בלוג

שיעור א — מה עניין שמיטה להר סיני

ערב טוב. ברשות מוריי ורבותיי. אנחנו עומדים בפתיחת פרשת בהר. והפרשה פותחת "וידבר השם אל משה בהר סיני לאמור". ולכן כמובן, הפרשה נקראת בהר. "דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם ושבתה הארץ שבת לה'". חז"ל שואלים פה שאלה מפורסמת, מה עניין שמיטה להר סיני? עכשיו זה הפך להיות כבר ביטוי. כלומר, הביטוי כאילו זה שני דברים לא קשורים, מה הקשר ביניהם? זה עכשיו ביטוי שמשתמשים בו גם בלי קשר. זה כמו שאתה רוצה, אתה לא יודע מה, אתה אומר "אנחנו חייבים להביא איש צוות חדש לחברה בגלל שאין מספיק לקוחות". מה עניין שמיטה להר סיני? מה הקשר? אז תביא איש צוות חדש, אז זה יעזור לפתור את זה שאין לקוחות? תמצא פתרון לבעיה, אל תביא סתם עוד איש צוות. אז זה ביטוי שאתה עושה דברים לא קשורים, "מה עניין שמיטה אצל הר סיני".

אבל נסביר רגע את השאלה פה. השאלה פה היא מאוד יסודית. בתחילת ספר ויקרא, אנחנו עכשיו בסוף ספר ויקרא, בהר אחר כך בחוקותיי זה הפרשה האחרונה של ויקרא. בתחילת חומש ויקרא מה נאמר? "ויקרא אל משה וידבר השם אליו מאוהל מועד לאמור". שימו לב. ספר שמות נאמר למשה בהר סיני. קבלת התורה כמובן, אבל לא רק קבלת התורה עצמה, אלא גם למשל הציווי על המשכן, לבנות את המשכן, "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" וכן הלאה, כל הדברים הללו זה הכל נאמר בהר סיני. לעומת זאת, מתחילת ספר ויקרא, "ויקרא אל משה וידבר השם אליו מאוהל מועד". עד עכשיו הייתה אמירה רוחנית אלוקית מהר סיני, אבל עכשיו בנינו את המשכן, בנינו את אוהל מועד, עכשיו הקדוש ברוך הוא מדבר אליו מבין שני הכרובים.

ולכן יש כאן איזשהו קושי שחז"ל שואלים את זה במדרש ספרא על הפרשה, "מה עניין שמיטה אצל הר סיני?". אז עכשיו תשימו לב, זה לא שבאמת אין קשר בין שמיטה להר סיני, הקשר הוא ברור ומובהק. מה זאת אומרת? מצוות שמיטה ניתנה לנו באמת כבר בהר סיני. קודם כל זה כתוב גם בספר שמות. גם בספר שמות מופיעה המצווה של מצוות השמיטה, בפרשת משפטים. זה כבר מופיע. וזה כבר ודאי נאמר בהר סיני. אבל גם המצווה הזאת נאמרה מהר סיני. כתוב, "וידבר השם אל משה בהר סיני לאמור". אז אתה יכול לשאול, למה זה מופיע רק עכשיו? אם זה נאמר בהר סיני, משמע זה נאמר לפני כל חומש ויקרא, אז למה זה מופיע פה בסוף חומש ויקרא? זאת שאלה לגיטימית. אבל מה הקשר בין שמיטה להר סיני? זה נאמר בהר סיני, "וידבר השם אל משה בהר סיני לאמור".

אז השאלה היא קצת יותר מורכבת. כי השאלה היא בעצם, אם כך למה למעשה זה נאמר דווקא פה? הרי הרבה מצוות נאמרו בהר סיני. חז"ל אומרים שכל התורה כולה נאמרה למשה מסיני, אז אם כך למה דווקא פה כתוב "וידבר השם אל משה בהר סיני"? עונה המדרש: "מה עניין שמיטה אצל הר סיני? והלא כל המצוות נאמרו מסיני? אלא מה שמיטה נאמרו כללותיה ודקדוקיה מסיני, אף כולם נאמרו כללותיהם ודקדוקיהם מסיני". כלומר, אומר המדרש, פה בחרה התורה – בעיקרון כל המצוות נאמרו מהר סיני, גם מה שנאמר לו באוהל מועד נאמר לו בהר סיני, הכל, כל התורה כולה ניתנה למשה מסיני – אלא מה, שכאן התורה בחרה להדגיש את זה. ומכאן תלמד לכל המצוות כולם: מה שמיטה נאמרו כללותיה ודקדוקיה, כללותיה זה לא מלשון קללה חלילה, אלא מלשון כלל, הכללים שלה, גם כללותיה וגם דקדוקיה, גם הכלל וגם כל פרטי הפרטים הכל נאמר מסיני, אז גם הכללים וגם הפרטים נאמרו מסיני, וכך כל המצוות כולם. אף כולם נאמרו כללותיהם ופרטיהם מסיני.

אמנם כמובן יש מקום לשאול, אם כך אז למה דווקא פה נאמרה האמירה הזאת? אם זה בעצם נכון לגבי כל המצוות כולם שכל המצוות נאמרו הכללים והפרטים בסיני, אז למה דווקא פה צריך להדגיש "וידבר השם אל משה בהר סיני לאמור"? הרי כל המצוות זה ככה, אז תגיד את זה במצווה אחרת. תגיד את זה על מצוות ציצית, תגיד את זה על כל דבר אפשר, כי הכל נאמר למשה מסיני, אז למה דווקא פה זה נאמר? אז קודם כל זה קשור למה שכבר הזכרנו, שפרשת השמיטה הוזכרה כבר בספר שמות והנה היא חוזרת ומוזכרת שוב בספר ויקרא. וזה נקרא כללים ופרטים. בספר שמות בפרשת משפטים זה הוזכר מאוד בקיצור. אני לא זוכר בדיוק את הציטוט של הפסוק אבל נדמה לי "שש שנים תזרע את זרעך ואספת את תבואתה והשביעית תשמטנה ונטשתה", משהו כזה, זה מאוד בקיצור, פסוק אחד, אולי שניים. כאן יש לנו הרבה יותר הרחבה. "והייתה שבת הארץ לכם לאוכלה, לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עמך. ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול". מופיעים כל האיסורים, מופיע עניין היובל. אז פה יש הרבה יותר פירוט. אז כיוון שבמצוות השמיטה יש כלל בספר שמות ופרטים בספר ויקרא, אז פה זה הדגש, הזמן להדגיש ולומר שבעצם כמו שפה יש כלל ופרטים, אל תחשוב שהפרטים זה משה רבנו ממציא, או שזה לא נאמר מסיני, אלא הכל נאמר מסיני, מדגישים לך את זה. וכך תבין שכך הדבר בכל המצוות כולם.

אז זה קודם כל הגדרה ראשונית, פירוש פשוט לדברי המדרש.

כבוד הרב, אתה יכול לפרט לגבי שנת היובל?
מה שאלה? לגבי שנת היובל שקראתי?
לגבי התקופה שלנו עכשיו.
אה, הבנתי. היום זה לא רלוונטי, מכיוון ששנת היובל איננה קיימת אלא רק כאשר רוב עם ישראל על אדמתו. והיום עדיין לא רוב עם ישראל על אדמתו. יותר מזה, הרמב"ם פוסק, שגם אם כאשר בעזרת השם מהרה רוב עם ישראל יהיה בארץ, עדיין שנת היובל איננה נוהגת אלא כאשר כל שבט על נחלתו. וזה אנחנו בכלל לא יודעים איזה שבט אנחנו בדיוק, אין לנו פה את כל עשרת השבטים. אז לכן זה כרגע, היובל לצערנו לא קיים.

על כל פנים זה רובד ראשון בתשובה למה דווקא כאן מודגש הנושא של הר סיני. אבל יש בדבר רבדים נוספים ואני רוצה היום לנגוע בדברי הרמב"ן. הרמב"ן עוסק בעניין הזה, והרמב"ן קודם כל מדגיש שזה לא רק פעם אחת כתוב לנו שזה בהר סיני, אלא כתוב שלוש פעמים. פעם אחת בתחילת הפרשה, "וידבר השם אל משה בהר סיני לאמור". פעם נוספת, זה כתוב עוד פעמיים בפרשת בחוקותיי. הרמב"ן בעצם אומר שפרשת בהר ובחוקותיי זה ביחד יחידה אחת שנאמרה באמת בהר סיני. פרשת בחוקותיי מסיימת, המילים האחרונות בחומש ויקרא הם בהר סיני: "אלה המצוות אשר ציווה השם את משה אל בני ישראל בהר סיני". אז בעצם תחילת פרשת בהר פותחת "וידבר השם אל משה בהר סיני לאמור", כותרת. פרשת בחוקותיי מסיימת "אלה המצוות אשר ציווה השם את משה אל בני ישראל בהר סיני". אז הנה יש לנו ממש פתיחה וסיום. משמע, כך אומר הרמב"ן, ששתי הפרשות האלה, בהר ובחוקותיי, נאמרו באמת בהר סיני.

