הקשר בין פרשת וישב לחנוכה
חג חנוכה יוצא תמיד סמוך לפרשת וישב, בדרך כלל בשבת שלפני החג. זוהי סמיכות שאינה מקרית, אלא טומנת בחובה מסר עמוק על אופי הניצחון הרוחני של עם ישראל לאורך הדורות.
בסוף פרשת וישלח, הפרשה שקודמת לוישב, התורה מפרטת בהרחבה את תולדות עשו: "אלה תולדות עשו, עשו הוא אדום". הפרשה מונה אלופים רבים, מלכים שמלכו בארץ אדום, ומתארת עוצמה פוליטית וצבאית מרשימה. מיד לאחר מכן נפתחת פרשת וישב במילים: "אלה תולדות יעקב, יוסף בן שבע עשרה שנה".
משל הנפח והגמל
רש"י מביא על פתיחה זו משל מדהים מדברי חז"ל. למה הדבר דומה? לנפח – מסגר העומד בשוק ועובד בברזל. הוא דופק בפטיש על הסדן, מעצב את המתכת. בעודו עומד ועובד, הוא רואה גמל ענק, עמוס פשתן עד התפקעות, נכנס לסימטה הצרה של השוק. אומר הנפח בליבו: "לאן יכנס כל הפשתן הזה?"
אומרים לו: "אל תדאג. ניצוץ אחד היוצא מהפטיש שלך כשאתה מכה על הברזל – ישרוף את כל הפשתן הזה".
כך היה אצל יעקב אבינו. כשראה יעקב את כל התיאור המרשים של תולדות עשו – כל האלופים, כל המלכים, כל העוצמה הזאת – הוא נבהל. "מה אני אעשה? איזו עוצמות אלה? איך אנחנו נתמודד עם זה?"
אמרו לו: "אל תירא, עבדי יעקב. ניצוץ אחד יוצא ממך – יוסף – ושורף את כל האלופים האלה". כפי שנאמר בנבואה: "והיה בית יעקב אש, ובית יוסף להבה, ובית עשו לקש".
האש, הלהבה והקש
הדימוי שהנביא עובדיה משתמש בו הוא מדויק במיוחד. בית יעקב הוא האש – העוצמה הפנימית, הקבועה, המתמדת. כמו מדורה שבוערת ללא הפסק. אבל האש עצמה עדיין לא נוגעת בקש. מה שפוגש את הקש זו הלהבה.
חשבו על מדורה: כל הזמן מזנקות ממנה להבות לשמיים, גיצים מתפזרים לכל עבר ונעלמים. המדורה עצמה קיימת כל הזמן, אבל הלהבות – הן זריזות, הן מהירות, הן מזנקות ונעלמות. להבה אחת כזו היא בית יוסף. מתוך העוצמה הפנימית של כל בית יעקב יוצא ניצוץ אחד, להבה אחת – יוסף – ששורף את כל הקש של עשו.
לכן פותחת הפרשה: "אלה תולדות יעקב – יוסף". התורה אומרת ליעקב, ואומרת לנו: אל תיראו מכל אלופי עשו. הנה יוסף יבוא וישרוף את כולם.
הסגולה המיוחדת של בני רחל
חז"ל אומרים: "אין בני עשו נמסרים אלא ביד בניה של רחל". יש זכות מיוחדת ליוסף ולבנימין בהתמודדות עם עשו ובניו. אנחנו רואים זאת לאורך כל ההיסטוריה:
שאול המלך, מבני בנימין, הוא זה שהורג את עמלק. כשדוד לוחם עם הגדוד העמלקי, כתוב בדברי הימים ששרי צבאו היו ממנשה – מבני יוסף. ומרדכי היהודי, ששב מבנימין, הוא זה שמכניע את המן האגגי – צאצא של אגג מלך עמלק.
אמנם המלוכה היא ביהודה, וברור שהמלכים חייבים מיהודה, אבל הכוח המיוחד להתמודד עם עשו ובניו – זו סגולה של בני רחל.
