בלוג

ערב טוב, ברשות מוריי ורבותיי.
דברי התורה והברכות לעילוי נשמת בג'את בת כוכר, שכאן זו האזכרה של 12 חודש לפקודת שנתה.

אני רוצה קודם כל לפתוח, רוצה לפתוח קודם כל בברכה למשפחה. באמת גם פה הסעודה, סעודה כיד המלך. לא חסכתם לא מאמץ, לא בעלויות, לא בהתייחסות, ובאמת עשיתם פה כיד המלך. מבחינתנו, כבית הכנסת, מבחינתנו זאת זכות גדולה שעשיתם את זה דווקא איתנו כאן. זכינו.

(00:40) ובעיקר בגלל שהנציג שלכם, של המשפחה, הנציג שלכם אצלנו, ניסן, הוא אחד מהחברים האהובים והיקרים כאן בבית הכנסת. הוא גם הכהן שלנו, הכהן העיקרי שלנו, שמברך אותנו באהבה, שם עלינו את שם השם ושמו את שמי על בני ישראל, ואני אברכם. וגם באמת, ניסן ורעייתו וכל המשפחה, באמת משפחה מאוד מאוד משמעותית אצלנו בקהילה. ומבחינתנו זו זכות שכל האחים, האחיות, כל המשפחה המורחבת, באתם אלינו, לבית הכנסת שלנו, לציין כאן את האזכרה לאמא היקרה שעכשיו 12 חודש לפטירתה.

(01:27) ואני רוצה לברך אתכם. מי שברך אבותינו אברהם יצחק ויעקב, יוסף משה אהרן דוד ושלמה, שרה רבקה רחל ולאה, הוא יברך וישמור וינצור את כל המשפחה היקרה. מלכא דעלמא יברך יתכון ויזכה אתכם, אתכם ואת כל בני ביתכם, ואת כל מי שבא כאן לעילוי נשמת המנוחה. הקדוש ברוך הוא יצליח דרככם בשפע ברכה והצלחה, פרנסה טובה, אושר וכבוד, בריאות ושמחה ונחת, מהאישה, מהילדים, מכל המשפחה, מהבעל גם נחת, לנשים. וימלא כל משאלות לבכם לטובה וכן יהי רצון ונאמר אמן.

(02:03) בדברי תורה שבין מנחה לערבית, דיברנו על ההשוואה בין בלעם הרשע לבין משה רבנו. זה נביא לעם ישראל, זה נביא לאומות העולם. אבל יש עוד אדם אחד שחז"ל עורכים השוואה בין בלעם הרשע לבינו. אומרת המשנה בפרקי אבות: "מי שיש בו שלושה דברים האלו, הוא מתלמידיו של אברהם אבינו. ומי שיש בו שלושה דברים אחרים, הוא מתלמידיו של בלעם הרשע."

(02:31) ממש מבחינת המידות, לא מבחינת הנבואה. מבחינת עוצמת הנבואה משווים אותו למשה רבנו, אבל מבחינת המידות, בניגודיות מאוד חזקה, מצד אחד אברהם אבינו, מצד שני בלעם הרשע. במה?

(02:48) אומרת המשנה בפרקי אבות, אברהם אבינו היה בו עין טובה, ונפש שפלה, ורוח נמוכה. כלומר, היה בו עין טובה. עין טובה, אנחנו יודעים מה זה, להסתכל בעין טובה על כל דבר. אפילו על סדום אברהם אבינו מסתכל בעין טובה, אולי יש פה עשרה צדיקים. בוא נציל, בוא נחפש את הנקודה הטובה בכל מקום ואפילו בסדום. עין טובה.