באמצע, בפרשת בחוקותיי שנקרא אותה בשבת הבאה, יש את כל הקללות הקשות. ברכות וקללות. אבל לצערנו תמיד הקללות הרבה יותר מפורטות ומאיימות מאשר הברכות. ושם מופיע בסיום כל הקללות, קודם כל במהלך הקללות מופיע הרבה פעמים הנושא של הברית. גם בברכות, "אם בחוקותיי תלכו… והקימותי את בריתי איתכם". ואם חלילה לא תשמעו לי, "להפרכם את בריתי", אתם מפרים ברית, יש ברית שהקדוש ברוך הוא כורת עם עם ישראל. אז מצד אחד תעשו טוב אז והקימותי את בריתי איתכם, מצד שני אם אתם חוטאים זה נקרא שאתם להפרכם את בריתי. וגם באמת בסוף הקללות בפרשת כי תבוא… בפרשת כי תבוא שגם כן יש לנו קללות, בסוף הקללות בספר דברים בפרשת כי תבוא פרק כ"ח, פרק עם כידוע קללות מרובות, 69 פסוקים, וזה מסיים ואומר כך: "אלה דברי הברית אשר ציווה השם את משה לכרות את בני ישראל בארץ מואב מלבד הברית אשר כרת איתם בחורב". מה זה חורב? חורב זה סיני. אז יש פה ברית של ברכות וקללות בפרשת כי תבוא, לבד הברית שהייתה בחורב. איזה ברית הייתה בחורב? על איזה ברית מדובר פה? על הברכות והקללות, כך מסביר הרמב"ן, על הברכות והקללות של הפרשה של בחוקותיי. כלומר מכל הדברים האלה מה אני רואה? שפרשת בהר ובחוקותיי, כולן בעצם זה ברית אחת ארוכה שנאמרה באמת בהר סיני. בשונה מכל מהלך ספר ויקרא שנאמר באוהל מועד, הברכות והקללות והמצוות האלה של השמיטה וכולי נאמרו דווקא בהר סיני.

ובאמת מבאר הרמב"ן, שזה פירוט של משהו שכבר היה בספר שמות. בהקשר הזה הרמב"ן הולך בכיוון של אין מוקדם ומאוחר בתורה. הדגשנו את זה בדיוק השבת, שאומרים אין מוקדם ומאוחר בתורה אין הכוונה שאין שום סדר בתורה. התורה מסודרת לפי סדר. ספר בראשית – בריאת העולם, האבות, וכן הלאה, ירידה למצרים. ספר שמות – יציאת מצרים, קבלת התורה, ציווי על המשכן, הכל לפי סדר. אבל כשאומרים אין מוקדם ומאוחר בתורה, הכוונה היא שלפעמים מכל מיני סיבות התורה לוקחת פרשייה שהייתה לפני כן ושמה אותה מאוחר יותר, או להיפך. אז כאן אומר הרמב"ן, כאן במקרה הזה נכון הכלל הזה של אין מוקדם ומאוחר בתורה. מה הכוונה? שפרשות בהר ובחוקותיי נאמרו בעצם בספר שמות. והרמב"ן אומר גם איפה בדיוק. בספר שמות בפרק כ"ד, בפרק כ"ד סוף פרשת משפטים, עוד לפני שמשה רבנו עולה להר ל-40 יום ו-40 לילה, לפני שהוא עולה להר, לפני שהוא מקבל ציווי על המשכן, לפני חטא העגל, נאמר כך: "ויבוא משה ויספר לעם את כל דברי השם ואת כל המשפטים ויען כל העם קול אחד ויאמרו כל הדברים אשר דיבר השם נעשה". ואז כתוב: "ויקח ספר הברית ויקרא באוזני העם ויאמרו כל אשר דיבר השם נעשה ונשמע". מה זה ספר הברית? אף פעם לא שמנו לב לדבר הזה. בספר שמות עוד לא ניתנה התורה, עוד לא היה מעמד הר סיני. אבל כבר שם משה רבנו מקריא לעם ישראל את ספר הברית. "ויקח ספר הברית ויקרא באוזני העם". מה זה הברית הזאת? אומר הרמב"ן, אלו פרשיות בהר ובחוקותיי. זוהי ברית שהקדוש ברוך הוא כורת עם עם ישראל בחורב, לפני מעמד הר סיני.

קודם כל ברכות וקללות זה ברור שזה ברית, כי מה זה ברית? מה פירוש המילה ברית? ברית זה בעצם הסכם. הסכם הדדי. ברכות וקללות זה מועד הדדי, אם תשמעו אל מצוותיי אז אני אתן לכם ברכות, אם חלילה לא תשמעו, חלילה יבואו הקללות. זה סעיפי הסכם. ולכן זוהי ברית. אבל אומר הרמב"ן, גם המצוות הללו של השמיטה ושל היובל, ושל גאולת תתנו לארץ, ואיך מוכרים קרקעות בארץ ישראל, כל זה חלק מהברית. מדוע? כי ארץ ישראל היא למעשה הגמול והעונש. כי ארץ ישראל ניתנה לנו על תנאי. שהרי ארץ ישראל אם אנחנו עושים את רצונו של מקום, אז ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו. ואם חלילה אנחנו לא שומרים את השמיטות, אז כתוב בפרשת בחוקותיי: "ואתכם אזרה בגויים והריקותי אחריכם חרב והייתה ארצכם שממה ועריכם יהיו חורבה. אז תרצה הארץ את שבתותיה כל ימי הושמה ואתם בארץ אויביכם אז תשבות הארץ והרצת את שבתותיה. כל ימי הושמה תשבות את אשר לא שבתה בשבתותיכם בשבתכם עליה". כלומר, אם לא שמרתם את השמיטה אז אתם גולים מן הארץ, והארץ שובתת. הארץ בעצם בשמיטה אחת ארוכה, כך חז"ל מתארים, 70 שנה גלות בבל כנגד 70 שמיטות ויובלות שעם ישראל לא שמרו בהיותם בארץ ישראל.