הקשר להלכות חנוכה
המשל הזה של הנפח והגמל טעון הפשתן מופיע במקום נוסף מפתיע – בהלכות חנוכה. אין כמעט הלכות של חנוכה במשנה, אין מסכת מיוחדת לחנוכה (כמו שיש מסכת מגילה לפורים), אבל במסכת בבא קמא, שעוסקת בדיני נזיקין, מוזכר חנוכה בהקשר מעניין.
המשנה אומרת: אדם שהדליק נר ברשות הרבים, או שהיה נפח והכה בפטיש ויצא ניצוץ, ושרף את הפשתן שעל הגמל העובר – חייב לשלם. היית צריך להיזהר, זה שוק ציבורי, גמלים מותר להם לעבור. זו אחריותך כנפח לא לגרום נזק.
אבל המשנה מוסיפה: בנר חנוכה – פטור! למה? כי הדליק ברשות. הגמרא מסבירה: ברשות המצווה. כיוון שיש מצווה, כולם צריכים לדעת שבזמן נרות חנוכה מדליקים נרות בחוץ. המצווה המקורית היא "על פתח ביתו מבחוץ". אם גמל עובר עם פשתן בחנוכה בשוק של יהודים – זו בעיה שלו. הוא היה צריך לשים לב.
המסר העמוק: מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך
הקשר בין שני המשלים הוא עמוק. הגמל טעון הפשתן מסמל לא רק את עשו, אלא גם את יוון. יוון נראתה כעוצמה אדירה – תרבות עשירה, ספורט, תיאטרון, מדע, פילוסופיה, אדריכלות מרהיבה. אנשים עמדו נפעמים מהעוצמה הזאת. המתייוונים לא התייוונו סתם – הם ראו עוצמה אדירה של תרבות יוון, וזה נראה כמו גמל טעון פשתן, משהו עצום ומרשים.
מה עשו החשמונאים? הדליקו נר קטן. מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך. הנר הקטן שנמצא בחוץ, בשעות הלילה, ברשות הרבים – הוא זה שמאיר. וגם אם יבוא גמל טעון פשתן, הוא זה שישרוף אותו. ובדין ישרוף אותו, כי זו זכותנו וחובתנו להוציא את האור הזה ולהאיר את החשיכה.
המסר לדורותינו
זהו המסר שעובר כחוט השני מיעקב אבינו שלא התיירא מפני עשו, דרך החשמונאים שלא נבהלו מתרבות יוון, ועד לימינו. גם היום אנשים מסתכלים על תרבות המערב, על אמריקה, על כוחות שוק אדירים. התרבות של היום היא טוטליטרית בדרכה – היא משתלטת עליך דרך קניונים ענקיים, דרך הפלאפון שבכיסך, דרך תקשורת המונים, פרסומות, דברים אינטנסיביים שפוגשים אותך ברגע רגע.
ואף על פי כן, גם היום, "בימים ההם בזמן הזה" – מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך.
כפי שאמר רבי חנניה בן עקשיה: "רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך ריבה להם תורה ומצוות, שנאמר: ה' חפץ למען צדקו, יגדיל תורה ויאדיר".
ניצוץ אחד של תורה ומצוות – הוא זה ששורף את כל הפשתן. זו העוצמה האמיתית של עם ישראל, וזהו המסר הנצחי של חנוכה.
תמלול השיעור
חנוכה תמיד יוצא סמוך לפרשת השבוע וישב. ובדרך כלל זו השבת שבדיוק לפני חנוכה.
ובסוף פרשה קודמת, סוף פרשת וישלח, למדנו על תולדותיו של עשיו. אלה תולדות עשיו, עשיו הוא אדום, ומתארים לנו תולדות רבות גם של עשיו וגם של בני שעיר באופן כללי.
לאחר מכן כתוב אלה תולדות יעקב, יוסף בן 17 שנה. אומר רש"י בשם חז"ל, משל למה הדבר דומה? לנפח, אדם שהוא אה מלטש ברזל, עובד בברזל, עובד במתכת. נפח. זה אחד שלוקח ברזל, לוקח את הפטיש, דופק על הסדן, מאשר אותו, מעצב אותו, זה התפקיד שלו. מסגר. מסגר, כן, מסגר. לא נפח, נפח, עם ח' בסוף. זה מה שהיום קוראים מסגר, כמו שדניאל אמר, זה נכון.
אותו נפח עומד בשוק עם הפטיש שלו, דופק על ה פתאום, תוך כדי שהוא עובד, הוא רואה גמל, עמוס פשתן עד להתפקע. והגמל הזה עם כל הפשתן שעליו נכנס לסימטה הצרה של השוק. הנפח עומד בדוכן שלו בשוק, מכה עם הפטיש. פתאום הגמל, גמל ענק, עם הר של פשתן, פי שמונה מהגמל, נכנס לשוק.
אמר הנפח, לאן יכנס כל הפשתן הזה? אמרו לו אל תדאג. ניצוץ אחד יוצא מהפטיש שלך, הרי שהנפח מכה על ה על הברזל, הפטיש מכה על הברזל, יוצאים ניצוצות. אמרו לו ניצוץ אחד יוצא משלך, שורף את כל הפשתן הזה. כך, ככה היה אצל יעקב. יעקב רואה את מה שכתוב על כל תולדות עשיו. אלה תולדות עשיו, עשיו הוא אדום, נשאר מבנות נח, בנות נולדו לו בארץ כנען, אחר כך תולדות שעיר בארץ אדום, מלכים שמלכו בארץ אדום לפני מלוך מלך לבני ישראל. עוצמות אדירות של עשיו ואדום.
אומר על זה המדרש, ראה את זה יעקב, התיירא. אמר מה אני אעשה? איזה עוצמות אלה? כמה אלופים, כמה מלכים? איך אנחנו נתמודד עם זה? אמרו לו אל תירא עבדי יעקב. ניצוץ אחד יוצא משלך, מי זה הניצוץ הזה? יוסף. ניצוץ אחד יוצא משלך, ושורף את כל האלופים האלה, שנאמר והיה בית יעקב אש, ובית יוסף להבה, ובית עשיו לקש.
כלומר, גם אם בית עשיו זה כמו ערימה ענקית של קש. יעקב זה ה זה האש, אבל האש עוד לא פוגשת את הלהבה את הקש. מה שפוגש אותו זה הלהבה. להבה זה בעצם, כמו שהיום יש לך נר ויש בו להבה, אבל תחשבו לא על נר, תחשבו רגע על מדורה. במדורה תמיד יש כל הזמן להבות שמזנקות לשמיים. להבה מזנקת ונעלמת. גיצים מתפזרים לכל עבר, מתפזרים ונעלמים. המדורה כל הזמן קיימת. המדורה זה העוצמה הפנימית של האש שהיא כל הזמן קיימת, ולהבות מזנקות, גיצים נזרקים לאוויר.
להבה אחת זה בית יוסף. בית יעקב אש, מתוך העוצמה של כל בית יעקב יוצא בית יוסף להבה, ניצוץ אחד, להבה אחת, שורפת את כל הקש של עשיו. ולכן פותחת הפרשה, אלה תולדות יעקב, יוסף. אל תירא מכל אלופי עשיו, הנה יוסף יבוא וישרוף את כולם.
הרב, אז המלכים חייבים מיוסף. הכוונה היא יהודה. בוודאי הכוונה שהם יהודה. בפועל לא היה לנו מלכים היה מלכי ישראל, היה מיוסף. אבל אה, אבל אף על פי כן, בלי קשר למי המלך, כך אומרים חז"ל, אין בני עשיו נמסרים אלא ביד בניה של רחל. יש זכות מיוחדת ליוסף ובנימין, אפשר לראות את זה לאורך כל ההיסטוריה. החל משאול המלך שהורג את עמלק, שהוא מבני בני בנימין. דרך גם כשדוד לוחם עם הגדוד העמלקי, כתוב בדברי הימים ששרי הצבא שלו זה ממנשה, מבני מבני יוסף. ועד למרדכי היהודי שנאבק עם המן. מה המן קשור? מה המן קשור? המן האגגי הוא צאצא של אגג מלך עמלק, כן? ומרדכי משבט בנימין הוא זה שמכניע בסופו של דבר את אגג מלך, את את סליחה, את המן האגגי, צאצא של אגג מלך עמלק.
