בלוג

ערב טוב, ברשות מורי ורבותיי. כיוון שרונן התחיל לדבר על חטא המרגלים, אז נמשיך קצת באותו עניין.

יש הבדלים גדולים בין ספר במדבר לספר דברים בסיפור על חטא המרגלים. אחד הדברים הכי בולטים זה מי שולח את המרגלים? מי יוזם את כל הרעיון הזה? בספר במדבר מה כתוב? שהקדוש ברוך הוא אומר למשה, "וידבר השם אל משה לאמור שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען." כלומר, הקדוש ברוך הוא שולח. במפתיע, בפרשת דברים מה כתוב? "ותקרבון אליי כולכם ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ." רגע, אז קודם כל זה שאלה: מה באמת קרה? האם באמת הקדוש ברוך הוא הוא זה שיזם את העניין, או שעם ישראל קרבו אל משה ואמרו "אנחנו רוצים לשלוח מרגלים"?

השאלה הזאת עוד יותר קשה, מכיוון שהרי בסופו של דבר, כל הסיפור הזה היה כישלון חרוץ. המרגלים הלכו, ובמקום לחזק את עם ישראל, הם המסו את לבבם. אז אתם יודעים שלהבדיל אלף אלפי הבדלות, בפוליטיקה או בענייני העולם הזה, להצלחה יש אבות רבים, אבל הכישלון הוא יתום. זאת אומרת, אם יש איזה כישלון, אף אחד לא לוקח אחריות. "לא, זה לא במשמרת שלי."

אז אני מכיר גם אנשים ישרים שלוקחים אחריות ואומרים "כשלתי, אני לוקח אחריות ואני אתקן." מכיר כמה אנשים כאלה. לא אמרתי שאני מכיר פוליטיקאים כאלה, אבל אנשים אני מכיר.

יכול להיות. על כל פנים, חס ושלום באים אנשים ומקשים קושיה כזאת גם על התורה. הנה, הקדוש ברוך הוא בהתחלה מי שלח באמת את המרגלים? מה כתוב בספר במדבר? שהקדוש ברוך הוא הוא זה שהביא את הרעיון. בסוף היה רגע, אני באמצע לדבר. אחר כך בסוף זה היה כישלון, אז מה אומר משה רבנו? "לא, זה אתם יזמתם." חס ושלום, אנחנו לא חלילה לא מסתכלים ככה על התורה. אבל זה כן פותח פתח לאנשים לשאול את הקושיה הזאת.

עכשיו, קודם כל זה הבל הבלים, מכיוון שמשה רבנו שנותן לנו את ספר דברים, נותן לנו גם את ספר במדבר. הוא לא מחביא, הוא לא מטשטש. אתם יודעים, להבדיל אלף אלפי הבדלות, פוליטיקאי שרוצה לספר כאילו כל ההצלחות הם שלו וכל הכישלונות לא שלו, הוא לא מספר על הכישלונות שלו. משה רבנו כן מביא גם את הסיפור של ספר במדבר ששם כתוב שהקדוש ברוך הוא אמר, וגם את הסיפור של ספר דברים. אז זה לא, שוב, זה להבדיל אלף אלפי הבדלות, זה לא באמת דומה. אבל כן צריך להבין, אז מה הסתירה הזאת? כן, רבי דוד, מה אתה רוצה להגיד?

[תלמיד:] השם לא אמר לו לשלוח, השם אמר לו 'תשלח, אני לא מוחא', 'תשלח'.

[הרב:] אז זה תירוץ של רש"י. מחילה, זה תירוץ גרוע. למה זה תירוץ גרוע? כשהקדוש ברוך הוא אמר לאברהם, "לך לך מארצך", אז זה גם היה "אני לא מחייב אותך, אם אתה רוצה תלך"? לא! זה היה "לך לך מארצך" ניסיון. קדימה, צא לדרך, נראה אותך. אז למה פה אתה אומר "לך לך" אתה לא אומר ככה, ופה אתה אומר "שלח לך" אתה כן אומר ככה? אז זו דרשה יפה, אבל זה לא מספיק בשביל לתרץ את הפשט של הפסוקים.

ולכן, חוץ מזה שגם אם הוא אמר לו, נניח שהוא אמר לו "אני לא מחייב אותך, אם אתה רוצה תשלח", אבל למה שם לא כתוב אפילו ברמז שעם ישראל יזמו את זה, ופה לא כתוב אפילו ברמז שהקדוש ברוך הוא אמר לו? כן?

