בלוג

ערב טוב, ברשות מורי ורבותי. בפרשת השבוע מופיע הפסוק: "שור או כשב או עז כי יוולד והיה שבעת ימים תחת אמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקורבן אישה להשם". כלומר, כאשר נולד בעל חיים, אסור מיד להקריב אותו להשם. צריך להמתין שמונה ימים. זה להבדיל אלף אלפי הבדלות, אבל קצת מזכיר לנו את ברית המילה. שברית המילה רק ביום השמיני והלאה. ביום השמיני ימול בשר עורלתו. ואם לא מלו אותו ביום השמיני, אז כמה שיותר מהר לאחר היום השמיני. לפעמים קורה שהברית נדחית בגלל מצב בריאותי של התינוק וכדומה, ברגע שנפתרת הבעיה, אז עושים ברית מילה. אז פה תכף אנחנו ננסה להסביר קצת את העניין. כן, אין פה הבדל לבעל חיים מתי שוחטים אותו, זה פחות משנה לו. לאמא.

על כל פנים, חז"ל לוקחים מהפסוק הזה איזושהי נקודה שנראית לנו אולי שולית. ואומרים חז"ל, מה זה "שור או כשב או עז כי יוולד"? הוא נולד, נכון? איך קוראים לבן של השור שנולד? עגל. היה צריך להגיד עגל או גדי כי יוולד. מה זה שור או כשב או עז? השור זה הבוגר. נכון. אומרת הגמרא, זה מופיע בבבא קמא דף ס"ה, אמר רבא: שור בן יומו קרוי שור. הנה, אתה לומד פה מהפסוק שאף על פי שהוא רק נולד, אז נכון, אנחנו בעברית מבדילים בין העגל לבין השור, בין הסייח לבין הסוס וכן הלאה. אבל גם שור ביום שנולד כבר אפשר ולגיטימי לקרוא לו שור. הנה, התורה קוראת שור ברגע שהוא נולד. שור בן יומו קרוי שור. כן, עדיין צריך לחכות ליום השמיני כדי להקריב אותו קורבן להשם.

עכשיו, הדבר הזה הזוהר הקדוש מאוד מרחיב אותו. ואומר הזוהר ככה, זה מופיע בזוהר כמובן בארמית ואני אביא את הדברים בלשון עברית, בתרגום. אומר הזוהר: תא חזי, בוא וראה. אדם שנולד לא נתמנה מלאך להשגיח עליו עד שנימול. יהודי, ברגע שנימול אז יש מלאך מיוחד שבא להשגיח עליו. נתעורר עליו רוח מלמעלה כיוון שנימול. זכה לעסוק בתורה, התעוררה עליו התעוררות יתרה. זכה ועשה מצוות התורה, נתעוררה עליו עוד התעוררות יתרה. זכה ונשא אישה, זכה והוליד בנים, ולימד אותם דרכיו של הקדוש ברוך הוא, אז הוא אדם שלם.

אבל בהמה, באותה שעה שנולדה, באותה שעה אותו כוח שיש לה יהיה לה גם בסופה. אז תכף נדבר על השמונה ימים. אבל קודם כל אומר הזוהר הקדוש, האדם הוא יצור שמתפתח. הוא תינוק, הוא בקושי נולד, בקושי אין לו שום מודעות, שום דעת. אחר כך הוא גדל, מתחיל ללמוד תורה ולקיים מצוות. אחר כך הוא עוד נושא אישה, מוליד בנים, מקים משפחה, מוליך את הבנים שלו בדרכי השם. אז יש כאן התעוררות, עוד התעוררות, עוד התעוררות, עלייה הדרגתית במעלות התורה והיראה. אבל בהמה, כמו שהיא נולדה ככה יש בה. נכון, זה מאוד בולט. תכף נדבר על זה.

