בלוג

אז אם כן אמרנו ש"קדושים תהיו", יש שם מגוון רחב מאוד של מצוות. והתחלתי לספר על הרב איתמר בן גל, שהיה לו מין קבלות קטנות כאלה. אני מקבל על עצמי כך וכך, מקבל על עצמי כך וכך. וגם זה היה מגוון מאוד רחב. למשל, היה לו "אני מקבל על עצמי להתמיד בלימוד תורה", "אני מקבל על עצמי להתפלל בכוונה", "אני מקבל על עצמי כל כמה ימים לקחת את אשתי לאיזה בית קפה". גם קבלה, למה לא? "אני מקבל על עצמי לשאול את הילדים שלי איך היה להם בבית ספר", "אני מקבל על עצמי להשתדל שהתלמידים שלי, שאני מלמד, שאני מורה בבית ספר, שהתלמידים שלי יאהבו את הגמרא". כל מיני דברים במגוון סגנונות. מקבל על עצמי לעשות ספורט, מגוון דברים. וזה בעצם היופי של פרשת קדושים, שהיא כוללת ממש מהכל. יש בה גם בין אדם למקום, גם בין אדם לחברו, גם איסורי עריות וגם איסורי עבודה זרה, והמון המון דברים, ויושר וצדק וצדק חברתי וכולי.

ואחד הפסוקים שמופיע בפרשת השבוע, נקרא "בצדק תשפוט עמיתך". לשפוט את הזולת בצדק. באופן מפתיע, כאשר הרמב"ם מונה את המצווה הזאת בתרי"ג המצוות, יש לו ספר המצוות ששם הוא מונה את כל תרי"ג מצוות, רמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצוות לא תעשה, ושם כותב הרמב"ם על הפסוק הזה, הוא כותב מצווה שיש בה שלושה עניינים. שזה בעצמו כבר מפתיע. בדרך כלל, אם בפסוק אחד יש כמה מצוות, אז אי אפשר שיש שלוש מצוות.

אם כן, לגבי "בצדק תשפוט עמיתך", הרמב"ם מונה את זה כמצווה אחת, אבל בתוך המצווה הזאת, הוא כותב שלושה עניינים.

המצווה הראשונה שאומר הרמב"ם בפסוק הזה "בצדק תשפוט עמיתך", זה מצווה שמוטלת על השופטים והדיינים. מצווה על הדיין לשפוט בצדק. אנחנו מכירים את זה, עכשיו יש הרבה מצוות בתורה בעניין הזה, למשל איסור לקחת שוחד, "לא תהדר פני דל". לפעמים בא איזה אדם עני, דל, והשופט רוצה לתת לו תחושה שהוא ירגיש בנוח. כי באופן טבעי העני מרגיש כזה חלש ליד העשיר, נכון? אז השופט דווקא מחזק את הדל. לא טוב. לפעמים צריך להיות שווה. אתה קטון וגדול שם הוא. כולם שווים בפני המשפט.

על כל פנים, זה מצווה שמיועדת לדיינים. שהדיין צריך לשפוט בצדק. אבל, זה לא רק מדבר על דיינים. אלא על מה עוד? על מי שמסוגל לשפוט בין אנשים.

אומר הרמב"ם, זה העניין השני. העניין השני הוא שמצווה על כל אדם להיות שופט בין אנשים. אם אתה יודע מה נכון על פי ההלכה ועל פי התורה, מצווה עליך להגיד לו. זאת אומרת, לא רק ששני אנשים מתווכחים ביניהם. גם סתם ככה, בן אדם שואל, "רגע, מותר לחנות פה, אסור לחנות?" אם אתה יודע, יש לך מצווה להגיד לו. או למשל בן אדם שואל "מה מברכים על דבר כזה וכזה?", אם אתה יודע, יש לך מצווה להגיד לו. אז זה גם סוג של שופט.

יש, האמת היא שהגמרא אומרת במסכת סנהדרין, שהייתה מחלוקת בדבר הזה בין משה רבנו לאהרן הכהן. משה רבנו היה אומר "יקוב הדין את ההר". יש מידת הדין, זה ככה צריך ללכת, אם יש הר, אז מידת הדין עושה נקב בתוך ההרים, עוברים דוך. אבל זה הביטוי, "יקוב הדין את ההר". אם יש דין, הוא צריך ללכת ישר פלס. ואם יש הר באמצע, אז הוא יעשה בו חור, הוא יקוב אותו. ואהרן הכהן היה אוהב שלום ורודף שלום, היה תמיד מחנך את האנשים ללכת לפשרה.

משה רבנו אמר, מה פתאום? משה רבנו אמר, אם אתה הולך לפשרה, פשרה זה לא צודק. לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה. שואלת הגמרא, מה הבעיה ללכת לפי דין תורה? זה מעולה. לא, הכוונה היא שהלכו פלס לפי דין תורה, לפי שורת הדין, ולא ריחמו בכלל. אז זה, זה אומנם גישתה של משה רבנו, משה זה מידת האמת. משה אמת ותורתו אמת. אבל מצד שני, האמת והשלום אהבו.

