בלוג

שיעור א
----------
בפרשת בלק אנחנו פוגשים את דמותו של בלעם. ובלעם הוא סוג של מפלצת מוזרה: נביא באומות העולם. בעיקרון אין מציאות כזאת. בכל ההיסטוריה לא היה דבר כזה, נביא שמנבא, נביא גוי. הקדוש ברוך הוא מדבר עם גוי. אין מציאות כזאת. מאז שנבחר עם ישראל, לא זכה אף אדם מעולם לנבואה, חוץ מעם ישראל, מלבד בלעם.
אבל לא רק שבלעם היה נביא, חז"ל אומרים שהנבואה שלו הייתה עוצמתית במיוחד. חז"ל משווים את בלעם למשה רבנו. משה רבנו, אבי כל הנביאים. על משה רבנו נאמר בסוף התורה, בדברים פרק ל"ד: "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה". לא קם נביא עוד בישראל כמשה. אומר המדרש: בישראל לא קם, אבל באומות העולם קם נביא כמשה. מי הוא? בלעם הרשע.
וכמובן, השאלה היא שאלה חזקה מאוד. איך ייתכן שהקדוש ברוך הוא לא סתם נותן נבואה לגוי, אלא נבואה ברמה כל כך עוצמתית כמו משה רבנו? למה הוא זיכה אותו? הרי הוא לא ראוי, הוא היה רשע, רודף בצע. למה זוכה בלעם לכזאת נבואה?
אומר המדרש: "לא הניח הקדוש ברוך הוא פתחון פה לאומות העולם". אילו לא היה נותן להם את בלעם הנביא, היו אומרים אומות העולם: "ריבונו של עולם, אתה ריחקתנו. אתה ריחקת אותנו מקיום רצון השם". שהרי, אילו נתת לנו נביאים כמו שנתת לישראל, היינו שומעים בקולם.
מה עשה הקדוש ברוך הוא? כשם שהעמיד מלכים וחכמים ונביאים מישראל, כך העמיד מלכים וחכמים ונביאים מאומות העולם. גם מלכים: נבוכדנצר למשל, או נבוכדנצר כפי שהוא נקרא במלכים, שולט על כל העולם כולו מפה ועד סופו, ומה הוא עושה? רק משתלט על כל העולם, מחריב את כל המדינות. חכמים, גם כן, נתן חכמה לשלמה, נתן חכמה להמן. שלמה מחכים את העולם כולו, והמן משתמש בעורמתו כדי להשמיד אומה שלמה. וגם נבואה: נתן נבואה למשה. משה משתמש בנבואתו בענווה עצומה כדי להביא תורה לעולם. נתן נבואה לבלעם, בלעם משתמש בנבואתו כדי לנסות לקלל ולהשמיד אומה שלמה. אלה הם דברי המדרש, זה במדרש תנחומא על הפרשה.
אבל נשאלת השאלה: עדיין צריך להבין את המדרש. עדיין אומות העולם יכולות לטעון, "ריבונו של עולם, אתה ריחקתנו". לעם ישראל נתת נביא צדיק, אז הוא החזיר אותם בתשובה, הוא הוכיח אותם, הוא מלמד אותם תורה, נותן להם חכמה בינה ודעת. לנו, אומות העולם, נתת נביא רשע, את בלעם הרשע. אז מה החכמה? הרי מה הטענה של המדרש? הטענה היא שהקדוש ברוך הוא נותן סיכוי, נותן צ'אנס לאומות העולם, מראה להם הנה, נתתי לכם נביא, ולא לקחתם את זה לכיוון טוב. יגידו אומות העולם, אנחנו לא אשמים. איזה מין נביא הבאת לנו? נביא על הפנים, נביא רשע הבאת לנו, אז מה החכמה?
התשובה היא שזה בדיוק הנקודה. הקדוש ברוך הוא, זה לא שהוא מנסה להראות להם, הנה אולי ניתן לכם את משה. מראה הקדוש ברוך הוא לאומות העולם: אתם צריכים להבין שנבואה זה כוח אדיר. נבואה זה דבר חזק מאוד. הנה תראו, כאשר אני נותן כוח חזק למי שראוי, למשה רבנו, באופן טבעי משה רבנו לוקח את זה לטובה. אבל כאשר אני נותן נבואה לגוי שאיננו מתאים להשתמש בה, וכל גוי איננו מתאים להשתמש בה, אז הכוח הזה עצמו משחית.
כאשר יש לאדם הרבה כוח בידיים, אז זאת שאלה גדולה. יש משפט כזה שאומרים: עם כוח גדול באה אחריות גדולה. כשאדם יש לו הרבה כוח, אז זה תלוי למה הוא משתמש בזה. לאחרונה התארח בישראל, לא זוכר את שמו, הבן אדם שפיתח את כל הנושא של הבינה המלאכותית, של ה-AI. והוא בעצמו יהודי, התארח בישראל. והוא אמר, הוא נפגש גם עם ראש הממשלה, גם עם כל מיני ראשי חברות במשק, ואמר להם, תקשיבו, אני מרגיש היום שהנושא הזה של הבינה המלאכותית, יצרתי פצצת אטום ואני לא יודע להשתמש בה. זה משהו, הבינה המלאכותית, כך הוא אומר, זה משהו עם המון כוח. נתת למחשב המון כוח. הוא יכול ללמוד המון דברים, יכול לעשות המון דברים. לא יודע איך להשתלט על זה.
הרבה פעמים, העולם, הטכנולוגיה שהעולם מפתח, היא מגיעה לפני שהעולם בשל לדעת איך להשתמש בה. ברור שפצצת אטום אנחנו לא ניתן לילד. גם לא נשק, וגם לא רכב. רכב זה דבר חיובי? בוודאי, למה לא? אני מניח שרבים מהקהל הגיעו גם לכאן ברכב. ובאופן כללי משתמשים ברכב להגיע ממקום למקום, בבטחה, במהירות. אבל כל אחד מבין שלשבת מאחרי ההגה צריך אחריות. אם אתה מושיב שמה ילד בן 10, אז זה סכנה גדולה, גם בשבילו וגם לסובבים אותו. זה ודאי.
ולכן, בעצם בזה שהקדוש ברוך הוא נותן נבואה לבלעם, זה לא שבלעם היה רשע באופן מיוחד ולכן זה לא חכמה שנתת... פשוט הוא קיבל נבואה, הוא קיבל כוח אדיר שלא מתאים לו. גוי איננו מתאים לנבואה. ולכן באופן טבעי, זה בדיוק מה שמראה הקדוש ברוך הוא לאומות העולם: כשאני נותן את הכוח הגדול הזה למי שראוי לו, משתמש בו לטובה. כאשר אני נותן את הכוח הגדול הזה לאדם שאיננו יהודי, שהוא לא מתאים לכוח הזה, אז בעל כורחכם זה יגרם לרעה.
עד כדי כך הדבר הזה מדהים, שהמדרש אומר שיש בשלושה דברים משה רבנו גדול מבלעם, ובשלושה דברים בלעם יותר גדול ממשה. כך אומר המדרש, זה מופיע בספר "ספרי זוטא", פרק ז'. אומר המדרש כך: שלושה דברים משה גדול מבלעם. שמשה היה מדבר עם הקדוש ברוך הוא עומד, שנאמר: "ואתה פה עמוד עמדי". כך אומר הקדוש ברוך הוא למשה. עם ישראל, אחרי עשרת הדיברות, עם ישראל הולכים לאוהליהם, ואתה פה עמוד עמדי. משה רבנו עומד ומדבר עם הקדוש ברוך הוא. בלעם, כאשר הנבואה מתגלה אליו, הוא לא מסוגל לעמוד. כתוב אצלנו בפרשה: "נופל וגלוי עיניים". כאשר מתגלה אליו הנבואה, הוא רואה לנגד עיניו את מחזות הנבואה, נופל וגלוי עיניים. הוא לא מסוגל לעמוד. בזה משה רבנו גדול יותר מבלעם.
הדבר השני, משה היה מדבר עמו פה אל פה, שנאמר "פה אל פה אדבר בו". ובבלעם כתיב: "נאום שומע אמרי אל". יש הבדל בין שומע לבין פה אל פה. פה אל פה זה כמו פנים בפנים. אתה כמו בן אדם מדבר עם חברו. אז הוא עומד, מדבר, רואה. בלעם רק שומע קול. שומע אמרי אל, הוא לא רואה מראה. אז זה הבדל שני שמשה גדול מבלעם.
הבדל שלישי, שמשה היה מדבר איתו לא בחידות. "ולא בחידות, ותמונת השם יביט". ואצל בלעם כתוב: "וישא משלו ויאמר", רק במשלים. כל הנבואות של בלעם בפרשה, זה הכל משפטים כאלה מאוד מאוד יפים, המון ברכות, אבל זה הכל משלים. אז אלה שלושה דברים שמשה רבנו גדול מבלעם.