המהר"ל אומר שבהמה היא נקראת בהמה ויש רמז במילה הזאת. בה-מה. כלומר, מה שאתה רואה בה, זה מה שיש בה. אין בה פוטנציאל לעוד משהו. לא תצליח לאלף את הבהמה ככה שפתאום היא תתחיל ללמוד תורה ולקיים מצוות. זה לא עניין של אילוף. אתה יכול בהמה או בעל חיים, יכול לעשות חיקוי. אתה יכול ללמד, במרכאות ללמד את הסוס לרכב על גלגל, אתה יכול ללמד את הקוף לעשות חיקויים. כן, אבל זה לא דעת. זה לא איזושהי מדרגה חדשה שיש בו. זה משהו שמבחינתו הוא טכני לחלוטין. הוא לא מסוגל באמת לחשוב. ולכן הבהמה, בה-מה.

לעומת זאת אומר המהר"ל, כתוב במפורש בתורה, למה האדם נקרא אדם? מה פירוש השם אדם? כי הוא לוקח מן האדמה. ככה כתוב בתורה. שהאדם הקדוש ברוך הוא לקח עפר מן האדמה ויצר ממנו את האדם ואז הוא קרא לו אדם. מסביר המהר"ל מה המשותף דווקא בין אדם לאדמה? האדמה, המהות שלה שהיא בעצם קרקע פורייה, אתה זורע בה ואז צומחים דברים חדשים. מתוך החיבור בין האדמה לבין מה שהאדמה פוגשת, את הצמחים, את הגרעינים, את הזרעים, באדמה עצמה יש מינרלים וכדומה, אז האדמה מצמיחה את הצמחים. בדומה לזה האדם. כשהוא פוגש, הוא פוגש תורה, הוא פוגש אנשים, הוא פוגש כל מיני דברים בעולם, אז יש בו יכולות לקחת את כל מה שהוא פוגש ולפרוח מתוך זה. האדם יש לו פוטנציאל. יש לו משהו שהוא בכוח, שהוא יכול להוציא אותו אל הפועל.

לעומת זאת הבהמה, בה-מה, מה שיש בה זה מה שיש בה. אומר המהר"ל, אפילו מלאך בעניין הזה הוא כמו בהמה. לא חלילה, אנחנו לא משווים מלאכים לבהמות. המלאך הוא רוחני כולו, הבהמה היא חומרית כולה. ואף על פי כן, מה המשותף בהם? מה שנבראו, זה מה שיש בהם. מלאך נברא במדרגה מסוימת, הוא לא יכול להתקדם. אין לו השתפרות, אין לו תהליך שהוא הולך ונבנה. זהו, הוא נברא מושלם לעניין שלו. אבל אין לו שיפור. וכך בעצם… גבריאל יש לו מידת גבורתו של הקדוש ברוך הוא, הוא נברא כבר מושלם למדרגה הזאת. אבל הוא לא יכול פתאום לפתח בעצמו עוד תכונות. זה מדרגתו. האדם, יכול להיות שיש בו תכונה מסוימת ואז הוא עושה עבודת המידות והוא משנה את אישיותו והוא מתקדם. האדם יש לו יכולת של להוציא מהכוח אל הפועל את הפוטנציאל שיש בו. יכולת להשתנות, יכולת להתקדם. נכון, זה קשור. תמיד זה קשור כי היכולת להידרדר, אדם יש לו יכולת לבחור בטוב וברע, אז הוא יכול גם לבחור ברע להידרדר. יש לו גם יצר הרע, אבל מצד שני הוא יכול גם לבחור בטוב.

יש מדען רוסי מפורסם, איוואן פבלוב. הוא גם זכה בפרס נובל. הוא זכה בפרס בעיקר על הנושא של… כן. של, הוא הרבה חקר חיות והוא בעיקר זכה בפרס נובל על הנושא של התניה. זה לא קשור לענייננו אבל אני אגיד את זה רק בסוגריים, שהוא מצא שהרי כל אחד מכיר את זה שמביאים לך, לא רק מביאים לך אוכל, מדברים איתך על אוכל, פתאום נהיה לך מתמלא הפה ברוק. עוד יותר אם מדברים איתך על לימון או על כל מיני דברים חמוצים, עוד יותר. למה? כי המוח אומר אוטומטית, המוח אומר לכל בלוטות הרוק, אומר להם הבן אדם חושב על לימון, צריך הרבה להכין רוק כדי שקצת נדלל את החמיצות. רק מדבר על זה, הפה שלי מתמלא רוק. עכשיו, פבלוב גילה שלא רק כאשר מביאים לכלבים אוכל הם מריירים, אלא אם למשל הרגלת אותם שכל פעם אתה בא עם פעמון ומביא להם אוכל, אז פעם הבאה אתה בא עם פעמון בלי אוכל – הם גם מריירים. כי יש פה התניה. התנית אותם שהם כבר רגילים שהפעמון קשור לאוכל. אז זה היה איזושהי תגלית שקשורה להמון המון דברים, פיתחו מזה המון המון עניינים.