בבית איפה שאני גר, היה מישהו שעשה אצלי איטום של הגג. היה נזילות, עשה איטום של הגג, אחריות לחמש שנים. בחורף הראשון, טראח, גשם בבית. הזיזו את השולחן, הכל גשם בתוך הבית. מתקשר אליו, "לא, מה פתאום, זה לא בגלל העבודה שאני עשיתי". בסוף אמרתי חלאס, אני גם לא רוצה שהוא יעשה עוד פעם, כבר לא סומך עליו. אז אמרתי לו, תפצה אותי, תחזיר לי חלק. בסדר, אז עשינו איזה פשרה. להגיד לכם שבאמת זה היה הדין? מה פתאום, הוא היה חד משמעית לא עשה מה שצריך. אבל כבר לא היה שווה לי כל הבלאגן וכל המאמץ, על ללכת לבית משפט. אז אתה מוותר. אבל זה לא מצד האמת. אומר משה רבנו "יקוב הדין את ההר".

ועכשיו העניין השלישי. דבר שלישי אומר הרמב"ם, באותו פסוק: הרבה פעמים אתה שופט את חברך. לא שאתה מחליט בין אנשים מי צודק, לא שאתה אומר לו מה ההלכה. אתה דן אותו, לפעמים לכף חובה, לפעמים לכף זכות. זאת אומרת, אתה רואה בן אדם עשה ככה וככה. ישר אתה בשיפוטיות כלפיו. ישר אתה אומר, מה? ככה לא מתנהגים! מה זה הדבר הזה? זה לא בסדר! או שאתה דן אותו לכף זכות.

אומר הרמב"ם, את זה לומדים מהפסוק הזה: "בצדק תשפוט עמיתך", הוי דן את כל האדם לכף זכות. איך לומדים מהפסוק הזה לדון לכף זכות? כי אם כל אחד אתה שם לב שהוא עמית שלך, הוא ידיד שלך, הוא חבר, הוא מקורב, הוא אהוב, אז ממילא אתה תדון אותו לכף זכות.

מה הכוונה לדון לכף זכות? הכוונה היא שאם אתה יכול לפרש את המעשה שלו בשתי צורות, נגיד אם דיברנו כבר על מוסך ורכבים. באת למוסך. והמוסכניק אמר לך, טיפול 15 אלף? אין בעיה, 350 שקל אני סוגר לך את הפינה. מתקשר אליך כבר אחרי חצי שעה. אומר לך, תקשיב, כן, 350 זה הטיפול, כולל הכל. אבל עכשיו תוך כדי שאני עושה את הטיפול, אני רואה שאתה חייב להחליף ברקסים, אתה חייב להחליף קלאצ', אתה חייב להחליף זה, אתה חייב להחליף זה. עכשיו תראו, האם המוסכניק משקר? אני לא יודע. יכול להיות שהוא דובר אמת מוחלטת, והוא מציל אותך. הוא מציל אותך! כי אם הברקסים שלך דפוקים, ואתה שבוע הבא נוסע לים המלח, אז יש שם כבישים מפותלים ואתה בסכנת חיים. או שאתה יכול להגיד מה, בטח הוא עובד עלי. ואני מכיר הרבה ישראלים שיוצאים מכל מיני מקומות, לא רק מהמוסך, יוצאים באווירה "וואי, דפקו אותי. יצאתי פראייר. איזה מעצבן. אני בא עצבים". או שאתה דן אותו לכף זכות. אתה אומר "תשמע, אני לא מבין בזה. אם הייתי מבין בזה, הייתי מטפל בזה בעצמי. אני לא מבין בזה, אני בא לבעל מקצוע, אני סומך עליו".

אז שוב, עכשיו זה לא סיבה שתבוא ותדביק אחרים. אבל אפשר לדון לכף זכות. וזה לא רק מוסכניק. יש הרבה מקצועות שאתה אין לך מושג. זה גם רופא שיניים ככה. רופא שיניים אומר לך פה צריך טיפול שורש. אתה יודע? אתה לא יודע. אתה יכול ללכת לרופא אחר, תשאל עוד דעה.

בואו נסכם. דיברנו קצת על לדון לכף זכות. אז אם כן, נסכם ובזה נסיים, שאמרנו שהרמב"ם לומד מאותו פסוק עצמו, "בצדק תשפוט עמיתך", שלושה דברים: אחד, שהדיין ישפוט בצדק. שני, שכל בן אדם ישפוט מה שהוא יכול. ודבר שלישי, לדון לכף זכות. ובעצם אפשר לומר, שכל לימוד כזה הרמב"ם לומד ממילה אחרת בפסוק. לדיין אומרים לו תשפוט בצדק. מהמילה "בצדק". לעומת זאת, סתם בן אדם, לא רק דיין, הוא לא אמור להיות שופט. אומרים לו תשפוט. הדגש הוא על המילה "תשפוט". אף על פי שאתה לא שופט, תשפוט. אם אתה יודע מה הדין, אתה יודע מה ההלכה, אתה יודע מה נכון, תשפוט. והדבר השלישי של לדון לכף זכות נלמד מהמילה "עמיתך". כמו שאמרנו. עמיתך. אם כל אחד אתה שם לב שהוא עמית שלך, הוא ידיד שלך, הוא חבר, הוא מקורב, הוא אהוב, אז ממילא אתה תדון אותו לכף זכות.