(03:15) הנקודה השנייה - ענווה. נפש שפלה. אומר אברהם אבינו: "ואנוכי עפר ואפר". הוא לא מהסס לדבר עם הקדוש ברוך הוא וגם להתווכח איתו על סדום, אבל הוא אומר, אני מתנצל בכלל שאני מדבר, מי אני? אנוכי עפר ואפר. בעל ענווה.
והדבר השלישי, רוח נמוכה - הסתפקות במועט. הקדוש ברוך הוא אומר לו: אני אתן לך, שכרך הרבה מאוד. אומר לו, השם אלוקים, מה תיתן לי ואנוכי הולך ערירי? אני בשביל עצמי, להנות בעולם הזה, זה לא מעניין. מה שאני רוצה זה בן. בשביל מה? שיהיה לי למי להעביר את הדרך. "כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך השם לעשות צדקה ומשפט".

(04:05) הדבר הזה שאנחנו נמצאים בו עכשיו במיוחד, של אזכרה לעילוי נשמת האמא או הסבתא, אז זה גם כן, חז"ל אומרים: "ברא מזכה אבא". הבן מזכה את האבא, וכמובן את האמא. וכל הדברים שהצאצאים והמשפחה עושים לעילוי נשמה, זה זכות לנפטרת בגלל שזה המשך הדרך. ממשיכים את השושלת. יש את השרשרת, כל דור נוסף הוא עוד חוליה בשרשרת שאיננה מתנתקת. והדבר הזה הוא עוצמה מאוד מאוד חזקה. אז זה מה שאברהם אבינו אומר: בשבילי? מה אני צריך שכר? אני צריך עושר? היה לו, הקדוש ברוך הוא זיכה אותו, כסף וזהב, ועבדים ושפחות, גמלים וחמורים עד בלי די. אבל זה לא מה שמעניין אותו. מה שמעניין אותו זה להעביר את הדרך הלאה. הוא מסתפק במועט. אז זה עין טובה, רוח נמוכה ונפש שפלה.

(04:57) לעומת זאת בלעם הרשע, יש לו עין רעה. כל דבר הוא מחפש להסתכל על הרע. איך הוא מקלל? איך בלעם קילל אנשים? הוא לא סתם היה אומר, מקלל שיהיה לו רע. אלא היה מחפש את נקודות החולשה. היה לו עין רעה. הוא היה יודע להתבונן על בן אדם או על עם, למצוא את נקודת התורפה. ימח שמו של בלעם הרשע. גם אצל עם ישראל בסוף הוא מצא נקודת תורפה. בסוף פרשת השבוע, הכשיל אותם עם בנות מואב. זו הייתה עצת בלעם. אבל זה היה מומחיותו, למצוא נקודות תורפה. להסתכל בעין רעה.

(05:36) נקודה שנייה, רוח גבוהה. הוא בעל גאווה. תראו איזה תיאורים הוא מתאר על עצמו בפרשה: "יודע דעת עליון", "שומע אמרי אל", "מחזה ש-די יחזה". הוא כל הזמן מתפאר בעוצמה של הנבואה שלו. משה רבנו אף פעם אתה לא שומע אותו מתפאר. אתה שומע את הקדוש ברוך הוא משבח אותו. אומר הקדוש ברוך הוא: "לא כן עבדי משה", "פה אל פה אדבר בו". משה לא, אף פעם לא צריך להגיד. משה הוא בעל ענווה. בלעם בעל גאווה.
והדבר האחרון, שבלעם הוא בעל נפש רחבה. הוא תאב בצע. לכן הוא אומר: "אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב". כי זה מה שהוא בעצם מצפה לקבל. הוא רוצה לקבל בית מלא כסף וזהב.