אבל אני רוצה לספר היום על מחקר אחר שהוא עשה. בשעה טובה ובמזל טוב, נולד לו בן. אז יש אנשים שאם נולד להם בן, עושים מסיבה. פבלוב כשנולד לו בן אז הוא אמר או, זאת הזדמנות נהדרת למחקר. לא, הוא לא עשה ניסויים בבן שלו. אבל מחקר. הוא לקח את הבן שלו, ולקח קוף שנולד באותו יום. ואמר בוא נעשה מחקר השוואתי בין הקוף לבין האדם. מה המיוחד בכל אחד מהם? עכשיו, זה ברור שהקוף ביום הראשון שהוא נולד, כמו שאברהם אמר קודם, בהמה ביום שהיא נולדת היא כבר עומדת על הרגליים, הקוף ביום שהוא נולד אז הוא לא רק עומד על הרגליים, הוא כבר לומד לטפס על עצים. הוא כבר משמיע קולות. הוא, כמו שהגמרא אמרה שור בן יומו קרוי שור, אז קוף בן יומו קרוי קוף. כן. מתי הבן אדם מתחיל לעקוף את הקוף? ברגע שהוא מדבר.

ברגע שהבן אדם אמר פעם ראשונה אבא, הוא עשה משהו שהקוף לא יעשה לעולם. עכשיו, האמת היא שבעומק הדברים התינוק עקף אותו הרבה לפני זה. למה? הקוף ביום שהוא נולד, באותו יום, הוא כבר יודע הכל. הוא יודע להיאחז באמא שלו. ראיתם פעם קופים שהם נתפסים ככה על הגב? הקופה, האמא, היא צריכה את כל ארבעת הרגליים שלה כדי ללכת על העצים. היא לא… זה לא כמו אמא אנושית שהולכת ומחזיקה את התינוק בידיים. הקופה לא מחזיקה את התינוק, היא זורקת אותו על הגב, הוא נתפס, אין לו ברירה, אבל הוא יודע מיומו הראשון שהוא נולד הוא יודע להיתפס, וקופץ עם אמא שלו לכל מקום, ומטפס על עצים, ומפצח אגוזים וכל דבר שהוא צריך לעשות, לא, עוד לא מפצח אגוזים הוא יונק. אבל כל דבר שהוא צריך לעשות הוא יודע לעשות ביום הראשון.

לעומת זאת, התינוק ביום הראשון הוא כאילו לא מחייך, לא מתהפך, לא… שום דבר. הוא בקושי מזיז את הידיים והרגליים ככה אפילו בלי מודעות. איזה רפלקסים כאלה. אבל ברגע שהתינוק מתחיל להתפתח, פעם ראשונה הוא יתהפך, אז הוא כבר עשה איזה משהו. כבר הוא למד מעצמו איזה משהו. אז אפילו שהוא התינוק, הקוף עוקף אותו בינתיים בגדול, אבל התינוק עשה פה משהו שהקוף לעולם לא יעשה. הוא התקדם שלב.

וזה היכולת של האדם. האדם נקרא מהלך. כך הקדוש ברוך הוא אומר לנביא, אומר לו, לגבי המלאכים, כן. אני אסביר רגע את העניין. גם בעלי חיים מהלכים. אבל כתוב שהקדוש ברוך הוא אומר לנביא: "ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה". המלאכים נקראים עומדים. מכיוון שאין להם התקדמות. הם נבראו מושלמים למדרגה שלהם. האדם הוא מהלך במובן של ההתקדמות. הדעת שיש בו עליה הוא נקרא מדבר, אבל מבחינת ההתקדמות על זה הוא נקרא מהלך.

