הקושיה שמציבה השאלה
כשאנחנו קוראים את פרשת דברים, אנחנו נתקלים במשהו מעניין ודרמטי. משה רבנו מספר לעם ישראל על חטא המרגלים, אבל הוא מספר את זה בצורה שונה לחלוטין ממה שכתוב בספר במדבר. וזה מעורר שאלות רציניות.
בואו נראה את השוני הזה:
בספר במדבר – הקדוש ברוך הוא אומר למשה: "שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען". המרגלים חוזרים ואומרים: "באנו אל הארץ אשר שלחתנו, וגם זבת חלב ודבש היא, וזה פריה. אפס כי עז העם היושב בארץ…" ואז הם ממשיכים להפחיד את העם עם תיאורים מרחיבים על הנפילים, על הערים הבצורות, על זה שהארץ "אוכלת יושביה". המרגלים ממש מחטיאים את העם וממיסים את לבבם.
בספר דברים – משה אומר: "ותקרבון אליי כולכם ותאמרו: נשלחה אנשים לפנינו". המרגלים חוזרים ואומרים: "טובה הארץ אשר ה' אלוקינו נותן לנו". ואז משה אומר: "ולא אביתם לעלות" – אתם פשוט סירבתם לעלות.
איך זה יכול להיות? זה נשמע כאילו עם ישראל קיבלו דיווח חיובי מהמרגלים ופשוט החליטו שהם לא רוצים ללכת! וזה בכלל לא מה שהיה…
התשובה של רש"י – והקושיה שנשארת
רש"י מסביר שהקדוש ברוך הוא אמר למשה "שלח לך" – כלומר, לדעתך, אם תרצה. ושהעם ביקש תחילה, ומשה נמלך בשכינה. הקדוש ברוך הוא אמר: "אני אמרתי להם שהיא טובה, חייהם שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים למען לא יירשוה".
אבל עדיין נשארת השאלה – איך משה רבנו מציג את הסיפור בצורה כל כך שונה? האם הוא מעוות את האמת? חס ושלום.
הפתרון: שני ספרים, שתי מטרות
הנקודה הגדולה כאן היא שמשה רבנו נותן לעם ישראל גם את ספר במדבר וגם את ספר דברים. הוא לא מסתיר שום דבר, הוא לא מסלף את ההיסטוריה. אבל כל ספר מדגיש את מה שחשוב לו להדגיש.
ספר במדבר – העיקר שם הוא לתאר מה קרה. איך עם ישראל היה אמור להיכנס לארץ ישראל בשנה השנייה, ופתאום הוא מתעכב 40 שנה במדבר. יש כאן חטא גדול ויסודי – הם "מאסו בארץ חמדה". התורה מתארת את החטא בהרחבה, כולל את כל מה שאמרו המרגלים והאופן שבו המיסו את לבב העם.
ספר דברים – כל המטרה של משה כאן היא תוכחה לעם ישראל.
כשנותנים תוכחה – מה חשוב להדגיש?
וכאן המפתח של כל הענין. כאשר אתה נותן תוכחה למישהו, אתה לא רוצה לתת לו תירוצים. אם משה היה מספר עכשיו בהרחבה מה אמרו המרגלים, מה הייתה התחושה של עם ישראל? "טוב, אנחנו לא אשמים. זה המרגלים החטיאו אותנו".
זה בדיוק כמו בחטא של אדם הראשון. הקדוש ברוך הוא שואל אותו: "המן העץ אשר ציויתיך לבלתי אכול ממנו אכלת?" מה עונה אדם? "האישה אשר נתת עמדי, היא נתנה לי מן העץ ואכל". הוא מאשים את האישה, ואפילו את הקדוש ברוך הוא! ואחר כך הקדוש ברוך הוא שואל את האישה, והיא אומרת: "הנחש השיאני ואכל".
כל אחד מאשים מישהו אחר. איזו מין טענה זו? הקדוש ברוך הוא אמר לך לא לאכול – אז האישה נתנה לך, אז מה? הנחש פיתה אותך, אז מה? בסוף זה הייתה הבחירה שלך.
