בלוג

ברשות מורי ורבותיי, דברי התורה לעילוי נשמת שעיין בת רחל וגם יונה יונה בת סעדיה ורחל. אז היום בערב פקודת שנתה של ג'אינה בת רחל.

אם כן, אנחנו עומדים בפתיחת פרשת דברים. תמיד, בכל שנה, פרשת דברים סמוכה לתשעה באב. קל לארגן את זה, כי יש לפני כן את מטות מסעי. אז אם חסרה שבת, עושים מטות מסעי מחוברים, כמו שיש השנה. אם יש עוד שבוע, אז מחלקים מטות שבת אחת, מסעי שבת אחת, העיקר שתמיד פרשת דברים תהיה סמוכה לתשעה באב.

למה זה כל כך חשוב? קודם כל פרשת דברים זה דברי מוסר של משה רבנו לעם ישראל. הוא מתחיל נאום לפני מותו, ובנאום הפרידה הוא לא מחניף להם. הרבה פעמים בנאום פרידה, בוא נסיים יפה, בוא נגיד כמה דברים. נגיד אתה נפרד עכשיו מאיזה בוס בעבודה, או מפקד בצבא, או לא משנה מי, סתם איזה עובד, או איזה מורה בבית ספר, ויכול להיות שהיית ממש לא מרוצה ממנו. אז עכשיו בנאום פרידה, אתה עכשיו תגיד דברים? (קולות רקע: כמו יעקב שאמר...) שמחנו להיות איתך, בהצלחה בהמשך, זהו.

לא, משה רבנו לא מחליק. משה רבנו מוכיח אותם. משה רבנו בא ונותן להם בראש. והעניין הזה של דברי מוסר מתאים מאוד לימי בין המצרים. כי ימי בין המצרים זה לא סתם זיכרון היסטורי של העבר. פעם היה קשה, ולכן היום אנחנו מתאבלים. זה הבנה שכל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו, כאילו חרב בימיו. כלומר, שאם בימינו עוד לא נבנה בית המקדש, המשמעות הייתה שעוד לא תיקנו את החטאים של אז, ולכן אם היה היום בית מקדש, הוא היה היום חרב בעוונותינו.

ולכן הדבר הזה הוא בעצמו נותן לנו התעוררות מוסרית מאוד מאוד גדולה. טוב, זה אנחנו יכולים לראות, זה לא איזה חידוש גדול. אנחנו יודעים שבית המקדש השני חרב על שנאת חינם, ושנאת חינם לא צריך הרבה להתאמץ. צריך פשוט להציץ החוצה, את השער רואה שנאת חינם בכל מיני מקומות, אתה יודע שעוד לא תיקנו את הדבר הזה. (קול רקע: תראה את ערוץ 12, אתה יודע ש...) זה כבר התרחקת, הרחקת לכת. ללכת עד שמה, לפתוח את זה. (קול רקע: עד כבירה) (קול רקע: הוא מאשים אותם) הוא מאשים את עם ישראל ב (קול רקע: הם אומרים...) נכון, לא, לא נדבר על זה היום, אבל הוא מאשים אותם באופן כללי. הם אמרים: "הייתם עם השם מיום דעתי אתכם".

אז זה סיבה אחת שפרשת דברים זה דברי מוסר, ודברי מוסר מתאימים תמיד לימים האלה של ימי בין המצרים, של הימים. פרשת דברים זה כבר ממש תמיד בתוך תשעת הימים, בתוך חודש אב. זה מתחיל את השבוע שחל בו תשעה באב. זמן טוב להתעוררות ולדברי מוסר.

