאולה.
ואחרי זה אומר משה לפני השם: "הן אני הרל שפתיים ואיך ישמע אליי פרעה?"
אומר לו הקדוש ברוך הוא: "ראה נתתיך אלוהים לפרעה ואהרון אחיך יהיה נביאך." כלומר, אתה תדבר את כל אשר אצווך, ואהרון אחיך ידבר אל פרעה.
אתה הרל שפתיים? אין בעיה. אתה רק צריך להגיד לאהרון, אהרון יבין אותך, הוא ידבר אל פרעה. אבל מי שם פה לאדם? או, רגע, זה כבר היה בפרשה הקודמת. זה, זו השאלה. הרי הדבר הזה כבר היה הדו סיח הזה. השאלה היא שאלה טובה. משה רבנו אומר, אבל אני הרל שפתיים. איך אני אדבר? אומר לו אל תדאג, אני אתן לך את אהרון. אבל זה כבר היה בפרשה קודמת, ריבונו של עולם. למה צריך לחזור על זה עוד פעם בפרשה שלנו? הפרשה הקודמת בהתחלה אומר הקדוש ברוך הוא, מי שם פה לאדם, מי יסום אילם, או חרש, או פיקח, או עיוור, אנוכי השם. אבל הוא אומר לו, אהרון אחיך הלוי, ידעתי כי ידבר ידבר, הוא יוצא לקראתך, אתה הכל טוב. אה, אז אם ככה, הפתרון המוחלט הזה, שארון ילווה את משה, כבר ניתן בפרשה הקודמת. למה זה חוזר על עצמו? למה זה חוזר על עצמו? ולכן צריך להבין שבעצם יש פה שתי שליחויות שונות. בתחילה, בפרשת הסנה, אומר לו הקדוש ברוך הוא למשה, תלך אל מי? פרעה. לך אל פרעה. כן? ככה הוא אומר לו. אומר לו בהתחלה, הוא אומר לו, ראיתי את עוני עמי אשר במצרים, ולהצילו וכולי, ועכשיו לכה ואשלחך אל פרעה. והוצאת את עמי בני ישראל ממצרים. תלך לפרעה. ואז משה עונה לקדוש ברוך הוא טענה מאוד מוזרה. בפרשה קודמת, בפרשת שמות שקראנו אתמול. ויאמר משה אל האלוקים: "הן אנוכי בא אל בני ישראל ואמרתי להם, אלוקי אבותיכם שלחני אליכם, ואמרו לי מה שמו, מה הוא אמר עליהם?" אני לא מתייחס כרגע לשאלה, מה זה משנה מה שמו של הקדוש ברוך הוא? אבל משה אומר, רגע, אני בא אל בני ישראל, הם ישאלו אותי מה שמו של האלוהים. מה? רגע, שנייה. מי שלח אותך לבני ישראל? למי שלחו אותך? לפרעה. לפרעה. "לכה ואשלחך אל פרעה." משה אומר, רגע, אבל אני בא לבני ישראל, אני ישאלו אותי מה השם, מה אני אגיד להם? סליחה, מי שלח אותך לבני ישראל? אבל אם הוא מייצג את העם, אז הוא צריך שהעם יאמין בו. זו הטענה של משה. זה לא מובן מאליו. הקדוש ברוך הוא אמר לו, עזוב את העם. העם נמצאים עכשיו במ"ט שערי טומאה. לך לפרעה. לך תאבק איתו. "לכה ואשלחך אל פרעה." ומשה רבנו מתעקש, לא, בשום אופן. אני הולך אל בני ישראל. ולכן השאלה היא, אמרו לי מה שמו, מה הוא אמר עליהם? ולא רק זה. אחר כך, הקדוש ברוך הוא מסכים איתו, אומר לו, בסדר, אתה רוצה ללכת לבני ישראל? אז תגיד להם, אלוקי אבותיכם שלחני אליכם, אהיה אשר אהיה. זה שמי לעולם וזה זכרי לדור ודור. ואז תבוא אתה וזקני ישראל אל מלך מצרים. כלומר, בסוף, אין בעיה, אתה רוצה לרתום את עם ישראל קודם כל? מצוין, אז תבוא גם עם הזקנים. אבל ולכן הוא גם שואל, שואל משה רבנו, והן לא יאמינו לי, לא ישמעו בקולי. כי אמרו לו, "נראה אליך השם." אז תיקח אותות, תעשה אותות לעיני