הלקח לחיים: אחריות אישית
משה רבנו מלמד אותנו כאן לקח עמוק על אחריות אישית. כן, המרגלים אמרו דברים רעים. כן, הם "המיסו את לבב העם". אבל בסוף – אתם החלטתם. אתם בחרתם להאמין להם ולא לבטוח בקדוש ברוך הוא.
זה מה שנקרא בפסיכולוגיה "מיקוד שליטה חיצוני" – תמיד להאשים מישהו אחר מבחוץ, כאילו הוא שולט עליך. אבל האמת היא שבסוף זה תמיד הבחירה שלך.
משה אומר להם: "אל תתחבאו מאחורי המרגלים. אל תגידו 'זה בגלל שהם אמרו…'. כן, הם אמרו, אבל אתם בחרתם להאמין להם ולא להאמין לקדוש ברוך הוא".
ריגול צבאי או חיפוש רוחני?
יש כאן נקודה נוספת מעמיקה. מה בעצם ביקש העם? הם אמרו: "נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ… את הדרך אשר נעלה בה ואת הערים אשר נבוא עליהן". זה ריגול צבאי – מאיפה כדאי לכבוש, איך להתקדם.
אבל מה אמר הקדוש ברוך הוא למשה? "שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען". לא "יחפרו" אלא "יתורו". "לתור" בעברית פירושו לחפש – כמו "ארון ברית ה' הולך לפניהם דרך שלושת ימים לתור להם מנוחה".
משה רבנו רצה לשלוח אותם למשימה רוחנית – לחפש את הקשר אל הארץ, את הנקודה הרוחנית בארץ ישראל. לכן הוא שלח 12 נשיאים מ-12 השבטים, לא רק שניים-שלושה לוחמים. זו הייתה שליחות רוחנית, שליחות של מנהיגות.
אבל המרגלים הפכו את זה לריגול צבאי, וממילא התמקדו בכוחות, בקשיים, בפחדים.
הרלוונטיות לימינו
הדברים האלה רלוונטיים מאוד לימינו. כמה פעמים אנחנו שומעים ועדות חקירה, ובסוף כל אחד מאשים מישהו אחר? "זה בגלל הקונספציה", "זה בגלל הפיקוד", "זה בגלל הפוליטיקאים", "זה בגלל המערכת"…
משה רבנו מלמד אותנו: כן, אולי אחרים עשו טעויות. כן, אולי המרגלים אמרו דברים לא נכונים. אבל בסוף – מה אתה עושה עם זה? איך אתה מגיב? זו השאלה החשובה.
למה דווקא בספר דברים?
ספר דברים נקרא גם "משנה תורה" – זה ספר התוכחה והחזרה על העבר לקראת כניסה לארץ ישראל. משה רבנו יודע שהוא לא ייכנס לארץ, והוא רוצה לוודא שהדור החדש ילמד מהטעויות של העבר.
ולמידה מהעבר לא אומרת רק לדעת מה קרה – אלא לקחת אחריות אישית ולא לחזור על אותן טעויות.
המסר למעשה
כשמישהו נותן לנו תוכחה, התגובה הטבעית שלנו היא להתגונן ולהאשים אחרים. "זה בגלל שהוא אמר לי…", "זה בגלל שהמצב היה…", "זה בגלל שלא ידעתי…".
משה רבנו מלמד אותנו: תפסיקו עם התירוצים. קחו אחריות. למדו מהטעויות. וזו הדרך היחידה להתקדם ולגדול.
"רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות" – הקדוש ברוך הוא נותן לנו הזדמנויות להתקן, להשתפר, לקחת אחריות ולעלות למעלה. זה המתנה, לא עונש.
תמלול השיעור
ערב טוב, ברשות מוריי ורבותיי.
פרשת דברים, משה רבנו בעצם חוזר על כל ההיסטוריה. לא הכל, חלק בפרשה לא חנת, חלק הוא לא מזכיר בכלל. אבל אחד הדברים המרכזיים שהוא מזכיר בפרשת דברים זה את חטא המרגלים. והוא מתאר זאת כך, ואומר: "ותקרבון אליי כולכם. ותאמרו: 'נשלחה אנשים לפנינו, ויחפרו לנו את הארץ, וישיבו אותנו דבר את הדרך אשר נעלה בה, ואת הערים אשר נבוא עליהם.'" "ותיטב בעיני הדבר, ואקח מכם שנים עשר אנשים" וכולי וכולי.