אבל יש פה דבר נוסף. בשבת בשבוע הזה אנחנו קוראים שלוש בשלוש הזדמנויות שונות את המילה "איכה". בפרשת דברים עצמה נאמר: "איכה אשא לבדי תורחכם ומשאכם וריבכם". משה רבנו משתמש פעם אחת בתורה במילה הזאת איכה, וזה פרשת דברים. גם בהפטרה אנחנו קוראים: "איכה היתה לזונה קריה נאמנה, מלאת משפט צדק ילין בה ואתה מרצחים". זו הפעם השנייה, בהפטרה של פרשת השבוע של פרשת דברים. הפעם השלישית היא כמובן במגילת איכה, שהיא נקראת על שם המילה הזו, ושם יש שוב ושוב, כמה וכמה פעמים את הביטוי "איכה". מתחיל: "איכה ישבה בדד העיר רבתי עם". ממשיך בפרק ב': "איכה יעיב באפו השם את בת ציון השליך משמים ארץ תפארת ישראל". ממשיך בפרק רביעי: "איכה יועם זהב ישנא הכתם הטוב". וגם: "בני ציון היקרים המסולאים בפז, איכה נחשבו לנבלי חרס מעשה ידי יוצר".

חז"ל מתייחסים לחזרה הזו ואומרים במדרש איכה רבה: "שלושה נתנבאו בלשון איכה". אז אלה הפעמים היחידות בתנ"ך כולו שכתובה המילה "איכה". לא מופיע במקומות אחרים. ואת כולם אנחנו מזכירים תוך שבוע אחד. אומר המדרש: "שלושה נתנבאו בלשון איכה: משה, ישעיה וירמיה". את משה אנחנו קוראים בפרשה, ישעיה בהפטרה, ירמיה בתשעה באב במגילת איכה.

אמר רבי לוי: "משל למטרונה". מטרונה זו אישה חשובה, אישה עשירה. משל למטרונה שהיו לה שלושה שושבינין. אחד ראה אותה בשלוותה, ואחד ראה אותה בפחזותה, כלומר שהיתה פוחזת וחוטאת, ואחד ראה אותה בניבולה, בקלקול שלה ובעונש שקיבלה. כך משה ראה את ישראל בכבודם ושלוותם. אמר: "איכה אשא לבדי". ישעיה ראה אותם בפחזותם, בחטם, ואמר: "איכה היתה לזונה קריה נאמנה". איך העיר שהיתה בעבר קריה נאמנה הפכה להתנהג כמו אישה זונה שבגודת בבעלה, עם ישראל בוגד בריבונו של עולם.

ירמיה ראה אותם בניבולם ואמר: "איכה ישבה בדד". מה זה בעצם המילה הזאת "איכה"? (קול רקע: בעיקרון זה איך) בעיקרון, זה איך. איך קרה דבר כזה? (קול רקע: מתחבר לרגש) מתחבר ל...? (קול רקע: מיתנהגת ופחד) אצל משה זה עוד לא אבל. אצל משה זה קושי. (קול רקע: בהכנת...) כן. "איכה אשא לבדי תורחכם ומשאכם וריבכם". הוא לא מתאבל, אבל הוא אומר: איך אפשר? אני בן אדם אחד, איך אני יכול לשאת לבד את כל ה... זה בהחלט גם ביקורת, כי אתם כל הזמן רבים ומטריחים. אז איך אשא לבדי?

אבל בדרך כלל בתורה כתוב את המילה "איך". פה "איכה". אז אפשר להבין את זה במובן של אריכות. כלומר, לוקחים את אותה מילה, מאריכים אותה. למשל, יש הרבה פעמים בתנ"ך, למשל, במקום שב, כתוב שיעקב אומר ליצחק: "קומנה שבה". במקום "קומנה שב ואכול", "קומנה שבה ואוכלה מציידי". כאשר הוא מביא לו את המאכלים לקבל את הברכות. אז יש פעמים כאלה שהתורה מוסיפה ה'. אבל בדרך כלל זה לשון בקשה, כמו פה. "קומנה שבה ואוכלה". או שיעקב אומר לעשו: "נסעה ונלכה". במקום "נסע ונלך". אז זה לשון בקשה, זה הצעה. פה זה לא קשור להצעה או לבקשה.

