בלוג

ערב טוב, ישות מורי ורבותיי. אתמול עסקנו בקשר שבין יוסף הצדיק לבין חנוכה. דיברנו על הגמל הטעון פשתן שגץ אחד מהנפח שורף את כולו. ואני רוצה לגעת בעוד נקודה אחת שהגמרא במסכת שבת מקשרת בין פרשת וישב, פרשת השבוע שלנו, לבין חנוכה. שתמיד פרשת וישב זה השבת הסמוכה לחנוכה. או השבת שלפני חנוכה, או השבת הראשונה של חנוכה אם יש בחנוכה שתי שבתות.

בגמרא מופיע אמר רב תנחום, בר חנילי, יש שמה איזה אמורא שאומר את הדברים ש נר חנוכה שאם אדם הניח אותו מעל עשרים אמה אז הוא פסול. נר חנוכה הרעיון שלו זה פרסום הנס. אם אתה שם אותו מעל עשרים אמה, מעל עשר מטר ת'אפילו יותר משלוש קומות. תלוי אם אתה סופר גם את הקומה של העמודים. בעיקרון, כן, כל קומה זה בערך שתיים וחצי מטר. אם אתה סופר גם קומה של עמודים ומעל זה עוד שלוש קומות כן, אז בקומה רביעית מעל עמודים כבר אתה שם בחלון אין לזה שום משמעות. אנשים מהרחוב לא יכולים לראות את זה. אומנם, אם יש בית מול בית. בדיוק. אם יש בית מול בית, אז בשביל האדם שגר מולך והוא רואה את החלון שלך זה בשבילו בגובה העיניים. ולכן אין בעיה. מעבר לזה, גם אם אף אחד לא רואה ואתה בקומה שש עשרה ואין בכלל בניינים באזור אבל אתה שם במקום כזה שאתה רואה ובני הבית רואים זה גם בסדר. כי אם יש פרסום הנס לבני המשפחה זה גם טוב.

על כל פנים, זה מה שאומרת הגמרא ש נר חנוכה שהניח אותו למעלה מעשרים אמה פסול. אותו האמורא ממשיך ואומר שכאשר האחים משליכים את יוסף לבור נאמר בפרשה שלנו: והבור רק אין בו מים. אומר האמורא הזה: מים אין בו. אבל נחשים ועקרבים יש בו.

עכשיו, מה הקשר? כל הסוגיות של זה כמה דפים במסכת שבת, שלושה ארבעה דפים, שכולם עוסקים בענייני חנוכה. בתוך ענייני חנוכה פתאום נכנס העניין הזה של מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו. למה זה בעצם קשור? למה מכניסים את זה? אז בצורה פשוטה אפשר להגיד שזה אותו אמורא שאומר את הדברים. אני לא זוכר בדיוק איך קוראים לו, עוד שנייה אני אגיד לכם. רק שנייה אחת. רב קהנא אומר את זה בשם רב נתן בר מניומי משמיר דרב תנחום. את שתי הדרשות האלה הוא אומר. והרבה שאלו את השאלה הזאת: מה הקשר בין שני העניינים הללו? למה בעצם אותו רב נתן בר מניומי משמיר דרב תנחום אפשר להגיד סתם הבאנו משהו משמו, נביא עוד משהו משמו. אה נזכרנו בו, בוא נגיד עוד משהו משמו של אותו חכם. אבל אנחנו מבינים שכנראה יש בזה עומק נוסף. זה לא רק שהזכרנו מישהו אז עכשיו נזכיר את כל מה שהוא אמר אלא כנראה יש בזה קשר יותר עמוק.