אבל למרבה ההפתעה, המדרש מביא גם שיש שלושה דברים שבלעם גדול ממשה. דברים מוזרים מאוד. המדרש אומר כך: משה לא היה יודע מי מדבר עמו. בלעם יודע מי מדבר עמו. זה מפתיע מאוד. מה זאת אומרת, משה לא יודע מי מדבר איתו? הוא לא יודע שזה השם מדבר איתו? מה הוא חושב שזה? בוודאי שהוא יודע שזה השם. ננסה תכף להסביר את הדברים. אבל זה ביטוי מאוד מוזר. איך אנחנו יודעים שבלעם יודע מי מדבר איתו? שכתוב בפרשה: "נאום שומע אמרי אל, אשר מחזה שדי יחזה". אז מופיעים פה שני שמות: שם "אל", שם "שדי", שמותיו של הקדוש ברוך הוא. אז הנה, בלעם יודע עם מי הוא מדבר. בסדר. מה, משה לא יודע עם מי הוא מדבר? זה פלא עצום להגיד את זה. אז מה הכוונה? תכף נסביר.
דבר שני, אומר המדרש, משה לא היה יודע מתי הקדוש ברוך הוא ידבר איתו. בלעם היה יודע מתי הקדוש ברוך הוא ידבר איתו. דבר שלישי, משה לא היה מדבר עם הקדוש ברוך הוא בכל שעה שירצה. בלעם היה מדבר עם הקדוש ברוך הוא בכל שעה שירצה.
עכשיו, זה נורא מוזר. הייתכן? מה, בלעם, נבואתו גדולה ממשה רבנו? בעיקר הדבר הראשון הוא מוזר. מה, משה לא יודע עם מי הוא מדבר? מסביר הרמב"ן שהכוונה היא כזאת. בלעם התייחס לנבואה, "הו, קיבלתי נבואה, איזה כוח אדיר". מה ישר הוא חושב? מה אני יכול להרוויח מזה? אז בלעם מוכר את הברכות, מוכר גם קללות. גם בפרשה שלנו בעצם הוא רוצה, "אם יתן לי בלק מלוא ביתו כסף וזהב", הוא רוצה לקבל הרבה כסף וזהב בעד הקללה. גם בפרשה הקודמת, אומנם שמו של בלעם לא הוזכר, אבל כתוב: "על כן יאמרו המושלים בואו חשבון". "המושלים" אומרים חז"ל, זה בלעם, שהוא אומר את משלו, "וישא משלו ויאמר", ושם מדובר על כך שסיחון מלך האמורי ביקש ממנו לקלל את מואב. וכך כאשר בלעם קילל את מואב, סיחון כבש את ארצו של מואב. על כל פנים, אומר הרמב"ן, בלעם הרשע, כאשר הוא מקבל נבואה הוא רק חושב מה אני יכול להרוויח? מה אני יכול לקבל מזה? וואו, קיבלתי נבואה, בוא נראה כמה כסף אני יכול לעשות מזה.
משל למה הדבר דומה: נניח היו, כן, זה קצת על דרך דברי האגדה, אני יודע מה, שפשפת איזה מנורה, יצא לך ג'יני. איזה שלוש משאלות אתה מבקש? אז ילד יגיד, אני אבקש מלא כסף. אדם, ככל שאדם יותר מבוגר, יותר גדול, יותר מעמיק, אז הוא יבקש דברים לא רק לטובת עצמו, ולא רק דברים חומריים. יבקש דברים הרבה יותר משמעותיים. יש הרבה יותר דברים עמוקים ומשמעותיים שאנחנו יכולים לבקש בעולם.
הקדוש ברוך הוא מתגלה לשלמה כאשר שלמה מולך על עם ישראל והוא נער צעיר. והקדוש ברוך הוא מתגלה אליו בלילה ואומר לו, "תבחר מה אתן לך. כסף וזהב, אריכות ימים, מה שאתה מבקש, יש לך בקשה אחת, תקבל". מה מבקש שלמה? הוא מבקש חכמה. אבל לא חכמה בשביל לעשות את המכה אחר כך בבורסה. לא חכמה בשביל לפתח איזה סטארט-אפ בהייטק. בשביל מה הוא מבקש חכמה? הוא אומר: "תן לי חכמה לשפוט את עמך הגדול הזה". יש לי אחריות גדולה על הכתפיים, אני נער, אני צעיר. נתת לי למלוך על עם ישראל, אני זקוק לחכמה בשביל זה, בשביל עם ישראל, לטובת עם ישראל.
אז יש כאלה שמקבלים כוח גדול, משתמשים בו לטובת עם ישראל, לטובת העולם. בלעם רק חושב מה אני יכול להרוויח מהדבר הזה. ולכן זה בדיוק כוונת המדרש בשלושת הדברים הללו שכביכול בלעם גדול ממשה. לכן נאמר שבלעם יודע מי מדבר עמו. מה הכוונה? מה, משה לא יודע מי מדבר איתו? הוא יודע שזה הקדוש ברוך הוא. הכוונה היא שהקדוש ברוך הוא מתגלה בכל מיני צורות. לפעמים הקדוש ברוך הוא מתגלה בתור רחום וחנון ורב חסד. לפעמים הוא מתגלה בתור אל קנא, פוקד עוון אבות על בנים. זאת אומרת, לפעמים מידת החסד, לפעמים מידת הדין. לפעמים הוא מתגלה בתור מלך נורא, לפעמים בתור אבא אהוב, לפעמים בתור בן זוג, כמו בשיר השירים, הדוד והרעיה. הקשר בינינו לבין הקדוש ברוך הוא יכול להתגלות בכל מיני צורות.
משה מתבטל כלפי הקדוש ברוך הוא ואומר: ריבונו של עולם, מה שאתה רואה לנכון להופיע בעולם. אם זה עכשיו אתה רואה לנכון להביא מידת הדין, אני מקבל. אתה רוצה להביא מידת החסד, אני אשמח. אתה רוצה ככה, אתה רוצה ככה, מה שאתה אומר, אני מקבל. לכן הוא לא יודע מי מדבר עמו, כלומר, הוא לא יודע איזו התגלות של הקדוש ברוך הוא תופיע אליו. לעומת זאת בלעם, הוא בא רק לפנות אל אותה מידה. הוא יודע דעת עליון. הוא יודע באיזה רגע הקדוש ברוך הוא כועס, כי "רגע באפו". הוא יודע בדיוק מתי הוא יכול לקלל, מתי הוא יכול זה, והוא בעצם רוצה כביכול להשתמש בכוחות הרוחניים בשביל עצמו. ולכן הוא יודע מי מדבר עמו, כלומר, הוא יודע לכוון שאני רוצה דווקא לפנות לקדוש ברוך הוא ברגע הזה שבו מידת הדין שולטת.
משה רבנו, הקדוש ברוך הוא לא מדבר איתו בכל זמן שהוא רוצה. כי לא הוא מוביל. משה רבנו אומר, ריבונו של עולם, אתה תדבר איתי מתי שאתה רוצה, לא מתי שאני בוחר. בלעם מנסה כביכול לתמרן את הקדוש ברוך הוא. עכשיו, כמובן שזה לא מצליח, "אשר ידבר אלוקים, אותו תשמור לדבר". בלעם לא יכול, "לא תאור את העם כי ברוך הוא". יש גבולות למה שהקדוש ברוך הוא נותן כוח לבלעם לעשות בעולם. אבל כל שלושת הדברים הללו: בלעם יודע מי מדבר איתו, כלומר, הוא מכוון דווקא לאיזה מידה מסוימת; הוא יודע מתי הקדוש ברוך הוא ידבר איתו, כי הוא בוחר את הרגע; והוא מדבר איתו מתי שהוא רוצה. ואילו משה רבנו, דווקא בגלל שהוא גדול מבלעם, אז הוא מתבטל, והוא בא בענווה, והוא אומר לריבונו של עולם, הכוח הזה של הנבואה הוא לא בשבילי, הוא לא בשביל עצמי, הוא לא איזה אינטרס פרטי. הוא לעשות רצון אביך שבשמיים. ולכן, גם אפילו הדברים הללו שבהם כביכול בלעם גדול ממשה, זה רק מראה את האחריות הגדולה של כוח הנבואה, ומהי הדרך הנכונה להתייחס אליו.
והדבר הזה, אומנם אנחנו היום אין לנו נבואה, אבל בוודאי הדבר הזה, העיקרון הזה, הוא נכון גם היום בשני מובנים. האחד, האחריות הגדולה שמוטלת עלינו. אנחנו עם ישראל. אנחנו בני אברהם יצחק ויעקב, בניו, בני בכוניו של הקדוש ברוך הוא. אחריות גדולה מוטלת עלינו. מה אנחנו עושים עם הכוח הגדול הזה שניתן לנו? לאן אנחנו מובילים את עם ישראל? לאן אנחנו מובילים את עצמנו, את המשפחה שלנו, את הקהילה שלנו? זו אחריות גדולה. וכמובן שהכל צריך להיות לעשות רצון בוראנו. "עשה רצונך כרצונו כדי שיעשה רצונו כרצונך". נאמר קדיש על ישראל ונעמוד לתפילת ערבית. רבי חנינא בן עקשיא אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר, "אדוני חפץ למען צדקו, יגדיל תורה ויאדיר".


שיעור א
-------

ערב טוב, ברשות מוריי ורבותיי. אנחנו קוראים בפרשת השבוע על בלעם, וחז"ל אומרים: "לא קם עוד נביא בישראל כמשה אשר ידעו השם פנים אל פנים". והפלא הגדול, חז"ל מדייקים בדבר: לא קם נביא עוד בישראל כמשה, אבל באומות העולם קם. ומי זה? בלעם. איך יכול להיות? [...] לא כמשה. כמשה רבנו. זה בכלל, תודה. זה שבכלל יש נביאים באומות העולם, זה בעצמה קושיה. אבל יותר מזה, כל הנביאים: ישעיהו, ירמיהו, יחזקאל, מלאכי, נחום, יונה, כל המלאכים, כל הנביאים, לא, הם לא כדמותו, לא כמדרגתו של משה רבנו. מי כן? בלעם, רשע. [...] כוסם, מכשף. איך, איך חז"ל אומרים שאדם כזה זוכה לנבואה כמו של משה רבנו? [...]
זה מה שאומר המדרש. אבל גם המדרש הזה צריך הבנה. בוא נקרא את המדרש. אומר המדרש, מופיע גם במדרש רבה, גם במדרש תנחומא על הפרשה, "זהו שאמר הכתוב: הצור תמים פועלו". מתי אנחנו מזכירים את הפסוק הזה "הצור תמים פועלו"? [...] בלוויה, בצידוק הדין. בצידוק הדין אנחנו אומרים: הצור תמים פועלו. אף על פי שיש מוות בעולם, למרות, אנחנו מאמינים שמה שעושה הקדוש ברוך הוא זה צדק, זה ישר ואמיתי. אומר המדרש, הצור תמים פועלו, שלא הניח הקדוש ברוך הוא פתחון פה לאומות העולם, שלא יאמרו: "אתה ריחקתנו, לא נתת לנו נביאים כמו שנתת לישראל בעולם הזה". יבואו אומות העולם ויגידו: מה החכמה שעם ישראל צדיקים ואנחנו רשעים? להם נתת נביאים שהוכיחו אותם, החזירו אותם בתשובה. בזכות שנתת להם נביאים, בזכות זה הם היו צדיקים. מה החכמה? למה אתה בוחר את עם ישראל, תן גם לנו נביאים. אמר להם הקדוש ברוך הוא: אין בעיה. כמו שנתתי לעם ישראל חכמים, מלכים ונביאים, כך אתן גם לכם. העמיד את שלמה מלך על כל הארץ מישראל, וכן עשה לנבוכדנצר. שלמה בנה את בית המקדש, נבוכדנצר החריבו. נתן עושר לדוד המלך. מה עשה דוד בעושרו? הכין את כל הדברים לבניין המקדש. נתן להמן עושר, מה עשה המן עם כל הכסף שלו? "עשרת אלפים כיכר כסף" נתון לגנזי המלך, להשמיד אומה שלמה. כיוצא בזה, העמיד את משה לישראל שהיה מדבר עמו כל זמן שירצה. והעמיד בלעם לאומות העולם כדי שידבר עמו כל זמן שירצה. ראה מה בין נביאי ישראל לנביאי אומות העולם. נביאי ישראל מזהירים את עם ישראל על העבירות. ובלעם שעמד מן האומות, העמיד פרצה לאבד הבריות מן העולם הבא. זאת אומרת, זה שהוא עושה מסחרה בברכות שלו זה עניין אחד. אבל מה שמקביל למשה, משה רבנו נותן לעם ישראל תורה, מזהיר אותם: "ושמרתם את מצוותי ועשיתם אותם", "לא תעשו ככל התועבות", מזהיר אותם לעשות מצוות ולא לעשות עבירות. מה עושה בלעם? נותן עצה לעבור עבירות. שהרי בלעם יעץ לתת את בנות מואב ובנות מדין, שהכשילו את עם ישראל, ובכך מאבד את עם ישראל מן העולם הזה ומן העולם הבא. במגפה מתו 24,000 איש במרכאות, בזכות בלעם, שהוא נתן את העצה הרעה הזאת.
עכשיו, הטענה המרכזית של המדרש, למה בעצם הקדוש ברוך הוא נותן נביא לאומות העולם? כי אם לא היו להם נביאים, אז היו טוענים: "אתה ריחקתנו, למה לא נתת לנו נביא שיחזיר אותנו בתשובה?". אבל לכאורה, דווקא מהמדרש הזה, אפשר היה לשאול את השאלה בצורה עוד יותר חזקה. יבואו אומות העולם ויגידו: "אתה ריחקתנו. לישראל נתת נביאים, שמה עשו הנביאים של עם ישראל? החזירו אותם בתשובה, קירבו אותם. ומה עשה הנביא שנתת לנו? רק ריחק אותנו, החטיא אותנו. נו, מה, אז אתה ריחקתנו, אתה נתת לנו נביא רשע". אז מה הפתרון? הרי אם כל מה שהמטרה לפי המדרש, כל המטרה של הנביא לאומות העולם זה כדי להראות להם "הנה, נתתי לכם נביאים, ולא שמעתם בקולי". אבל איזה חכמה? איזה נביאים נתת לנו? נביאים שהם חוטאים ומחטיאים.
פירוש הדבר הוא כזה. זה שאומות העולם יטענו טענות, זה לא באמת אכפת לנו. יטענו, תמיד יש להם מה לטעון. השאלה אם יש בזה משהו אמיתי. בא הקדוש ברוך הוא ונתן נביא לאומות העולם, כדי להראות להם, זה לא שנתתי לכם נביא חוטא. אלא שבמהות, נבואה זה לא מתאים לגוי. זה לא מתאים לאומות העולם, נבואה. ולכן, אם זה מגיע אליהם, הם לא יודעים להשתמש בזה. משל למה הדבר דומה: יש לכם רכב? זה דבר חיובי, רכב, או לא חיובי? מה חיובי בזה? יכול להגיע ממקום למקום. מה, אתה לא יכול ללכת ברגל? לא למרחקים גדולים. יכול להגיע במהירות. יכול גם לעשות חסד איתו. [...] אבל אם אתה נותן את המפתחות של האוטו לילד בן 10? זה מפתח לא רק מפתח לרכב, זה מפתח לאסון. מה שיקרה, חס ושלום, זה בטוח, תקרה תאונה, זה רק שאלה של זמן.
אם כן, הנקודה היא כזאת: כמו שרכב, לא רק רכב, נשק. נשק זה דבר חיובי? לכאורה אמור להגן, אבל הוא גם בעיקרון, בוודאי שנשק זה במהות שלו דבר חיובי. חייל בצבא מקבל נשק בשביל לשמור, בשביל להגן, בשביל לתקוף אויבים של עם ישראל. זה המטרה של הנשק. אבל אם החייל חוזר הביתה וזורק את הנשק בחדר, ואחיו הקטן בן 10 מתחיל לשחק בנשק, זה כבר דבר נורא ואיום. זאת אומרת, יש פה גם רכב וגם נשק זה דוגמאות של דברים עם המון כוח בידיים. זה המון עוצמה. השאלה היא האם אתה מסוגל, האם אתה מתאים, האם אתה יודע, יש לך את האחריות איך להשתמש בעוצמה הגדולה הזאת.
וזה בעצם מה שהקדוש ברוך הוא מראה לאומות העולם. אני נותן נביאים לעם ישראל, אז עם ישראל הוא עם שיש לו את היכולת לקבל את הנבואה. הנבואה זה כוח אדיר. מה אתה עושה עם הנבואה? זאת השאלה הגדולה. בלעם, הוא לא באמת מתאים. זה כמו ילד קטן שמקבל איזה צעצוע עם המון כוח. אז מה עושה איתו? אז בלעם, מה הוא חושב בראש? מה הוא רוצה להשיג באמצעות הנבואה? כסף וזהב. מאוד מרכזי אצלו. מה עוד? כבוד בעיקר. שררה זה פחות היה הקטע שלו, להיות ראש ממשלה או מלך, פחות עניין אותו. אבל הכבוד! אומר בלק: "אמרתי כבד אכבדך, והנה מנעך השם מכבוד". אומר בלעם עונה לו: "אם יתן לי בלק מלוא ביתו כסף וזהב". זה מה שמעניין אותו, כסף וכבוד.
עכשיו, זה מדהים. יש לך נבואה. קשר ישיר עם ריבונו של עולם. מה, מה אתה משתמש בזה, להשיג כסף וכבוד? נתאר לעצמנו, פעם שוחחתי עם ילדים, אז אמרתי להם, אם הייתם יכולים ברגע אחד, בקסם, להגיד איזה מילה או לעשות איזה משהו, ואתם בבת אחת נעלמים פה, מופיעים במקום אחר. איפה הייתם רוצים עכשיו להיות? [...] אחד אמר בכותל המערבי, אחד אמר לא יודע מה, באיזה מקום יפה, אחד אמר בחרמון. [...] אחד אמר, רגע, אני יכול גם אחר כך לחזור? אמרתי לו, בטח שאתה יכול לחזור. אומר, אז אני יודע איפה אני רוצה להיות. איפה אתה רוצה להיות? בכספת של בנק. אני אגיד הוקוס פוקוס, יגיע לכספת, ימלא תיק במלא כסף ויחזור חזרה לפה. [...] אז בדומה לזה, בלעם, הקדוש ברוך הוא נותן לו את עוצמת הנבואה בשביל להראות לאומות העולם, תבינו, זה לא בשבילכם. זה לא שהוא נתן להם נביא רשע, הוא נתן להם נביא גוי. וזה, זה ההשגה של גוי. הוא לא מסוגל להתרומם למשהו מעבר לזה.
יש כאן דבר אפילו עוד יותר מדהים, הרמב"ן מביא מדרש עוד יותר משעיר שחז"ל אומרים, שבלעם הרשע, בשלושה דברים, כתוב אמנם שהוא היה כמשה רבנו בנבואתו. אבל יש מדרש אחר שאומר שבשלושה דברים הוא לא היה ממש כמו משה רבנו, היה קצת יותר קטן ממנו בנבואה. אבל בשלושה דברים אחרים, הוא היה יותר גדול ממשה רבנו בנבואה. זה המדרש אומר. הרמב"ן מסביר את המדרש הזה. מה המדרש אומר? מה הם שלושת הדברים? מצד אחד, כתוב, זה בספרי מופיע, במדרש בספרי: שלוש מידות היה בו ביד משה, מה שלא היה ביד בלעם. משה היה מדבר עם הקדוש ברוך הוא עומד, שנאמר "ואתה פה עמוד עמדי". שזה מדרגתו של משה, הוא יכול לעמוד ולא משפיע עליו. עומד, מדבר עם הקדוש ברוך הוא. בלעם, מה כתוב? "נופל וגלוי עיניים". זאת אומרת, כשהנבואה הייתה באה אליו, בלעם לא היה באמת מסוגל לעמוד, הוא נופל. אגב, גם כל הנביאים האחרים, חוץ ממשה רבנו. [...] אז בזה בלעם פחות ממשה רבנו. כי משה רבנו עומד, בלעם נופל.
דבר שני, משה היה מדבר עמו פה אל פה, שנאמר "פה אל פה אדבר בו במראה ולא בחידות". ובבלעם כתיב "נאום שומע אמרי אל". לא מדבר איתו פה אל פה, אלא שומע אמרים, הוא שומע כל מיני... אבל הוא לא רואה שום דבר, הוא לא... רק שומע אמרות. משה היה מדבר עמו פנים אל פנים, במראה ולא בחידות. לא בחידות, אלא אומר לו דברים ברורים. ובלעם לא היה מדבר איתו כי אם במשלים, כי מה שנאמר "וישא משלו ויאמר". אז שוב שלושה דברים: משה עומד, משה מדבר איתו פה אל פה, פנים אל פנים, ולא בחידות, אלא דברים ברורים. בלעם נופל, בלעם רק שומע דברים ולא נפגש פנים אל פנים, ובלעם רק במשלים. אז זה שלושה דברים שבלעם פחות ממשה. אבל יש גם שלושה דברים שלא היו ביד משה.
משה לא היה יודע מי מדבר עמו. ובלעם יודע מי מדבר עמו. משפט מאוד מאוד מוזר. מה זאת אומרת משה לא יודע מי מדבר איתו? הקדוש ברוך הוא מדבר איתו. פלא גדול. תכף אני אסביר את ההסבר של הרמב"ן. אבל זה דבר ראשון. משה כאילו לא יודע מי מדבר איתו. בלעם כן. שנאמר, מה אומר בלעם? "נאום שומע אמרי אל, אשר מחזה שדי יחזה, נופל וגלוי עיניים". אז "אל" ו"שדי" זה שמותיו של הקדוש ברוך הוא. אז בלעם יודע מי מדבר איתו. משה כאילו לא יודע מי מדבר איתו, שזה מוזר מאוד, האמירה הזאת. אבל בוא נראה עוד דבר.
משה לא היה יודע מתי הקדוש ברוך הוא ידבר איתו. בלעם היה יודע מתי הקדוש ברוך הוא עתיד לדבר איתו. שנאמר "ויודע דעת עליון". בלעם היה מדבר עם הקדוש ברוך הוא בכל שעה ושעה שירצה, שנאמר "נופל וגלוי עיניים". בלעם היה נופל ומיד מתגלות עיניו לנבואה. ומשה לא היה מדבר עמו בכל שעה שירצה. אז יש שלושה דברים שכביכול משה רבנו פחות מבלעם.
אחד, שהוא לא יודע מי מדבר איתו, שזה אמירה מאוד משונה. שתיים, שהוא לא יודע מתי הוא ידבר איתו, והוא גם לא מדבר איתו מתי שהוא רוצה. אז הייתכן שנבואתו של בלעם עוד יותר גדולה מנבואתו של משה רבנו, חס ושלום? אומר הרמב"ן: אין ספק בכלל בדבר שנבואת משה רבנו הרבה יותר מאשר נבואתו של בלעם. הפוך. דווקא בגלל הדרגה הנמוכה של בלעם, בגלל זה באו שלושת ההבדלים הללו. שזה רק נראה כאילו דרגתו של משה פחותה, אבל באמת זה בגלל שדרגתו של בלעם פחותה.
מה הכוונה שבלעם יודע מי מדבר איתו? שניהם, הקדוש ברוך הוא מדבר איתם. אבל הכוונה היא שבלעם, הרי הקדוש ברוך הוא, כשהקדוש ברוך הוא מדבר עם אדם, אז הקדוש ברוך הוא יש לו, הוא יכול להתגלות בכל מיני שמות קדושים: בשם "אל", בשם "שדי", בשם הויה (י-ה-ו-ה). בשם "אהיה אשר אהיה". יש כל מיני שמות קדושים שהקדוש ברוך הוא מתגלה לנביאים. אז משה לא יודע מי מדבר איתו, אין הכוונה שהוא לא יודע... הוא יודע, הקדוש ברוך הוא מדבר איתו. אבל הוא לא יודע באיזה דרגה, באיזה בחינה הקדוש ברוך הוא יתגלה אליו עכשיו. כי הוא מתגלה אליו בכל מיני בחינות. חלקן, כמו שם הויה. אומר משה רבנו, אומר הקדוש ברוך הוא למשה רבנו בפרשת וארא: "וידבר השם אל משה, אני השם. וארא אל אברהם ואל יצחק ואל יעקב באל שדי, ושמי השם לא נודעתי להם". השם, שם הויה (י-ה-ו-ה). כלומר, אפילו אבות הקדושים, באיזה שם התגלה אליהם? באל שדי. אז יש דרגות על גבי דרגות עמוקות מאוד בשמותיו של הקדוש ברוך הוא. אז זה הכוונה שמשה לא יודע מי מדבר איתו.
עכשיו, גם זה שבלעם יודע מתי הוא ידבר איתו, והוא מדבר איתו מתי שהוא רוצה, למה? כי כל הדרגה של בלעם, כמו שאמרנו, זה כמו ילד שמקבל נבואה. אז הוא, הוא משתמש בנבואה לצורך עצמו. הוא עכשיו רוצה לקלל איזה עם, אז הוא פונה לקדוש ברוך הוא. משה הפוך. משה לא לוקח את הנבואה לצורך עצמו, אלא הוא לצורך הנבואה. הוא שליח. הנביאים נקראים בתנ"ך כמה פעמים מלאכים. הכוונה היא שליחים. ישעיהו פרק ו', אז הקדוש ברוך הוא אומר, "את מי אשלח ומי ילך לנו?", ואומר "הנני שלחני". הנה אני, אני שליח, הנני. אני מתגייס. אני שליחו של הקדוש ברוך הוא. מה שהקדוש ברוך הוא רוצה, אני נרתם. אז זה הפוך. אז אצל בלעם, בגלל שהוא משתמש בנבואה לטובת עצמו, אז הוא כאילו מפעיל את הקדוש ברוך הוא. כביכול. הוא לא מבין שכל מה שהקדוש ברוך הוא נתן לו נבואה זה רק כדי להראות עד כמה הוא לא מתאים לנבואה.
אבל משה רבנו, משה רבנו מבין את עוצמת הנבואה ואת גדלותה. לכן משה רבנו הפוך, הוא רואה את עצמו כשליח של ריבונו של עולם. ולכן הוא נרתם, הוא שליח, הוא זה שאומר לקדוש ברוך הוא, "אני לא אחליט מתי... אני אשאל שאלות, אתה אם תרצה תתגלה אליי ואם לא, לא". בענווה גדולה. אני לא מחליט בשבילך איך להתגלות אליי. והענווה הזאת היא אני חושב נקודה מאוד מאוד מרכזית, ההנני, השליחות, שזה דבר מאוד מרכזי, שגם אם אנחנו לא נביאים, אבל אנחנו יכולים לכוון את חיינו לעשות רצון השם. ולהיות שליחים של רצון השם בעולם. רבי חנינא בן עקשיא אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר, "אדוני חפץ למען צדקו, יגדיל תורה ויאדיר".