קודם כל, כבר כשאנחנו מתחילים לקרוא את הסיפור, זה נראה כאילו משה רבנו מוציא את עצמו כאילו זך ונקי מכל האשמה, ואת מי הוא מאשים בכל הסיפור? את עם ישראל. "אתם, ותקרבון אליי כולכם. ותאמרו: 'נשלחה אנשים לפנינו.'" מי יזם את כל הרעיון הטיפשי הזה, רעיון העיוועים הזה, לשלוח מרגלים? מה כתוב פה? "אתם, ותקרבון אליי כולכם. ותאמרו: 'נשלחה אנשים לפנינו.'"
מה כתוב בספר במדבר, שמי יזם את הדברים? לא רק משה לבד. ריבונו של עולם. "וידבר אדוני אל משה לאמור: 'שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען.'" אז נכון, שלח לך. רק שנייה. אז חז"ל אומרים: "לך" – בשבילך, אם תרצה שלח. כן, רש"י מביא: "לדעתך, אני איני מצווה עליך. אם תרצה שלח." לפי שבאו ישראל ואמרו: "נשלחה אנשים לפנינו," כמו שנאמר: "ותקרבון אליי כולכם," ומשה נמלך בשכינה. אז הקדוש ברוך הוא אמר: אני אמרתי להם שהיא טובה, "אהלה אתכם מעוני מצרים" וכולי. "חייהם שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים למען לא יירשוע."
כלומר, רש"י מתרץ, על פי חז"ל, מתרץ את הסתירה בין שני המקורות. אבל יש פה סתירה. רש"י אומר שבעצם מלכתחילה באו כולם, עם ישראל הוא ביקשו. ומשה בא מתייעץ, נמלך בשכינה. והקדוש ברוך הוא רואה זאת בחומרה: "אני אמרתי להם שהיא טובה. מה יש להם לבוא לראות מה, מה הארץ?" השאלה היא, דור דעה, וכל הניסים, כל זה. אז זו שאלה אחת. אני עכשיו שואל. בכלל לבדוק את הקדוש ברוך הוא? זו שאלה כללית. הם, לצערנו, זה פשוט שהם מנסים את הקדוש ברוך הוא לאורך כל הדרך. דור המדבר הוא מצד אחד דור דעה, ומצד שני דור מורכב מאוד, שרק עכשיו יצא ממצרים, מבית עבדים, ורגילים להיות עבדים. אין להם עדיין, עדיין לא מוכשרים בנפשם. ראו את כל השורה של הניסים, ניסי ניסים. כן. יש באמת – זה דור שכולו תמהון. דור שהכל בדרך נס, אבל גם נכשלו פעם אחר פעם והתלוננו על הקדוש ברוך הוא. אבל אני עכשיו, רגע, אני שואל על, אני שואל על משה רבנו.
השאלה על משה רבנו היא שאלה קשה. לא רק הנקודה הזאת. בראש ובראשונה הנקודה הזאת. כי בספר במדבר זה מתואר כאילו הקדוש ברוך הוא שולח, הקדוש ברוך הוא אומר: "שלח לך אנשים." נכון, רש"י אומר: "לך" – לדעתך. "לך לך" שנאמר לאברהם אבינו, זה גם רש"י אומר: "לדעתך, אם תרצה תלך"? לא, שם זה ציווי. "לך לך מארצך". כן, להנאתך ולטובתך. אבל זה ציווי. פה פתאום אני לא מצווה לך. זה לא פשט. רש"י מביא פה דרש. למה הוא נאלץ להביא פה דרשה? כי זה באמת מאוד קשה. יש פה משהו מאוד קשה בפשט.
וזה לא הדבר היחיד. מיד אחר כך חוזרים המרגלים. מה אומרים המרגלים כשהם חוזרים? טובה הארץ. זהו, זה כל מה שאומרים? זה כל מה שאומרים המרגלים? עשרת המרגלים הרשעים, מה הם אומרים? בואו אני אגיד לכם מה כתוב בספר במדבר: "וישיבו אותם דבר ואת כל העדה. 'באנו אל הארץ אשר שלחתנו, וגם זבת חלב ודבש היא, וזה פריה.'" הם לא אומרים: "טובה הארץ מאוד מאוד" – זה אומרים יהושע וכלב. הם אומרים: "זבת חלב ודבש." "אפס." מה זה "אפס"? אבל. אתם יודעים, מישהו אמר לי פעם: כל משפט שיש לו "אבל" באמצע, תתעלם מכל מה שאומרים לך לפני ה"אבל." נגיד אומרים לך: "שמע, אני מאוד אוהב אותך, אבל..." ככה וככה וככה. הוא לא באמת אוהב אותך.
לפעמים אתה רוצה להוכיח מישהו, אתה צריך להגיד לו קצת דברים, קצת זה, ואז להגיד לו. אבל, אבל, אבל זו השאלה, האם אתה באמת אומר לו את הדברים הטובים, את המחמאות? אתה אומר לבן אדם: "שמע, אתה יודע כמה אני אוהב אותך ואכפת לי ממך וכל זה, אבל, תשמע, ככה וככה, אתה היית בסדר." מוכיח אותו במשהו, אתה מתחיל ב... ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו. אמן. יש עניין להתחיל דווקא בדברים זה, להגיע לפואנטה כאילו. נכון. דיברנו על זה אתמול, שיש, שיש עניין ככה לתת תוכחה. אבל פה, תשימו לב, מה המילים הטובות שיש להם להגיד על ארץ ישראל? "זבת חלב ודבש", שלוש מילים.
אחר כך: "אפס, כי עז העם היושב בארץ, והרים בצורות גדולות מאוד, וגם לידי ענק ראינו שם. עמלק יושב בארץ הנגב." (מפחידים אותם עם העמלקים, שאת העמלקים הם מכירים כבר). "והחיתי והיבוסי והאמורי יושב בהר, והכנעני יושב על הים ועל ידי הירדן." ובהמשך הם אומרים: "לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו." "הארץ אשר עברנו בה לתור אותה, ארץ אוכלת יושביה היא, וכל העם אשר ראינו בתוכה אנשי מידות, ושם ראינו את הנפילים, בני ענק מני הנפילים, וניהי בעינינו כחגבים, וכן היינו בעיניהם." אמרת ארץ אוכלת יושביה. תשימו לב כמה משפטים הם מחבירים על העניין הזה של רעתה של הארץ.
לעומת זאת, בפרשה שלנו, כשמשה רבנו מספר מה היה, "וישיבו אותנו דבר, ויאמרו: 'טובה הארץ אשר אדוני אלוהינו נותן לנו.'" "ולא אביתם לעלות. לא הסכמתם לעלות לארץ." עכשיו זה פלא עצום. מה זאת אומרת? סתם עם ישראל – זה נשמע כאילו עם ישראל שלח מרגלים. הם באו וחזרו ואמרו: "וואו, הארץ, חבל על הזמן. טובה הארץ. רק תעלו, תקצפו את הפירות." עם ישראל אומרים: "לא, אנחנו לא רוצים." הרי זה לא מה שהיה. כתוב לנו בספר במדבר שהמרגלים המיסו את לבב העם, ממש בצורה מאוד מאוד חדה. אז איך אפשר להגיד ככה בצורה כאילו, וזה פה מופיע בתור המשפט היחיד שהמרגלים אומרים? אבל הם אמרו הארץ טובה, אבל האנשים, יש באנשים שמה... אבל הוא אמר לא נוכל להם. אבל הם אמרו מה שראו. הוא ידע. לא. הקדוש ברוך הוא עשה את טובתו, אמר משה... אני לא דן עכשיו, תראו, אפשר לענות הרבה תשובות על למה המרגלים אמרו מה שאמרו. אני עכשיו שואל על משה רבנו. רבותיי, השאלה היא לא עכשיו על חטא המרגלים. על משה. השאלה על משה. איך משה, כביכול, משכתב את ההיסטוריה לא לפי הדבר הנכון, לא לפי מה שהיה? הוא כתב רק את המסקנה מכל. אוקיי, זה תשובה אחת.