אז אם כן, יש סגולה מיוחדת ליוסף, או לבני רחל, יוסף ובנימין גם יחד. אתה צודק, זה בני רחל באופן כללי. יוסף כבכור בני רחל מופיע.
אותו משל בדיוק של הנפח שנמצא ב שנמצא בסמטה של השוק, והגמל שנכנס עם כל הפשתן שעליו, המשל הזה בדיוק מופיע באחת מהלכות חנוכה. פתחנו בזה שפרשת וישב תמיד סמוכה לחנוכה. אז אין כמעט הלכות של חנוכה במשנה. אין מסכת על חנוכה במשנה. יש מסכת על על פורים. איך קוראים למסכת במשנה על פורים? מסכת מגילה. על חנוכה אין מסכת. יש על זה הרבה סיבות, לא ניכנס לזה כרגע.
אבל יש בכל זאת חנוכה מוזכרת במשנה בכמה מקומות. מסכת שבת זה בגמרא מוזכר שם. במשנה מוזכר בכמה מקומות, אחד מהמקומות היחידים שמוזכר גם כן, ודרך אגב מופיע במסכת בבא קמא. מסכת בבא קמא עוסקת בדיני נזיקין. אדם שפגע בחברו, אדם שגנב, אדם שחבל בחברו. אם השור שלי נגח שור של מישהו אחר וכן הלאה. נזיקים. מה קשור נזיקים לחנוכה? אומרת המשנה, אדם שהדליק נר ברשות הרבים. אם למשל, אדם עומד ב בשוק ומדליק נר, או מכה בפטיש, ויצא גץ מתחת הפטיש, ושרף את הפשתן שעל הגמל. אז חייב לשלם. היית צריך להיזהר, אדוני, זה פה שוק, מותר לגמלים ללכת. בסדר, יש להם פשתן, עדיין, אתה צריך להיזהר. אחריות שלך, אם אתה נפח, כנס פנימה לתוך הדוכן שלך, לתוך הביטן שלך, ושמה תדפוק. אל תצא החוצה. שמה אתה דופק, אז הגץ שלך יוצא, שורף את הפשתן, שורף את הפשתן, זה לא תקין. או אם אתה שם נר, מה פתאום אתה שם נר בחוץ? אסור לשים נר בחוץ. אם שמת נר בחוץ וזה נדלק ה פשתן שעל הגמל, אתה חייב לשלם.
אבל, אומרת המשנה, בנר חנוכה פטור. מפני שהדליק ברשות, והגמרא מסבירה ברשות המצווה. כיוון שיש לך מצווה, כל אחד יודע, כל אחד צריך לדעת, ש בזמן נרות חנוכה, אז מדליקים נרות, ואיפה מדליקים נרות? המצווה המקורית היא על פתח ביתו מבחוץ. היום הרבה מדליקים על שולחן על השולחן בבית. וזה גם לגיטימי. זה פרסום הנס לבני הבית. בחו"ל ובארץ לא מדליקים בחוץ בארץ זה יש נרות, ברשות הרבים זה. בחוץ לארץ אתה אומר אי אפשר היה לעשות ברשות רבים נרות. גם פה החמירו עליך. בחוץ לארץ. כן. כן, לא, האמת היא ש הרבה אנשים מדליקים, אני למשל מדליק נרות בחוץ, ברחוב. יש גם בירושלים, בהרבה מקומות עושים דבר כזה. עכשיו, אני היום משתמש, רגע רגע, אני משתמש במין אקווריום כזה, מין כלי עם דפנות זכוכית, שאני מדליק בתוכו, זה כמובן לא מסכן את העוברים ושבים. אפילו ברחוב שלי בדרך כלל, לא יודע בשאר הרחובות בחולון, אצלי בדרך כלל אין גמלים עם פשתן ברחוב. אז גם לא מסוכן.