(06:24) זאת אומרת, אנחנו רואים את האנטי-תזה בין אברהם אבינו לבין בלעם הרשע. אבל זה לא רק שזה שתי דמויות שהן אנטי-תזה. המשנה אומרת: "כל מי שיש בו שלושה דברים האלה, הוא מתלמידיו של אברהם אבינו". לא רק בנו של אברהם אבינו. כולנו בני אברהם, יצחק ויעקב. אבל מי שממשיך את הדרך הזאת הוא תלמידו של אברהם אבינו. ומי שיש בו את שלושת הדברים האחרים, הוא מתלמידיו של בלעם הרשע. מה הכוונה תלמידיו של בלעם הרשע?
מוריי ורבותיי, כמו שלאברהם אבינו הוא מנחה דרך ונותב דרך לרבים, גם לבלעם הרשע יש לו תלמידים. גם היום יש לו תלמידים. גם היום יש אנשים שאומרים את זה, לא בתור איזה חולשה. אומרים בצורה ממש אידיאלית. צריך תמיד להסתכל על הרע. צריך תמיד נהנתנות, לשאוף לכמה שיותר עושר, כמה שיותר רווח, אל תספור אף בן אדם, תשים את עצמך במרכז. שזה באמת באמת זה עיוות מוסרי נורא. אבל אנשים לא מתביישים להגיד את הדבר הזה. לא מעניין אותנו. אנחנו, אנחנו העיקר. תדאג קודם כל לעצמך. אל תסמוך על אף אחד, אל תתחשב באף אחד. האמירות האלה הן אמירות של תלמידיו של בלעם הרשע.

(07:53) והדבר הזה מטיל עלינו המון המון אחריות. אנחנו רואים גם המון המון, מעבר למידות האלה, רואים בפרשה כמה וכמה דברים שמקבילים. למשל, "ויחבוש את חמורו" אצל אברהם אבינו כשהוא הולך לאן? לעקדה. ו"ויחבוש את אתונו", כאשר בלעם הולך לקלל את ישראל חלילה. אומרים חז"ל, "האהבה מקלקלת את השורה והשנאה מקלקלת את השורה". גם אברהם וגם בלעם, אנשים בעלי מעמד, בעלי חשיבות, זה לא בכבודם לבוא ולחבוש את האתון או את החמור. אבל מרוב אהבה, מרוב אכפתיות, הוא בא ועושה את זה בעצמו. הוא לא מבקש, יש לו לאברהם נערים, הוא עשיר מופלג. הוא גם לוקח איתו שני נערים. לא, הוא חובש את האתון, את החמור בעצמו. למה? הקדוש ברוך הוא ציווה אותי, אני מרוב אהבה יעשה את זה בעצמי, אני שמח לעשות את המצווה בעצמי. לעומת זאת בלעם, שמח לעשות את העבירה בעצמו.

(08:50) הדבר הזה אנחנו רואים עד כמה ההשוואה הזאת, כאשר אדם יכול להיות לטובה, לעומת אדם שלוקח את כל הכוחות שלו לרעה. ואיפה עובר הגבול? אברהם אבינו באיזשהו שלב רואה את המקום מרחוק. רואה את בית המקדש, לא את בית המקדש, את הר המוריה. וחז"ל אומרים שהוא ראה ענן קשור עליו, הבין שזה המקום. אומר אברהם לנעריו: "שבו לכם פה עם החמור. ואני והנער נלכה עד כה". את החמור הוא משאיר פה. אברהם אבינו לא תלוי בחמור. הוא חובש את החמור כדי להגיע כמה שיותר מהר. אבל הוא לא תלוי בחמור. החמור מסמל את החומריות. אברהם אבינו לא תלוי בחומריות. הוא מתעלה מעל החומריות.
לעומת זאת בלעם, הרי המלאך עומד לנגדו והוא לא רואה אותו. בהתחלה האתון עוברת בדרך צד. אחר כך האתון נלחצת אל הקיר. אחר כך היא עוצרת, כי המלאך חוסם אותה. אז היא עוצרת. בלעם מתעצבן ומכה אותה. מה אתה מכה? אתה חושב שהיא לא בסדר? תזרוק אותה, תמשיך ברגל. מה, אתה תלוי בה? בלעם תלוי באתונו. כי אברהם אבינו, בגלל שהוא לא למען עצמו, הוא למען הקדוש ברוך הוא, אז הוא לא תלוי בחומריות. בלעם, כל מה שמניע אותו זה החומריות.

(10:08) בעזרת השם שנזכה להיות מתלמידיו של אברהם אבינו, ללכת בדרך הזו של ענווה, של עין טובה ושל הסתפקות במועט. ודווקא על ידי הדברים האלה, הקדוש ברוך הוא יעניק לנו שפע ברכה עד בלי די. אמן.