[תלמיד:] בספר במדבר כתוב 'לראות תור הארץ, תור הארץ', בספר דברים כתוב 'לחפור את הארץ', כלומר.

[הרב:] אתה צודק שיש עוד הבדלים. בספר במדבר כתוב "וראיתם את הארץ מה היא". תראו את טובת הארץ, תראו את המהות של הארץ, תראו את הקדושה של הארץ. בספר דברים, מה עם ישראל מבקשים? "ויחפרו לנו את הארץ." לחפור את הארץ הכוונה היא ריגול צבאי. לראות את הדרך אשר נעלה בה ואת הערים אשר נבוא אליהם.

ולכן הסבר הדבר הוא כזה: הרבה פעמים בתורה, סיפור מופיע (דברי תורה עניים) במקום אחד ועשירים במקום אחר. הסיפור מופיע בשני מקומות, אז בכוונה התורה חילקה את זה לשני חלקים. חצי סיפור מספרת פה, חצי סיפור מספרת פה, אתה תרכיב לבד את הסיפור השלם. ולכן הסיפור השלם הוא כזה: באמת בתחילה עם ישראל ביקשו, "ותקרבון אליי כולכם" כמו שמופיע בפרשה שלנו. עם ישראל ביקשו את המרגלים. ומה המטרה שהם ביקשו? "ויחפרו לנו את הארץ" – ריגול צבאי. וזה בעצמו כבר חטא. זה בעצמו כבר חוסר אמונה. כי הקדוש ברוך הוא אומר להם: "עלה רש, נתן השם אלוקיך בידך את הארץ." כבר נתן. רק תבוא, זה ארץ פתוחה אתה כובש. כבר הוא נתן לכם את הארץ. רק תבואו ותנגבו אותם, כמו שמנגבים חומוס אתם מנגבים את העם הזה מהאדמה.

אלא מה? עם ישראל היה להם חוסר אמונה. ולכן הם אמרו, "רגע, אולי נשלח לנו מרגלים, יחפרו לנו את הארץ. נראה איך אנחנו ניגשים." מה אתה דואג? הקדוש ברוך הוא אמר "עלה רש", תעלה. "לא, אני חושש, אני לא יודע, אני מפקפק." זה כבר חטא.

[תלמיד:] שאלה לוודא...

[הרב:] שניה. אמר, בא משה אל הקדוש ברוך הוא, "מה אני אעשה? הם, באמת זה בעיה, יש פה חוסר אמונה, אבל זה מה שהם מבקשים. מה אני אמור לעשות?" אז אמר לו הקדוש ברוך הוא, "שלח לך אנשים." כן, תשלח אנשים, אבל בוא ניתן להם (בעיקרון זה חטא, בדרך כלל חטאים של דור המדבר מה הקדוש ברוך הוא מגיב? עונש! לא נותן להיכנס לארץ.) בדרך כלל זה עונש. מגפה, עונש כזה, עונש אחר. [תלמיד:] מגיף בית דין. [הרב:] מגיף בית דין. פה הקדוש ברוך הוא אומר, "בוא ניתן להם עוד צ'אנס." הם מבקשים מרגלים. מרגלים לריגול צבאי אין טעם. הרי הקדוש ברוך הוא אומר לך "נתן השם לפניך את הארץ", אין צורך, אתה לא... למשל אחר כך יהושע שולח מרגלים לראות את העי. האם יש משמעות למידע המודיעיני שמביאים? כמה שומרים יש על החומה, ואיזה עובי החומה, ובאיזה שעה חילוף משמרות. זה בכלל לא משנה, למה? כי בסופו של דבר החומה קורסת תחתיה. אז זה לא באמת משנה. כשאתה בא עם הקדוש ברוך הוא בניסי ניסים, אין משמעות לריגול הצבאי.

אז מה הנקודה? אומר הקדוש ברוך הוא למשה, "הם כל כך רוצים מרגלים? יש לי הצעה. בוא נהפוך את החטא שלהם למנוף לתיקון. אדרבה, שישלחו אנשים." אבל לא משלחת ריגול. משלחת ריגול אתה שולח שניים, שלושה אנשים. ואת מי אתה שולח? את חיל הקומנדו, הטובים ביותר, שהכי טובים בהסוואה, הכי טובים בפעולת איסוף מודיעין, אולי הכי טובים בהיסתובבות. אבל פה הקדוש ברוך הוא לא שולח משלחת ריגול. הוא שולח 12 נשיאי השבטים. 12 אנשים, 12 נשיאים. מדוע? כי המטרה שלהם זה לא בשביל ריגול צבאי. אומר הקדוש ברוך הוא, אדרבה, הם כבר כל כך מבקשים מרגלים וזה בעצמו חטא, אבל בוא ניתן להם הזדמנות שישלחו מרגלים לא בשביל ריגול צבאי, שישלחו מרגלים נציגים של העם, שיחפשו מה המהות של הארץ. "הוא יתם את הארץ מה היא." ואז הם יהיו בעצם השליחים של העם ליצור קשר רוחני אל ארץ ישראל. אז זו הזדמנות לתיקון.

בסופו של דבר, גם בזה כשלו המרגלים. כי במקום לבוא ולהגיד "טובה הארץ מאוד מאוד", הם מחלישים את עם ישראל ואומרים להם "לא, אל תיכנסו לארץ, חזק הוא ממנו." ולכן זה הסיפור השלם. לכן אין סתירה בין ספר במדבר לספר דברים. למה החצי הזה מופיע במדבר וחצי זה מופיע בדברים? נתחיל מפרשת השבוע שלנו. ספר דברים יש לו עניין אחד, כל ההתחלה שלו, כל השליש הראשון - תוכחה. משה רבנו בא ומוכיח את עם ישראל. מזכיר להם "ממרי הייתם עם השם." מוכיח אותם. לפני מותו, הוא לא עושה להם קודשי-מוצ'י, ולא רק מחמיא להם, ולא אומר להם "איזה תותחים אתם, אני מת עליכם, אהבה, אהבת נפש אני אוהב אתכם." הוא באמת גם אוהב אותם. אבל "את אשר יאהב השם יוכיח." הוא רוצה גם לעורר אותם לתשובה. אתם עומדים להיכנס לארץ. החיים שלכם תלויים לחיים או למוות במה שתבחרו, יש לכם בחירה. אז תלמדו מההיסטוריה. תזכרו את חטא העגל, תזכרו את חטא המרגלים, תזכרו את המתאוננים, תזכרו את המתלוננים, תזכרו את מי מריבה. תזכרו את כל הדברים שהכעסתם את השם, כדי שתלמדו מהניסיון.

ולכן בהקשר הזה, משה זה לא עכשיו עניין, נכון, הקדוש ברוך הוא נתן לכם עוד צ'אנס, אבל זה לא העיקר. העיקר זה החטא שלכם. איפה התחיל החטא שלכם? "ותקרבון..." לא, אני מדבר כרגע על חטא המרגלים. איפה התחיל חטא המרגלים? בעצם זה שבאתם וביקשתם מרגלים. כי זה בעצמו היה חוסר אמונה, ולכן בפרשה שלנו זה מה שמסופר.

לעומת זאת, בספר דברים, בספר במדבר, מספרים לנו את העיקר של מה שבאמת בסופו של דבר היה. נכון שהם רצו מרגלים צבאיים, אבל זה לא מה ששלחו בסוף. הרי המרגלים האלה שמשה בסוף שולח, הוא אומר להם "תלכו לתור את הארץ." מה זה לתור? זה לא כמו לחפור את הארץ. לחפור זה לחפור מתחת לאדמה, כאילו לחפש את המידע המודיעיני החבוי, ריגול צבאי. [תלמיד:] תור זה מתוך תיירים. [הרב:] כמו תיירים. שכאילו מטיילים בארץ, אבל זה יותר מזה. בלשון המקרא, לתור פירושו לחפש. כמו "ארון ברית האלוקים הולך לפניכם דרך שלושת ימים לתור לכם מנוחה" – לחפש לכם מקום מנוחה. לתור זה לחפש. אז מה זה "הם הולכים לתור את הארץ, לחפש את הארץ"? מסתובבים בארץ ישראל ומחפשים את הארץ? אתם פה. כן, אבל הם מחפשים את המהות של הארץ. התפקיד שלהם זה לחפש את הקשר הרוחני אל הארץ, את האהבה אל הארץ.

בסוף אתה הולך לארץ שאתה בחיים לא היית בה. סבא של סבא של סבא שלך היה בה, אבל זה לא אומר לך כלום. אומרים לך "כן, אבל זה..." אנחנו חווינו דברים כאלה בדור האחרון, שעם ישראל עלה לארץ ישראל. נניח עלייה אחרונה, הגדולה שהייתה עליית יהודי אתיופיה, למשל. אז הם חלמו על ארץ ישראל, אמרו להם ירושלים שמה הכל זהב. הם באו לירושלים וקצת התאכזבו, כי זה לא נראה כמו בחלומות. בסדר, זה עדיין אין מה להשוות את זה לכפרים שחיו בהם באתיופיה, אבל זה בחלומות לפעמים זה נראה יותר גבוה. יש פה איזה עבודה נפשית של לגשר על הפער. אתה בא למקום שלא מוכר, אתה צריך להתאהב בו.

בדומה לזה שאדם יוצא עם מישהי, מציעים לו מישהי, אולי תתאים לך, יוצאים לדייט. נפגש איתה פגישה ראשונה, הוא לא יודע למה לצפות. יש מציאת חן ראשונית, אין מציאת חן. לא תמיד זה קליק ראשוני ו"וואו, יאללה בואי נתחתן". זה קשר שהולך ונבנה. גם אם המקום זה קשר שהולך ונבנה. הרבה פעמים זה ככה סתם, בן אדם עובר דירה. אז הוא מגיע פתאום לאיזה עיר חדשה. פתאום הילדים לא טוב להם כל כך בבית ספר, כי תמיד קשה להתרגל. פתאום, כל מיני דברים, פחות נוחים. האדם יש לו את האזור נוחות שלו, קשה לו להתרגל. אז יש את התהליך של מציאת חן, שאדם מתרגל לדברים הטובים, מזהה אותם. וזו הייתה השליחות של המרגלים.

החשוב שבתחילה הם ביקשו מרגלים בגלל החטא שלהם שהיה להם פקפוק באמונה. אבל אחר כך הקדוש ברוך הוא אמר "טוב, אז תלכו לתור את הארץ." אבל גם בזה הם כשלו. ולכן בספר במדבר, עיקר הסיפור זה "למה התעכבנו 40 שנה?" הספר זה ספר על המדבר. 40 שנה במדבר. כל 40 שנה מתוארים בספר במדבר. ספר שמות, ויקרא, זה השנה הראשונה. חטא העגל, בונים משכן. זהו, שנה. מיציאת מצרים, עד תחילת ספר במדבר, זה פחות או יותר פלוס מינוס שנה.

לעומת זאת, ספר במדבר - 40 שנה. ספר דברים - חודש אחרון. יוצא לנו שספר במדבר זה כל 40 שנה של המדבר. אז השאלה המרכזית שמעסיקה אותנו בספר הזה, מה גרם להם להתעכב 40 שנה במקום 11 יום? 11 יום מחורב דרך הר שעיר עד קדש ברנע, תוך 11 יום הם צריכים להיכנס לארץ. אה, התעכבו 40 שנה. למה? בגלל חטא המרגלים. אז שם מתואר המרגלים, שהם המסו את לב עם ישראל, ואז הם חטאו ואמרו "ניתן ראש ונשוב למצרים", ובעקבות זה התעכבו 40 שנה. לכן הוא ספר במדבר, זה מה שמסופר.

אבל בספר דברים, העיקר זה חוסר האמונה, שהיה עוד לפני שהמרגלים הלכו, זה לא תבואו ותגידו "לא, אבל המרגלים החטיאו אותנו, הם החלישו אותנו, המרגלים אשמים". חבר'ה, יש לכם השמעה בעצם זה שביקשתם מרגלים. ולכן בספר דברים, שזה המסר שמשה רוצה להעביר לעם ישראל: "תתקנו את דרכיכם", למשל בהקשר הזה, "תתחזקו באמונה." כשהקדוש ברוך הוא אומר משהו, אתה מאמין באמונה שלמה.

אז הכוח הזה הוא בעצם הכוח שאותו משה רוצה לעורר בעם ישראל, ולכן ספר במדבר מספרים את הפן הזה, ספר דברים את הפן הזה, כי באמת בסופו של דבר כל מקום ומקום רוצים להבליט את הנקודה החשובה לעניין הספר הזה, אבל הסיפור השלם הוא הסיפור שמורכב מכל הסיפורים יחד.

רבי חנניה בן עקשיה אומר: רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר: "אדוני חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר."