בלוג

שיעור א
--------

ערב טוב, רשות מורי ורבותיי.

בילעם מפונה כמה פעמים בפרשה בשם הגבר שתום העין. מה הכוונה בעצם? מה זה שתום העין? אז רש"י מביא כמה פירושים. מה? שתי עין? כן, זה אחד ההסברים.

רש"י מביא שני פירושים. פירוש אחד, שתום העין, אינו נקורה ומוצת לחוץ, כלומר, העין שלו הייתה עקורה, לא היה לו עין אחת, והחור שלה נראה פתוח, כך אומר רש"י.

פירוש שני אומר רש"י, לכאורה פירוש הפוך לחלוטין, שתום העין, פתוח העין, כמו שתרגם אונקלוס. אונקלוס תרגם שתום העין, גברא דשפיר חזה, כלומר, אדם שרואה היטב. נשים לב שהמשמעות היא שני פירושים הפוכים. פירוש אחד אומר, הוא לא רואה בעין אחת. פירוש שני אומר, הוא רואה היטב, רואה הכי טוב בעולם. כן, הוא בעצם, זה הרעיון של בלעם, שהוא היה יודע דעת עליון, רואה מה עתיד להיות.

וכך חז"ל אומרים שבעצם, קודם כל, לכאורה האם, לכאורה יש פה סתירה. אז בלעם היה אדם כזה שעיוור או אדם שרואה יותר טוב מכולם? אומר רבי לוי יצחק מברדיצ'ב בספרו "קדושת לוי" על פרשת השבוע, הוא אומר אין בכלל סתירה בין השניים. שני הדברים נכונים. בלעם מצד אחד עיוור בעין אחת, והוא רואה יותר טוב מכולם. מה הכוונה?

אומר רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, יש עין טובה ויש עין רעה. עין טובה זה כאשר אדם מסתכל על כולם בעין טובה ורוצה להשפיע טובה על כולם. עין רעה זה כמו כאשר אדם מתבונן על כל אדם בעין רעה ורק רוצה להרע לו.

אומר רבי לוי יצחק מברדיצ'ב כך, כאשר בלעם מתבונן על חסרונותיו של עם ישראל, הוא מתבונן עליהם בעין רעה. ובלעם לא היה יכול לפעול כאן בעינו הרעה כי השם יתברך לא הניח לו. ולכן, בעצם יוצא שלא היה לו יניקה מהעין הרעה שלו. ובעין הטובה גם לא היה יכול לראות כי הוא לא רצה להתבונן בעין טובה. יצא שהוא בעצם כעיוור גמור. אני אסביר רגע את העניין. אומר רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, שבלעם לא היה עיוור בכלל. אז מה הכוונה שתום העין? כל אדם יש לו יכולת להתבונן בעין טובה ועין רעה. וכל אחד מאיתנו לפעמים מתבונן בעין טובה ולפעמים מתבונן בעין רעה.

בעיקרון הכי טוב זה תמיד להתבונן בעין טובה. חז"ל אומרים שמי שיש בידו שלושה דברים הללו מתלמידיו של אברהם אבינו, עין טובה, ורוח נמוכה, ונפש שפלה. אז עין טובה זה המידה של אברהם אבינו. לעומת זאת, מי שיש בו עין רעה הוא מתלמידיו של בלעם הרשע. אבל כל אחד מאיתנו לפעמים רואה משהו ואנחנו מועצבנים, אז אנחנו שופטים את זה לרעה.

בלעם לא היה שייך בו עין טובה. הוא כל כולו רק בא להסתכל בעין רעה. אז את העין הטובה הוא כביכול מראש עיוור בעין אחת. הוא עוצר את עצמו מלראות בכלל בעין טובה. אז הוא רוצה רק לראות בעין רעה. ואת זה הוא יכול לראות? את זה הקדוש ברוך הוא לא הניח לו. ולכן יוצא שבעצם לא היה לו לא את העין הטובה ולא את העין הרעה.

אז זה כיוון אחד שאומר רבי לוי יצחק מברדיצ'ב. ובכיוון אחר קצת, אומר הבעל שם טוב. הוא אומר שכל אדם בעצם לא יכול לזכות לנבואה אלא אם כן הוא אדם שאדם צדיק, שתיקן את מידותיו, תיקן את חושיו. ורק כך יכולה לחול עליו רוח הנבואה. אז איך יכול להיות שבלעם שהוא כוסם, מעונן, מנחש ומכשף? וחז"ל אומרים שהוא בכלל היה בעל אתונו, בועל את אתונו. אז איך אדם כזה זוכה לנבואה? עונה הבעל שם טוב, מה עשה הקדוש ברוך הוא? עוור את בלעם בעינו אחת ובעין הזו שהוא היה עיוור, בא בלעם לא עשה עבירות. וכל הגוף שלו עשה עבירות. כל מה שהיה רואה, היה רואה רק לרעה. כל מה שהיה עושה, היה עושה רק לרעה. היה אדם שעושה עבירות. עין אחת הייתה עיוורת. בזכות שהעין הזאת הייתה עיוורת, בזכות זה הוא לא עשה בה עבירות, ולכן בעין הזאת הקדוש ברוך הוא יכל להתגלות עליו.

וזה בעצם, אנחנו יכולים להבין שהביטוי הזה של בלעם שהוא מצד אחד עיוור ומצד שני הוא רואה יותר מכולם. אז מה המשמעות? המשמעות היא שכאמור, לפי הבעל שם טוב זה מאוד ברור. מצד אחד הוא עיוור פיזית, מצד שני, דווקא בזכות שהוא עיוור פיזית, אז הוא רואה רוחנית.

הרבה פעמים אדם, אני לוקח את זה רגע לכיוון אחר לגמרי מבלהם. כאשר אנחנו אומרים קריאת שמע למשל, אנחנו שמים יד על העיניים. מדוע? אנחנו בעצם אומרים, בקריאת שמע אנחנו אומרים שמע ישראל, השם אלוקינו, השם אחד. עכשיו, כאשר, האם אתה, זה משהו שאתה יכול לראות במציאות? אתה יכול לראות במציאות את הקדוש ברוך הוא? לא. אפילו את אחדותו של הקדוש ברוך הוא אתה לא יכול לראות במציאות, כי במציאות נראה כאילו כל דבר בעולם מושך לכיוון אחר. כל פוליטיקאי לכיוון אחר, כל מדינה לכיוון אחר, כל אדם בא עם אינטרסים, מושך לכיוון אחר. אתה לא רואה שהעולם כולו הוא מאוחד. אתה לא רואה את ההרמוניה ואת האחדות של הקדוש ברוך הוא בבריאה. ולכן לפעמים אתה צריך לעצום עיניים ורק שאתה עוצם עיניים, אתה מסוגל לראות את מה שמעבר למציאות. כשאתה פותח עיניים אז אתה רואה כל מיני דברים חומריים. דווקא כשאתה עוצם עיניים, אתה יכול לראות דברים יותר למרחק. כך למשל, בשעות היום, אנחנו רואים אור, אבל לא רואים את הכוכבים. האם הכוכבים לא נמצאים מעלינו בשמיים בשעות היום? נמצאים. למה אנחנו לא רואים אותם? יש סביבנו אור חזק של השמש, אז את האורות הרחוקים יותר, אנחנו לא יכולים לראות. צריכים ליקוי חמה. דווקא כאשר, לפעמים את הירח. נכון. דווקא כאשר הלילה יורד ונהיה חושך ואנחנו כעיוורים, כלומר אין לנו את האור של היום, אז אתה יכול לראות את האור הרחוק. כך בעצם, דווקא כאשר, כאשר אדם מתבונן כל הזמן בדברים שסביבו, הוא לא תמיד יכול לראות את יד השם. גם למשל, אדם שכל הזמן שומע חדשות. היום כל שעה יש חדשות. כל חצי שעה מבזק חדשות. ויש לך כמה וכמה רשתות שיש לך לא רק בתחילת השעה וסוף השעה ובאמצע חדשות, אלא כל הזה טוחנים וטוחנים וטוחנים את החדשות. רגע, אז בוא, אז בוא נראיין את ההוא על זה ובוא נראיין את ההוא. אתה רואה שאין להם כבר מה להגיד. טוחנים מים, טוחנים אבק, סתם בשביל להעביר את הזמן ולדבר על החדשות. אדם שכל הזמן מכור לחדשות, נוצר מצב שהוא כל הזמן ניזון ממי שמאכיל אותו. מאכילים לנו את המוח בחדשות, בפרשנויות, במה מספרים לנו ומה לא מספרים לנו. ומה העיקר? מה העיקר? מה היה היום בחדשות? היה ככה וככה וככה. רגע, זה העיקר? אולי זה לא העיקר. אולי העיקר זה שיהודי אחד עשה חסד עם זולתו, וזה יותר חזק מכל המלחמה ברוסיה ומכל הרפורמה המשפטית, ומכל הפוליטיקה ומכל הכספים. זה יותר חזק מהכל. אה, אבל על זה לא מדברים בחדשות. אולי לימוד התורה זה העיקר. אולי, אתה כל כך עסוק ביום-יום, בדברים הגלויים, שאתה לא מתבונן לראות את הדברים הנסתרים. אתה לא מתבונן לראות את יד השם שמביאה את ההיסטוריה. נראה כאילו בחדשות נראה, מי מביל את ההיסטוריה? ההוא, איזה גנרל כזה, וההוא ראש ממשלה כזה, וההוא ככה, וההוא ככה, וההוא שופט, ואיזה אנשים מבילים את המציאות. רגע, תעצום רגע את העיניים, תתנתק רגע מכל זה, אתה תראה את הדברים העמוקים. אתה תראה שהקדוש ברוך הוא הוא באמת מביל את הכל. לב מלכים ושרים ביד השם. ולכן זה עוד הסבר לכיוון הזה, שדווקא לפעמים בלעם, בלעם רשע. הבאנו שני פירושים ובקטנה, יש עוד הרבה מה לדבר על זה, למה בכלל יש נביא מאומות העולם? ולמה כזה רשע זוכה להיות נביא? הקדוש ברוך הוא גלגל את הדברים, לא הערכנו בזה היום. רק דיברנו על הנקודה של העיוורון. ואנחנו אומרים שבעצם לפעמים, כאשר אדם יותר מדי רואה בעולם הזה, לא יכול להתבונן בעולמות אחרים. לפעמים דווקא אדם שקצת יודע להתעלם, קצת יודע לסגור את העיניים, קצת יודע לא להקשיב לכל מה שמדברים כל הזמן בענייני העולם הזה, אז הוא יודע להקשיב לדבר השם. הוא יודע לראות את הדברים הנסתרים. וזה בעצם האמת, שהדברים הנסתרים הם הדברים שמבילים את העולם. מה מחיה את האדם? אתה מסתכל על בן אדם, מה האיבר הכי גדול בגופו של האדם? הראש. הראש הכי גדול? הגוף, הגוף. הבטן, רגליים, זה איברים גדולים. אז מה? זה העיקר? גם הראש זה לא העיקר. הנשמה. אפילו הלב הוא לא העיקר, אפילו המוח הוא לא העיקר. הנשמה היא העיקר. ואת הנשמה אי אפשר בכלל לראות. הרי הנשמה זה מה שמחיה את כל הגוף. ברור, אתם צודקים שאמרתם המוח והלב, זה שני המוקדים, אבל בסוף מי מחיה את המוח והלב? הנשמה. ונשמה זה משהו שאי אפשר לראות. תמיד הדבר שאי אפשר לראות בעין, הוא הדבר שמחיה. וזה לימוד גדול, דווקא שתום העין הוא פתוח העין. דווקא אדם שיודע לא להתבונן על הדברים הנגלים, יכול להתבונן על העומק ועל הדברים הנסתרים.

רבי חנינא בן עקשיא אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שנאמר, אדוני חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.

שיעור שני
--------

ערב טוב, ברשות מורי ורבותיי.

אחת השאלות הגדולות על בילעם, הרי הקדוש ברוך הוא אמר לו מלכתחילה שהוא לא יוכל לקלל את עם ישראל. לא תוכל, לא תאור את העם כי ברוך הוא, ואחר כך הוא אומר לו את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה. המלאך אומר לו, הדבר אשר אדבר אליך, אותו תדבר. אז בשביל מה בכל זאת הוא הולך? מה הוא מצפה שיקרה? הרי הקדוש ברוך הוא כבר אמר לו שלא טוב בעיניו לקלל את ישראל.

מה העניין לנסות עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם?

והתשובה היא שאמנם בילעם ידע שלא יהיה כוחו בפיו, אבל בדרך כלל כוחו היה בפיו. והיה לו כוח בקללתו ובברכתו. אבל כאן, כיוון שידע בילעם שהוא לא יוכל להפעיל את כוח הדיבור שלו לרע, אז במקום להפעיל את הפה, הוא התכוון להפעיל איבר אחר. איזה איבר הוא התכוון להפעיל?

התכוון להפעיל את העיניים. למה אני אומר את זה? הוא היה שתום עין, נכון, אנחנו בדיוק ננסה לבאר מה הכוונה. כתוב, למשל, ויעלהו במות בעל, וירא משם קצה העם. אחר כך בלק אומר לו, אפס קצהו תראה וכולו לא תראה. מקום אחר, אשר תראנו משם.

וזה בעצם מה שהוא התכוון, לראות את עם ישראל. לבילעם היה כוח של עין רעה. כך אומרת המשנה בפרקי אבות, פרק ה', משנה י"ט. אומרת המשנה, כל מי שיש בידו שלושה דברים הללו, מתלמידיו של אברהם אבינו. שלושה דברים אחרים, אז הרי הוא מתלמידיו של בלעם הרשע.

עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה, מתלמידיו של אברהם אבינו. עין רעה ורוח גבוהה ונפש רחבה, מתלמידיו של בלעם הרשע. נסביר קודם כל מה הכוונה. עין רעה זה עין רעה, תכף נדבר על זה בהרחבה. רוח גבוהה, הכוונה היא גאווה. ונפש רחבה, הכוונה היא תאווה. היום היינו קוראים לזה שיש לו עיניים גדולות. מה זה אדם שיש לו עיניים גדולות, מה מתכוונים? הוא רואה הכל, וכל דבר שהוא רואה הוא רוצה שיהיה לו. לא מסתפק במועט, תודה רבה. לא מסתפק במועט. זה ממה? זה נקרא בלשון חז"ל, נפש רחבה. הנפש שלו היא כאילו רחבה. נכון, ספרדים נוהגים לפתוח את הידיים כשאומרים פותח את ידך. אז כמה שיפתח את הידיים, זה לא מספיק. מבחינתו, זה נפש הכי רחבה. מבחינתו הוא רוצה ידיים 20 קילומטר לכל צד ושיהיה מלא. טוב, כל אחד רוצה שיהיה, למה לא? לנפש אין ידיים. רק אצל ספרדים יש לנפש ידיים.

לא, הכוונה היא לומר, כל אדם, כל אדם מקווה לקבל שפע מריבונו של עולם. כל אחד מתפלל על זה. אבל בילעם, א', כנראה לא התפלל לריבונו של עולם דווקא, וב', בילעם, כל מה שהיה לו, לא מספיק. נפש רחבה זה אדם שיש לו מנה, רוצה 200, הכל. לכן הוא גם אומר,

לכן, כאשר בלק בא אליו בטענה, לקוב אויבי קראתיך והנה ברכת ברך זה שלוש פעמים. אומר לו, אומר לו בילעם, אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב, לא אוכל. עכשיו, אנחנו מבינים למה הוא צריך להגיד, אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב? כי זה מה שהוא בעצם מצפה. בעיקרון, טוב, הוא לא עשה את העבודה, אין מה לעשות. הוא לא הצליח לקלל את ישראל. אבל אם הוא היה מקלל, זה זה מה שהוא היה אמור, מבחינתו, זה מה שהוא מצפה לקבל.

אז אם כן, כוחו, זה מידותיו של בילעם הרשע. אמרנו, רוח גבוהה זה גאווה, נפש רחבה זה רצון, עיניים גדולות, רצון לקבל הרבה, ועין רעה. לעומת אברהם אבינו, שמתואר פה בתור עין טובה.

אז מה זה העניין של העין הרעה? עין רעה, זה לא, היום שאנחנו אומרים עין הרע, אז הרבה פעמים מתכוונים שאתה, כן, שאל תעשה לי עין הרע. הכוונה היא שאתה רואה מישהו שיש לו דבר טוב ואתה מקנא בו, אתה מעורר עליו את מידת הדין, מעורר עליו עין רעה. כאן לא זאת הכוונה. אצל בילעם, עין רעה הכוונה היא שכל דבר שהוא היה, אדם שהיה מסתכל עליו, עם שהיה מסתכל עליו, היה יודע לזהות את הדברים הרעים. יש גם היום אנשים כאלה, שמה שלא יהיה, יהיה להם ביקורת. תמיד יש חצי כוס ריקה וחצי כוס מלאה. גם שהכוס היא כזאת מלאה, אפשר להסתכל על החצי כוס הריקה. מה, איך חצי, מה, רצית שילאו לך עד זה? הבדלה? רצית, לא. אבל למה מילאתם לי קר? רציתי לא כל כך קר. למה מילאתם לי נס-טי, רציתי פיוז-טי. למה? אין סוף לתענות. תמיד אפשר לבוא ולהסתכל על הרעה. אבל זה מידתו של בילעם. והברכה זה להסתכל על הטוב. עין טובה, זה מקור הברכה. אברהם אבינו, עליו נאמר, מברכך ברוך ואוררך אאור. זה אברהם אבינו.

מה שהוא כן מנסה, הוא מבין שאין לו ברירה. הקדוש ברוך הוא חזק ממנו. מה שהוא כן מנסה, זה לראות את הרע. אם הוא יבוא ויתבונן ברע של עם ישראל, אז הוא יצליח לקטרג על עם ישראל. הרי אין אדם שהוא מושלם. חוץ ממני, זאת אומרת. בדרך כלל אבל, אין אנשים מושלמים. ולכן, כל אדם, אתה יכול, אם אתה בא בכוח השלילי הזה של העין הרעה, אתה יכול על כל אדם לעורר שנאה. אנחנו עכשיו במערכת בחירות. אחת הטריקים המפורסמים של פוליטיקאים, זה תעמולה שלילית. זה קמפיין שהוא נגטיבי. לא, לא רוצה להיכנס עכשיו על אף בן אדם. זה לא, לא, לא, לא זאת המטרה. עכשיו אנחנו רוצים להזכיר רע לאנשים, חס ושלום. הפוך. אנחנו רק רוצים להזכיר כמה רע זה להתבונן רע על אנשים. עכשיו, האם הפוליטיקאים שלנו מושלמים? רחוקים מזה. אז כל אחד, כל אחד מהם, מהראשון ועד האחרון, אפשר להזכיר את הדברים הטובים שהוא עשה, אפשר להזכיר את הדברים הרעים שהוא עשה. עכשיו, הכוח של העין הרעה, אתה תבוא, יגידו לך, אתה תגיד, אני תומך בפוליטיקאי פלוני. עכשיו יביאו לך רשימה ארוכה של דברים שהוא אמר ועשה, שבאמת הם דברים שליליים, וגם אתה חושב שהם שליליים. כי גם הוא לא מושלם.

אז אם כן, זה בעצם היה כוחו של בילעם. ומה שבילאם מנסה לעשות זה לעשות אותו דבר על עם ישראל. בוא נסתכל על עם ישראל. לכן בלק לוקח אותו פעם אחת, בוא תראה אותו שוכן לשבטיו, תראה את הפירוד בעם ישראל. פעם אחרת, בוא תראה את קצהו. תראה את השוליים של עם ישראל. גם לעם ישראל יש שוליים. חז"ל אומרים שהעמלק בא ומזנב בנחשלים. הפשט, הנחשלים, זה אנשים שהלכו בסוף, אנשים שהם היו הולכים לאט, אז הם נזדנבים מאחורה. חז"ל אומרים, לא ככה. מה איך הולכים לאט? מה זה הולכים לאט? כל שבט ושבט הולך במקומו. שבט יהודה הולך ראשון. אם האחרונים של שבט יהודה הולכים לאט, אז כל השבטים הולכים אחריהם לאט. זה לא יכול להיות שמישהו משבט יהודה שהולך לאט פתאום ימצא את עצמו אחרון במחנה. זה לא יקרה. אז מה כן קורה? אומר המדרש, אלו עובדי עבודה זרה, שפלטתן הענן. ענני הכבוד פלטו מי שהיה עובד עבודה זרה.

אם כן, מה שבילע מנסה לעשות זה לראות את הנקודות האלה. בואו נתבונן על עם ישראל, נראה את הדברים הבעייתיים שיש בעם ישראל, ואת זה אני רק צריך להגיד. ברגע שאני אגיד, אני מעורר את מידת הדין. הרי הקדוש ברוך הוא, גואל את עם ישראל ממצרים במידת החסד, מידת הרחמים. כתוב שמלאכי השרת באו ואמרו לפני ריבונו של עולם, בקריעת ים סוף, הרי אלו עובדי עבודה זרה ואלו עובדי עבודה זרה. מדוע אתה מציל את אלו ומטביע את אלו? אמר להם "שתקו". ככה עלתה במחשבה לפניי. כי במידת החסד, הקדוש ברוך הוא, טוב, בזכות השבועה שנשבע לאבותינו, לאברהם יצחק ויעקב, ובזכות העתיד שהקדוש ברוך הוא יודע איזה עתיד גדול צפון לעם ישראל. אבל, נקודתית כרגע, באמת אתה רואה את המצריים, אתה רואה את עם ישראל, אתה לא רואה פה את היתרון של עם ישראל. אני בטוח שגם אנחנו יכולים להסתכל מסביב, לראות את הישראלי המכוער ולהגיד מה זה ההתנהגות הזאת? מה זה שמפריעים בשיעור? כן, אנחנו יכולים, ולא קשה למצוא מסביבנו פגמים וחסרונות.

אז אם כן, זה היה כוחו של בילעם. וזה גם מה שהוא אומר לבלק. אולי יקרא אדוני לקראתי, ודבר מה יראני והגדתי לך. זה הכוח שלו, הכוח של הראיה. מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו. גם אשורנו זה מלשון לראות, כמו "שורו הביטו". וזה מה שהוא אומר, נאום שומע אמרי אל ויודע דעת עליון, מחזה שדי יחזה, נופל וגלוי עיניים. אז זה הכוח שלו, אראנו ולא אתה, אשורנו ולא קרוב. הכוח שלו זה כוח של ראיה. אבל באמת הוא מכנה את עצמו שתום העין. מה זה שתום העין? רש"י מביא שני פירושים שבמובן מסוים הם הפוכים. פירוש ראשון אומר רש"י, תיאור ויזואלי לא כל כך נעים. אומר רש"י שתום העין, אינו נקורה ומוצאת לחוץ. כלומר, לא הייתה לו עין. הייתה לו עין אחת, אבל עין השנייה, נקורה. כמו שעקרו אותה מהמקום, נעקרה מהמקום ומוצאת לחוץ. והחור שלה נראה פתוח. לא היה לו עין זכוכית. עכשיו, רש"י בעצם מסביר ששתום עין זה לא כמו סתום. שתום פירושו פתוח. אז הוא פתוח העין. מה הכוונה פתוח העין, השם ישמור? הכוונה היא שאין לו עין, יש לו חור פתוח במקום עין. זה פירוש ראשון. פירוש שני, ויש מפרשים שתום העין, פתוח העין, כמו שתרגם אונקלוס. טוב, גם הפירוש הראשון היה פתוח העין. אז מה זה עכשיו? כמו שתרגם אונקלוס. אונקלוס תרגם, גברא דשפיר חזה. אדם שרואה היטב. אז אדם עם עין פתוחה, זה אותם מילים, אבל עין פתוחה מה הכוונה? יכולים להיות לזה שני פירושים לעין פתוחה. או שהכוונה היא לאדם שאין לו עין, ויש לו חור פתוח במקום עין, או שהכוונה היא לאדם שיש לו כוח ראיה כזה שיש לו ראיה פתוחה. העין שלו פתוחה לרווחה לראות.

אז מה הפירוש הנכון? האם בילעם היה עיוור בעין אחת? זאת אומרת, רואה הרבה פחות מכל האנשים, או שהוא היה רואה הרבה יותר טוב מכל האנשים? כנראה שני הדברים יכולים להסתדר ביחד. אז עכשיו אנחנו נביא כמה פירושים בעניין הזה. דבר ראשון, אומר רבי לוי יצחק מברדיצ'ב. יש לו, שמעתם על רבי לוי יצחק מברדיצ'ב? סנגורם של ישראל. הוא ידוע בתור, היה אדם שהיה לו עין טובה על כל אדם. זה מתאים להביא פה את רבי לוי יצחק.

אז רבי לוי יצחק מברדיצ'ב בספר שלו קדושת לוי כותב כך, יש עין טובה שרוצה להשפיע טובות על ישראל. וזה לעומת זה עשה האלוקים. כל דבר טוב שהקדוש ברוך הוא ברא, ברא לעומתו גם את הצד השלילי שלו. שיש גם כן עין רעה, מצד הקליפה. הקליפה זה ביטוי לכל הכוחות השליליים בעולם. גם הכוחות הרוחניים השליליים, גם כשאנחנו מדברים על עם ישראל, אומר הנביא, ישעיהו אומר, עוונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלוהיכם. כך מופיע בישעיהו נ"ט. אז העוונות זה כמו הקליפה, שמבדילה בין האדם לבין הקדוש ברוך הוא. והקליפה זה ביטוי לכל הצדדים השליליים בעולם. אז עין רעה זה מצד הקליפה. בילעם כאן לא היה יכול לפעול בעינו הרעה, שהשם יתברך לא הניחו. וגם מעין טובה לא היה לו יניקה, הוא לא יכל לינוק, כלומר לקבל שפע אלוקים מהקדוש ברוך הוא, גם מעין הטובה. כי מה שברך את ישראל היה בעל כורחו, שלא מרצונו ודעתו, רק השם יתברך כפה אותו. כלומר, כביכול יש עין אחת טובה ועין אחת רעה. אדם יכול להסתכל בעין טובה, יכול להסתכל בעין רעה. בילעם רצה להסתכל בעין רעה, לא ראה כלום. לא רצה להסתכל בעין טובה, אז הקדוש ברוך הוא בכוח הכניס לו מילים לפיף. לכן אמר, שתום העין, שנעשה אז סומא. אומר רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, באותו רגע שבילעם רצה לקלל, לברך, לקלל את ישראל, אז הוא נעשה עיוור. למה? כי הוא רצה רק לראות בעין רעה, ועין רעה הקדוש ברוך הוא לא נתן לו לראות, אז הוא נעשה עיוור. זה ההסבר של רבי לוי יצחק מברדיצ'ב.

בכיוון אחר, אומר הבעל שם טוב, על פרשת השבוע, הוא אומר כך, בדרך כלל, הוא מסביר, שהנבואה באה אחרי שאדם תיקן את המידות שלו. צריך אדם לטהר ולקדש את החושים החיצוניים, הגשמיים, ועל ידי זה חלה הקדושה על החושים הפנימיים הרוחניים. כלומר, זה לא עובד ככה שסתם בן אדם פתאום בא אליו נבואה. הנבואה שורה על אדם שהוא צדיק. אדם שעבד על מידותיו, שתיקן, התגבר על יצרי גופו, התגבר על תאוותיו, התרומם והתעלה, ואז יכולה, אם הקדוש ברוך הוא בוחר בו, תשרי עליו הנבואה. אבל בילעם הרי לא היה כזה. בילעם היה אדם רדוד ושפל מבחינת המידות שלו, מבחינת האישיות שלו. ובכל זאת בחר הקדוש ברוך הוא לתת לו נבואה. זה נושא לשיעור אחר, למה הקדוש ברוך הוא בחר לתת נבואה לבילעם. אבל בגלל זה, הרי אנחנו יודעים שהוא היה מעונן, מנחש, מכשף, כוסם קסמים. איך שורה עליו רוח הנבואה? מה עשה הקדוש ברוך הוא, אומר הבעל שם טוב? סימה אותו וסתם לו אחת מעיניו. כדי שבעין הזו הוא לא יוכל לחטוא. כל כוחו של בילעם היה בעין הרעה. שזה העין שבה הוא ראה. כשהוא הסתכל על משהו, הוא הסתכל עליו בעין רעה. אבל הקדוש ברוך הוא הביא לו נבואה דווקא דרך העין הסתומה. למה? כי בעין הזאת לפחות הוא לא חוטא. מה התכוון להגיד נופל וגלוי עיניים? גלוי עיניים זה כנראה, בוודאי הכוונה היא אדם שרואה טוב. רואה היטב. אבל רואה היטב את הראיה של הנבואה. הוא לא רואה פיזית היטב. והבעל שם טוב אומר שזה קשור. כלומר, בגלל שהקדוש ברוך הוא רצה ובחר לתת לו נבואה, אז לכן הוא סימה את עינו ומנע ממנו לראות בעין הזאת ענייני העולם הזה, כדי שהעין הזאת תישאר בלי עבירות, כדי שהוא יוכל לתת לו נבואה בדבר הזה.

להבדיל אלף אלפי הבדלות, גם אנחנו בעולם הזה, למשל, כאשר אנחנו קוראים קריאת שמע, שמים יד על העיניים. מדוע? מה המטרה של לשים יד על העיניים? להתרכז. כדי לא להסתכל על הסביבה. בשביל, אתה רוצה להתרכז בדברים שהם שמע ישראל, השם אלוקינו, השם אחד. זה דברים עליונים. אתה רוצה להתרכז בדברים רוחניים עליונים? אז אתה עוצם את העיניים מלראות את הסביבה. להבדיל אלף אלפי הבדלות, בילעם הרשע, הקדוש ברוך הוא מעוור את עינו, כדי לפחות בעין אחת הוא לא יסתכל על ענייני העולם הזה, ואז הוא יוכל דרך העין הזאת להראות לו את העולם הרוחני. על כל פנים, מה שאנחנו לומדים מכך, זה שיש שני, שתי נקודות אני רוצה לסכם את השיעור הזה, את דבר התורה הזה. נקודה אחת, תמיד תמיד, היכולת להסתכל בעין טובה. תלמידיו של אברהם אבינו מסתכלים בעין טובה. זה כוחו של אברהם אבינו. אברהם הוא מידת החסד, תתן אמת ליעקב, חסד לאברהם. וזה בעצם הכוח של אברהם אבינו להסתכל. ברגע שאנחנו מסתכלים בעין הטובה, מרבים את הטוב. כשאתה מסתכל על מישהו בצורה חיובית, זה מחזק אצלו את התכונה הזאת. ואם אתה מסתכל כל הזמן על השלילה, כך זה יקרה. זה הכי חזק אצל ילדים, אבל לא רק אצל ילדים. גם אצל מבוגרים. אתה אומר למישהו, אתה כל הזמן מסתכל בהערה שלילית. על כל דבר אתה מתלונן. אתה חושב שזה יגרום לו להפסיק להתלונן? זה רק יגרום לו יותר להתלונן. וככה כל דבר שאתה מסתכל רק על הצד השלילי, אתה מחזק אותו. תסתכל על הצד החיובי, אתה מחזק אותו. זה נקודה אחת.

הנקודה השנייה היא הפער בין ההסתכלות החומרית להסתכלות הרוחנית. אדם שרוצה להבין דברים רוחניים, צריך קצת לוותר על ההסתכלות כל הזמן, כל הזמן להסתכל על חומריות, כל הזמן על כסף, על הנאות העולם הזה, בשביל להגיע לרוחניות, צריך קצת לוותר. ולכן, יש ימים כאלה. יום כיפור אנחנו פורשים מענייני העולם הזה, כדי להגיע למדרגות רוחניות. זה לא המצב הטבעי. בדרך כלל התורה מחנכת אותנו, אדרבה, לחבר את ענייני העולם הזה אל הקדושה. אבל אנחנו נשים לב, גם בשבת, אז התפילה היא יותר ארוכה, אז אתה לא, אם זה היית רוצה רק עונג בשבת, וקראת לשבת עונג, אם זה רק היה מדובר על עונג גופני, אז היית קם מאוחר בבוקר, ישן טוב, אחר כך קם, ישר אוכל איזה ארוחה טובה, הולך לים. לא, זה לא המטרה. המטרה פה זה עונג רוחני. אז יש גם ויתור על משהו מהעונג הגשמי. יש ברוך השם בשבת גם עונג גשמי, אבל יש כאן את המורכבות הזאת בין הצד החומרי לצד הרוחני, שגם בו אנחנו יכולים לבחור על מה אנחנו מתבוננים.

רבי חנינא בן עקשיא אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שנאמר, אדוני חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.