אז לכן המדרש מבאר ש"איכה" זה בעצם חיבור של שתי מילים: "אי" "כו". כמו למשל בהרבה מילות שאלה, אנחנו שואלים למשל: "איזה". "איזה" פירושו, "אי" זה כמו מהו. מהו הדבר שעליו נאמר "זה"? אני שואל "איזה ספר"? יש פה הרבה ספרים. "איזה" זה כמו איפה? איפה הספר שעליו נגיד "זה הספר"? או למשל, אם אני שואל "איפה"? אז זה איפה המקום שנגיד עליו "פה"? "אי" "פה". וגם המילה "איכה" היא בעצם "אי" "כו". מהו הדבר? מהי הדרך שעליה נגיד "כו", כך זה קרה? ולכן המילה "איכה" רומזת גם למילה "כו". וחז"ל אומרים ש בדרך כלל הנביאים התנבאו באמירת "כו אמר השם". ו"אי כו" זה גם רומז לאובדן הנבואה, אובדן ההתגלות האלוקית. איפה "כו אמר השם"? הקדוש ברוך הוא התנבא אלינו, ואנחנו לא הקשבנו לדבריו. ולכן ה"איכה", ה"אי כו", איפה הנבואה האלוקית של "כו אמר השם", הופך להיות ללשון "איכה".

כך מופיע בזוהר הקדוש שבזמן החורבן כתוב במגילת איכה: "השיב אחור ימינו מפני אויב". מה הכוונה "השיב אחור ימינו"? בדרך כלל כוס של ברכה מחזיקים ביד ימין. כוס של קידוש, כוס של ברית, כוס של חופה, מחזיקים ביד ימין. והקדוש ברוך הוא השיב אחור ימינו. את הכוס של ברכה הוא בעצם מרחיק. וזה בעצם הברכה האלוקית שעליה אנחנו אומרים "אי כו".

המדרש אומר דבר נוסף על המילה הזאת "איכה". והמדרש מחבר את זה למילה דומה, בעלת אותם אותיות אבל בצליל אחר. איזה עוד מילה באותם אותיות? א', י', כ', ה'. "אייכה". אומר המדרש, זה מופיע גם כן בפתיחה של איכה רבה: אמר הקדוש ברוך הוא: "אדם הראשון הכנסתי אותו לגן עדן וציוויתי" – ציוויתי אותו שלא לאכול מעץ הדעת – "והוא עבר על ציוויי. ודנתי אותו בגירושין ובשילוחים", שכתוב: "ויגרש השם" "וישלח השם". "וכוננתי עליו 'איכה'". איפה רואים שהקדוש ברוך הוא כונן "איכה" על אדם הראשון? שנאמר: "ויאמר לו אייכה". "איכה" כתיב.

מה המדרש רומז לנו בכך שהוא מקשר את המילה איכה ל"אייכה"? כי כש הקדוש ברוך הוא אומר לאדם הראשון "אייכה"? מה זה "אייכה"? אתה לא יודע איפה הוא? אז רש"י אומר: "לפתוח עמו בדברים". מה זה סמול טוק? מה זה לפתוח עמו בדברים? אז לכן, על פי המדרש הזה יש פה רובד נוסף. שכאשר הקדוש ברוך הוא אומר לאדם "אייכה", זה בעצם קינה. "איפה אתה"? תסתכל על עצמך איפה אתה נמצא. איך אתה לא מצטער? איך אתה לא אוכל את עצמך על המקום שבו אתה נמצא? האמירה הזאת "אייכה" היא שאלה מהדהדת. שאלה שצריכה לעורר כל אחד ואחד מאיתנו. (קול רקע: איפה אתה?) רגע, איפה אני? פה רציתי להיות? זה המקום לא במובן הפיזי. (קול רקע: וחתת לבב) כן. רגע, איפה, איפה אני? איפה האני האמיתי?