אז אם כן אומר הרמב"ן, כל פרשת בהר ובחוקותיי, כולם בעצם ברית שקשורה… הברית שכרת הקדוש ברוך הוא עם עם ישראל על ארץ ישראל. תשמרו את המצוות, לא רק שתהיו בארץ אלא יהיה לכם ברכה בארץ. לא תשמרו את המצוות, "ואתכם אזרה בגויים והריקותי אחריכם חרב". אז זה בעצם השכר והעונש, הגמול וחלילה הייסורים, הם כולם סביב הברית הזאת של ארץ ישראל. ולכן על פי הרמב"ן זוהי תשובה נוספת לשאלה מה עניין שמיטה להר סיני. מדוע דווקא כאן מוזכר "וידבר השם אל משה בהר סיני לאמור"? כי באמת זוהי ברית שכתוב בספר שמות "ויקח ספר הברית ויקרא באוזני העם", את זה הוא מקריא להם. תחשבו זה באמת מעמד מאוד מיוחד. פתאום אנחנו מבינים את העומק של מה שאומרים העם, "ויאמרו כל אשר דיבר השם נעשה ונשמע". הוא אמר להם אם תשמעו, אנחנו נשמע. אנחנו נשמע בכל הכוח. אנחנו נקיים את כל המצוות הללו ובעזרת השם נזכה גם לברכות.

שיעור ב — מה בין שמיטה להר סיני

ערב טוב. ברשות מורי ורבותיי. ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו. אמן.

פרשת בהר פותחת "וידבר אדוני אל משה בהר סיני לאמור, דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם… ושבתה הארץ שבת לה'. שש שנים תזרע שדך וכולי, ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ, שבת לה'". כלומר, מתחילים: השם מדבר אל משה בהר סיני לאמור. ומה הוא מצווה אותו בהר סיני? מצוות השמיטה. ועל זה נאמר "מה עניין שמיטה להר סיני". הביטוי הזה, מה עניין שמיטה להר סיני, היום משתמשים בו בתור ביטוי להגיד מה הקשר בין שני דברים? ומשתמשים בזה בכל מיני הקשרים. למשל, לא יודע, מה אתה עכשיו מדבר על העלאת שכר המינימום בגלל פיגועי הטרור, מה עניין שמיטה להר סיני, איך זה קשור אחד לשני? וכדומה.

עכשיו, צריך להבין שכאן זה לא בדיוק אותו דבר. כלומר, ברור לחלוטין שמצוות השמיטה באמת ניתנה בהר סיני. אין על זה מחלוקת. קודם כל המדרש אומר כך, המדרש בספרא (זה מדרש הלכה על ספר ויקרא), הוא שואל "מה עניין שמיטה אצל הר סיני? והלא כל המצוות נאמרו מסיני". השאלה היא לא מה הקשר בין שמיטה לבין הר סיני, ברור שמצוות שמיטה נאמרה מסיני, השאלה היא שאלה אחרת: הרי כל המצוות נאמרו בסיני, למה לא לפני כל מצווה? גם בפרשת אמור אפשר היה להתחיל "וידבר השם אל משה בהר סיני לאמור, אמור אל הכהנים בני אהרון ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו", למה שם לא כתוב בהר סיני? פרשת קדושים, למה היא לא מתחילה "וידבר השם אל משה בהר סיני לאמור, דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו"? למה לא כתוב ככה? רק אצלנו כתוב בהר סיני. אז זה מה שאומר אליהו, אליהו התחיל להגיד, בגלל שזה שמיטה זה רחוק זה רק בארץ ישראל לכן מדגישים שזה ניתן כבר בהר סיני.

המדרש אומר דבר פשוט. המדרש אומר קודם כל, זה בא ללמדך מה שמיטה נאמרו כללותיה ודקדוקיה מסיני, אף כולם נאמרו כללותיהם ודקדוקיהם מסיני. כלומר, מצוות השמיטה הוזכרה כבר בספר שמות בקצרה, ממש "שש שנים תעבוד ובשביעית תשבות", ממש בקצרה מופיעה מצוות השמיטה בספר שמות, פרשת משפטים. וכאן מופיע כל הפירוט והדקדוקים. אז זה בא ללמד על הכלל. יש לנו מידה: דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד, לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא.

כלומר, שמצוות השמיטה זאת דוגמה. מצוות השמיטה נאמרה בפרשת שמות, חזרה ונאמרה עכשיו היא מפורטת, כאן בפרשה שלנו מופיעים הרבה הרבה פרטי פרטים של מצוות השמיטה מה שלא הופיע בפרשת משפטים. אז תדע שכמו ששמיטה הדקדוקים האלה וכל פרטי הפרטים גם הם נאמרו מסיני, אז תדע שכל המצוות, גם מה שלא כתוב לך במפורש הכל נאמר למשה מסיני. למשל, מצוות השבת. לא כתוב במפורש כל ל"ט אבות המלאכות של שבת, זה לא כתוב, זה רק מסמיכות הפרשיות בין שבת למשכן. אז תדע שכמו משמיטה – כלליה ודקדוקיה הכללים והפרטים הכל מסיני – גם כל המצוות כולם מסיני.

כמובן עדיין צריך להבין למה דווקא המצווה הזאת נאמר עליה שהיא מסיני. אבל קודם כל חשוב להבין: ברור לחלוטין שהדיבור הזה של פרשת בהר סיני נאמר בהר סיני. קודם כל כתוב. "וידבר השם אל משה בהר סיני לאמור". אבל לא רק הפרשה הזאת נאמרה בסיני, כל ספר ויקרא כולו נאמר בהר סיני. זה מפורש. כי בספר שמות היה לנו מעמד הר סיני, נכון פרשת יתרו, הם עוד לא זזו משם. איפה כתוב שהם יצאו מהר סיני? זה כתוב במפורש. ספר במדבר פרק י', יש לנו עוד עשרה פרקים בספר במדבר שגם הם נאמרו בהר סיני.

מתי? אנחנו יודעים בדיוק מתי. כתוב בפרק י' פסוק י"א בספר במדבר: "ויהי בשנה השנית בחודש השני בעשרים בחודש". זה כ' באייר, בשנה השנייה. השנה הראשונה, מתי הם הגיעו להר סיני? הגיעו בחודש סיוון. בא' בסיוון הם הגיעו להר סיני. כמעט שנה. שנה מאוד חשובה. בשנה הזאת הם גם קיבלו את התורה, ממש בתחילת השנה כשהגיעו להר סיני. בשנה הזאת הם גם חטאו בחטא העגל, גם את זה צריך לזכור. אחר כך גם התכפר להם ביום הכיפורים, מיום הכיפורים התחילו לבנות את המשכן.

השנה הזאת הולך ככה: קודם כל, ספר בראשית הוא כולו אלפיים שנה בערך, אלפיים שנה זה רק עד שנולד אברהם, ועוד בערך 400 שנה עד יציאת מצרים. אז ספר בראשית ופרשת שמות זה כבר 2,400 שנה. עכשיו, ספר שמות כולו, כמעט כולו זה רק על… בוא נאמר, ספר שמות, זה, ויקרא, כל ספר שמות, חוץ מפרשת שמות שמזכירה גם את השיעבוד שלקח 210 שנה שהם היו במצרים, אבל חוץ מהפרשה הזאת, כבר באמצע פרשת שמות מתחילים לדבר על השחרור. שמשה במעמד הסנה והקדוש ברוך הוא שולח את משה להוציא את עם ישראל ממצרים. וכל זה, כל התהליך של יציאת מצרים והיציאה, לוקח בערך שנה. ועל השנה הזאת ועל השנה הראשונה במדבר, מדבר גם כל ספר שמות, גם כל ויקרא, וגם עשרה פרקים בבמדבר. הכל בשנה הראשונה.

על 39 שנה באמצע, במדבר, לא כתוב כמעט אף שום דבר. מדלגים. מהשנה הראשונה, כמעט נגמרת השנה הראשונה, מדלגים מחטא המרגלים שזה אמצע השנה השנייה, מדלגים עד השנה ה-40. חצי במדבר וכל דברים זה בשנה ה-40. נדדו, נדדו קצת לא הרבה, 38 שנה כמעט חנו במקום אחד במדבר קדש. רוב הזמן הם חנו במקום אחד, לא ב-38 שנה האלה, מלחמה. היה מלחמת עמלק בשנה הראשונה, היה מלחמות עם סיחון ועוג בשנה ה-40, 38 שנה באמצע לא היה שום דבר מה לכתוב. חז"ל אומרים שזה לשבח של עם ישראל. אף על פי שהם ידעו שנגזרה עליהם גזירה והם ידעו שאין להם תקווה, אבל הם לא מרדו ועשו רצון השם בכל ה-38 שנה האלה. דווקא שבח. אם היו חוטאים, היה נכתב. אבל זה שלא כתוב, זה לשבחם.

בואו נחזור לענייננו. אז אם כן, בספר במדבר פרק י' כתוב במפורש: "ויהי בשנה השנית בחודש השני בעשרים בחודש נעלה הענן מעל משכן העדות ויסעו בני ישראל למסעיהם ממדבר סיני". אז הם יוצאים ממדבר סיני. כי עד עכשיו לא כתוב בכלל שהם נסעו. להיפך, כל התחלה של ספר במדבר הרי זה המפקד, ומי ייסע ראשון ומי ייסע שני, דגל מחנה ראובן, דגל מחנה יהודה, זה הוראות. איך תתנהגו כאשר עוד מעט יעלה הענן ואז אתם תתחילו לנסוע. אבל עד עכשיו לא זזו. הקימו את המשכן, זה מופיע פה פרשת בהעלותך, פרשת נשא, הקימו את המשכן, פרשת נשא זה כל קורבנות הנשיאים נכון, זה בהקמת המשכן, בקיצור כל זה עשו בהר סיני. ולכן זה טבעי שבפרשה שלנו כתוב "וידבר השם אל משה בהר סיני". ברור שזה היה בהר סיני, אבל באמת זה לא רק הפרשה הזאת, כל ספר ויקרא וגם עשרה פרקים ראשונים של במדבר הכל היה בהר סיני. תחת הר סיני. לא מעל הר סיני. תחת הר סיני. אז זה הסבר אחד.

אני רוצה להביא היום את ההסבר של הרמב"ן. הרמב"ן אומר, הוא מדייק אם נשים לב שהפרשה שלנו פותחת "וידבר השם אל משה בהר סיני לאמור", ויש לנו בפרשת בחוקותי, יש לנו עכשיו בהר ובחוקותי. בפרשת בחוקותי כתוב פעמיים: פעם אחת בסוף פרק כ"ו: "אלה החוקים והמשפטים והתורות אשר נתן השם בינו ובין בני ישראל בהר סיני ביד משה". שוב כתוב שאלה החוקים שהוא נתן בהר סיני. ובסוף פרק כ"ז כתוב שוב: "אלה המצוות אשר ציווה השם את משה אל בני ישראל בהר סיני". זאת אומרת, שלוש פעמים. תחילת בהר, אמצע בחוקותי, סוף בחוקותי, כתוב לנו שזה נאמר בהר סיני.

אומר הרמב"ן: למה מודגש פה כל הזמן שזה בהר סיני? כי הפרשיות האלה, בהר ובחוקותי, זו הברית החדשה. זה אולי נשמע לנו רע, אוטומטית כשאנחנו שומעים ברית חדשה זה נשמע לנו נוצרי. אבל להבדיל אלף אלפי הבדלות, כמובן אין שום קשר בין מה שאומר פה הרמב"ן לבין הברית החדשה של הנוצרים להבדיל. מה הם מתכוונים כשהם אומרים ברית חדשה מה הם מתכוונים? הקדוש ברוך הוא עזב את עמו ישראל. נטש אותנו ובחר במי שהלך אחרי אותו האיש ימח שמו וזכרו. וזה ודאי לא יעלה על הדעת. זה בכלל, הרעיון הזה של הנוצרים שהקדוש ברוך הוא עזב את עמו ישראל זה סותר הרבה פסוקים מפורשים. למשל "לא ייטוש השם עמו ונחלתו לא יעזוב", "לא אטוש את עמי ישראל". או למשל: "כאשר השמיים החדשים אשר אני עושה עומדים לפני נאום השם, כן יעמוד זרעכם ושמכם". כמו שהשמיים לא התחלפו, גם עם ישראל לא מתחלף. זרעכם ושמכם, הזרע של עם ישראל. אל תגיד עכשיו, הנוצרים אומרים, יש ישראל שבבשר ויש ישראל שברוח. הם אומרים ש"בסדר, עם ישראל, אתם צאצאים של היהודים של פעם, אבל אנחנו, אנחנו אלה שבאמת ממשיכים את דרכם של עם ישראל", ככה הם טוענים. אבל הפסוק אומר לא לא לא, זרעכם ושמכם, זרעו של עם ישראל. היהודים, אלה של בן של בן של בן של בן של יעקב אבינו, אלה ימשיכו לנצח. אז ודאי שהרעיון העיוועים הזה של הנוצרים הוא רעיון פסול, הוא סותר את כל הפסוקים שבתורה ואנחנו לא מדברים על זה.

אבל להבדיל אלף אלפי הבדלות, מה שאומר פה הרמב"ן, שבעקבות חטא העגל אומר הקדוש ברוך הוא לעם ישראל, בפסוקים שאנחנו קוראים אותם למשל בתענית ציבור, "הנה אנוכי כורת ברית נגד כל עמך אעשה נפלאות". אז יש כאן ברית חדשה שצריכה להיות. הקדוש ברוך הוא במעמד הר סיני הוא כרת איתם ברית. במעמד הר סיני כתוב "ויקח ספר הברית ויקרא באוזני העם", משה לוקח דם של הקורבנות, זורק על עם ישראל: "ויאמר הנה דם הברית אשר כרת השם עמכם". אז במעמד הר סיני הקדוש ברוך הוא כורת איתם ברית. אחר כך הם חוטאים בחטא העגל. חטא העגל הוא בגידה בברית שלנו עם הקדוש ברוך הוא. ולכן צריך לכרות ברית חדשה. "הנה אנוכי כורת ברית". אז ניתנו לוחות שניים. אבל מה עם הברית? גם במעמד הר סיני היה לוחות ראשונים, היה גם ברית. היה טקס שלם אז כרתו ברית. היה ספר הברית והיה את זריקת הדם, היה פה טקס שלם. ואומר הקדוש ברוך הוא "הנה אנוכי כורת ברית", אז מה זה הברית הזאת הנוספת שצריכה להיות? אומר הרמב"ן, זו הברית הזו של פרשיות בהר בחוקותי.

ודאי יש ברית שנכרתה עם אברהם אבינו. אבל זה ברית בין הבתרים, וזה ברית המילה. אבל העיקרון של ברית, זה הסכם בלתי ניתן להפרה. אז כל אחד ואחד מעם ישראל נכנס בבריתו של אברהם אבינו. וגם כאשר עם ישראל כולו הופך להיות כעם ומקבל את התורה, כורתים ברית. וכאשר עם ישראל מורד בקדוש ברוך הוא וחלילה עושה את חטא העגל, אז צריך לחדש את הברית.

משל למה הדבר דומה? לאדם שאשתו בגדה בו, והוא מגרש אותה. אבל אחר כך הוא מתפייס איתה. ומצווה לאדם להחזיר את גרושתו. אז לא הכוונה שהיא בגדה בו בזנות, מרדה בו, עזבה את הבית לכמה זמן, הלכה עם מישהו אחר אבל לא שכבה איתו, לצורך העניין, לצורך הדוגמה. אז מותר לאדם להחזיר את אשתו. ואדרבה, יש אפילו מעלה בדבר הזה. מצווה מיוחדת לבנות את הזוגיות מחדש. אם אתה משער שזה יצליח, אין טעם סתם לגרש ולהחזיר, לגרש ולהחזיר. אבל אם אתה חושב שזה יצליח, אז יש בזה דבר שהוא בעל ערך מיוחד. כן, אני לא מדבר כרגע על מצב של זנות. אני מדבר כרגע על מצב שהוא הייתה מריבה ביניהם והיה לו סיבה טובה לכעוס עליה והוא גירש אותה, ועכשיו הוא רוצה להחזיר אותה. אז אם הוא רוצה להחזיר אותה, הוא צריך לקדש אותה מחדש. אם הוא גירש אותה נתן לה גט, אז עכשיו הוא צריך לקדש אותה מחדש.

וזה דומה לכך שהקדוש ברוך הוא כורת ברית עם עם ישראל. יום חתונתו ויום שמחת ליבו. יום חתונתו זה מתן תורה. מתן תורה הוא כמו חתונה. אבל כיוון שעם ישראל חוטא בחטא העגל, אז הקדוש ברוך הוא כאילו משליך אותם מעל פניו, עכשיו צריך לכרות איתם ברית חדשה. והברית הזו זה, אומר הרמב"ן, פרשות בהר בחוקותי. למה דווקא פרשות בהר בחוקותי? קודם כל במרכז שלהם עומדות הקללות והברכות בפרשת בחוקותי. פרשת בחוקותי מתחילה: "אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו", אז יהיה טוב, "והקימותי את בריתי איתכם". זה ברית. "והקימותי את בריתי איתכם". "ואם בחוקותי תמאסו ואם את משפטי תגעל נפשכם להפרכם את בריתי", אם אתם תפרו את הברית, אז גם אני חלילה אלך עמכם בקרי.

וכל הברכות והקללות מסיימות "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם, לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי איתם". אפילו אם עם ישראל יחטא ויצא לגלות, אני לא מפר את בריתי עם עם ישראל. "וזכרתי להם ברית ראשונים". לא סתם חסדי אבות. ברית ראשונים. חז"ל אומרים שאף על פי שזכות אבות תמה, ככה אומרים חז"ל, שזכות אבות נגמרה. לאברהם יצחק ויעקב היה להם המון זכויות, אבל זה כמו אדם שיורש מהאבא שלו ומהסבא שלו מיליארדים על מיליארדים, בסוף אם הוא יבזבז, ייגמר לו הכל. וככה אומרים חז"ל. שזכות אבות, לאברהם יצחק ויעקב היה יתרת זכות ענקית אצל הקדוש ברוך הוא, בזבזנו הכל. כבר חטאנו כל כך הרבה שאין יותר זכות אבות. אבל ברית אבות לא תמה. ברית אבות, זה השבועה שהקדוש ברוך הוא נשבע לאבותינו, זה לעולם איננו חדל. "לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי איתם". חז"ל אומרים האומר אחטא ואשוב, אין מספיקים בידו לעשות תשובה. אני אסביר. לעם ישראל, הוא לעולם לא עוזב את עם ישראל. אפילו אם עם ישראל יחטאו וכל עם ישראל יחטאו, לעולם הקדוש ברוך הוא לא נוטש את עם ישראל. אדם פרטי? אדם פרטי חוטא, ואם הוא חוטא ברמה כזאת שאומר "אחטא ואשוב", אז חז"ל אומרים שלא מספיקים בידו לעשות תשובה והוא לא יזכה לעשות תשובה. האדם הפרטי יכול למות בחטאו ולהיענש. אבל עם ישראל כעם, לעולם לא ייעזב. אפילו אם כל עם ישראל יחטאו, אז מה עושה הקדוש ברוך הוא? יעמיד עליהם גזרות קשות ויורה אותם לתשובה.

בוודאי, תמיד בן אדם יכול לחזור בתשובה. כל מצב. גם אם אדם היה בתחתית השפל הגדול ביותר, תמיד יכול לחזור בתשובה. אין מצב כזה שאדם יגיד לעצמו אה אני מקרה אבוד אני לא יכול לחזור בתשובה. אין דבר כזה. תמיד אפשר לחזור בתשובה ותמיד יש בחירה, ותמיד הקדוש ברוך הוא מקבל באהבה. זה כמו בן, כל אחד מכיר את הדבר הזה, עם הבן שלו, לא משנה מה הוא עשה, אבל עכשיו הוא חוזר בתשובה, מה, אבא לא יקבל אותו בחיבוק? מה השאלה? ברור. כרחם אב על בנים כן תרחם השם עלינו. כן. הוא לא ישמיד את העולם, אבל עמים הוא ישמיד. הוא כבר השמיד הרבה עמים. איפה אשור? אתה מכיר אותם? עמונים, מואב, אדום, אתה לא יודע, נעלמו, התכחדו. יכול להיות שהצאצאים שלהם קיימים אבל העם לא קיים. לעומת זאת, עם ישראל, עם ישראל חי וקיים.

נחזור לענייננו. העם, כעם אנחנו עם ישראל חי. אז אומר הרמב"ן, זה כל הנקודה של כל פרשות בהר ובחוקותי. כלומר, במרכז יש לנו את הקללות והברכות. אבל גם פרשת בהר, שזה נכון מה שאליהו אמר שזה הרבה דברים פה שקשורים לארץ ישראל, כי הברית היא ברית על ארץ ישראל. מהי הברית? "אם בחוקותי תלכו", אז יהיה לכם טוב בארץ ישראל. הרי מה כתוב בפרשת בחוקותי? אם בחוקותי תלכו "אז ונתתי גשמיכם בעיתם ונתנה הארץ יבולה וישבתם לבטח בארצכם ונתתי שלום בארץ", הכל זה ברכות של הארץ. ואם חלילה לא תעשו את מצוותי ולא בחוקותי תלכו, אז תצאו לגלות מן הארץ, והארץ תשבות את שבתותיה. כל מה שלא קיימתם את השמיטות בארץ ישראל אז תצאו לגלות, ואז הארץ תהיה שוממה, במקום השמיטות שלא שמרתם.

אז אם כן אומר הרמב"ן, זה בעצם הנקודה. פרשות בהר ובחוקותי זו הברית החדשה, לכן זה מודגש שזה בהר סיני, מכיוון שיש פה בעצם את הקשר המיוחד, הברית המיוחדת, כמו שהייתה ברית ראשונה בהר סיני לפני חטא העגל אז כעת יש לנו את הברית החדשה, הברית המתחדשת שהקדוש ברוך הוא כורת עם עם ישראל כאשר הוא חוזר ומקבל אותם באהבה ובתשובה. ומצוות השמיטה היא חלק מאוד מרכזי בברית. זה בעצם מצוות השמיטה מציינת את הקשר בין עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל. מכיוון שכאשר עם ישראל שומר את התורה הוא שוכן בארץ, וכאשר עם ישראל איננו שומר את התורה הוא יוצא לגלות והארץ שוממה ובכך היא מקיימת את השמיטות שאמורות להיות בה.

אז אם כן ראינו היום את העניין הזה של מה עניין שמיטה להר סיני. על פי הרמב"ן, יש פה קשר עמוק מאוד. מצוות השמיטה היא חלק מהברית המתחדשת הזאת, הברית שהקדוש ברוך הוא כרת עם עם ישראל כבר לפני חטא העגל ועכשיו אחרי חטא העגל, בסוף ספר ויקרא, הוא חוזר – ספר שלם של קדושה, קדושת הכהנים, קדושת המועדים (אלה מועדי השם מקראי קודש), כל עם ישראל קדושים תהיו – ובסופו של דבר אנחנו מגיעים גם לקדושה של ארץ ישראל והברית הזאת, הברית שנכרתת בין הקדוש ברוך הוא לבין עם ישראל על ארץ ישראל היא זו שחותמת בעצם את ספר ויקרא.

רבי חנניא בן עקשיא אומר: רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שנאמר השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.