ובאמת יש קשר עמוק מאוד בין יוסף לחנוכה. אחד הדברים הבולטים אצל יוסף זה שיוסף היה אדם ששם דגש על החיצוניות, על החומריות. לכאורה כאמירה שלילית. קודם כל בפשט הפסוקים חז"ל אומרים, זה לא כתוב בפשט אבל חז"ל אומרים: והוא נער כתוב בפרשה. יוסף בן שבע עשרה שנה היה רועה את אחיו בצאן והוא נער. אומרים חז"ל מה צריך להגיד, בן שבע עשרה שנה זה ברור שהוא נער, זה מיותר להגיד. אז מה הכוונה שהוא נער? עושה מעשה נערות. מתנהג כמו בני נוער. במה? לא שובב אלא במה הוא עושה מעשה נערות? מסלסל בשערו. לי כבר לא נשארו הרבה שערות לסלסל בהם, אבל הכוונה היא שהוא כן מסתרק, מתייפה, עומד מול המראה. חשוב לו איך הוא נראה. זה זה התמקדות בחיצוניות. אז אומנם זה לא כתוב מפורש בתורה, זה דרשה של חז"ל, אבל חז"ל לא סתם דורשים את זה מכיוון שכל האישיות של יוסף במה הוא הכי הצטיין בסופו של דבר במהלך חייו? הוא משנה למלך מצרים. מה? ארגון. לא כל בן אדם מסוגל לנהל מדינה. זה המעצמה הגדולה בעולם. כן, דבר לא פשוט בכלל.

אין ספק שאחד הדברים הבולטים אצל יוסף זה היה היכולת הארגון, היכולת גם שוב, כמובן בזכות זה שהוא ראה את העתידות בעזרת החלומות, אבל הוא מנהל מעצמה שלמה ולא רק את המעצמה שלו הוא מנהל, אלא דרך זה הוא מנהל את כל העולם כי בכל העולם יש רעב. כולם באים אליו. והנה למשל, אחד הדברים, הוא לא סתם מנהל את המדינה. אלא מכיוון שיש רעב, אז בשנה הראשונה הוא אוסף את כל הכסף לאוצר המדינה. בשנה השנייה את כל הבהמות. בשנה השלישית מה הוא אומר להם? תהיו אתם ואדמתכם עבדים לפרעה. הוא בעצם הופך את כל מצרים לבית עבדים. והוא בעצם אומר עכשיו הוא מאוד מפרגן הוא מאוד לרג' עם האזרחים שלו. מה הוא אומר להם? ארבעה הידות יהיה לכם כלומר, ארבע חמישיות, שמונים אחוז מהיבול הולך אליכם עשרים אחוז מס. עשרים אחוז מס זה לא כל כך הרבה. אבל בעולם העתיק זה היה נחשב הרבה מאוד.

ויוסף יוצר פה איזשהו מצב, שמצד אחד הם עבדים שלו. מצד שני הוא נותן להם לחיות ברווחה, אדם שמסתדר עם שמונים אחוז מהיבול שלו זה בסדר גמור. אבל הוא תמיד יודע שזה לא באמת שלו. האדמה שייכת בעצם לפרעה. בקיצור הוא יוצר איזה שיטת ממשל חדשה, וסדר כלכלי חדש. הוא אדם שיודע להתעסק עם המון המון דברים חומריים וגשמיים. חז"ל מוסיפים לזה שהוא גם, עכשיו ידוע לנו כתוב לנו שהוא היה יפה תואר ויפה מראה. עד כדי כך שאשת פוטיפר חושקת בו ומפתה אותו. עכשיו הדבר הזה מבטא שוב, את זה שיוסף הוא אדם שיש לו הרבה הרבה זיקה לצד החיצוני, לנוי והיופי החיצוני. יפה תואר ויפה מראה. וגם יכולת ארגון כלכלית, משטרית, בהמון המון מובנים. דרך אגב, לא רק בסוף ימיו שהוא היה משנה למלך מצרים, אלא גם כשהוא ברגע שהוא מגיע כעבד לבית פוטיפר כל אשר הוא עושה, השם מצליח בידו. כשהוא נמצא בבית הסוהר, כל אשר עושים שם הוא היה עושה. הוא מנהל, איפה שהוא נמצא הוא מנהל. הוא בא לבית פוטיפר, פוטיפר שם אותו על כל אשר יש לו נותן לו את כל ביתו לנהל. מגיע לבית הסוהר הוא מנהל את כל הבית סוהר. מגיע לפרעה הוא מנהל את כל ארץ מצרים. ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצרים.

ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו. אמן. יחסית זה מאוד קל שכל העולם יבוא אליך. אני אגיד לך, דבר ראשון כל אחד מאיתנו שרואה מישהו אחר אומרים טוב יחסית היה לו קל. כשאתה נמצא בעמדה הזאת זה לא כל כך קל. למה? קודם כל הוא זה שקשר אותם בווי פונים לחוט. זאת אומרת, אני באופן אישי לא הייתי חושב על הרעיון הזה של לקנות אותם כעבדים ושהם ישלמו לי מס. לא הייתי חושב על זה. הייתי חושב, אוקיי, מס למלך זה דבר הגיוני. רגע, אבל חסר תקדים. אתה מבין? הוא ממציא את הגלגל. אז אחרי שהוא כבר עשה, הוא יצר מערכת שקל לו להחזיק אותה. אבל ליצור את המערכת הזאת זה צריך להיות גאון. גאון פיננסי, גאון משטרי. אדם בעל יכולת המצאה בלתי רגילה. רב, איך הוא גאון? לא. היה רעב. זמן רעב. אז שנה ראשונה כל אדם נתן את כל כספו בשביל לקבל אוכל. בשנה השנייה נתנו את כל הבהמות, את כל מה שהיה להם. כסף כבר לא היה. נתנו את הבהמות. שנה שלישית באו אליו ואמרו לו: מה נעשה? יש לנו רק אדמה. אתה רוצה תיקח את האדמה? תיתן לנו אוכל, אז מה יהיה שנה הבאה? אתה מבין? אז יש כאלה, יש שר אוצר כזה שיגיד: תנו לי הכל. מה יהיה שנה הבאה? כולם ימותו. לא אכפת לו. זרוק אותם במריצה למזבלה. נכון? אבל, זה גם נכון. אבל יוסף יש הוא גאון ארגוני. פיננסי, משטרי, ארגוני, יצירתי והוא גם יפה תואר. הכל אצלו מאוד מאוד בולט בצד החיצוני.

והדבר הזה קשור לחנוכה. כי תרבות יוון יוון זה אותיות, בהיפוך אותיות נוי. יוון שמו המון המון דגש על היופי החיצוני. פיתוח גוף, שרירים, יופי, פסלים, תרבות, מוזיקה, המון המון דברים. וגם לא רק נוי חיצוני אלא גם המון דברים ארגוניים. למשל, הם אלה שהמציאו את הדמוקרטיה הראשונה. אומנם, לא לכל אחד הייתה זכות הצבעה בדמוקרטיה שלהם. היה שמה המון המון עבדים ולעבדים לא היה זכות בחירה. אבל בין בני חורין היה זכות בחירה. המציאו דרך משטר חדשה. לא רק זה, המציאו דרך ארגונית לנהל את המדינה. היה פוליס, זה העיר היוונית הפוליס וסביבה כפרים שהם סביב העיר המרכזית. דבר דבר שלא היה לפני כן. זאת אומרת, שנייה, הם יוצרים בעצם מציאות ממש חדשה מבחינה, מבחינת המשטר, מבחינת מבנה המבנה האוכלוסייה האזרחית. וגם מבחינה כלכלית וגם הצבא שלהם מבחינה צבאית. כל דבר והמון המון תחומים חיצוניים, מדעי, פילוסופית, בהמון המון תחומים חיצוניים יוון מתבלטין ועושים סדר עולם מחדש.

כמה זמן הם שלטו בארץ ישראל? בערך מאה שנה. משהו כזה, זה קצת מורכב אבל כן בגדול. על כל פנים, מבחינה תרבותית הרומאים היו המשך של היוונים. הם בעצם למדו הרבה מהיוונים. קיבלו מהם את לא בדיוק. היוונים באותה תקופה שהחשמונאים נלחמו ביוונים, היוונים היו מעצמה גדולה שהלכה ודעכה שהלכה ודעכה כבר. ורומא הייתה מעצמה שהולכת וגוברת. והיה ביניהם יריבות מאוד גדולה בין רומא ליוון. בסופו של דבר, החשמונאים דחקו את היוונים מכאן. במקביל, היוונים הפסידו בקרבות גדולים במזרח. וכתוצאה מזה, יוון הלכה וקרסה ורומא הלכה ועלתה וכבשה את כל האזורים שלפני כן היו קשורים ליוון.