יש פסקה של הרב קוק בספר אורות הקודש שהוא אומר שחלק מהחטא של האדם זה שהוא לא ידע לענות על שאלת האייכה. איפה האני העצמי שלך? מה האני הפנימי? האני זה לא היצרים. מה הרצון האמיתי שלך? יצר זה חשק חיצוני. אבל מה הרצון הפנימי? מה אתה באמת רוצה? תחשוב רגע איזה מין אדם אתה רוצה להיות. איזה מין משפחה אתה רוצה שתהיה לך. איזה מין אווירה אתה רוצה שתהיה סביבך. איזה חיים אתה רוצה לחיות. איך אתה רוצה להגיע לעולם הבא? והשאלות האלה, השאלות הנוקבות האלה, זה השאלות שהם מחזירות את האדם אל עצמיותו, אל האני האמיתי שלו, שזה השליחות האמיתית שבשבילה הוא נברא. וכך הופך הקינה איכה, סליחה, הקינה איכה יכולה על ידי שאלת אייכה, על ידי שאלה מוסרית הזאת, יכולה לעורר את האדם לתשובה ולהחזיר אותו ל "כו אמר השם", להחזיר אותו אל קרבת אלוקים ולדברי הנבואה. (קול רקע: שאלה)

(קול רקע: למה בגלל חטאים לשבירת תורתך חרבת בית המקדש?) (קול רקע: למה השם לא העניש את עם ישראל בחרבת בית המקדש?) (קול רקע: הוא יכול להעניש אותם ב-ב-ב-הרבה דרכים. אבל למה חרבת בית המקדש?) (קול רקע: זה היה כפרה, אה, אה, אה, עניין) קודם כל, קודם כל באמת חז"ל דורשים על זה שכתוב: "מזמור לאסף אלוהים באו גויים בנחלתך, טמאו היכל קודשך, שמו את ירושלים לעיים". בזמן החורבן שירושלים חרבה, שמו את ירושלים לעיי חורבות, אומר אסף: "מזמור לאסף". שואלים חז"ל: מזמור? קינה לאסף הוא היה צריך להגיד. עונה הגמרא: למה מזמור? שקילה חמתו בעצים ואבנים ולא הוי בשר ודם. יותר טוב שהקדוש ברוך הוא מחריב את ביתו ולא חלילה מחריב את עם ישראל.

אבל יש בזה דבר נוסף. מלכתחילה נתן הקדוש ברוך הוא את המשכן וקרא לו משכן לומר: "הוא משכון". כלומר, כמו שהלוואה, אדם נותן משכון. אם לא יהיה לי לשלם, אז תיקח את המשכון. מראש המקדש נקרא משכן ו"שכנתי בתוכם". ואם אתם לא תהיו ראויים, במקום להרוג אתכם, אני פשוט אקח את שכינתי, וממילא כאשר הקדוש ברוך הוא עוזב את בית המקדש, אז בית המקדש אין לו קיום בלי השכינה. כמו שאמרו חז"ל לטיטוס, "בית חרו וחרבת". המקדש כבר היה חרב. זה רק היה קליפה חיצונית שבאת ושרפת. אבל ברגע שהקדוש ברוך הוא מסלק שכינתו, ממילא אין קיום לבית המקדש. (קול רקע: הוא צריך להתפלל בתנאי) נכון. (קול רקע: נכון) (קול רקע: לא שמעתי?) הקדושה נשארה. "והשמותי את מקדשיכם" – קדושתם אף כשהם שוממים. אבל אנחנו מתפללים כל יום: "ותחזנה עינינו בשובך לציון ברחמים". אנחנו מתפללים שהקדוש ברוך הוא ישוב וישרא שכינתו בגלוי במקום המקדש. רבי חנניה בן עקשיה אומר: רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך ריבה להם תורה ומצוות שנאמר: "יחפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר