בלוג

אז קודם כל, ישר כוח עצום לכל מי שטרח פה והכין ועמל ובא לחגוג את יום ההולדת שלי. כמו שאתם מבינים, ורבי אריה. ברור, רבי אריה שטרח פה והביא דברים ו אשריך, השם יברך אתכם.
ו וכמו שאתם מבינים, כיוון שזה יום ההולדת שלי, אז זה גם פרשת בר המצווה. פרשת וירא, זה הפרשה שאני קראתי כשהייתי בן 13. ו, משהו כזה, 14, כן. סבתא שלי זכרונה לברכה, לא משנה בת כמה היא הייתה, היא הייתה אומרת שהיא בת 29 וקצת. לא אמרתי כמה קצת. עוד קצת, עוד כמה שנים, לא סופרים. מעל 29 כבר לא סופרים. על כל פנים, אה, כן, לא מזמן הייתי בר מצווה לפני כמה שנים, קראתי את פרשת השבוע, אבל זה הרגשה של החמצה פרשת השבוע הזאת. כי מתחילים עם עשרת המכות, איזה דרמה. אבל לא גומרים. מתחילים רק שבע מכות. מה זה שבע מכות? צריך 10. לא, רק שבע מספיקים? וזהו, טוב, גם ככה זה פרשה יחסית ארוכה, ובתור ילד בר מצווה לא התלוננתי שלא נתנו לי לקרוא עוד, גם ככה זה היה קשה. קראתי את כל הפרשה, לא חיפשתי שיטילו עליי עוד משימות. אבל אה, אבל בהחלט אנחנו כאילו, אוקיי, זה עוד לא נגמר. מתי נגמר באמת? פרשה הבאה, פרשת בוא. שם יש עוד שלוש מכות, ומכת בכורות, ועם ישראל יוצא ממצרים. ממובן מסוים אולי אה, אולי מרגש יותר פרשת בוא. פרשת בוא זה הניצחון. עכשיו זה רק אוקיי, מלחמות, מלחמות, מלחמות, אבל עוד לא ניצחנו. מתי הניצחון? רק ביציאת מצרים ממש, בפרשת וירא. אבל אם אנחנו נתבונן היטב, נראה שבעצם הניצחון האמיתי קורה כבר בפרשת וירא, במכת הברד, שהיא המכה שמסיימת את פרשת וירא. לפני מכת הברד אומר השם למשה: השכם בבוקר והתיצב לפני פרעה ואמרת אליו כה אמר אדוני אלוהי העברים, שלח את עמי ויעבדוני. כי בפעם הזאת, אני שולח את כל מגפותיי אל לבך, ובעבדיך ובעמך. בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ. הפעם, אומר משה לפרעה, הפעם אני שולח בך את כל מגפותיי. מה הכוונה את כל מגפותיי? למה דווקא פעם? מה מיוחד במכת הברד שעליה לפני שמגיעים אליה נאמר הפעם הזאת אני שולח את כל מגפותיי. למה דווקא מה? מה מיוחד בעצם במכת הברד? רש"י כותב בפעם הזאת אני שולח את כל מגפותיי אל לבך, אומר רש"י, מלמד שמכת בכורות שקולה כנגד כל המכות. אבל זה פלא גדול מה שרש"י אומר. מה קשר למכת בכורות? אנחנו עומדים לפני מכת הברד. בפעם הזאת אני שולח את כל מגפותיי. למה? מכת בכורות, איך זה קשור לבכורות? אז אפילו ראיתי מישהו שאומר שכנראה זה טעות ברש"י, שבעצם רש"י כתב מלמד ש מ"ב ראשי תיבות שקולה כנגד כל המכות. מה זה מ"ב? רש"י התכוון למכת ברד. אבל טעו כשפתחו את ראשי התיבות כתבו בטעות מכת בכורות. מה פתאום? אני חושב שזה טעות גמורה, לא יכול להיות שזה א', מי כותב מ"ב בתור ראשי תיבות מכת ברד? מכת בכורות, זה לא הגיוני. מי מי כותב דבר כזה בראשי תיבות? כותבים ראשי תיבות, כותבים הקדוש ברוך הוא, כותבים קב"ה ראשי תיבות. אה, ראש חודש, כותבים ר"ח. אבל מכת בכורות, מכת ברד, מי כותב דבר כזה בראשי תיבות? ועוד נראה לי פשוט שמה שרש"י רוצה להגיד זה שבעצם אם אנחנו מסתכלים על מה שאומר רבי יהודה בהגדה של פסח, רבי יהודה נותן בהם סימנים: דצ"ח, עד"ש ובאח"ב. מה רבי יהודה בא ללמד אותנו? שאפשר לעשות ראשי תיבות? זה כל ילד בכיתה ג' יודע לעשות ראשי תיבות. בשביל זה לא צריך את רבי יהודה שיתן סימנים. הסבר הדבר, שמה שרבי יהודה אומר שהמכות מחולקות לשלוש קבוצות. קבוצה ראשונה דצ"ח, דם צפרדע כינים. קבוצה שנייה עד"ש, ערוד דבר שחין. קבוצה שלישית באח"ב, ברד הרבה חושך בכורות. ואפשר הרבה להאריך מה המשמעות של שלושת הקבוצות האלה. ובעצם מה שאומר לנו רבי יהודה, למשל מאוד בולט שכל פעם שתי המכות הראשונות עם התראה, שלישית בלי. רביעית חמישית עם התראה, שישית בלי. ו וכן הלאה. אז יש יש איזה מבנה כזה, אפשר לראות בהרבה דברים את המבנה של שלוש קבוצות. אבל בעצם רבי יהודה רוצה להגיד זה שלוש קבוצות, צריך להבין מה העומק שלהם וכולי. בהזדמנות אחרת, אולי בהמשך השבוע. אבל קודם כל אנחנו מבינים שמה שרש"י אומר בפעם הזאת, זה מכת בכורות, הכוונה היא שהפעם הזאת זה הקבוצה הזאת. לפני מכת ברד, מתחילה הקבוצה השלישית: באח"ב, ברד הרבה חושך בכורות. ולכן רש"י אומר לפני מכת הברד, בפעם הזאת אני שולח את כל מגפותיי. מה זה בפעם הזאת? זה בקבוצת מכות האלה. זה לא מיוחד למכת הברד, זה ארבעת המכות הבאות. בפעם הזאת, בארבע המכות הבאות, אני שולח את כל מגפותיי. אז לפי הפירוש של רש"י, אין שום דבר מיוחד במכת הברד. אבל פרשנים אחרים כן אומרים שמכת הברד היא מיוחדת במינה. הרשב"ם אומר בפעם, כן, מושיקו. כן, זה לא נכון להגיד שאצל אשכנזים אין דבר כזה עין הרע. נכון שהאשכנזים לא תמיד מאמינים בזה, אבל זה לא אומר שאין להם את זה. נחזור רגע לענייננו. אז בעצם, למשל הרשב"ם אומר שמה זה בפעם הזאת אני שולח את כל מגפותיי? מה זה מגפה? היום אנחנו מדברים על מגפה, מגפת הקורונה. מה פירוש המילה מגפה? היום אנחנו משתמשים מגפה, זה מחלה ש אה, דבר גורף. מלשון גורף, דבר שהוא מחלה שהיא מתפשטת במהירות. אבל בזמן התנ"ך, המילה מגפה פירושה מכה. זה פירוש המילה מגפה. למשל, יש שני פסוקים שמדברים כאשר השור מזיק לאדם. יש פסוק שאומר כי יגח שור. מה זה יגח? נוגח, עם איזה איבר הוא נוגח? עם הקרניים, עם הראש. ויש פסוק אחר שאומר כי יגוף שור איש. מה הכוונה יגוף? יגוף, נכון, הוא דוחף אותו. הוא בעצם בא עם הכתף, לא עם הראש, לא עם הקרניים. בא עם הכתף ונכנס בו. שבוא נאמר כששור נכנס במישהו, זה מאוד מאוד לא נעים. אז מגפה זה בעצם מכה. כמו ששור נוגף, הכוונה היא שהוא נותן מכה. גם מגפה זה מכה. עכשיו, זה גם ככה זה התחיל. זה התחיל מזה מחלה, למה קוראים לה מגפה? כי הקדוש ברוך הוא נותן לנו מכה. אנחנו מבינים שזה מכה מאת השם. אז יש פה מכה, מכה מאת השם. אז אנחנו קוראים לזה מגפה, זה מכה. אבל בעצם, אומר הרשב"ם, מה הכוונה אני שולח את כל מגפותיי? בפעם הזאת, במכת הברד עצמה. אני שולח את כל המכות. כי מכת הברד היא המכה היחידה שזה ממש מכות, כפשוטו כמשמעו, יורדות אבנים, אבני ברד גדולות מהשמיים ופשוט נותנות מכה. כל האדם והבהמה אשר ימצא בשדה ולא יכנס הביתה ולא יאסף הביתה, וירד עליהם הברד ומתו. כלומר, זה ברור ש הברד, זה שוב, את כל מגפותיי. זה ברד, ואבנים, ואש, וגופרית. כל הדברים שמכים, זה כל מגפותיי. אבל צריך לומר פה עוד דבר שהוא מאוד מאוד עמוק והוא נותן לנו בעצם הבנה הכי עמוקה של מכת הברד. כי במבט ראשון, מכת הברד נראית אולי המכה הכי קלה. הכי קלה. למה היא קלה? כי הכי קל להימלט ממנה. אם אתה רוצה שהברד לא יפגע בך, מה אתה צריך לעשות? כנס הביתה. הירא את דבר השם מעבדי פרעה, הניס את עבדיו ואת מקנהו אל הבתים. אז בעצם מה ה מה הגדולה של המכה הזאת? נכנסים הביתה, עובר הברד, יוצאים. למי זה מפריע? כש יש כינים, הם באו לכל מקום, זה מאוד מפריע. צפרדע, צפרדעים נכנסים לבתייך או לתנוריך, ומשאירותך. מאוד מפריע. שחין, מחלה שכולם חולים בה. אבל ברד, יופי, יורד, עומר, דברים לך מראש. זה משה כמו על תקן דני רופ הוא מגיע. אומר לך יורד ברד, כנס הביתה. יופי, נכנס הביתה, נגמר הברד, הוא יוצא. למה זה קשה? למה זה מכה מפריעה? לא מפריעה בכלל. אז כמובן המכה הזאת גם פגעה בצמחים. אבל לא זה עיקר העניין. עיקר העניין זה שהקדוש ברוך הוא אומר לפרעה, בעצם מכת הברד, הוא אומר לו תקשיב, יש לך שתי אפשרויות. או למות, או להיכנע. אתם מכירים את זה שיש בכל מיני ספורט של איגרוף, ג'ודו, כל מיני כאלה. אז יש כל מיני סגנונות של ניצחון. אתה יכול לתת לו נוקאאוט כזה, שזהו, הוא נופל על הארץ ולא מסוגל לקום. אתה יכול, יש, יש תחומי ספורט כאלה שאתה יכול פשוט לתפוס אותו, לפת אותה אותו באיזה תפיסה כזאת שאתה, אתה מרתק אותו והוא לא יכול לזוז. עכשיו, בג'ודו למשל. אתה יכול, אתה תופס אותו. לא, לא נתת לו נוקאאוט, הוא לא חתך וזרק לפרצוף ונפל מת. פשוט תפסת אותו שהוא לא מסוגל לזוז. אז בסוף הוא נכנע. וברגע שהוא נכנע, נגמר המשחק. זהו, נכנעת. וזה בעצם מה שהקדוש ברוך הוא נותן לפרעה. או ש תמות, או שאתה נכנע. כי אם אתה יוצא החוצה, תמות. אם אתה נכנס הביתה, מה בעצם אתה אומר בזה? אני מרים ידיים. זה מה שאתה אומר. ולכן מיד אחרי מכת הברד, אומר פרעה בפעם הראשונה: חטאתי הפעם. השם הצדיק ואני ועמי הרשעים. הוא מבין שהוא נכנע, שאין לו יותר אפשרות להמשיך להתמודד מול הקדוש ברוך הוא. אז נכון שהקדוש ברוך הוא עדיין מחביד את ליבו. אבל כבר הקנייה הייתה כאן. והדבר הזה בא לידי ביטוי גם בפגיעה בצמחים. לא כל הצמחים נהרסו במכת הברד. הפישתה והשעורה נוכתה. כי הפישתה אביב והשעורה גיבול. והחיטה והכוסמת לא נוכו כי אפילות הנה. כלומר, הצמחים המוקדמים ש מתי זה היה הברד? לפני פסח. תחשבו, פסח כבר יצאנו ממצרים. אז היה איפה שהוא באמצע החורף. כן, עוד צריך להספיק אחרי הברד צריך עוד להספיק את מכת הרבה, חושך, בכורות. עד פסח. אז זה היה ככה אולי בפורים, חודש אדר, משהו כזה. סוף של החורף. ו הפשתה והשעורה כבר צמחו. ולכן כיוון ש הם השעורים עמדו זקופות, בא הברד, שבר אותם. והחיטה והכוסמת לא נוכו. הם לא נוכו בברד. למה? כי אפילות הנה. כי הם עדיין מאוחרות. אפילות זה מאוחרות. כלומר, הם עוד לא צמחו. אז גם שהיו חיטים כבר, אבל הם היו עדיין קטנות ורכות. אז אם פגע בהם ברד, הם התכופפו ולא נשברו. כי שעורה שעמדה זקוף וקשה, נשברה. והחיטה המאוחרת יותר שעמדה כפופה ורכה, פשוט מימחה קצת, התייבש, נמס הברד, והחיטה שבה לפרוח. זה לא עזר למצרים, כי אחר כך הרבה בא ואכל את החיטים. אבל מה הרמז בעניין הזה של הצמחים? שבעצם אותו דבר כמו שהקדוש ברוך הוא עשה לפרעה בעצמו, או שאתה מת או שאתה נכנע, כך הוא בעצם רומז גם בצמחים. מי שמנסה לעמוד זקוף, לעמוד נגד הקדוש ברוך הוא כמו השעורים עמדו זקוף, נשבר. מי שמכניע את עצמו ושפל ומוריד את הראש, הוא יכול לשרוד, הוא יכול לחיות. וכך בעצם גם המגפה שהייתה, המכה שהייתה בצמחים מתאימה מאוד למה שהיה באדם ובבהמה. ולכן מכת הברד, נכון לומר עליה הפעם הזאת אני שולח את כל מגפותיי אל לבך ועבדיך ובעמך. בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ. וזה בעצם העניין שברגע שפרעה קולט את העניין הזה והוא בעצם נכנע לחלוטין, אז הוא אומר השם הצדיק ואני ועמי הרשעים. אז זה הלימוד הגדול ממכת הברד שאדם יכניע את עצמו בפני השם ויזכור שהשם הוא מלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה השם אחד ושמו אחד. רבי חנניה בן עקשיה אומר רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפי כך ירבה להם תורה ומצוות שנאמר אדוני חפץ צדקו יגדיל תורה ויאדיר.