ודווקא בגלל זה ההתפתחות של האדם היא מאוד איטית. כי דווקא כאשר יש משהו הרבה יותר גדול לפתח, אז זה לוקח יותר זמן ויותר בהדרגה. כאשר אתה רוצה להכין כוס קפה, כמה זמן זה לוקח? כמה דקות. כמה זמן אתה משקיע בתכנון של הכוס קפה? כלום. אולי שנייה. אתה לא משקיע בזה מחשבה. רגע, וכשאתה רוצה לבנות בית? אז הבנייה עצמה לוקחת הרבה יותר זמן, ואפילו החלק של המחשבה והתכנון הוא בעצמו פרק מאוד מאוד ארוך ומשמעותי. כי ככל שהמשימה יותר גדולה וכבדה, אז ככה התהליך הוא יותר ארוך, יותר הדרגתי. לא זבנג וגמרנו.

ולכן, כיוון שהאדם הוא צלם אלוקים, יש בו הרבה כוחות שצריכים להתגלות בחייו. אז לכן ההתפתחות שלו היא הדרגתית והיא לוקחת הרבה זמן. הדבר הזה נכון גם לגבי עם ישראל לעומת האומות. אני לא משווה גויים לבעלי חיים, אבל כשם שיש הבדל בין בעלי חיים לבין האדם, שלאדם לוקח הרבה יותר זמן להתפתח, על כל אדם, כל אדם יש בו צלם אלוקים. כך עם ישראל ביחס לאומות אחרות, לעם ישראל לקח הרבה יותר זמן להתפתח. יש אומות שהתאספו באיזה מקום, יאללה, הנה אנחנו עם. עם ישראל לקח להם הרבה הרבה שנים, בנדודים, והם יורדים למצרים, ולקחת לו גוי מקרב גוי זה עם מתוך עם. זה לא דבר פשוט. דווקא בגלל שהכוח של עם ישראל, הפוטנציאל שלו, הוא פוטנציאל מאוד גבוה.

תראו, אני לא מדבר על המצרים. ניקח אפילו את ארצות הברית. ארצות הברית היום היא אולי המעצמה הגדולה והחזקה ביותר בעולם. ולא רק היום, כבר לפני 100 שנה. הם כבר היו… 100 שנה, אולי לפני 70 שנה, כבר היו המעצמה הגדולה בעולם. אולי נגיד, היה אז המלחמה הקרה, היה שתי מעצמות. כן. אז היא הייתה אחת מתוך שתיים. אחרי 200 ומשהו שנה. זה צעיר בשביל עם. אבל באמת כי אין לזה המון לאן להתפתח. עם ישראל, אז גם כשהוא כבר הגיע לאיזושהי מדרגה של מלכות, לקח לו הרבה שנים. עד שהיה שאול המלך… המון שנים. מאז אברהם אבינו, עד יציאת מצרים לקח 400 שנה. ועד שאול לקח עוד יותר מ-300 שנה. אז זה יותר מ-750 שנה שלקח לעם ישראל עד שהיה להם מלך ראשון שלא היה איזה מעצמת על. אוקיי, ואחר כך היה דוד ושלמה, ואחר כך היה איזה דעיכה. ואז יוצאים לגלות וחוזרים. ויוצאים עוד פעם לגלות ארוכה וחוזרים. עד שעם ישראל מגיע לשיא שלמותו, זה תהליך של אלפי שנים. דווקא בגלל שהשליחות של עם ישראל היא עד כדי כך גדולה, אז התהליך הזה הוא תהליך ארוך, הוא תהליך מורכב.