על כל פנים יוסף כאמור דומה במובן הזה לתרבות יוון. עכשיו חס ושלום, זה לא באמת דומה. יוסף הוא יוסף הצדיק. הוא לא נכנע ליצרו. גם כאשר הוא נמצא זרקו אותו לבור הלא עבל בכפו. מכרו אותו לעבד. גם שם, הוא לא נכנע ליצרו והוא לא שוכב עם אשת פוטיפר, אלא זוכר מי הוא מאיפה הוא בא ונמלט ממנו. וזורקים אותו לבית הכלא, הלא עבל בכפו. וגם שם כשהוא נמצא שם הוא לא נכנע לרגע ולא נופל ברוחו. אדם אחר כבר מזמן היה מתייאש, היה מתאבד, היה מאבד מוטיבציה. לא. יוסף איפה שהוא נמצא הוא עושה את שליחותו כי הוא מבין שהקדוש ברוך הוא שלח אותו לשם. ואם שר המשקים ושר האופים חולמים חלום אז הוא אומר: הלא לאלוהים פתרונים, ספרה נא לי. הוא נשאר עם האמונה שלו החזקה. וגם כאשר פרעה קורא לו מלך האימפריה הגדולה בעולם קורא לו ואומר לו: שמעתי עליך שאתה תשמע חלום לפתור אותו. מה אומר יוסף? אלוהים יענה את שלום פרעה. בכלל לא אני. זה הכל מאת השם. ושהוא שומע את החלום אז הוא אומר: את אשר האלוהים עושה יגיד את פרעה. הכל מאת השם. אז יוסף אנטי טזה מוחלט ליוון. כי יוון לוקחים את כל הצד החיצוני של הנוי החיצוני והספורט החיצוני והכלכלה והמשטר והצבא והארכיטקטורה. ומה הם עושים עם כל זה? הופכים את התפל לעיקר. הופכים את הגוף שהוא המולך. הופכים את החיצוניות שהיא הדבר בא על המשקל. אבל יוסף להיפך. יוסף לוקח את כל העוצמות האלה בשביל מה? בשביל לשרת את עבודת השם. לשרת את עם ישראל, להציל. האלוהים חשבה לטובה למען עשו כיום הזה להחיות עם רב, להחיות את עם ישראל בשנות הרעב.

ולכן, נחזור לראשית דברינו. מצד אחד יש לנו את העניין של חנוכה. נר חנוכה צריך לפרסם את הנס, שהנר הקטן, האור הקטן, הרוחניות. הנר מסמן את הרוחניות, האור הרוחני. האור הקטן דוחה הרבה מן החושך. וזה קשור ליוסף שמושלך לבור. ואומרת לנו הגמרא: מים אין בו, אבל נחשים ועקרבים יש בו. מה זה אומר? אדם כמו יוסף. לא יוסף הצדיק בעצמו. יוסף היה צדיק. אבל אדם כמוהו, שהוא אדם מעשי. יש באופן כללי בעם ישראל הרבה אנשים שהם יותר רוחניים, רבנים, אנשים אנשי רוח, אנשי תורה. פעם היה כוהנים, נביאים, אנשים רוחניים, אנשים שעוסקים בעיקר ברוחניות. יש גם אנשים מאוד מעשיים וגם את זה חייבים שיהיה בעם ישראל. אנשי צבא, אנשי כלכלה, אנשי מעשה, אנשי מסחר, תעשייה, תיקונים, כל דבר שצריך. חקלאים, חייבים שיהיה את הדברים האלה בעם ישראל. אבל מה? אם אתה אדם כמו יוסף ששם הרבה דגש על הצד החיצוני וזה עניינך חשוב שיהיה לך מים. מה נמשל למים? אין מים אלא תורה. שנאמר: הוי כל צמא לכו למים. ואם מים אין בו נחשים ועקרבים יש בו. כלומר, בדיוק בהקשר של חנוכה אומרת הגמרא: תדע לך שבהקשר של חנוכה, של כל תרבות יוון, של כל הצד החיצוני, של כל הנוי והיופי החיצוני תזכור שזה יכול להיות טוב רק אם זה כמו יוסף מתוך תורה. כי אם אין תורה הכל מתמלא נחשים ועקרבים. כל הצד החיצוני, המעשי, הכספי, התאוות החומריות, הגופניות, הצדדים של היופי הגופני. כל זה הולך וכובש את האדם וממלא את ליבו נחשים ועקרבים. הדרך להינצל מזה זה להידבק בתורה. אם מים אין בו, נחשים ועקרבים יש בו. אבל אם מים יש בו אז המים הם אלה שמחיים את האדם, התורה תחי בהליה. רבי חנניה בן קשא אומר רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפי כך ירבה להם תורה מצוות שנאמר אדוני חפץ וצמן צדקו יגדיל תורה ויאדיר.