אתה צודק, בחוץ לארץ היה הגמרא אומרת, שמפני הסכנה מניחה על שולחנו ודאו. במקור התחילו להדליק את נרות החנוכה בתוך הבית בגלל הסכנה, הסכנה של הגויים, שלא היו מניחים להדליק בחוץ. אבל ולא משנה, היום בפועל מותר גם להדליק בבית, זה פרסום הנס לבני הבית. ואם אדם מדליק בחלון, הפונה לרשות הרבים, לפרסם גם לבני רשות הרבים. אבל המצווה המקורית היא מניחה על פתח ביתו מבחוץ. ואם כך, בעצם האמירה היא שכאשר אדם מדליק נרות חנוכה, מותר להדליק נרות חנוכה בחוץ. ואם עבר גמל עם הפשתן, בעיה שלו. הוא היה צריך לשים לב, כי הוא יודע, עכשיו זה חנוכה, כל גמל, מדובר בארץ ישראל כמובן, על מקום של יהודים. אם אדם מעביר את הגמל שלו בשוק בחנוכה, דע שת צריך להיזהר, יש נרות חנוכה שנמצאים שנמצאים ב בשוק ברשות הרבים.
יש קשר בין הדברים הללו. כי הנר, לא סתם מביאים את המשל הזה של גמל טעון פשתן, והנה יוסף גץ אחד ש שורף אותו. ולא סתם מביאים את זה גם בהלכות חנוכה. כי הדבר הזה הוא בעצם משל לא רק לעשיו, אלא גם ליוון. יוון היו נראים כמו איזה עוצמה אדירה. כמו שיעקב מרגיש כלפי אלופי עשיו. אלה אלופי עשיו בארץ אדום, אלה מלכים, איזה עוצמות. יוון היה להם גם תרבות עשירה, גם ספורט, גם תיאטרון, גם מדע, גם פילוסופיה, גם המון המון דברים. גם בכלל אדריכלות, ומשתה, המון דברים מאוד מאוד חזקים. שאנשים עמדו נפעמים, אמרו וואו, זה עוצמה. אנחנו רואים את האור, אנשים לא סתם התייבנו. המתייבנים התייבנו כי הם ראו איזה עוצמה אדירה של תרבות יוון, וזה היה נראה כמו איזה גמל טעון פשתן, איזה עוצמה אדירה. ועל זה חלק מהלימוד של נר חנוכה.
מה אנחנו מדליקים? נר קטן. כן. מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך. הנר הקטן הזה שנמצא בחוץ, בשעות הלילה, ברשות הרבים, הוא זה שמאר וגם אם יבוא גמל טעון פשתן, הוא זה שישרוף אותו. ובדין ישרוף אותו, כי מותר לנו, זה זכותנו וחובתנו להוציא את האור הזה ולהאיר את החשיכה. וזה בעצם המסר שאנחנו רואים כבר מ יעקב אבינו שלא התיירא מפני עשיו, עד לחשמונאים שלא צריכים להתיירא מפני תרבות יוון, ועד לימינו. גם בימינו, אז אנשים מסתכלים על אמריקה, תרבות המערב בכלל, על על המון דברים. היום התרבות היא מאוד טוטליטרית, היא משתלטת לך, החל משבתי חוצות ענקיים, ועד הפלאפון שלך שנמצא לך בכיס. זה נמצא לך בכל רגע ורגע. ותקשורת המונים, ואיזה כוחות, איזה כוחות שוק אדירים, איזה פרסומות, איזה דברים כל כך כל כך אינטנסיביים, ואף על פי כן, גם היום, בימים ההם, בזמן הזה, מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך. רבי חנניה בן עקשיה אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך ריבה להם תורה ומצוות, שנאמר אדוני חפץ למען צדקו, הגדיל תורה ויאדיר.