וגם היום, אנחנו עדיין לא הגענו לשלמותנו. האדם בסופו של דבר, בשלב מסוים הוא עוקף את הקוף, ובסוף אנחנו יודעים כולנו מי שם את מי בכלוב. זה האדם שם את הקוף. לא, למרות שהקוף בהתחלה נראה וואו, הקוף כבר ישר, קופץ ומזנק וזה, והתינוק עוד מוטל בעריסה וצריך, צריך משהו אז הוא בוכה שירימו אותו. אבל מהר מאוד האדם הוא זה ששולט בקוף. האדם תפקידו להוביל את כל בעלי החיים. הוא רותם את כל בעלי החיים למה שצריך. היום פחות אנחנו משתמשים בבעלי חיים, יותר במכונות. אבל פעם בוודאי היו רותמים את השור לחרוש ואת הסוס לרכב ואת הכלב לשמור וכן הלאה וכן הלאה.

ולהבדיל, עם ישראל צריך להיות אור לגויים. עם ישראל צריך להוביל את העולם כולו לתקן עולם במלכות שדי. יכירו וידעו כל יושבי תבל כי לך תכרע כל ברך תישבע כל לשון. אז הדבר הזה הוא תפקיד באמת, תפקיד ענק, תפקיד של דורות. ולכן זה לוקח זמן. אז כידוע עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה. אנחנו עם של נצח. הדרך היא ארוכה. הדרך יש בה הרבה תהליכים. אנחנו לא מחפשים שום דבר שיקרה מעכשיו לעכשיו. דברים, דווקא דברים גדולים קורים לאט. היום קצת אנשים הם קצרי סבלנות. כל דבר, אם משהו דורש טיפה יותר איזה ריכוז או מאמץ, כבר אין סבלנות. במיוחד בטח הדור הצעיר שהתרגל לפלאפון, שאתה רוצה זה ישר אתה לוחץ ישר כבר נפתח לך משהו חדש. אם האינטרנט לא זז, 10 שניות לוקח עד שמשהו עבר… די, מה זה, כבר צריך להחליף פלאפון. דור חדש של פלאפונים. כל שנתיים יוצא דור חדש של פלאפונים, כל שנתיים מתחלף גם דור בילדים.

אז האמת היא שההתפתחות הטכנולוגית היא חיובית. אבל חשוב שנזכור, חשוב שגם נלמד את זה את הדור הצעיר, שדבר שהוא עמוק ומשמעותי לוקח זמן. דבר שהוא בעל עומק וערך הוא תהליך. זה לא בבת אחת. אדם אפילו שומע איזה דבר חדש, צריך לשמוע אותו ולחזור ולשמוע אותו ולחזור ולשמוע אותו, ואז לעשות תהליך של עיכול רוחני. כמו שאתה אוכל אז אתה מעכל את האוכל, שמעת משהו כדי להפנים אותו זה גם תהליך של עיכול רוחני. ולכן זה בעצם הלימוד שאנחנו לומדים ממה שאומרים, ממה שאומרת הגמרא על פרשת השבוע, על העניין הזה של שור בן יומו קרוי שור.

אבל דבר אחד כן יש, גם בשור, השור לא יכול בעצמו להתקדם מדרגה, בהמה זה בה-מה, מה שיש בה נברא בה. ובכל זאת האדם יכול לרומם את השור. האדם למשל גם עגל שביום שהוא נולד הוא כבר עומד על הרגליים והוא כבר יודע ללכת, התינוק עד שהוא יודע ללכת זה בערך גיל שנה. העגל יודע ביום הראשון ללכת. אבל באיזה גיל האדם יכול לרתום את העגל למשוך את המחרשה? לא מיד. העגל עוד אין לו כוח למשוך את המחרשה. אז השימוש של האדם בבעל חיים הוא זה שלוקח זמן. ולכן גם כאן, השימוש של האדם בשור כדי להקריב אותו קורבן, חייב לחכות לפחות שמונה ימים. והמספר שמונה הוא כמובן כדי לבטא את מה שמעל הטבע. שבע זה מבטא את הטבע, שמונה הוא מעל הטבע. ולכן מיום השמיני והלאה ירצה לקורבן אישה להשם. רבי חנניא בן עקשיא אומר: רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.