העם. שימו לב, בהתחלה הקדוש ברוך הוא שולח אותו לפרעה. ואז משה אומר, רגע, לא, לא, אני רוצה ללכת לעם ישראל קודם. אמר לו הקדוש ברוך הוא, זורם איתו, יאללה, לך לעם ישראל. הבעיה היא, אתם יודעים מה הבעיה? שזה לא מצליח. דבר ראשון, משה רבנו פונה, כן, עושה את האותות לעיני העם, "ויאמן העם." העם מאמינים. ואז הוא אומר להם, קדימה, בואו, זקני ישראל, נלך לפרעה. ויבוא משה ואהרון אל פרעה, לא כתוב זקני ישראל. מה קרה לזקנים? ברחו. צריך לשכנע אותם. נשמטו אחד אחד, ככה רש"י אומר. נשמטו. נשמטו, הכוונה השתמטו. זאת אומרת, זאת אומרת, אה, שמע, זה נחמד, כשאתה יושב בגטו היהודי במצרים, ובא איזה בן אדם ואומר, הנה אני עושה לכם ניסים, אני אוציא אתכם ממצרים. כן, קדימה. יאללה, בוא איתי לפרעה. אני לא יכול כרגע, אשתי צריכה אותי לקניות. כאילו, פתאום אתה מרגיש שזה לא כזה פשוט. ללכת לפרעה, להוציא בני ישראל, אז הזקנים לא באים. ככה בגרמניה, לא אהבתי. שמה? נזכיר את אד"ש, שיצאו דוגמה אלפים, יצאו, שתיים שלושה שומרים שמרו עליהם. לא עשו שום דבר. אבל כמה זקנים? הם הלכו כל כך עם הבחורי העם. כמה? בחורי העם, אנחנו לא יודעים. לא כתוב. רש"י אומר 70, אבל בהמשך היה 70. אבל לא כתוב פה כמה היו. אז קצת הגטו זה כן, נכון, זה מאוד מאוד דומה, הרבה דברים מקבילים. על כל פנים, לא רק שהזקנים לא באים עם משה ואהרון, אלא שבעקבות הבקשה של משה ואהרון, מה אומר פרעה? "נרפים אתם נרפים." ולכן מה יקרה עכשיו? יכביד העול יותר. עכשיו אני לא אתן לכם תבן, ותוכן לבנים תיתנו. אתם תקו וששו לכם תבן, ואתם צריכים לעמוד במכסה אותו דבר. ואז שוטרי בני ישראל מוכים. והם באים למשה ולאהרון, אומרים לו, "יבשתם את ריחנו." "ירא השם עליכם וישפוט." בקיצור, אומר, מה רואה משה? בהתחלה בהתחלה, הקדוש ברוך הוא שלח אותו לפרעה בלבד. ואז אמר משה, רגע, לא, לא, אני הולך לבני ישראל קודם. אמר לו הקדוש ברוך הוא, אין בעיה, לך לבני ישראל. ואז הוא שאל אותו, רגע, אבל אני כבד פה כבד לשון, טוב, אני אתן לך את אהרון. וזה בדרך שהולכים לאן? לעם ישראל. אבל עכשיו, סיום פרשת שמות, שוקת שבורה. עם ישראל אומנם בהתחלה האמינו, אבל הקב"ה עכשיו, קודם כל בהתחלה, הזקנים לא באו. אחר כך הכביד עליהם, השוטרים צועקים, עם ישראל איבדו את האמונה. עכשיו משה רבנו רואה שהשליחות לעם ישראל לא מצליחה. אומר לו הקדוש ברוך הוא, עכשיו תלך לפרעה. כמו שאמרתי לך בהתחלה. אני כבר מתחילת המעמד בסנה, אמרתי לך לך לפרעה. ואז אומר משה עוד פעם, "הן אני הרל שפתיים ואיך ישמע אליי פרעה?" זאת אומרת, למה זה עוד פעם? כי בפעם הראשונה הוא שלח אותו לבני ישראל. שהוא אומר, אני הולך לבני ישראל, אז איך אני אדבר אליהם? אני הרל שפתיים. אומר לו, אל תדאג, אני אתן לך את אהרון. עכשיו הקדוש ברוך הוא חוזר לשליחות המקורית ואומר לו, טוב, עכשיו חדש, אתה הולך עכשיו לפרעה, עזוב את בני ישראל. הרי מה אומר משה? "הן בני ישראל לא