עכשיו תראו, ניקח עוד נקודה אחת. אומר משה רבנו: "גם בי התאנף השם בגללכם, לאמור גם אתה לא תבוא שם." הוא מאשים אותם בזה שהוא לא נכנס. באמת? למה משה לא נכנס לארץ? בגלל חטא המרגלים? לא, בגלל שהוא לא דיבר על הסלע. בגלל שהוא חטא. הוא חטא בסלע. אז איך הוא מאשים אותם בכל?
פרשת דברים - חטא המרגלים [חלק שני] - הרב אלעזר אהרנסון.mp3
אם כן, אז יש פה קושיה על משה רבנו.
אם אנחנו נעמיק בדבר, קודם כל פשוט לנו שמשה רבנו לא משכתב את ההיסטוריה. מי שנאמר עליו בכל ביתי נאמן הוא, אז הוא בוודאי נאמן לקדוש ברוך הוא, לתורתו ולעם ישראל, ואין פה בכלל אפילו לא התחלה של שאלה. זה ברור.
יחד עם זה, יש לנו פה הבנה שמשה רבנו... אליעזר הציע אולי הוא אומר רק את המסקנה. אני חושב שלא רק שהוא אומר את המסקנה. משה רבנו נותן לעם ישראל גם את ספר במדבר וגם את ספר דברים. שני הספרים ניתנו. הוא לא מסתיר מהם את האמת, זה לא חס ושלום כמו יש כל מיני כאלה אנשים שמנסים לשכתב את ההיסטוריה ולהציג דברים כאילו מה שהיה לא היה כמו שהיה. וזה בקלות אפשר לשכתב את ההיסטוריה.
סתם לדוגמה, מתי היתה העלייה הראשונה לארץ ישראל, אתם יודעים? 1882. יפה, כולם יודעים, 1882. אבל זה לא נכון. 1880. זה גם לא נכון. כל הזמן היו עליות לארץ. הגדרה. אה כן, בגדול בתקופה של תלמידי הגר"א, היו שתי עליות מאוד גדולות, גם תלמידי הגר"א, ושהם היו ליטאים, מתנגדים לחסידות, וגם רבי מנחם מנדל מרימנוב, ועוד חבורה של חסידים. אז היו שתי עליות גדולות שהיו כמה עשרות שנים לפני זה. עליות גדולות? הרבה יותר מהעלייה הראשונה. על הבילויים, שמעת? נכון? למדנו כולנו, למדנו בבית הספר בהיסטוריה, בשיעור היסטוריה, על הבילויים. תנועת ביל"ו. בית יעקב לכו ונלכה. סוגריים. עשרים איש. הם בכוונה השמיטו את המשך הפסוק. מה הפסוק המלא? בית יעקב לכו ונלכה באור השם. ככה אומר הנביא ישעיהו. אז זה לא, באור השם פחות התאים להם. בית יעקב לכו ונלכה, זה כן. וכמה הם היו? אז יוסי אומר עשרים איש, יש אומרים 36. בסדר, כמה, מעטים.
מה עם כל תלמידי הגר"א? למדנו עליהם בשיעורי היסטוריה? לא למדנו עליהם. מה העלייה של החסידים? מה עם העלייה של התימנים? מזכירים אותם בחצי משפט, זה היה באותה שנה של העלייה הראשונה, אעלה בתמר. אז מזכירים רק בחצי משפט. אבל כמו שאומרים שהמנצחים הם שכותבים את ההיסטוריה? אז הם מוחקים מה שלא מתאים להם. אה, העלייה של דוסים, חרדים, בוא לא נזכיר את זה, זה לא מעניין. נזכיר את העלייה הראשונה החילונית. גם היא היתה דוסית. אבל היו גם 1840 שהיו דוסים. נכון. גם היא היתה יותר דוסית, גם את זה מנסים ככה לצבוע בצבעים חילוניים. ב-1800 גם היו עולים מן המגרב, המוגרבים. נכון. הם באו לים נכון. נכון. היו כמה מאות. נכון, עלייה גדולה ממרוקו. ממרוקו, כן. עלייה ממרוקו פסח, כן. נכון.
בקיצור, מה שהפוקוס, איך אתה מספר את הסיפור, זה חלק מהעניין. אבל כאן זה לא כך. זה לא חס וחלילה שספר במדבר מתאר מה שבאמת היה, וספר דברים מתאר את ההמצאות של משה רבנו, חס ושלום. משה נותן לעם ישראל גם את ספר במדבר וגם את ספר דברים. זה לא שהוא נותן חצי סיפור. אבל בכל פעם הוא מדגיש את הדבר החשוב להדגשה באותו חומש.
בספר במדבר, עיקר העניין, עיקר הסיפור, זה המהפך העצום שעם ישראל היה אמור להיכנס לארץ באותה שנה, בשנה השניה לצאתם ממצרים. ופתאום הם מתעכבים 40 שנה במדבר. ויש פה חטא מאוד יסודי שהמאסו בארץ חמדה. יש פה חטא והתורה מתארת אותו בהרחבה. גם את הטעות בשליחת המרגלים, גם את ה... משה רבנו אומר, גם נאמר כך, אולי נגיד את זה עוד מעט. קודם כל נאמר שהדגש המרכזי פה בספר במדבר, זה באמת הסיפור שהמרגלים הכשילו את עם ישראל. המרגלים מחטיאים אותם. נכון. וכל ה וכל ה דברים שאומרים המרגלים, וזה בעצם מה שהפיל את עם ישראל, לכן זה נקרא חטא המרגלים.
לעומת זאת, ספר דברים, ספר דברים, כל מטרתו של משה כרגע זה תוכחה לעם ישראל. וכאשר אתה נותן תוכחה, אז זה לא הנקודה עכשיו לספר את הסיפור. הסיפור כולנו יודעים, הוא כתוב בספר במדבר. אם עכשיו משה רבנו יתחיל לתאר בהרחבה מה אמרו המרגלים, מה תהיה התחושה של עם ישראל? טוב, אנחנו לא אשמים. זה המרגלים החטיאו אותנו. קצת כמו בחטא האדם הראשון. הקדוש ברוך הוא בא לאדם הראשון. ואומר לו מי נטש אשר ציוויתיך לבלתי אכול ממנו אכלת? מה ענה לו אדם הראשון? האישה אשר... מי השם? האישה. האישה. האישה אשר מתה עמדי. רבותיי, זה אפילו לא נכון ולא מדוייק להגיד שהאישה אשמה. את מי אדם הראשון מאשים? את האלוקים. את הקדוש ברוך הוא. האישה אשר נתת עמדי, היא נתנה לי מן העץ ואוכל. אומר רש"י כאן כפר בטובה. הקדוש ברוך הוא ראה שלא טוב היות האדם לבדו, עשה לו עזר כנגדו. פתאום האדם הראשון אומר לא, האישה שאתה נתת לי, אתה השם.
אחר כך הקדוש ברוך הוא פונה לאישה, מה זאת עשית? הנחש ישיה לי והאוכל. כל אחד מאשים, לא, הוא הסיט אותי, הוא נתן לי, הוא אמר לי. איזה מין טענה זאת? דברי הרב ודברי התלמיד, דברי מי שומעים. הקדוש ברוך הוא אמר לך לא לאכול. אז האישה נתנה, אז מה? אז הנחש פיתה אותך, אז מה? לכן, יש מקרים שבהם לא נכון להתחיל לספר מה אמרו המרגלים. זה לא הנקודה עכשיו. אף אחד לא מסתיר את זה, זה מופיע בספר במדבר, ומשה נותן להם גם את ספר במדבר. אבל הוא רוצה לומר להם, אם נראה לכם שאתם תאשימו את המרגלים ואתם יוצאים נקיים מהסיפור, זה לא עובד ככה.
שעושים ועדת חקירה, אז כל אחד יזרוק את האשמה על מישהו אחר. הרי עכשיו אחרי מה שהיה בשמחת תורה, צריך לעשות ועדת חקירה. אני אומר לכם מראש, אין ועדת חקירה אחת בעולם שהמסקנות שלה יתקבלו על ידי עם ישראל. כי לצערנו, עם ישראל נכנס למלחמה הזאת משוסע ומפולג. והיום, עוד היום. היום, היה אחרי תקופה של כמה חודשים של אחדות, אנחנו חוזרים לתחושות האלה של לפני שנה. אוכל כלבים הזה הוא מפריע. חוזרים לאווירה של פילוג, חוזרים יש כאלה שהם משקיעים, יש כאלה שמשקיעים באמת גם מיליונים רבים כדי לטפח את האווירה הזאת של הפילוג. ודרך אגב, זה דבר שידוע, שגם איראן שולחת כל מיני פרופילים מזוייפים, בוטים מה שנקרא, ברשתות החברתיות, מימין ומשמאל, כדי לפלג.
אז עכשיו ועדת חקירה, מה תעשה ועדת חקירה? אם היא תאשים את ביבי, אז רק את ביבי ולא את בג"ץ ואת ה את אח"ל הנשק ואת הזה, אז הימין לא יקבל את זה. ואם הם יאשימו את ה את הקונספציה ואת הפיקוד הבכיר ולא יאשימו את ביבי, אז השמאל לא יקבל את זה. ש"ג. לכן, כן, יכול בסוף, יכולים בסוף להאשים את הש"ג ואז כולם לא יקבלו את זה. נשאר לנו רק לשבת מהצד ולהסתכל על החול. נשאר לנו הכישלון יתום, זה הצלחה רבותיי. מה שנשאר לנו באמת זה להגיד את מה שנאמר בעקבתא דמשיחא, במשנה סוף מסכת סוטה, ואין לנו על מי להישען, אלא על אבינו שבשמיים.
אבל גם כאן משה רבנו לא מוכן להציג את זה כאילו, אה, זה אשמת המרגלים. לא, אני כאן, כשאני בא לתת לכם תוכחה, אני לא מדבר על המרגלים, המרגלים לא מעניינים אותי. אז המרגלים אמרו, אז מה? דרך אגב הוא כן מזכיר פה את זה: אחינו המסו את לבבנו. זה שאתם מעיזים לומר, אחינו המסו את לבבנו, הוא גרם לי לעשות ככה וככה. אין דבר כזה. זה בפסיכולוגיה זה נקרא מיקוד שליטה חיצוני. אתה מאשים מישהו אחר מבחוץ כאילו הוא שולט, הוא לא שולט עליך. בסוף זה תמיד בחירה שלך. ולכן הוא מציג כל הזמן, כרגע הפוקוס הוא ביקורת על עם ישראל, תוכחה על עם ישראל, זה לטובתכם. זה כדי שאתם תלמדו מן ההיסטוריה. אנחנו כל הזמן אומרים, ההיסטוריה חוזרת. למה היא חוזרת? כי אנחנו לא לומדים מני עבר.
והדבר הזה מבאר גם את שני ההבדלים הנוספים. קודם כל, מה שבאמת היה, באו קודם כל לעם ישראל, כמו שמתואר פה בספר דברים, זה אמת, כמובן, מה שמתאר פה משה רבנו. ותקרבוני אלי כולכם. אתם באתם, אתם ביקשתם. מה הם ביקשו? הם לא מבקשים לראות אם הארץ טובה. הם מבקשים לשלוח אנשים לפנינו, ויחפרו לנו את הארץ. מה הכוונה ויחפרו? זה ריגול צבאי. יאשימו אותנו דבר, את הדרך אשר נעלה בה ואת הערים אשר נבוא עליהן. מאיפה כדאי לכבוש? זה ריגול צבאי.
אבל גם זה, יש בזה כבר טעם לפגם. מכיוון שהקדוש ברוך הוא אמר לכם עלה רש. כאשר דיבר השם אלוקיך אל תירא ואל תחת. ואז פתאום אתם מבקשים לשלוח מרגלים? זה מראה על חוסר אמונה. מראה שהקדוש ברוך הוא אומר לך אל תירא ואל תחת, ואתה כן ירא. זה בעיה. ולכן כאן נכנס מה שנאמר בפרשת שלח לך. שמשה רבנו אומר, הקדוש ברוך הוא בא, נמלך בקדוש ברוך הוא, ומשה רבנו אומר, והקדוש ברוך הוא אומר לו, שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען. הוא לא אומר לו ויחפרו את הארץ, אלא ויתורו, זה משהו אחר. לתור בעברית פירושו לחפש. כמו שארון ברית השם הוא הולך לפניהם דרך שלושת ימים, לתור להם מנוחה. לחפש להם מקום לנוח ולחנות. אז לתור זה לחפש. אז מה הכוונה לתור את הארץ? צריכים לחפש את הארץ? הארץ פה. מה יש לחפש? לחפש את הקשר אל הארץ. לחפש את הנקודה הרוחנית בארץ. משה רבנו, אם זה היה ריגול צבאי, היה שולח שניים שלושה לוחמים. אבל זה לא ריגול צבאי. הוא אומר להם, במקום ריגול צבאי, אני רוצה לשלוח אנשים שיצרו קשר רוחני ביניכם לבין הארץ, יתורו את הארץ. יחפשו את נקודת הקשר, העמוק, הפנימי.
ולכן כיוון שכך, הוא לוקח 12 נשיאים מ-12 השבטים, נציגים של כל שבט ושבט. כי תפקידם הוא תפקיד אחר. זה שליחות רוחנית, שליחות של מנהיגות, לא שליחות צבאית. וזה הם החשיבו להם, הם לא שלחו אנשים פשוטים. נכון. ולכן באמת המרגלים הם אלה שבסוף המאסו את לב העם. זה ברור שהחטא העיקרי התחיל פה מהמרגלים. אין על זה שאלה. בספר דברים זה לא מוזכר מכיוון שזה לא נושא. הנושא כרגע זה ביקורת עליכם. אל תתחבו מאחורי אנשים אחרים. אבל הוא השם, אבל הוא השם. כן, היה להם נגיעה. כן. אזור הקדוש אומר שהיה להם נגיעה בדבר. נסיים רק בדבר אחד. הגיע הזמן כבר תפילת ערבית. נסיים רק בדבר אחד.
מה שהוא אומר, גם בי תנף השם בגללכם, לאמור גם אתה לא תבוא שם. האומנם זה בגללם? בעקיפין זה בגללם. לא ישירות. אבל מכיוון שהתחלף דור, עברו 40 שנה. אז משה רבנו כבר באמת לא מתאים לדור החדש. וכיוון שהוא לא מתאים, בהכרח הוא נכשל. דיברנו על זה כשהיינו בפרשת חוקת, שהחטא של משה רבנו נובע מהנתק בינו לבין הדור. הדור נמצא כבר במקום אחר, זה דור הבנים, זה דור אחר. משה נמצא במקום אחר. לכן יוצא מצב שהוא מכה בסלע במקום לדבר אליו, מכה על הסלע פעמיים, כועס על עם ישראל. כל החטאים הללו נובעים מתוך זה שבגלל חטא המרגלים עברו 40 שנה, ובגלל שעברו 40 שנה התחלף דור, זה כבר לא דור שמתאים להנהגתו של משה רבנו.
אז אם כן, אנחנו רואים כיצד התורה, דברי תורה עניים במקום אחד והשני במקום אחר. בכל מקום התורה מביאה את החלק המשמעותי והרלוונטי לענייננו. ולענייננו, אנחנו רואים פה בספר דברים את דברי התוכחה, שמוכיחים מישהו, אז התשובה הלא נכונה זה להגיד, כן, אבל זה בגללו ובגללה ובגללם. התשובה הנכונה היא שאדם יעשה תשובה. זאת התשובה, דברי תוכחה. רבי חנניה בן עקשיה אומר: רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך בלהם תורה ומצוות, שנאמר אדוני חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.