פרשת וארא פותחת בהבטחה אלוהית מרעישה למשה רבנו: "לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים, וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם". ארבע לשונות אלו – הוצאתי, הצלתי, גאלתי ולקחתי – הן הבסיס לארבע כוסות היין שאנו שותים בליל הסדר, כפי שמובא בירושלמי על שם רבי יוחנן.
אך כאן מתעוררת שאלה מהותית: הרי מיד לאחר מכן מופיעה לשון חמישית – "וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ"! אם כן, מדוע אנו מדברים רק על ארבע לשונות גאולה ולא על חמש? ומדוע בליל הסדר אנו שותים ארבע כוסות בלבד, ואילו הכוס החמישית – כוסו של אליהו הנביא – נשארת כעין תוספת מיסטית?
המבנה הפנימי של הגאולה
כשמתבוננים בעיון, מתגלה הבדל מהותי בין ארבע הלשונות הראשונות ללשון החמישית. שלוש הלשונות הראשונות – הוצאתי, הצלתי, גאלתי – כולן התרחשו ברגע אחד, בליל הסדר עצמו. בליל אחד יצא עם ישראל מעבדות לחירות, חדל לסבול תחת עול המצרים, ניצל מעבודתם הקשה.
הלשון הרביעית – "ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלוהים" – התממשה במעמד הר סיני, חמישים יום לאחר יציאת מצרים. שם, עם קבלת התורה והאמירה הראשונה "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ", הפך הקדוש ברוך הוא להיות אלוהינו באופן מלא ומוכרז, ועם ישראל התחייב לעול מלכותו.
אבל הלשון החמישית – "והבאתי אתכם אל הארץ" – היא מסדר גודל אחר לחלוטין. היא התממשה רק ארבעים שנה מאוחר יותר, עם כניסת בני ישראל לארץ תחת הנהגת יהושע. ארבע הלשונות הראשונות יוצרות מהלך אחד, רצוף ומאוחד – ממצרים למדבר להר סיני – במשך חמישים ימי ספירת העומר. הלשון החמישית היא שלב נפרד, עתידי, מסכם.
הארבעה והחמישי – תבנית יסוד בבריאה
המבנה הזה של "ארבע ועוד אחד" אינו מקרי. זוהי למעשה תבנית יסוד החוזרת על עצמה בכל מרכיבי הבריאה והקיום:
מדרגות הבריאה: דומם, צומח, חי, מדבר – וכנגדם עם ישראל כמדרגה חמישית, הרוחנית, זו שניתנה בה כוח הנבואה והקשר המיוחד עם הבורא.
חמישה חומשי תורה: ארבעת החומשים הראשונים – בראשית, שמות, ויקרא, במדבר – ניתנו ישירות מפי הגבורה. החומש החמישי, ספר דברים ("משנה תורה"), הוא דברי משה רבנו המסכם ומחזר על כל התורה, כולל ומשלים את הכל.
רבדי הנשמה: חמישה שמות לנשמה – נפש (רגשות ותחושות), רוח (מחשבות ודעות), נשמה (הרוחניות האלוהית), חיה (אור מקיף עליון), ויחידה – הרובד החמישי המקיף וכולל את כולם.
שם ה' המפורש: ארבע אותיות – י-ה-ו-ה – ועוד "קוצו של יוד", התג העליון שמרמז למדרגה חמישית, לממד שמעבר לכל התפיסה.
העולמות הרוחניים: עולמנו החומרי, עולם המלאכים (יצירה), כסא הכבוד (בריאה), עולם השמות (אצילות) – וכנגדם העולם העליון ביותר שאין לנו כל תפיסה בו.
ארבע רוחות השמיים: צפון, דרום, מזרח, מערב – וכנגדם המרכז, המקום שבו אנחנו עומדים, הנקודה המאחדת את כל הכיוונים.
המשמעות הפנימית – גלות וגאולה
המהר"ל מפראג מגלה לנו תובנה נפלאה: המילים "גלות" ו"גאולה" קשורות זו בזו בצורה עמוקה. שורש המילה גלות הוא ג-ל-ה, ושורש גאולה הוא ג-א-ל. ההבדל היחיד הוא באות האמצעית – ה' מול א'.
ה-ה' מסמלת את הפיזור, את ההתפזרות לארבע רוחות השמיים. "מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים" – כך גלה עם ישראל, מתימן לפולין, מרוסיה לאתיופיה, פזורים בארבע קצוות הארץ.
ה-א' מסמלת אחדות. "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד" – בגאולה יש אחדות, "מִי כְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ". הארץ היא המקום שבו כל עם ישראל יכול להתאחד ולהביא את קידוש השם לידי ביטוי מלא.
אבל גם בגלות, כשאנו מפוזרים בארבע קצוות, ישנה הנקודה החמישית – הקשר הרוחני, השייכות האלוהית שמאחדת אותנו. גם במשך אלפיים שנות גלות, היינו עם אחד מאוחד. זו כוחה של הדרגה החמישית – היא כוללת ומאחדת את כל הפיזור.
הנהר שיוצא מעדן
העיקרון הזה מושרש כבר בבריאת העולם. הכתוב אומר: "וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָעָה רָאשִׁים" – הגיחון, הפישון, הפרת והחידקל. ארבעה נהרות, אבל מקורם בנהר אחד. ההתפרדות לארבעה מבטאת את ריבוי העולם והתגלותו, אך בשורש – הכל אחד.
כך גם בגאולה: יש ארבע לשונות גאולה, אבל הגואל הוא אחד – הקדוש ברוך הוא. הוא השם האחד שגאל אותנו ממצרים, הוא שיקבץ אותנו מארבע כנפות הארץ, והוא שיביא לנו את הגאולה השלמה.
הבאתי אתכם אל הארץ – המימוש המעשי
ומכאן אנו מבינים את המשמעות האמיתית של הלשון החמישית – "והבאתי אתכם אל הארץ". זוהי לא רק הבטחה נוספת, אלא השלמת כל התהליך. ארבע הלשונות הראשונות הן הגאולה התאורטית: יציאה מעבדות, קבלת חירות, קבלת התורה והמצוות במעמד הר סיני.
אבל איפה המקום ליישם את כל זה? איפה אפשר לממש את תרי"ג המצוות? היכן ניתן להביא את הרוחניות לידי ביטוי מעשי מלא? רק בארץ ישראל.
הלשון החמישית היא המעבר מן הרעיון אל המעשה, מן הפוטנציאל אל המימוש. היא כוללת בתוכה את כל ארבע הלשונות הקודמות ומביאה אותן למלואן. בה מתאחד הפיזור, בה מתממשת האחדות, בה מתגלה "הָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד".
וכך גם בדורנו: הקדוש ברוך הוא גאל אותנו בדור הזה, החזיר אותנו לארצנו מארבע כנפות הארץ, ויגאל אותנו בעזרתו גאולה שלמה וקרובה – שנזכה להיות יחד כאן, לקדש את שם ה' ולתקן עולם במלכות שדי.
"רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת"
תמלול השיעור
רבותיי, דברי תורה לעילוי נשמת האישה היקרה, מסימה בת גוג'יה, שהיום יום פקידת שנתה. וגם עילוי נשמת איפה אברהם? אריה בן אברהם, שהיום יום פקידת שנתו. פרשת וירא פותחת בארבע לשונות גאולה. אומר הקדוש ברוך הוא למשה רבנו, לכן אמור לבני ישראל, אני השם. והוצאתי והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים. והצלתי אתכם מעבודתם. וגאלתי אתכם בזרוע נטועה בשפטים גדולים, ולקחתי אתכם לי לעם. הוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי. וכך אומר רבי יוחנן בגמרא מסכת פסחים, מניין לארבע כוסות כנגד ארבע גאולות. כך אומר רבי יוחנן בירושלמי. בגמרא בירושלמי, ארבע כוסות של ליל הסדר כנגד ארבע לשונות גאולה. הדבר המפתיע הוא שמיד לאחר מכן כתוב, גם לשון חמישית. והבאתי אתכם אל הארץ, אשר נשבעתי את ידי, לתת אותה לאברהם, לצר וליעקב, ונתתי אותה לכם. אז אם כן, רגע, יש לנו חמש לשונות גאולה. אז למה אתה אומר כנגד ארבע גאולות? ארבע כוסות כנגד ארבע גאולות, אבל יש חמש גאולות. כי כתוב והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי והבאתי. אז יש גם חמישית. אז למה אתה אומר רק ארבע? אז האמת היא שגם בליל הסדר אנחנו עושים ארבע כוסות, ועוד אחת. מה זה הכוס החמישית? כוסו של אליהו הנביא. נכון, מוזגים כוס לאליהו הנביא. אז זה סוג של כוס חמישית. אז תגיד חמש כוסות, כנגד חמש גאולות, למה אתה אומר ארבע כנגד ארבע? אז האמת היא שאם אנחנו נתבונן היטב, אנחנו נראה ש המבנה הזה של ארבע ועוד אחד שביחד יוצא חמש, זה בעצם איזשהו דבר שחוזר על עצמו בהמון דברים. קודם כל בצורה פשוטה, כשאנחנו מסתכלים על מה הם ארבע לשונות גאולה? והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים. תפסיקו לסבול. עד עכשיו אתם סובלים, תפסיקו לסבול. והצלתי אתכם מעבודתם. זה בעצם קשור. אתם סובלים בעבודה, אז תפסיקו לסבול, תפסיקו להיות עבדים שלהם. וגאלתי אתכם בזרוע נטועה ושפטים גדולים, כלומר אתם יוצאים ממצרים, אתם כבר לא תהיו משועבדים, תהיו נגאלים. כל הדברים האלה מתי קרו? קרו ברגע אחד. הוצאתי, והצלתי, וגאלתי, הכל קרה בליל הסדר. בליל עד ליל הסדר, עם ישראל היה עדיין עובדים אצל המצרים, עדיין סובלים, עדיין עבדים. ברגע בליל הסדר, כאשר עם ישראל יוצא מעבדות לחירות, אז גם מפסיקים לעבוד, גם מפסיקים לסבול, גם מפסיקים להיות עבדים. הלשון הרביעית ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלוהים. מתי זה קורה? מתי הקדוש ברוך הוא הופך להיות לנו לאלוהים, ואנחנו מקבלים את עול מלכותו? האם זה קרה מיד בליל הסדר? ממד הר סיני. מה אומר לנו המילים הראשונות שומע לנו הקדוש ברוך הוא ממד הר סיני? אנוכי השם אלוהיך, והייתי לכם לאלוהים. הנה, אני אלוהיך. אז ממד הר סיני, זה לשון הרביעית. אז כל ארבע הלשונות הראשונות קוראות תוך זמן קצר יחסית. שלוש מיד בליל הסדר, והרביעית בחג השבועות, ממד הר סיני, אחרי 50 יום מצאת מצרים. מתי קוראת הלשון החמישית? הלשון החמישית זה והבאתי אתכם אל הארץ. מתי הם מגיעים לארץ? רק אחרי 40 שנה. אז לכן זה מאוד הגיוני, שלמרות שיש לנו חמש לשונות גאולה, אנחנו סופרים ארבע שקשורות ליציאת מצרים. יוצאים ממצרים, אז יוצאים מעבדות המצרים, הופכים להיות בני חורין, מקבלים את הקדוש ברוך הוא כאלוהים בממד הר סיני. זה מהלך אחד של 50 יום. כל ימי ספירת העומר, מפסח עד שבועות, מהלך אחד. לשון חמישית, נכון, יש לשון חמישית, אבל היא לאחר זמן, ולכן בפשטות, אנחנו לא סופרים אותה, אלא סופרים רק ארבע גאולות, ארבע לשונות של גאולה. אבל כמו שכבר אמרנו מקודם, אנחנו נתבונן, אנחנו נשים לב שזה לא המקרה היחיד שיש לנו ארבע ועוד אחד שזה חמש. כי בעצם גם כאן אפשר היה להגיד, והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, ולקחתי אתכם לי לעם. זה מספיק שתי לשונות גאולה, למה צריך לפרט את זה לארבע? העניין הזה של ארבע ועוד עוד אחד שהוא הופך לחמש, זה בא לידי ביטוי בהמון מקומות. למשל, העולם כולו בנוי כך. יש דומם, צומח, חי, מדבר. ארבע מדרגות הבריאה. דומם זה דברים דוממים, צמחים, בעלי חיים, מדבר זה בני אדם. יש מדרגה חמישית גם? יש עוד משהו? חוץ מדומם, צומח, חי, מדבר? עם ישראל שהוא הרוחני, זה המדרגה החמישית. עם ישראל ניתנה בו, ניתן בו כוח הנפואה. עם ישראל יש לו עוצמה גדולה, יש לו רוחניות מיוחדת. אז זה מדרגה חמישית. אם ניקח לדוגמה את התורה, כמה חומשים יש בתורה? חמישה. אבל אני טוען שזה ארבע ועוד אחד. למה ארבע ועוד אחד? החמישי הוא משני תורה. את משני התורה הזאת. זאת אומרת, יש לנו ארבעה ספרים שהקדוש ברוך הוא נותן לנו, והחמישי על ידי משה, שהוא חוזר על הכל. אז ודאי גם החמישי הוא תורת השם, הוא תורת אלוקים חיים, אין ספק. ספר דברים. ספר דברים הוא החמישי. משה בא ומספר להם את כל מה שקרה, הוא חוזר ומספר, חוזר על עוד כמה מצוות, מוסיף עוד כמה דברים. זה הכל נאום של משה רבנו. כן. בראשית שמות ויקרא במדבר, דברים. בדיוק. אז אנחנו אומרים שיש פה ארבעה רבדים, והחמישי הוא ככה כולל אותם. ניתן דוגמה נוספת. הגמרא אומרת שלנשמה של האדם יש חמישה שמות. נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. חמישה שמות. והאריז"ל כותב שזה לא רק חמישה שמות, אלא זה חמישה רבדים. הנפש, זה הרובד הפשוט שאדם מרגיש דברים, רגשות, תחושות, זה הנפש. רוח, זה כבר משהו עמוק יותר. זה דעות, מחשבות, דברים רעיוניים. נשמה, זה כבר הנשמה הרוחנית האלוהית, חלק אלוקה ממעל שנתון בו. חיה, זה כבר אור מקיף, זה כבר אור עליון שהוא מעל אפילו לנשמה. ואלה ארבעה רבדים. ויחידה היחידה זה רובד עוד יותר גדול, שמקיף וכולל את הכל גם יחד. אז שוב יש לנו חמישה שזה בעצם ארבעה ועוד אחד שכולל את כולם. גם בשם השם, שם השם המפורש. כמה אותיות יש בשם השם המפורש? לא, אני לא מתכוון, יש שמות 42, אבל שם המפורש זה י"ק ו"ק. י"ק ו"ק זה ארבע אותיות, נכון? אומרים חז"ל, יש פה ארבע, אבל יש פה עוד משהו. מה? קוצו של י'. בי' הראשונה של י"ק ו"ק, אז בי' יש קוץ, יש איזה תג למעלה. התג הזה רומז למדרגה חמישית. זה על פי הקבלה מפרטים מה בעצם המשמעות של הדבר הזה. יש בבריאה גם חמישה עולמות, שהעולם העליון הוא כנגד קוצו של י'. אז אנחנו לא עוסקים כאן בעניינים של נסתרות, אבל אבל נגיד את זה אולי בצורה פשוטה, במה שאומרים בתורת הנסתר, אומרים על העולם שלנו, זה העולם הנגלה התחתון ביותר. מעליו יש עולם המלאכים, שהוא נקרא גם עולם היצירה. מעולם מעליו נקרא יש עולם של כיסא הכבוד, שהוא נקרא גם עולם הבריאה. מעליו עולם של שמות, שנקרא גם עולם האצילות. ומעליו יש עוד איזשהו עולם עליון, שאין לנו שום תפיסה בו. אז שוב, זה ארבעה עולמות, והמעלי מאוד איזשהו משהו מאוד מאוד רוחני, מאוד מאוד עליון. וגם הכוסות, אם הזכרנו את ארבע כוסות של ליל הסדר, אז הכוס החמישית זה כוסו של אליהו הנביא. זה שוב כוס מיוחדת במינה, רוחנית, אלוקית, מלאכית, שזה בעצם העניין. אליהו עולה בשערה השמימה, וכן הלאה. המהר"ל מסביר שבעצם הנקודה של המספר הזה ארבע והחמישי, הנקודה היא בעצם שכל דבר שיורד לעולם, הוא יורד בבחינת ארבע. דבר אלוקי עליון שיורד לעולם, מתגלה בארבע. למשל, הקדוש ברוך הוא ברא עולם, יש בו ארבע קצבות הארץ. צפון, דרום, מזרח, מערב. אז יש ארבע רוחות השמיים. זה דוגמה אחת. אבל גם שאנחנו מסתכלים, יש ארבע רוחות השמיים, אבל יש את המרכז. המרכז זה איפה שאנחנו נמצאים פה עכשיו. אני עומד פה, אז יש לי פה צפון, דרום, סליחה, מזרח, מערב, צפון, דרום, אבל אני עומד פה באמצע. אז אם כן, יש עצם הנוכחות שלי, איפה שאני נמצא, היא בעצמה המהות, המרכז, הרוחני שעומד בין כל הארבעה. זה נראה כאילו כל העולם הוא מפוזר. צפון, דרום, מזרח, מערב, כל אחד מלכי הדרום נלחמים עם מלכי הצפון, מזרח, מערב, כל אחד מתנגש עם האחרים. אבל האמת היא שהשם אחד ושמו אחד. והיה השם למלך על כל הארץ, על כל קצבות הארץ, על כל רוחות השמיים, הקדוש ברוך הוא יהיה למלך. הוא כבר מלך, אבל לעתיד לבוא זה יתגלה. אז זה בעצם איזשהו ביטוי של ה של העניין הזה של הארבע, שבעצם יש בו משהו פנימי. המהר"ל כותב שהמילה גלות והמילה גאולה הם מילים קשורות. אם ניקח רגע את המילה גלות, הוא גלה, נבוכד נצר הגלה אותנו. מה השורש של המילה הזאת? גלה. גלה, ג, ל, ה. והשורש של גאולה, מה השורש? ג, א, ל. אומר המהר"ל, שימו לב שזה שתי שתי שני שורשים מאוד קרובים. ג' ול' זה עניין של גילוי, גילוי שם השם בעולם. אבל פה יש לנו ג, ל, ה, ופה יש לנו ג, א, ל. הא' של הגאולה, מה זה א'? א' זה אחד. זה השם אחד ושמו אחד. כשיש גאולה, אז אנחנו במרכז, כל עם ישראל ביחד. מי כמוך ישראל גוי אחד בארץ. בארץ ישראל יש אחדות, כל עם ישראל ביחד. יש פה את הפוטנציאל, יש לנו כאן גם מספיק מריבות בארץ ישראל, אבל הכוונה היא שברגע שמתאחדים, כשכל עם ישראל מגיע לפה, אז יש את האפשרות בכלל להביע את כבוד השם בעולם בצורה מלאה. אז זה בגאולה. ג, א, ל. הא' היא המרכזית. ואילו כאשר אנחנו בגלות, אז זה ג, ל, ה. עם ישראל גלה מעל אדמתו. מה זה הה'? הה' זה בעצם שאנחנו מפוזרים, מפוזר ומפורד בין עמים. אז זה כאילו ארבע בארבע הקצבות הארץ. אבל עדיין זה חמש. למה חמש? כי יש גם את הרוחני שמחבר אותנו. גם כאשר אנחנו כביכול מפוזרים בין כל האומות, אנחנו עם אחד. כשהוא היה בתימן, והוא היה בפולין, והוא היה ברוסיה, והוא היה באתיופיה, והוא היה בכל מקום. באמת באמת, גם במשך כל אותם 2000 שנה, אנחנו היינו עם אחד מאוחד. וזה בדיוק הנקודה, שאנחנו מפוזרים, זה הארבע, אבל יש גם את החמישי. ולכן קודם כל ארבע לשונות גאולה. אנחנו קוראים לזה ארבע. כי הקדוש ברוך הוא אוסף אותנו מכל המדרגות של כל העולם כולו ומעלה אותנו, אבל תמיד יש את הנקודה החמישית שכוללת את הכל. אז ארבע לשונות קוראות מיד. כן, יציאת מצרים, מעמד הר סיני מיד. והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי. אבל בעקבות זה, 40 שנה אחר כך מגיע גם והבאתי. מגיעים לארץ ישראל, שבה הגיע המקום והזמן ליישם את כל הדברים האלה. להביא אותם לידי ביטוי, לממש את זה, לא רק להשאיר את זה בתאוריה. במעמד הר סיני קיבלנו כל מיני מצוות, כל במשך כל 40 שנה במדבר. קיבלנו את כל התורה כולה, כל תריג המצוות, אבל בסוף המצוות האלה איפה המקום לבצע אותם? בארץ ישראל. וזה בעצם הנקודה של הלשון החמישית שהיא כוללת את הכל. ולכן בעצם, כמו שהזכרנו, גם יש דומם, צומח, חי, מדבר, ויהודי. שיהודי הוא בעצם מביא את הדרגה החמישית. והכל בעצם מתחיל כבר מ מבריאת העולם. מבריאת העולם כתוב נהר יוצא מעדן להשקות את הגן. ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים. יש בגן עדן נהר שיוצא, נהר אחד, שיוצא ומתפרד לארבעה. אז נהר הגיחון והפישון והפרט והחידקל, ארבעה נהרות. אבל כל הנהרות האלה מאיפה הם באים? מנהר אחד. אז ההתפרדות של ארבעה, אבל בעצם בשורש כל הדבר הזה זה אחד. אם יש לנו ארבע לשונות גאולה, אז יש לנו גואל אחד. הקדוש ברוך הוא, שהוא השם אחד, הוא זה שגואל אותנו, והוא זה שלוקח אותנו לארץ ישראל, והוא זה שגם גאל אותנו בדור הזה, וגם בעזרת השם יגאל אותנו גאולה שלמה וקרוב. ויקבל את מידחנו מארבע כנפות הארץ, כל ארבע כנפות יגיעו אל ארץ ישראל, ונהיה כאן יחד לקדש את שם השם ולתקן עולם במלכות שדי. נאמר קדיש על ישראל. רבי חנניה בן קשיה אומר: רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר: אדוני חפץ מען צדקו, יגדיל תורה ויאדיר.