שמעו אליי, ואיך ישמע לי פרעה?" כלומר, השליחות הקודמת הייתה לבני ישראל. וזה לא הצליח. "ואיך ישמע לי פרעה?" אמר לו הקדוש ברוך הוא, אתה עכשיו תלך יחד עם אהרון, אהרון אחיך יהיה נביאך, אתה תדבר את כל אשר אצווך, אהרון אחיך ידבר אל פרעה, וישלח את בני ישראל. יהיה בסדר. אז בעצם, בהתחלה משה הלך לבני ישראל, ואותם הוא ניסה לעורר לאמונה ולתשובה, והצליח בהתחלה, אבל די מהר זה דעך. לא שמעו אל משה, למה? מ'קוצר רוח ומעבודה קשה. ורק עכשיו בא משה והקדוש ברוך הוא שולח אותו מחדש לפרעה. ולכן הפרשה שלנו כאילו מתחילה מחדש. רגע, אבל אני הרל שפתיים. נכון, נתתי לך כבר פתרון מול העם, אבל מה כשאני עכשיו הולך מול פרעה? מה הפתרון? אומר לו הקדוש ברוך הוא, אותו פתרון. אבל צריך לשאול מחדש. זה לא אותה שאלה, זה לא שהוא אומר עוד פעם, מציק עוד פעם, "הי, אבל אני הרל שפתיים." "שנייה שנייה, אבל אני גם הרל שפתיים." "רגע, אבל אני גם גמגם." זה לא ככה. אלא בהתחלה שהוא הולך לעם ישראל, אומר, אבל אני הרל שפתיים. עכשיו אומר, טוב, תלך לפרעה. רגע, אבל זה שאני הרל שפתיים זה עדיין רלוונטי? טוב, גם כאן תיקח את אותו פתרון, את אהרון. ולכן משה בעצם צריך זה, צריך לראות שבהפרשה שלנו כל השליחות היא רק נטו מול פרעה. עם ישראל, אוקיי, עם ישראל לא שומעים למשה. בא משה ופועל מול פרעה. הפעם הוא עושה עוד פעם את אותו נס שהופך את המטה לנחש. פעם המטה הופך לתנין, לא לנחש. אבל זה גם שונה קצת, כי בפרשה קודמת משה זרק את המטה, עכשיו זה אהרון, יש כמה הבדלים. אבל ההבדל העיקרי הוא שבפעם הקודמת זה היה בגלל "הן הם לא יאמינו לי", עם ישראל לא יאמין. ועכשיו, זה כי אמר עליכם פרעה, תנו לכם מופת. אז תעשה את המופת הזה עם התנין. כלומר, כל הפרשה שלנו היא כנגד פרעה. ורק בפרשה הבאה, בפרשת בו, נאמר, "בוא אל פרעה." עוד פעם אתה בא אל פרעה. אבל למה? "כי אני הכבדתי את ליבו ואת לב עבדיו, למען שתי אותותיו בקרבו. ולמען תספר באוזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים, וידעתם כי אני השם." עכשיו, אחרי שהבסנו את פרעה ופרעה עומד על ארבע ומתחנן, "השם הצדיק ואני ועמי הרשעים." עכשיו אתה יכול לחזור לעם ישראל. המחשבה שלך הייתה נכונה, זה דבר נכון, לרומם את עם ישראל. עם ישראל לא יכול לצאת לגאולה בלי שהוא יפתח פתח כפתחו של מחט, בלי שהוא יעשה משהו, בלי שמרוממים אותו. בסוף המטרה היא, "והייתי לכם לאלוהים." בסוף המטרה היא לתת להם תורה, בסוף המטרה היא שעם ישראל יהיה אור לגויים ואור לעולם כולו. ודאי חייבים לרומם את עם ישראל, אבל לפעמים חייבים קודם כל להכניע את הרוע, ורק לאחר מכן אפשר לבוא אל עם ישראל ולהגיד להם, טוב, אתם רואים, אתם רואים את מעשה השם? עכשיו עם ישראל מתרומם, "וידעתם כי אני השם." רבי חנניה בן עקשיה אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שנאמר, "אדוני חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר."